המחדל החקירתי בראי ההליך הפלילי
הפרקים שבספר:
- רשויות החקירה והחובות המוטלים עליהן
- העדרה של ראיה שמקורה במחדלי רשויות החקירה
- השיקולים ביסוד הבדיקה של המחדל החקירתי ותוצאותיו
- אחריותה של המדינה להבאת עדים
- מחדלי החקירה וזיכויו של נאשם
- מחדלי החקירה וקיפוח הגנת הנאשם
- מחדל חקירתי וסוגיית ה"נזק הראייתי"
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדל חקירה לאי-מיצוי כיווני חקירה
- מחדל חקירתי ו"ספק סביר"
- הלכות פסוקות
- השפעת ה"מחדל החקירתי" על הרשעת או זיכויו של הנאשם בהלכה הפסוקה
- מחדלים חקירתיים שלא השפיעו על ההליך המשפטי עד כדי זיכוי הנאשם
- מחדלים חקירתיים אשר הובילו לזיכוי הנאשם
- השפעת מחדלי החקירה על מעצר עד תום ההליכים
אבחנה בין מחדל חקירה לאי-מיצוי כיווני חקירה
לא די בכך שנאשם יעלה אפשרויות חקירה היפותטיות על-מנת שתבוסס טענה למחדל חקירתי. בכל מקרה ומקרה מעריך בית-המשפט באופן פרטני את השפעתם והשלכותיהם של מחדלי החקירה.כיוון חקירה המוצע תלוי בתוצאות אותן סבורה הרשות שיניב ובשאלה האם הוא נדרש בשלב בו נמצאת החקירה.
אין להעלות טענות בדבר מחדלי חקירה, כשלנאשם האפשרות להגיע לראיות הנדרשות בעצמו. מחדל חקירתי ישמש לחובת התביעה רק באם המחדל מונע כיום מההגנה להוכיח את טענותיה.
בתהליך זה, נזקפים מחדלי החקירה לחובתה של התביעה ומכבידים את הנטל המוטל עליה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. בצידו השני של המטבע, עשויים הם לסייע לטענות הנאשם בדבר קיומו של ספק סביר בגרסת התביעה.
בית-המשפט בוחן את משמעותם של המחדלים לנוכח התשתית הראייתית שהונחה. כן הוא בוחן את חומרת המחדלים והאם נפגמה יכולת הנאשם להתגונן מפני האישומים נגדו {ראה גם ע"פ 1977/05 גולה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
בכל מחדל חקירתי ובכל ראיה חסרה טמון פוטנציאל לפגיעה ביכולת הנאשם להתגונן. ואולם, אין להניח, כי לו מוצו כל כיווני החקירה או לו היו מומצאות הראיות הנוספות היה בכך כדי לפעול לטובת הנאשם דווקא. הנחה שכזו היתה פוגעת בחקר האמת. תחת זאת, נבחנים שני מישורים:
1. המישור הראייתי - במישור זה משקללים את הראיות והמחדלים תוך שאנו מסיקים האם הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.
2. האם זכה הנאשם להליך הוגן.
בבחינת המחדל החקירתי ותוצאותיו, יש ליתן משקל להרתעת גורמי החקירה, ומנגד, להגינות כלפי הנאשם והקפדה על זכויותיו החוקתיות {ראה גם: ע"פ 725/95 מנדלברוט נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1995), פסקה 3ג(5)}.
מטרת החקירה היא, חקר האמת והרשעתם וענישתם של מי שאשמתם הוכחה מעבר לספק סביר. על-כן, מחדלי החקירה נמדדים על-פי המישור הראייתי. משמעות הדבר כי יש לבחון, האם הציבה התביעה תשתית ראייתית מספקת, בהתחשב במחדלי החקירה, לביסוס הרשעת הנאשם, והאם עורר הנאשם, בהתחשב במחדלי החקירה, ספק סביר באשמתו {ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006), פסקה 17 לפסק-הדין}.
נבהיר, כי מעטות הן החקירות המושלמות. ואין חלה חובה על התביעה להציג את הראיה הטובה ביותר, אולם על התביעה להציג ראיות המוכיחות את האישום מעבר לספק סביר.
מחדל חקירה לא יוביל בהכרח לזיכוי נאשם. השלכות המחדל תלויות בנסיבות העניין הנדון, בתשתית הראייתית הפוזיטיבית הספציפית שהציגה התביעה להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ובספקות הספציפים אותם מעורר הנאשם {ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006), פסקה 17 לפסק-דינה של כב' השופטת נאור; ע"פ 2285/09 אללו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.