הנאמן - מינויו, סמכויותיו וחובותיו

שאלה: מהן שתי המטרות להליך פשיטת הרגל?
תשובה: האחת, היא תפיסה, ריכוז, איתור והשתלטות על נכסי פושט הרגל, כך שאלה בבוא העת ישמשו להסדרת חובות הנושים. בית-המשפט יחלק את הכספים שנתקבלו ממימוש הנכסים וחלוקת הכספים בין כל הנושים ועל-פי סדר הקדימות הקבועה בפקודת פשיטת הרגל. השניה, היא לאפשר שמיטת חובות של החייב, שנקבלע לקשיים כספיים ואינו יכול לפרוע את חובותיו. פושט רגל שנהג בתום-לב הן ביצירת החובות והן במסגרת הליכי פשיטת הרגל תינתן לו הזדמנות לפתוח דף חדש.

שאלה: מדוע על הנאמן להכיר בשתי מטרות כאמור לעיל?
תשובה: על הנאמן, בבואו למלא את תפקידו, לאזן בין שתי המטרות הללו וכאמור לעיל. מצד אחד, על הנאמן לייצג את האינטרס של הנושים בבואו לאסוף את כלל נכסי החייב ומימושם. מצד שני, על הנאמן לייצג את אינטרס החייב כך שבנסיבות מתאימות יתאפשר לו לפתוח דף חדש בעתיד.

עורכי-הדין המייצגים חייבים לבחון את תיפקודו של הנאמן ככל שפעולתו עולה בקנה אחד עם המטרות כאמור לעיל.

שאלה: מהו הדין באשר למינויו של הכונס הרשמי כנאמן?
תשובה: משהוכרז חייב פושט רגל יהיה הכונס הרשמי, מכוח משרתו, נאמן על נכסי פושט הרגל, ויוסיף לפעול כך עד שהוא או אדם אחר יתמנה ויוכל לפעול כנאמן {סעיף 44 לפקודת פשיטת הרגל}.

שאלה: מתי הכונס הרשמי יסיים את תפקידו כנאמן על נכסי החייב?
תשובה: הכונס הרשמי יישאר בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, עד אשר יתמנה נאמן אחר במקומו.

שאלה: מיהו הנאמן?
תשובה: הנאמן הינו בעל תפקיד הממונה על-ידי בית-המשפט ומשמש "קצין בית-משפט" ומשמש ידו הארוכה של בית-המשפט {שמינה אותו} ועליו לפעול ברמה מקצועית, ראויה וסבירה תוך הקפדה על עקרונות של יושר, נאמנות, היעדר ניגוד עניינים, שקיפות בפעולותיו - הכל על-פי עקרונות שנקבעו בחוק ובפסיקת בתי-המשפט.

שאלה: האם הנאמן בבואו למלא את תפקידו משמש כסוכן או שליחו של אחד הנושים?
תשובה: לא. הנאמן אינו סוכן או שליחו של אחד הנושים, גם אם ייצג את הנושה בהליכים אלה או שקדמו להם. הנאמן הינו אך ורק עושה דברו של בית-המשפט ועליו להניח-דעתו של בית-המשפט כי פעל כדין ולטובת הנושים והחייב.

שאלה: נניח כי מונה נאמן שהיה והינו בא-כוח אחד הנושים. מה הדין כאשר הנאמן בא להכריע בין אינטרסים נוגדים שבין הנושים לבין עצמם?
תשובה: כאשר האינטרס של הלקוח והנושים האחרים הולמים, אזי, אין כל בעיה שהיא, שכן כולם פועלים באותו הכיוון.

שאלה: מה הדין כאשר האינטרס בין הלקוח לשאר הנושים אינו זהה? כך למשל כאשר הלקוח מורה לעורך-דינו {בעל התפקיד} לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולהשתחרר מתפקידו ככונס נכסים ואילו הנושים האחרים דורשים המשך פעילות למימוש הנכס למשל?
תשובה: במצב דברים זה לא אחת נטען כי בשל מקרים מאין אלה לא יכול בא-כוח אחד הנושים להתמנות לבעל תפקיד שכן בעל התפקיד לא יכול לשרת "שני אדונים" {לקוחו ושאר הנושים}. המענה לדילמה זו היא, בית-המשפט שמינה את בעל התפקיד. כלומר, על בית-המשפט להיות אקטיבי ולוודא כי לא נפגעים אינטרסים של נושים ולשמור על ניהול ההליכים באופן צודק ותם-לב.

שאלה: כאשר עסקינן במכירת נכס של החייב. הנושים מעוניינים למכור הנכס ואילו החייב לא מעוניין למכור הנכס. כיצד על הנאמן לאזן בין אינטרסים מנוגדים אלה?
תשובה: גם כאן, על בית-המשפט להיות אקטיבי ולוודא כי לא נפגעים אינטרסים של נושים ולשמור על ניהול ההליכים באופן צודק ותם-לב.

שאלה: טול דוגמה באשר לניגוד עניינים הקיים אצל בעל התפקיד?
תשובה: יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- פש"ר (מחוזי ת"א) 1381-09 {רחל סופר נ' עו"ד איתן ארז, תק-מח 2012(1), 18716 (2012)}. שם בית-המשפט קיבל בקשה של פושטת רגל להעביר מתפקידו את אחד המנהלים המיוחדים המצוי במצב של "כפל כובעים", מנהל מיוחד ונושה מרכזי, בקובעו, כי יש ממש בטענה כי המנהל המיוחד הנדון נקלע, שלא בטובתו ושלא באשמתו, למצב מובהק של ניגוד עניינים מהותי. בשל חשיבות הדברים נביא את פסק-הדין במלואו:

"החלטה
מונחת בפני בקשתה של פושטת רגל, גב' רחל סופר-סייג, להעביר מתפקידו את אחד המנהלים המיוחדים, עו"ד יהונתן צברי, המצוי במצב חריג של "כפל כובעים", מנהל מיוחד ונושה מרכזי גם יחד. זאת תוך שהחייבת מטיחה במנהל המיוחד האשמות חמורות, כולל ניגוד עניינים ופעולות פסולות. עוד, מנסה החייבת "להרחיב את החזית" ולטעון אף כנגד פסק הבורר אשר יצר את חובה לטובת עו"ד צברי. המנהלים המיוחדים, כמו גם כונס הנכסים הרשמי, מתנגדים לבקשה, וטוענים כי די באמצעים שכבר ננקטו - מינוי מנהל מיוחד נוסף והעברת תביעת חובו של עו"ד צברי לבודק חיצוני, כדי להסיר את החשש מניגוד עניינים.

1. הסוגיה העומדת להכרעה בנסיבות המקרה, הינה סוגיה בעייתית העומדת בלב-ליבו של אחד המתחים המובנים היסודיים ביותר הקיימים בדיני פשיטת הרגל.
א. מחד גיסא; המתח בין הרצון במעורבות פעילה של הנושים, ובכלל זה בעל תפקיד שיהיה בעל ידע ומוטיבציה לפעולה ולחשיפת נכסי החייב.

ב. מאידך גיסא; שיקולים של מראית פני הצדק והחובה של בעל התפקיד לפעול באובייקטיביות, ובלא משוא פנים אף כנגד חייב הנוהג באורח בעייתי.

