botox

בקשת הפטר והודעה (סעיף 61 לפקודה)

1. כללי
סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"61. בקשת הפטר והודעה (תיקון התשמ"ג)
(א) פושט רגל רשאי בכל עת לבקש מבית-המשפט הפטר.
(ב) בית-המשפט יקבע יום לדיון בבקשה, והודעה על כך תישלח, ארבעה-עשר ימים לפחות לפני היום שנקבע, לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין כנושה בדו"ח החייב למצב עסקיו.
(ג) הבקשה תידון בדלתיים פתוחות, חוץ אם הורה בית-המשפט, בהתאם לתקנות לפי פקודה זו, הוראה אחרת."

סעיף 61(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב רשאי לבקש בכל עת, הפטר לחובותיו {ראה למשל ע"א 7437/14 מרים איתנה מכמל נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.14)}.

לאחר הגשת הבקשה להפטר יקבע בית-המשפט מועד לדיון. הודעה על מועד הדיון תישלח 14 ימים לפחות לפני היום שנקבע לדיון.

ההודעה תישלח לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין חוייב כנושה בד"וח החייב כאמור בסעיף 61(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

הדיון בבקשת חייב נקבע בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל ולא ניתן ליתן הפטר באופן מיידי. לכל היותר, ולנוכח המצוקה העולה מהבקשה, יכול בית-המשפט ליתן החלטה לפיה על הכונס הרשמי ליתן עמדתו באשר להקדמת מועד הדיון בבקשה {דברי בית-המשפט ב- פש"ר (מרכז) 58361-10-10 דרורי רן דב נ' הכונס הרשמי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (17.05.15)}.

נעיר כי נושא קביעת מועד הדיון בבקשת ההפטר מסור כל כולו לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית {רע"א 4435/13 דורון רז נ' עופר גבריאלי, עו'ד המנהל המיוחד/הנאמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.08.13)}.

סעיף 61(ג) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי הבקשה להפטר תידון בדלתיים פתוחות, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת.

הליך פשיטת הרגל קובע שתי מטרות עיקריות {ראה למשל פש"ר (חי') 617/03 אברהים ראיף נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2005(2), 2279 (2005); פשר (יר') 6319/09 משה חיים הררי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.15)}:

האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם במינימום הוצאות ובדרך מהירה והיעילה ביותר. כלומר, להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה. תכלית זו נועדה לקדם את הגשמת זכות הקנין הנתונה לנושים, המוכרת כזכות-על חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השניה, לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו לאחר קבלת צו הפטר לחובותיו, כלומר, להניח לחייב תם-לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צווארו. תכלית זו מקדמת את ההכרה בזכותו הבסיסית של החייב לכבוד אנושי, המוכרת אף היא בחוק היסוד.

בין שתי התכליות האמורות שביסוד הליך פשיטת הרגל קיים מתח פנימי מובנה: התכלית הראשונה, שמעייניה מופנים להעשרת קופת פשיטת הרגל כדי למצות את יכולת הפרעון של החובות לתועלת הנושים, אינה מתיישבת בהכרח עם התכלית השניה, החותרת לשחרר את החייב מעולם של חובות שאין בכוחו לפרוע.

ואכן, מתן הפטר לחייב אינו מתיישב על נקלה עם קידום זכות הקנין של הנושים במיצוי אפשרויות הגביה מהחייב. בהחלטה שיפוטית הנוגעת לצו הכרזה של פשיטת רגל, ובמתן צו הפטר מהליכים אלה, נדרש, איפוא, איזון בין שתי המגמות הבסיסיות האמורות, וביישוב ראוי ביניהן, לעיתים תוך ויתור הדדי על הגשמה מלאה של כל אחת מהן {ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.09)}.

מתן צו הפטר הוא פרי איזון שיקולים, בין המגמה ליצור שוויון בין הנושים בחלוקת נכסי פושט הרגל, בצד יישום העיקרון כי גם פושט רגל זכאי, בתנאים מסויימים, לפתוח דף חדש בחייו ובלבד שהתנהגותו לא הוכתמה בחוסר תום-לב {ראה הצ"ה לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3) וכן בש"א (נצ') 1728/04 פתחיה עודה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2004(4), 3335
(2004)}.

חייב שאיתרע מזלו ונקלע בתום-לב לחובות שאינו מסוגל להחזירם/לפורעם, יכול לבקש מבית-המשפט הפטר לחובותיו.

החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב {ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993)}.

2. השיקולים שעל בית-המשפט לקחת לתשומת ליבו בבואו להכריע בבקשה למתן צו הפטר
בית-המשפט נדרש לבחון מכלול של שיקולים, בבואו לאשר או לדחות בקשת הפטר {פש"ר (חי') 331-07 בקלו ינקו נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.07.15); פש"ר (מחוזי חי') 13960-01-12 שייבין נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.07.14); פשר (יר') 6319/09 משה חיים הררי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.15)}.

בין היתר, יישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום-ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות, פוטנציאל הפרעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים.

מעל לכל, נדרש בית-המשפט לאזן, בין הזכות הקניינית העומדת לנושים-לבין זכותו של החייב, כי בתנאים מסויימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו {פש"ר 24/92, המ' (יר') 982/06 ה.א. נ' שמעון אורי, עו"ד, הנאמן על נכסי הנרי אסרף פושט רגל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.96)}.

אופן התנהגות החייב בהליכי פשיטת רגל ומידת תום-ליבו מהווים שיקול מהותי, בבוא בית-המשפט לקבוע, באם יש ליתן לחייב צו הפטר.

הנכונות לאזן בין אינטרס החייב ואינטרס נושיו קמה אך בחייב תם-לב, בעוד שחייב, שצבר חובותיו בחוסר תום-לב או נהג בחוסר תום-לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכי פשיטת רגל ולמתן הפטר ואינו זכאי כי עניינם של הנושים, במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו, ייגרע.

נסיבותיו האישיות של החייב מהוות אף הן שיקול, אשר יש לקחתו בחשבון, שעה שנבחנת בקשה למתן צו הפטר {ראה לעניין זה ע"א 3004/07 עזריה דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.11.08)}.

בנותנו הפטר לחייב, פוגע בית-המשפט בזכויותיהם של הנושים ולכן בית-המשפט בדונו בבקשה לצו הפטר חייב לאזן בין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים, המוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, לבין האינטרס של פושט הרגל לקבל צו הפטר ולפתוח דף חדש בחייו.

בנוסף ובהמשך לאמור לעיל, בית-המשפט בדונו בבקשת חייב ליתן צו הפטר יביא בחשבון את השיקולים הבאים: תום-ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל; שיתוף פעולה של החייב עם הנאמן; האם החייב עומד בתשלומים העיתיים שנקבעו לו; היקף חובותיו של החייב; יכולת הפרעון העתידית של החייב; המסקנות שהובאו בתסקיר מטעם הכנ"ר; עמדתו של הנאמן ועמדתם של הנושים {ב- פש"ר (חי') 598/00 רייטר עופר נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(1), 4996 (2006), נתן בית-המשפט צו הפטר למרות התנגדותו של אחד הנושים בציינו כי שאר הנושים האחרים, 3 במספר, לא התנגדו למתן צו ההפטר}; התועלת שיש לנושים באם הליכי פשיטת הרגל יימשכו; גילו של החייב; מצבו הרפואי של החייב; האם לחייב קיים רכוש; האם החייב הציע לטובת נושיו, הצעה כלשהיא, אשר יש בה להעשיר את קופת פשיטת הרגל {זאת במקרה ובו בקופת הכינוס קיים סכום כסף זעום לעומת סך כל תביעות החוב שהוגשו ושאושרו}; האם בעלי החוב הגדולים התנגדו/תמכו ליתן לחייב צו הפטר {פש"ר (חי') 390/04 נחום סיגלית נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(2), 3210 (2006)}; משך הזמן הרב שחלף ממועד הכרזת החייב פושט רגל ועד להגשת הבקשה למתן צו הפטר מטעמו; אופי ההתנגדויות לצו ההפטר; היקף החובות ופוטנציאל הפרעון העתידי של החייב {פש"ר (מחוזי חי') 32215-11-09 רייס דהאן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.13)}.

שיקול נוסף שעל בית-המשפט לקחת בחשבון הינו גובה הדיבידנד שיחולק לנושים. לעניין זה, נעיר כי, עצם העבודה שהדיבידנד שישולם יהא בשיעור של כ- 10% בלבד אינה בגדר טעם מספיק לדחייתה של הבקשה להפטר {ראה למשל ע"א 3004/07 עזריה דוד ואח' נ' כונס הכנסים הרשמי, טרם פורסם (05.11.08); ראה גם פש"ר (ת"א) 1306/04 אסתר סולטן נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2009(2), 11073 (2009)}.

גם שיעורו הנמוך של הדיבידנד {פחות מ- 5%} אינו יכול להוות שיקול מכריע {בש"א (ת"א-יפו) 16688/08 שטרן שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א, תק-מח 2009(2), 238 (2009)}.

גישה, הרואה בשיעור הדיבידנד לנושים, אם לא חזות הכל אזי לפחות שיקול מכריע, היא גישה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראותיה של פקודת פשיטת הרגל ועם הפרשנות שניתנה להן {ראה למשל ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993)}.
לאחר קבלת מענה לשיקולים האמורים שפורטו לעיל ובצירוף הראיות שהובאו בפניו - ייתן בית-המשפט את החלטתו בעניין ההפטר.

3. עמדת הכונס הרשמי
לעניין עמדת הכונס הרשמי יש להבחין בין תפקידו של בית-המשפט כגורם בקרה ופיקוח על פעולותיו של נאמן בפשיטת רגל, לבין תפקידו השיפוטי כבעל סמכות הכרעה ראשונית, אשר במסגרתה מביע הכונס הרשמי את עמדתו המקצועית מכוח תפקידו כמפקח הציבורי על הליכי פשיטת הרגל.

בהליכים למתן צו הפטר, הכרעתו של בית-המשפט היא בעלת אופי ראשוני, ובמסגרתה עמדת הכונס הרשמי היא בעלת אופי מייעץ.

על בית-המשפט להפעיל שיקול-דעת עצמאי, ולהחליט בבקשה להפטר תוך התייחסות למכלול רחב של שיקולים, ובתוכם גם לעמדת הכונס הרשמי.

לעמדת הכונס יש, מטבע הדברים, משקל רב, אך בית-המשפט אינו כבול בעמדה זו {פש"ר (יר') 6319/09 משה חיים הררי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.15); ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.09)}.

4. דוגמאות
ב- פש"ר (חי') 331-07 {בקלו ינקו נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.07.15)} נדונה בקשה של חייב, נשוי ואב ל- 2 ילדים בגירים, למתן צו הפטר.

בית-המשפט קבע כי החייב הינו כבן 60 שנה, לוקה בבריאותו, כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף על ידו. לנוכח גילו של החייב והכשרתו המקצועית ולאחר שמלוא רכושו ורכוש אשתו {למעט דירת המגורים} מומש בגין חובותיו של החייב, קשה להניח, כי החייב יוכל בשלב כלשהו הנראה לעין להפיק הכנסות ו/או לצבור רכוש, שיהיה בו כדי להגדיל את הכספים שיצטברו בקופת פשיטת הרגל או להבטיח את קיומו בכבוד בזקנותו.

לנוכח כל האמור, משמציע החייב סך של 250,000 ש"ח תמורת זכויותיו בדירת המגורים ומשאין תועלת, לא כל שכן תועלת של ממש מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייב, ניתן בזאת לחייב הפטר מותנה מחובותיו בני התביעה, בכפוף לתשלום סך של 250,000 ש"ח.

עוד נקבע כי בנסיבות העניין וכל עוד החייב עומד בהתחייבויותיו, פטור החייב מלשלם תשלומים חודשיים ומהגשת דו"חות בדבר הכנסות והוצאות.

ב- פש"ר (יר') 6319/09 משה חיים הררי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.15)} נדונה בקשת חייב למתן הפטר.

מדו"ח הנאמן עולה כי לחייב שישה פיגורים בתשלום החודשי בסך כולל של 4,500 ש"ח והוא אינו מגיש את הדו"חות החודשיים כסדרם ובמועדם. עוד עולה מהדו"ח כי לחייב אין נכסים פרט למונית שרכש באמצעות חברת מימון אשר בגין רכישתה הוא מחזיר כל חודש 3,430 ש"ח. החייב משלם לקופת הכינוס 750 ש"ח לחודש.

בית-המשפט קבע כי לאור גילו של החייב, פוטנציאל ההשתכרות שלו וגובה תביעות החוב המאושרות מקובלת עליו עמדת הנאמן לפיה על החייב לשלם 50% מתביעות החוב שאושרו, בתוספת שכר-טרחה והוצאות בעלי תפקידים.

משך הזמן בו נמצא החייב בהליך וגובה התשלום החודשי שהושת עליו, כמו גם העובדה שהנושים לא התנגדו להצעת החייב, תומכים בעמדה זו.

ב- פש"ר (חי') 243-06 {עודד פרץ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.10.14)} נדונה בקשת חייב למתן צו הפטר.

טענותיו של הנאמן, בעטיין סבור הנאמן, כי אין מקום להיעתר לבקשת החייב למתן הפטר או להתנות את הפטרו בתשלום משמעותי, מתמקדות בטענות הנוגעות להתנהלות החייב בהליך ולאור מידע נוסף שהתגלה לנאמן מקריאת כתבות שפורסמו בעיתון כלכליסט.

הנאמן סבור, כי מכתבות אלה נובע, כי החייב זכאי לקבל סך של 86,000$, וזאת מכוח התקשרותו עם חברת עילוי פיננסי בע"מ, ואף חתם עמה על זיכרון דברים, המקנה לו זכות לקבל 50% ממניות חברת עילוי פיננסי בע"מ.

לא הועלתה על-ידי הנאמן ו/או הנושים טענה, לפיה יש לחייב רכוש או נכסים כלשהם או שנעשו על ידו פעולות של הסתרה או הענקה של רכוש. טענות הנאמן מתמצות בהכנסות של החייב מעבודה או בתמורה המגיעה לחייב מעבודתו.

במסגרת טענות הנאמן, לעניין התנהלות החייב בהליך, נטען על-ידי הנאמן, כי ממידע שהגיע לנאמן במהלך ההליך עולה, כי החייב עובד בחברה, שבבעלות בת זוגו בעוד שנטען על-ידי החייב, כי החברה עוסקת בעניינים רוחניים, התברר כי החברה פעילה בשוק ההון, כי החייב עוסק בכתיבת ספרים בתחום שוק ההון והמט"ח ובמתן הדרכה וכי הכנסותיו גבוהות לעין שיעור מהכנסה חודשית של 2,700 ש"ח, כפי שדיווח החייב, או מההכנסה לה טען החייב בהמשך הליך פשיטת הרגל בסך של 5,500 ש"ח.

חרף העובדה, שהנאמן עיין בדו"חות הכספיים של החברה, לא ציין הנאמן כמה עובדים העסיקה החברה ולא חלק על עדות החייב, לפיה העסיקה החברה את הגב' שלי שובל, המשמשת כמייסדת החברה וכמנהלת החברה, את החייב וכן מזכירה, אשר סיימה עבודתה בחברה עוד טרם הדיון בבקשת ההפטר, לאור מיעוט הכנסות החברה.

