botox
הספריה המשפטית
מנהל עזבון - זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו - מהדורת 2016

הפרקים שבספר:

הוראות בית-משפט ובקשה למתן הוראות (סעיף 83 לחוק ותקנה 40 לתקנות)

סעיף 83 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"83. הוראות בית-משפט
בית-המשפט רשאי, בכל עת, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, לתת למנהל עזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידיו."

תקנה 40 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:

"40. בקשת הוראות מבית-המשפט (תיקון התשס"א)
(א) בקשה של מנהל עזבון למתן הוראות מבית-המשפט בדבר הנוגע למילוי תפקידו תוגש בכתב בצירוף תצהיר.
(א1) מינה הרשם לענייני ירושה מנהל עזבון, יצרף מנהל העזבון או מעוניין בדבר, לבקשתו הראשונה מבית-המשפט, גם את צו מינוי מנהל העזבון, ומזכירות בית-המשפט תפתח תיק עזבון שאליו יצורף הצו וכל בקשה שתוגש לבית-המשפט בקשר לעזבון.
(ב) בכל מקרה שבו כולל העזבון רכוש או זכויות של קטין, חסוי או נעדר תצויין עובדה זו בהבלטה במשפט הפתיחה שבבקשה.
(ג) לכל בקשה למתן הוראות בנוגע לנכסים יש לצרף את המסמכים המעידים על הזכויות הקיימות בהם או העתקים מאושרים מהם, אולם רשאי בית-המשפט לפטור מהגשת המסמכים האמורים אם הוא סבור כי אין צורך בהם לשם מתן ההוראות.
(ד) בבקשת מנהל עזבון לאישור פעולה כנדרש בסעיף 97 לחוק, או לאישור מכירה של נכס מנכסי העזבון או לחלוקתו למי מן היורשים, יהיו כל היורשים משיבים, אולם רשאי בית-המשפט, בנסיבות מיוחדות, לפטור מחובת המצאת הבקשה למשיב פלוני; צורפה הסכמתו של יורש לבקשה, אין צורך להמציאה לו ולהזמינו לדיון, אלא-אם-כן הורה על-כך בית-המשפט.
(ה) בבקשה למתן הוראות שלא לפי תקנת-משנה (ד), רשאי בית-המשפט להורות על צירוף היורשים, כולם או מקצתם, כמשיבים לבקשה.
(ו) בית-המשפט רשאי, כאמור בסעיף 83 לחוק, ליתן הוראות למנהל עזבון אף בלא שהוגשה בקשה בדרך האמורה בתקנה זו."

הליך מתן הוראות {רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב, פ"ד נה(3), 385 (2001)} נועד ביסודו לשמש מסגרת יעילה ומהירה אשר בתחומה פועל בית-המשפט כמנחה וכמפקח על פעילותם של נושאי תפקידים שונים בתחומי המשפט, ובענייננו, מנהל עזבון. על נושאי תפקידים כאלה כגון אלה, נמנים, בין היתר, כונסי נכסים, מפרקים, אפוטרופסים לקטינים ולפסולי-דין ומנהלי עזבון.

פעולתם בתחומים שונים נתונה לפיקוח ולאישור בית-המשפט המוסמך. לצורך כך, נדרש קיומו של הליך מקוצר אשר ייתן בידי בית-המשפט אמצעי יעיל לפקח על בעל תפקיד בפעולותיו השוטפות {ע"א 37/66 "גלחא" 1966 בע"מ נ' מתכות בפירוק, פ"ד כ(3), 144 (1966)} ולשם-כך הונהג הליך של מתן ההוראות, אשר מצא את עיגונו בחקיקה בהקשרים שונים.

הליך מתן הוראות נושא, בדרך-כלל, אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד שמטרתו להנחות ולכוון את פעולתו, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח.

הליך מתן הוראות אינו מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי, כאשר עסקינן בהכרעה במחלוקת המחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות.

יחד-עם-זאת, לכלל כאמור קיימים חריגים. יש ובית-המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת.

