נזק ראייתי במשפט האזרחי והפלילי - הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
פשיטת רגל
סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"7. עילות לבקשת נושה
לא יוכל נושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד חייב אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1) החוב שחב החייב לנושה המבקש, ואם היו המבקשים שני נושים או יותר - סך כל החובות שהוא חב להם, אינו פחות מ-65,885 שקלים חדשים; בית-המשפט רשאי, לבקשת נושה ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מסך זה;
(2) החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע;
(3) מעשה פשיטת הרגל שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה;
(4) מקום מושבו של החייב הוא בישראל, או שתוך שנה לפני הגשת הבקשה גר כרגיל בישראל או היה לו בית מגורים או מקום עסקים או שניהל עסקים בישראל בעצמו או על-ידי מורשה או מנהל או היה חבר בחבר-בני-אדם או בשותפות שניהלו עסקים בישראל על-ידי שותף או שותפים או מורשה או מנהל."
ב-פש"ר (חי') 1190/07 {סונול ישראל בע"מ נ' ישעיהו איבי, תק-מח 2008(1), 155 (2008)} נדונה בקשה למתן צו כינוס והכרזה על המשיב כפושט רגל. המשיב, מצידו, הגיש התנגדות להכרזתו כפושט רגל ומתן צו כינוס.
במקרה זה, נשאלה השאלה האם עשה המשיב מעשה פשיטת רגל במהלך שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה.
עיקר המחלוקת בין הצדדים היא אימתי עזב המשיב את הארץ. כב' השופטת חני הורוביץ, בדחותה את הבקשה למתן צו כינוס, קובעת כי הנטל להוכיח כי המשיב עזב את הארץ, במטרה להתחמק מנושיו, מוטל על שכמי המבקשת.
יודגש, כי הוכחת יסוד הזמן הינו תנאי בלעדיו אין לקבל את הבקשה למתן צו כינוס שכן, קביעת מועד לאירוע מעשה פשיטת הרגל הינו תנאי מהותי {ראו גם פש"ר (ת"א-יפו) 1515/04 ד"ר יוסף במירה נ' גרינברג שלמה ואח', תק-מח 2004(3), 888 (2004)}. על-כן, כב' השופטת חני הורוביץ קובעת כי המבקשת לא הוכיחה כי המשיב עזב את מדינת ישראל בתקופה של שלושה חודשים שקדמו לבקשה וכי המשיב עזב את ישראל מאימת נושיו.
עתה נעיר, כי חלוף הזמן, מאז מעשה פשיטת הרגל הנטען כלפי החייב-המשיב ובלא שהנושה נוקט בבקשה למתן צו כינוס, הינו שיהוי, שבמקרים מסויימים, עשוי לגרום לחייב-משיב, "נזק ראייתי". "נזק ראייתי" זה מתבטא בכך שיקשה על החייב-המשיב להוכיח כי אין המדובר, במעשה פשיטת רגל {ראו גם פש"ר (ת"א-יפו) 1970/00 בנק איגוד נ' זהריר יצור יהלומים, תק-מח 2002(1), 821 (2002)}.
זאת ועוד. צו הכינוס מהווה למעשה "עזרה ראשונה" עבור נושה. משכך, חלוף הזמן, ללא כל פעולה מצידו, ובלא שנושה מגיש בקשה למתן צו כינוס, מעיד, הלכה למעשה ובהתנהגות הנושה, כי:
"אין אותו מעשה או מחדל מבססים סכנה רצינית ליכולתו להיפרע מהחייב."
{פש"ר (ת"א-יפו) 1970/00 בנק איגוד נ' זהריר יצור יהלומים, תק-מח 2002(1), 821 (2002)}
ב-בש"א (חי') 15870/05 {בנק איגוד לישראל בע"מ נ' יוסף סגל, תק-מח 2007(2), 4556 (2007)} נדונה בקשת נושה של החייב להצטרף לבקשת נושה אחר, למתן צו כינוס ולהכרזת פשיטת רגל של החייב. בדחותה את הבקשה קובעת כב' השופטת דיאנה סלע:
"ב. ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס ל-"עזרה ראשונה" עבור הנושה, הרי חלוף הזמן, בלא שהנושה ממהר ומגיש בקשה למתן צו כינוס מעיד כי לדעת הנושה עצמו, אין אותו מעשה או מחדל מבססים סכנה רצינית ליכולתו להיפרע מהחייב.
ג. לחלופין, מרמז שיהוי כזה על התרשלות מצד הנושה, אשר די בה, להשקפת המחוקק, כדי למנוע ממנו את הסעד "מן הצדק" (הדומה במידת מה למתן צו מניעה), אשר מעניק הדין לנושה, בדמות "פטור" מהוכחת חדלות פירעונו של החייב בשל מעשה פשיטת הרגל הנטען.
ד. כמו-כן, ניתן להעיר כי חלוף הזמן, מאז המעשה הנטען, בלא שהנושה נוקט לאלתר בבקשה למתן צו כינוס, הינו שיהוי העשוי לגרום לחייב נזק ראייתי, באשר יקשה עליו להוכיח כי אין המעשה דנן מהווה מעשה פשיטת רגל, וגם לכך, ככל הנראה, כיוון המחוקק כאשר קבע את תקופת שלושת החודשים..."