מסמכים שיש לצרפם לכתב הערעור (תקנה 419 לתקנות)

תקנה 419 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"419. מסמכים שיש לצרפם לכתב ערעור (389(א)) (תיקונים: התשס"ה (מס' 2), התש"ע)
אלה המסמכים שיש לצרף לכתב ערעור:
(1) העתקים או תצלומי העתקים של החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין, כשהם מאושרים בידי הרשם או המזכיר הראשי של אחת מאותן הערכאות או בידי עורך-דין או היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו;
(2) הצעת ערובה במקום ערבון, אם רצה בכך המערער;
(3) טופס של הודעה על הפקדת הערבון או על מתן הערובה; תוקפה של ההודעה, המפרשת את סכום הערבון או הערובה, ימולא בידי מזכירות בית-המשפט."

על-פי התקנות מוטלת חובה על מערער להגיש – עם הודעת הערעור – גם טופס ריק של הודעה על הפקדת עירבון למילוי על-ידי מזכירות בית-המשפט {תקנה 419(3) לתקסד"א; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 5) 749}. הגשת הודעה זו הינה תנאי הכרחי להגשת ערעור ואין היא שוללת את הצורך בהפקדת הערבון עצמו, כמיצוות תקנה 427 לתקסד"א. אין איפוא כל יסוד לטעות שהגשת הטופס עם הודעת הערעור "מסדירה" כביכול את עניין הערבון, ועל כל פנים טעות שכזו אינה מצדיקה הארכת המועד {בש"א 67/88 מנשה פטל נ' רועי הדר ואח', פדאור 89(1), 405 (1989)}.
על-פי סדרי הדין, לכתב ערעור ניתן לצרף רק את המסמכים הנקובים בתקנה 419 לתקסד"א, כלומר, החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין. בהגשת הערעור על מסמכיו כמצוות תקנה 419(1) לתקסד"א נחסכים עגמת נפש למתדיינים והדיון מתועל היטב ונמנעות טעויות.

אחד המסמכים שיש לצרף לכתב הערעור הוא טופס של הודעה על הפקדת הערבון או על מתן הערובה. סדרי דין מתוקנים מחייבים מערער להגיש לבית-המשפט טופס "על החלק" ומתפקידה של מזכירות בית-המשפט למלא את הטופס. דרישה זו נועדה להביא לידיעת הצד שכנגד בצורה מוסמכת ומטעם בית-המשפט, דבר קיומו של הערעור ודבר מילויו של התנאי העומד ביסוד הערעור על הפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב {ע"א 4818/90 כהן נ' כהן, תק-על 91(2), 795 (1991)}.

ב- ע"א 2252/01 {דיפ שווק בע"מ נ' החברה הכלכלית לפתוח באר שבע בע"מ, פדאור 01(6), 362 (2001)} נפסק כי:

"הטעם המיוחד לו טוענת המשיבה הוא מניעה אובייקטיבית מהגשת הערעור. משלא נשלח לה עותק של פסק-הדין על-ידי מזכירות בית-המשפט, היא מלינה, לא יכלה להגיש את הערעור שכן על-פי תקנה 419 יש לצרף לכתב הערעור פסק-דין מאושר על-ידי הרשם או המזכיר הראשי.

טעם זה, בכל הכבוד, אינו מקובל עלי. המשיבה לא היתה בחינת צופה באירוע אשר אין לה השפעה על התפתחותו והתרחשותו.

כבר תיארתי את דרכי הפעולה שהיו בידי המשיבה: לגשת למזכירות ולקבל עותק של פסק-הדין, להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור בתוך 45 הימים ועוד. משבחרה ב-"שב ואל תעשה", אין היא יכולה לחסות בטעמי המניעה האובייקטיבית אשר נועדה, לפי הבנתי, למי שלא יכל, באמצעי סביר או פעולה שגרתית דוגמת ביקור במזכירות בית-המשפט, להגיש את הערעור במועדו ולא למי שעמדו לו פתרונות יעילים ופשוטים והוא לא עשה בם שימוש.

למרקחת זו, אוסיף גם שיקולים נוספים אשר מחזקים את מסקנתי לפיה אין מקום להעניק למשיבה ארכה להגשת הערעור.

ראשית, שמתי אל לבי את התנהגותה אשר כבר תוארה על-ידי הרשמת שיצר כ- 'חוסר תום-לב ושימוש לרעה בכללי הפרוצדורה" (החלטה מיום 18.6.2001, עמוד 7). דומני כי תיטיב החברה הכלכלית אם תיטול קורה מבין עניה, לאור בחירתה לפסוח על שני הסעיפים ולא לנקוט באחת מהאפשרויות שהיו בידיה. שנית, יש להתבונן גם במשך האיחור. היינו, 'ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה...' (ראה:ב"ש 239/86 הנ"ל, עמ' 358-359)

האיחור לא התמצא במספר ימים בלבד, אלא בלמעלה מחודש וגם בכך יש להתחשב.

שלישית, יש משקל גם לעובדה כי המשיבה לא הגישה את הבקשה לפני תום המועד, על-מנת להעמיד את המבקשת על כך שבדעתה לערער ולהקטין את הפגיעה בציפייתה של האחרונה. (על שיקול זה ראה: ב"ש 4317/98 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' טישלר איבט כוכבה, תק-על 98(2), 198 (1998)).

עולה מכל הנ"ל כי איני רואה טעם מיוחד להאריך את המועד הקבוע של 45 יום להגשת הערעור, בו לא עמדה המשיבה.

15. הפכתי גם בפסקי-הדין אשר הביאה לפני המשיבה, היא החברה הכלכלית, בשאלת הטעמים המיוחדים המצדיקים הארכת מועד ולא שוכנעתי בטענתה לפיה ישנו טעם כזה בנסיבות בם עסקינן.

ולגופן של אסמכתאות:

בעניין ידידיה אמנם קבע הרשם אוקון כי טעם מיוחד שבגינו יש להאריך את המועד להגשת הערעור הוא העובדה כי לא היתה המצאה כדין למערער, אך הנסיבות דשם אינן הנסיבות דנן.

בעניין ידידיה הסתכם האיחור, גם לגרסה המחמירה בשלשה ימים בלבד (לעומת למעלה מחודש במקרה זה). פסק-הדין, אף שצולם, הגיע בפועל לידי המבקש לערער ובאת-כוחו רק ביום שבו בוצעה גם ההמצאה הפורמאלית ובכך ישנו שוני מהותי מעניינינו, בו כולי עלמא, הגיע פסק-הדין בפועל לידי בא-כוחה של המשיבה לפני היום בו הומצא להם על-ידי מזכירות בית-המשפט.

ודוק-בפסק-הדין מודגש כי יש להתחשב בציפיית הצד השני באשר לסופיות הדיון.

באי-כוחה של המשיבה בעניין שלפני, אשר עמדו בקשר עם באי-כוחה של המערערת, לא אמרו להם כי בכוונתם לערער וכי הדבר נדחה בשל טעמים טכניים ולא הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אלא שילמו את סכום ההוצאות שנפסק לחובתם ללא מענות, כך שסביר כי המערערת הניחה שמסכת הדיונים הגיעה לסיומה.

הרשם אף מוסיף ועומד בדבריו בעניין ידידיה על העובדה כי הטעות היתה בתום-לב וכי יש מקרים בם ניתן לצפות מבעל דין לפעול ביעילות ולא להמתין להמצאה.

גם בכך שונה מקרה זה מהשתלשלות האירועים שלפנינו, ועל כך כבר עמדתי ואידך זיל גמור.

בעניין סלע, סירב הרשם אוקון לקבל טענת הסתמכות בשל ציונה של שורה על גבי פסק-הדין שהעידה על ניסיון משלוח של פסק-הדין ואישור כי פסק-הדין עבר בפקסימיליה.

עיננו הרואות, כי אין הנדון דומה לראיה שכן אין חולקים על העובדה כי פסק-הדין, בעניין שלפני, הגיע אל בא-כוח המשיבה ונקרא על ידו.

הדרישות שבתקנה 497א: דף לוואי ותרשומת טלפונית נועדו, כפי שעולה מפסק-דין זה על-מנת לזהות את השולח ואת הנמען, לוודא כי פסק-הדין הגיע ליעדו ועוד. בנסיבות מיוחדות, כמו אלו שלפנינו, בם המטרות הנ"ל מומשו, אין אני סבורה כי ניתן להיאחז באי-קיום דווקני של התקנה.
16. סיכומו של עניין הוא כי יש למנות את 45 היום המסורים למשיבה כדי לערער מיום שקיבלה בפקסימיליה עותק של פסק-הדין, ללא שניתנת לה ארכה להגשת הערעור. משכך, הרי שהזמן הקצוב להגשת הערעור עבר טרם הגשתו. הערעור מתקבל ו- ע"א 2252/01 נמחק בזה."

ב- רע"א 8694/99 {רפי אדר נ' מנחם שטרום, פדאור 00(2), 95 (2000)} נדונה בקשה למחיקת ערעור מחמת אי-צירוף החלטה. בית-המשפט דחה הבקשה והתיר לצרף ההחלטה.

ב- עע"מ 4115/10 {עיריית תל אביב יפו נ' סריגי שלום ומלכה בע"מ, תק-על 2010(3), 1317, 1319 (2010)} קבעה כב' הרשמת דנה כהן-לקח כי בכל הנוגע לבקשה להוצאת נספחים מהודעת הערעור, המערערת הסכימה בתגובתה לערוך מחדש את כתב הערעור באופן שיצורפו אליו רק "החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין", כאמור בתקנה 419(1) לתקסד"א וכך אמנם ראוי לקבוע.

ב- ע"א 5184/09 {עז' המנוח ישראל מצליח גמליאל ז"ל נ' צביה מזרחי, תק-על 2009(3), 3826 (2009)} נדונה בקשה להוספת מסמכים. כב' הרשמת גאולה לוין בדחותה את הבקשה קבעה כי המסמכים אותם מבקשים המערערים לצרף לכתב הערעור, אינם נמנים על המסמכים שיש לצרף לכתב הערעור בהתאם לתקנה 419 לתקסד"א ומכאן שאין מקום להתיר את צירופם. זאת ועוד. המערערים יוכלו לכלול מסמכים אלה בתיק המוצגים שיוגש עם כתב הסיכומים מטעמם, ככל שמדובר במסמכים שהם חלק מתיק בית-המשפט קמא.

ב- עע"מ 8334/08 {שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ, תק-על 2009(1), 4553, 4555 (2009)} קבעה כב' הרשמת גאולה לוין כי "יש ממש בטענת המשיבה 1 לגבי צירוף מוצגים לכתב הערעור. בתקנה 419 לתקנות מפורטים המסמכים אותם יש לצרף לכתב הערעור. נספחים ב' ואילך להודעת הערעור אינם נמנים על מסמכים אלה. אפילו מדובר במסמכים המצויים בתיק בית-המשפט קמא - עניין שאינני מכריעה בו - השלב המקובל לצירוף מסמכים אלה הוא שלב הגשת הסיכומים בכתב בצירוף תיק מוצגים (תקנה 438(2) לתקנות). מכל מקום, לא ניתן לצרף מסמכים אלה להודעת הערעור. נמצא, כי יש להוציא מתיק הערעור את הנספחים שצורפו להודעת הערעור, למעט נספח א'. כפועל יוצא מכך יש למחוק מהודעת הערעור את ההפניות לנספחים אלה."

ב- רת"ק (מחוזי מר') 10712-08-08 {הכוכב הבוהק בע"מ נ' כץ רון ברק, תק-מח 2008(4), 15279 (2008)} קבע כב' השופט מאיר יפרח כי מבקש רשות הערעור לצרף לבר"ע הצעת ערובה במקום עירבון כאמור בתקנה 404(א) ו- 418(2) לתקסד"א. במקרה הנדון, המבקשת ראתה להתנכר לחובתה הנ"ל ועל כן אין לה אלא להלין על עצמה.

ב- בש"א (מחוזי חי') 18017/07 {בעז מיקולינסקי נ' יגאל ידין, תק-מח 2007(4), 11443, 11448 (2007)} קבע כב' השופט י' גריל כי במקרה דנן, המשיב צירף כמות רבה של מסמכים לערעור שכנגד, מסמכים שאין לצרפם לכתב ערעור או לכתב ערעור-שכנגד, אלא בבוא העת ניתן לצרפם לתיק המוצגים שיוגש, ככל שמתקיימת במסמכים אלה הוראת תקנה 437(א) לתקסד"א לפיה "מערער המבקש להסתמך בשעת הדין בערעור על מסמכים שהוצגו לפני בית-המשפט בערכאות הקודמות."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מסמכים שיש לצרפם לכתב הערעור (תקנה 419 לתקנות)