2. אין צורך להכביר מילים כי קיים בדין אינטרס יסודי ובסיסי, לדרבן את הנושים ליטול חלק פעיל בהליך, להבדיל מצפיה פסיבית מהצד, תוך הסתפקות בתשלומים חודשיים צנועים ובנכסים קלים יחסית למימוש. דברים אלו, נכונים בעיקר בתיקים של חייבים מתוחכמים ובעייתיים, לגביהם עולה חשד כי הם מסתירים נכסים רבי ערך, והללו לא ימצאו בלא הליכים סבוכים של חקירות, עימותים משפטיים וכיוצא באלו. במצב כזה, יש ערך רב למידע מוקדם ולהיכרות של אי-אלו מן הנושים עם החייב. זאת ועוד; מערכת שיקולים זו עשויה דווקא להעדיף בעל תפקיד הקשור בקשר הדוק עם הנושים המרכזיים של החייב, או למצער שיתוף פעיל של האחרונים בהליך. כמו גם, נוכח העובדה כי לבעל תפקיד שכזה עשויה להיות יתר מוטיבציה לפעולה - דבר נדרש ביותר, מקום בו מדובר בחייב מתוחכם הפועל בעורמה ומערים קשיים מקשיים שונים על בעלי התפקיד. במצבים אלה, עשוי להתעורר חשש כי בעל תפקיד אשר לו נגיעה פחותה יותר בתיק, יקדים להתייאש, ובסופו-של-דבר תהיה יד החייב מסתיר הנכסים על העליונה, באורח שיאפשר לו לשים את הדין ללעג ולקלס.

3. מאידך גיסא, מערכת השיקולים האחרת דוחפת הלכה למעשה לכיוון המנוגד. אין צורך להכביר מילים, כי אותה "היכרות מוקדמת" בין פושט הרגל לבין אי-אלו מנושיו, כוללת לא אחת סכסוכים משפטיים מרים, שלעיתים החלו ונמשכו שנים ארוכות טרם פשיטת הרגל, ומלווים במשקעים קשים, החורגים מן התחום העסקי-כספי ומגיעים לתחום האישי. במצב דברים שכזה, מתן שליטה לנושה על ההליך, עשוי לעורר חשש כי הנושה ינצל את כוחו בכדי לנקום בחייב ולפגוע בו מעבר למה שנדרש על-פי דין. כך למשל, לא להקפיד ואף לפגוע בזכויות שמקנה הדין לחייב; לחבל בנסיונות מצד האחרון לגבש הסדר נושים, ואף למהר מדי בהפעלת סנקציות דרסטיות, כגון בקשות מאסר. זאת ועוד; נושה ספציפי, היה ויקבל שליטה רבה מדי בהליך, עשוי לפגוע לא רק בזכויות החייב, אלא גם בזכויות הנושים האחרים. אכן; החשש המרכזי, הנוגע לאורח הטיפול בתביעת החוב של אותו נושה, מטופל בדרך קבע על-ידי הכלל הפשוט, כי תביעת החוב של נושה לא תבדק בידי בעל תפקיד הקשור אליו בקשר הדוק מדי, אלא "תיוצא" לבודק חיצוני. אלא, שלעיתים עולים חששות מ"יד קלה" מדי בכל הנוגע לדחיית תביעות חוב של נושים אחרים, המתחרים עם הנושה הספציפי על אחוז הדיבידנד, ועוד.

4. על רקע מתח מובנה זה, של רצון באינטרס ומעורבות מחד גיסא, וחשש מניגוד עניינים ועודף אינטרסים מאידך גיסא, קמה אותה "פשרה" הננקטת לא אחת בידי בתי המשפט של חדלות פירעון. על-פי פתרון זה, אשר לא אחת מוציא את שני הצדדים בלתי-מרוצים, בדרך-כלל מסרב בית-המשפט למנות את הנושה עצמו (וכן קרוב משפחה או מי שנשוי לנושה) להיות בעל תפקיד, אולם מוכן למנות לתפקיד, בתנאים מסויימים, פרקליט אחר שהנושה מציע לתפקיד. זאת, בין היתר, מתוך נקודת מוצא כי פרקליט אחר, כל עוד הוא אינו מעורב באורח אישי בענייניו של החייב, יכול לעשות את האבחנה בין התקופה בה שירת את לקוחו לשעבר (הנושה), לבין התקופה ממינויו והלאה, בו הוא ניתק ממנו והופך ל"ידו הארוכה של בית-המשפט", החב בחובות זהירות ואמון מוגברות כלפי כלל הנושים, ובמידה מסויימת אף כלפי החייב. חרף זאת, הרי שמתוך כלל זה מוצאת לא אחת בדיקת תביעת חובו של הנושה שביקש את המינוי; זאת כאמור ניתנת לבודק אחר, נייטראלי, הן בשל מראית פני הצדק והן בכדי לא להעמיד את הפרקליט למתח קשה מדי בין תפקידו הנוכחי לבין לקוחו לשעבר.

5. אכן, אין צורך להכביר מילים, כי פשרה זו, כמוה כפשרות ונקודות איזון רבות אחרות בין אינטרסים מנוגדים, רחוקה מלהיות מושלמת והינה במקרים רבים בגדר "הרע במיעוטו"; ודאי וודאי שמבחינת חייבים רבים, אף כאלו שהינם תמי-לב, הרי שמי שאך זמן קצר קודם לכן ייצג את יריבם בדין, מעורר מעצם טיבו מרירות ואי-אמון; ולא אחת מתרשם גם בית-המשפט, כי קיימים בין הצדדים "מטענים" אשר לא החלו במועד צו הכינוס, וזאת בלשון המעטה. אלא שכאמור, עניין לנו ב"רע במיעוטו", שהינו פרי איזון של החשש מניגוד עניינים ומשוא פנים, לבין הרצון לעודד השתתפות ומעורבות של נושים. כולל מינויים של בעלי תפקיד שהינם בעלי אינטרס משמעותי בפעולה, גם ובעיקר באותם תיקים הדורשים עבודה מאומצת, אשר בהם אין נכסים קלים להשגה אשר מבטיחים שכר-טרחה ראוי בכל מצב ועניין.

6. אותו נוהג רווח בכל הנוגע למינוי, אינו בבחינת דין נוקשה שאין אחריו דבר, והוא נתון מעצם טיבו לשיקול בהתאם לנסיבות המקרה. לשון אחר: כאשר עניין לנו בפתרון שמעצם טיבו הינו איזון בין אינטרסים מתנגשים, הרי שבמקרה פלוני, בו משקלו של האינטרס האחד גדול באורח משמעותי ממשקלו ב"מקרה הממוצע", הרי יש מקום שגם הפתרון יטה לאותו כיוון.

טול לדוגמה, מקום בו מתבקש פירוק חברה שמגיעה לסכנת קריסה עקב סכסוך בין בעלי מניותיה; זאת, כאשר חלק גדול מן ההתכתשות וההתנגדות לפירוק נובעת מן המשקעים האישיים בין אחד הצדדים לבין בעל התפקיד המוצע; במקרה כזה, ישנו מקום לסטות מן הכלל, ולהביא לפירוק בהסכמה על-ידי החלפת המועמד המוצע במפרק נייטראלי שזהותו תקבע בידי בית-המשפט. כך, באורח שיכול להכהות את עוקצו של הסכסוך, ולהפוך את הליך הפירוק למהיר ויעיל, תוך שיתוף פעולה ראוי יותר בין כל הצדדים.

