botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

מנה של נכס בלתי-מסויים (סעיף 52 לחוק)

סעיף 52 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"52. מנה של נכס בלתי-מסויים
ציווה המצווה נכס בלתי-מסויים, זכאי הזוכה לנכס מסוג בינוני."

בכללי הפרשנות הידועים, יש לפרש את החוק על-פי הוראותיו הכלליות.

המחוקק ידע להבחין היטב בין סעיף 51 לחוק הירושה, אשר דן בנכס מסויים, לעומת סעיף 52 לחוק הירושה, אשר דן בנכס בלתי-מסויים. לגבי המקרה הראשון, יזכה בו הזוכה בנכס המסויים כפי שהיה הנכס במות המצווה, לא כן הדבר בנכס בלתי-מסויים.

כלל הוא, כי בפירוש הוראת דין, קובעת הכוונה המונחת ביסודה, אך זאת בתנאי שהכוונה מוצאת ביטוי, ולו גם קלוש, במילים המופיעות בהוראה {ת"ע 65/90 עורך-דין מ' מטרי, מנהל עזבון המנוחה נ' האפוטרופוס הכללי, פסקים התשנ"א(ב), 45, 48}.

המונח "מנה" הוגדר בסעיף 40(2) של חוק הירושה כ"נכס מנכסי העזבון או טובת הנאה מעזבון". ואילו בסעיף 51 לחוק הירושה משתמש המחוקק במונח "מנה של נכס מסויים" להבדיל מ"מנה של נכס בלתי-מסויים" שבו דן סעיף 52 לחוק הירושה.

כמובן שהמושג "נכס" המצוי בהגדרת המונח "מנה" מתייחס לנכס כלשהו, נכסי דלא-ניידי, נכסי דניידי, זכויות וכו' {ת"ע (ת"א) 2017/79 חברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ נ' האפוטרופוס הכללי, פסקים התשמ"א(ב), 195, 199}.