botox

ייצוא, יבוא, מסחר והספקה

1. מבוא
סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"13. ייצוא, יבוא, מסחר והספקה
לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברישיון מאת המנהל."

על-פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים כאשר בית-המשפט מרשיע נאשם בעבירה של סחר בסמים, שוב אין להמשיך ולהרשיעו בהחזקת אותו סם. במידה ונאשם יורשע גם בסחר בסם וגם בהחזקת אותו סם, מן הראוי כי ערכאת הערעור תתערב ותזכה את הנאשם בהחזקת אותו סם {ראה לעניין זה ע"פ 402/90 יואב בן ציון לביא נ' מדינת ישראל, תק-על 91(1), 966 (1991)}.

בהיעדר הגדרת "יבוא" בפקודת הסמים המסוכנים, נראה כי יש לפנות להגדרת מונח זה בפקודת הפרשנות ולפיו "יבוא" משמעו "הבאה או גרם הבאה לישראל בים, ביבשה או באוויר".

יבוא סם מסוכן על-פי ההגדרה שבגוף הפקודה ובפקודת הפרשנות "יבוא" משמעו הכנסה של סם מסוכן, בכל דרך שהיא, לתוך שטחה הריבוני של ישראל, לרבות "גרם הבאה".

משמע, די בכך שכתוצאה מפעילותו של הנאשם, מתרחשת בפועל "הכנסה" של סמים מסוכנים לתחומה של ישראל. אין מניעה לכך, שאדם יישא באחריות ל"יבוא" סם מסוכן מבלי שהוא עצמו "בא" לארץ היעד, וכך הם פני הדברים כשהסם "מיובא על-ידי בלדר הפועל כזרועו הארוכה" של המייבא האמיתי {ע"פ 646/86 איטח נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3), 676 (1987)}.

היסוד הנפשי שבבסיס העבירה הינו "מודעות" כלפי כל רכיבי היסוד העובדתי, לרבות היות ה"חומר" סם מסוכן. לחובת הנאשם קבועה בסעיף 31(2) לפקודת הסמים המסוכנים, חזקה שבחוק לפיה מי שמואשם בעבירת סם, חזקה עליו שידע כי החומר שהוא מחזיק הינו "סם מסוכן", כל עוד לא יוכיח אחרת {ת"פ (מחוזי ת"א) 40300/00 מדינת ישראל נ' חיים חסון (ויטו), תק-מח 2001(2), 46789, 46793 (2001)}.

המחוקק, בנסחו את סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, לא הסתפק בהתנהגות של סחר, יבוא וייצוא של סמים, והוא בחר להוסיף לה את התיבה "לא יקל", מתוך מטרה להרחיב את גדרה של העבירה. אין כלל ספק כי המחוקק ביקש להשוות בין דינו של מי שסוחר בסמים, מייבאם או מייצאם, לבין דינו של זה שמקל על ביצועם של כל אלה.

נדגיש כי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים מהווה הוראה ספציפית הגוברת על ההוראה הכללית שבסעיף 31 לחוק העונשין, בו קבועה עבירת הסיוע {דנ"פ 7793/04 יורם (רן) עובד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 3366, 3367 (2004)}.

כאמור, עבירת ייצוא או יבוא של סם, כפי שהיא מוגדרת בפקודת הסמים, סוטה מההגדרה הרגיל של מבצע עיקרי, והיא חלה גם על מי ש"הקל" על ייצוא הסם, שבדרך-כלל נחשב למסייע.

"הקלה" על יבוא או ייצוא משמעה עשיית מעשה ההופך את ה"יבוא" או ה"ייצוא" לקל יותר. למעשה, מדובר ב"סיוע" ל"מייבא" או ל"מייצא" {ראה הגדרת "מסייע" בסעיף 31 לחוק העונשין}.

נראה, כי יש לתת לדיבור "הקלה" את משמעותו הלשונית בשפת היום-יום, לאמור: "המעטת" הקושי; ובלשון פשוטה - עשיית מעשה ההופך את ה"יבוא" או ה"ייצוא" לקל יותר. "הקלה" מבטאת, בסופו של דבר, מעין הגשת "סיוע" ל"מייבא" או ל"מייצא"; ואם ראה המחוקק לקבוע הוראה מיוחדת בעניין זה, ולא הסתפק ב"סיוע" שהפך בשעתו את המסייע לשותף לעבירה מכוח ההוראה שבסעיף 26 לחוק העונשין - וכיום, לאחר תיקון 39, ל"מסייע" על-פי הוראות סעיף 31 האמור - אין זאת כי ביקש להרחיב את מעגל הנושאים באחריות ל"סיוע" לייבוא או לייצוא של סמים מסוכנים ... המדובר כאן ב"אחריות עצמאית" במובן זה, שאין היא חייבת להיגזר מאחריותו של עבריין עיקרי" {דברי י' קדמי על פקודת הסמים המסוכנים (1997), 141-140}.

ב- ע"פ 946/04 {מדינת ישראל נ' יורם (רן) עובד, פ"ד נח(6), 951 (2004)} עסקינן בנאשמים שסייעו לאותו קשר סמים שבו היה מעורב המערער שלפנינו, בכך שהעבירו לידיהם של אלשייך ופחימה סכומי כסף לשם מימון עסקת סמים, כאשר הם מודעים לייעודם של הכספים.
בית-המשפט המחוזי הרשיע אותם, מכוח סעיף 31 לחוק העונשין, בסיוע לביצועה של עבירת יייצוא הסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

בערכאת הערעור הורשעו הנאשמים כמבצעים עיקריים בעבירה של הקלה של ייצוא וייבוא סמים.

כב' השופט א' א' לוי קבע בפסק-דינו כי "כאשר שאלת הסיוע מתעוררת על רקע הנורמה הספציפית הקבועה בסעיף 13 לפקודת הסמים, אין כל צורך להיזקק להגדרה של סיוע בסעיף 31 לחוק העונשין. בנסחו את סעיף 13, לא הסתפק המחוקק בהתנהגות של סחר, יבוא וייצוא של סמים, והוא בחר להוסיף לה את התיבה "לא יקל", מתוך מטרה להרחיב את גדרה של העבירה. להשקפתי, אין כלל ספק כי המחוקק ביקש להשוות בין דינו של מי שסוחר בסמים, מייבאם או מייצאם, לבין דינו של זה שמקל על ביצועם של כל אלה".

ובהמשך פסק-הדין נקבע כי "המשמעות של המסקנה לפיה אחריותו של מי שהקל על ייבוא וייצוא סמים, אינה נגזרת מאחריותו של עבריין עיקרי, היא כי עצם מעשה של 'הקלה' או 'סיוע' די בו, כשלעצמו, לשם הרשעתו של ה"מסייע" בעבירה, ואין כל דרישה להמתין כי תתרחש עבירה מוגמרת, או ניסיון לעבור עבירה מוגמרת, כדי שניתן יהיה להעמיד לדין את המסייע ולהרשיעו".

ב- ע"פ 11331/03 {משה קיס (אריק-בר) נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3), 453 (2004)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, המערער סיפק לקושרים בלדר "מומחה", כשהוא מודע לתפקיד שנועד לבלדר זה בייצוא הסם.

במעשה זה הקל המערער על ייצוא הסם ועל-כן, התקיימו בו כל יסודות העבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים ויש להרשיעו בעבירה לפי סעיף זה.

אין בעובדה שהסם לא נתפס כדי לגרוע מעוצמת הראיות. תפיסת הסם המסוכן מושא העבירה אינה תנאי להרשעה וניתן להוכיח עסקה בסם - אם סחר, אם יבוא ואם עסקה אחרת לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים - גם בראיות אחרות. שיחה בין שניים בנוגע לעסקת סמים יכולה להוות ראיה לגבי העסקה {ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3), 561 (1980)}, קל וחומר במקרה דנן, שהמשטרה ירטה את משלוח הסם ובדקה אותו עובר למסירתו {בש"פ 1648/11 יגאל אביטן נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(1), 3231, 3233 (2011)}.

ב- ת"פ (מחוזי ב"ש) 8084/00 {מדינת ישראל נ' אלסאנע האני, תק-מח 2004(1), 2611, 2617 (2004)} עסקינן בכתב האישום המייחס לנאשם עבירת "יבוא הסם" מירדן.

כב' השופט יוסף אלון קבע כי הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם וחברו התקרבו עד לגדר הגבול עם ירדן, אך לא חצו את הגדר, וחזרו מגדר המערכת כשבידם השקים ובהם הסם המסוכן. עוד נקבע כי הוכח שפלוני שבא מ"כיוון" ירדן פגש בשניים ולאחר מכן הובילו השניים את שני השקים ובהם הסם המסוכן מצידה הישראלי של גדר הגבול עד לנקודת מעצרם ותפיסת השקים.

לא ניתן גם לשלול אפשירות כי מעורבותם של הנאשם וחברו בהחזקת הסם לא החלה אלא לאחר ש"יבואו" של הסם - קרי - הבאתו הפיזית מעבר לגבול לשטח ישראל - נעשתה כל כולה על-ידי "הירדני" מבלי שהנאשם וחברו עשו מעשה בקטע דברים נקודתי זה של "הבאת או גרם הבאת הסם" לתוך שטח הטריטוריה הישראלית.

הוכח כאמור מעבר לספק סביר כי הנאשם וחברו ניגשו עד לגדר המערכת ושבו משם חזרה כאשר שני שקי הסם בידיהם, אך לא הוכח ברמה הנדרשת ומעבר לכל ספק כי הם נטלו חלק גם באקט ה"יבוא" עצמו - לאמור - העברת הסם מהטריטוריה הירדנית לתוך שטח ישראל.

מתוך ספק זה, בית-המשפט לא ראה לנכון להרשיע הנאשם בעבירת יבוא הסם שיוחסה לו בכתב האישום.

ב- ע"פ 68/75 {יוסף שושנה נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2), 542 (1975)} בא-כוח המערער טען כי העובדה בלבד, שהמערער נמצא מחזיק בכמות כה גדולה של חשיש, לא די בה כדי להעיד שהוא עשה עסקה מסחרית בגינה אלא לכל היותר שהתכוון לעשות עסקה כזאת ומכאן שלא הוכחה העבירה של סחר בחשיש.

כב' השופט ש' אגרנט קיבל הטענה וקבע כי בולט הוא מלשון הסעיף כי מדובר הוא, לעניין עבירת הסחר בסם מסוכן, בעשיית עסקה ממש בגינו, דבר המתחייב גם מהמילים "לא יעשה בו שום עסקה אחרת".

העובדה של החזקת כמות כה גדולה של חשיש על-ידי המערער מעידה על כוונתו לסחור בו, אך לא על עשיית עסקה ממש לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים {יוער כי כל אשר מציינים הפרטים בכתב האישום לעניין זה הוא כי "הנאשמים התכוונו לסחור בסמים בלי היתר"}.

לפיכך, נקבע כי לא הוכחה עבירת הסחר בחשיש.
ב- ב"ש (שלום אי') 1859/06 {מדינת ישראל נ' משה ילוז, תק-של 2006(3), 13898, 13902 (2006)} קבע בית-המשפט כי עבירה של סחר בסם מחייבת ביצוע בעין של עסקת מכירה/קניה ואף אם נקבע המחיר ושולמה התמורה, אין לדבר על "סחר" בסם אלא במקום שבו עבר הסם - בפועל - ממוכר לקונה.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 7157/95 {מדינת ישראל נ' אחמד מוחארב, תק-של 96(3), 3598, 3600 (1996)} קבע בית-המשפט כי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, הינו סעיף ארוך ומפורט המספק חלופות שונות הכוללות ייצוא, יבוא, סחר ואספקה של סם מסוכן.

