הפרשנות לחוק זכויות החולה
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מטרת החוק (סעיף 1 לחוק)
- הגדרות (סעיף 2 לחוק)
- הזכות לטיפול רפואי (סעיף 3 לחוק)
- איסור הפליה (סעיף 4 לחוק)
- טיפול רפואי נאות (סעיף 5 לחוק)
- מידע בדבר זהות המטפל (סעיף 6 לחוק)
- דעה נוספת (סעיף 7 לחוק)
- הבטחת המשך טיפול נאות (סעיף 8 לחוק)
- קבלת מבקרים (סעיף 9 לחוק)
- שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל (סעיף 10 לחוק)
- טיפול רפואי במצב חירום רפואי או סכנה חמורה (סעיף 11 לחוק)
- בדיקה רפואית בחדר מיון (סעיף 12 לחוק)
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי ואופן מתן הסכמה מדעת (סעיפים 13 ו- 14 לחוק)
- טיפול רפואי ללא הסכמה (סעיף 15 לחוק)
- מינוי בא-כוח למטופל (סעיף 16 לחוק)
- חובת ניהול רשומה רפואית (סעיף 17 לחוק)
- זכות המטופל למידע רפואי (סעיף 18 לחוק)
- שמירת סודיות רפואית (סעיף 19 לחוק)
- מסירת מידע רפואי לאחר (סעיף 20 לחוק)
- ועדת בדיקה וועדת בקרה ואיכות (סעיפים 21 ו- 22 לחוק)
- השגה (סעיף 23 לחוק)
- ועדות אתיקה (סעיף 24 לחוק)
- אחראי לזכויות המטופל (סעיף 25 לחוק)
- אחריות מנהל מוסד רפואי (סעיף 26 לחוק)
- הוראות לגבי כוחות הביטחון (סעיף 27 לחוק)
- עונשין ועוולה אזרחית (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 29 לחוק)
- תחולה על המדינה (סעיף 30 לחוק)
- שינוי התוספת (סעיף 31 לחוק)
- ביצוע ותקנות (סעיף 32 לחוק)
- מפתח ספרים ומאמרים
מטרת החוק (סעיף 1 לחוק)
עמוד 3 בספר:
סעיף 1 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1966 קובע כדלקמן:
"1. מטרת החוק
חוק זה מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו".
העיקרון של שמירה על כבודו של אדם הזקוק לטיפול רפואי ועל פרטיותו עוגן, בסעיף 1 לחוק זכויות החולה.
מרכיב משמעותי ביותר בשמירה על כבוד האדם של אדם הנזקק לטיפול רפואי היא זכותו לקבוע, למעט במקרים החריגים שנקבעו בחוק, את זכותו לקבל החלטות בנוגע לטיפול הרפואי שיינתן לו {לעניין זה ראה סעיף 13(א) לחוק זכויות החולה}.
הזכות לאוטונומיה מעוגנת בהכרה בערך האדם ובכבודו – ערכים שזכו לעיגון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זוהי "זכות מסגרת", המהווה למעשה מעיין נובע למכלול של זכויות שונות {א' ברק פרשנות במשפט, כרך שלישי: פרשנות חוקתית (תשנ"ד), 357}.
עמוד 4 בספר:
הזכות לאוטונומיה מעוגנת גם בזכות לפרטיות {חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981}.
מן הזכות לאוטונומיה נגזרת זכותו של החולה לחירות ההחלטה באשר לגופו, לבריאותו ולקבלת טיפול רפואי.
מכוח אדנותו של אדם על גופו רשאי הוא להתנגד לניתוח המיועד להציל את חייו ולסרב לביצוע טיפול, אף אם בכך מסכן הוא את חייו {ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, תק-על 99(3), 574 (1999); ע"א 4837/92 "אליהו" חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה, פ"ד מט(2), 257 (1994)}.
כך למשל, עקרון היסוד של שמירה על כבוד האדם חייב להנחות הן את המדינה והן את קופות החולים כאשר הן מפעילות את שיקול-דעתן וסמכויותיהן על-פי חוק ביטוח בריאות {ע"ב (ת"א) 5360/01 גיל אייל דקל נ' קופת החולים הכללית - שירותי בריאות כללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.