הוכחת חוב בראי הליך פשיטת הרגל
הפרקים שבספר:
חובות בני תביעה
1. תחולתו של סעיף 71 לפקודה על הליך פירוק חברהסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:
"71. חובות בני תביעה (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו.
(ב) נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע."
סעיף 353 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 קובע כדלקמן:
"353. תחולת דיני פשיטת רגל על-פירוק מחמת חודל פירעון (220)
בחברה חדלת פירעון ינהגו על-פי דיני פשיטת רגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל, בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה, לשומת שוויין של אנונות ושל התחייבויות עתידות או מותנות, ולקבלת דיבידנד."
סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל בא ללמדנו כי הוא חל על-פירוק חברה.
על-כן נעסוק בפרק זה במקרים בהם עסקינן בחייב שהוכרז כפושט רגל תוך הבאת דוגמאות הקשורות גם לפירוקה של חברה. בשני המקרים, הפרשנות הניתנת לגבי סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל - זהה.
2. סעיף 71(א) לפקודה
2.1 כללי
סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל חל לא רק על חובות "רגילים" שהגיע מועד פרעונם, אלא גם על סוגי חובות בעייתיים יותר וודאיים פחות, לרבות חובות מותנים {פש"ר (ת"א-יפו) 1156/03 אורי עליזי נ' עורך-דין שאול ברגרזון בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר נושים של חברת טרנס מערכות ביטחון וטכנולוגיות בע"מ ואח', תק-מח 2008(2), 14552 (16.06.08)}.
חוב "בר תביעה" מוגדר בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל, כ"כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל". סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל מרחיב בעניין זה בהגדירו "חובות בני תביעה" כ"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל".
הביטוי "חבות" הוגדר בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל באופן מקיף כ"התקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשות או משתמעות, העשויות להביא, עמן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף, ולרבות גמול בעד עבודה שנעשתה, והוא - אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול-דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פרעונו ולגבי הפרה - אף אם לא קרתה או לא היתה עשויה לקרות לפני הפטרו של החייב."
ניתן לראות כי הביטוי "חוב", אשר משמעותו הלשונית המוכרת, כפי שזו מופיעה במילון "אבן שושן", הנה "התחייבות לשלם; הלוואה שאדם צריך להשיב למלווה", גלום למעשה בהגדרת הביטוי "חבות" {ראה גם ת"א (יר') 7088/05 ששון יוסף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף בית שאן ואח', תק-מח 2007(1), 9613 (06.03.07)}.
בתי-המשפט לערכאותיהן השונות קבעו כי חובות בני תביעה בפשיטת רגל, בהם דן הנאמן {או המפרק}, הראויים מעצם טיבם לעיכוב הליכים הינם חובות וחבויות אשר משמעותם כספית, בין אם היא קיימת ובין אם היא עתידית, בין אם ודאית ובין אם היא מותנית, בין אם היא קצובה ובין אם היא בלתי-קצובה, למעט החריגים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל כגון: תביעות נזיקין למיניהן או תביעות שלגביהן מצא הנאמן, כי מוטב היה לבררן תחילה בערכאה הדיונית ולא בבית-המשפט של פשיטת רגל {כאמור בסעיפים 72 ו- 73 לפקודת פשיטת הרגל}.
במקרה והחוב מוגדר כ"חוב בר תביעה", על בית-המשפט לעכב את ההליכים כנגד הנתבע/החייב תוך העברת הדיון לבית-משפט של פשיטת רגל.
לעניין עיכוב ההליכים נציין כי לעיתים עולה השאלה האם החייב או הנושה צריכים לפנות לבית-המשפט {שאינו בית-משפט של פשיטת רגל} הדן בתביעת נושה על-מנת שזה יוציא תחת ידו החלטה בנוגע לעיכוב הליכים כנגד הנתבע/החייב או שמא החל מרגע מתן צו הכינוס עיכוב ההליכים הינו אוטומטי?
לעניות דעתי, עיכוב ההליכים הינו אוטומטי ולבית-המשפט הדן בתביעת הנושה אין כל סמכות ו/או שיקול-דעת להמשיך ההליכים כנגד נתבע/חייב, אלא אם ניתנה החלטה בבית-משפט של פשיטת רגל המתירה לנושה להמשיך ההליכים כנגד החייב מחוץ לכותלי בית-משפט של פשיטת רגל.