בית-המשפט בתתו הוראות למנהל עזבון לפי סמכויותיו בחוק הירושה, פועל כמפקח על פעולות מנהל העזבון. המדובר ברכוש שבעליו איננו והפיקוח דרוש כדי להבטיח שלא יבולע לרכוש והוא יכונס ויישמר בדרך הטובה והיעילה לטובת הזכאים לו. בדרך-כלל אין בית-המשפט בתפקידו זה מכריע בסכסוכים שבין העזבון לאחרים אלא מנחה את מנהל העזבון איך לנהוג ולטפל בסכסוכים כאלה {לתבוע או להתגונן או להתפשר וכל כיוצא בזה}.

הוא הדין בפיקוח שמפקח בית-המשפט על כונסי נכסים, נאמנים ומפרקים במקרים של פשיטת רגל או פירוק.
בית-המשפט רשאי, בכל עת, גם מיוזמת עצמו לתת למנהל עזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידו {בש"א (משפחה ת"א) 5812/02 עזבון המנוח ג.ד. ז"ל נ' האפוט' הכללי, תק-מש 2006(3), 50, 54 (2006)}.

סמכותו של בית-המשפט לפקח על מנהל העזבון היא בעצם סמכות טבעית של בית-המשפט שלא ניתן לשלול אותה {ראה גם ע"פ 314/79 שליין ואח' נ' עו"ד ברק, פ"ד לה(3), 225 (1981); ע"פ 576/78 לשצינסקי נ' סולבציק ואח', פ"ד לה(1), 686 (1980); בש"א (מחוזי חי') 2537/98, בש"א (חי') 2535/98, בש"א (חי'ה) 7472/98, בש"א (חי') 1278/99, עז' (חי') 816/95 לויטוב אורנה נ' עזבון המנוח גדליה לויטוב ז"ל, תק-מח 99(2), 765, 766 (1999)}.

אך יש ובמסגרת הליך למתן הוראות, בנסיבות מתאימות, ינקוט בית-המשפט דרך קצרה ויכריע בסכסוך עצמו. למשל, מקום שהעובדות אינן שנויות במחלוקת והשאלה היא של פרשנות בלבד או מקום שהעובדות פשוטות ומעטות והצדדים מסכימים לבירור בדרך מקוצרת על-פי תצהירים.

אין כך כאשר העובדות טעונות בירור יסודי. במקרה זה יורה בית-המשפט המפקח על ההליך להפנות את בירור העניין לתביעה רגילה {ראה גם רע"א 3277/95 בנאי בע"מ נ' חברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מט(5), 295 (1995); ע"א 635/71 שיווק מוצרי אוטוקרס בע"מ נ' מרגוליס, פ"ד כו(1), 682 (1972); רע"א 2906/96 עורך-דין וואנו נ' מכון תקנים ישראלי, פ"ד נ(1), 298 (1996)}.

זאת ועוד. ייתכנו מקרים בהם בית-המשפט ישתמש בשיקול-דעתו ויכריע בפלוגתא בין נושא תפקיד לבין צד שלישי במסגרת מתן הוראות כאשר הכרעה במחלוקת חיונית לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד ובלעדי הכרעה שכזו, עלול המשך תיפקודו היעיל של נושא התפקיד, להיפגע {ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ (בכינוס נכסים בפירוק), פ"ד מה(4), 741 (1991)}.

בדרך-כלל היוזמה למתן הוראות נובעת מנושא התפקיד עצמו, אולם, לעיתים, היוזמה כאמור, יכולה לבוא מהצד השלישי ואם הדבר נדרש לצורך הכוונת פעולת נושא התפקיד, בית-המשפט ייענה לבקשתו.

לבית-המשפט הדן בבקשה למתן הוראות, שיקול-דעת רחב להחליט האם לברר את המחלוקת המובאת בפניו במסגרת בקשה למתן הוראות או להעבירה לדיון בפסים של תביעה רגילה.

