מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל) דינים והלכות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- דואליות של חוזה החכירה
- החכירה הפרטית - תנאי החכירה של חוכרים פרטיים - בין שכירות לבעלות
- החלטה 1136
- מיזכר כחוזה מחייב
- חוזי חכירה ייחודיים
- הארכת חוזה החכירה בתנאי של הוספת תנאי-מפסיק למקרה של שינוי יעוד
- חידוש חוזה חכירה באותם תנאים או תנאים חדשים
- סיווג של נכס "משק עזר" או "נחלה"
- הגדרת "שימוש חקלאי"
- התקנת מתקן סלולרי בפטור ממכרז
- חתימת מינהל על בקשה להיתר בניה
- טעות של המינהל עד כדי הכשרת עסקה
- פסק-דין שנתן תוקף להסכם פשרה
- הארכת חוזה חכירה
- בר-רשות - אישור לבניית תחנת דלק,
- חכירה ראשית מול המינהל או מול חוכר משנה
- הסכם פיתוח
- מבצעי היוון - החלטה 678
- "חוזה חכירה" - תנאים מקפחים
- ההלכה הפסוקה,
- מקרקעי ציבור
- מקרקעי יעוד
- דרישת הכתב בעיסקת מקרקעין
- הגנת הבעלות והחזקה
- מיהו "בעל" ומהי " זכות במקרקעין"
- מניעת הפרעה לשימוש
- תביעה למסירת מקרקעין
- תביעה בעילה על-פי סעיף 17 לחוק המקרקעין
- עילות מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין
- עילה על-פי סעיף 19 לחוק המקרקעין
- סעיף 131 לחוק הגנת הדייר - עילות פינו
- סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר - אי-תשלום דמי שכירות - עילת פינוי
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר
- עילה מכוח סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר
- הדייר השכיר את המושכר או חלק ממנו - והפיק מהשכרת המשנה ריווח - עילת פינוי
- עילת פינוי בעילת צורך עצמי - סעיף 131(7) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(8) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(9) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(11) לחוק הגנת הדייר
- הנטישה - עילת פינוי
- סעד מן הצדק
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל - הנחיות מינהליות
- הוראות פנימיות
- סמכות בתי-המשפט
- שיקול-דעת הרשות והתערבות בית-המשפט
- פרשנות המונח "ניהול" בחוק מינהל מקרקעי ישראל
- רשות הפיתוח
- חובת ההנמקה
- הבטחה שלטונית
- מסירת מסמכים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998,
- ההלכה הפסוקה
- דמי הסכמה - שכירות מוגנת
- פטור מתשלום דמי הסכמה
- חכירה מהוונת - המחאת זכויות
- השבת דמי הסכמה
- דמי היתר - כללי
- זכות המינהל לגבות דמי היתר כתנאי למתן הסכמה לבניה במקרקעין
- דמי היתר - חישובם
- דרישה לתוספת דמי היתר - דיור מוגן
- דמי היתר -ההלכה הפסוקה
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל שבוטלו והוראות המעבר
- זכויות המגורים באזורים המיועדים לכך בייישובים חקלאיים{החלטה 979}
- החלטה מספר 1101 - הסדרת הפעילות שאינה חקלאית בנחלות שבמושבים
- שימוש לא חוקי בנחלות
- הקצאת מגרש וביטול ההקצאה
- קיבוצים - כללי
- הלכת בג"ץ 1027/04 - פורום הערים העצמאיות
- הרחבות בקיבוצים
- תכנון ובניה - כללי
- הפקדתה של תכנית מתאר - שלבי תכנון
- בניה לגובה
- בעל זכויות חכירה מכוח הסכם חכירה עם רשות מקרקעי ישראל
- תכנית הר/1/1985,
- היטל השבחה
- היטלי פיתוח
- תביעה על-סמך סעיף 197 לחוק התכנון והבניה
- בקשה להיתר הריסה - חתימת רשות מקרקעי ישראל
- מכרזים - מבוא
- מטרתו של המכרז
- הרחבת זכות המעמד
- המכרז וניגוד עניינים במגזר הציבורי
- חוק חובת מכרזים - "מכרז פומבי", "מכרז סגור" ו- "הגרלה",
