botox

"לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו"

סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"10. כלים (תיקונים: התשל"ט, התשמ"ט)
לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו, שלא בהיתר; העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואם היו הכלים לשימוש בצריכתו העצמית בלבד, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977."

העבירה הקבועה בסעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים דורשת ידיעה כי מדובר בסם מסוכן ובכלי המשמש להכנה ולצריכה של סם מסוכן. את הידיעה ניתן להוכיח בכל אחת מדרכי ההוכחה כולל בראיות נסיבתיות.

פסיקת בתי-המשפט, פירשה את המונח "כלי" ככל דבר שעשוי לשמש אמצעי להכנת סם או לצריכתו ללא קשר לתכלית המקורית של החפץ או אם יש לו שימוש נוסף אחר.

זאת ועוד. המונח כלים "המשמשים" פורש בפסיקת בתי-המשפט ככלים המשמשים כאמצעי עזר להכנת סמים מסוכנים או לצריכתם כאשר הדגש מושם על התכלית שלשמה הנאשם מחזיק את הכלי ובלבד שניתן לעשות בו שימוש אסור.

כך למשל, הימצאותם של מאזניים אלקטרוניים ועליהם כמות של סם מסוכן בביתו של נאשם, ובפרט כאשר הנאשם הודה כי המאזניים שייכים לו - מהווים ראיה לכך שהנאשם החזיק את המאזניים לצריכת הסם. את כוחה הראיתי של הראיה הנסיבתית ניתן לשמוט אם יוצעו הסברים תמימים וסבירים שיתיישבו עם חפותו של הנאשם {ראה ת"פ (שלום רמ') 1407/03 מדינת ישראל נ' בן שטרית סולי - בעצמו, תק-של 2004(1), 13006 (2004) כפי שיובא להלן}.

ב- ת"פ (שלום רמ') 1407/03 {מדינת ישראל נ' בן שטרית סולי - בעצמו, תק-של 2004(1), 13006 (2004)} הנאשם מואשם בעבירה על סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים בכך שהחזיק מאזניים אלקטרוניים המשמשים בצריכת הסם והכנת סם מסוכן וזאת שלא בהיתר.

בישיבת ההקראה הנאשם כפר אך הוא הודה בכך שנתפסו אצלו מאזניים ועליהם שרידי סם מסוכן מסוג קוקאין ואולם לטענתו הם שימשו לשקילת זהב.

לטענת הנאשם הוא לא ידע על שרידי הקוקאין שנמצאו על המאזניים ונטען שכבר בחקירתו במשטרה אמר כי מסר את המאזניים לשימושם של אנשים שונים ולא ידע כי נעשה בהם שימוש הקשור לסם.

הנאשם העיד בבית-המשפט כי הוא מחזיק במאזניים שנים רבות, שהן שימשו אותו כדי לשקול זהב ושהוא מסר אותו לשימושם של אחרים ושלו אין קשר לסמים.

הנאשם טען כי אשתו עשתה שימוש במאזניים לאפיית עוגות ובבית התגוררו בני משפחה נוספים.

הנאשם העיד את אשתו. לגרסתה היא השתמשה במאזניים לשקילת מצרכים בני 50-20 גרם לאפיה. אשת הנאשם השיבה שאינה יודעת מי עוד השתמש במאזניים יתכן שהנאשם או ילדיה.

אשת הנאשם התבקשה להגיב לטענת הנאשם שהוא שקל זהב והיא אמרה שבעלה אינו צורף, שלא היה קשור לחנות זהב ולא התעסק בזהב בכמויות. לטענת אשת הנאשם היא לא היתה מודעת לגרסתו שקנה ומכר זהב ולא היא זו שרכשה את המאזניים.

אשת הנאשם טענה שאינה יודעת על-כך שבעלה היה מוסר את המאזניים לאחרים.

בא-כוח הנאשם טען כי בבית הנאשם מתגוררים גם אשתו ועוד שנים מילדיו. המאזניים נמצאו במטבח ולא הוכח כי הסם שהיה על המשקל קשור דווקא לנאשם ולא לאחרים מבני הבית.

כב' השופטת נ' קפלינסקי, הרשיעה את הנאשם בעבירה לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים בקובעה כי גרסת הנאשם היתה בלתי-עקבית, מתחמקת, לא חד- משמעית ולכן ההסברים שהנאשם המציא אינם תמימים, בלתי-סבירים, לא זוכים לאמון ואין בהם לסתור את המסקנה המתבקשת מהראיה הנסיבתית של מציאת הסם על המאזניים של הנאשם.