בית-המשפט קיבל טענת החייב ביחס לאמירה המיוחסת לחייב, אשר פורסמה באתר אינטרנט והמתייחסת למצבו הכלכלי המזהיר, כי פרסום זה נעשה למטרות שיווק ואין בו כדי לתאר לאשורו את מצבו הכלכלי של החייב או את היקף הכנסותיו מהחברה.

עוד נקבע כי מרבית טענות הנאמן, בכל הנוגע להתנהלות החייב בהליך, הינן מחזור טענות ידועות, שנדונו במסגרת הכרזת החייב כפושט רגל והוכרעו בפסק-הדין שניתן.

מכאן, שגם אם ניתן לייחס לחייב חוסר תום-לב מסויים בהתנהלותו בהליך פשיטת הרגל, בכל הנוגע לדיווח על גובה הכנסותיו, אין זה מצדיק, בנסיבות העניין, נקיטה בצעד דרסטי של ביטול הליך פשיטת הרגל, בפרט לאור גם משך שהותו של החייב בהליך, עמדה שאף הנאמן והכונס הרשמי תמכו בה מפורשות במהלך הדיונים שהתקיימו בבקשת החייב למתן הפטר.
לצד כל טענות הנאמן, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי חובות החייב הינם חובות ישנים, כי החייב מצוי בהליך מזה 8 שנים, במסגרתן שילם באופן סדיר תשלומים חודשיים בגובה לא מבוטל, העולה על 120,000 ש"ח, וכי לחייב אין כל רכוש ונכסים.

תוספת תשלום בשיעור של 70,000 ש"ח יכולה לגלם תוספת חודשית משמעותית על פני התשלומים החודשיים שכבר שילם החייב בעבר, כמו גם יכולה לגלם תשלומים חודשיים למשך מספר שנים נוספות בהליך, שעה שהליכי פשיטת הרגל אינם אמורים להתנהל כנגד החייב לעד.

לנוכח כל האמור, ראוי ליתן לחייב הפטר מותנה, בכפוף להעברת מלוא זכויות החייב, המוקנות לנאמן ואינן מוחרגות על-פי הוראת סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל, בקופות ובחברות הביטוח ובתשלום סך של 70,000 ש"ח, אשר ישולם ב-18 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים, תוך שהחייב רשאי להקדים את ביצוע התשלום האמור.

ב- פש"ר (חי') 13960-01-12 {ארז שייבין נ' עו"ד קרן אוגינץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.07.14)} החייבים מצויים בהליך, שנפתח ביוזמתם, פרק זמן של שנתיים ו- 6 חודשים.

מסקירת התנהלותם של החייבים במהלך ההליך עולה, כי לא ניתן לזקוף לחובתם של החייבים התנהלות חסרת תום-לב, השוללת את עצם זכותם לקבל צו הפטר.

אין גם מחלוקת, כי לחייבים אין כל נכסים או רכוש. גם הנושה המתנגד, בנק לאומי לישראל בע"מ, לא העלה כל טענה, בדבר זכויות או נכסים נוספים שיש לחייבים.

החייבים נתנו הסכמתם להעלות את התשלום החודשי המושת עליהם לסך של 1,000 ש"ח כל אחד, חרף העובדה שהעלאת התשלום החודשי לא שיקפה את הכנסותיהם של החייב, וזאת לצורך הכרזתם.

בית-המשפט קבע כי לא ניתן גם להתעלם מן העובדה, כי החייבים נדרשים לשלם דמי שכירות ואין תימה, כי התשלום החודשי המושת עליהם אינו בהישג ידם.

אף פוטנציאל השתכרותם של החייבים אינו גבוה ולא ניתן לצפות, כי בשנים הקרובות תוכל החייבת לתרום בהכנסות משמעותיות כך שיתאפשר לחייבים לשלם את התשלום החודשי בסך של 1,000 ש"ח שהושת על כל אחד מהם.

בית-המשפט קיבל טענת הנאמנת והכונס הרשמי, כי החייבים מצויים בהליך פרק זמן קצר וכי הסכום המוצע על ידם, תוספת כוללת של 10,000 ש"ח עבור שני החייבים, אינה מצדיקה כשלעצמה את הפטרם של החייבים, חרף טענת החייבים, כי אין לחייבים חוב בדין קדימה ובאפשרותם להביא אישור מרשויות המס.

מעבר לטענה, כי על החייבים לפרוע את החוב בדין קדימה ולשלם דיבידנד הוגן לנושים בדין רגיל, לא כימתה הנאמנת את הסכום שבעטיו ראוי להפטיר את החייבים. נתון מעין זה אף לא מצא ביטויו בתסקיר הכונס הרשמי.

בנסיבות אלה, ולאור מדיניותו החדשה של הכונס הרשמי להתנות הפטרם של חייבים בתכנית פרעון, המגלמת את אפשרותם הכלכלית לפרוע חובותיהם או מקצת מחובותיהם בפרק זמן של 54 חודשים, סבר בית-המשפט כי ראוי להחיל מדיניות זו אף על החייבים.

לנוכח הכנסות החייבים ומשהחייבים חסרי כל רכוש, סבר בית-המשפט כי כמדד לתכנית הפרעון יש להביא בחשבון תשלום חודשי, שלא יעלה על 500 ש"ח לכל אחד מהחייבים, כפי שנקבע בטרם הועלה התשלום החודשי לסך של 1,000 ש"ח, תשלום אשר, כאמור, אינו מבטא את יכולתם הכלכלית של החייבים, לא כל שכן לאורך פרק זמן ממושך.

לפיכך, ראוי להתנות את הפטרם של כל אחד מהחייבים בתוספת תשלום של 12,000 ש"ח, אשר ישולם על-ידי כל אחד מהחייבים ב- 24 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים.

בכך יאוזנו כראוי זכויותיהם הקנייניות של הנושים מחד וזכויותיהם של החייבים לקבל בזמן נתון כלשהו הפטר מחובותיהם. בית-המשפט הדגיש כי גובה הדיבידנד המשולם לנושים איננו השיקול הבלעדי למתן צו הפטר.

ב- פש"ר (חי') 805-07 {פלוני נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.05.14)} החייב הינו בן 58, לוקה בבריאותו, סובל ממחלת לב, מסכרת וממחלות שונות. כן הינו נכה בשיעור של 20%, כתוצאה מפציעה שנגרמה לו במלחמת יום הכיפורים.

לנוכח מצבו הרפואי של החייב, גילו והכשרתו המקצועית, קשה להניח, כי החייב יוכל בשלב כלשהו הנראה לעין להפיק הכנסות, מהן יוכל לבצע תשלומים חודשיים משמעותיים לקופת פשיטת הרגל.

למרות שהחייב מצוי בהליך מזה 7 שנים, רק בסמוך להגשת בקשת ההפטר נטען על-ידי הנאמן, כי עליו לברר באם החייב הינו בעל זכויות במקרקעין ב- 3 נכסים.

החייב שלל, כאמור, את טענת הנאמן ואולם, הסכים להמחות את מלוא הזכויות הנטענות במקרקעין לקופת הכינוס והסכים למימושם גם לאחר הפטרו.

בנסיבות אלה, משהחייב מצוי בהליך מזה 7 שנים, משהינו בן 58 ולוקה בבריאותו, משלא מסתמנת אפשרות, כי החייב יגדיל את הכנסותיו, באופן שיוכל לפרוע מקצת מחובותיו, ולאחר שהחייב המחה את כל זכויותיו במקרקעין, ככל שיש כאלה, לקופת פשיטת הרגל, בית-המשפט לא סבר, כי קיימת תועלת או הצדקה שלא להפטיר את החייב מחובותיו.

