botox

ליקוי שמיעה

1. כללי

סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"84א. ליקוי שמיעה (תיקון התשס"ה(3))
(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא-אם-כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי העניין, החלה הירידה בשמיעה.
(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא-אם-כן התקיים האמור בסעיף-קטן (א), וכן כל אלה:
(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3,000 ו-4,000 מחזורים בשניה;
(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

טינטון1 הוא מצב רפואי ותופעה סובייקטיבית שקשה להוכיחם מבחינה רפואית. הוא מבוסס על תלונותיו של הנפגע. ההתייחסות לתופעת הטינטון נעשית על-פי תלונות קודמות של המבוטח ורישומים רפואיים.

לאור מצב דברים זה, לפני תיקון החוק, מכוח הפסיקה ועל בסיס חוות-דעת רפואיות נקבע כי, קיומו או אי-קיומו של טינטון נבחן על-פי תלונות קודמות של הנפגע בטרם הגיש תביעה להכרה בטינטון כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודה ובמקרים שהיו רישומים רפואיים קודמים הכירו בתלונות של מבוטח המתלונן.

תופעת הטינטון גורמת לפגיעה בתפקוד בכלל, לרבות בעבודה, והטרדה, עד כדי כך שהיא גורמת לסובל לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. על-כן, זהו המבחן האובייקטיבי שקבע המחוקק לתופעת הטינטון.

כלומר, בטרם תוקן החוק לביטוח לאומי, שלטה הקביעה אם הטינטון תמידי ואם לאו, נבחנה על-פי תלונות קודמות ורישומים רפואיים של המבוטח. מצב דברים זה אשר היה קיים ערב תיקון החוק היווה רקע להוספת התנאים באופן של הוספת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי.

כיום לאחר תיקון חוק הביטוח הלאומי, בית-הדין לעבודה כפוף להוראת המחוקק, שהציב מבחן אובייקטיבי ("פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי"), שעל המבוטח לעמוד בו לצורך הוכחת תביעתו ביחס לטינטון בשל הקושי הרפואי להוכיח את תופעת הטינטון.

זהו כלי עזר אובייקטיבי שיכול להעיד על כך שהמבוטח אכן סבל והתלונן על טינטון בשל הפרעה בתפקוד. לתשומת-ליבינו, סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, מדבר על "פניות" בלשון רבים!!!

ב-ב"ל (נצ') 2633/042 קבע בית-הדין:

"17. .. הוספת סעיף 84א לחוק באה לשנות את המצב המשפטי הקיים. התנאים שנקבעו בסעיף, כתנאי להכרה בליקוי שמיעה כבפגיעה בעבודה, הם תנאים חדשים אשר לא היו חלים טרם תיקונו של החוק, ואין להחילם באופן רטרואקטיווי על מי שתביעתו אמורה להיבחן על-פי המצב החוקי שהיה קיים טרם תיקונו של החוק.

(במאמר מוסגר אעיר כי אותה "עמדת הנתבע", שלפיה מתנגד הנתבע למינוי מומחה רפואי במקרים שבהם לא הוכחה עצמת רעש בשיעור מזערי של dB(A)85, היא לדעתי עמדה חדשה, באשר הניסיון המצטבר בבית-הדין מעלה שעד לפני זמן לא רב - לא נהג הנתבע להתנגד למינוי מומחה במקרים כאלה, ולא עמד על טענותיו כפי שהועלו בסיכומי בא-כוח הנתבע. תמוה שדווקא עם תיקונו של החוק, על-ידי הוספת סעיף 84א, תיקון אשר ממילא יביא לכך שכל מבוטח שתביעתו תידון על-פי המצב החוקי המעודכן, יצטרך להוכיח תנאי רעש כאמור בסעיף 84א, מנסה הנתבע להביא לשינוי המצב המשפטי שהיה קיים טרם תיקונו של החוק).

18. מכל מקום, כאמור, אני דוחה את טענת הנתבע."



2. סעיף 84א(א)(2) לחוק

ב-ב"ל (ב"ש) 1087/083 נקבע כי:

"10. השאלה במחלוקת היא למעשה הפרשנות שיש לתת לתנאי הדורש ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים, בהתאם לסעיף 84א(א)(2) לחוק.

