פירוק שיתוף במקרקעין

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 35730-09 {ר' מ' נ' ח' מ', תק-מש 2011(1), 104, 112 (2011)} קבע כב' השופט נפתלי שילה כי העובדה כי ניתנה על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל אביב לפני 38 שנים החלטה המורה על פירוק השיתוף, אינה גורעת מזכותם של התובעים לעתור לסעד זה, אם הוא לא בוצע עד היום.

כפי שמציינים הנתבעים בצדק בסעיף 25 לסיכומיהם, הכלל של השתק עילה חל "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך". ואולם במקרה דנן, לא נדונה כל תביעה לגופה ובסך-הכול ניתנה החלטה טכנית למנהל העזבון למכור את הנכסים. לא התבררה כל תובענה ולא ניתן כל פסק-דין על יסוד עילת תביעה שנתבעה.

אכן ההחלטה התיישנה היות וחלפו מעל 25 שנים מיום שניתנה וזאת בהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות. ואולם, כאמור, הדבר לא מונע מהתובעים לעתור לתביעה חדשה כפי שהם עשו ולבקש פירוק השיתוף.

במקרה דנן, העילה לא "נבלעה" בתובענה הקודמת שמעולם לא הוגשה וזכותם של התובעים לממש את זכותם בנכסים. יודגש כי אין זהות בין העילות בשני ההליכים. ההליך הקודם נערך במסגרת ניהול עזבון בתיק העזבונות על יסוד צווי הירושה וההליך כיום הינו הליך של פירוק שיתוף בין שותפים על יסוד רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין. לפיכך לא קיים מעשה בית דין ולא הוכרעה כל תובענה קודמת.
לא יעלה על הדעת כי הצדדים יהיו כבולים בנכסים ולא יוכלו לפרק את השיתוף בהם במיוחד שהמחוקק גילה דעתו בסעיף 37(ב) לחוק המקרקעין, כי אפילו תניות האוסרות על פירוק שיתוף במקרקעין, מוגבלות לשלוש שנים בלבד ויש סמכות לבית-המשפט לפרק את השיתוף על-אף התניה.

לשיטת הנתבעים, נגזר על כל הצדדים להיות שותפים בנכסים לעולמי עד {בהנחה שלתובעים זכויות כלשהן בנכסים} ולא ניתן יותר לפרק את השיתוף בנכסים. ברור כי אין לקבל עמדה שכזו. אין אם כן, כל יסוד לטענה של מעשה בית דין עקב השתק עילה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פירוק שיתוף במקרקעין