הנאשם טען כי השתמש במאזניים לשקול זהב כאשר אשתו לא ידעה על עיסוק זה, אף כי במהלך עדותה ניסתה לתקן את גרסתה המקורית ולפיה הנאשם לא עסק בזהב. לא הוכח כי לנאשם ידע בזהב, הנאשם לא הצביע על מקורות מהם לטענתו רכש זהב, על זהותם של אלה להם הזהב נמכר, לצורך מה נדרש לשקול זהב, ולא מתי הדבר היה.

הנאשם מזה שנים מקבל קצבה ולא הוכיח כיאות כי היו לו מקורות למימון רכישת זהב. לפיכך גרסת הנאשם לא זכתה לאמון.

אפילו עסק הנאשם בזהב, ואפילו השתמש לשם כך במאזניים אין בכך כדי לסתור את המסקנה העולה מהימצאות הסם על המאזניים ולפיה נעשה בהם שימוש לצריכת הסם כאשר לא ניתן לכך הסבר.

ב- ע"פ 451/86 {גלה שבתאי גניקאשוילי נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך ה 326} טען בא-כוח המערער כי אין מאזניים ומשקולות בגדר כלים המשמשים להכנת סם או לצריכתו, ואפילו תאמר כי יש וניתן לראותם ככאלה, צריך שהשימוש למטרות אלה יהא דרך קבע, כי רק אז יועדו החפצים למטרות האסורות המנויות בסעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט קבע כי המערער אכן ידע בעת שהחזיק במאזניים ובמשקולות כי נעשה בהם שימוש לשקילת סם.

בנוסף, בית-המשפט דחה טענתו כאמור של בא-כוח המערער וקבע כי לא ייעודו של הכלי מטבע בריאתו הוא שקובע תמיד אם הכלי משמש להכנת סם או לצריכתו. אמת-המידה בכלי "תמים" היא השימוש שנעשה בו בפועל.

לעניין זה אין נפקא מינה אם הכלי משמש אך ורק לאחת המטרות האסורות או אם נעשה בו שימוש אסור ומותר גם יחד.

כשם שאין משמעות לכך אם השימוש האסור היה ממושך או חד-פעמי, ובלבד שהכלי יועד למטרה האסורה {או גם למטרה כזאת}.

שקילת סם מסוכן כרוכה מטבע הדברים עם צריכתו, בין במישרין על-ידי השוקל ובין בעקיפין על-ידי מי שהסם שנשקל {כולו או מקצתו} יגיע לידיו. מאזניים שיועדו לשקילת סם מסוכן הם, על-כן, כלי המשמש לצריכתו של הסם.

הימצאות שרידי סם על מאזניים מעידה, בהיעדר הסבר אחר, כי נשקל בהם סם מהסוג ששרידיו נמצאו עליהם, וכי הם יועדו לשקילת סם מסוג זה.

המסקנה מהימצאות שרידי הרואין על המאזניים והמשקולות שהחזיק המערער, היא כי כלים אלה שימשו לשקילת הרואין, כלומר, לצריכתו של סם זה.

ב- ע"פ 402/90 {יואב בן ציון לביא נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך ט 959} קבע בית-המשפט כי "אין מחלוקת כי המערער החזיק במאזנים עדינים ובמשקולות מתאימות להם. על המאזניים נמצאו סימני סם. במצב דברים זה נתקיים במאזניים התנאי - הקבוע בסעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ז-1987 - כי היו ברשות המערער כלים 'המשמשים' להכנת סם או צריכתו".

ב- ע"פ 146/86 {תמיר קובי נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך י 940} קבע בית-המשפט כי "מאזניים, המשמשים לשקילה וחלוקה, משמשים להכנת ולצריכת הסם, ועל-כן הם נופלים לגדר בדבר האסור הקבוע בסעיף 10 לפקודת הסמים".

ב- ע"פ 146/86 {תמיר קובי נ' מדינת ישראל, תק-על 89(2), 1137, 1139 (1989)} טען סנגורו של זוהר קובי כי אין מקום להרשיע בייבוא וסחר בסם מסוכן. לטענתו, הרשעה זו מבוססת על עדות אלמליח, ואין בעדות זו כל דבר שיש בו כדי לסבך את זוהר קובי - להבדיל מאחיו תמיר קובי - בביצוען של עבירות אלה.

בית-המשפט לא קיבל טענה זו וקבע כי בעדותו מציין אלמליח כי הקשר הראשוני עמו נעשה על-ידי תמיר קובי. יחד-עם-זאת, התנהגותו של זוהר קובי, החל מהפגישה במלון, עובר לחלוקת הסם בביתו וכלה בהימלטותו, כל אלה - אם הם נלקחים ביחד - מהווים ראיה נסיבתית מוצקה לחלקו של זוהר קובי בייבוא ובסחר עצמו.

מקרה דנן, הינו אחד מאותם המקרים, שהתנהגות לאחר השלמת ביצוע העבירה יש בה כדי להוות תשתית מספקת עליה ניתן לבסס ממצאים באשר לביצוע העבירה עצמה.