11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבור אני כי יש לקבל את התביעה בנושא זה.

שעה שמדובר בסעיף חוק אשר תחם מפורשות את הזכאים להיות מוכרים כנפגעי עבודה עקב ירידה בשמיעה - כך שבפועל שצמצם את היכולת לקבל הכרה באמצעות החוק יותר מאשר המצב טרם כניסת התיקון לתוקף - מחייבת פרשנות מצמצמת, שעה שמדובר בחוק סוציאלי מובהק.

12. לכך יש להוסיף את העובדה שהמחוקק לא ציין האם מדובר בתדירויות הדיבור, שעה שבנושאים אחרים באותו תיקון לחוק מוגדרות תדירויות ספציפיות. מכך לטעמי יש להסיק כי שעה שהמחוקק רצה לתחום תדירויות עשה זאת במפורש, וכשלא עשה כן - כוונתו היתה שדי בירידה בתדירות כלשהי בשיעור שקבע.

13. היטיבה לנתח סוגיה זו כב' השופטת ורבנר בפסק-דינה בבית-הדין האיזורי לעבודה בחיפה בעניין ב"ל (חי') 2959/05 לטבינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(1), 4482 (ניתן ביום 23.2.06), פסק-דין שלא הוגש עליו ערעור לבית-הדין הארצי, ובו קבעה כי:

'משמעות הפרשנות שנותן הנתבע להוראות סעיף 84א מבטלת למעשה את לשון אותו סעיף ברשימת סעיפי הליקוי שכן בהתאם לפרשנות הנתבע לא יוכר ממילא ליקוי שמיעה בלא שתהא קיימת פגיעה בתדירויות הדיבור כך שבד-בבד גם לא יוכר טינטון בלא שתהיה קיימת פגיעה בתדירויות הדיבור...

מלשון הסעיף אף עולה כי כושר שמיעה קיים גם בתדירויות הגבוהות ולא רק בתדירויות הדיבור כך שלא ניתן לייחס למונח "כושר שמיעה" כשלעצמו כוונה חד-משמעית לתדירויות הדיבור שהרי החוק עצמו מדבר גם על כושר שמיעה בתדירויות הגבוהות...

מבחינה רפואית אדם יכול לסבול מטינטון קבוע, והמדובר בסבל של ממש, וזאת גם כאשר שמיעתו לא נפגעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות, אלא שהפגיעה קיימת בתדירויות הגבוהות בלבד, ומתן הפרשנות הניתנת על-ידי הנתבע, להוראות החוק, תביא לתוצאה אשר תשלול זכאות להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה מאדם כזה, גם אם אין ספק שהוא סובל מחבלה אקוסטית ומפגיעה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות, שכן סעיף 84א(ב) דורש לעניין טינטון את התמלאות כל תנאי סעיף-קטן (א) ובנוסף לכך פגיעה בתדירויות הגבוהות בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

אם המחוקק רצה לפגוע באופן כה משמעותי באנשים הסובלים מטינטון, היה עליו לעשות כן במפורש ובלשון ברורה ולא להוסיף ללשון החוק מילים שאינן כתובות בהן.'

14. גם חברי כב' השופט סופר בתיק ב"ל 2328/07 מצדד בעמדה זו.

15. אשר-על-כן, מתקבלת טענת התובע ביחס לאופן בו יש לפרש את סעיף 84א(א)(2) ועניינו של התובע יוחזר לפקיד התביעות לבדיקת קיומם של יתר התנאים הקבועים בחוק."



3. סעיף 84א(ב) לחוק

סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי, מונה תנאים מצטברים לצורך הכרה בטינטון כפגיעה בעבודה, כך שמעבר לתנאי בדבר הפגיעה בכושר השמיעה העומד בבסיס אותו סעיף, חובה על-פי הסעיף כי התלונות בדבר הטינטון יתועדו ברשומה רפואית, באופן שהפניות יהיו "חוזרות ונשנות", לפני שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.
ב-ב"ל (נצ') 1882/074 קבעה כב' השופטת ורד שפר כי "מעיון בתיעוד הרפואי המצוי בתיק לא ניתן למצוא בגדרו זכר לרישום ו/או איזכור כלשהו בדבר תלונות מצד התובע לעניין הטינטון, ממנו לטענתו הוא סובל, עובר לסיום העסקתו במקום עבודתו... כל שמצאנו בתיעוד הרפואי, תלונה אחת ויחידה לעניין הטינטון, המתועדת בבדיקת השמיעה מיום 20.03.07, אשר כאמור אינה רלוונטית לעניינינו".