אין חולק, כי החייב שילם את התשלומים החודשיים כסדרם ולא העלה התנגדות לבקשות הנאמן, לברר את זכויותיו ו/או לפעול למימוש נכס המקרקעין המצוי בפרדס חנה, כמו גם לבקר בנכסים אלה.

ניתן אך להצר על כך, שהנאמן החל בבירור הזכויות הנטענות של החייב אך כ-7 שנים מראשית ההליך וכ- 6 שנים לאחר מינויו כבעל תפקיד.

בכל מקרה ועל רקע טענתו של החייב, לפיה איננו בעל זכויות במקרקעין אלה, אין ממילא מקום להטיל על החייב את החובה להסדיר את ביקור הנאמן בנכס. חזקה, שככל שהנאמן מבקש לבקר בנכסי המקרקעין הקשורים להליך פשיטת הרגל בו הוא נאמן, ימצא את הדרך לעשות כן, אף בלא מעורבות החייב.

משלא הוצגו על-ידי הנאמן והנושים ראיות, לפיהן החייב בעל זכויות במקרקעין, משהחייב הסכים ממילא להמחות את מלוא זכויותיו במקרקעין לטובת קופת הכינוס ולממש זכויות, גם לאחר הפטרו, משאף טענת החייב, לפיה לא גבה דמי שכירות ממועד צו הכינוס, לא נסתרה ומשאין תועלת, לא כל שכן תועלת של ממש, מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייב, ניתן בזאת לחייב הפטר חלוט מחובותיו ברי התביעה.

ב- פש"ר (חי') 34877-10-11 {אסף כהנא נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.05.14)} אין חולק, כי לחייב אין נכסים או רכוש כלשהו ואף בידי הנושים המתנגדים לא עלה להצביע על רכוש כלשהו שיש לחייב.

עד לדיון בבקשת ההפטר, הפקיד החייב סך של 127,000 ש"ח, כספים שהועמדו לרשות החייב מידי צדדים שלישיים, ובכך השלים את הסך הצבור בקופת פשיטת הרגל לסכום של 131,000 ש"ח.

מעיון בתיק ומדברי החייב אפשר להיווכח, כי החייב אף עושה כמיטב יכולתו, על-מנת לבטל את החוב בדין קדימה לרשויות המס ו/או לצמצמו, ולצורך כך אף מונה רואה חשבון על-ידי הנאמן, אשר יטפל בעניינו של החייב לצמצום תביעות החוב בדין קדימה או לביטולן.
בנוסף, עולה מתסקיר הכונס הרשמי, כי החייב משלם את התשלומים החודשיים כסדרם והוא אף הגיש דו"חות בדבר הכנסות והוצאות דו-חודשיים.

מכל האמור עולה, איפוא, כי התנהלות החייב במהלך ההליך הינה אכן תמת-לב.

התנהלות החייב במהלך ההליך הינה, כאמור, תמת-לב, החייב מצוי בהליך מזה כ- 3 שנים והינו מציע סכום נוסף של 30,000 ש"ח, המגלם שהות של לפחות 30-20 חודשים נוספים בהליך.

משהחייב אף חסר נכסים ורכוש ולא מסתמנת תועלת מהמשך ניהול ההליכים כנגד החייב, מעבר לתשלום המשמעותי שהפקיד החייב בהליך ומציע לשלם לנושיו תמורת הפטרו, יש מקום להיעתר לבקשת החייב למתן הפטר.

ב- פש"ר (חי') 4139-02-09 {עמוס פוגל נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.11.13)} החייב הינו בשנות ה- 60 לחייו, לוקה בבריאותו וסובל ממחלת סכרת ומיתר לחץ דם שאינו מאוזן.

לנוכח מצבו הרפואי של החייב, גילו והכשרתו המקצועית, קשה להניח, כי החייב יוכל בשלב כלשהו הנראה לעין לשפר את הכנסותיו, לא כל שכן להגדילן באורח ניכר.

אין חולק, כי לחייב אין נכסים או רכוש כלשהו ואף בידי הנושים לא עלה להצביע על רכוש כלשהו, שיש לחייב, זולת התביעות שהוא מנהל.

מעבר לעובדה, שהנאמן והכונס הרשמי לא שוכנעו בתועלת שיש בהליכים אלה, הרי שהחייב נתן כבר בפתח הדיון את התחייבותו, כי מהכספים הראשונים שיגיעו לידיו, ככל שיגיעו, יעביר לקופת פשיטת הרגל את הסכום, שיאפשר תשלום דיבידנד בשיעור של 100% לנושים, בתוספת הוצאות ההליך.

לא ניתן גם להתעלם מן העובדה, שהכספים שהועברו לקופת פשיטת הרגל מקופות גמל, הינם בחלקם כספים שאינם מוקנים לקופת פשיטת הרגל, לנוכח האמור בהוראת סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל.

בית-המשפט סבר כי לא ניתן להתלות את מתן ההפטר של החייב בעצם נכונותו של חייב, להפסיק לנקוט בהליך שהוא מנהל כנגד אחד הנושים או כנגד צד ג' ו/או בדרישת התחייבות מצידו של חייב להימנע מלמצות זכויותיו באמצעות הגשת תביעה.

בית-המשפט הדגיש כי מתן הפטר לחייב וחלוקת הכספים שנצברו בקופת פשיטת הרגל, אין בה משום הברחת נכסי החייב, כנטען על-ידי הנושים.

שעה, שהחייב הציע להעמיד לרשות הנושים, גם לאחר הפטרו, את מלוא הכספים שייפסקו לזכותו, המאפשרים תשלום של 100% דיבידנד והוצאות ההליך, סבר בית-המשפט כי בכך פעל החייב כדי להבטיח את זכויות הנושים, ובאופן שיחולק להם דיבידנד שוויוני בשיעור של 100%, ויצא כדי חובתו במסגרת ההליך.

לאור כל האמור, נוכח עמדת הנאמן והכונס הרשמי, משלא עלה בידי הנושים המתנגדים להצביע על שיקולים, שיש בהם כדי למנוע מתן הפטר לחייב, המצוי מזה כ- 4 שנים בהליך פשיטת רגל, משלא עלה בידי הנושים אף להצביע על נכסים, רכוש, פוטנציאל השתכרות או כיוצא בזה משאבים, שיש בהם כדי להגדיל את שיעור הדיבידנד המשולם לנושים מעבר להתחייבות החייב, משלא מסתמנת תועלת מהמשך ניהול ההליך, משהחייב ריפא את המחדלים המיוחדים לו, לעמדת הנאמן והכונס הרשמי, באמצעות השלמת הסכום המצוי בקופה לסך של 200,000 ש"ח, ולאחר שהחייב הסכים להפקדתו של סכום בקופת פשיטת הרגל, סבר בית-המשפט כי ראוי ליתן לחייב הפטר מותנה, בכפוף להשלמת הסך המצוי בקופת פשיטת הרגל לסך של 200,000 ש"ח.

ב- פש"ר (חי') 297-01 {יוסף ממן נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2013(1), 27038 (2013)} קבע בית-המשפט כי משהחייב מצוי בהליך פשיטת הרגל מזה כ- 11 שנים ולא מסתמנת תועלת מהמשך ניהול ההליך, יש ליתן לחייב הפטר מותנה בכפוף לכך שיפקיד בקופת פשיטת הרגל סכום שיאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של 20% לנושים בדין רגיל, לאחר ניכוי הוצאות ההליך, ובכל מקרה סכום שלא יפחת מסך של 220,000 ש"ח.

ב- פש"ר 15341-08-09 ארגוב נ' כונס נכסים רשמי מחוז חי' ואח', תק-מח 2013(1), 24733 (2013)} נדונה בקשה למתן צו הפטר.