עובדה זו מלמדת כי אין להרחיב את משמעות המושג "סחר" שבסעיף אל מעבר למשמעותו הלשונית, היום-יומית, "קניה ומכירה", כאשר אלו בוצעו בעין, הלכה למעשה.

בולט מלשונו של סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים "כי מדובר הוא, לעניין עבירת הסחר בסם מסוכן, בעשיית עסקה ממש בגינו, דבר המתחייב גם מהמילים "לא יעשה בו שום עסקה אחרת" {ראה ע"פ 68/75 יוסף שושנה נ' מ"י, פ"ד כט(2), 542 (1975)}.

על-כן, בחירתה של התביעה להאשים את הנאשם בעבירת "סחר בסם" מוטעית, שכן עסקינן בעבירת "עשיית עסקה אחרת בסם".

2. סחר בסם - רף ענישה
ב- ת"פ (שלום אי') 30925-11-10 {מדינת ישראל נ' נדב הורביץ (עציר), תק-של 2010(4), 111769 (2010)} נפסק מפי כב' השופט יואל עדן:
"מתיר לנאשם לחזור בו מכפירתו בכתב האישום.

מתיר הגשת כתב אישום מתוקן.

הכרעת דין
על יסוד הודית הנאשם באמור בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיע אותו בעבירה המפורטת בו.

גזר דין
1. הנאשם הורשע, על-פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של סחר בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

2. הנאשם יליד שנת 1987 ולחובתו עבר בעבירות אלימות, רכוש ועבירת סמים אחת, בגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר-הפעלה למשך 3 חודשים.

3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. אין ספק כי מדובר בהסדר טיעון אשר יש בו כדי להקל עם הנאשם.

עבירות הסמים בכלל ועבירות הסחר בסמים מסוכנים צריכות לענישה קשה ומרתיעה ובתי-המשפט, על כל ערכותיהם, קבעו כי יש לאסור מלחמה כנגד עבירות הסמים ובפרט עבירות הסחר בסמים.
ב"כ המאשימה טען לקושי ראייתי. לאור הקושי הראייתי האמור וכן בשים-לב לגילו של הנאשם, לא ראיתי לנכון להתערב בהסדר.

4. לפיכך, הנני מטיל בזה על הנאשם עונש כדלהלן:

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ויום אחד. תקופת מאסרו תחושב מיום- 02.11.2010.

הפעלת מאסר על-תנאי - מפעיל בזאת מאסר על-תנאי שהוטל על הנאשם ביום 26.04.2010 ב- ת"פ 1148/09 של בית-המשפט השלום באילת, לתקופה של 3 חודשים וזאת בחופף לעונש המאסר בפועל המוטל על הנאשם דלעיל.

סה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל למשך 12 חודשים ויום אחד אשר ימנו מיום - 2.11.2010.

מאסר על-תנאי - מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים מיום שחרור יעבור על עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

מאסר על-תנאי - מאסר על-תנאי לתקופה של 4 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים מיום שחרור יעבור על עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

מוצג - כל המוצגים יושמדו/יחולטו לשיקול דעת המאשימה, למעט טלפון סלולרי (מסוג
אייפון) אשר יושב לנאשם באמצעות רעייתו, לאלתר.
חילוט - אני מורה על חילוט סך 660₪ אשר נתפסו אצל הנאשם וזאת לטובת הקרן למלחמה בסמים."

ב- ת"פ (שלום כ"ס) 8511-10-10 {מדינת ישראל נ' ענאד חג יחיה (עציר), תק-של 2010(4), 70775 (2010)} נפסק מפי כב' השופט אהרן ד' גולדס:
"הכרעת דין
אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום - סחר בסם מסוכן בניגוד לסעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש), התשל"ג-1973, באירוע מיום 1.10.10.

גזר דין
הנאשם הורשע על-פי הודייתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום - סחר בסם מסוכן בניגוד לסעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש), התשל"ג-1973, באירוע מיום 1.10.10.

הצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון אשר יש בו כדי לשקף את הענישה הראויה.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית-המשפט - שיקול זה אני שוקל לקולא.

שמעתי אף את דברי ב"כ הצדדים לעניין נסיבות העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם ואני מאשר את ההסדר אליו הגיעו הצדדים.

אין ספק כי בעבירות מסוג זה בו הורשע הנאשם, שהוא אבי אבות הטומאה, שומא על בית-המשפט להחמיר בענישה ואף להשית על נאשמים קנס אשר יהא בו כדי לשקף את סלידתו של בית-המשפט מהעבירה של סחר בסמים שכל עניינו הוא הפצת הנגע והתעשירות העוסק בו.

אשר-על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל בן 12 חודשים בתיק זה.
כמו כן, אני מפעיל את עונש המאסר מותנה בן 12 החודשים בחופף ובמצטבר בתיק 1842/07 (שלום כפ"ס), כך שסה"כ ירצה הנאשם 17 חודשים החל מיום מעצרו - 1.10.10.

2. מאסר על-תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

3. קנס בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 60 יום מיום שחרורו מהמאסר.

4. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

5. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים באם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

ניתן צו להשמדת המוצג."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 5336-03-10 {מדינת ישראל נ' אברהם מניאן (עציר), תק-של 2010(4), 58457 (2010)} נפסק מפי כב' השופט בני שגיא:

"הכרעת דין
על יסוד הודאתו, אני מרשיע את הנאשם בשתי עבירות של סיוע לסחר בסם מסוכן- עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 + סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
אני מכריז על הנאשם כסוחר סמים.

גזר דין
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של סיוע לסחר בסם מסוכן. על-פי כתב האישום המתוקן, סייע הנאשם לאחר למכור ארבע מנות סם מסוכן מסוג הרואין לשוטר סמוי.

הצדדים עתרו במשותף להטלת עונש של 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם כעת. הצדדים נימקו את ההסדר הן בעובדה כי הנאשם מרצה כעת עונש מאסר ממושך לתקופה של 40 חודשים, הן נוכח הודאתו, חרטתו והחיסכון בזמן ציבורי. עוד הוסיפה הסנגורית והסבירה כי הנאשם הביע רצון להשתלב בהליך גמילה והוא אמור להתחיל את ההליך בימים הקרובים ולאחר שיעבור לכלא חרמון.

בחנתי את נימוקי הצדדים להסדר ומצאתי את ההסדר כסביר, ועל-כן אכבדהו.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
1. 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במצטבר למאסר אותו מרצה הנאשם כעת בניכוי 2 ימי מעצר (23.2.10-24.2.10).

2. מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירה על פקודת הסמים שהיא פשע.

3. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנה מיום שחרורו. הנאשם אינו צריך להפקיד רישיונו, שכן רשמתי לפני הצהרתו כי מעולם לא הוציא רישיון נהיגה.

4. אני מורה על חילוט 240₪ שנתפסו במעמד האירוע.

5. ניתן צו כללי להשמדת המוצגים או לחילוטם, בהתאם לשיקול דעת המשטרה.

בנסיבות העניין, ונוכח תקופת המאסר הממושכת אשר אמור לרצות הנאשם והיותו מכור לסמים, לא מצאתי להטיל עליו קנס."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 45070-03-10 {מדינת ישראל נ' בילאל מוסלם (עציר), תק-של 2010(4), 76775 (2010)} נפסק מפי כב' השופט בני שגיא:

"הכרעת דין
על יסוד הודאתו, אני מרשיע את הנאשם בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן - לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן.
מדובר בשני אירועים במסגרתם מכר הנאשם סם מסוכן מסוג קוקאין לסוכן משטרתי סמוי.

במכירה הראשונה דובר על כמות של 1.7 גרם, ובמכירה השניה דובר על כמות של 2.8.
הצדדים הציגו הסדר טיעון במסגרתו עתרו במשותף להטלת עונש של 11 חודשי מאסר, מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון.

התובעת, בטיעון מפורט, התייחסה לנימוקי ההסדר, ובין היתר ציינה כי מדובר בהסדר אשר תואם את רף הענישה שנקבע בפרשה, את האינטרס הציבורי, החיסכון בזמן ציבורי, הודאתו וחרטתו של הנאשם. התובעת ביקשה לאזן את רכיב המאסר המתון שהוצג בהסדר עם ענישה משמעותית ברכיבי הקנס ופסילת הרישיון.

הסנגור ביקש אף הוא לאמץ את הסדר הטיעון מאותם נימוקים עליהם עמדה התובעת. הסנגור הדגיש כי כלל אחידות הענישה הוא זה שהנחה את התביעה, הוא זה שהוביל להסדר הטיעון והוא זה אשר צריך לעמוד ביסוד שיקוליו של בית-המשפט אף כאשר בוחן בית-המשפט את רכיבי הקנס ופסילת הרישיון.

בחנתי את נימוקי הצדדים להסדר, ובשים-לב לרף הענישה שנקבע בפרשה, דומני כי ההסדר משקף את כלל הנתונים.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו - 23.3.10.

2. מאסר למשך 8 חודשים, אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירה על פקודת הסמים שהיא פשע.

3. קנס בסך 3,000 ₪, או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 1.12.10.

4. פסילת רישיון לתקופה של 4 חודשים החל מיום שחרורו של הנאשם.

5. הסמים יושמדו. מוצגים אחרים יושמדו או יחולטו לפי שיקול דעת המשטרה.

מועדי ההוכחות הקבועים בהליך: 8.11.10, 11.11.10 ו-14.11.10- מבוטלים ואין צורך בהבאת הנאשם במועדים אלה לבית-המשפט."

ב- ת"פ (שלום קר') 48377-08-10 {מדינת ישראל נ' יניב שאקי (אסיר), תק-של 2010(4), 26614 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת טל תדמור-זמיר:

"הכרעת דין
(הנאשם 1)

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה אותו בשתי עבירות של סחר בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
(הנאשם 1)

הנאשם הורשע לאחר הודאתו בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן וזאת במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים.

כעולה מעובדות כתב האישום בתאריך 25.5.10 סחר הנאשם בסם מסוכן מסוג קנאביס במשקל 22.99 גרם נטו תמורתו קיבל 200₪ ובתאריך 16.6.10 סחר הנאשם בסם מסוכן מסוג אקסטזי בכמות של 15 כדורים.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה והצדדים ביקשו לכבד ההסדר אליו הגיעו נוכח עברו של הנאשם והעובדה כי הוא עומד באותו רף ענישה אשר נקבע בגזר הדין של הנאשם 2, שותפו.

לאחר ששמעתי טעוני הצדדים, מצאתי כי הסדר הטיעון אליו הגיעו מקיים את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שמייצגת התביעה, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם, כפי שנקבע בהלכת פלוני - (ע"פ 1958/98), ולכן בכוונת בית-המשפט לכבדו.

אשר-על-כן, אני דנה את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים אשר ימנו מיום מעצרו - 23.8.10.

אני דנה את הנאשם למאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירת פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.
אני מורה כי על הנאשם לחתום על התחייבות בסך 4,000₪ להימנע משך 3 שנים מלעבור עבירת פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.
אם לא יחתום - ייאסר ל - 30 ימים.