לאור עובדות אלה, קיבל בית-הדין את התביעה בחלקה.



3.1 סעיף 84א(ב)(1) לחוק

מלשון סעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי ברור, כי הדרישה היא להפחתה בכושר השמיעה בכל אוזן, בכל אחת משתי התדירויות, המוגדרות כ-"תדירויות הגבוהות", לעניין סעיף זה. ובשים-לב לשימוש שעשה המחוקק ב-ו' החיבור, משנכתב: 3,000 הרץ ו-4,000 הרץ. ברי, כי לשם כך יש לבחון ההפחתה בכל אחת מן התדירויות הללו בנפרד ורק בהתקיים התנאי בכל אחת בנפרד, יש בכך כדי למלא אחר דרישתו המפורשת של המחוקק.

נדגיש כי בחינת ההפחתה על דרך "ממוצע" התדרים, יש בה משום קריאה אל תוך הסעיף של תנאי, שלא נקבע על-ידי המחוקק ואין להוסיפו לסעיף על דרך ה-"פרשנות".5



3.2 סעיף 84א(ב)(3) לחוק

ב-ב"ל (נצ') 2018/076 קבע בית-הדין:

"7. המחלוקת בתובענה שבפנינו נטושה ביחס לשאלה אם מתקיים בתובע האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, היינו, שהפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

כבר נדגיש כי דעתנו בהיבט המשפטי, בכל הנוגע לפרשנותו של סעיף 84א(ב)(3) שונה מדעתו של בא-כוח הנתבע, לפיה על תלונות המבוטח בדבר הטינטון, אשר תועדו ברשומות רפואיות - לכלול אזכור של הפרעה לתפקוד.

בהקשר זה נחזור ונפנה לפסקי-הדין שניתנו בבית-דין זה - ב"ל (נצ') 2709/06 עאמר קובטי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(4), 9226 (ניתן ביום 23.12.07); ב"ל (נצ') 1546/06 תפארת נחום נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(1), 1481 (ניתן ביום 1.10.07); וראה גם פסק-דינו של כב' השופט חיים ארמון בתיק ב"ל (נצ') 2104/06 ילנה ריבקובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(4), 202 (ניתן ביום 7.10.07) (להלן: "עניין ריבקובסקי").

בפסק-הדין בעניין תפארת נחום שהוזכר לעיל, הדגיש מותב בית-הדין כי אינו מסכים עם הגישה המצמצמת, לפיה מקום בו מתועדות פניות לקבלת טיפול רפואי, וברישומים שמתעדים אותן נכללת תלונה בדבר טינטון - הרי שזו תחשב כעומדת בתנאי אותו סעיף רק כל אימת שיכלל בה אזכור של פגיעה בתפקוד (הגישה האמורה באה לידי ביטוי אשר נפסק בתיק ב"ל (חי) 494/06 שויחט סמיון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(1), 7806 (ניתן ביום 18.6.07), על-ידי מותב בראשות כב' השופטת קוטן; ב"ל (נצ') 2178/06 ממן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(2), 6625 (ניתן ביום 20.5.07) על-ידי מותב בראשות כב' השופטת יעקובס).

עוד ציין בית-הדין בפסק-הדין בעניין תפארת את הדברים הבאים:

'אכן - בשל העובדה שטינטון הינו תלונה סובייקטיבית - תוקן החוק כך שלצורך הכרה בטינטון כנובע מתנאי העבודה על המבוטח להוכיח, בין היתר, שהטינטון דווח על ידיו לרופא והדיווח תועד ברישום - בבחינת אסמכתא אובייקטיבית לקיומו של הטינטון.