יחד-עם-זאת, הנני סבור, כי במקרה של נתבע המצוי בהליך פשיטת רגל {רלבנטי גם לגבי חברה בפירוק}, מן הראוי כי הנתבע/חייב יודיע לבית-המשפט כי הינו מצוי בהליך פשיטת רגל תוך שהוא מבקש להורות על עיכוב הליכים. לחילופין, ישנה אפשרות נוספת לפיה על הנתבע/חייב להגיש בקשה לבית-המשפט על-מנת שהאחרון יורה על מחיקתו של כתב התביעה כנגד הנתבע/חייב שכן שהאחרון מצוי בהליך פשיטת רגל.
כך למשל, ב- ס"ע 42004-01-12 {כנעני נ' נטרליס בע"מ ואח', טרם פורסם (08.04.13)} נדונה בקשה למחיקת התביעה כנגד חברה {נתבעת מס' 1} נגדה ניתן צו פירוק. בית-הדין האזורי לעבודה קיבל הבקשה והורה על מחיקתה של החברה בפירוק מכתב התביעה.
זאת ועוד. על-פי סעיף 71 לפקודת פשיטת רגל, חוב או חובות החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל.
כפועל יוצא מן האמור לעיל, ככל שתביעת הנושה לשכר ראוי, למשל, מתייחסת לפעולות משפטיות שהיו לפני צו הכינוס בהליכי פשיטת הרגל, על הנושה לתבוע זאת במסגרת הליכי פשיטת הרגל ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו {ת"א (יר') 14973/01 עורך-דין אריה יעקב נ' זיזה דוד, תק-של 2003(3), 13569 (21.09.03)}.
כאשר התוכנית המשביחה קיבלה תוקף - קודם לתחילת הליכי הפירוק - מעמדו של היטל ההשבחה הינו כחוב בר תביעה בפירוק על-פי סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל ועל הנושה להגיש בגינו תביעת חוב במועד {בש"א (יר') 2204/05 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (החברה), תק-מח 2006(4), 11927 (27.12.06)}.
כאשר העסקה העיקרית ממנה נובע החיוב, התגבשה לפני מתן צו הכינוס הרי עסקינן בחוב בר תביעה שנוצר מלפני צו הכינוס.
נדגיש כי הסייג של חוב בר תביעה שנוצר אחרי צו הכינוס, מתייחס יותר למקרים בהם כל העסקה וההתחייבות נוצרו אחרי מתן צו הכינוס, דבר שמקנה זכות לנושה לתבוע את החייב בתביעה נפרדת ומחוץ להליך פשיטת הרגל {פש"ר (חי') 529/01 יעקב שמואלי נ' עמיד מח'ול, עורך-דין, תק-מח 2005(3), 13871 (25.07.05)}.
על סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 נאמר ב- בש"א (ת"א-יפו) 114421/01 {ישראל גרוס נ' יונה פיש, תק-של 2003(1), 23430 (27.03.03)} כי "חוב מותנה ועתידי החלים על החייב ביום צו הכינוס יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל".
ב- בש"א (ב"ש) 4398/06 {אבו חאמד איברהים נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2007(1), 13122 (05.03.07)} קבע בית-המשפט כי ניתוק המים על-ידי העירייה היה מוצדק, לכאורה, בשעתו, נוכח אי-עמידתו של החייב בתשלומי המים, והחייב לא טען דבר בעניין זה.
ואולם משעה שניתן צו כינוס, חובו של החייב לעירייה, עד מועד צו הכינוס, הינו בגדר חוב בר תביעה על-פי הוראת סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל ועל הרשות המקומית לפעול להחזרת החוב בהגשת תביעת חוב בדרך המותווית בהוראת הסעיף הנ"ל.
2.2 המרכז לגביית קנסות - קנס בשל ביצוע עבירה פלילית
קנס, הוא אחד מאמצעי הענישה המרכזיים בדין הפלילי. הוא מוטל, ככלל, על-ידי בית-המשפט, בעקבות הרשעה בדין פלילי.
תכלית הטלת הקנס בהליך הפלילי דומה במובנים רבים לתכלית של השתת עונשים פליליים אחרים, כמו מאסר. אלה אמורים להביא לידי ביטוי את המטרות החברתיות המובהקות העומדות בבסיס דיני העונשין: עקרונות ההלימה, השיקום וההרתעה; הצורך בהגנה על שלום הציבור; והחובה להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
כאשר החוב נוצר לפני מתן צו הכינוס, החוב ייכנס לחובות בהליך פשיטת הרגל, ובמקרה שכזה על הנושה להגיש תביעת חוב כנדרש על-פי פקודת פשיטת הרגל ותקנותיה.