אני מורה על חלוט סך של 1,320₪ אשר נתפסו ברשות הנאשם."
ב- ת"פ (שלום אי') 36628-06-10 {מדינת ישראל נ' יוסף אוחיון (עציר), תק-של 2011(1), 10286 (2011)} נפסק מפי כב' השופט אלון רום:

"גזר דין
1. הנאשם הורשע, על-פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 14.06.2010 בשעה 09:15 או בסמוך לכך בדירתו באילת, סחר הנאשם בתרופות מרשם קלונקס ובסם מסוכן בכך שלאחר שאחד בשם רפי כהן הגיע אל הנאשם וביקש לקנות כדורים מסוג קלונקס המחייבים מרשם רופא, מסר אותו כהן סכום של 70₪ ובתמורה מסר הנאשם לכהן, 12 טבליות של קלונקס. באותו מעמד, ביקש רפי כהן לרכוש תחליף סם מסוג אדולן המכונה "מים" [בלשונם של רפי כהן והנאשם], אזי אמר לו הנאשם שאין לו ברשותו אדולן אך יוכל למכור לו מנה של סם מסוג הרואין בסך של 100 ₪, רפי כהן הסכים ומסר לו שטר של 100 ₪. מיד ובסמוך הוציא הנאשם מפיו אריזת פלסטיק סגורה ובתוכה סם מסוג הרואין במשקל של 0.3223 גרם נטו.

במעשיו המפורטים סחר הנאשם בסם מסוכן ללא שהותר לו לעשות כן.
2. ב"כ הצדדים טענו בפניי טיעוניהם, כאשר ב"כ המאשימה מדגיש את העובדה כי מדובר בעבירה חמורה שעניינה סחר סמים כאשר קיים מאסר מותנה בן 10 חודשים בעניינו של הנאשם ועובדה זו לא הרתיעה אותו מלהמשיך ולבצע עבירת סחר בסם וכן כי הנאשם ריצה סך הכל 11 שנות מאסר ועברו הפלילי מכביד ואין הוא מיטיב את דרכיו וממשיך לבצע עבירות.

כן טען ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירות חמורות אשר מחייבות ענישה ממשית. להוסיף שהנאשם הודה רק לאחר שעד התביעה התייצב לדיון.

עותר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך, כן מאסר מותנה, קנס ופסילה.

הסנגור עותר להקל עם מרשו, לאור תחלואיו הרפואיים כאשר מדובר באדם מבוגר שהינו נרקומן מזדקן כלשון הסנגור אשר מקבל טיפול בתחליפי סם, אך שלח ידו לסם רחוב במקרה זה. כן הדגיש את העובדה שהנאשם הינו אדם ערירי, וכן כי לא נתפסו סמים נוספים.

עוד טוען הסנגור כי מרשו הינו מצוי בתחתית שרשרת הפצת הסם, ולמעשה אין מדובר בנאשם שעוסק בסחר בסם באופן תדיר. הסנגור הדגיש כי הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי.

3. עבירת הסחר בסם מסוכן הינה עבירה קשה וחמורה שמפילה חללים רבים, פוגעת במשפחות רבות.

4. המדובר בסם מסוג הרואין, המכונה סם המוות ולא בכדי, סם זה אוחז בציפורניו בנפשו של המשתמש ומשעבד אותו אליו תוך שהסם מפיל קורבנות רבים בנפש וגורם לסבל וייסורים הן למשתמשים והן לבני משפחותיהם ולסביבתם, אשר משלמים מחירים כבדים ונוקבים כתוצאה ישירה מהשימוש בסם.

5. בית-המשפט מצווה להחמיר בעבירות של סחר בסם ולא בכדי קבע המחוקק מאסרים ארוכים וממושכים בגין עבירת הסחר בסם. בשלב גזירת הדין יש לתת משקל יתר להוראת החוק ולפסיקת בתי-המשפט אל מול השיקולים האינדיבידואלים של הנאשם.

נגע הסמים הוא קשה מנשוא. אחת הדרכים המרכזיות להילחם בנגע זה הינה באמצעות החמרה בענישה.

6. הנאשם שבפניי יליד 1960, בעברו עבירות סמים ועבירות נוספות כאשר הוא ריצה עונשי מאסר שמסתכמים כדי 11 שנות מאסר בפועל, ועולה כי לא היה בכל אלה בכדי להביא לשיקומו והוא שב ומבצע עבירות.

הנאשם נדון למאסר מותנה בן 10 חודשים ביום 16.07.2009, בגין עבירה של פשע לפי פקודת הסמים, זאת מיום שחרורו. והנה חלפו רק מספר חודשים והנאשם אף שידע כי מאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו, ביצע עבירה חמורה של סחר בסם.

במצב דברים זה, יש חומרה יתרה להתנהגותו של הנאשם שכן לא די בכך שהוא משתמש בסם שאסור לכשעצמו, הוא אף מוכר אותו לאחרים.

מכירת התכשיר קלונקס והסם מסוג הרואין נעשו בתמורה לכסף שקיבל הנאשם, תוך שהוא מודע לחומרת מעשיו.

7. הענישה הינה אינדיבידואלית, ונסיבותיו של הנאשם אינן קלות. עולה כי הוא סובל מתחלואים בריאותיים לא פשוטים וכי הוא ערירי וככל הנראה עבר ניתוחים המקשים על בריאותו.

8. בסופו של יום כשעל בית-המשפט לגזור עונשו של נאשם, יש לאזן בין הגורמים לחומרה לבין הנסיבות המקלות, כאשר במקרה זה שבפניי, החומרה המובהקת של המעשים אותם ביצע הנאשם גוברת על השיקולים האישיים ועל קשייו של הנאשם.

כחלק מעיקרון ההרתעה והגמול, יש להכביד יד עם סוחרי הסם ובמקרה שלפניי ההתחשבות בנסיבותיו של הנאשם יכולה להיות חלקית בלבד.

9. אשר-על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל - מאסר בפועל בן 16 חודשים.

הפעלת מאסר על-תנאי - אני מורה על הפעלת המאסר על-תנאי בן 10 חודשים שניתן בתיק 1296/09 של בית-משפט השלום באילת, גזר דין מיום 16.07.2009 במצטבר למאסר שהוטל בתיק זה.

סך הכל ירצה הנאשם 26 חודשי מאסר בפועל זאת בניכוי ימי מעצרו מיום 14.06.2010 עד היום, למעט ימי החופשה אליהם יצא בין התאריכים 15.12.2010 ועד ליום 19.12.2010, 30.12.2010 ועד ליום 02.01.2011.

מאסר על-תנאי - מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, יעבור על עבירת סמים נוספת מסוג פשע.

מאסר על-תנאי - מאסר על-תנאי לתקופה של 4 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, יעבור על עבירת סמים נוספת מסוג עוון.

קנס - קנס בסך 1,000 ש"ח או מאסר למשך 5 יום תחתיו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם בתוך 30 יום מהיום ויתר התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק.

פסילה בפועל - אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון למשך 24 חודשים מיום שחרורו.

רשמתי בפניי הצהרת הנאשם כי אין בידיו רישיון נהיגה."

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 2283-09 {מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' עמוס זפרני, תק-של 2011(1), 33795 (2011)} נפסק מפי כב' השופט ארז יקואל:

"גזר דין
(לנאשם 2)

1. הנאשם הורשע כפי הודייתו בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה") - בשני מופעים.

2. הנאשם יליד 1982 ובעברו ארבע הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש. הנאשם ריצה שני עונשי מאסר בני שישה חודשים כל אחד.

3. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 9.12.08 סחר הנאשם בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 85.17 גרם נטו אל מול סוכן משטרתי. ביום 25.3.09 סחר הנאשם בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 101.8 גרם נטו אל מול אותו סוכן.

4. הודיית הנאשם נמסרה במסגרת הסדר דיוני, שכלל חזרה מכפירה, תיקון כתב האישום וטיעון פתוח לעונש לאחר קבלת תסקיר מאת שירות המבחן.

5. מתסקירי שירות המבחן עולה המלצה להשית על הנאשם צו מבחן למשך שנה. תואר רקע חייו של הנאשם, שלא אפרטהו מחמת צנעת הפרט. הנאשם נשוי ואב לשני ילדים קטנים. לדבריו, הוא אינו צורך סמים מסוכנים מזה שנים וניכרת הבנה טובה יותר מצידו באשר לאופן התנהגותו הבעייתית. גם רעיית הנאשם הביעה התפכחות ביחס אליו והשמת גבולות ברורים בפניו.

בדיקות שמסר הנאשם נמצאו נקיות משרידי סם. שירות המבחן התרשם מהתייחסותו הבוגרת והמפוקחת למצבו, להרגליו ולדפוסיו הבעייתיים. עוד התרשם שירות המבחן מהמוטיבציה הקיימת לנאשם להשתלב בהליך טיפולי ולהתגייס לתהליך של שינוי גם על רקע מחוייבותו למשפחתו.

6. הצדדים למעשה אינם חלוקים בעתירתם לעונש. המאשימה הבהירה כי אין בהמלצת שירות המבחן די כדי להשיג את מטרות הענישה בעניינו של הנאשם ועתרה לענישתו גם על דרך מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס משמעותי, פסילה בפועל, פסילה על-תנאי והתחייבות.
7. חוות-דעתו הראשונית של הממונה על עבודות השירות הביעה אי-התאמה לריצוי הנאשם עונש בדרך זו. בהתאם להחלטתי מיום 05.12.10, הוריתי לממונה להגיש חוות-דעת נוספת וזו ציינה מקום השמה תוך הבעת סייגים באשר להתאמתו של הנאשם לריצוי עונש מאסר על דרך עבודות שירות.

8. לאחר שהתקבלה חוות הדעת הצטרף הסנגור לעתירת המאשימה לעונש. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה והביע צער על מעשיו ובקשה ליתן לו הזדמנות אחרונה לשקם את חייו.
9. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לאמץ את עתירתם המשותפת של הצדדים.

10. לחובת הנאשם יש להתייחס לחומרת העבירות. נהרות של דיו נשפכו אודות נגע הסם המסוכן ופגיעתו הניכרת בחברה, המחייבת נקיטת יד קשה על דרך הטלת עונשים חמורים ומכאיבים שירתיעו עבריינים בפועל ובכוח מביצוע עבירות כגון דא. יש לייחס משקל נכבד ביותר לשיקולי הגמול וההרתעה בענישת נאשמים בעבירות סמים חמורות ונסיבות אישיות נסוגות כנגד משקל זה. בענייננו, אין המדובר במופע בודד של סחר בסם מסוכן.

11. לזכותו של הנאשם יש להתייחס להודייתו שחסכה זמן שיפוטי יקר, לקבלת האחריות הנובעת ממנה, לעברו שאינו כולל עבירות דומות ולשינוי שהוא מבקש לערוך בחייו. כמו כן, יש להתייחס לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מבלי שהנאשם יוסיף ויסתבך בפלילים.

סברתי כי עתירתם המשותפת של הצדדים לעונש מאזנת בין האינטרסים השונים, מביאה בחשבון את שיקולי החובה והזכות בעניינו של הנאשם ויש בה כדי להשיג את מטרות הענישה.