בנוסף, נטען כי לא היה מקום להרשיע את זוהר קובי בהחזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן. לעניין זה קבע בית-המשפט כי הרשעה זו מבוססת על עדותו של אלמליח, לפיה נשקל הסם המסוכן, וחולק לחלקים במאזניים שנמצאו בביתו ובחזקתו של זוהר תמיר.

טענתו של הסנגור הינה, כי עדות זו מלמדת על-כך כי המאזניים שימשו לשקילה ולחלוקה. לטענתו, לא די בכך כדי לקיים את יסודות העבירה הקבועה בסעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים.

עבירה זו עניינה כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו, ולא כלים המשמשים לשקילת סם מסוכן וחלוקתו. טענה זו בית-משפט לא יכול לקבל. מאזניים, המשמשים לשקילה וחלוקה, משמשים להכנת ולצריכת הסם, ועל-כן הם נופלים לגדר בדבר האסור הקבוע בסעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים.

ב- ע"פ 1293/90, ע"פ 3026/90 {אברהם חסן נ' מדינת ישראל, תק-על 91(3), 2018, 2021 (1991)} הואשם המערער בעבירה של החזקת כלים לצורך שימוש והכנה של סמים מסוכנים. כב' השופט י' מלץ קבע כי בהקשר זה היתה התשתית הראייתית שעוצבה נסיבתית בלבד וכללה הימצאות מאזניים העשויות לשמש למטרה זו בביתו של המערער.

גרסתו של המערער היתה כי קיבל את המאזניים במתנה ממתנדבת בקיבוץ בו עבד כצבע והחזקת המאזניים היתה לקישוט. למערער לא היתה תשובה לשאלה מדוע היו המאזניים מוחבאים בקופסת סבון.

בהכרעת הדין בית-משפט קמא היה ער לכך שאין ראיות ישירות הקושירות את המערער ואת המאזניים לשימוש בהם לצורך עיסוקיו בסמים.

די היה לו לצורך ההרשעה בכך שהמאזניים יכולות לשמש לשקילת סם וכי המערער נתגלה כאחד שעיסוקו בכך.

יחד-עם-זאת, לא היה כל מקום להרשיע את המערער בעבירה זו נוכח היעדר הקשר המוכח בין המאזניים לשימוש בסם. בחזקות הגורפות בהן השתמש בית-המשפט קמא אין די לצורך הרשעה בפלילים ולפיכך, יש לזכות את המערער מאישום זה.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 37189-11-10 {מדינת ישראל נ' עמיחי שינקוביץ, תק-של 2011(1), 88728 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהחזקת כלי לצריכת סם. עברו של הנאשם רצוף הרשעות בעבירות סמים ואף שהנאשם החזיק הכלי עבור אחיו, חולה סרטן המשתמש במריחואנה רפואית, הנאשם לא היה יכול להחזיק בכלי ולפיכך עבר עבירה פלילית. לנאשם מאסר מותנה שהצדדים סיכמו על הארכתו.

כב' השופט אביחי דורון גזר על הנאשם: קנס כספי בסך 1,000 ₪; הארכת מאסר מותנה בן 5 חודשים למשך 3 שנים נוספות ופסילה על-תנאי למשך 45 ימים למשך 3 שנים.

ב- ת"פ (שלום קר') 27233-11-10 {מדינת ישראל נ' יצחק אשטה, תק-של 2011(1), 67457 (2011)} הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן. הנאשם הורשע בעבירות של החזקת כלים לצריכה עצמית לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים והחזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר. לחובת הנאשם הרשעות קודמות בגין עבירות סמים ואלימות והוא אף ריצה מאסר ממושך בפועל ממנו השתחרר עובר לביצוע העבירות בתיק דנן.

כב' השופטת טל תדמור-זמיר גזרה על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים ותשלום קנס כספי בסך 1,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום די') 1140-09 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' יונתן טלגאוקר, תק-של 2011(1), 58993 (2011)} נאשם מס' 3 הודה במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים בעובדות כתב אישום אשר תוקן, בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפה לפקודת הסמים המסוכנים וכן בעבירה של החזקת כלים לפי סעיף 10 סיפה לפקודת הסמים המסוכנים.