7. הליך פשיטת הרגל שבפני, למרבה הצער, הינו דוגמה מובהקת ל"סטיה מן המקרה הממוצע", אך זאת לכיוון האחר דווקא. כפי שנקבע על-ידי, עובדתית, בהחלטות קודמות בתיק, אין עסקינן בחייבת "רגילה", אלא בפושטת-רגל מתוחכמת, ערמומית, פתלתלה ורבת אמצעים ותחבולות, באורח שהוא כמעט חסר תקדים בקרב המקרים שנדונו בישראל. די, לשם כך, לעיין בהחלטתי בבקשת 22 ו- 24, שניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים וחקירות, ובה הובהר כי החייבת הקימה חברות קש, תוך שימוש בדמויות ואנשי-מפתח שספק אם היו קיימים במציאות; זייפה לשם כך מסמכי זיהוי, בכדי ליצור "מנהל זר" יש מאין, ועוד כהנה וכהנה. זאת ועוד; החייבת, כפי שהוכיחה לא אחת, כמעט ו"מסרבת להכיר" בתוקף הליך פשיטת הרגל, ומצהירה כמעט בגלוי על "זכותה" להוסיף ולנהל עסקים, כמו לא ארע דבר.

8. בלא צורך לקבוע מסמרות פעם נוספת בכל הנוגע להיקף עסקי החייבת, הרי שאין ספק כי עסקינן בתיק חריג, אשר מידת התחכום ואורח ההסוואה של הנכסים במסגרתו משווה, אם לא עולה על אותם שרשורי חברות ונאמנויות כמעט פנטסטיים שנדונו ב- פש"ר 3000/08. נסיבות חריגות אלו, הן-הן שהובילו את בית-המשפט לאמץ את המלצת כונס הנכסים הרשמי, ולבצע מהלך חריג שבחריגים, והוא מינויו של עו"ד צברי, שהינו (כל עוד לא עלה בידי החייבת להפוך את פסק הבורר לטובתו) הנושה המרכזי של החייבת, לבעל תפקיד. אכן, אין ספק כי מדובר בצעד חריג, ובמידה רבה אף בעייתי, אשר ברוב-רובם של התיקים לא ראוי היה לעלותו על הדעת. אלא, במקרה הנוכחי נראה היה, כי מדובר בהכרח בל-יגונה.
9. לעניין זה אעיר; להבדיל ממקרים אחרים שנדונו בבית-משפט זה, הרי אין מדובר בפרקליט שביקש להתמנות תוך הצנעת נגיעתו האישית (זאת למשל, להבדיל ממקרה אחר, בו לא מיהר מבקש מינוי להצהיר כי הוא נשוי לנושה נטענת של חייב). נהפוך הוא; עניין לנו בפרקליט, אשר נגיעתו האישית הייתה ידועה וגלויה, כולל צדדיה הבעייתים מאד (לעניינם אתייחס בהמשך החלטתי זו). עם-זאת, בנסיבות המקרה, ייחודו של התיק הכריע את הכף, חרף משקלם הניכר של שיקולי הנגד; קרי, בנסיבות המקרה, נעשה המינוי של עו"ד צברי, בשל השילוב בין חייבת מתוחכמת מאד, אשר כבר בשלב מוקדם עלו חששות כי היא מנהלת פעילות ענפה ונכסים רבים, ועשויה שלא לברור באמצעים בכדי להרחיקם מהליך פשיטת הרגל; לבין פרקליט אשר היה ועודנו בעל היכרות חריגה ומעמיקה מאד עם עסקיה של החייבת ואופן התנהלותה. בברירה זו "בין שתי רעות"; קרי, מינוי חריג, לעומת מצב בו יושם ההליך כולו לאל בידי החייבת, העדפתי - בלב כבד - את האפשרות הראשונה.

10. זאת ועוד; בנסיבות המקרה, ומתוך מודעות לסכסוך האישי הקשה בין עו"ד צברי לחייבת, כמו גם לחשש מניגוד עניינים אפשרי, סוייג המינוי מראש בסייג כפול:

א. ראשית: לצד עו"ד צברי מונה בעל תפקיד נוסף, נטול "עבר משותף" עם החייבת או קרבה מיוחדת לעו"ד צברי או לאחד מהנושים האחרים.

ב. שנית; הובהר מראש כי תביעת חובו של עו"ד צברי תורחק כליל מבעלי התפקיד (כולל בעל התפקיד הנוסף אשר עתיד לפעול בצוותא-חדא עם עו"ד צברי), ותועבר לבדיקה בידי פרקליט אחר, בודק חיצוני אשר מלבד תפקידו זה הינו חסר נגיעה כלשהי בתיק.
11. כזו הייתה החלטתי, אשר ניתנה לפני למעלה משנה וחצי; וכאמור, הייתה - ביודעין - בגדר "הרע במיעוטו", וניסיון לאזן בין האינטרסים הסותרים בנסיבות המיוחדות מאד של התיק שבפני.

אחזור ואעיר, החייבת - מצידה - לא הקלה לא על בעלי התפקיד ולא על בית-המשפט, אלא המשיכה לעשות ככל העולה על רוחה, הגישה מספר גדול של בקשות שהוכחו כבקשות סרק, הן בבית-משפט זה והן בבית-המשפט העליון, נתפסה בעדויות שלא היו עדויות אמת (בלשון המעטה וזהירה), ופעלה באורח אשר יתכן מאוד והיה מקומם כנגדה כל בעל תפקיד; ולא רק מנהל מיוחד מסוגו של עו"ד צברי, אשר מסוכסך עימה מזה שנים. זאת ועוד; ככל שחלף הזמן, כך התגלה עומק התחכום בעסקי החייבת, ועד כמה מהם מסועפים, מוסווים היטב ומוגנים בשרשורי חברות, אשר לנסיבות האופפות חלק מהם כבר התייחסתי בהרבה בפסק-הדין בבקשה בעניינו של מר רייפמן שהוזכרה לעיל.

12. מאידך גיסא, הרי שבכל האמור לעיל לא היה אף בכדי להכהות את הבעייתיות שנודעה למינויו של עו"ד צברי, ואשר בהמשכם של דברים, התפתחה לכדי מצב אשר גרמה לו להיקלע למצב בעייתי במיוחד, אשר היה מביא כל פרקליט - ישר והגון ככל שיהיה - למצב כמעט מובנה של ניגוד עניינים.

13. אודה ולא אכחד; בלא לקבוע מסמרות בכל האמור בפסק הבורר, הרי שהחוב לטובת עו"ד צברי כלל בתוכו, מראש, מימד חריג ובעייתי מאוד, של ריבית כמעט דמיונית, העולה בהרבה אף על ריביות פיגורים וריביות דריביות אשר נוהגים הבנקים לגבות על הלוואות שהועמדו לפירעון מיידי. מבלי צורך לשמש או ליטול את התפקיד של ערכאת ערעור על פסק הבורר, הרי שתמוה היה בעיני, מלכתחילה, הכיצד ניתן לאשר ריבית הגורמת לחוב - אף אם המדובר בחוב של חייב סרבן וקשה-עורף - לתפוח לחוב של טריליונים (!), באורח כזה אשר ספק אם ממשלת ארצות הברית הייתה מסוגלת לפורעו, קל וחומר חייב "בשר ודם" כלשהו.

14. להסרת ספק, אבהיר; אין באמור לעיל, כדי לקבל את טענותיה הגורפות של החייבת, המבקשת להסיק מעניין זה לעצם "זכות הקיום" של ההליך כולו. לעניין זה, די אם אומר; אף אם תבוטל הריבית כולה ותומר בריבית על-פי דין, הרי שעדיין יעמוד לטובת עו"ד צברי חוב של מיליונים. חוב ההופך אותו לנושה מרכזי, ובעל אינטרס מובהק באיתור ומימוש נכסי החייבת. מכאן, שנסיונה של החייבת להאחז בעניין הריבית כדי להצדיק בעקיפין את "אי-ההכרה" שלה בהליך כולו, טוב היה לו אלמלא בא לעולם כלל ועיקר.

