המחדל החקירתי בראי ההליך הפלילי
הפרקים שבספר:
- רשויות החקירה והחובות המוטלים עליהן
- העדרה של ראיה שמקורה במחדלי רשויות החקירה
- השיקולים ביסוד הבדיקה של המחדל החקירתי ותוצאותיו
- אחריותה של המדינה להבאת עדים
- מחדלי החקירה וזיכויו של נאשם
- מחדלי החקירה וקיפוח הגנת הנאשם
- מחדל חקירתי וסוגיית ה"נזק הראייתי"
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדל חקירה לאי-מיצוי כיווני חקירה
- מחדל חקירתי ו"ספק סביר"
- הלכות פסוקות
- השפעת ה"מחדל החקירתי" על הרשעת או זיכויו של הנאשם בהלכה הפסוקה
- מחדלים חקירתיים שלא השפיעו על ההליך המשפטי עד כדי זיכוי הנאשם
- מחדלים חקירתיים אשר הובילו לזיכוי הנאשם
- השפעת מחדלי החקירה על מעצר עד תום ההליכים
השיקולים ביסוד הבדיקה של המחדל החקירתי ותוצאותיו
בבואנו לבחון את המחדל החקירתי ותוצאותיו, יש ליתן משקל להרתעת גורמי החקירה ו"חינוכה" מחד, ולהגינות כלפי הנאשם והקפדה על זכויותיו החוקתיות, מאידך. אולם, על ההתחשבות בשיקולים אלו, הנושקים במובן מה לסוגיית ה"טענה מן הצדק", להישמר למצבים הקיצוניים יותר {ראה גם: ע"פ 725/95 מנדלברוט נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1995)}.המצב הקיצוני יותר, הוא המבחן הראשון אשר בית-המשפט העמיד בעניין בורוביץ (ראה לעיל) , כאשר מעלה נאשם טענות בדבר פגמים בהליך חקירה.
המבחן הראשון נועד לקדם אינטרסים ציבוריים רחבים הקשורים בניהולם של הליכים פליליים, כצדק והגינות. האם לנוכח הפגמים שבהם לקו הליכי החקירה היה מוצדק והוגן לפתוח (או להוסיף ולנהל) הליך הפלילי נגד נאשם.
המבחן השני הוא האם, ועד כמה, השפיעו פגמי החקירה על הוכחת העבירות שיוחסו לנאשם ברמה הנדרשת בפלילים. מבחן המבוסס על דיני הראיות, בו ניצב אינטרס ציבורי מרכזי אחד והוא חקר האמת.
האינטרס החשוב לא פחות הוא, חקר האמת והרשעתם וענישתם של מי שאשמתם הוכחה מעבר לספק סביר. על-כן, על מחדלי החקירה להימדד, על דרך הכלל, במישור הראייתי, כדלהלן:
1. האם הציבה התביעה תשתית מספקת, בהתחשב במחדלי החקירה, לביסוס הרשעת הנאשם.
2. האם עורר הנאשם, בהתחשב במחדלי החקירה, ספק סביר באשמתו.
עקרון-יסוד במשפט הפלילי הוא כי אין להרשיע ולהעניש אלא מי שאשמתו הוכחה מעל כל ספק סביר.
הקביעה כי על התביעה להוכיח את המוטל עליה באמצעות ה"ראיה המקסימלית", באמצעות הראיה הטובה ביותר שניתן להשיגה, באופן שראיה ב"רמה נמוכה" הימנה לא תספק - הינה נטולת בסיס.
על התביעה להוכיח את המוטל עליה ב"ראיה מספקת" ואין רלוונטיות לכך שיכלה להשיג ראיה טובה יותר {ע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1994), מפי כב' השופט קדמי}.
מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של החשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו.
לא כל טעות הנעשית במהלך החקירה ובזמן אמת מהווה הפרה של חובת הזהירות והתרשלות מצד גורמי החקירה. אכן, חוכמה "קטנה" בהקשר זה היא "החוכמה שלאחר מעשה", אותה מציג מי שהתמונה הניצבת בפניו כבר מוארת, בהעלותו כנגד גורמי החקירה טרוניה על-כך שלא הבחינו או לא ייחסו חשיבות לרסיס מידע כזה או אחר {כב' השופטת חיות ב- ע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
בחינת הסבירות של התנהלות גורמי החקירה בהקשר זה, תיבחן בהתחשב במכלול הנתונים שנגלו או שיכולים היו להתגלות בזמן אמת.
אך השאלה היא ביסודה עניין של צדק. האם נעשה לנאשם עוול בכך שפעולות התביעה הגיעו לכדי מחדל שיורד לשורש הגנת הנאשם, בכך שהמשטרה חדלה בחקירה בצורה זו או אחרת, והאם היה במחדלים שהתגלו כדי להקים ספק סביר באשמת נאשם {ראה גם: ע"פ 7758/04 אלקאדר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
על התביעה לפרוש בפני בית-המשפט תשתית ראייתית רחבה, וכי בהדריכם את החוקרים על גורמי התביעה, הפרקליטות או התביעה המשטרתית, לדרוש חקירה מעמיקה ככל שניתן. חרף העומס המוטל על גורמי האכיפה אין מקום להתעלמות מכלל זה, והבקרה התביעתית צריכה לכלול אותו.
יהיו איפוא מקרים חריגים שבהם תהא נפקות למחדלים כאלה, הן בבחינה מדוקדקת במיוחד של הראיות שהוגשו, והן, במקרים קיצוניים, אף מעבר לכך, בהנחת הנחות לטובת הנאשם, שמא נגרם לו עוול.
ההלכה בעניין זה היא, כי נפקותו של המחדל תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי, ובשאלה אם קופחה הגנתו של נאשם כתוצאה מהמחדל. מחדלי חקירה אינם מובילים לזיכויו של נאשם בכל מקרה, אלא רק מקום בו הפגמים הנטענים הם "כה חמורים ויורדים לשורשו של עניין, עד כי קם חשש שהנאשם יתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו והגנתו תימצא חסרה ומקופחת" {ראה גם: ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007), פסקה 29 לפסק-דינו של כב' השופט כב' א' א' לוי; ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006) (להלן: "פרשת אלחורטי")}.
משקלו של המחדל החקירתי נבחן לא רק בהתייחס למחדל החקירתי כשהוא לעצמו, אלא בהתחשב במכלול הראיות שהונחו בפני בית-המשפט {ראה גם: ע"פ 2511/92 חטיב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1993)}.