נוכח כמות הסם המזערית בה עסקינן ולנוכח העובדה כי לנאשם מס' 3 אין הרשעות קודמות ולאור חלוף הזמן ממועד העבירה, וכן בהינתן כי הנאשם מס' 3 נמצא בתחילת דרכו התעסוקתית בהתאם לאישור אשר הוצג בפני בית-המשפט, גילו הצעיר, כב' השופט אבישי זבולון מצא לנכון לאמץ את ההסדר אליו הגיעו הצדדים ונמנע מלהרשיעו בדין תוך שחייב את הנאשם לחתום על התחייבות - להימנע מביצוע עבירה למשך שנה - בסך 6,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 3909-08 {מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' מנחם לוי, תק-של 2010(3), 86495 (2010)} הורשע הנאשם על-פי הודייתו בעובדות כתב האישום בעבירות של החזקת סם לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים ובעבירה של החזקת כלים להכנת סם, עבירה לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

כב' השופט אברהם הימן קיבל את הסדר הטיעון בין הצדדים בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 500₪.

ב- ת"פ (שלום קר') 21594-07-10 {מדינת ישראל נ' אדם זכרוב (אסיר), תק-של 2010(3), 47231 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודייתו בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

כמות הסם שנתפסה ברשות הנאשם הינה כמות גדולה ויש בנסיבות כדי להעיד על חומרת המעשים. יחד-עם-זאת, יש להתחשב בהודאתו של הנאשם אשר באה בהזדמנות הראשונה ובעובדה כי עבירת הסמים האחרונה בה הורשע בוצעה על ידו לפני כ- 14 שנים.

בנסיבות אלה מצאה כב' השופטת טל תדמור-זמיר כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מקיים את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שמייצגת התביעה, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם ולכן בכוונתה לכבדו וגזרה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים אשר ימנו מיום מעצרו - 8.7.10; מאסר על-תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים וחילוט סך של 4,055 ש"ח.

ב- ע"פ 368/86 {עדנאן עיאד נ' מדינת ישראל, תק-על 86(4), 215 (1986)} טען המערער כי לא הוכח ש"הכלים" היו ברשותו שכן טען כי אין זהות מושגים בין "החזקה" ו"ברשותו", כשהמושג האחרון המצוי בסעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים מצומצם מן הראשון.
כב' השופט א' גולדברג סבר כי בנסיבות המקרה אין להעמיק חקר אם אכן צודק ב"כ המערער בטענתו, שכן ברור הוא כי ה"כלים" נמצאו בדירתו, וכי הוא היה ער להימצאותם ונתן הסכמתו להימצאות זו.

מכאן, שאין נפקא מינה אם ה"כלים" היו של המערער או של יתר בני החבורה ששהו בביתו שאפילו לא היו שייכים לו בוודאי שהיו "ברשותו" בנסיבות המתוארות לעיל.

ב- ע"פ 610/88 {רחמים נחום (בן דוד) נ' מדינת ישראל, תק-על 89(2), 1170 (1989)] טען הסנגור שהמאזניים לא שימשו לסמים אלא לקישוט על המנורה. בית-המשפט דחה טענה זו בקובעו שאף היא לא היתה אמינה על בית-המשפט במיוחד לאור העובדה שעל אותו "קישוט" נמצאו שרידים של הרואין. לפיכך, נראה היה לבית-המשפט כי ההרשעה מעוגנת היטב בחומר הראיות ודין הערעור על ההרשעה להידחות.

ב- ת"פ (מחוזי חי') 39/96 {מדינת ישראל נ' מועין עפארה, תק-מח 2000(3), 31712 (2000)} נדון כתב האישום המייחס לנאשמים גם עבירה של החזקת כלים המשמשים להכנת סם או לצריכתו.

כב' השופט א' רזי קבע כי העובדות שנטענו בעניין זה - תפיסת משקל אלקטרוני וגזרי ניילונים שקופים - הוכחו בעדויות השוטרים ובדבריו המפורשים של הנאשם מס' 2 כמפורט בהודעתו.

במהלך המשפט וכך גם בשלב הסיכומים, התמקדו הסנגורים באישום המרכזי אודות הסם שנתפס, מבלי שנאמר דבר בקשר לאישום המייחס לנאשמים עבירה נוספת לפי סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים.
לנאשם מס' 1 אין כל הגנה בפני אישום זה. כידוע, משקל המשמש לשקילת סמים וכן ניילונים המיועדים לאריזת הסחורה, הינם "כלים" במשמעות סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים.

מאידך, בית-המשפט לא בטוח שניתן להרשיע את הנאשם מס' 2 בעבירה זו. הטעם לכך נובע מהגדרת העבירה לפיה "לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו..."

בהתאם למצב הראיות, הכלים שנתפסו היו שייכים רק לנאשם מס' 1. הדין, לדעת בית-המשפט, אינו מאפשר לייחס לנאשם מס' 2 את האחריות לעבירה זו בדרך הפיקציה, כפי שהדבר נקבע בהקשר לעבירה של החזקת סמים, כאמור בסעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים.

לפיכך, יש לזכות את הנאשם מס' 2 מהעבירה לפי סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים.