קדם משפט בראי המשפט האזרחי
הפרקים שבספר:
התייצבות בעלי הדין
תקנה 147 לתקסד"א:"147. התייצבות
(א) שופט בקדם-משפט רשאי להורות שבעל דין פלוני יתייצב בעצמו, ואם היה תאגיד - מנהלו, מנהל עסקיו או אדם אחר הממלא בו תפקיד, הכל לפי ראות עיני השופט; כן רשאי הוא להורות שבעל דין פלוני שנוכחותו אינה דרושה לבירור, יהא פטור מהתייצב.
(ב) דין אי-התייצבות לקדם-משפט כדין אי-התייצבות למשפט."
ההלכה הפסוקה הינה כי יש מקום לזמן את בעלי הדין על-פי תכליתה של תקנה 147 הנ"ל שהיא:
"...להקנות לבית-המשפט את הסמכות לזמן בעל דין לדיון, מקום בו נוכחותו האישית עשויה לתרום תרומה של ממש להמשך ניהולו היעיל וההוגן של ההליך, וכאשר אין בייצוגו על-ידי בא-כוחו כדי לפתור את הסוגיה הדורשת פתרון..."
אין כוונת הלכה זו כי בכל מקרה בו המדובר בסירוב להצעת פשרה של בית-המשפט על-ידי בא-כוח צד, יש בכך סוף פסוק מבחינת בית-המשפט, וכי בשום מקרה לא יהיה בזימונו האישי של בעל הדין כדי להועיל לניהול היעיל של ההליך.
ב-ת"א 79159/00114 נקבע מפי כב' השופט צבי כספי כי:
"מהראוי להוסיף כי באותו מקרה זומן מנכ"ל של חברת הביטוח לדיון על-ידי בית-המשפט קמא, ויתכן וגם בכך נעוץ הבדל בין מקרה זה למקרה הנדון ב"פסק-דין סיגנל טורס".
מכל מקום, כאשר ניתן להשיג את תכליתה של תקנה 147 לתקנות סד"א על-ידי זימון בעל הדין, יש מקום לזמנו, ואין באמור ב"פסק-דין סיגנל טורס" (רע"א 7340/01 סיגנל טורס נ' שלמה יובל, פ"ד נו(2) 1 (2001)) כדי לשלול זאת. דומני כי לכך נתכוון גם כב' השופט ריבלין במקרה אחר, שעה שלא מצא להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה אשר זימנה את בעלי הדין (גם הם מנהלים), כאשר סברה הערכאה הראשונה כי סירוב באי-כוח הצדדים לסיים את הפרשה בהסדר נובע מהקושי בקבלת אישור מרשיהם (רע"א 5774/99 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ול סעדה סעיד ואח', תק-על 1(2000) 490 (2000)).
בסופו של דבר, המדובר הוא בשיקול-דעתו של השופט היושב לדין, וכך כותב זאת במפורש כב' השופט א' ריבלין בפסק-הדין הנ"ל:
'אם נראה לו כי יהיה זה יעיל לזמן את בעל הדין, אין באמור ב"פסק-דין סיגנל טורס" כדי למנוע זאת ממנו, ולטעמי, אין בכך סתירה, בכל הכבוד, לאמור באותו פסק-דין, שלא התכוון, כפי הבנתי, לשלול את שיקול-הדעת של בית-המשפט בערכאה הראשונה.'
מסיבות אלו ראיתי להזמין את הצדדים עצמם, קרי, את הגורם הקובע אצל הנתבעת ומבטחתה, לדיון שלא התקיים לגופו, וסיבות אלו שרירות וקיימות.
להבדיל מאותו מקרה קודם, שבו התבקשתי שלא להזמין את הצדדים, ולא נעתרתי, במקרה זה הוזמנו אלו על-ידי אך הנתבעת עשתה דין לעצמה והתעלמה, במופגן וביודעין מהחלטת בית-המשפט."
על-פי הוראת תקנה 147(א) לתקסד"א, רשאי שופט בקדם-משפט להורות שמנהלו, מנהל עסקיו או אדם אחר הממלא תפקיד בתאגיד שהוא בעל דין, יתייצב בעצמו ו"הכל לפי ראות עיני השופט".
מדובר בשיקול-דעת רחב עד למאוד הנובע גם מהוראת תקנות 143(10) ו-146 לתקנות, מה גם שבקדם-משפט רשאי וחייב שופט להחליט בעניינים המסורים לשיקול-דעתו גם ללא צורך בבקשת בעלי דין. די בכך שבית-המשפט יסבור, כי התייצבות נציגו של בעל הדין עשויה לתרום תרומה כלשהי לפשט את הדיון או להקל עליו. כאשר הפעיל בית-המשפט את סמכויותיו במסגרת שיקול-הדעת הנתון לו ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות שכל כולן בגדר הפעלת שיקול-דעת הערכאה הדיונית בעניינים הנוגעים לאופן ניהול ההליך, החלטות שאין עימן פגיעה בזכויות מהותיות של בעלי הדין.115
ב-רע"א 5774/99116 נקבע כי:
"1. המבקשת עותרת ליתן לה רשות לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי לזמן לדיון בפניו את נציגי חברת הביטוח, מרשתם, שנתבעה באותו תיק לשלם פיצויים למשיבים.
המבקשת מציינת כי לאחרונה ניכרת נטיה גוברת בבתי-המשפט לזמן את נציגי חברות הביטוח לדיון כל אימת שאינן מקבלות הצעות פשרה שהועלו במשפט. זימון זה אסור לו שיעשה כדבר שבשגרה, כך טוענת המבקשת, שכן התוצאה עשויה להיות בזבוז משאבים שיביא בסופו של דבר לשיהוי בטיפול בתביעות אחרות.
2. המבקשת אינה חולקת על כך שלבית-המשפט נתונה הסמכות על-פי תקנה 147 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להורות על התייצבות בעלי הדין עצמם בבית-המשפט, אלא שהיא סבורה שאין להפוך את הדבר לעניין שבשגרה בכל מקרה שבו לא ניתן להגיע להסכמה בין עורכי-הדין המיצגים את הצדדים. זימון בלתי-מבוקר של בעלי הדין עצמם עלול לפגוע, לטענתה, ביחסים שבין עורך-דין לבין לקוחו. אכן כך, בדרך-כלל, אלא שבמקרה זה עמד טעם מיוחד מאחורי החלטתו של בית-המשפט.
בית-המשפט סבר, בין אם בצדק ובין אם לאו, כי עורכי-הדין של הצדדים מסכימים כולם להצעת הפשרה שהועלתה במשפט וכי רק הקושי בקבלת אישור מטעם מרשיהם מונע את סיום ההתדיינות. כיוון שכך, ביקש לזמן את נציגי המבקשת עצמה.
בנסיבות אלה, וגם משום הנטיה הנוהגת שלא להתערב, בדרך-כלל, בדרכי ניהול המשפט בערכאה המבררת, מקום בו אין חריגה מהוראות סדרי הדין, החלטתי שאין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות."
הכלל הוא כי פסק-דין מחוסר התייצבות יכול שינתן נגד בעל דין כבר בשלב קודם ליום בירור התובענה, היינו בקדם-משפט, שכן על-פי תקנה 147(ב) לתקסד"א משלא התייצב בעל דין לקדם-משפט, רואים אותו כמי שלא התייצב למשפט גופו, ונותנים פסק-דין בהתאם לכך.117
__________________
114. ת"א 79159/00 בנימין יעקב נ' אגן יצרני כימיקל בע"מ, פדאור 04(22) 436 (2004).
115. בש"א 4625/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' סעיד שלאלדה, פדאור 00(6) 307 (2000).
116. רע"א 5774/99 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ול סעדה סעיד, פדאור 00(2) 100 (2000).
117. ע"א 355/64 שלום מלאכי נ' שלום הלל, פ"ד יט(1) 169, 170 וכן בש"א 3474/04 איהאב נוג'ידאת נ' אגף המכס והמע"מ, פדאור 05(9) 613 (2005).