ברם - סבורים אנו שעצם הפניה לקבלת טיפול רפואי מקימה חזקה שהדבר נבע מהפרעה בתפקוד, שכן מעבר לעצם היותו של הטינטון, כשלעצמו ומטבעו מפריע לתפקוד - הרי שהמבוטח מצא לנחוץ לבקש טיפול רפואי כדי להתמודד עם אותה הפרעה תפקודית.

מוצאים אנו שכל פרשנות אחרת תביא למצב לפיו גם מקום בו יוכח שמבוטח סובל מליקוי שמיעה הנובע מתנאי העבודה, וגם מקום בו יקבע שליקוי השמיעה שלו כולל קיומו של טינטון - הרי שכל אימת שבפניותיו המתועדות להתלונן בדבר אותו הטינטון ולקבל בגינו טיפול רפואי - לא בחר הגורם הרפואי לאזכר דברים הנוגעים להפרעה תפקודית - לא יוכר הטינטון.'

8. עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו מראה כי בגדרם ניתן למצוא את המסמכים הבאים:

א. רישום של פניה לרופא מומחה, א.א.ג מיום 1.11.01, נרשמה תלונה על ירידה בשמיעה בלבד.

ב. רישום של פניה לרופא מומחה, א.א.ג מיום 5.3.06, נרשם תלונה על טינטון.

ג. אודיוגרם מיום 13.03.06, אין אזכור לטינטון.

ד. אודיוגרם מיום 28.05.06, מופיעות תלונות בדבר טינטון.

ה. בדיקת פוטנציאלים מעוררים שמיעתיים - BERA, מיום 15.10.06.

ו. חוות-דעת רפואית מד"ר מזאוי סלים, מומחה א.א.ג מיום 29.12.06, מופיעות תלונות בדבר טינטון.

ז. גם בהופעותיו בפני הוועדות הרפואיות הנ"ל התלונן התובע על טינטונים קבועים מהם הוא סובל כל הזמן.

ח. בנוסף, גם בתיעוד הרפואי שהומצא על-ידי בא-כוח התובע במהלך הדין בתיק, ניתן למצוא תלונות בדבר טינטון.

בענייננו כפי שפורט לעיל הוצגו מטעמו של התובע שלושה רישומים רפואיים ובכללם תלונות על טינטון טרם התקבלה החלטת פקיד התביעות מתאריך 7.5.07.

בא-כוח הנתבע טען כאמור, כי אין לקחת בחשבון את תלונות התובע עד למועד קבלת החלטת פקיד התביעות הנ"ל, אלא שיש לקחת בחשבון רק אלו שמתאריך הקודם להגשת התביעה.

אין בידינו לקבל גישה זו. לשון סעיף 84א(ב)(3) ברורה דיה, ואינה קובעת מפורשות כי הרישומים הרפואיים המתעדים פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין הטינטון תהיינה דווקא ממועד שקדם להגשת התביעה, או כל מועד אחר, לא כל שכן כאשר בפני פקיד התביעות עמדו בדיקות שמיעה טרם מתן החלטה בעניינו של התובע, כאמור.

(ראה את שנפסק בעניין ריבקובסקי, ראה גם ב"ל (חי) 3344/06 רוברט מורינו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(4), 8000 (ניתן ביום 12.12.07)).

משכך, להלן נבחן האם המסמכים האמורים עונים על הגדרת "רשומות רפואיות" לעניין הסעיפים הרלוונטים לדיונינו. מדובר בשתי תלונות בפני מומחים א.א.ג, ותלונה נוספת שנרשמה במסגרת אודיוגרם.

סעיף 84א(א)(3) לחוק מפנה, לעניין הגדרת רשומה רפואית לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ובסעיף ההגדרות שבחוק זה, נכללות ההגדרות הבאות:

"טיפול רפואי" - לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי;

"רשומה רפואית" - מידע לפי סעיף 17 המתועד בדרך של רישום או צילום, או בכל דרך אחרת, לרבות התיק הרפואי של המטופל בו מצויים מסמכים רפואיים על אודותיו;

"מידע רפואי" - מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו הגופני או הנפשי של מטופל או לטיפול הרפואי בו;

סעיף 17(א) לחוק קובע כי:

'מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית.'

אשר-על-כן, סבורים אנו שיש לראות בתיעוד הרפואי שהוצג לרבות חוות-הדעת מד"ר מזאוי סלים והבדיקות האודיולוגיות בגדר טיפול רפואי, שכן אין ספק שהינן בגדר "פעולות אבחון רפואי", והמסמכים המתעדים אותן הינם בגדר רשומות רפואיות.

9. נוכח האמור לעיל אנו קובעים שמשהוצגו בפני הנתבע המסמכים שהוצגו, טעה הוא בהחליטו שהתובע לא ענה על דרישות סעיף 84א(ב) לחוק, כאשר הפניות הנוספות של התובע המתועדות ברשומות הרפואיות אשר הוצגו מטעמו במהלך הדיון בתיק, אף אם הן מאוחרות למועד החלטת פקיד התביעות, הרי שיש בהן לטעמינו כדי לתמוך במסקנתנו זו.

למעלה מן הצריך נעיר כי כעולה מהשתלשלות ההליכים בעניינו של התובע, חיסכון רב היה ניתן לחסוך מאת כל הצדדים לרבות ההליכים בתיק זה, ככל שעניינו של התובע היה מתנהל באופן שונה.

סבורים אנו כי הוועדה הרפואית שישבה בעניינו של התובע היתה מוסמכת לדון בקשר הסיבתי בין הפגיעה בשמיעה לרבות בנוגע לטינטון ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו, ולדון בכל התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק.

לעניין זה נפנה להוראות סעיף 118(א) לחוק, לפיהן:

'(א) רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
(2) את דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.'

הנה כי כן, לוועדה הרפואית מוקנית הסמכות על-פי החוק לקבוע את הקשר הסיבתי בין הליקוי הרפואי שבגינו תובע המבוטח אחוזי נכות לבין הפגיעה בעבודה.

בפרשת זכי מזרחי (דב"ע נב/27-0 זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 30.8.92), הדנה בשאלת הפניה לבית-הדין בתביעה על החלטת פקיד התביעות לאחר פניה בנושא לוועדה רפואית, העיר בית-הדין הארצי כי:

'הוועדה היתה חייבת לדון בקשר הסיבתי הנטען בין האירוע המוחי לבין התאונה, חרף קביעת פקיד התביעות של המוסד, מאחר שמצוות המחוקק היא ששומה על הוועדה לקבוע 'אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך' (סעיף 61(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968), ואין הוועדה רשאית לדחות על-הסף אפשרות של קשר סיבתי כאמור מהטעם שהפגיעה לא קיבלה את אישורו של פקיד התביעות (דב"ע מא/560-01 נחמיאס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 114, 116).'

(ראה גם דב"ע נב/88-0 קופטי כמאל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169)

סבורים אנו, אם כן, שטוב היה באם הוועדה הרפואית לעררים היתה מתייחסת בהחלטתה לכלל המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפניה, ודנה גם בשאלה האם התקיימו התנאים להכרה בטינטון כתאונת עבודה, ובמידת הצורך קובעת את דרגת נכותו גם בעניין הטינטון נוסף על דרגת הנכות בגין הירידה בשמיעה.

10. לפיכך התביעה מתקבלת במובן זה שאנו קובעים שיש להכיר גם בטינטון ממנו סובל התובע כנובע מחשיפתו לרעש במהלך עבודתו."


__________________
1. הסקירה שלהלן לקוחה מתוך ב"ל (חי') 405/07 ציבולבסקי יפים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 307 (2008).
2. ב"ל (נצ') 2633/04 רפאל אלקובי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(2), 1776 (2006).
3. ב"ל (ב"ש) 1087/08 יעקב כהן נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2008(2), 3699; ראה גם ב"ל (ב"ש) 1852/07 אלברט קדוש נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2008(2), 3436 (2008).
4. ב"ל (נצ') 1882/07 מאיר בניסטי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7212 (2008).
5. ב"ל (חי') 1307/07 בג רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 445 (2008).
6. ב"ל (נצ') 2018/07 אשר קהלני נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 4986 (2008).