botox
הספריה המשפטית
תובענות ייצוגיות - בעין המשפט - הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

ביטולן של תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 21 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991

תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"29. אחד מטעם כל המעוניינים (29)
(א) היה מספר המעוניינים בתובענה אחת גדול, יכולים מקצתם – לבקשת תובע אם הם תובעים, או לבקשת תובע או נתבע אם הם נתבעים, וברשות בית-המשפט או הרשם – לייצג באותה תובענה את כל המעוניינים; לא ידעו המעוניינים האחרים על דבר התובענה, יודיע להם בית-המשפט או הרשם על הגשתה בהמצאה אישית, או במודעה פומבית אם ההמצאה האישית אינה מעשית מכל סיבה שתיראה לבית-המשפט או לרשם, ככל שיורה בית-המשפט או הרשם בכל מקרה ומקרה.
(ב) כל מי שמיוצג בתובענה כאמור בתקנת-משנה (א) רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם לעשותו בעל דין בה."

תקנה 21 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:

"21. אחד מטעם כל המעוניינים (17)
(א) היה מספר המעוניינים בתובענה אחת גדול, יכולים מקצתם – לבקשת תובע אם הם תובעים, או לבקשת תובע או נתבע אם הם נתבעים, וברשות בית-הדין או הרשם – לייצג באותה תובענה את כל המעוניינים; לא ידעו המעוניינים האחרים על דבר התובענה, יודיע להם בית-הדין או הרשם על הגשתה בהמצאה אישית, או במודעה פומבית אם ההמצאה האישית אינה מעשית מכל סיבה שתיראה, לבית-הדין או לרשם, ככל שיורה בית-הדין או הרשם בכל מקרה ומקרה.
(ב) כל מי שמיוצג בתובענה כאמור בתקנת-משנה (א) רשאי לבקש מבית-הדין או הרשם לעשותו בעל דין בה."

בשל המודעות הגוברת להגשת תובענות ייצוגיות מחד, והיעדר האפשרות להגיש תובענות בעילות שאינן נכללות בגדר החוקים המיוחדים מאידך, החלו תובעים לעשות שימוש בתקנה 29 לתקסד"א ותקנה 21 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כמקור הסמכה להגשת תובענות ייצוגיות. האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות לסעד כספי לפי תקנה 29 לתקסד"א (אשר מנוסחת בצורה עמומה ובלתי-מפורטת) היתה שנויה במחלוקת שנים רבות. השאלה המרכזית אשר עסקו בה בתי-המשפט היא מהי מעמדה של תקנה 29 לתקסד"א לעניין הגשת תובענות ייצוגיות. לאור התחבטויות לא קטנות "הגיעה" שאלה זו לדיון והכרעה בבית-המשפט העליון אשר דן בהרכב של חמישה שופטים. שופטי הרוב קבעו כי תקנה 29 לתקסד"א אינה יכולה לשמש בסיס להגשתן של תובענות ייצוגיות במובנן המודרני, וכי הסוגיה בכללותה ראויה להסדרה על-ידי המחוקק[12] ועל רקע זה נחקק חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006[13].



פסק-הדין המנחה בסוגיה זו ניתן במסגרת רע"א 3126/00[14] אשר ייקרא גם פסק-דין א.ש.ת. באותה פרשה נדונו שאלות הקשורות בעצם השימוש בתקנה 29 לתקסד"א לצורך הגשת תביעות ייצוגיות רגילות ונגד המדינה בכלל.

דעת הרוב ב- פסק-דין א.ש.ת. קבעה באופן ברור וחד-משמעי כי לא ניתן לעשות בתקנה 29 לתקסד"א, שימוש לצורך הגשת תביעה ייצוגית. עמדת הרוב ברורה, כפי שנאמר בסיכום פסק-דינה של כב' השופטת בייניש:

"... אין בידי להצטרף למסקנה לפיה ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 לשם הגשת תובענה ייצוגית במובנה המודרני."
כב' השופט י' אנגלרד הצטרף לעמדה זו תוך שהוסיף וקבע כי:

"נקודת המוצא שלי היא כי ההסדר של תביעות קבוצתיות-ייצוגיות הוא עניינו של המחוקק הראשי. אין זה מתפקידו של בית-משפט זה ליצור, במסגרת תקנה של דיון בעלת היקף מצומצם, הסדר מקיף ומפורט שיש לו השלכות מהותיות מרחיקות לכת למדי...
... איני חושב כי אצלנו יש סמכות לבית-משפט זה להשלים, באמצעות חקיקה שיפוטית, מה שהחסיר המחוקק הראשי בחקיקה ראשית ומחוקק-המשנה בתקנות סדר הדין."
כב' המשנה לנשיא (בדימוס) השופט ש' לוין הוסיף כי:

"ההסדר הכלול בתקנה 29, ככל שהוא מתייחס לאפשרות שבגדרה תוגש תובענה ייצוגית, הוא "פרימיטיבי" ויש לפרשו על דרך הצמצום; הדברים הם כך ביתר-שאת מקום שהמחוקק הראשי קבע בחקיקה ראשית הסדרים מפורטים לגבי הגשת תובענות ייצוגיות פרטיקולריות, הנעדרים מתקנה 29, ושלא ראוי להשלימם על-ידי פרשנות מרחיבה או היקש."
רואים אנו כי מקום בו קיים הסדר פרטיקולארי להגשת תובענה ייצוגית, אין מקום לעשות שימוש בתקנה 29 לתקסד"א כמקור להגשת תובענה ייצוגית מחוץ לגדרו של אותו הסדר. כלומר, משקיים הסדר פרטיקולארי להגשת תובענה ייצוגית – לאמור, פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן – ונוכח עמדת הרוב בפסק-דין א.ש.ת. אין מקום לשימוש בתקנה 29 לתקסד"א לשם אישור תביעה ייצוגית.

כפי שנראה לאחר פסק-הדין המנחה הנ"ל נדחו לא אחת בקשות להכרה בתביעה ייצוגית שהושתתו על תקנה 29 לתקסד"א. ובמה דברים אמורים:

ב- בש"א (חי') 6666/01[15] נפסק מפי כב' הנשיא מ' לינדנשטראוס:

"לפני בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית המוגשת על-פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ועל-פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי ...
מאז הגשת התביעה והבקשה ועוד בטרם הוגשו הסיכומים בתיק, נפסקה ביום 2.4.03 הלכה בבית-המשפט העליון בהרכב מורחב של חמשה שופטים, בשאלה האם ובאיזה אופן ניתן להשתמש בתקנה 29 לתקסד"א כמקור לאישור תובענות ייצוגיות ... יצויין כי פסק-דין א.ש.ת. ניתן ברוב-דעות, והוא עומד לדיון נוסף, אך קביעתו מחייבת. דעת הרוב ב-פסק-דין א.ש.ת. קבעה באופן ברור וחד-משמעי כי לא ניתן לעשות בתקנה 29 לתקסד"א, שימוש לצורך הגשת תביעה ייצוגית. עמדת הרוב ברורה, ...
בענייננו, משקיים הסדר פרטיקולארי להגשת תובענה ייצוגית – לאמור, פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן – ונוכח עמדת הרוב ב-פסק-דין א.ש.ת. כפי שפורטה לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית מכוח תקנה 29 לתקסד"א."
ב- בש"א (י-ם) 4740/03[16] נפסק מפי כב' השופט משה סובל:

"... בנפול עילת התביעה הייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן נותרה העילה הנסמכת על הוראת תקנה 29 לתקסד"א. תקנה זו מתירה למקצת המעוניינים בתובענה שמספר המעוניינים בה גדול 'לייצג באותה תובענה את כל המעוניינים'. דא עקא, שהשימוש בתקנה זו כעוגן עצמאי להגשת תובענה ייצוגית, שהיה שנוי במחלוקת שנים רבות, ירד (בינתיים) מן הפרק בעקבות פסק-הדין המנחה ב- רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220). דעת הרוב שם פסקה כי תקנה 29 אינה מפורטת דיה כדי לשמש מקור נורמטיבי לתובענות ייצוגיות, וכי יש צורך בהסדר חקיקתי כולל ומפורט בתחום זה. 'ראויה היא התובענה הייצוגית שתיכנס לשיטתנו המשפטית בדרך המלך, ולא בדלת האחורית' העוברת דרך תקנה 29 (עמ' 275). 'דרך זו אפשרית היא, אך היא אינה רצויה לעת הזאת' (עמ' 271). 'ההסדר של תביעות קבוצתיות-ייצוגיות הוא עניינו של המחוקק הראשי. אין זה מתפקידו של בית-משפט זה ליצור במסגרת תקנה של דיון בעלת היקף מצומצם הסדר מקיף ומפורט שיש לו השלכות מהותיות מרחיקות לכת למדי' (עמ' 279). עתירה לדיון נוסף על פסק-הדין נדחתה פה-אחד (בהרכב של 9 שופטים) ביום 1.9.05, וזאת לנוכח קיומם של מהלכי חקיקה מתקדמים לשם הסדרת נושא התובענות הייצוגיות (דנ"א 5161/03 א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 2788). לפיכך, המצב המשפטי העדכני הוא שלא ניתן לאשר תובענה ייצוגית מכוח הוראת תקנה 29 (ראו, למשל, פסק-דין שניתן אך לפני שלושה ימים בבית-המשפט העליון בו נדחה מטעם זה ערעור על סירוב לאשר תובענה ייצוגית כנגד רשות מקומית בענייני חניה: ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל-אביב, תק-על 2005(4) 2467). לא זו אף זו: גם אם ולאחר שיוזמת החקיקה הנוכחית תישא פרי, עדיין אין זה ודאי שיהיה ניתן להגיש תביעה ייצוגית בעניין נשוא ההליך דנן. תזכיר הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005 (פורסם באתרי האינטרנט של משרד המשפטים ושל ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת) קובע (בתוספת השניה) רשימה של עילות ותחומים מוגדרים בהם ניתן יהיה להגיש תובענות ייצוגיות. רשימה זו אינה מכילה בתוכה תביעה כנגד רשות ציבורית בשל כספים שגבתה או שירותים שסיפקה בגדרי סמכויותיה על-פי דין. אמנם מצינו גם הצעה למודל חקיקתי שונה, שאיננו מגביל מראש את עילות התביעה הייצוגית (הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, ה"ח הכנסת 93, עמ' 232). אולם גם בהצעה זו, שבאה מטעם ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת (להבדיל מהתזכיר שבא מטעם הממשלה), נותרה פתוחה שאלת המודל הראוי, ונאמר כי היא תשוב ותידון בוועדה לעת הכנת הצעת החוק לקריאה השניה ולקריאה השלישית (שם, עמ' 233). למותר לציין כי כל אלה אינם אלא בבחינת דברים שלימים יבואו, ואין בהם כדי לשנות כהוא זה מן המצב המשפטי החד והחלק השורר היום, לפיו לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית מכוחה של תקנה 29 ..."
ב- רע"א 8851/02[17] נקבע כי:

"גם תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אינה יכולה לסייע לתובעים. לעניין תקנה 29, אעיר בקצרה כי מסקנתו של בית-המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם פסק-הדין המאוחר יותר ב- רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220. פסק-דין זה ניתן ברוב-דעות, והוא עומד לדיון נוסף, אך קביעתו – מחייבת היא. מכל מקום בית-המשפט לא איפשר למשיבים תובענה ייצוגית בעילה חוזית מכוח תקנה 29, על כך לא ערערו המשיבים לפנינו."
ב- בש"א 9606/03[18] נקבע כי:

"א. דיון בטענה בדבר העובדה כי פרשת א.ש.ת אינה חלוטה לאור ההחלטה על התקיימותו של דיון נוסף.
בשורה של החלטות שניתנו מפי שופטי בתי-המשפט המחוזיים נדחו בקשות לאישור תביעות כתביעות ייצוגיות מכוחה של תקנה 29 ...
כאמור, עולה מקריאת פסק-הדין כי תקנה 29 אינה מאפשרת תביעה על דרך תובענה ייצוגית, והוא ככל שמדובר בתביעה ייצוגית במובנה המודרני.
משמע, לאור פסק-דין הרוב בפרשת א.ש.ת. אין לאשר תובענה ייצוגית המבוססת על עילות תביעה שאינן מעוגנות בחוקים ספציפיים המתירים הגשת תובענה ייצוגית מכוח תקנה 29 ותקסד"א.
הנה כי כן לא זו בלבד שאין בהחלטת בית-המשפט העליון בדבר קיומו של דיון נוסף בפרשה כדי לשלול מבית-המשפט המחוזי לדחות תובענה ייצוגית בתיק אחר, אלא שמחזקת היא את קיומה של ההלכה שנפסקה בפרשת א.ש.ת. וחלה על ענייננו; וכל עוד לא הוחק חוק תובענות ייצוגיות אשר יסדיר נושא זה בחקיקה ולא שונתה ההלכה, היא היא המחייבת."
ב- ת"א 2589/02[19] נקבע כי:

"את עמדתי שלי לפיה אין מקום לאשר תביעה ייצוגית על בסיס תקנה 29 לאור פסק-דין א.ש.ת. הבעתי במספר פסקי-דין ולא מצאתי מקום לחזור על כך. גם בקשה לדחיית הדיון עד סיום הדיון ב- דנ"א א.ש.ת. נדחתה על-ידי בפסק-דין שפירא (ת"א 1859/02).
עתה, לאחר פסיקת בית-המשפט העליון (כב' השופטת א' פרוקצ'יה), ב- ע"א 8627/03 נראה שדין הבקשה להידחות.
8. על-פי פסק-דין א.ש.ת אין מקום להגיש תובענה ייצוגית על בסיס תקנה 29.
פרשנות זו לפיה כך יש לפרש את פסק-דין א.ש.ת (עמדה אשר יש חולקים עליה כפרשנות מדוייקת של פסק-דין א.ש.ת. – ראה סעיף 14 לתשובת התובעים מיום 29.6.03), נתקבלה על-ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בהחלטתה הנ"ל."
ב- ת"א 2475/02[20] נקבע כי:

"ג. תקנה 29 – מקור להגשת תובענה ייצוגית?
הדין החל
עד למועד 2.4.2003 לא היתה הלכה של בית-המשפט העליון בסוגיה, ורוב בתי-המשפט המחוזיים נטו לאשר תובענה ייצוגית מכוח תקנה 29 לתקסד"א, על-ידי מתן פרשנות מרחיבה להלכת פרנקישה (ע"א 79/69 פרנקישה פלצאינדוסטרי מרקלה ושות' נ' א' רבינוביץ וערעור שכנגד, פ"ד כג(1) 645).
בתאריך 2.4.2003 במסגרת רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ואח', תק-על 2005(3) 2788, ניתן פסק-דין ברוב-דעות ...
צא ואמור – אם נחפש את הרציו של פסק-הדין, אזי בחיבור עמדת השופטת בייניש לעמדת הנשיא ברק והשופטת שטרסברג-כהן, נאמר כי ברמה הנורמטיבית ניתן להגיש תובענה ייצוגית, אבל רק ברוח הלכת פרנקישה ואף להרחיבה.
אם נחבר את דעת השופטת בייניש לדעת השופטים לוין ואנגלרד נאמר – כי עד כמה שהדבר מתייחס לרשויות המדינה השונות, לרבות עיריות, לא ניתן לעשות כן.
התוצאה
הפועל היוצא מפסק-דין זה הוא כי אם הנתבע הוא רשות ציבורית, ההסדר של תקנה 29 אינו מתאים להגשת תביעה נגדו, אך אם אין מדובר ברשות ציבורית אזי אין מניעה נורמטיבית למנוע הגשת תובענה ייצוגית מכוח תקנה 29.
לאחרונה אישר בית-המשפט העליון קיומו של דיון נוסף בפרשה זו על-מנת להבהיר את הלכת פסק-הדין באופן שאינו משתמע לשתי פנים, אך עד שתצא הלכה חדשה מפיו של בית-המשפט העליון, עומדת ההלכה הקיימת בעינה.
מאחר והמדובר בחברה שאינה מרשויות המדינה או ממוסדותיה אזי ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 לתקסד"א כלפי המבקשת בבקשה זו."

[12] ראה הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, חוברת מס' 93, בעמ' 232.
[13] ראה גם דברי בית-המשפט ב- עב' (חי') 3592/04 אלתר פרומה ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, תק-עב 2006(2) 7285.
[14] רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים, פ"ד נז(3) 220.
[15] בש"א (חי') 6666/01 רון קלנר נ' "תנובה" מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ ואח', תק-מח 2005(1) 6388.
[16] בש"א (י-ם) 4740/03 חיים לורברבוים נ' עיריית ירושלים, תק-של 2005(4) 13218.
[17] רע"א 8851/02 ישראכרט בע"מ ואח' נ' יצחק שלומוביץ ואח', פ"ד נט(3) 422.
[18] בש"א (ת"א-יפו) 9606/03 עיריית ראשון לציון נ' רז (זרוג) אשר, תק-מח 2003(4) 3330.
[19] ת"א (ת"א-יפו) 2589/02 נוה יהושע ואח' נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה.) בע"מ ואח', תק-מח 2004(2) 3725.
[20] ת"א (ת"א-יפו) 2475/02 חברת די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' ליכטנשטיין אלי ואח', תק-מח 2004(1) 2037.