15. אולם. חרף זאת, הרי מצב מיוחד זה בו מצוי עו"ד צברי, נתן את אותותיו והשפיע בדרך אחרת, הנוגעת בעיקרה לנסיונה של החייבת לבטל את פסק הבורר, או למצער את חלקיו שעניינם אותה תניית ריבית. בעניין זה - ולא בלב קל אני אומרת זאת - יש ממש בטענות החייבת. אבהיר: אין אני טוענת דבר כנגד תום-ליבו, יושרתו המקצועית והגינותו של עו"ד צברי; נהפוך הוא. אלא, שבנסיבות שנוצרו, ספק אם יכול היה אדם כלשהו להמנע מניגוד עניינים חריף. אין ספק, כי מקום בו מנסה נושה לטעון לתניה של "ריבית אוכלת כול", העשויה כמעט לאפס את הדיבידנד שיחולק לנושים האחרים, על מנהל מיוחד - כל מנהל מיוחד - היה לבחון את הדבר בקפידה, ולעשות כל שלאל ידו במטרה לאפשר לחייב להאבק (כל עוד הדבר נעשה בהתאם לדין) באותו חיוב עצום, באורח שיצמצם את מצבת החובות ויאפשר חלוקת דיבידנד ראוי לנושים האחרים. אלא, שאם ינהג עו"ד צברי בדרך זו, יימצא פועל - במישרין - כנגד האינטרס הכספי שלו עצמו; ואין אדם נדרש להיות חסר תום-לב בכדי לבקש, באורח טבעי, למקסם את תועלתו ולעמוד על זכויות אשר לשיטתו מגיעות לו. אלא, שניגוד עניינים זה הינו כמעט "זועק"; ואין בעצם העובדה שלצד עו"ד צברי פועל מנהל מיוחד נוסף בכדי לרפא פגם זה מאליו.

16. הדברים דנן מתחדדים, נוכח העובדה שיש ממש בטענת החייבת, כי טענותיה לגופו של פסק הבורר טרם נידונו לגופן, באשר "גלגולו הראשון" של הערעור שהגישה נדחה בשל אי-הפקדת ערבון כספי בסכום נכבד; כי המנהלים המיוחדים התנגדו בפועל ופעלו כנגד נסיונה לערער על החלטה זו, ולמעשה עמידתה על זכותה לקיים ערעור ודיון לגופו של עניין על עצם פסק הבורר, או למצער על רכיב הריבית הכלול בו. אכן, אין ספק כי חלק ניכר מן האשם רובץ גם (אם לא בעיקר) לפתחה של החייבת, אשר לא נמנעה מערבוב מין בשאינו מינו, טענות סרק, התעלמות מהוראות שיפוטיות - בעיקר, אך לא רק, תשלום הוצאות, וכיוצא באלו. אלא, שכפי שכבר הזדמן לי להעיר, בירורו של עניין זה עומד בלב-ליבו של ההליך, והינו בבחינת זכות שאין להפקיע מן החייבת, וזאת חרף חוסר תום-הלב שהפגינה בחלקים רבים של ההליך. זאת ועוד; לא פחות מאשר אינטרס של החייבת, עניין לנו אף באינטרס של נושיה האחרים, אשר אחוז הדיבידנד שישולם להם עשוי להיות מושפע באורח דראסטי מתוצאות ההליך.

17. במצב דברים זה, לצערי, יש ממש בטענה כי עו"ד צברי נקלע - שלא בטובתו ושלא באשמתו - למצב מובהק של ניגוד עניינים היורד לשורשו של עניין. זאת, באורח המעצים את משקלו של האינטרס בדבר מראית פני הצדק; וזאת חרף התנהלותה הנפסדת של החייבת לאורך ההליכים. במצב דברים זה, כפי שאני למדה מן ההתנהלות בנוגע לערעורה של החייבת בבית-הדין הארצי לעבודה, שקלתי בדעתי, ובלב כבד הגעתי לכלל החלטה, כי אף העובדה שתפקידו של עו"ד צברי נעשה "בשותפות" עם המנהל המיוחד האחר, אין בו עוד כדי לרפא לחלוטין את הבעיה שנוצרה. זאת, גם ובעיקר על רקע העובדה, כי עצם מינויו של עו"ד צברי, קרי - הסכמה כי נושה ישמש גם כבעל תפקיד - היה מאליו בגדר חריג קיצוני ובעייתי, אשר "מתח עד הקצה" את ההתחשבות בנסיבות המיוחדות של התיק, על חשבון השיקול הנגדי. יוצא, כי כאשר, בהמשך הדברים, עלה משקלו של השיקול הנגדי - שיקול מראית פני הצדק והחשש מניגוד עניינים - עוד יותר, אין מנוס מהגעה למסקנה המתבקשת, חרף התוצאה הקשה שמשתמעת ממנה בעבור עו"ד צברי.

18. אבהיר; אין באמור לעיל, כדי לשלול את זכאותו של עו"ד צברי לשכר-טרחה בדבר פעולות שכבר ביצע בתיק. כמו-כן, אין באמור לעיל בכדי למנוע מן המנהל המיוחד האחר, להמשיך ולהשתמש בשירותיו של עו"ד צברי בכל האמור בחקירה וגילוי נכסיה ופעולותיה של החייבת; ובמידה והדבר כרוך בהוצאות ועבודה מצד האחרון, הרי שיוכל המנהל המיוחד לשלם את שכרו (כפי שהוא יכול לשלם לכל בעל מקצוע חיצוני או מועסק אחר העובד עבורו), כל עוד יקדים ויבקש את אישור בית-המשפט להעסקה זו.

מעבר לדרוש אעיר; אף האינטרס של עו"ד צברי עצמו בקידום התיק, בעינו עומד - שהרי, מעמדו כנושה מרכזי בתיק אינו מופקע ממנו.

19. נוכח חשיבות הדברים, אחזור ואדגיש: אני מקבלת החלטה זו בלב כבד מאד, ובלא שתהא בליבי כל טרוניה כלפי יושרתו של עו"ד צברי ותפקודו כמנהל מיוחד (להבדיל משאלת תוקף החוזה ורכיב הריבית, אשר יוכרע ממילא בדרך ובמקום אחר). הדבר נעשה, חרף מודעותי לכך כי עו"ד צברי מונה, ביודעין, חרף נגיעתו האישית לתיק; וחרף העבודה החשובה שביצע עד כה. אלא, שכפי שפירטתי בהחלטה זו, ההתפתחויות בתיק - קרי, ערעורה של החייבת בבית-הדין הארצי לעבודה, והתנגדות המנהלים המיוחדים לעצם הדיון בערעור, יוצרת ניגוד עניינים חריף, שאין לו מזור, ואשר ספק אם ימצא אדם - ישר ככל שיהא, שיוכל לעמוד בו. אי-לכך, הרי שנוכח נסיבות אלו, לא נותרה ברירה בידי אלא להורות על הפסקת כהונתו של עו"ד צברי כמנהל מיוחד (הכל בכפוף לסמכותו של עו"ד ארז להמשיך ולהסתייע בו לעניין איתור ומימוש נכסים ופעילות עסקית בלבד, להבדיל מן הצד המשפטי הנוגע לבירור מסת החובות); וכך אני עושה.

אחזור ואבהיר, כי אין באמור לעיל בכדי להביע הסכמה, במפורש או במשתמע, לאיזו מן הטענות וההאשמות שמטיחה החייבת בעו"ד צברי, זולת עניין ניגוד העניינים שנוצר, אליו התייחסתי לעיל."

שאלה: כיצד מתבצע הליך מינוי הנאמן?
תשובה: מינויו של הנאמן יתבצע על-ידי בית-המשפט ולבקשת אחד מן הגורמים הבאים: האחד, על-ידי הנושים. סעיף 45(א) לפקודת פשיטת הרגל מאפשר לנושים להציע אדם מתאים להיות נאמן על נכסי החייב. לאחר בחירת הנושים, יודיע כונס הרשמי לבית-המשפט על הצעתם של הנושים. השני, על-ידי כונס הרשמי.

במידה והנושים לא יגישו לכונס הרשמי הצעה בדבר הנאמן המוצע על ידם, תוך חודש ימים, מיום שהוכרז החייב כפושט רגל או במקרה והכונס הרשמי מתנגד להצעת הנושים - יציע הכונס הרשמי, אדם לתפקיד הנאמן כאמור בסעיף 45(ב) לפקודת פשיטת הרגל {בש"א (חי') 5521/03 מרדכי דגני, עורך-דין נ' סגלוביץ משה ומלכה, תק-מח 2003(3), 18195 (2003)}.
ההצעות למינוי הנאמן יובאו לעיונו של בית-המשפט, כאמור בתקנה 114 לתקנות פשיטת הרגל, ובית-המשפט יחליט בדבר מינויו של הנאמן כאמור בסעיף 45(ג) לפקודת פשיטת הרגל.

שאלה: האם לפושט הרגל יש מעמד במינויו של הנאמן?
תשובה: לעיתים תכופות, נשמעת הטענה {המועלית מפי הנאמן או הכנוס הרשמי} כי לפושט הרגל אין כל זכות להתערב בבחירת הנאמן {המ' (ת"א) 7488/77 יהושע בן ציון נ' בנק ארץ ישראל (בפירוק) ואח', פ"מ לח(ב), 184}.

יחד-עם-זאת, אנו סבורים כי גישה זו שגויה שכן לחייב יש מעמד בכל הליך פשיטת הרגל, הוא שחקן ראשי בהליך ובתוך כך הוא צל לכל פעולה הנעשית בו, לרבות מינוי נאמן.

העובדה כי פושט הרגל אינו רשאי לבקש מינוי של נאמן אין בה כדי ללמד כי אין לשמוע את טענותיו ביחס למינוי וקביעת זהות הנאמן שהרי הדברים נוגעים לו ישירות ועשויות להשפיע על זכויותיו {ראה למשל בש"א (נצ') 2328/01 דהן צמח נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2001(3), 66997 (2001)}.

לפיכך, בית-המשפט בבואו למנות נאמן יתחשב גם ביכולתו של הנאמן לאזן בין האינטרסים השונים שמנינו לעיל.

שאלה: מהו הדין כאשר ניצבת בפני בית-המשפט השאלה האם למנות כנאמן מי שטיפל בעבר בענייני פושט הרגל?
תשובה: מינוי שכזה נראה פגום ועל כן מוטב למנות נאמן אדם שאין כל ספק בכשרותו לתפקיד זה.
שאלה: האם במקרה ובית-המשפט יגיע למסקנה כי הנאמן שמונה על ידו מנהל "מסע צלב" כנגד החייב, אזי, יהיה מקום למנות נאמן אחר?
תשובה: כן, ובתנאי שהטענה תוכח בבית-המשפט {ראה למשל בש"א (חי') 3783/02 איתן שטנדר נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(4), 2988 (2002)}.

שאלה: מהן הערובות שבסמכותו של בית-המשפט לדרוש מן הנאמן שמונה על ידו?
תשובה: סעיף 46 לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית-המשפט לדרוש מן הנאמן ערובות משני סוגים: האחת, ערובה מיוחדת להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו של הנאמן. על-פי תקנה 115 לתקנות פשיטת הרגל, הערובה תיערך לפי טופס 8 בתוספת לתקנות פשיטת הרגל ותופקד בידי הכונס הרשמי. השניה, "ערובה נוספת" שמטרתה לא הוגדרה בפקודת פשיטת הרגל ואשר תיקבע על-ידי בית-המשפט.

שאלה: האם בית-המשפט, במסגרת סמכותו לדרוש מן הנאמן "ערובה נוספת", מוסמך גם לדרוש מן הנאמן הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד בהליך אותו נוקט הנאמן?
תשובה: כן. יחד-עם-זאת נציין כי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בדבר חובת מערער ליתן ערובה להבטחת הוצאות המשיב אינן חלות על נאמן המגיש ערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל, אלא שמוסמך בית-המשפט המחוזי, מכוח דיני פשיטת הרגל ועל-פי בקשה מיוחדת, לחייב נאמן במתן ערובה שכזו, אם ימצא שבנסיבות העניין שבפניו אכן מוצדק לעשות כן {בש"א 1674/92, ע"א 1673/92 יצחק לב נ' דוד שני ואח', תק-על 92(2), 1989 (1992)}.
שאלה: כיצד יקבע שכרו של הנאמן?
תשובה: סעיף 1 לכללי פשיטת הרגל (מינוי כונסים) קובע כי בכל הקשור לשכרו של הנאמן, יש לפנות לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם).

רישא של סעיף 152(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי במקרה ונתמנה נאמן, שאיננו הכונס הרשמי, בית-המשפט יורה על שכרו על-פי הכללים שקבע השר. במקרה ונתמנו מספר נאמנים - שכרם יחולק בהתאם לקביעתו של בית-המשפט.

שאלה: כיצד יש להגיש בקשה לפסיקת שכר-טרחתו של הנאמן?
תשובה: על הנאמן להגיש לבית-המשפט בקשה לקבלת שכרו. בקשה כאמור תלווה בדו"ח הכספי של הנאמן, המאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה-חשבון. על-אף האמור, בית-המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור את הנאמן מהחובה למסור את הדו"ח לביקורת בידי רואה-חשבון.

בנוסף, תקנה 6(ג) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם) קובעת כי המשיב לבקשה יהיה הכונס הרשמי. הכונס הרשמי רשאי ליתן חוות-דעתו לבקשה לשכר-טרחה.

שאלה: מהם הפרמטרים שעל בית-המשפט לקחת לתשומת-ליבו בבואו לדון בבקשה לפסיקת שכר-טרחה?
תשובה: בבואו של בית-המשפט לקבוע את שכרו של הנאמן, עליו ליתן דעתו לשלושה פרמטרים: האחד, שכר ניהול כאמור בתקנה 7 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם). השני, שכר מימוש כאמור בתקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם). השלישי, שכר-טרחה על-פי חלוקה כאמור בתקנה 9 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם).

שאלה: אימתי מוסמך בית-המשפט לפסוק שכר-טרחה לנאמן על דרך האומדן?
תשובה: ב- בש"א (יר') 5654/07 {עורך-דין יהושע דיאמנט - כונס נכסים נ' אברהם בלוטניק ואח' ואח', תק-מח 2007(3), 1660 (2007)} קבע בית-המשפט כי כאשר היקף הפעולה שלשמה מתמנה הכונס, יכול להיות מושפע מגורמים שלא ניתן להעריכם, עובר למינוי ועל-כן, ובמקרה כזה, בית-המשפט יפעל על דרך האומדן.