במסגרת בקשתה, ציינה החייבת כי הינה מציעה לשלם לנושיה תוספת של 5,000 ש"ח תמורת הפטרה, הגם שהסכום אינו מצוי ברשותה ותנסה לגייסו מבני משפחה וחברים.

הנאמן סבר כי החייבת לא מיצתה את יכולת השתכרותה ויש ביכולתה לפרוע חלק מחובות הנשיה באם תמשיך לשאת בתשלומים חודשיים ויש אף לשקול להגדיל את התשלום החודשי.

בנוסף, הנאמן טען, כי מן הראוי שהחייבת תגדיל את התשלום החודשי לקופת הכינוס. הנאמן מצא לנכון לציין, כי כיוון שהחייבת בת 58 שנים וגיל הפרישה הנורמטיבי הוא 67 שנים, ראוי ועל-מנת לרצות את רצון הנושים, כי החייבת תיוותר בהליך עד לגיל הפרישה. יחד-עם-זאת ציין הנאמן, כי הינו מודע "לכוונת המחוקק להגביל את תקופת ההליך לכ- 5 שנים".

בית-המשפט קבע כי לנוכח גילה של החייבת ולאור המאמץ הפיזי הכרוך בעבודת אפיה מקצועית, הוא אינו רואה לזקוף לחובת החייבת את העובדה שלא עלה בידה למצוא עבודה סדירה בתחום מקצועה ושעה שעולה כי החייבת לא בחלה בשום עבודה, ומשהוצעה לה עבודה זמנית בתחום האפיה, נרתמה לעבודה ודיווחה על ההכנסה הנוספת באופן מיידי בדו"חות ההכנסות וההוצאות שהוגשו על ידה.

בית-המשפט ציין כי גם אם תוכל החייבת למצוא עבודה נוספת בעתיד, הרי לאור גילה ובהעדר השכלה פורמלית, ספק רב אם החייבת תוכל להשתכר שכר חודשי קבוע העולה על שכר המינימום, ועל רקע גובה החובות שנצברו, הרי גם אם תיוותר החייבת בהליך למשך 10 שנים נוספות והתשלום החודשי המושת עליה יוגדל באורח ניכר, לא יהיה בכך כדי לצבור דיבידנד לנושים בדין רגיל שיעלה על אחוזים בודדים מכלל חובותיה של החייבת בדין רגיל וברי שאין בכך כדי להצביע על תועלת, לא כל שכן תועלת של ממש מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבת.

יתר-על-כן, גם אם מעוניינים הנושים, כנטען, כי החייבת תיוותר בהליך פשיטת הרגל כ- 9 שנים נוספות על פני 3 שנים שהינה מצויה בהליך, סבר בית-המשפט כי עמדה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה והעמדה המקובלת, לפיה חייב אשר התנהל בהליך פשיטת הרגל בתום-לב, זכאי בטווח זמנים סביר לזכות להפטר מחובותיו ולפתוח בדף חדש, לא כל שכן נכונים הדברים שעה שהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבת אינו עשוי להשפיע על גובה הדיבידנד שישולם לנושים וזאת על רקע פוטנציאל יכולת פרעון החובות הנמוך של החייבת.

בנוסף, בית-המשפט גם לא שוכנע כי לחייבת בגילה אפשרות להגדיל את הכנסותיה באופן משמעותי. לחייבת אין נכסים ולא אותר ברשותה רכוש. על כן אין גם סיכוי נראה לעין כי יגדל שיעור הדיבידנד המחולק לנושים ונראה כי אין הצדקה כלכלית להמשיך את ניהול הליך פשיטת הרגל המתנהל כנגד החייבת מזה כ- 3 שנים.

בית-המשפט ראה לנכון לתן לחייבת צו הפטר מותנה בכפוף לתשלום סך של 6,000 ש"ח, המגלם שהות של 12 חודשים נוספים בהליך.

ב- פש"ר 1139/07 {איטונג בע"מ ואח' נ' גליק ואח', תק-מח-2012(4), 27985 (2012)} קבע בית-המשפט כי טענות טענות הנושה המתנגד, לפיהן קיימת קרבה משפחתית או קרבה אחרת בין הנושות והחייבים וכי הנושות פעלו בנקיטתם של הליכי פשיטת הרגל לבקשת החייבים, לא נתמכה בראיות כלשהן.

לעניין האחרון קיבל בית-המשפט את עמדת הנאמן כי מדובר בטענה מופרכת וזאת גם לאור העובדה כי הנושות היוזמות ניהלו הליכי משפטים ממושכים כנגד החייבים 1 ו- 2 ורק לאחר שהיו בידיהן פסקי-דין חלוטים נקטו בהליכי פשיטת הרגל כנגד החייבים.

במקרה דנן, לא היה חולק כי החייבים נהגו בתום-לב במסגרת הליך פשיטת הרגל, עמדו בתשלומים החודשיים כסדרם, הגישו דו"חות בדבר הכנסות והוצאות באורח סדיר ושיתפו פעולה באופן מלא עם הנאמן.

יתר-על-כן, החייבים הסכימו למימוש בתי המגורים שלהם, פעלו למקסום ההכנסות מנכסיהם ולא טענו טענות בדבר זכות לדיור חלוף או זכות לדיירות מוגנת. כן העמידו החייבים למימוש את הכספים שהצטברו בקופות של החייבים ובתכניות חיסכון.

לאור משך ההליך, לאור התנהלות החייבים במסגרת הליך פשיטת הרגל, לאחר שהחייבים העמידו לרשות הנושים את כל נכסיהם, תוך מקסום התמורה בגין הנכסים ויתור על זכויות מוקנות ומשהנאמן סבור כי אין לחייבים פוטנציאל להגדיל באורח ניכר את הכספים שהצטברו לטובת הנושים ולא תצמח תועלת לנושים מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבים, סבר בית-המשפט כי ראוי ליתן לחייבים צו הפטר מחובותיהם בני התביעה.

ב- פש"ר 569-06 {איטונג בע"מ נ' כץ ואח', תק-מח 2012(4), 26911 (2012)} קבע בית-המשפט כי לאור משך ההליך {6 שנים}, לאור מצבו הרפואי של החייב ומשאין לחייב פוטנציאל השתכרות, שיש בו כדי להגדיל באורח ניכר את הכספים שיצטברו לטובת הנושים, משהתשלום המוצע על-ידי החייב מגלם את מימוש מלוא נכסיו, הרי עולה, כי לא תצמח תועלת לנושים מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייב, הליכים שיימשכו עוד שנים ארוכות, ככל שיהיה צורך לברר את זכויותיו של החייב ואשתו בנכסי המקרקעין ולממשם, שעה שכאמור טרם נעשה פירוק שיתוף במקרקעין.

עוד נקבע כי נוכח משך התקופה בה מצוי החייב בהליך, משלא נמצא פגם משמעותי בהתנהלות החייב בהליך והצעת החייב מגלמת את זכויות החייב בנכסי המקרקעין, כמפורט בדברי הנאמן והכונס הרשמי, בית-המשפט ראה לנכון ליתן לחייב הפטר מותנה בתשלום סך של 1,000,000 ש"ח, מעבר לכספים שהצטברו בקופת פשיטת הרגל.

ב- פש"ר 411-08 {יעקב בן שאול נ' יוסף ברוך ואח', תק-מח 2012(3), 20713 (2012)} החייב לא שילם ולו תשלום אחד לקופת הכינוס והוא מפגר ב- 54 תשלומים, המסתכמים בסך של 162,000 ש"ח.

בית-המשפט קבע כי מהתנהלות החייב במסגרת ההליך, עולה, כי החייב נהג בחוסר תום-לב, כאשר לא שילם תשלומים חודשיים כלל ואף לא שילם ולו מקצת התשלומים החודשיים, בהם יכול היה לשאת אף לטענתו.

כמו-כן, החייב לא הגיש דו"חות בדבר הכנסות והוצאות מגובים באסמכתאות, על-מנת שניתן יהיה להתחקות אחר הכנסותיו והוצאותיו במסגרת ההליך, ואך המציא החל מחודש נובמבר 2011 דו"חות לכונס הרשמי בלא אסמכתאות.

התנהלותו זו של החייב אין בה כדי לאפשר מתן הפטר, שכן תכלית ההגנה, הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל, נוגעת לחייב שנהג בתום-לב בהליך. זאת ועוד, על רקע העובדה, שהמדובר בבקשת נושים ולא מסתמנת כל תועלת לנושים מניהול ההליך ואין מקום לאכוף את חוב פיגוריו של החייב בפקודת מאסר נוספת, בין היתר גם על רקע הרעה במצבו הנפשי, סבר בית-המשפט, כי יש להיעתר בנסיבות אלה לבקשת הנושים, הנתמכת גם בתגובת הנאמן ובתסקיר הכונס הרשמי ולהורות על ביטול ההליך.

ב- פש"ר 41549-03-10 {בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' יעקובסון, תק-מח-2012(3), 22065 (2012)} עסקינן בחייב בן 89 שנה, ניצול שואה, שאינו צלול, עבר מסכת ייסורים נוראית בשואה בהיותו נער, בערוב ימיו, ולאחר שבנה משפחה ועסק מצליח, נפל החייב קורבן להשקעות כלכליות כושלות ולמסכת עוקצים, בעטיין נותר ללא כל רכוש. משפחתו וילדיו התרחקו ממנו, עקב אובדן רכושו, ובשל גילו ומצבו המנטלי נאלץ החייב להעסיק עובדת זרה ברישיון.

לצד הליקויים המנטאליים והקוגניטיביים של החייב, המכבידים מאוד על ניהול חייו של החייב, איימי השואה חרוטים בזיכרונו וחוויות קשות אלה מלוות אותו בחיי היומיום.

בנוסף, סובל החייב מבעיית לב, אשר החמירה עם הזמן ומאישור רפואי שצורף לבקשה עולה, כי קיימת דליפה ממסתם אאורטלי במידה בינונית עד קשה.

החייב מתקיים מרנטות מגרמניה ומהולנד, אשר משולמות לו בגין סבלו במחנות עבודה בתקופת מלחמת העולם השניה.

עם מתן צו הכינוס חוייב החייב בתשלום חודשי בסך של 100 ש"ח. ואולם, עם הכרזתו של החייב כפושט רגל ביום 14.04.01, ועל רקע העובדה שהכנסות החייב מרנטות ומקצבאות המוסד לביטוח לאומי עומדות על-סך של 10,677 ש"ח, הוגדל התשלום החודשי המושת על החייב והועמד על-סך של 2,000 ש"ח. החייב אינו עומד בתשלומים חודשיים אלה.

בית-המשפט קבע כי בדיעבד ניתן לומר כי העלאת התשלום החודשי יסודה בטעות ונובעת בחלקה מקשייו התפקודיים של החייב ואי-יכולתו ליתן הסבר קוהרנטי ושלם להוצאותיו, בשל גילו המופלג ומצבו המנטאלי.
עוד נקבע כי על רקע העובדה, כי לחייב אין דירת מגורים והוא מתגורר בשכירות ונאלץ לשלם את הוצאות ההעסקה של המטפלת-העובדת הזרה, הנדרשת לשהות במחיצת החייב 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ולאור גם הטיפולים הרפואיים המשלימים הדרושים לשמירה על יציבות מצבו הבריאותי של החייב {פיזיותרפיה ורפלקסולוגיה}, שאת חלקם נדרש החייב לממן, אין תימא, כי החייב אינו עומד בתשלום החודשי המוגדל שהושת עליו.

אכן, אי-עמידת חייב בתשלומים החודשיים מהווה ככלל שיקול מהותי, העומד לחובת חייב בעת הדיון במתן צו הפטר, ועשוי להיחשב כחוסר תום-לב, שיש בו כדי להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו הפטר. ואולם, בנסיבות חריגות אלה הובהר, כי הגדלת התשלום החודשי והעמדתו על-סך של 2,000 ש"ח יסודה בטעות.

ממכלול הראיות והנתונים שהובאו בפני בית-המשפט עולה בבירור, כי החייב אינו מסוגל לבצע את התשלום חרף הכנסותיו, לנוכח הוצאותיו הבלתי-נמנעות, ובאופן שלא נותרת לחייב הכנסה פנויה לאחר תשלום הוצאותיו ההכרחיות, ואף מתגובת הנאמן לא עולה כי החייב מתנהל בפזרנות. על רקע עובדה זו, לא ניתן לזקוף לחובת החייב את העובדה, כי לא עמד בתשלום החודשי למן הכרזתו.

זאת ועוד. לא ניתן להתעלם במסגרת הדיון בבקשת ההפטר אף מנסיבותיו האישיות של החייב. מדובר בחייב ניצול שואה, בן 89 שנים, הלוקה בבריאותו ובכישוריו המנטאליים, אשר סובל עד היום מאימת חוויותיו במלחמת העולם השניה, אשר אינם נותנים לו מנוח, שהינו חסר כל ואשר נזקק לרנטות המשולמות לו על-ידי ממשלת גרמניה וממשלת הולנד לצורך קיומו ולצורך העסקת עובדת זרה.
לאור האמור לעיל, בית-המשפט קבע כי נסיבות חייו של החייב, מציאות החיים הנוכחית ומידת החמלה מצדיקים מתן הפטר לחייב, על-מנת להקל בערוב ימיו ולו במקצת על צערו, וכדי להסיר מהחייב את אימת הליך פשיטת הרגל ומגבלותיו.

יחד-עם-זאת, ועל-מנת ליתן ביטוי לזכויותיהם הקנייניות של הנושים, ומשנושי החייב, הנאמן והכונס הרשמי רואים תועלת ממיצוי זכויות החייב שהועברו על דרך של הענקה לצדדים שלישיים, סבר בית-המשפט, כי יש להורות, בהסכמת החייב, על המחאת מלוא זכויותיו של החייב כלפי צדדים שלישיים, לנאמן.

ב- פש"ר 651-04 {בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מימון עודד ניסים ואח', תק-מח-2012(3), 20074 (2012)} עסקינן בחייב יליד 1958, סובל מבעיות בריאות רבות. בין היתר, סובל החייב מאי-ספיקת לב כרונית, אי-ספיקה כלייתית כרונית, סכרת והשמנת יתר. החייב עבר ניתוח מעקפים ומספר צנתורים.

לנוכח הכנסתו הזעומה של החייב, הועמד צו התשלומים החודשי על-סך של 150 ש"ח. החייב מצוי בהליך מזה 8 שנים.

בית-המשפט קבע כי לא ניתן להקל ראש בחובתו של חייב להגיש דו"חות בדבר הכנסות והוצאות במועדם. אכן הגיש החייב דו"חות בחלקם באופן רטרואקטיבי ואולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה, שהמדובר בחייב שבריאותו רופפת, הכנסתו החודשית הינה נמוכה ביותר, יכולת ההשתכרות שלו מוגבלת, כפי שעולה אף מחוות-דעת הנאמן, ואשר היקף העסקים של החברה בה עבד היה מצומצם ביותר.

באיזון התועלת שעשויה לצמוח לנושים מהגשת דו"חות החייב במועדם, ושעה שאי-הגשת הדו"חות בנסיבות המקרה לא הסבה נזקים לנושים ו/או לקופת פשיטת הרגל, ומשהמדובר בחייב המצוי בהליך פשיטת הרגל תקופה חריגה באורכה של 8 שנים, סבר בית-המשפט, כי ראוי שלא ליתן משקל מכריע למחדלו של החייב באי-הגשת דו"חות כסדרם.

לצד כל האמור יצויין, כי אין חולק כי החייב עמד בתשלומים החודשיים אשר הושתו עליו באופן סדיר במהלך ההליך.

לנוכח האמור סבר בית-המשפט, כי התנהלות החייב במשך הליך פשיטת הרגל אינה מלמדת על חוסר תום-לב, שיש בו כדי לשלול את זכאותו למתן הפטר, ויש ליתן משקל מכריע למשך שהותו של החייב בהליך {8 שנים}, כמו גם מצבו הרפואי, ולאפשר לו להשתחרר מכבליו באמצעות הפטר.

בידי החייב עלה לגייס במאמצים רבים סכום של 150,000 ש"ח תמורת הפטרו, שאינו סכום זניח, שעה שהחייב מצוי בהליך מזה 8 שנים. על רקע נכונותו זו של החייב לשלם סך של 150,000 ש"ח לנושיו תמורת הפטרו, סכום שאף לעמדת הנאמן מגלם ממילא את מלא שווי זכויותיו של החייב בחברת "דניאל שירותי גילוי בע"מ", ואשר יש בו אף לכפר על המחדלים הנטענים ואשר יוחסו לחייב על-ידי הנושים, הנאמן והכונס הרשמי, סבר בית-המשפט, כי ראוי לקבל את בקשת החייב למתן צו הפטר מותנה, ושעה שאף בית-המשפט שוכנע כי קבלת בקשת החייב עשויה להניב לנושים תועלת משמעותית על פני המשך ניהול ההליך וגם ביטולו.

עוד יצויין, כי המחדלים שנזקפו לחובת החייב אין בהם כדי להצדיק את ביטול הליך פשיטת הרגל בנסיבות המקרה דנא, וגם אם סברו הנושים מלכתחילה כי עשויה לצמוח להם תועלת רבה יותר מניהול ההליך ובפועל התמורה שתיוותר לנושים הינה נמוכה, אין באמור כדי להצדיק את ביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח לבקשת נושה החייב בהיעדר תועלת לנושים, לאחר שהחייב שהה במסגרת הליך פשיטת הרגל פרק זמן לא מבוטל של 8 שנים, בהם הוטלו עליו המגבלות הקשות המאפיינות הליך פשיטת רגל.

ב- פש"ר (יר') 1040-04 {יואב שניר נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז יר' ואח', תק-מח 2012(3), 2837 (2012)} עסקינן בחייב בן 50, נשוי ואב לשתי בנות. החייב נכה בדרגת נכות של 100% בעקבות מחלת סרטן הדם, ממנה הוא סובל משנת 2007.

בבקשה נטען, כי התגלה שהמחלה פעילה פעם נוספת, ובנוסף החייב סובל מבעיות נפשיות שונות ועל-כן אינו מסוגל לעבוד באופן רצוף. החייב צירף מסמכים רפואיים שונים התומכים בטענותיו אלו.

בית-המשפט קבע כי ראוי ליתן הפטר רק לחייב שעומד בתנאי צו הכינוס עד ליום הדיון בבקשת ההפטר, אלא-אם-כן מדובר במקרים חריגים ביותר.

עצם העובדה שהחייב הפסיק להגיש דו"חות מלמדת, כי אינו מתנהל בתום-לב במסגרת ההליך, וזאת בנוסף לעובדה שהפסיק לשלם במשך שנתיים התשלומים החודשיים מבלי שניתנה החלטה בעניין זה על-ידי בית-המשפט.

מדובר איפוא בחייב שעושה דין לעצמו באשר להתנהלותו בהליך.

בית-המשפט היה ער למצבו הרפואי, אולם עמדת הנאמן והכונס הרשמי בשלב זה נראית סבירה ביותר, שהרי הם אינם דורשים מהחייב למצוא עבודה מכניסה אלא לשפר את הצעתו על-ידי מכירת נכס שבבעלותו ובבעלות אשתו.

סירוב החייב בעניין זה, לרבות סירובו לשתף פעולה עם הנאמן כדי לקבל נתונים מדוייקים באשר למכירת הנכס, המשכנתה הרובצת וכדומה, גם הוא מלמד על התנהלותו של החייב, ולמעשה ניתן לומר כי אין מאחורי בקשת החייב למתן הפטר, ובעקבותיה פתיחת דף חדש לחייב, רצון אמיתי.

הרושם הוא, כי ההצעה הנמוכה שהחייב מציע מטרתה להתחמק מתשלום החובות אותם יצר, גם אם מדובר בחובות שנוצרו בתום-לב.

ב- פש"ר (חי') 360-05 {אילן שווך נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' ואח', תק-מח 2011(4), 17413 (2011)} נדחתה בקשתו הראשונה של החייב למתן הפטר וזאת משום שהחייב שוהה בהליך פשיטת הרגל כ- 3 שנים בלבד, צבר חובות במהלך ההליך, אשר סולקו רק ערב הדיון בבקשת ההפטר.

בחלוף כמחצית שנה הגיש המבקש בקשת הפטר נוספת המונחת עתה בפני בית-המשפט.

בית-המשפט, לאחר שעיין בטענות הצדדים, מצא כי יש מקום להיעתר לבקשתו של החייב.

עיון בהתנגדות הנושה מעלה כי הנושה מבסס התנגדותו על מספר נימוקים - שלא נתקבלו על-ידי בית-המשפט.

הנושה מבסס את התנגדותו על מחדלו של החייב ביצירת חובות לאחר מתן צו הכינוס.

אלא מאי, שמחדלו של החייב לאחר מתן צו הכינוס מתמצה ביצירת חוב ארנונה אשר תוקן ושולם במלואו בסמוך לבקשת ההפטר הקודמת שנידונה בעניינו. על-כן, משתיקן החייב מחדלו ובשים-לב לכך שהחייב מגיש דו"חותיו ומשלם תשלומיו כסדרם, דומה כי אין במחדל זה כדי להוות שיקול מכריע בדחיית הבקשה.

עוד מבסס הנושה את התנגדותו על-כך שבהצעת החייב יש בכדי לשלם תשלום דיבידנד זניח לנושים.

אכן, לא נעלם מעיני בית-המשפט, כי הסכום המצוי בקופת הכינוס הינו בסך 18,360 ש"ח, אליו יש להוסיף סך של 10,000 ש"ח שהציע החייב להוסיף לקופת הכינוס, סכום שיגוייס בעזרה ממשפחתו, המהווה תשלום נמוך ביחס לסך חובותיו של החייב.

יחד-עם-זאת, בשים-לב למשכורתו של החייב ומצבו הרפואי שלו ושל משפחתו, אין לבית-המשפט אלא להסכים עם עמדת הכונס הרשמי לפיה גם אם ישהה החייב תקופה נוספת של עוד 4 שנים בהליך, הדיבידנד המוצע יהא זניח לעומת גובה הסכום הנתבע על-ידי הנושה, משלא מציין הנושה מקורות כספיים מהם יכול החייב לסלק חובותיו מעבר לשכר עבודתו ועבודת אשתו.

גם טענת הנושה בדבר הימצאות החייב בהליך זמן קצר אינה מהווה שיקול מכריע, מקום בו אין תועלת בהמשך ניהול ההליך לאור יכולת השתכרותו של החייב ומצבו הרפואי, ושעה שזולת הכספים שנצברו בקופת הכינוס אין בנמצא מקורות נוספים מהם ניתן לגבות כספים לטובת הנושים.

אשר-על-כן, נוכח האמור לעיל, דומה כי באיזון כולל המביא בחשבון גם את זכויותיו הקנייניות של הנושה, יש להיעתר לבקשת החייב. לפיכך, ניתן לחייב הפטר מותנה בכפוף לכך שהחייב יפקיד סך של 10,000 ש"ח נוספים בקופת פשיטת הרגל.