יוער כי בית-משפט של ערעור לא יתערב בכך, אלא במקרים חריגים {רע"א 3004/97 עורך-דין לוי נ' עורך-דין אזוגי, דינים עליון נב 884 (1997); רע"א 5540/97 שמחון נ' כונס רשמי, פ"ד נא(5), 355 (1997); ע"א 52/86 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' מפרק חברת "שילב", פ"ד מב(4), 495 (1989)}. עילת התערבות שכזו תימצא באם יתברר לבית-המשפט של ערעור כי הפעלת המסגרת הדיונית של מתן הוראות הביאה עמה קיפוח זכויותיו של בעל דין.

לאור-זאת, ניתן לסכם את התנאים הנדרשים להכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד לצד שלישי במסגרת הליך מתן הוראות. ואלה הם:

הראשון, בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. במקרה כגון זה, אין כל חשיבות באם הבקשה למתן הוראות הוגשה על-ידי נושא התפקיד עצמו או על-ידי צד לבקשה;
השני, בירור המחלוקת לגופה איננו מצריך הכרעה בעובדות, או איננו מחייב בירור עובדתי מורכב וניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה;

השלישי, בניהול ההליך בדרך מקוצרת אין כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל דין.

סעיף 83 לחוק הירושה קובע כי בית-המשפט רשאי, בכל עת, גם מיוזמת עצמו לתת למנהל עזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידו {בש"א (ת"א-יפו) 5812/02 עזבון המנוח ג' ד' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2006(3), 50 (2006)}.

כלומר, חוק הירושה קובע מסגרת פיקוח הדוקה על מנהל העזבון. מנהל העזבון, מצוי תחת פיקוחו של בית-המשפט. כמו-כן, מנהל העזבון, נתון לפיקוח שוטף של האפוטרופוס הכללי באמצעות הגשת דו"חות, דינים-וחשבונות, כאמור בסעיפים 84 ו- 86 לחוק הירושה.

סעיף 83 לחוק הירושה קובע כי דלתות בית-המשפט פתוחות בפני כל אחד מהצדדים, אשר יוכל לעתור לבית-המשפט, אם הוא סבור כי מנהלי העזבון או מי מטעמם אינם עושים את מלאכתם בנאמנות ובמקצועיות הנדרשת {עז' (ת"א-יפו) 109040/03 עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004)}.

הזכות לדרוש ממנהל העזבון לחלק את העזבון ובכלל ליתן לו הוראות בדבר ניהול העזבון נתונה לכל "אדם מעוניין". כל אחד כאמור, רשאי ממניעיו הוא לבקש את חלוקת העזבון ובמקרה ומנהל העזבון מסרב לעשות כן, יכול הוא לבקש מבית-המשפט המוסמך ליתן הוראות מתאימות {בש"א (נצ') 2660/01 חוזה דליה ו-2 אח' נ' פלוטקה יעקב, תק-מח 2002(3), 1621 (2002)}.

כך לדוגמה, יכול מנהל עזבון להגיש בקשה לפיה, יאפשר לו לקבל את מפתחות הכספת, כדי לפתוח אותה, שכן, הכספת שייכת למנוחה, קרי, לעזבון {ע"ז (חי') 1580/01 עזבון המנוחה עילית נ' מאירה שני, תק-מש 2002(1), 277 (2002)}.

ערעור על החלטה על-פי סעיפים 83 ו- 86 לחוק הירושה - טעון רשות. יתירה-מזאת, מנהל העזבון רשאי לערער, במקרה והוא סבור כי החלטת בית-המשפט בבקשה למתן הוראות - מוטעית. ערעור על החלטה שכזו, תהא, כמו בכל החלטה אחרת של בית-המשפט וזכותו של מנהל העזבון לנהוג כך גם אם הדבר אינו לרוחו של יורש או מעוניין אחר בעזבון {ע"א 72/83 ישיבת פוניבז נ' אברהם הפטלר ואח', פ"ד לח(4), 442 (1984); בר"ע 162/76 גפן ואח' נ' ויינשטוק ואח', פ"ד לא(1), 222 (1976)}.