שאלה: ככלל, מהם המקורות לפסיקת שכר-טרחה של בעל תפקיד {ובכללם הנאמן} מטעם בית-המשפט?
תשובה: שאלה זו נדונה ב- ת"א (יר') 289/90 {ישראל פלוטקין עורך-דין נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"מ נז(ג), 76 (1994)} שם קבע בית-המשפט כי קיימים מספר מקורות לפסיקת שכר-טרחה ואלה הם: האחד, פרק ז'1 לחוק הירושה, הדן בפסיקת שכר-טרחה של מנהל עזבון ואישור סיום תפקידו. השני, שכר-טרחה של מפרקים וכונסי נכסים שנתמנו מכוח דיני חברות. בעניין זה נקבע כי פעולותיו של הכונס יכולות להיות מושפעים מגורמים שלא ניתן להעריכם עובר למינוי, ועל-כן יפעל בית-המשפט על דרך האומדן. אנו סבורים כי דברים אלה יפים גם לעניין בו מתמנה נאמן בהליך פשיטת הרגל. השלישי, מינוי כונס נכסים מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

שאלה: האם לפושט הרגל יש מעמד בבקשת הנאמן לקבלת שכרו?
תשובה: לפושט הרגל אין כל מעמד בבקשת הנאמן לקבלת שכרו. הנאמן לא מחוייב לצרף את פושט הרגל כצד לבקשה - כמשיב או לא מחוייב להודיעו על עצם הגשת בקשה מאין זו.

יפים לעניין זה, דברי כב' השופט א' מצא ב- ע"א 5000/92 {יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 830 (1994)} לפיהם "הכלל הוא, שפושט הרגל איננו נחשב כבעל עניין בהליכים הנוגעים לחיובי ממון המוטלים לחובת או לזכות קופת הנאמנות. וזכות העמידה לתבוע ולהיתבע בהליכים כאלה יוחדה לנאמן לבדו... אמנם גם פושט הרגל רשאי לעיתים להשיג לפני בית-המשפט על החלטה, או על פעולה של נאמנו, אך זכותו לעשות כן מוגבלת, בדרך-כלל, למקרים בהם יש בידו להראות כי "נפגע" מהחלטתו או מפעולתו של הנאמן, במשמעות האמורה בסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980... נראה שבקשת הנאמן לפסיקת שכר אינה יוצאת מכלל זה, ואף בה אין לפושט הרגל מעמד מוכר".

שאלה: מהם המקרים שבהתקיימותם, יסתיים תפקידו של הנאמן?
תשובה: הנאמן מימש את כל נכסי פושט הרגל; הנאמן מימש את מה שלדעתו אפשר לממש בלי להאריך ללא הצורך את הנאמנות; הנאמן חילק דיבידנד סופי; הנאמן חדל לפעול משום שאושרה פשרה; הנאמן התפטר; הנאמן הועבר מכוהנתו.

שאלה: אימתי יחוייב הנאמן לשלם לקופת פשיטת הרגל?
תשובה: הנאמן יחוייב בתוצאות מעשהו או מחדלו כאשר גרם בצורה כזו או אחרת לנזק לקופת הכינוס ו/או לחייב ו/או לנושים ו/או התרשל בביצוע תפקידו כנאמן על נכסי פושט הרגל. בשאלות מסוג אלה, נדרש בית-המשפט להכריע.

שאלה: מה דין צו שניתן על-ידי הכונס הרשמי המשחרר את הנאמן?
תשובה: צו שכזה יפטור את הנאמן מכל חבות לכל מעשה או מחדל שלו בניהול ענייני פושט הרגל או בכל עניין אחר הנוגע להתנהגותו כנאמן. אפשר לבטל את הצו אם יוכח שהושג במרמה או בהעלמת עובדה חשובה {ראה סעיף 168 לפקודת פשיטת הרגל}.

שאלה: מהו הדין כאשר הכונס הרשמי שימש כנאמן?
תשובה: סעיף 169(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי במקרה והכונס הרשמי פעל כנאמן, אזי, בית-המשפט יבוא במקומו לעניין כל מעשה שהיה עליו לעשותו לפי סעיפים 167 ו- 168 לפקודת פשיטת הרגל. כמו-כן, כל מסמך שעל הכונס הרשמי להגיש לפי סעיפים הנ"ל, יגישהו לבית-המשפט.

סעיף 169(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי על-אף שכונס הרשמי שוחרר מתפקידו כנאמן, ימשיך הוא לפעול כנאמן לכל עניין שיתעורר לאחר שחרורו והקשור לניהול נכסי החייב. יודגש, כי בפעולתו זו של הכונס הרשמי - לא יהא בכדי לחייבו באופן אישי בשל מעשה או מחדל או חבות שמלפני שחרורו שכן עם שחרורו - פטור הוא מכל אחריות או מחדל.

שאלה: מה הדין כאשר נתפנתה משרתו של הנאמן?
תשובה: סעיף 170 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי כאשר נתפנתה משרתו של הנאמן - בית-המשפט ימנה נאמן אחר במקומו. עד שימונה נאמן אחר - ישמש הכונס הרשמי כנאמן. במקרה והכונס הרשמי נתמנה לנאמן או פעל כנאמן, לא יחוב הוא אישית למעשה או מחדל שעשה הנאמן הקודם. סעיף זה מקנה לכונס הרשמי, לפעול ללא כל חשש ומקנה למעשה הגנה לכונס הרשמי מפני מעשים שעשה הנאמן הקודם.

שאלה: מהם המקרים בהם ניתן יהיה לפטר את הנאמן או להעביר אותו מתפקידו?
תשובה: סעיף 171 לפקודת פשיטת הרגל מונה מספר מקרים בהם ניתן יהיה לפטר נאמן או להעבירו מתפקידו. ואלה הם:

הראשון, הנאמן רשאי להתפטר מתפקידו. תקנה 128 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי על הנאמן להגיש לכונס הרשמי בקשה. כמו-כן, הכונס הרשמי רשאי להורות לנאמן "למסור לחייב ולכל נושה שהוכיח את חובו הודעה על כוונתו להתפטר".

השני, במקרה וניתן צו כינוס כנגד הנאמן - יבוטל מינויו של הנאמן.

בנוסף, סעיף זה מונה מספר מקרים בהם ניתן יהיה להעביר את הנאמן מכהונתו, לבקשת הכונס הרשמי או לבקשת הנושים, ואלה הם: הנאמן התנהג שלא כראוי; הנאמן איננו ממלא את תפקידו לפי פקודת פשיטת הרגל ותקנותיה; הנאמן היה עורך-דין וחברותו בלשכה פקעה או הושעתה; הנאמן היה רואה-חשבון ורשיונו בוטל או הופסק; הנאמן לא יכול למלא את תפקידו מחמת מחלה או היעדרות ממושכת; קיימות נסיבות המקשות על הנאמן לפעול לטובת הנושים; טובתם של הנושים, מחייבת העברתו של הנאמן מתפקידו.

שאלה: כיצד יציג עצמו הנאמן?
תשובה: סעיף 144 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי הנאמן "יציג" עצמו, בכל פניה, בעניינו של פושט הרגל כ"נאמן על נכסי פלוני, פושט רגל", תוך ציון שמו של פושט הרגל.

שאלה: האם לאחר מינוי הנאמן יכול פושט הרגל לתבוע ולהיתבע?
תשובה: מרגע מינויו של הנאמן, הכלל הוא כי פושט הרגל לא יוכל להיות צד לכל העניינים הקשורים בעניינו וזכות העמידה לתובע ולהיתבע יוחדה לנאמן עצמו {ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 830 (1994)}.

