botox

פרק ו': משמורת ילדים

ב- תמ"ש (ראשל"צ) 21616-08-12 {ד.א נ' ח.ג, תק-מש 2014(3), 1366 (2014)} הוגשו תביעת אב למשמורת בלעדית ושתי תביעות להפחתת מזונות המתייחסות לשתי תקופות זמן שונות שעילותיהן שונות. בהתאם להסכם הגירושין נקבעה משמורת משותפת לקטינות וכן נקבע כי התובע ישלם למזונות כל אחת מבנותיו 5,000 ש"ח לחודש עד גיל 18 ומאותו מועד סך של 1,700 ש"ח לחודש. האישה ויתרה במסגרת ההסכם על חלקה בחברות המשפחתיות.

בית-המשפט לענייני משפחה פסק כי כאשר עניין המשמורת והסדרי הראיה נקבעו בהסכם שקיבל תוקף פסק-דין יש צורך לשכנע את בית-המשפט כי נוצרו נסיבות חדשות ומיוחדות המצדיקות את השינוי. על בית-המשפט יהיה לנקוט במשנה-זהירות ביחס לשינוי המבוקש.

במקרה זה הבת הבכורה היא כיום בגירה כך שהמשמורת מתייחסת לבת הצעירה. לעניין זה נקבע כי לא נמצאה כל נסיבה המצדיקה את התביעה לשינוי המשמורת. בהקשר זה בית-המשפט מדגיש את עמדתו ביחס לחשיבות שיש לתת למשמורת ואחריות הורית משותפת ככל שאין מניעה לעשות כן.

התביעות להפחתת המזונות: פסק-דין שניתן בעקבות הסכמת הצדדים הוא חוזה אשר הצדדים משקללים ומאזנים בתוכו את כלל הרכיבים אשר קשורים בהפסקת קשר הנישואין: ענייני הרכוש, זכויות שצבר מי מהצדדים, דמי המזונות, משמורת והסדרי ראיה לכן בית-המשפט לא ימהר לשנות מזונות שנקבעו בהסכם גם אם מי מהצדדים מצביע על שינוי נסיבות אלא יעשה כן "במקרים בולטים" ...."אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם".

עוד נקבע כי בבוא התובע לבקש שינוי בסכום המזונות שנקבע עליו להצביע על שינוי נסיבות מהותי היורד לשורשו של עניין, ביחס למצב שהיה בעת מתן פסק-הדין או כזה שלא ניתן היה לצפותו באותו מועד ובמקרה זה, אין שוני בין פסק-דין שניתן על יסוד הסכמה לכזה אשר הוכרע על יסוד ראיות.

עם-זאת, נפסק, כי כאשר נקבע סכום המזונות בהסכם גירושין אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק-דין, על בית-המשפט להקפיד הקפדה יתרה עם הצד המבקש את שינוי דמי המזונות וליחס ערך מוסף לעובדה שמדובר בהסכם שנכרת בין הצדדים, אשר במהותו הינו הסכם פשרה.

לפיכך, ישונה פסק-הדין שניתן בהסכמה רק במקרים חריגים. השינוי שעל התובע להוכיח הוא לגבי עצם החיוב {כגון שהחיוב התבטל, כיוון שהתגלה שהקטין אינו בנו של האב, או בעילה של בן מרדן}; בשיעור החיוב; בצורכי הקטין; ביכולת החייב; ביכולת ההורה המשמורן; ברכוש הקטין ככל שהוא בעל רכוש.

במקרה דנן, בשתי התביעות נמצא שחל שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת המזונות. בכל הנוגע לתביעה הראשונה, אף שנדחו מרבית טענות האב, נקבע כי האם איננה מקיימת את חלקה ככל שהדבר נוגע במילוי צרכיהן הרגשיים והחינוכיים של הבנות כאשר הן נמצאות בחזקתה ומשימות אלו עם כל העלויות הכרוכות בכך נופלות על שכמו של האב. בית-המשפט רואה בכך נסיבה מהותית ביחס להפחתת המזונות. בכל הנוגע לתביעה השניה, נקבע כי מעברה של הבת הבכורה ללימודים בחו"ל מהווה עילה להפחתת מזונותיה בגין השנים ששהתה בחו"ל.