חלוקה על-פי הסכם וחלוקה על-פי צו בית-המשפט (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)

סעיפים 110 ו- 111 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובעים כדלקמן:

"110. חלוקה על-פי הסכם
(א) נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי הסכם ביניהם או על-פי צו בית-המשפט.
(ב) מנהל העזבון יציע ליורשים תכנית לחלוקה הנכסים וינסה להביאם לידי הסכמה.
(ג) נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יבוא אישורו של בית-המשפט במקום הסכמתו.
(ד) מתחלקים נכסי העזבון על-פי הסכם בין היורשים, לא יחולו הוראות הסעיפים 112 עד 117.

"111. חלוקה על-פי צו בית-המשפט
(א) באין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העזבון ביניהם על-פי צו בית-המשפט.
(ב) מנהל העזבון יביא לפני בית-המשפט תכנית לחלוקת הנכסים.
(ג) הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העזבון בין היורשים, ינהג בית-המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן; באין הוראות כאלה בצוואת המוריש, ינהג בית-המשפט לפי הכללים שבסעיפים 112 עד 117."

על-פי חוק הירושה, ישנן שתי אפשרויות לחלוקת העזבון {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 16340/05 ברונפלד לובוב נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2005(3), 27047 (2005)}: האחת, חלוקה על-פי הסכם {סעיף 110 לחוק הירושה}. השניה, חלוקה בצו של בית-המשפט {סעיף 111 לחוק הירושה}.

מלשון הוראת סעיף 110(א) לחוק הירושה, ניתן להסיק, כי אלו שתי האפשרויות היחידות לחלוקת נכסי העזבון.

כאשר עסקינן בסיטואציה שבה מנוהל העזבון בידי מנהל העזבון והואיל ורובו ככולו של העזבון הוא הדירה, יש לראות בהצעתו של מנהל העזבון למכור את הדירה לפלוני משום הצעת הסכם לחלוקת העזבון ברוח האמור בסעיף 110(ב) לחוק הירושה {ת"ע (משפחה טב') 14335-03-09 פלונית ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון, תק-מש 2011(3), 211, 215 (2011)}.

ואולם, חלוקה על-פי הסכם חייבת להיעשות על-פי הסכמת כל השותפים ואין די בהסכמת רוב השותפים. לא ניתן לכפות על יורש שאינו מסכים להצעת החלוקה שהביא מנהל העזבון, להסכים לה. במקרה שכזה, בית-המשפט הוא שיכפה הסדר חלוקה מכוח הוראת סעיף 111 לחוק הירושה.

הואיל ובדוגמה שלעיל, המסלול שנכפה על היורשים כולם, הוא חלוקת העזבון בצו של בית-המשפט {ולא בהסכם}, הופך שיקול-הדעת של בית-המשפט מוגבל ומוכפף להוראות סעיפים 112 עד 117 לחוק הירושה.
המשמעות היא, שעל בית-המשפט לפעול על-פי שורה של חלופות לחלוקת העזבון בין היורשים, על-פי הסדר הבא:

- חלוקה בעין ללא תשלומי איזון {סעיף 112 לחוק הירושה};
- חלוקה בעין וקביעת תשלומי איזון {סעיף 112 לחוק הירושה}.

במסגרת שתי חלופות אלה יתחשב בית-המשפט בתועלת שנכס מסויים עשוי להביא ליורש מסויים וכן בערך הרגשי שיש לנכס פלוני לגבי יורש פלוני {סעיף 112 לחוק הירושה}.

- התמחרות פנימית בין היורשים ותשלום ההפרש שבין שווי הנכס לבין שווי חלקו של היורש בעזבון {סעיף 113(א) לחוק הירושה};
- התמחרות חיצונית וחלוקת הפדיון בין היורשים לפי החלק היחסי שהיה לכל אחד מהם בעזבון {סעיף 113(ב) לחוק הירושה; ע"א 499/85 עזבון אהובה (אדלה) שפייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד מד(3), 256 (1990)}.

שתי חלופות אחרונות אלו מתייחסות לשני סוגי נכסים: נכסים שאינם ניתנים לחלוקה ונכסים שעל-ידי חלוקתם יאבדו שיעור ניכר מערכם. הגדרה זו כוללת יחידה בחקלאות, בתעשייה, במלאכה או במסחר {אך אינה כוללת משק חקלאי, שלגביו נקבעו הוראות מיוחדות בסעיף 114 לחוק הירושה}.

- עריכת הגרלה בין היורשים {סעיף 116 לחוק הירושה}.