נעיר כי מתן היתר לפושט הרגל לנהל בעצמו, ובאמצעות עורך-דין מטעמו, התדיינות משפטית, הנוגעת למיקצת מחובותיו, עשויה לגרוע בסופו-של-יום מקופת פשיטת הרגל, מקום בו אין בידי פושט הרגל מקורות בלתי-תלויים למימון הוצאות ההליך המשפטי.

שאלה: מהם ההליכים לדוגמה בהם יהיה הנאמן צד?
תשובה: בכל הליך פשיטת הרגל, הנאמן הינו צד לבקשות המוגשות לבית-המשפט של פשיטת הרגל כגון: בקשת הפטר מטעם החייב; בקשה לביטול צו הכינוס ובקשות שונות המוגשות במהלך הליך פשיטת הרגל.

שאלה: האם אי-דיוק בתיאור הנאמן, יכול להוות עילה לביטול תובענה או ערעור המוגש על-ידי הנאמן?
תשובה: לא. פגם זה ניתן לתיקון על-ידי בעל הדין {בר"ע 85/75 מקור חקלאי בע"מ נ' אברהם אבייה, פ"ד כט(2), 223 (1975)}.

שאלה: האם בסמכותו של הנאמן להודיע על חזרתו מערעור שהוגש על ידו?
תשובה: כן. זכותו של הנאמן הינה זכות ייחודית, הנתונה לנאמן עצמו. משכך, סמכותו של הנאמן להודיע על חזרה מן הערעור {ע"א 45/50 אברהם סלומון נ' פסח קצין, פ"ד ה(2), 1665}.

שאלה: מהם המסמכים ו/או הנתונים שבסמכותו של הנאמן לבקש מפושט הרגל?
תשובה: סעיף 56(ב) לפקודה קובע כי כונס הרשמי, המנהל המיוחד או הנאמן רשאים לבקש מפושט הרגל: ליתן פירוט על נכסיו; ליתן פירוט של נושיו וחובותיו; להופיע לחקירה; להופיע באסיפות נושים; לחתום על ייפוי-כוח וכל מסמך אחר.

שאלה: מהו היתרון שבסמכות הדרישה שבסעיף 56(ב) לפקודת פשיטת הרגל?
תשובה: סמכות הדרישה המופיעה בסעיף זה מאפשרת לנאמן, בעניינו, לבצע את תפקידו נאמנה. באמצעות "סעד" הדרישה יכול הנאמן לקבל פרטים אודות נכסיו, חובותיו של החייב. סיוע החייב לדרישותיו של הנאמן על-פי סעיף זה, יאפשרו לנאמן לקבל תמונה מהימנה על מצבת חובותיו וזכויותיו.
שאלה: האם בסמכותו של הנאמן לבקש מפושט הרגל להעביר לידיו מניותיו בחברות שונות?
תשובה: כן. בפרשת אלי רייפמן הגיש המנהל המיוחד לבית-המשפט בקשה דחופה להורות למבקש להעביר לידיו את מניותיו של החייב וזאת לאחר שהחייב נמנע מלעשות כן וניגוד להוראת סעיף 56(ב) לפקודת פשיטת הרגל {ע"פ 7174/09 אלי רייפמן נ' עו"ד איתן ארז, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

שאלה: האם בסמכותו של הנאמן לבקש מן החייב לחתום על ייפוי-כוח המסמיך אותו לאתר נכסים בחו"ל?
תשובה: ב- ע"א 602/81 {יהושע בן ציון נ' ד' קומיסר עו"ד, פ"ד לו(1), 333 (1982)} נתבקש החייב לחתום על ייפוי-כוח וזאת בכדי לאפשר לנאמנים להשתמש בייפוי-כוח זה בחו"ל ובכך יוקל על הנאמנים באיתור נכסי פושט הרגל בחו"ל.

מנגד, טען החייב כי אין כל צורך במתן ייפוי-כוח מפני שנכסיו מוקנים ממילא לנאמנים {כאמור בסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל} ואילו פושט הרגל עצמו מנוע מלטפל בנכסים שהיו שלו ומכאן שאינו חייב ואף אינו רשאי לתת ייפוי-כוח למאן דהו ביחס לנכסים אלה.

בדחותו טענות אלה של החייב קבע בית-המשפט כי באשר לנכסיו של החייב בארץ, דבריו אלה של החייב נכונים, אלא שלא כך כאשר עסקינן בנכסים הנמצאים בחו"ל.

בית-המשפט הדגיש כי במקרה של נכסים בחו"ל יש צורך במתן ייפוי-כוח על-ידי פושט הרגל לשם תפיסת נכסים בחו"ל וזאת כדי למנוע מן הנאמן בישראלי את הצורך בהתדיינות חדשה במדינה נוכרית שאינה מכירה בתוקפו האוטומטי של צו קבלת הנכסים הישראלי.

שאלה: במה מסייע התשלום העיתי על תפקודו של הנאמן?
תשובה: סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל נוגע לדרכי המימוש של סכומים המגיעים לידי פושט הרגל לאחר צו הכינוס והוא נועד מצד אחד להקל על אפשרות המימוש ומן הצד האחר להגן על החייב.

התשלום העיתי מקל על הנאמן במובן זה שאין הוא נדרש לחקור שוב ושוב את מצבו הפיננסי של פושט הרגל לאחר הבחינה הראשונית, וכל הכנסה נוספת מתווספת באופן סדיר, במסגרת התשלום העיתי, למסת הנכסים הנתונים בידי הנאמן.

דרך נוספת שבה מסייע הסעיף לנאמן היא האפשרות המופיעה בסעיף 111(ג) לפקודת פשיטת הרגל להורות למי שמשלם לפושט הרגל להעביר את התשלום ישירות לנאמן במקרה שפושט הרגל אינו מציית להוראת בית-המשפט.

מנגד מבטיח הסעיף כי הסכומים שיועברו לנאמן לא יפגעו באורח קשה מדי בתנאי המחיה של פושט הרגל והתלויים בו, וסעיף 111(ב) לפקודת פשיטת הרגל אף מותיר לבית-המשפט שיקול-דעת להשאיר בידי פושט הרגל סכומים החורגים מהבטחת צורכי מחייתו הבסיסיים.

שאלה: מהן החובות המוטלות על הנאמן המשמש כבעל תפקיד מטעמו של בית-המשפט?
תשובה: ניתן לחלק את חובותיו של הנאמן לשניים: האחד, חובות המוטלות על-פי פקודת פשיטת הרגל. השני, חובות כלליות המוטלות על הנאמן.

באשר לחובות המוטלות על-פי פקודת פשיטת הרגל. פקודת פשיטת הרגל מקבעת בסדרה של הוראות את חובותיו של הנאמן בכל מיגוון פעולותיו החל מיום מינויו ועד לסיום תפקידו.

א. בשלב ראשון, בדרך-כלל, מחייב בית-המשפט, כבר בעת המינוי את הנאמן להפקיד ערובה מתאימה כתנאיי למינויו {תקנה 115 לתקנות פשיטת הרגל}.

ב. פקודת פשיטת הרגל מחייבת את הנאמן, עם תחילת פעולותיו לפתוח חשבון נפרד שבמסגרתו יתנהלו הכנסות והוצאות פשיטת הרגל. חשבון מסוג אחד הינו חשבון כפי שקבע שר האוצר. ואכן פקודת פשיטת הרגל בעניין זה קובעת כי מחובתו של הנאמן להפקיד את הכספים שהוא מקבל, כנאמן על נכסי החייב, לחשבון בנק שקבע שר האוצר {סעיף 163 לפקודת פשיטת הרגל}.

