דיני רשלנות עורך דין וההיצג הרשלני
הפרקים שבספר:
- דיני רשלנות עורך דין - הקדמה
- דיני רשלנות עורך דין - פתח דבר
- חובת עורך דין ללקוחו
- ההבחנה בין רשלנות לבין טעות בשיקול דעת
- חובת הגילוי.מעילה באימון הלקוח והסתרת "פרט מהותי"
- נאמנות
- הפעלת שיקול הדעת של עורך הדין בעניין פשרה
- האם חב עורך הדין חובת זהירות כלפי הצד שכנגד?
- רשלנות עובדי משרדו של עורך הדין
- על עורך הדין להסביר את משמעות החתימה על ייפוי כוח
- מתן עצה
- מסירת מידע חלקי ע"י הלקוח
- ניגוד עניינים
- רשלנות עורכי דין במילוי תפקידם ככונסי נכסים וכמפרקים
- רשלנות עורכי דין בהליכי הוצל"פ
- אפוטרופסות
- מנהל עיזבון.ירושות וצוואות
- הליכי ערעור
- רשלנות במשפט הפלילי
- התיישנות
- ניסוח הסכמים
- הכנת לקוח לפני משפט - והתנהלות עורך הדין במהלך המשפט
- עסקאות מקרקעין
- אשם תורם
- פסיקת הוצאות כאשר התביעה הוגשה בקלות ראש
- חובתו של עורך דין כלפי מושך שיק לא עביר
- לקוח המסתכן בפעולה משפטית מסוכנת
- עסקה כושלת
- עסקה ספוקלטיבית
- ייצוג בני משפחה
- אי הגשת סיכומים
- בוררות
- תיקון כתב התביעה
- הזכות לפיצויים
- אחריות עורך הדין באנגליה
- היצג רשלני בנזיקין
מסירת מידע חלקי ע"י הלקוח
כנגד ציפייתו הלגיטימית של הלקוח, עומדת ציפייתו של עורך-הדין - הלגיטימית אף היא - כי לקוחו יפקיד את עניינו בצורה מתאימה. כלומר, על הלקוח למסור לעורך-הדין את מה שידוע לו מבחינה עובדתית על הנושא שבו מתבקש עורך-הדין לטפל עבורו ועל הלקוח להציג בפני עורך-הדין את המסמכים שברשותו הנוגעים לעניין {ע"א 420/75 כהן נ' אייזן, עו"ד, פ"ד ל(2), 29 (1976)}.ואולם, יש ונוצר חלל בין האינפורמציה המסופקת על-ידי הלקוח לבין מה שנחוץ לעורך-הדין למילוי שליחותו המקצועית כראוי. ישנם מקרים בהם הלקוח לא פורש לפני עורך-הדין דבר בעל חשיבות לעניין הנדון, ועורך-הדין מסתפק במה שקיבל ופועל על פיו, ולבסוף נגרם נזק ללקוח.
במקרה כזה נשאלת השאלה, מי צריך היה למלא חלל זה - הלקוח, שידע או שצריך היה לדעת את הדבר ולא העיר את תשומת-ליבו של עורך-הדין לגביו, או עורך-הדין, שצריך היה לחקור ולדרוש מיזמתו ולגלות את הפרט הנעלם?
תשובה לשאלה זו תלויה במהותו של הפרט הנדון, שבגללו נגרם הנזק.
אם הוא חלק מהאינפורמציה העובדתית שכל אדם בעל תבונה רגילה היה מעריך שעליו למסרה לעורך-דין, כי אז אין הלקוח יכול להתנער כליל מאחריותו ולהטיל את האשמה כולה על עורך-הדין.
אם מדובר בפרט, שהוא אומנם עובדתי אבל בעיקרו הינו חלק ממצב משפטי מסויים, נראה שמוטלת אז חובה על עורך-הדין לנקוט יוזמה על-מנת לבררו ולהבהיר לעצמו את המצב המשפטי הנובע ממנו.
ב- ע"א 229/85 {מרדכי בן נון נ' משה הרצוג, פ"ד מב(1), 785 (1988)} הגיע בית-המשפט למסקנה כי בגין מצבה הנפשי של המנוחה, וכן בגין מחדלו של המערער מלגלות את הפרטים שהיו ידועים לו אודות מצבה הנפשי, נותק הקשר הסיבתי שבין מחדלו של המשיב {עורך-הדין} לבין התוצאה.