מקום שהעזבון כולל נכס שאינו ניתן לחלוקה, נכס שכזה יוצע ליורשים, ויימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק. אם המחיר הגבוה ביותר, שהוצע על-ידי אותו יורש, עולה על חלקו בעזבון, ישלם היורש את העודף.

מהשוואת סעיף 110 לחוק הירושה למול סעיף 111 לחוק הירושה, עולה, כי הדרך העדיפה לחלוקת העזבון היא זו הקבועה בסעיף 110 לחוק הירושה - הסכם בין יורשים, ואילו סעיף 111 הוא הסדר שיורי - רק אם היורשים אינם מגיעים לידי הסכמה ביניהם, בית-המשפט יכריע {ראה גם בש"א (משפחה ת"א) 1604/07 עזבון המנוח ש. א. ז"ל נ' י. א., תק-מש 2007(3), 484, 491 (2007)}.

לצורך הפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט חייב מנהל העזבון להביא לפני בית-המשפט תכנית לחלוקת הנכסים {סעיף 111 (ב) לחוק הירושה}. על-סמך תכנית זו ישקול בית-המשפט ויחליט.

הוראת סעיף 111(ג) לחוק הירושה קובעת את המסגרת להפעלת שיקול-דעת בית-המשפט.

כנלמד, בית-המשפט אינו כבול לתוכנית החלוקה המוגשת על-ידי מנהל העזבון ואינו חייב לחלק את העזבון על-פיה {ראה לעניין זה ע"א 314/79 שליין נ' ברק, פ"ד לה(3), 225 (1981)}. יחד-עם-זאת, לבית-המשפט אין יד חופשית לגמרי בהחלטה בנדון. שיקול-דעתו מוגבל על-ידי הנחיות של המחוקק בעניינים מסויימים העשויים להתעורר במסגרת החלוקה והנחיות אלו מחייבות את בית-המשפט.

אם פירט המוריש בצוואתו כיצד לחלק את נכסי העזבון בין היורשים, על בית-המשפט לנהוג בהתאם להוראותיו בעניין זה, אלא-אם-כן מצא לנכון, בשל סיבות מיוחדות, לסטות מהן. על בית-המשפט לנמק החלטתו במקרה כזה.

באין הוראות בצוואת המוריש לחלוקת העזבון, יחלק בית-המשפט את העזבון בהתאם להוראות החלוקה המפורטות בסעיפים 117-112 לחוק הירושה, אשר עניינן חלוקת נכס כנגד נכס {סעיף 112 לחוק הירושה}; נכסים שאינם ניתנים לחלוקה {סעיף 113 לחוק הירושה}; משק חקלאי {סעיף 114 לחוק הירושה}; דירת המגורים {סעיף 115 לחוק הירושה}; חלוקה על-פי הגרלה {סעיף 116 לחוק הירושה}; תיאום הזכויות של יורשים אחדים {סעיף 117 לחוק הירושה}.

מהוראות חוק אלה ובפרט מאופן הפעלת שיקול-דעת בית-המשפט בכגון דא, ניתן ללמוד כי גם על תוכנית החלוקה שמגיש מנהל העזבון לבית-המשפט לשמור על קיום הכללים בסעיפים אלה.

בית-המשפט בוחן, הלכה-למעשה, האם במסגרת תוכנית החלוקה נלקחו בחשבון כל אותן הנחיות של המחוקק לאופן חלוקת הנכסים, לרבות שמירה על סדר הפעלתן ומיצוי כל חלופות החלוקה על-פי סדר העדפתן על-ידי המחוקק.

יחד-עם-זאת, דומה, כי אם כל היורשים {והדגש הוא על כל היורשים} מבקשים שלא לפעול על-פי הכללים הדווקנים של המחוקק לאופן חלוקת הנכסים או לפי אחד מהם, יש לכבד את הסכמתם. הצדקת פרשנות זו נובעת מכך שהמחוקק מעדיף הסכם בין יורשים על פני החלטת בית-משפט ועל מדיניות זו להיות נר לרגליו גם אם אפשר להגיע רק להסכמה חלקית בין היורשים.

ב- ת"ע (משפחה ת"א) 20479-12-09 {דניאלה בן נון נ' ב"כ יועמ"ש - אפו"כ, תק-מש 2010(2), 551 (2010)} אישר בית-המשפט את הסכם החלוקה בהתאם לסעיף 110 לחוק הירושה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חלוקה על-פי הסכם וחלוקה על-פי צו בית-המשפט (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)