ג. פתיחת חשבון נפרד תתבצע בנסיבות אחרות, כאשר ועדת הביקורת, הניחה את דעתו של כונס הנכסים כי ההפקדה בחשבון אחר, תהיה לטובת הנושים - יוכל הנאמן להפקיד הכספים בחשבון אחר שלא קבע שר האוצר.

במקרה ואין ועדת ביקורת, על כונס הנכסים ליתן סיבות מיוחדות להפקדת הכספים בחשבון אחר שלא קבע שר האוצר.

נעיר כי ברוב המקרים הכספים המתקבלים מופקדים בחשבון הכונס הרשמי.

ד. על-פי סעיף 158 לפקודת פשיטת הרגל מחובתו של הנאמן, לפי בקשתו של נושה, לשלוח רשימה של נושים. באותה רשימה יוכל הנושה לראות את גובה החוב המגיע לכל נושה ונושה. הוצאות הקשורות בעריכת הרשימה ומשלוחה - יחולו על הנושה שביקש את הרשימה.

ה. חובת מתן דו"חות על פעולותיו {ראה גם סעיף 166 לפקודת פשיטת הרגל}. מחובתו של הנאמן ליתן דיווח שנתי לבית-המשפט על ניהול נכסי החייב {סעיף 148א לפקודת פשיטת הרגל} וכן דו"ח כספי כמפורט בתקנה 121 לתקנות פשיטת הרגל.

באשר לדו"ח הכספי המפורט בתקנה 121 לתקנות פשיטת הרגל יש להעיר כי ככלל שהעניינים הכספיים מנוהלים על-ידי הכונס הרשמי, אין מקום להורות לנאמן להגיש דו"ח כספי שכזה.

בדו"ח הכללי {כאמור בסעיף 148א לפקודת פשיטת הרגל}, מעדכן הנאמן את בית-המשפט בכל אשר אירע במהלך התקופה.

לאחר קבלת הדיווח, בית-המשפט מקבל תמונה מלאה על ניהול ההליך שלאחריו יקיים בית-המשפט דיון ענייני לדו"ח שהוגש. לדיון עצמו יוזמנו הכונס הרשמי, הנאמן והחייב.

ממקרא סעיף 148א לפקודת פשיטת הרגל ניתן להסיק כי חובתו של הנאמן להעביר לכונס הרשמי ולחייב וטרם הדיון בדו"ח שהוגש, העתק ממנו וזאת כדי שבית-המשפט יוכל לנהל את הדיון באופן ענייני גרידא. נאמן שלא דיווח כמצוות סעיף 148א לפקודת פשיטת הרגל, חוטא בתפקידו.

באשר לחובות הכלליות המוטלות על הנאמן. אחריותו של הנאמן איננה חלה אך ורק כלפי צדדים ישירים, החייב והנושים, אלא קמה אף כלפי כל גורם שנפגע או עלול להיפגע כתוצאה מהפרת חובותיו כנאמן.

חובתו של הנאמן ליתן הצהרה נכונה לפני בית-המשפט: עורך-דין, ובפרט בעל תפקיד, המשמש כידו הארוכה של בית-המשפט, חייב ליתן הצהרות ועובדות נכונות בעומדו למול בית-המשפט. כך, נאמן, חייב לטעון טענות מבוססות ונכונות וחלה עליו חובה מוגברת בעשותו כן.

חובתו של הנאמן לפעול בהגינות ובתום-לב: שומה על הנאמן כמי שנתמנה על-ידי בית-המשפט, לנהוג ביושר ובהגינות ורשאי בית-המשפט לכפותו לנהוג כך.

חובתו של הנאמן לקדם את תכלית תפקידו לכנס את נכסי החייב ולמצות מתוכם את מירב התמורה לצורך חלוקתה השוויונית בין הנושים, מן הצד האחד, וחובתו לבצע את תפקידו בדרך הוגנת ובתום-לב, מן הצד האחר, מחייבות לא אחת עריכת איזונים ראויים בין אינטרסים שונים הראויים להגנה, העשויים להתנגש ביניהם {ראה למשל ע"א 1656/90 זילברמן נ' הנאמן בפשיטת רגל, פ"ד מו(3), 854 (1992)}.

חובתו של הנאמן למלא בקפדנות אחר הוראותיו של בית-המשפט: נאמן פועל על-פי הסמכויות שהוענקו לו על-ידי בית-המשפט ואם זו אינה קיימת הרי שפעולתו אסורה. כך למשל, כאשר בית-המשפט אסר על הנאמן לפעול בתקציב גרעוני והנאמן חרג מסכמות זו.
חובתו של הנאמן לשלוח לכונס הנכסים דו"ח על הכספים שקיבל ושילם בתור נאמן וכן דו"ח כללי על מהלך ניהול הליכי פשיטת הרגל. הדו"חות יאומתו בתצהיר ויוגשו בזמנים שנקבעו, אך לא פחות מאחת לשנה {סעיף 166 לפקודת פשיטת הרגל}.

חובתו של הנאמן, המשמש כידו הארוכה של בית-המשפט, להתמצא בחוקים הקשורים להליך פשיטת הרגל. הנאמן, חייב לפעול על-פי הפקודה ותקנותיה. נאמן שסטה ופעל מחוץ להוראות הפקודה ותקנותיה, תוך פגיעה בחייב ובנושיו - מתרשל בתפקידו.

הנאמן אינו חסין לתביעות בגין תפקוד ברשלנות בביצוע פעולותיו. במסגרת זו תיבדקנה פעולותיו כלפי הצדדים כולל צדדים שלישיים. כך למשל, חובתו של הנאמן להגיש תביעה בתוך תקופת ההתיישנות: חובה על עורך-דין להפנות את תשומת-ליבו של הלקוח לתקופת ההתיישנות. במידה והגיש עורך-הדין תביעה בשם לקוחו לאחר תקופת ההתיישנות ובלא ליידע את לקוחו הרי ניתן לקבוע כי עורך-הדין התרשל.

דברים אלה יפים גם לעניינו ובמקרה ועל הנאמן להגיש תביעה בשם פושט הרגל ואולם תביעה כאמור מוגשת לאחר תקופת ההתיישנות וכאשר ברור כי ניתן היה להגישה עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

שאלה: מה משמעותו של סעיף 148 לפקודת פשיטת הרגל העוסק בבקשה למתן הוראות המוגשת על-ידי הנאמן?
תשובה: משמעותו של הסעיף הנ"ל כוללת, למעשה, כל עניין, שהחייב צד לו - במישרין או בעקיפין, ועשוי להשפיע על הליך פשיטת הרגל ו/או על מסת הנכסים שתעמוד, בסופו-של-יום, לחלוקה בין נושי החייב. זאת כל עוד הבקשה עצמה מתאימה להיות נדונה על דרך של בקשה למתן הוראות.

שאלה: מה לא ניתן לדון במסגרתה של בקשה למתן הוראות?
תשובה: לא ניתן יהיה לדון בדרך זו בבקשה הכוללת בתוכה בירור עובדתי מורכב, שאינו מתאים להידון בפני בית-משפט של פשיטת רגל.

שאלה: כיצד נקבעת סמכותו של בית-משפט של פשיטת רגל?
תשובה: שאלת הסמכות, מוכרעת לפי הצדדים שהם הצד המהותי למחלוקת ולא לפי זהותו של מגיש הבקשה. די בכך כי אחד הצדדים המהותיים למחלוקת הינו הנאמן וכי הבקשה מתאימה להידון במסגרת בקשה למתן הוראות כדי להקנות לבית-משפט של פשיטת רגל הסמכות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הנאמן - מינויו, סמכויותיו וחובותיו