12. מכל האמור, אני משית על הנאשם את העונשים, כדלקמן:

מאסר בפועל - למשך 5 חודשים. לריצוי בעבודות שירות לפי חוות-דעת ממונה מיום 09.01.11. תחילת ריצוי העבודות ביום 02.02.11 ועל הנאשם להתייצב בשעה 08:00 במועד זה במשרדי הממונה על עבודות השירות מפקדת מחוז מרכז ברמלה. הנאשם מוזהר כי כל הפרה בתנאי עבודות השירות יכול ותביא להפקעתן המינהלית ולריצוי העונש במתקן כליאה. שימת לב הנאשם לנספח לחוות-דעתו של הממונה, כך שבמידה והנאשם יפלט ממקום ההשמה, יכול וגם שיקול זה יביא להפסקה מינהלית של עבודות השירות ולריצוי עונשו במאסר מאחורי סורג ובריח.

מאסר על-תנאי - לתקופה של 9 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים מהיום יעבור על כל עבירה על-פי הפקודה.

קנס - בסכום של 5,000 ₪ או מאסר הנאשם למשך 35 ימים תחתיו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מעוד 150 ימים בהתחשב בריצוי עבודות השירות. פיגור באחד התשלומים יעמיד לפירעון מיידי את היתרה שטרם סולקה ויחייב את הנאשם בתוספת פיגורים כחוק.

פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך חודשיים. מניין ימי הפסילה יחל עם הפקדת רישיון הנהיגה של הנאשם.

פסילה על-תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך חודשיים. הנאשם יישא בעונש זה לתקופה של 3 שנים מהיום יעבור על כל עבירה על-פי הפקודה או על כל עבירה המחייבת הפעלת הפסילה המותנית.

התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות בסכום של 10,000 ₪ להימנע מלעבור על העבירה בה הורשע למשך שנתיים מהיום. לא יחתום הנאשם על ההתחייבות ייאסר בגין כך למשך 7 ימים.

צו מבחן - למשך 12 חודשים. הנאשם ישתף פעולה עם שירות המבחן כפי הוראותיו. הנאשם מוזהר כי כל הפרה בתנאי צו המבחן יכול ותביא להפקעתו ולגזירת דינו מחדש."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 2778-12-10 {מדינת ישראל נ' נוני נפוסי (עצירה), תק-של 2011(1), 17444 (2011)} נפסק מפי כב' השופט שמאי בקר:

"הכרעת דין
נוכח הודאת הנאשמת הנני מרשיעה במיוחס לה - ב- 2 עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
1. הנאשמת הורשעה על-פי הודאתה ב- 2 עבירות של סחר בסם מסוכן.

2. לחובת הנאשמת 3 הרשעות קודמות בתחום הסם, כאשר ההרשעה אחרונה נושאת עימה מאסר מותנה ל- 12 חודשים והוא בר-הפעלה.

3. נוכח הודאתה המהירה של הנאשמת, החיסכון בזמן תביעתי ושיפוטי כאחד, ונוכח נסיבותיה האישיות, אני בהחלט מוצא לאמץ ולכבד את הסדר הטיעון המדוד אליו הגיעו הצדדים.

4. אשר-על-כן, ונוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:
א. מאסר למשך 12 חודשים.

ב. אני מפעיל את המאסר על-תנאי שהוטל על הנאשמת ב- ת"פ 7374/07 מיום 23.08.2008 מבית-משפט השלום בתל-אביב, בן 12 חודשים, כך שישה חודשים ירוצו בחופף לעונש שבסעיף-קטן א' ושישה חודשים במצטבר.

ג. סך הכל תישא הנאשמת ב- 18 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרה, 29.11.2010.

ד. מאסר למשך 6 חודשים, ואולם הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תוך שנתיים תעבור עבירה בה הורשעה.

ה. נוכח העובדה שאותם 420₪ שנתפסו על הנאשמת הינם כל הונה, ונוכח המאסר הארוך הצפוי לה, כאמור לעיל, איני עושה צו חילוט ביחס למעות אלו."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 13061-01-11 {מדינת ישראל נ' סעיד בקיט (עציר), תק-של 2011(1), 28917 (2011)} נפסק מפי כב' השופט שמאי בקר:

"החלטה
אני ממנה את עורך-הדין מסארווה מסנ"צ לייצג את הנאשם בתיק זה.

הכרעת דין
נוכח הודאת הנאשם הנני מרשיעו במיוחס לו - בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של סחר בסם, לאחר שמכר לאחר 8 גרם של קנביס. הנאשם הוא פליט סודני ועל פני הדברים עברו נקי.

2. בנסיבות העניין, אני מוצא לשבח את הצדדים, על הגעתם להסדר מדוד וראוי, ואני בהחלט מאמצו בשתי ידיים.

3. אשר-על-כן, ונוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 3 חודשים ויום, החל מיום מעצרו 01.01.2011.

ב. מאסר למשך 3 חודשים, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם תוך שנה יעבור עבירה בה הורשע.

ג. אני מורה על חילוט האופניים והפלאפון צבע כסף (נוקיה) ומאידך גיסא על השבת הסכום שנתפס אצל המשיב, בניכוי פדיון עסקת הסם נושא כתב האיום והטלפון הנוסף שנתפס ברשותו.

ד. הסמים שנתפסו - יושמדו."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 2639-12-10 {מדינת ישראל נ' לבנה חולי (עצירה), תק-של 2011(1), 40309 (2011)} נפסק מפי כב' השופט שמאי בקר:

"הכרעת דין
נוכח הודאת הנאשמת, הנני מרשיעה במיוחס לה - בשתי עבירות של סחר בסם, והכל בניגוד להוראת סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.
גזר דין
1. הנאשמת הורשעה על-פי הודאתה בשני אישומים של סחר בסם.

2. נוכח עברה הפלילי והאישומים המיוחסים לה היום, כמו גם לאור העובדה כי היא מרצה עונש מאסר בפועל בימים אלו, בגינו של תיק אחר, אני מוצא כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים הוא בהחלט סביר ואני מאמצו בזאת.

3. אשר-על-כן, ונוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 11 חודשים, בניכוי ימים מעצרה מיום 29.11.2010 עד 27.12.2010. והכל במצטבר לעונש אותו היא מרצה היום.

ב. מאסר למשך 5 חודשים, ואולם הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורה תעבור עבירה בה הורשעה.

4. הסמים שנתפסו במסגרת כתב אישום זה - יושמדו."

ב- ת"פ (שלום קר') 48430-08-10 {מדינת ישראל נ' בן ציון טל, תק-של 2011(1), 49075 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת טל תדמור-זמיר:

"הכרעת דין
הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום.

לפיכך הנני מרשיעה את הנאשם ב- 3 עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע לאחר הודאתו ב- 3 עבירות של סחר בסם מסוכן.

כעולה מעובדות כתב האישום ביצע הנאשם 3 עסקאות של סחר בסם מסוכן אותו מכר לסוכנת משטרתית ב- 3 תאריכים שונים:

בתאריך 30.4.10 מסר הנאשם לסוכנת 5 כדורים הנחזים ככדורי אקסטזי. בתאריך 5.5.10 מכר הנאשם לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 14.79 ג' נטו תמורת 400 ₪ ובתאריך 11.5.10 מכר הנאשם לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 15.65 ג' נטו בתמורה ל- 450 ₪.

במסגרת הטעונים לעונש הפנתה התובעת לעברו הפלילי של הנאשם, לתכיפות ביצוע העבירות, לתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם, לחומרת העבירות ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה.

התובעת הגישה פסיקה לתמוך טיעוניה ועתרה להטלת מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר מותנה, קנס כספי ופסילת רישיון הנהיגה של הנאשם.

ב"כ הנאשם ביקשה להבחין בין המקרים מושא פסקי-הדין שהגישה התובעת למקרה שבפנינו וביקשה שלא ללמוד מהם לענייננו.

ב"כ הנאשם הדגישה הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, נסיבות ביצוע העבירות וכמויות הסמים. עוד הפנתה לעובדה כי הנאשם היה במעצר מאחורי סורג ובריח ולאחר מכן ועד היום שהה בתנאי מעצר בית מלא אשר הביא אותו לקשיים כלכליים.

עוד הפנתה ב"כ הנאשם לעובדה שהעבירה האחרונה בגינה הורשע הנאשם נעברה על ידו בשנת 2001 וטענה כי שירות המבחן הרים ידיים במקרה דנן שלא בצדק.

בקשתה להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, זאת בהסתמך על פסיקה אותה הגישה לעיוני ואשר כוללת פסק דין שניתן במסגרת הפרשה הכוללת את התיק דנן.

הנאשם טען כי עבד טרם הסתבכותו בתיק דנן ונגרר אחרי יופיה של סוכנת, ציין כי נקי מסמים מזה 10 שנים וביקש להתחשב בו.

הלכה פסוקה היא כי יש להחמיר בעונשם של אלה המשתלבים במערך הפצת הסם. זאת, כדי לענות על האינטרס הציבורי בדבר קטיעת המעגל השוטה של הפצת הסם אשר יש בו כדי לפגוע בחברה בה אנו חיים.

לפיכך, על בתי-המשפט לענוש ענישה מרתיעה ומחמירה על-מנת לבטא שאט הנפש מביצוע עבירות הסמים ולבער הנגע.

במקרה דנן מדובר ב- 3 עסקאות בסמים שונים אשר בוצעו תוך פרק זמן קצר מאוד של כשבועיים ימים.

מאידך יש לשקול כי את הודאתו המיידית של הנאשם אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, את העובדה כי הנאשם נקי מסמים משך השנים האחרונות ואת נסיבותיו האישיות כפי שבאו לידי ביטוי הן בתסקיר שהוגש בעניינו והן בטיעוני ב"כ.

מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי טרם מעצרו בגין האירוע מושא התיק דנן, ניהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי ושמר על מסגרת תעסוקתית קבועה.

עברו הפלילי של הנאשם אמנם נוגע לעבירות סמים, אולם אלה בוצעו לפני כעשור והנאשם הורשע בגינן לפני כ- 8 שנים.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, זאת בשל התרשמותו כי הנאשם מתקשה להתחבר רגשית לחומרת התנהגותו והתרשמותו ממוטיבציה חיצונית בלבד לטיפול ומפרוגנוזה שלילית לשינוי ושיקום.

עיינתי בפסקי-הדין אשר הוגשו לעיוני על-ידי ב"כ הצדדים וכמותם קיימים עוד אין ספור אחרים, ביניהם כאלה אשר בחרו להחמיר עם נאשמים אשר סחרו בסם מסוכן וכאלה אשר בחרו להקל עמם.

במקרה דנן, כאשר לנגד עיני מחד מהות העבירות, ריבוי העסקאות ותכיפותן ומנגד כמויות הסם, הודאתו המיידית של הנאשם, עברו הישן ונסיבותיו האישיות, רואה אני לגזור על הנאשם מאסר בפועל כאשר בכל השיקולים לקולא יש כדי להשפיע על אורכו.

אשר-על-כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים מהם ינוכו ימי מעצרו מיום 23.8.10 עד ה- 2.9.10.

2. מאסר על-תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.

3. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 1.3.11. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד - תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

בהתחשב בעובדה כי הנאשם נקי מסמים, לא מצאתי לגזור רכיב של פסילה."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 22299-10-09 {מדינת ישראל נ' מחמד אבו זינה, תק-של 2011(1), 99064 (2011)} נפסק מפי כב' הסגן נשיא חנן אפרתי:

"הכרעת דין
לאחר ששוכנעתי כי לנאשם המיוצג נהיר שבית-המשפט לא כפוף להסדרי טיעון, התרתי לנאשם לחזור בו מכפירתו ואני מרשיע אותו על-סמך הודאתו בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן על שני אישומיו כמפורט להלן:

באישום הראשון: ייצוא, יבוא או סחר סמים מסוכנים, עבירה על הוראת סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

באישום השני: באותה העבירה. כנ"ל הדין באישום השלישי.