לעומת זאת, כאשר החוב נוצר לאחר מתן צו הכינוס, החוב לא יכנס לחובות שבהליך פשיטת הרגל.
קנס שהושת בעקבות הליך פלילי הפך לחוב אזרחי לכל דבר ועניין ודין קנס כזה הוא ככל חוב אחר לעניין הליכי פשיטת רגל {ת"א (ת"א) 267/97, המ' 4320/97 יהושע בן-ציון נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', דינים מחוזי כו(7) 914 (29.12.97); ע"א 92/76 יהושע בן-ציון נ' מדינת-ישראל, פ"ד לא(1), 164 (18.10.76)}.
משהוכרז החייב פושט רגל עת תלוי ועומד היה כנגדו חיוב של קנס, אין למדינה כנגדו אלא חוב בר תביעה.
מחד גיסא, יכולה המדינה לגבות את הקנס בדרך של הגשת תביעת חוב, ולפיכך לא ניתן להגיע לפי דיני פשיטת הרגל לתוצאה שיש להפעיל את עונש המאסר.
מאידך גיסא, אין החייב רשאי, וגם אסור לו, לשלם את הקנס למדינה, משום שהתשלום ייחשב במקרה כזה כהעדפת נושים בלתי-מותרת {בש"פ 373/89 א' שטיין נ' מדינת-ישראל, פ"ד מג(2), 474 (07.08.89); ע"פ 5625/92 גדבאן נ' מדינת ישראל, תק-על 93(1), 862 (04.05.93)}.
ב- בש"א (חי') 17910/07 {אלי רבוח נ' עורך-דין מנור נחמיאס ואח', תק-מח 2008(2), 8766 (05.06.08)} נדונה בקשת חייב לכלול את חובו למרכז לגביית קנסות במסגרת הליך פשיטת רגל ובכך לעכב את הליכי הגביה הננקטים נגדו בגין קנס שהוטל עליו, בעקבות הרשעתו בעבירות של אי-הגשת דו"חות למס הכנסה.
הכונס הרשמי הצטרף לדעתו של החייב וטען כי החוב למרכז לגביית קנסות הוא חוב בר תביעה בהליכי פשיטת רגל ולכן יש מקום להכליל את החוב שיצר המבקש במסגרת הליך פשיטת הרגל ולעכב את הליכי הגביה בהתאם.
המרכז לגביית קנסות התנגד לבקשה. לגישתו, החובה לתשלום הקנס התגבשה רק במועד גזר הדין {1.2.04}. מאחר וגזר הדין ניתן לאחר צו הכינוס, הרי שהחוב איננו בר תביעה בהליך פשיטת רגל. בנוסף, הועלתה הטענה כי קבלת הבקשה תהא מאין פרס לחייב.
בית-המשפט קיבל טענות המרכז לגביית קנסות.
ב- ע"א 106/60 {שכטר נ' הנאמן בפשיטת רגל של א. שכטר ואח', פ"ד טו(1), 173 (25.01.61)} נדון מעמדו של חוב בשל קנס שנגזר על החייב לאחר צו הכינוס.
במקרה דנן, החייב שילם את סכום הקנס והנאמן עתר בבקשה להחזיר הסכום לקופת פשיטת הרגל, לטובת הנושים.
בית-המשפט קבע כי משהוטל הקנס, הרי הוא יונק את חיותו כחוב אזרחי אך ורק מגזר הדין שקבע אותו, ולכן אך ורק מזמן צאתו של גזר הדין הזה.
לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי זכותה של המדינה עדיפה על פני זכותו של הנאמן.
פקודת פשיטת הרגל קובעת כי חובות מסויימים, המנויים בסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגלף יעמדו בתוקף חרף צו ההפטר. מדובר בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, בחוב המגיע למדינה בשל קנס, בחוב או חבות שנוצרו במרמה ובחבות לפי פסק-דין למזונות.
המשותף לכל אותם סוגי חבות שמנינו לעיל הוא שבבסיסם עומדים שיקולים חברתיים מובהקים המצידיקים את "שיריון" החובות הנ"ל מפני צו הפטר.
כך, ביחס לחובות מזונות קיים אינטרס חברתי שהחייב במזונות ישלם דמי מזונות, והוא הדין לעניין חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף להם או שהשיג עליהם ויתור במרמה {ראה סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל}.