ב- בש"א (יר') 5215/08 {כהן יורם נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ירושלים, תק-מח 2009(3), 9932 (2009)} החייב מבקש לפתוח דף חדש בחייו, לאור העובדה שנקלע למצב של חדלות פרעון כתוצאה מפיגוע חבלני, טרגי לנפגעים ולו עצמו כשהוא נותר חסר כל.

לאור מצבו הגופני והנפשי ואיבוד כושר עבודתו, טען החייב כי לא תהא תועלת לנושים אם ימשיך להיות בהליך פשיטת הרגל, אף אם ימשיך לעמוד בתשלום של 300 ש"ח לחודש.

הגם שחובותיו נוצרו בתום-לב עקב קריסת עסקו בשל פיגוע הטרור, וחרף מצבו הרפואי, סבור הכונס הרשמי כי טרם הגיעה העת למתן הפטר.

המבקש נמצא בהליך רק כשלוש שנים, ואולם האירוע שהביא אותו למצבו, דהיינו הפיגוע בבית הקפה "מומנט" התרחש בשנת 2002. המבקש תמך את בקשתו באישור מטעם המוסד לביטוח לאומי לפיו נקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור 75% יציבה. כמו-כן, הציג תעודת רופא מן המרכז לבריאות הנפש באר יעקב באשר למצבו הנפשי, שכן סובל הוא מתסמונת בתר-חבלתית קשה על רקע הפיגוע.
למבקש נערכו מבחנים וההערכות והועלתה בפניו הצעה לאשפוז במחלקה פתוחה, אשר נדחתה על ידו.

בית-המשפט התרשם כי אכן המבקש במצב קשה, המפריע לו להשתקם, וייתכן שאף ההליך דנן לא תורם לשיקומו.

נראה כי המשך שהותו בהליך אכן לא יתרום רבות לנושים רבות לאור גובה נשייתם, ואפשרותו לעמוד בתשלום החודשי. ייתכן שקבלת ההפטר תשפר את מצבו הנפשי והדבר יאפשר לו לחזור למעגל העבודה.

לפיכך, בית-המשפט הורה כי במידה והמבקש ישלם במשך שלוש שנים נוספות את הסכום של 300 ש"ח לחודש - יופטר מחובותיו.

ב- בש"א (חי') 15974/02 {לייזר עדה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2007(1), 9876 (2007)} קבע בית-המשפט כי נוכח גילה של החייבת, התמשכות ההליך, וזכותה של החייבת לפתוח דף חד בחייה, ניתן בזה הפטר מותנה לחייבת אם תשלם לקופת הפש"ר סך נוסף של 85,000 ש"ח, סכום המשקף את הצעתה בתוספת תשלומים חודשיים למשך שנה נוספת, וזאת בתוך שלושה חודשים מהיום.

ההפטר ניתן על יסוד הצהרתה של החייבת כי אין לה זכויות בנכסים כלשהם ולא הבריחה נכסים מנושיה. אם יתברר בעתיד כי לחייבת זכויות בנכס שלא נרשם על שמה, יישקל ביטול ההפטר.

ב- בש"א (חי') 9394/05 {ח'לאילה קיפאח נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(2), 10503 (2006)} קבע בית-המשפט כי חוסר שיתוף פעולה מלא של החייבת עם הכונס הרשמי והתנהגותה המתוארת אף הם אינם מצדיקים מתן הפטר לחייבת.

כאמור, מילוי קפדני של חובת התשלומים שהוטלו על החייבת אף הוא אחד השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בהחלטה על מתן הפטר.

ב- פש"ר (חי') 158/98 {אוחנה שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(2), 1846 (2006)} קבע בית-המשפט כי נוכח היעדר תועלת לנושים בהמשכת ההליכי הפש"ר; עמדת הכונס הרשמי; התנהגותו של המבקש לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל; מצבו הכלכלי כיום ובעתיד הנראה לעין; מחלתה של אשתו; מצבו המשפחתי; וכן נוכח הזמן הרב שחלף ממועד הכרזת החייב פושט רגל, ולאור מגמת הפקודה, יש להיעתר לבקשה למתן צו הפטר ויש לאפשר למבקש לפתוח דף חדש בחייו.

ב- בש"א (ת"א) 13671/03 {אלוני בנימין נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז תל-אביב, תק-מח 2004(4), 3162 (2004)} קבע בית-המשפט כי החייב הוכיח, כי אין בנכסיו הקיימים ובכושר השתכרותו הנוכחי והעתיד לבוא כדי לכסות אחר חובותיו לנושיו.

במצב דברים זה, הליכי פשיטת הרגל יהיו תלויים כאבן ריחיים על צווארו של החייב, ולא תהיה בהם כל תועלת לנושים.

ב- פש"ר 44912-06-11 {מרים ברנשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי, טרם פורסם (16.05.13)} נדונה בקשת חייבת למתן צו הפטר. בית-המשפט דחה את בקשתה של החייבת למתן צו הפטר בשל הזמן הקצר שעבר ממועד הכרזתה כפושטת רגל.
החייבת הוכרזה כפושטת רגל ביום 17.07.12 והושת עליה תשלום חודשי בסך 750 ש"ח לחודש.

חרף הזמן הקצר שעבר ממועד הכרזתה, עתרה החייבת למתן צו הפטר נוכח מצבה הרפואי הקשה לפיו היא סובלת מבעיות רפואיות שונות בגינן מטופלת בתרופות. לטענת החייבת היא נזקקת לטיפולים רפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות, אותם היא אינה מסוגלת לשלם.

החייבת מציינת כי בבעלותה רכב שהינו רכב מיושן שדורש תיקונים רבים, הנדרש לה במצבה.

כונס הנכסים הרשמי מתנגד לבקשה נוכח משך הזמן בו מצויה החייבת בהליך, בשל הדיבידנד הנמוך המוצע ומאחר והחייבת לא מציעה תשלום נוסף מעבר לסכום שהצטבר בקופת הכינוס.

החייבת הגיבה לתגובת כונס הנכסים הרשמי וטענה כי בתגובת כונס הנכסים הרשמי לא היתה התייחסות למצבה הבריאותי הקשה, ועל-כן שבה על בקשתה למתן צו הפטר. החייבת ציינה כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להציע תשלום נוסף מעבר לזה שהצטבר בקופת הכינוס ועל-כן, יש להיעתר לבקשתה. בית-המשפט קבע:

"עיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו ומצאתי לדחותה בנסיבות בהן הבקשה הוגשה כ- 9 חודשים לאחר שהחייבת הוכרזה פושטת רגל, עת בקופת הכינוס הצטבר סכום נמוך המגיע לכדי דיבידנד בשיעור של 5.5% בלבד, כעולה מתגובת כונס הנכסים הרשמי.
בנסיבות אלה, ומשלא הציעה החייבת תשלום נוסף מעבר לסכום שהצטבר בקופת הכינוס שיבטא הקדמת תשלום, סבורני כי הבקשה מקדימה את זמנה, במיוחד כשטרם מונה נאמן אשר יחקור את מצבה העדכני של החייבת בפרעון חובותיה.

לא נעלמו מעיני טענות החייבת בדבר מצבה הרפואי הקשה אך יחד-עם-זאת, נוכח הזמן הקצר בו מצויה החייבת בהליך, הדיבידנד הנמוך שהמוצע, ומאחר וטרם נבדקו תביעות החוב וטרם הושלמה הבדיקה לגבי יכולתה של החייבת הפרעון חובותיה, סבורני, כי אין מקום להיעתר לבקשה, לעת הזאת.

אשר-על-כן, הבקשה נמחקת."