הפרשנות לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (סדרי דין, עילות ותקדימים)
הפרקים שבספר:
- שכירות במקרקעין - כללי
- רשימת הזכויות במקרקעין על-פי חוק המקרקעין
- שכירות על-פי חוק המקרקעין
- דינה של שכירות קצרה
- יצירת קשר השכירות
- רישום שכירות לתקופה העולה על עשר שנים
- שכירות לתקופה קצרה שניתן להאריכה ליותר מעשר שנים
- שכירות לתקופה ארוכה שניתן לקצרה לתקופה שאינה עולה על עשר שנים
- שכירות דחויה
- שכירות שאינה טעונה רישום
- נפקותו של סעיף 79(א) לחוק המקרקעין
- שכירות נוגדת קצרה - סעיף 80 לחוק המקרקעין
- השאלה - סעיף 83 לחוק המקרקעין
- חוק המקרקעין וחוקים אחרים - סעיף 84 לחוק המקרקעין
- מהותה של זכות השכירות: קניינית או אישית?
- רישיון במקרקעין - מבוא
- סמכות עניינית לדון בעילה הקשורה ברשות במקרקעין
- רישיון חינם - יצירתו ודרכי ביטולו
- רשות בתמורה - מהותה וביטולה
- ביטולו של רישיון במקרקעין והחזרת ההשקעות - פיצויים
- נטל הראיה להוכחת הרשות - על הטוען להמשך קיומה של הרשות
- הצמדת רשות לזכות השכירות בנכס
- סילוק יד של מקבל הרשות או מסיג הגבול ודמי שימוש ראויים
- שונות
- מהות השכירות (סעיף 1 לחוק)
- תחולה (סעיף 2 לחוק)
- פרטים שלא נקבעו בהסכם (סעיף 3 לחוק)
- תום-לב (סעיף 4 לחוק)
- חיובי המשכיר
- חיובי השוכר
- תקופת השכירות
- הוראות שונות
- שאילה
- שימוש בלי החזקה (סעיף 31 לחוק)
- סמכות עניינית
- תביעה בסדר דין מקוצר - תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי
- תביעה לפינוי מושכר (פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי)
- מועד לפינוי - סעיף 6(ג1) לחוק ההוצאה לפועל
- טענות-סף נגד תביעה בסדר דין מקוצר
- עיכוב ביצוע פסק-דין של פינוי וסילוק יד
- תביעות פינוי, סילוק יד והפרת הסכם
- עניינים שונים
נפקותו של סעיף 79(א) לחוק המקרקעין
סעיף 3 לחוק המקרקעין קובע כי שכירות מקרקעין היא זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות. שכירות לתקופה שלמעלה מחמש שנים הינה "חכירה".סעיף 6 לחוק המקרקעין מגדיר עסקה במקרקעין כהקנייה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה.
הכלל הוא, כי התחייבות לעשות עסקת שכירות טעונה מסמך בכתב {ראה סעיף 8 לחוק המקרקעין}. סעיף זה הוא סעיף בו דרישת הכתב הינה מהותית. החריג לכלל מצוי בסעיף 79(א) לחוק המקרקעין, אשר מסייג את דרישת הכתב המהותית לשכירות לתקופה שאינה עולה על חמש שנים. כך או אחרת, סעיף 79(ב) לחוק המקרקעין מסייג את הסייג וקובע, כהאי לישנא:
"הוראות סעיף-קטן (א) לא יחולו על שכירות שיש עימה ברירה להאריך את תקופתה לתקופה כוללת העולה על חמש שנים, ולא על שכירות שתקופתה, כולה או מקצתה, חלה כעבור חמש שנים מגמירת חוזה השכירות."
אשר-על-כן, כאשר דרישת הצורה היא מהותית, הרי שאם אין כתב, קרי, הדרישה לא מתקיימת, אין חוזה.
ככלל, תקופת השכירות היא כפי שזו נקבעה בהסכם על-ידי הצדדים. אולם, אם השכירות המשיכה להתקיים לאחר תום התקופה שהוסכם עליה מבלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על-ידי מתן הודעה לצד השני {ראו סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה} במקרה בו ניתנה הודעה על סיום השכירות על-ידי אחד מן הצדדים, תסתיים השכירות בתום התקופה המתחילה לאחר מתן ההודעה, אם דמי השכירות נקבעו לתקופות קצובות, או תוך שלושה חודשים - לפי המועד הקצר יותר. בכל מקרה אחר, תסתיים השכירות במועד שנקבע לכך בהודעה, ואם מועד זה הוא בלתי-סביר - תוך זמן סביר לאחר מתן ההודעה {ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.