ברור, שאין צידוק מוסרי וחברתי להפטרת חייב מחבות שנוצרה במרמה בשיתוף החייב, שאחרת יצא חוטא נשכר {ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני, תק-על 2012(2), 849 (17.04.12)}.
סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל מוסיף וקובע כי חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, כמו גם חוב שהמגיע למדינה בשל קנס, הינם חובות שצו הפטר אינו חל לגביהם. ביסוד קביעה זו עומדים שיקולים של טובת הציבור, שעניינם הצורך באכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי.
סעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל קובע שני תנאים מצטברים לצורך הקביעה כי מדובר בחוב בר תביעה שממשיך לעמוד בתוקף ושניתן לגבותו חרף מתן צו הפטר:
התנאי הראשון, הנושה הרלבנטי לא הסכים להסדר הנושים.
התנאי השני, מדובר בחוב שהחייב לא היה נפטר ממנו על-פי צו הפטר בפשיטת רגל.
משמעות הדבר, כי כאשר מדובר בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, בחוב המגיע למדינה בשל קנס, בחוב או חבות שנוצרו במרמה ובחבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות והנושה לא הסכים להסדר הנושים, תחול עליו ההגנה גם מפני הסדר נושים או פשרה בעקבות הליך פשיטת הרגל.
נדגיש כי יש לפרש באופן מצמצם את התנאי הקבוע בסעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל, לפיו נדרש הנושה שלא להסכים להסדר הנושים על-מנת שהחוב "המוגן" כלפיו יעמוד בתוקף חרף ההסדר או הפשרה.
פרשנות מרחיבה לסעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל עלולה להשפיע על נושים מסויימים שלא להסכים להסדר נושים, אפילו משרת ההסדר את האינטרסים שלהם עצמם.
באיזון שערך המחוקק בין הרצון לאפשר לפושט רגל לפתוח פרק נקי בחייו הכלכליים, לבין התכליות העומדות ביסוד הענישה בפלילים, נקבע בסעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל כי ידה של הענישה הפלילית תהא על העליונה.
הביטוי לכך נמצא בקביעה שחובות למדינה בגין קנס הינם חובות שעל פושט הרגל לשאת בהם, אפילו הופטר הוא מחובותיו.
סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל, משקף את הצורך באכיפה שוויונית של הדין הפלילי. כשם שברור שאדם שנדון לעונש מאסר לא יהיה פטור מריצוי עונשו אך ורק בגין הליך פשיטת הרגל, כך קובע סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל כי מי שהוטל עליו קנס פלילי לא יהיה פטור מתשלום הקנס אך נוכח קיומו של הליך כאמור.
מסקנות אלה נכונות באותה מידה לגבי חובות לפי התחייבות להימנע מעבירה, העומדים אף הם בתוקף חרף צו הפטר {סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל}. גם סוג זה של חובות עוסק בחובות בהם חב פושט הרגל בעקבות הליך פלילי, שכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה הינה אחד מאמצעי הענישה המוכרים בדין הפלילי בישראל.
אילו צו הפטר היה חל לגבי קנס או חוב בשל התחייבות להימנע מעבירה, עלול היה הדבר לתמרץ חייבים לפנות להליך פשיטת רגל מתוך כוונה לנסות להשתחרר מחובות אלה.
לצורך הגשמת התכלית הקבועה בסעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל, המבוססת על שיקולים שבטובת הציבור ועל הצורך באכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי, אין מקום לפטור חייב בפשיטת רגל מתשלום חובות בגין קנס בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, בחוב או חבות שנוצרו במרמה ובחבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות.
ב- ע"א 5735/09 {עיריית טבריה נ' אבנר סינואני, תק-על 2012(2), 849 (17.04.12)} מעיר כב' השופט ס' ג'ובראן בהערת אגב, כי נוכח התכלית העונשית הברורה העומדת בבסיס אמצעי האכיפה הנזכרים בפשיטת רגל, בין אם ניתן צו הפטר ובין אם הגיע פושט הרגל להסדר או פשרה עם נושיו, נראה לכאורה כי אף חובות שנצברו בעקבות קנס מינהלי הקבוע בחוק העבירות המינהליות ומעבירות קנס בהליך של ברירת קנס והליך של ברירת משפט {סעיפים 230-222 לחוק סדר הדין הפלילי} לעמוד בתוקף חרף הפטר בפשיטת רגל. זאת, אם מתחשבים בתכליתו הנזכרת של סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל.