ריבוי נישואין

סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כדלקמן:

"176. ריבוי נישואין
נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם - מאסר חמש שנים."

ב- תמ"ש (משפחה יר') 26680/05 {ה'ג' נ' ט'ג', תק-מש 2007(2), 176 (2007)} נפסק מפי כב' השופט מנחם הכהן:

"1. מונחת בפני ארבע תביעות:
האחת - (תמ"ש 26680/05) תביעה למזונות ומדור אישה וילד. התביעה למזונות אישה נמחקה על-ידי בהתאם לבקשת התובעת מיום 31.1.06. באשר לתביעה למזונות הקטין- הרי שהתובעת חזרה בה מתביעתה זו, לאחר שעתרה לקבלת דמי המזונות בבית-הדין השרעי.
השנייה - (תמ"ש 26681/05) תביעה לפיצויי נזיקין מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה, בגין הפרת הנתבע את סעיף 176 לחוק העונשין - בשאתו לאישה את גרושתו בעודו נשוי לתובעת.
השלישית - (תמ"ש 26682/05) תביעה למתן צו עשה שהגישה התובעת כנגד הנתבע- בעלה לשעבר - ולצוות על ליווי התובעת לשם לקיחת המיטלטלין השייכים לה מדירה בה התגוררה יחד עם הנתבע משך נישואיהם.
הרביעית - (תמ"ש 26683/05) תביעה שהגישה אישה כנגד בעלה לשעבר, לפיצויי נזיקין בסך של 200,000 ₪, מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה, בגין התרת הנתבע את קשר הנישואין עמה בעל כורחה, בניגוד להוראת סעיף 181 לחוק העונשין.

רקע עובדתי
2. בני הזוג שבפני, בני העדה המוסלמית, נישאו ביום 25.1.03 על-פי הסכם נישואין שנערך בבית-הדין הירדני, ואושר בבית-הדין השרעי ביום 16.10.05.
3. ביום 7.9.03 בעודו נשוי לתובעת, נשא הנתבע לאישה בשנית את גרושתו - לה היה נשוי קודם לנישואיו עם התובעת. בכך אף הודה הנתבע.
4. ביום 22.11.05 גירש הנתבע את התובעת בעל כורחה בבית-הדין השרעי, ועל-כך אין חולק.
5. לשם פישוט הדיון, אדון תחילה בשאלת האחריות של הנתבע בשתי התביעות שהוגשו מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה, בגין הפרת הנתבע את סעיפים 176 ו- 181 לחוק העונשין, ולאחר-מכן אדון במאוחד בשאלת היקף הפיצוי בגין הנזק או הנזקים שנגרמו לתובעת, במידה ונגרמו, בגין שתי התביעות הללו.
לאחר-מכן, אפנה לדון בתביעתה של האישה להשבת המיטלטלין.
התביעה לפיצויי נזיקין בגין הפרת סעיף 181 לחוק העונשין - התרת הנישואין בעל כורחה של האישה:
6. לטענת התובעת, לאחר שהנתבע סרב לאשר את הסכם הנישואין שנערך ביניהם בבית-הדין הירדני ביום 25.1.03, בפני בית-הדין השרעי הישראלי, כפי שהבטיח לה, ולאור סירובו לרשום את הנישואין במשרד הפנים, ובסמוך ללידת בנם המשותף, פנתה היא לבית-הדין השרעי בתביעה לאישור הסכם הנישואין ביניהם.
בפסק-הדין שניתן בבית-הדין השרעי ביום 16.10.05 בהיעדר הנתבע, אושר הסכם הנישואין ונקבע, כי הצדדים נשואים זה לזו החל מיום עריכת הסכם הנישואין ביניהם, המחייב אותם. עם קבלת הנתבע את פסק-הדין, גירש אותה הנתבע בעל כורחה, תחילה בדירתם, ולאחר-מכן גם בפני בית-הדין השרעי, ביום 22.11.05, וזאת על-אף הזהרתו על-ידי בית-הדין כי הדבר עלול להיחשב הפרת סעיף 181 לחוק העונשין.
7. לשיטתה, הסברו של הנתבע לגירושה בעל כורחה, כמו גם סירובו לאשר את הסכם הנישואין ביניהם עקב הליכי איחוד משפחות בהם נקט בנוגע לבנותיו מנישואיו הראשונים, הינו בגדר מעשה רמייה והונאה של הרשויות.
8. התובעת עותרת לפיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין הנזקים הנפשיים שגרם לה הנתבע במעשה זה, אותם אינה יכולה לאמוד.
9. הנתבע טוען מצידו, כי הסיבה לכך שנאלץ לגרש את התובעת בעל כורחה טמונה בהפרת הבטחתה של התובעת לסייע לו בהליך איחוד המשפחות שהחל לפני שנים מספר בקשר לילדיו מנישואיו הראשונים, אשר לאורם סיכם עם התובעת כי הסכם הנישואין ביניהם לא יאושר ועובדת נישואיהם לא תירשם, וזאת עד לאחר הסדרת הנושא, ולאחר שתתקבל תביעתו לאיחוד משפחות.
בכך למעשה תרמה התובעת לשיטתו לביצוע העוולה.

דיון
10. לאור העובדה, כי אין חולק בעניינינו כי הנתבע אכן גירש את התובעת שלא בהסכמתה ובכפייה, יש לבחון האם יש בכך כדי להטיל על הנתבע אחריות בנזיקין מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בשל הפרתו את סעיף 181 לחוק העונשין.
13. עילת התביעה במקרה דנן, הינה הפרת חובה חקוקה על-ידי הנתבע כלפי התובעת, על-פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הקובע כדלהלן:
'(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על-פי כל חיקוק, למעט פקודה זו - והחיקוק לפי פירושו הנכון נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתקופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תקופה זו.
(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני.'
החובה החקוקה שנטען כי הופרה הינה, הוראת סעיף 181 לחוק העונשין, התשל"ז-1987, ולפיה:
'התיר איש את קשר הנישואין על כורחה של האישה, באין בשעת התרת הקשר פסק-דין סופי של בית-המשפט או בית-הדין המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו מאסר חמש שנים.'
14. קולמוסין רבים נשברו על השאלה "האם ניתן להכניס את סעיף 181 של חוק העונשין לגדר סעיף 63"? (ע"א 245/81 סולטן נ' סולטן, פ"ד לח(3), 169, 172 (1984)), או שמא יש לומר, כי סעיף 181 לחוק העונשין התכוון למנוע מהאישה סעד אזרחי, שכן חיקוק זה לא נועד לטובתה או להגנתה של אישה פלונית שגורשה בעל כורחה?
פסק-הדין המנחה בסוגיה זו, ניתן על-ידי כבוד השופטת נתניהו בבית-המשפט העליון ב- ע"א 245/81 הנ"ל, שם נקבע נחרצות, כי אכן מדובר בחובה חקוקה אשר הפרתה יוצרת עילה לפיצויי נזיקין.
15. בהתאם לכך, ומשאין חולק על-כך שהגירושין נעשו שלא בהסכמה, אני קובע כי הנתבע אחראי לפצות את התובעת בגין הנזקים שגרם לה, בהפרו החובה הקבועה בסעיף 181 לחוק העונשין.
התביעה לפיצויי נזיקין בגין הפרת סעיף 176 לחוק העונשין - ריבוי נישואין:
16. לטענת התובעת, בעודה נשואה לנתבע, נשא הוא לאישה את גרושתו, ללא ידיעתה וללא הסכמתה, ומנישואין אלה אף נולד לו ולאשתו השנייה ילד. מעבר לכך טענה, כי לאחר נישואיו השניים נטל את כל ריהוט דירתה שלה, שערכו כ- 5,000 דינר ירדני, והעביר אותו לשימושה של אשתו השנייה עמה התגורר בדירה אחרת, והיא נאלצה לרכוש ריהוט חדש בעזרת הוריה, ובעזרת סך בודד של 1,900 ₪, בו נשא הנתבע.
לשיטתה, נישואיו השניים של הנתבע בעודו נשוי לה, גרמו לה לעגמת נפש, צער, כאב וסבל והפחתת הסיכויים לחיים משותפים בעתיד. הגם שלגרסתה, אין באפשרותה להעריך את שווי הנזק, עותרת היא לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הנזקים שגרם לה הנתבע במעשיו אלה, בהפירו את הוראת סעיף 176 לחוק העונשין.
בנוסף, הכחישה התובעת כי ידעה על נישואיו השניים של הנתבע וטענה, כי אילו ידעה על-כך שהנתבע מתכוון להינשא בשנית לגרושתו, כחצי שנה לאחר נישואיהם, לא הייתה מסכימה להינשא לנתבע מלכתחילה.
17. הנתבע, אשר תחילה הכחיש כי נישא בשנית בעודו נשוי לתובעת, הודה לבסוף בחקירתו, כי כך הם פני הדברים. בסיכומיו טוען, כי הסיבה לכך שנישא בשנית לגרושתו- שהינה אמן של חמשת בנותיו, הייתה לאור עזיבת התובעת את הבית, והעובדה, כי נותר הוא לבדו לטפל בחמשת בנותיו מנישואיו הראשונים בעודו עובד במשרה מלאה.
לטענת הנתבע, התובעת מושתקת מלטעון לנזק כלשהו שנגרם לה כתוצאה ממעשהו זה, לאור העובדה כי ידעה על נישואיו השניים, ולאור העובדה כי למרות ידיעתה זו, חזרה להתגורר עמו לאחר עזיבתה את הבית ולאחר נישואיו השניים, על-אף ידיעתה כי נשוי גם לאישה אחרת.

דיון
18. בדומה לדיון שערכנו בנוגע לתביעתה של התובעת מכוח הפרת החובה החקוקה הקבועה בסעיף 181 לחוק העונשין, הרי שגם במסגרתה של תביעה זו מכוח הפרת הוראת סעיף 176 לחוק העונשין, יש לבחון האם ניתן להכניס עבירה זו בגדרי עוולת הפרת חובה חקוקה ולהעניק לתובעת סעד אזרחי של פיצויי נזיקין.
לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת נתניהו, ב- ע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן, פ"ד לח(3), 169, 178-177 (1984):
'... בא-כוח המשיב מבקש להסיק ממקומה של הוראת סעיף 181, בפרק ח' של חוק העונשין, שכותרתו "פגיעה בסדרי המשטר והחברה", כי נועדה היא רק לטובת הציבור ולא לטובת האישה כפרט. זאת מבקש הוא ללמוד גם מסמיכותה של ההוראה להוראה אחרת שבאותו פרק, זו שבסעיף 176 של חוק העונשין, האוסרת ריבוי נישואין. שתי אלה דרו מקודם בכפיפה אחת בחוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נשואין). אך כפי שכבר נאמר, אין סתירה בין מטרתו של חיקוק להגן על אינטרס החברה בכללותה לבין המטרה להגן על אינטרס של הפרט שנפגע מהפרתו... העילה בהפרת חובה חקוקה היא לא על הפרת החיקוק בשלמותו או פרק ממנו, אלא הפרת חובה מסויימת... יש שהחיקוק או הפרק המסויים, שבו כלולה ההוראה, נועדו בכללותם לשמור על אינטרס הכלל, אך ההוראה המסויימת נועדה לטובת הפרט או גם לטובת הפרט. אין לנו להזדקק לכן לא לכותרתו של החיקוק או הפרק, אף לא לסמיכות ההוראה המסויימת להוראות אחרות, אלא לבחון אותה עצמה, אם כי, כמובן, על רקע החיקוק כולו...'
בהתאם לכך נקבע שם, כי:
"...הוראת סעיף 181 לחוק העונשין נועדה לא רק למען האינטרס החברתי הכללי אלא גם לטובתה ולהגנתה של האישה, שבעלה מגרשה בעל-כורחה, עולה מכאן... כי הנזק, אותו ביקש החיקוק הנדון למנוע, הוא הנזק, שנגרם לה כתוצאה מגירושיה אלה, משינוי מעמדה מאישה נשואה לאישה גרושה, ללא שהוצא פסק- דין של בית-משפט או של בית-דין מוסמך, שחייבה בגירושין. לסיכום - סבורה אני, כי נתקיימו כאן כל היסודות לקיומה של העילה של הפרת חובה חקוקה"
(שם, 183-182).
19. אני סבור, כי אין כל מניעה להשליך מהאמור לעניין סעיף 181 לחוק העונשין, לעניינינו אנו, גם באשר להוראת סעיף 176 לחוק, הקובעת, כי:
'נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם - מאסר חמש שנים.'
(ראה לעניין זה: פסק-הדין שניתן לאחרונה ב- תמ"ש (יר') 22242/06, על-ידי חברי – כב' השופט פיליפ מרכוס, בהיעדר הגנה)
20. בפסיקה נקבע זה מכבר, באשר למהותה של עבירה זו, כי עבירת ריבוי הנישואין חותרת תחת יסודות הסדר הציבורי התקין בחברה נאורה, וככזו יש להתייחס אליה בחומרה ולעוקרה מן השורש, שהרי "מוסד הנישואין המונוגמיים הוא מיסודות המשטר החברתי שלנו" (ע"פ 392/80 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לה(2), 698, 700 (1981)). לשם כך קבע המחוקק את הסנקציה הקבועה בסעיף 176 לחוק העונשין, המאפשרת לגזור עד חמש שנות מאסר על העובר עבירה זו (ראה גם: ע"פ 737/77 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 575, 578 (1978); ע"פ 338/74 מדינת ישראל נ' רובין, פ"ד כט(1), 166, 168-167 (1974); ע"פ 185/82 בן עטייה גודה נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1), 85, 89-88 (1982)).
באשר לאינטרס המוגן על-ידי עבירה זו, נקבע בפסיקה, כי מלבד ההגנה על הסדר הציבורי מבטא איסור הביגמיה מגמה חברתית חשובה - להגן על האישה הראשונה (ע"א 245/81 סולטאן הנ"ל, שם, 183-182; ע"פ 737/77 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 575, 579-578 (1978); ע"פ 112/50 יוסיפוף נ' היעוץ המשפטי לממשלה, פ"ד ה 481, 493 (1951)).
וכך נקבע ב- ע"פ 596/73 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1), 773, 777-776 (1974), על-ידי כב' השופט ח' כהן, שהיה שם בדעת מיעוט:
'...בעיני המחוקק יש בדין המונוגמיה משום שמירה על זכות האישה, שלא יקח בעלה אישה אחרת עליה ויגרע מזכויותיה; ויש בדין המונוגמיה גם משום השוויית זכות האישה לזכות האיש, שכשם שאישה אינה יכולה (לא לפי דין התורה ולא לפי דין השריע) לקחת איש על אישה, כן לא יוכל איש לקחת אישה על אשתו...'
גם פרופ' שיפמן בספרו דיני המשפחה בישראל, עמד על האינטרס המוגן על-פי איסור ריבוי הנישואין, ולפיו:
'איסור הביגמיה מגן על האישה הראשונה מפני פגיעה במעמדה ובזכויותיה על-ידי נישואין עם אישה אחרת על פניה... יתר על-כן: האיסור הפלילי בא לחולל שינוי חברתי, כלומר, העלאת מעמדה של האישה בעדות ובחברות בהן נהוג היה ריבוי נשים, במיוחד בחברה המוסלמית. בכך ביקש המחוקק להשיג מטרה סוציאלית חשובה, והיא הגנה על האישה הראשונה ושיווי זכויותיה לאלו של הגבר: כשם שהאישה אינה רשאית להינשא לאחר לפי הדין האישי, כך גם על הגבר הנשוי יהיה אסור לשאת אישה אחרת, אם לא על-פי הדין האישי הרי על-פי החוק החילוני.' (שם, 240).
בהקשר זה, המלומד פרופ' א' רוזן צבי ז"ל בספרו דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול, כותב, כי שיתוף הפעולה בין המחוקק בקביעת הסנקציה הפלילית ובית-המשפט - בקביעתו כי הסנקציה הזו נכללת בגדרי עוולה אזרחית בדרך של פרשנות רחבה, נעשה לשם קידום המטרה האזרחית, החותרת להשוואת זכויות האישה ולמניעת קיפוחה במידת האפשר. לדבריו 'העובדה שהמחוקק בחר לשם קידום האינטרס של הגנת האישה בסנקציה פלילית ונמנע מהתערבות בדין האישי עצמו, לא פורשה בהרחבה כבאה לשלול סעד אזרחי מן האישה. נהפוך הוא...' (ראה, שם, 307-306). אמנם, דבריו אלה נאמרו באשר לפרשנות המרחיבה של בתי-המשפט לפיה הסנקציה הקבועה בסעיף 181 לחוק העונשין מקנה גם סעד אזרחי - כסנקציה שהפרתה מהווה עוולה אזרחית, אולם הדברים יפים גם לעניינינו - לאיסור הקבוע בסעיף 176 לחוק העונשין - הוא איסור הביגמיה.
21. לאור האמור אני קובע, כי הנתבע אחראי לפצות התובעת בגין הפרתו את החובה החקוקה הקבועה בסעיף 176 לחוק העונשין.
22. בהקשר זה יש לומר, כי הפסיקה ראתה בחומרה רבה מעשה הנישואין לאישה שנייה, וזאת גם כאשר נעשה הדבר בהסכמתה של האישה הראשונה, בהיותה מורגלת לאורח חיים זה (ע"פ 338/74 מדינת ישראל נ' רובין, פ"ד כט(1), 166, 168-167 (1974)). לפיכך אני דוחה בזאת טענת הנתבע, לפיה- מושתקת התובעת לטעון כעת לנזקים שנגרמו לה בגין התנהגותו לאור ידיעתה כי נישא בשנית, והעובדה כי גם לאחר נישואיו השניים שבה להתגורר עמו, על-אף ידיעתה זו.
לעניין זה נאמר על-ידי המלומד שיפמן בספרו הנ"ל, כי: 'השלטת המונוגמיה באמצעות החוק הפלילי אינה מותנית בהתנגדותה של האישה הראשונה שבעלה ישא אישה אחרת. אפילו הסכימה האישה הראשונה לנישואי האישה השנייה, אין החוק רואה את הסכמתה כהסכמה, לא רק מתוך החשש ללחץ או השפעה בלתי-הוגנת מצד הגבר, כי אם, בעיקר, כיוון שהמונוגמיה נחשבת, בעיני המחוקק, לערך מוסרי וחברתי יסודי שאין לפגוע בו'. (שם, 241-240).
23. בשולי הדברים אתייחס לטענת הנתבע, לפיה התובעת תרמה למעשה גירושה בעל כורחה בהפרת הבטחתה לעכב את אישור הסכם הנישואין ורישומו עד לאחר סיום הליכי איחוד משפחות. לאור האשם התורם של התובעת במעשיה אלה לקרות הנזק, הרי שיש להורות על הפחתת הפיצוי בהתאם להערכת אשמה התורם. בדבריו אלה נסמך הוא על הוראת סעיף 68 לפקודת הנזיקין והפסיקה (ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי (פרחן), פ"ד מא(4), 524, 529 (1987)).
אין בידי לקבל טענת הנתבע בנוגע ל"אשמה התורם" כביכול במעשיה של התובעת, מה גם שטענה זו נגועה בחוסר תום-לב מובהק.

שאלת הנזק והיקף הפיצוי
24. לשיטת התובעת, חזקה היא כי כל מעשה גירושין בכפיה או מעשה ביגמיה פוגעים קשות באישה, וגורמים לה כאב וסבל, צער ונזק נפשי. והדברים נכונים בעניינינו פי כמה לאור הנסיבות, לפיהן, הנתבע גירש את התובעת זמן קצר מאוד לאחר לידת ילדם בעוד שהיה מאושפז בפגיה וסבל ממום בלבו שהצריך ניתוח. מעשים אלה גרמו לה להיות במצב נפשי ירוד כפי שתואר בדיווחי עובדת סוציאלית עמה נפגשה התובעת במהלך אישפוזו של הקטין, המצורפים לתצהיר עדותה הראשית.
התובעת טוענת לפיצוי כספי בסך של 400,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשי הנתבע, אותם לא ניתן לאמוד, והינם: עגמת נפש, צער, כאב וסבל, פגיעה בסיכוייה להינשא בעתיד - שהרי אישה גרושה בחברה המוסלמית נחשבת כאישה נחותה אשר מעמדה נפגע.
25. לטענת הנתבע, התובעת לא פירטה מהם הנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מנישואיו השניים. כמו-כן, אין במעשיו כדי לפגוע בסיכוייה להינשא בשנית, מאחר ולשיטתו כפי שהתובעת נישאה לו בגיל מאוחר, אין כל מניעה חוקית או דתית לכך שתינשא בשנית. בנוסף גורס, כי התובעת נושאת באשם תורם לשתי העוולות שביצע, ולפיכך יש לדחות את התביעות שהגישה כנגדו. זאת ועוד, טוען הנתבע, כי סכום הפיצוי לו עתרה בגין הנזקים הכלליים להם טענה הינו מופרז, וסכום הפיצוי הראוי הינו לכל היותר 20,000 ₪.
26. באשר להוכחת הנזקים שנגרמו לאישה אשר גורשה בעל כורחה נקבע בפסיקה, כי גם אם לא הובאו מצד האישה ראיות על נזק ממשי שנגרם לה, על בית-המשפט לפסוק פיצוי מוערך על נזק כללי, אשר בוודאי נגרם לאישה כזו כתוצאה מהתרת הנתבע את קשר הנישואין על כורחה. (ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה, תק-על 95(1), 1218, 1220 (1995)).
העיקרון העולה מפסק-דין זה הוא, כי במקרים רבים אין צורך בראיה על הנזק הכללי והיקפו, שכן קיומו של הנזק והיקפו, עולים מעצם הפרת החובה על-ידי המזיק (ראה לעניין פיצוי בגין נזק כללי גם פסק-הדין שניתן על-ידי ב- תמ"ש (יר') 19270/03 כ.ש. נ' כ.פ., תק-מש 2004(4), 353, 368 (2004)).
אין ספק אם-כן, כי הסבל, הצער, עוגמת הנפש, וההשפלה- הטבועים בעצם שינוי מעמדה מאישה נשואה לגרושה בעל כורחה, מהווה נזק בר-פיצוי, ואין כל מניעה להחיל את האמור גם לעניין תביעתה לפיצוי כספי בגין הפרת הנתבע את איסור ריבוי הנישואין, אשר לא יכול להיות חולק, גם מעשה הנישואין הנוספים של הנתבע - גרם לה להשפלה, סבל וצער.
27. לאור האמור, אעריך את נזקיה של התובעת על דרך האומדנא.
לאחר ששקלתי טענות התובעת, אני מוצא לנכון לחייב הנתבע לפצותה בסך של 80,000 ₪ בגין גירושה בעל כורחה, ובסך של 30,000 ₪ בגין נישואיו לאישה נוספת בעודו נשוי לה. סה"כ - 110,000 ₪.

התביעה להשבת מיטלטלין
28. בתביעתה למתן צו עשה להשבת מיטלטליה, טענה התובעת כי לאור גירושה מביתה על-ידי הנתבע, הותירה אחריה את מיטלטליה, והנתבע מנע ממנה להיכנס לדירה ולקחתם. בסיכומיה טענה כי על-אף הצהרות הנתבע לפיהן הוא מוכן להשיב לה את המיטלטלין השייכים לה, ועל-אף ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בדיון מיום 6.6.06 לפיהן המטלטלין שאינם שנויים במחלוקת יועברו לידיה בתוך 10 ימים, הדבר לא נעשה והנתבע עומד בסירובו להשיב את המיטלטלין ולתאם עמה מועד נוח ללקיחתם.
הנתבע הביע נכונותו להשיב את המיטלטלין, אשר לטענתו אין לו צורך בהם. בחקירתו העיד, כי כל מה שצויין על-ידי התובעת שייך לה.
29. אשר-על-כן אני מקבל התביעה ומורה על השבת המיטלטלין השייכים לתובעת בתוך 14 יום. באם תוך 14 יום לא יועברו המיטלטלין לידי התובעת, הנתבע ישלם לידי התובעת סך של 200 ₪ עבור כל יום בו הוא מעכב את המיטלטלין בידיו.
30. הנתבע ישא בהוצאות הליך זה בסך של 3,000 ₪ + מע"מ."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ריבוי נישואין