- פרשנות המכרז
- עקרונות יסוד בדיני המכרז
- פרשנות של תנאי המכרז
- ההצעה הזולה ביותר
- חוות-דעת מומחה
- אפשרות ביטול המכרז
- פיצול מכרז
- ניהול משא-ומתן עם מציעים
- ועדת המכרזים
- סמכות עניינית של בית-המשפט
- סעדים זמניים
- פטור ממכרז
- פגמים במכרז
- ביטול מכרז
- הטבה לחיילי מילואים במכרזים פומביים של מינהל מקרקעי ישראל
- תובענה מינהלית לפיצויים
- מכרז על קרקע שהופקעה
- חילוט ערבות בנקאית
- מכרזי "חריש"
- הפקעה - כללי
- חוקיות ההפקעה
- הפחתת יתרת המגרש בחישוב הפיצוי (סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה)
- התיישנות תביעה לפיצויי הפקעה
- פיצויי הפקעה
- ביטול ההפקעה
- הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים)
המכרז וניגוד עניינים במגזר הציבורי
המבחן לקיום מצב של ניגוד עניינים הינו אובייקטיבי ואין כל הכרח שיוכח ניגוד עניינים בפועל. מבחן זה יימדד על-פי אמת-מידה של אדם סביר היודע את כל פרטי העניין. השאלה אותה עלינו לשאול בהקשר זה הינה, האם אדם סביר, ביודעו על תפקידו של נושא התפקיד ועל האינטרסים האחרים שלו, היה סובר שנושא התפקיד יימצא במצב של ניגוד עניינים בשל האינטרסים האחרים שיש לו. השאלה תוכרע בכל מקרה על-פי כלל נסיבות המקרה והיא תתבסס בעיקרה על השאלה, האם נורמטיבית {ולאו דווקא עובדתית} יימצא נושא התפקיד במצב של ניגוד עניינים.שורשי הכלל בדבר ניגוד עניינים נטועים מזה שנים במשפטנו. "זהו עקרון יסוד, המצוי בהיכלם של עקרונות היסוד של השיטה, ממנו נגזרות הוראות חרוטות, על-פיו מתפרשות הוראות אלו, ממנו נגזרות הלכות שיפוטיות" {בג"צ 595/89 שמעון נ' הממונה על משרד הפנים ואח', פ"ד מד(1), 409 (1990)}.
השיקולים העומדים בבסיסו של כלל זה כוללים, בין השאר, את דרישות המנהל התקין, הבטחת מילוי התפקיד מתוך שיקולים ענייניים של טובת הציבור בלבד, ללא השפעות ושיקולים זרים {ע"א 6763/98 רם כרמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1), 418 (1999)}.
המבחן לבדיקת מידת ההסתברות של ניגוד העניינים טרם הוכרע סופית בפסיקה, והוא נע בין מצב בו הרף הנדרש להוכחת ההסתברות הינו של "אפשרות ממשית" לניגוד עניינים {בג"צ 4225/91 גודוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5), 781 (1991)} לבין מצב בו הרף הנדרש להוכחה הינו של "חשש סביר" לניגוד עניינים, אפילו חשש זה אינו מגיע לכדי אפשרות ממשית.
יודגש, כי המבחן המחמיר יותר, דהיינו, הסתפקות בדרישת קיומו של "חשש סביר" לשם פסילת החלטה מינהלית בשל ניגוד עניינים, חל במפגש בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי {ע"א 6763/98 רם כרמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1), 418 (1999)}, ואילו המבחן המחמיר פחות {בהוכחת "אפשרות ממשית" לניגוד עניינים לשם פסילה כאמור} חל במפגש בין אינטרסים ציבוריים-שלטוניים לבין עצמם.
איתור "נקודות חיכוך" פוטנציאליות נדרש לצורך הערכת מהות ניגוד העניינים, לא רק לעניין כמות הנושאים ומשקלם. גם מידת האינטנסיביות שבה עלול להתעורר ניגוד העניינים יהווה שיקול בעל משקל לצורך הכרעה בסוגיה דנן.
אכן, יש לנסות ולנטרל את ניגוד העניינים ורק במצב בו הדבר אינו אפשרי, או אז, התוצאה תהיה פסלות המכרז. יתר-על-כן, אין להחמיר עם עובדי ציבור לשם החמרה בלבד, שכן לעיתים עלול שכר הזהירות לצאת בהפסדה של הרשות והציבור כולו {ה"פ (יר') 11/99 מסיעי אריה שאשא נ' מדינת ישראל, תק-מח 2000(3), 10245 (2000)}.