גזר דין
בפני נאשם יליד 1990 שהורשע על-פי הודאתו כלל שיוחס לו בכתב האישום. כנגד הנאשם עומד מאסר על-תנאי בר-הפעלה ב- ת"פ 1288/06 בבית-משפט השלום לנוער בירושלים, שניתן על-ידי כב' השופט אביטל חן מיום 24.06.09 ו- 3 חודשי מאסר.

הנאשם הורשע ב- 3 עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג "חשיש" ב- 3 הזדמנויות שונות בהפרשים של יום בין אחד לשני, ב- 3 זירות אירוע שונות. קרי: מדובר בפעילות סחר לכל דבר ועניין.

התביעה וההגנה הגיעו להסדר טיעון שבנסיבות אלה הינו סביר ואינו נוגד את טובת הציבור וזאת מהטעמים שהנאשם היה במעצר בפועל 7.5 חודשים וענישה מוסכמת נופלת לגדר הענישה המוטלת בפסיקה.

אשר-על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל שירוצו, כאשר עונש המאסר על-תנאי בן 3 חודשים שהטיל עליו חברי, כב' השופט אביטל חן, ב- ת"פ 1288/06 של בית-המשפט השלום לנוער בירושלים, יופעל וירוצה באופן חופף לעונש המאסר בפועל שגזרתי עליו כרגע. היתרה, 12 חודש, עונש מאסר מותנה למשך 3 שנים החל מהיום, על כל עבירת סם.

ב. קנס כספי בשיעור 5,000₪, או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 60 יום מהיום בשני תשלומים שווים ורצופים, כשהראשון יחל ביום 1.04.11 והשני ביום 1.05.11.

ג. אני פוסק לנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, במשך 4 שנים, החל מהיום.

ד. הסמים יושמדו. הטלפון יוחלט.

ניתנת דחיית ריצוי ביצוע העונש ליום 21.04.11 או עד למתן החלטה שיפוטית אחרת וזאת לאחר הסדרת הערבויות הבאות:

הערבויות בתיק יישארו על כנן ואלה שבב"ש יישארו על כנן. בנוסף, ירשם צו עיכוב יציאה מהארץ.
מתקופת המאסר בפועל, תקוזז תקופת המאסר בין התאריכים: 18.10.09 עד 25.05.10, כולל."

ב- ת"פ (שלום קר') 25061-11-10 {מדינת ישראל נ' ויסאם ח'אלדי (אסיר), תק-של 2011(1), 155129 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת טל תדמור-זמיר:

"הכרעת דין
לאור הודאתו של הנאשם, הריני מרשיעה אותו ב- 3 עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע לאחר הודאתו ב - 3 עבירות של סחר בסם מסוכן.

זאת, לאחר שבמסגרת הפעלת סוכן משטרתי סמוי נתפס הנאשם ב- 3 הזדמנויות שונות כשהוא מוכר לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין כפי שיפורט להלן:

בתאריך 6.7.10 מכר הנאשם לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 4.7735 גרם נטו תמורת 2,200₪, בתאריך 27.7.10 מכר הנאשם לסוכן סם מסוג קוקאין במשקל 3.3126 גרם נטו תמורת 2,000₪ ובתאריך 12.9.10 מכר הנאשם לסוכן סם מסוג קוקאין במשקל 4.9377 גרם נטו תמורת 2,400₪.

תחילה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, אולם בישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת הראיות ובטרם אלה החל להישמע, חזר בו הנאשם מהכפירה והודה בעובדות כתב האישום.

בכך, חסך הנאשם לא רק זמן שיפוטי אלא גם עדותם של כ- 20 עדי תביעה, לרבות עדותו של הסוכן.

עברו של הנאשם אינו מכביד וכולל הרשעה אחת בלבד מלפני למעלה מ- 10 שנים בגין עבירה של השתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור.

עבירות הסחר בסם הינן מהחמורות שבפקודת הסמים המסוכנים והמחוקק קבע בצידן עונש של 20 שנות מאסר.

אותן עבירות משחיתות אזרחים אשר נפלו ברשתו של הסם ומשלשלות לכיס הסוחרים בסם סכומי כסף לא מבוטלים.

כי כך, אני סבורה כי יש לגזור קנסות משמעותיים בעבירות מסוג זה על-מנת להעביר המסר החד- משמעי כי הסחר בסם אינו משתלם.

נוכח שפורט לעיל רואה לכבד ההסדר אליו הגיעו הצדדים על הרף הגבוה שבו וגוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים אשר תמנה מיום מעצרו - 8.11.10.
מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי הנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

קנס בסך 6,000 ש"ח או 60 ימי מאסר.

הקנס ישולם ב- 8 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 1.5.11.
היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד - תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי."

ב- ת"פ (שלום רמ') 2706-03-11 {מדינת ישראל נ' נזאם אבו כשכ (עציר), תק-של 2011(2), 1788 (2011)} נפסק מפי כב' השופט הישאם אבו שחאדה:

"הכרעת דין
על-פי הודאת הנאשם, אני מרשיעו בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע היום בעבירה של סחר בסם. הצדדים הגיעו להסדר כפי שהוצג לעיל. לאור הדברים שפורטו על-ידי בא-כוח המאשימה ועל-ידי בא-כוח הנאשם, ההסדר הוא סביר בעיני ובכוונתי לכבדו. לפיכך הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 20.02.11.

ב. מאסר למשך 6 חודשים שאותו לא ירצה אלא-אם-כן יבצע עבירת פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים, וזאת תוך 3 שנים ממועד שחרורו.

ג. קנס כספי בסך של 1500₪, או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד 30.12.11.

ד. הנני פוסל את רישיון הנהיגה של הנאשם למשך חודשיים שיימנו ממועד שחרורו ממאסרו.

ה. ניתן בזאת גם פסילת רישיון למשך 3 חודשים וזאת על-תנאי למשך שנתיים ממועד שחרורו שלא יבצע עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים."

ב- ת"פ (שלום יר') 50659-12-10 {מדינת ישראל נ' איהאב בן סעדי חג'אג', תק-של 2011(1), 192931 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת ר' שלו-גרטל:

"גזר דין
1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

2. להודאת הנאשם קדם הסדר טיעון בין הצדדים, לפיו הודה הנאשם והורשע כאמור, והתביעה המליצה בהסכמת הסנגוריה להטיל עליו 7 חודשים מאסר בפועל, החל מיום מעצרו וכן מאסר על-תנאי על כל עבירה, לפי פקודת הסמים המסוכנים.

3. הן התביעה והן הסנגור ביקשו מבית-המשפט לכבד את ההסדר ביניהם, מהנימוקים כפי שפרטו לפני.

4. עבירה של סחר בסם מסוכן, הינה מהעבירות החמורות בספר החוקים, ולא בכדי קבע המחוקק עונש של עשרים (20) שנים מאסר בגין עבירה זו [סעיף 19א בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973].

זאת ועוד, הסם שמכר הנאשם לסוכן המשטרה, הינו הרואין, סם קשה הידוע בכינויו "סם המוות". כמו כן, לנאשם רישום פלילי לא קל, במגוון עבירות רכוש, מין, אלימות וסמים [ת/1].

יחד-עם-זאת, התביעה הבהירה, כי ביסוד הסדר הטיעון נעוץ קושי ראייתי וכנראה גם מחדלי חקירה בהליך הזיהוי. על רקע נתון זה בלבד, ובשים-לב לשיקולים הפרטניים הנוגעים לנסיבותיו של הנאשם, ובכך שאין ליצור פער משמעותי בין ציפיות הנאשם שהודה, לבין העונש המוטל בפועל, אכבד את הסדר הטיעון, על-אף שהוא נוטה לקולא בצורה משמעותית. בהתאם לכך, אני מטילה על הנאשם עונש כדלקמן:

א. 7 חודשים מאסר בפועל, לריצוי החל מיום מעצרו בתיק זה 30.12.2010.

ב. 12 חודשים מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא, על עבירות סחר בסם ותיווך בסם, ו- 6 חודשים מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא על כל עבירה אחרת לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973."

ב- ת"פ (שלום רמ') 26012-09-10 {מדינת ישראל נ' יוסי בן שטרית, תק-של 2011(1), 161218 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת נירה דסקין:

"הכרעת דין
(לנאשמים 2 ו- 3)

על-סמך הודאת הנאשמים בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן בשנית אני מרשיעה אותם בעבירות לפי סעיף 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
(לנאשמים 2 ו- 3)

הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בעבירות של סחר בסם מסוכן המיוחסות להם בכתב אישום אשר תוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון.

במסגרת הסדר הטיעון עותרים הצדדים במשותף ובהסכמה לענישה כפי שפורטה בעת הצגת ההסדר ובנסיבות בהן מדובר בנאשמים שעצורים עד תום הליכים ומבקשים לסיים את הדיון בעניינם ובנסיבות בהן נאשם 1 מבקש לדחות את הדיון בעניינו מוצאת אני כי במידה ולא ייגזר דינם של נאשמים 2 ו- 3 היום מחמת הדחיה בעניינו של נאשם 1 יהיה בכך כדי לגרום להם עינוי דין שלא לצורך.

מוצאת אני בכך טעם המאפשר לי לגזור דינם עוד טרם שהסתיים הדיון בעניינו של נאשם 1.

לגופו של עניין
סבורה אני שאין עוד צורך להבהיר בדבר החומרה הרבה שגלומה בכל עבירה של הפצת סם מסוכן ובוודאי שכך הם פני הדברים כאשר מדובר בסם מסוג קוקאין.

המחוקק הביע דעתו באשר לחומרה זו כאשר קצב לצידה עונש של 20 שנות מאסר.

ב"כ המאשימה הציגה את הנסיבות לחומרה אך הבהירה גם את הנסיבות לקולא שעיקרם קושי ראייתי.

לא זאת אף זאת, כתב האישום המתוקן בשנית מחזיק 42 עדי תביעה ורואה אני בעובדה שהנאשמים ביקשו להודות, וקיבלו על עצמם את הדין משום נסיבה מקלה הן בשל לקיחת האחריות והן בשל החיסכון בזמנו של הציבור ובזמנם של עדי תביעה כה מרובים אשר כולם עובדי ציבור ומרביתם אנשי משטרה אשר ידוע אין עיתותיהם בידיהם.

עוד נתתי דעתי למכלול הנסיבות כפי שפורטו בפני.

למרות החומרה שרואה אני באירועים מושא כתב האישום הרי בהתחשב בנסיבות לקולא כפי שפורטו על-ידי הסנגורים מוצאת אני כי בבוא התביעה לכלל הסדר טיעון שקלה ואיזנה בין מכלול האינטרסים והגיעה לכלל הסדר ראוי לאימוץ.

תוך שלנגד עיני הנסיבות לקולא לרבות מסמכים שהוצגו על-ידי הסנגורים ולרבות התחשבות במצב רפואי ומצב כלכלי וכן בהתחשב במצב המשפחתי וגילו של נאשם 2 ומנגד מצבו המשפחתי של נאשם 3 אשר במהלך מעצרו נולד בנו הבכור מחליטה אני לאמץ את הסדר הטיעון ועל יסוד ההסדר אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 2:
1. שנת מאסר בפועל אשר תמנה מיום מעצרו - 5.9.10.

2. 10 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת סמים מסוג פשע.

3. 7 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת סמים מסוג עוון.

4. קנס בסך 2,500₪ או 21 ימי מאסר למקרה שהקנס לא ישולם.

לפני ולפנים משורת הדין ישולם הקנס ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים אשר ישולמו החל מיום 15.6.11 ובכל - 15 לחודש לאחר מכן. אי-עמידה בתשלום מהתשלומים תעמיד היתרה לפרעון מיידי.

לגבי נאשם 3:
1. 18 חודשי מאסר בפועל.

2. עונש המאסר המותנה בן 12 חודשים אשר הושת על הנאשם ב- ת"פ 2310-04-08 בית-משפט מחוזי מרכז - יופעל.

6 חודשים מתוך עונש המאסר המותנה שהוריתי על הפעלתו ירוצו בחופף לעונש המאסר שנגזר ו- 6 חודשים במצטבר באפן שבסה"כ ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל אשר יימנו מיום 16.9.11.

3. 10 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת סמים מסוג פשע.

4. 7 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת סמים מסוג עוון.

5. קנס בס ך 4,000 ₪ או 30 ימי מאסר למקרה שהקנס לא ישולם.

לפני ולפנים משורת הדין ישולם הקנס ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים אשר ישולמו החל מיום 15.6.11 ובכל - 15 לחודש לאחר מכן. אי-עמידה בתשלום מהתשלומים תעמיד היתרה לפירעון מיידי.

6. טלפונים שנתפסו בחזקת נאשמים 2 ו- 3 יחולטו."

3. אספקת סם - רף ענישה
ב- ת"פ (שלום ת"א) 5664-09 {מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' איל כהן, תק-של 2010(4), 18600 (2010)} נפסק מפי כב' השופט דן מור:

"הכרעת דין
לאור הנימוקים שאפרט בגזר הדין, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה של הספקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).


גזר דין
הנאשם הודה והחלטתי להרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, של הספקת סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 8.5 גרם נטו לאחר, וזאת בתאריך 5.1.07.

הנאשם בחור צעיר, יליד 1986, ואין לחובתו הרשעות קודמות. לאור האמור בתסקיר שירות המבחן מתנהלים נגדו הליכים בבית-משפט לתעבורה בגין נהיגה בזמן שכרות בחודש אוגוסט 2008.

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות מבחן אשר מפרט את מסקנותיו של השירות מפגישותיהם ושיחותיהם עם הנאשם. שירות המבחן אינו ממליץ על הימנעות מהרשעת הנאשם. השירות אף אינו ממליץ כל המלצה לעניין העונש.

ב"כ המאשימה עותר להטלת עונש מאסר על הנאשם, וזאת לאור חומרת העבירה. בעניין זה אינני רואה עין בעין עם התביעה. המדובר במקרה שאירע לפני כשלוש וחצי שנים, וכאמור, אין לנאשם הרשעות קודמות. הנאשם מנהל היום אורח חיים נורמטיבי, הוא מנהל מסעדה או עסק דומה, ועל-פי האמור בתסקיר, הוא ככל הנראה אינו משתמש יותר בסמים. העבירה עצמה נעברה שלא תמורת בצע כסף, אלא במסגרת קבלת איזה שהן טובות הנאה מהאחר, שקיבל מהנאשם את הסם. אף יש להתחשב בעובדה שמדובר בסם מסוג קנבוס ובכמות שאינה גדולה.

לטעמי, אי-הרשעה תהיה מתאימה במקרה בו ההרשעה עשויה לפגוע בעתידו של הנאשם, כך שעצם הנאשם תהיה בלתי- מידתית ביחס לחומרת העבירה. אין זה המקרה בפרשה זו. ראשית, איני רואה איך הרשעה יכולה לפגוע בעתידו של הנאשם, ושנית, הנאשם אינו יכול להתחמק מתוצאות מעשיו. העבירה של הספקת סם לאחר הינה חמורה ומצביעה על יחסו של הנאשם להחזקת הסם ולשימוש שנעשה בו, ועל החברה, באמצעות בית-המשפט, ליתן את העונש המתאים על העבירה שבוצעה. אלמלא גילו הצעיר של הנאשם, אלמלא חלוף הזמן הרב והיעדר הרשעות קודמות והסתבכויות אחרות, היה מקום לעונש של מאסר.

ב"כ הנאשם אף טוען לאפליה ביחס לאחר שהיה מעורב בפרשה, שהתיק נגדו נסגר. אולם מתברר שהדיון בעניינו של האחר היה בבית-משפט לנוער, ויש להתחשב אף בכך. בית-המשפט אף הבין שהוגש תסקיר שירות מבחן אשר המליץ, מטעמים שאינם בפני, להפסיק את ההליכים הפליליים נגד אותו אחר. בנסיבות אלה ברור שאין כל "אפליה" בין שני הנאשמים.

אף אינני סבור, כי עצם ההרשעה יש בה פגיעה בנאשם. כאמור, מדובר בעבירה חמורה ועל הנאשם ליתן את הדין על מעשיו.

בהתחשב בכל נסיבות העניין אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
1. מאסר לתקופה של 4 חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו, אלא אם יעבור, תוך שנתיים מהיום, כל עבירה בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

2. הנאשם ישלם קנס בסך 1,000 ₪ או שבועיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

אינני מוצא לנכון להטיל עונש של פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה, לאור כל נסיבות הפרשה."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 4993-11-09 {מדינת ישראל נ' מיכאל בן יחזקאל, תק-של 2011(1), 59035 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת הדסה נאור:

"החלטה
אני מאפשרת לנאשם לחזור מהכפירה.

הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, במסגרת הסדר הטיעון, אני מרשיעה אותו בעבירה של הספקת סם מסוכן, על-פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם יליד 1973, הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של אספקת סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל של 0.21 גרם נטו.

בהתאם להסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף להטיל על הנאשם עונש של מאסר על-תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה, כאשר ב"כ הנאשם ביקש שתקופת הפסילה תהיה מינימאלית, וסכום הקנס אף הוא יהיה נמוך, זאת בהתחשב במצבו הבריאותי של הנאשם, שעבר לפני מספר חודשים כריתה של חלק מרגלו, ולפיכך אינו עובד ונתמך המוסד לביטוח לאומי, כאשר רק לאחרונה אישרה לו ועדה רפואית להתחיל ללמוד נהיגה.

ב"כ המאשימה לא נקבה בתקופת הפסילה ובסכום הקנס, אך הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם, ולאופי העבירה בה הורשע, כאשר נימקה את הסדר הטיעון בסוג הסם, כמותו ונסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שכאמור פורטו על-ידי בא-כוחו.
בעברו של הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירה על פקודת הסמים המסוכנים, אך אלה עבירות ישנות, האחת מהשנים 1996-1994, והאחרת משנת 2004.

בנסיבות אלו החלטתי שניתן לכבד את הסדר הטיעון ולהתחשב לעניינו בתקופת הפסילה, בגובה הקנס בטיעוניי ב"כ הנאשם.

סוף דבר, בשוקלי את נסיבות המקרה וטיעוניי הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר על-תנאי של 5 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע או כל עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים במשך 3 שנים מהיום.

2. הנאשם ישלם קנס בסך 600 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.2.2011.

3. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 20 יום מהיום.

4. הסם - יושמד."

4. נסיון לאספקת סם - רף ענישה
ב- ת"פ (שלום ת"א) 4310-09 {מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' מיכאל יענקלביץ, תק-של 2010(3), 64711 (2010)} נפסק מפי כב' השופט עידו דרויאן:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירה של ניסיון אספקת סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

גזר דין
הנאשם עומד לדין בגין ניסיון אספקת סם מסוכן מסוג הרואין, בנסיבות מחמירות ביותר - הנאשם ניסה להעביר לעציר סיגריה בה הוטמן סם, בעת דיון בבית-המשפט.

עם זאת, השכילו הצדדים להצביע על הנימוקים לאימוצו של הסדר טיעון מקל, שעיקרם גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, לרבות הימנעות מביצוע עבירות מאוחרות, וחלוף הזמן - העבירה בוצעה בפברואר 2007.
עוד עמדה הסנגורית המלומדת על-כך שהנאשם מצוי בטיפול במרכז לנפגעי סמים מחודש אפריל 2010, לאחר תקופת אשפוזים בת כחודש והמשך טיפול יום יומי הנמשך כיום, בשיתוף פעולה של הנאשם.

כך, נראה כי אכן הסדר הטיעון עומד בתנאי תקנת הציבור, ואין עילה שלא לאמצו.

באשר לגובה הקנס, אתחשב במצבו של הנאשם ובעובדה שעיקר עיתותיו עתה בטיפול.

לאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר על-תנאי למשך שישה חודשים שלא יעבור במשך שנתיים עבירת סם שהינה פשע.

ב. מאסר על-תנאי למשך שלושה חודשים שלא יעבור במשך שנתיים עבירת סם לצריכה עצמית.

ג. קנס בסך 1,000 ₪, אשר ישולם בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.1.11.

הימנעות או איחור בתשלום אחד מהתשלומים, יעמיד את הקנס כולו או יתרתו לפי העניין לפירעון מיידי.

כנגד הקנס, אם לא ישולם, ייאסר הנאשם לחודש ימים."

ב- ת"פ (שלום יר') 9486-08 {מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' גילה דהן, תק-של 2011(1), 40971 (2011)} נפסק מפי כב' השופט יצחק שמעוני:

"גזר-דין
1. הנאשמת הורשעה על-פי הודאתה בעבירה של ניסיון להספקת סמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים") וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במסגרת הסדר הטיעון מיום 11.4.10, הסכימו הצדדים כי כתב האישום יתוקן, הנאשמת תורשע במיוחס לה, והממונה על עבודות השירות בשב"ס יערוך חוות-דעת בעניינה. בהסדר נוסף בין הצדדים, מיום 4.7.10 הוסכם כי הנאשמת תרצה מאסר בעבודות שירות למשך חודש אחד, או לחילופין התביעה תבקש מאסר בעבודות שירות למשך שישה חודשים והסנגור יהא חופשי בטיעוניו.

2. על-פי כתב האישום המתוקן, ביום 3.7.06 בשעה 13:30 בבית-משפט השלום בירושלים, סיפקה הנאשמת לבעלה הנאשם כ- 2.1580 גרם נטו הרואין, שהוא סם מסוכן על-פי פקודת הסמים. בעת הפסקה בדיון אליו הובא הנאשם כעצור, הכניסה הנאשמת את הסם לכיסו של הנאשם. שוטר הליווי שהיה במקום מצא את הסם הנ"ל מוחזק בכיסו של הנאשם.

3. בטיעוניו לעונש, טען ב"כ המאשימה כי תיק זה לא יכול להסתיים בשל"צ וביקש לגזור על הנאשמת עונש של מאסר בפועל.

לטענתו, נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות, הנאשמת ניצלה את מעמדה כאשת הנאשם על-מנת להבריח לו סם, ויש בכך נסיבה לחומרה.

המאשימה הגיעה להסדר טיעון לפיו יושתו עליה שלושים ימי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות או, לחילופין, תבקש מאסר בעבודות שירות למשך שישה חודשים, כאשר הסנגור יהיה חופשי בטיעוניו. ואולם, שירות המבחן בדק ומצא כי הנאשמת אינה כשירה בריאותית לביצוע עבודות שירות.

שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשמת 100 שעות של"צ, אולם המאשימה סבורה כי היה על ההגנה להיות גלויה בעת הצגת הסדר הטיעון ולומר כי לנאשמת בעיות רפואיות בגינן לא תוכל לבצע עבודות שירות. מדובר בבעיות רפואיות שלא התעוררו אתמול, והמאשימה נתנה לנאשמת ארכה של 3 חודשים על-מנת שהבעיות הבריאותיות ייפתרו.

ב"כ המאשימה תהה כיצד הנאשמת אינה כשירה לביצוע עבודות שירות, אך כשירה לביצוע של"צ.

לדבריו, המאשימה באה לקראת הנאשמת, אולם בנסיבות אלה, ונוכח הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה, יש להטיל על הנאשמת מאסר בפועל למשך חודש כפי שהוסכם בהסדר הטיעון מיום 4.7.10. לחילופי חילופין, ביקש כי בית-המשפט ישית על שנאשמת עונש של"צ בהיקף התואם את העונש עליו הסכימו הצדדים וכן מאסר על-תנאי על כל עבירות סמים.

4. הסנגור טען כי מדובר בנאשמת בת 46 ללא כל עבר פלילי, אישה נורמטיבית ששירתה שירות מלא בצה"ל, אם לארבעה ילדים וזוהי מעורבותה היחידה בפלילים.

הנאשמת, שהיתה עמוד התווך של המשפחה, על-אף קשיים שהיו בדרך, ניסתה לשמור על שלמות המשפחה, והיא משלמת מחיר כבד על האירוע נשוא כתב האישום. הנאשמת הודתה במיוחס לה. כתב האישום שהוגש בשנת 2008 התייחס לאירוע שארע בשנת 2006.

היום, המאשימה מבקשת למצות את הדין עם הנאשמת, שהיא אישה אומללה, ובשל קשיים בריאותיים אינה מסוגלת לבצע עבודות שירות. הנאשמת וסניגורה לא הסתירו את מצבה הרפואי בעת שנרקם הסדר הטיעון.

לטענת הסנגור, בנסיבות המפורטות בתסקיר שירות המבחן, יש לקבל את ההמלצה - 100 שעות של"צ.

הנאשמת פנתה לבית-המשפט ומסרה כי היא ובעלה נמצאים בתהליך של שיקום המשפחה מזה שלוש שנים, וביקשה להתחשב בהליך שהיא עוברת עם משפחתה, ולתקן את כל הסבל שעברה במשך השנים.

5. לאחר שב"כ הצדדים השלימו טיעוניהם לעונש בדיון מיום 23.1.11, התקבלה ביום 24.1.11 חוות-דעת נוספת של הממונה על עבודות השירות בשב"ס בו הוא קובע כי הנאשמת מתאימה לביצוע עבודות חרף מגבלותיה הרפואיות, בדיון זה הביעה הנאשמת הסכמתה לביצוע העבודות, כאמור.

בנסיבות אלה ולאור חוות-הדעת הנוספת של הממונה, ובהתאם להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 30 יום אותו תרצה הנאשמת בעבודות שירות בבית חולים "ביקור חולים". תחילת הביצוע ביום 1.3.11. הנאשמת תתייצב באותו יום בשעה 08:00 במפקדת מחוז דרום בבאר-שבע ליד כלא באר-שבע (קו מס' 46).

ב. מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים והנאשמת לא תרצה עונש זה, אלא אם תעבור תוך שנתיים מהיום על כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים ותורשע בה."

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 15819-03-10 {מדינת ישראל נ' אבי ג'אנה, תק-של 2011(1), 164439 (2011)} נפסק מפי כב' השופט אברהם הימן:

"הכרעת דין
אני מרשיע את הנאשם על-פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של נסיון להספקה של סמים מסוכנים עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים ועבירה לפי סעיף 25 לחוק העונשין.
גזר דין
אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין ועל-פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

5 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים הנאשם לא יעבור על עבירת הסמים המסוכנים.

קנס בסך 1,500₪ או חודש מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים שראשון בהם הוא מיום 1.4.11 ובכל ה- 1 לכל חודש."

5. יבוא סם - רף ענישה
ב- ת"פ (מחוזי מר') 13255-08-10 {מדינת ישראל נ' נתנאל יפרח (עציר), תק-מח 2011(1), 12649 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת ורדה מרוז:

"החלטה
הדיון לגבי הנאשם 2 יידחה לתזכורת לתאריך 06.3.11 בשעה 14:00.

הודעה לנאשם 2 חובת התייצבותו במועד זה.
הכרעת דין
(ביחס לנאשם 1)

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיעה אותו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 4205.35 גרם (להלן: "הסם").

מתוך העובדות המתוארות בכתב האישום עולה, כי עובר ליום 28.4.10 קשר הנאשם קשר ביחד עם אחרים לייבא את הסם ולהכניסו לישראל באמצעות אחרים. לשם כך, טס הנאשם 1 ביחד עם שותפו, הנאשם 2, לברזיל, שם השניים התאכסנו במלון ובמהלך שהותם, קיבלו לידיהם שני תיקי עור ובהם מוסתר הסם, בדפנות. הנאשם ושותפו הסליקו הסמים בדופן מתקן ג'קוזי אשר נמצא בקומת הגג של המלון (להלן: "הג'קוזי").

במועד שאינו ידוע, במהלך שהותם במלון, צילמו הנאשמים ותיעדו את אופן הגעת הסמים לג'קוזי. לאחר מכן שבו לישראל וסמוך אחר כך, קשר הנאשם קשר עם בלדר, לפיו יטוס הלה לברזיל לשם הבאת הסמים לארץ בתמורה לסך של 80,000₪ ובנוסף, כיסוי הוצאותיו.

הנאשם הראה לבלדר את הסרטון, הסביר לו כיצד למצוא את הסמים המוסלקים, ערך את כל הבירורים הנדרשים לשם הטסת הבלדר לברזיל ואף נתן לו סך של 8,500₪ לרכישת כרטיסי טיסה. בנוסף, לקח הנאשם את הבלדר לשדה התעופה, שם נתן לו, בין היתר, מחשב נייד שהכיל את הסרטון וכן תמונות נוספות של הג'קוזי.
הבלדר פעל בהתאם להנחיות שקיבל ושב לארץ בתום פרק זמן קצר, כאשר במיטלטליו נמצאו שני תיקי העור ובהם הסמים המוסלקים.

על-פי הסדר הטיעון, המליצו הצדדים לבית-המשפט להשית על הנאשם עונש מאסר של ארבע שנים וכן מאסר מותנה וקנס כספי.

כל אחד מהצדדים טען לעונש ומהטיעונים עולה, כי העונש המוסכם מאזן באורח ראוי את מירב השיקולים, הן אלו הנוגעים לאינטרס הציבורי והן אלו המתייחסים לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות מאוד. רמת הענישה הנהוגה בעבירות מעין אלו, לא פעם חמורה מזו המוסכמת, אולם, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בגילו הצעיר ובעברו הנקי, סבורתני כאמור, כי הענישה המוסכמת מידתית, ראויה והולמת.

אשר-על-כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. ארבע שנות מאסר, אשר מניין יחל מיום 25.7.10.

2. 12 חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מסוג פשע, או עבירה על-פי פקודת הסמים, למעט החזקת סם לצריכה עצמית.

3. הנאשם ישלם קנס בסך 15,000 ₪, אשר יחולק לחמישה תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.11."

ב- ת"פ (מחוזי ב"ש) 23082-07-10 {מדינת ישראל נ' סעיד פרג, תק-מח 2011(1), 30227 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת טלי חיימוביץ:

"גזר דין
הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 וייבוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח משולב), התשל"ג-1973.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמים הם תושבי מצרים המתגוררים בסיני, ללא אישור שהיה בישראל. עובר ליום 3.7.10 סיכמו הנאשמים עם אחרים להסתנן לישראל דרך גבול ישראל מצרים ולייבא סם מסוג קנאביס, בתמורה כספית. ביום 3.7.10 נטלו הנאשמים ושניים אחרים שקים המכילים סם מסוג קנאביס במשקל כולל של 60.723 ק"ג. כל נאשם סחב על גבו שק אחד שהכיל 16 ק"ג מהסם. חיילי צה"ל שהבחינו בחבורה, הורו להם לעצור ואף נאלצו לירות בבני החבורה, משאלה ברחו. נאשם 2 נפגע מן הירי. הנאשמים נלכדו על-ידי כוח צה"ל והשניים האחרים נמלטו.

לנאשמים אין הרשעות קודמות.

שני הנאשמים, רווקים, ומפרנסים משפחות ברוכות ילדים, והורים מבוגרים. נאשם 1 בן 21 ונאשם 2 בן 22.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה ממושכת, נוכח חומרת העבירה, כמות הסם, מרכיבי התכנון במעשה, וההיבטים הביטחוניים הנלווים למעבר בלתי- חוקי לתוך גבולות מדינת ישראל. לטענתו, יש לייחס לכל אחד מהנאשמים את הכמות הכוללת של הסם שהבריחה הקבוצה כולה, נוכח ניסוחו של כתב האישום, שכן אלמלא שיתוף הפעולה בין בני החבורה, לא ניתן היה להעביר את כל הכמות.

ב"כ המאשימה הדגיש את הנזקים החמורים הנגרמים עקב החדרת כמות כה גדולה של סמים לתחומי המדינה, ואת הצורך בהרתעת כל החוליות בשרשרת ייבוא הסם באמצעות ענישה קשה ומחמירה. ב"כ המאשימה עתר שלא לייחס משקל רב לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, שכן שיקולי השיקום נסוגים בנסיבות העניין, מפני שיקול ההרתעה שהוא העיקרי, ונועד להרתיע הן מפני כניסה בלתי-חוקית לישראל, והן מפני עיסוק בייבוא סמים. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה בנסיבות דומות.

ב"כ הנאשמים עתרו להביא בחשבון רק את השק הבודד שנשא כל אחד מהנאשמים על גבו, ולא את הכמות הכוללת. לטענתם, הסיכום המוזכר בסעיף 2 לכתב האישום המתוקן, אינו מלמד על קשר בין הנאשמים לבין עצמם, אלא על קשר בינם לבין תושב מצרים, שהזמין את העבודה. אותו אדם שהיה גם הבעלים של הסם, סיכם את שסיכם עם כל אחד מהנאשמים בנפרד. לכן, מוטיב קשירת הקשר בין הנאשמים והאחרים לבין עצמם, אינו קיים. כתב האישום אינו קובע כי העבירה בוצעה בצוותא חדא, ועל-כן לא ניתן לייחס להם אחריות על-פי דיני השותפות.

עוד טענו ב"כ הנאשמים, כי מעמדם של הנאשמים בשרשרת הפצת הסם הוא הזוטר ביותר, בהיותם לא יותר מסבלים אשר קיבלו סכום זעום בתמורה להעברת השקים. גם הפסיקה המחמירה עם בלדרים, מורה על ענישה אינדיבידואלית. ב"כ הנאשמים ביקשו להביא בחשבון לקולא את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים כמתואר על ידם, גילם הצעיר, הודייתם המהירה והבעת החרטה, ואת החיסכון בזמן השיפוטי.
ב"כ הנאשמים אף הלינו כלפי חיילי צה"ל אשר פעלו באופן לא מידתי, עת פתחו באש חיה לכיוון החבורה, מבלי שנשקפה סכנה לחייהם, ואת פציעתו של נאשם 2 ונכותו בגין כך.

דיון
במסגרת השיקולים לחומרה, הבאתי בחשבון את סוג העבירה, דהיינו ייבוא סמים אשר מתעצמת נוכח עבירת ההסתננות שנלוותה אליה. על-כך אמר בית-המשפט העליון ב- ע"פ 7437/02 אבועאדי עטווה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו):

"לצערנו הנתיב של הברחת סם בכמויות ניכרות ממצרים לישראל, הוא מקובל ונפוץ. ככל הנראה המעבר אינו קשה ורבים הם אלה המוכנים ליטול את הסיכון של חציית הגבול והעברת הסם, אף כנגד תמורה כספית מועטה. תופעה זו מחייבת תגובה עונשית הולמת שיהיה בה כדי להרתיע ולסכל את הפעילות העבריינית של ייבוא הסם בדרך זו."

גם אם אקבל את עמדת הסנגורים לפיה מדובר בחוליה האחרונה בשרשרת הייבוא, איני יכולה להתייחס לנאשמים כאל "סבלים", שכן מדובר בבלדרים לכל דבר ועניין, על כל ההשלכות הכרוכות בכך. בית-המשפט העליון כבר קבע כי יש להחמיר בעונשם של בלדרים, על-מנת להרתיע את העבריינים הפוטנציאליים מפני שיתוף פעולה. ראה למשל דברים שנאמרו בעניינם של בלדרים ב- ע"פ 1713/09 מדינת ישראל נ' ענאן ואח' (פורסם בנבו):

"הם היוו אחת מחוליותיה של שרשרת הפצת הסם המסוכן, ומלחמה בנגע זה עשויה לנחול הצלחה, רק אם ידעו הכל כי גם בעלי תפקידים "זוטרים" באותה שרשרת, יזכו לתגובה עונשים קשה וכואבת."

הבאתי בחשבון לקולא, את גילם הצעיר של הנאשמים, עוניים, היעדר עבר פלילי, וגם את העובדה שנאשם 2 נפצע פציעה לא קלה ברגלו, הגם שאין לשכוח כי למעשה הביא אותה על עצמו, בחציה לא חוקית של הגבול והברחת סמים. איני מוכנה לקבוע, כטענת הסנגור כי הכוח הצבאי פעל בניגוד לדין, שכן לא הוצגה בפני כל ראיה לפיה היתה חריגה של החיילים מהוראות הפתיחה באש.

כן, שקלתי עונשים שנגזרו על נאשמים אחרים אשר הורשעו בעבירות דומות, בבית-משפט זה. כך למשל ב- ת"פ (מחוזי ב"ש) 8306/09, הורשעו הנאשמים בהסתננות וייבוא של כ- 50 ק"ג חשיש ונגזר עליהם עונש של 4 שנות מאסר לריצוי בפועל ועונשים נלווים. ב- ת"פ 5676-06-10 (מחוזי לנוער ב"ש), שם הורשעו הנאשמים בהסתננות וייבוא של סם מסוג קאנביס, כאשר כל אחד נשא על גבו שק במשקל של 15 ק"ג, ונגזר עליהם עונש של 42 חודשי מאסר. ב- ת"פ 8286/08 (מחוזי ב"ש), שם הורשע הנאשם בהסתננות וייבוא 18.5 ק"ג סם מסוג חשיש וגם נורה ונפצע. הוטל עליו עונש של 6 שנות מאסר.

בשים-לב לענישה זו, ולחשיבות שבאחידות הענישה, אעמיד את עונשם של הנאשמים על עונש שלא יחרוג מהממוצע הנ"ל. לא ראיתי בהקשר זה משמעות לשאלה האם יש לייחס לנאשם 16 ק"ג או 60 ק"ג, שכן על-פי העובדות נכנסו הנאשמים יחד, כוחבורה אחת, כאשר כל אחד מהם סוחב את שקו על גבו. אלה הנסיבות אותן הבאתי בחשבון והן גם תואמות את הפסיקה שציטטתי לעיל.

אשר-על-כן, אני משיתה על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך 54 חודש, אשר ימנו מיום מעצרם, 4.7.10.

12 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעברו במשך 3 שנים מיום שחרורם מהמאסר, כל עבירה בה הורשעו על פקודת הסמים."

6. "עסקה אחרת"
משנקשר הסכם בין הקונה לנאשם, באמצעות מתווך לרכישת הסם - קל וחומר משקיבל הנאשם מאת הקונה את מלוא התמורה הכספית עבור הסם שהזמין - בוצעה בכך "עסקה אחרת" בסם מסוכן, במובן סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

אמור, איפוא, שלא רק סחר, שמרכיביו הם תן וקח, ולא רק ייצוא שעניינו בהעברת הסם בפועל ממקום למקום, ולא רק הספקה של סם שביסודה מסירת סם לידיו של אחר, אלא גם כל עסקה אחרת, שבמרכזה סמים, מהווה עבירה. עסקה - לרבות הסכם בדבר קניית ואספקת סם ולאו דווקא מימושו של ההסכם בפועל {ראה לעניין זה גם ע"פ 54/79 בורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1), 197 (1979); ע"פ 639,656/79 אפללו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3), 561 (1980)}.

מהאמור לעיל עולה, כי בית-משפט נתן למונח "עסקה אחרת" משמעות נרחבת הכוללת כל הסכם לביצוע פעולה אסורה בסמים מסוכנים. בית-המשפט לא דרש שההסכם יצא אל הפועל, אלא קבע, שעצם ההסכמה ההדדית היא המהווה את העבירה. הושלמה עסקה בסמים, תשובץ העבירה במשבצת המיוחדת שעוצבה בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים {ע"פ 214/84, ע"פ 243/84 חיים יוסף חוזה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2), 190 (1985)}.

התגבשה הסכמה הדדית לקיים עסקה ונקשר הקשר לכך אך העסקה הספציפית לא מומשה, תשובץ העבירה במסגרת עסקה אחרת {ע"פ 214/84, ע"פ 243/84 חיים יוסף חוזה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2), 190 (1985)}.

עבירת העסקה האחרת הקבועה בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים דומה ביסודותיה לעבירת הקשר הקבועה בסעיף 499 לחוק העונשין, אלא שסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים עוסק, בין היתר, בקשירת קשר לביצוע עבירה בסמים מסוכנים {אודות הקשר שבין סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים לבין סעיף 499 לחוק העונשין, ראה גם בג"צ 3315/04 שטרית נ' בית-המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד ס(2), 413 (2005); ת"פ (שלום חי') 45381-08-10 מדינת ישראל נ' ישי ביטון, תק-של 2011(1), 146038, 146043 (2011)}.

על יסודותיה של עבירת הקשר יפים הם דברי בית-המשפט, בין היתר, בפרשת סנקר {ע"פ 11068/08 מדינת ישראל נ' אמיר סנקר, תק-על 2010(3), 304 (2010)} לפיהם "עבירת הקשר היא עבירה "קורלאטיבית" במובן זה שיש לה זיקה לעבירה אחרת, שלשם ביצועה נקשר הקשר... המדובר בעבירה עצמאית העומדת על רגליה שלה, ואינה עבירה נגזרת מהעבירה המושלמת כדוגמת עבירת הניסיון... עבירת הקשר כשלעצמה נועדה להקנות הגנה נוספת לערך המוגן על-ידי העבירה שהיא תכלית הקשר... תכלית העבירה היא ללכוד את ההתארגנות העבריינית כבר בשלב הראשוני של התכנון המוקדם של הביצוע בצוותא, והיא נשלמת עם "ההסכם" בין הקושרים. מכאן המאפיין של עבירת הקשר, כעבירה של העמדה בסכנה העומדת ברשות עצמה. הרציונל שבבסיס עבירת הקשר הוא שהתקשירות של שני אנשים ויותר לביצוע משותף של עבירה מגבירה את הסיכון לביצוע העבירה העיקרית מושא הקשר. זאת, אם בשל המחוייבות ההדדית של הקושרים ואם בשל ההקלה על הביצוע עקב ההתקשירות, וגם נוכח הסיכון הנובע מהתקשרויות עברייניות כשלעצמן... היסוד העובדתי בעבירת הקשר הוא ב"כריתת הברית", בהסכמה בין שני אנשים או יותר לעשות מעשה פשע. היסוד הנפשי של העבירה הוא ההסכמה לפעול עם הצד האחר לקשר למען המטרה הפסולה והרצון שמטרתו הפסולה של הקשר תוגשם... מכאן, שעבירת קשירת הקשר משתכללת מרגע ההסכמה בין הצדדים לפעול למען אותה מטרה בלתי-כשרה, למרות שדבר אינו נעשה עדיין על-מנת לקדם מטרה זו... עוד ליסוד העובדתי של העבירה, נזכיר כי הקשר הפלילי כמוהו כחוזה אזרחי. עם זאת, אין צורך להוכיח הסכמה במובן החוזי של המילה, אף לא הסכמה לעניין פרטי הביצוע..." {ראה גם ע"פ 3338/99 פקוביץ' נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5), 667 (2000)}.

בדומה לעבירת הקשר, אף בעבירת העסקה האחרת, די בעצם ההסכמה ההדדית לקיום העסקה, ואין צורך כי ההסכם יצא מן הכוח אל הפועל.

לתיבה "עסקה אחרת" ניתנה משמעות רחבה, הכוללת כל הסכמה לביצועה של פעולה אסורה בסמים מסוכנים. בהתאם, לא נדרש כי ההסכם לאספקתם של סמים כאלה יתממש, ועצם ההסכמה - לספקם מחד ולרוכשם מאידך - די בה כדי לבסס הרשעה בעבירה של ביצוע "עסקה אחרת" בסם {ע"פ 214/84 חוזה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2), 190 (1985)}.

כך הוא גם מקום בו החומר שסופק, בסופו של דבר, היה חומר שנחזה להיות סם מסוכן, אך לא היה כזה בפועל {ע"פ 1708/91 מדינת ישראל נ' אגברייה, פ"ד מו(3), 766 (1992)}.

גבריאל הלוי כותב בספרו {תורת דיני העונשין, כרך ב' (2009), 594} אודות יסודה הנפשי של העבירה הקבועה בסעיף 499 לחוק העונשין: "בהתאם לכך, דרישת היסוד הנפשי בקשר הפלילי היא דרישה של מחשבה פלילית, הכוללת שלושה רכיבים במצטבר כדלהלן: (1) מודעות להתנהגות; (2) מודעות לנסיבות; (3) כוונה מיוחדת ביחס למטרה. כך נדרשת בקשר הפלילי מודעות לעצם קשירת הקשר, כלומר מודעות לכריתתו של ההסכם. מודעות זו היא המודעות לפעולת כריתתו של ההסכם והמודעות לקיומו של ההסכם בעקבות הכריתה. כן נדרשת בקשר הפלילי מודעות לעובדה, כי הצדדים האחרים לקשר הפלילי הם בגדר 'אדם'. נוסף על רכיבי מודעות אלה נדרשת בקשר הפלילי גם כוונה מיוחדת ביחס למטרת הבאתה של העבירה הפלילית לידי ביצועה המוגמר".

ודוק, "יסוד המחשבה הפלילית, הטמון בעבירת הקשר, מצריך הוכחה כי לקושר היתה לא רק כוונה לבוא לידי הסכם עם הקושר השני בדבר ביצוע העבירה הסובסטאנטיבית, אלא גם הכוונה שזו האחרונה אכן תבוצע בעקבות ההסכם" {ע"פ 611/80 מיהראן מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 85 (1981)}.

טול לדוגמה את ראובן ואת שמעון, אשר כל אחד מהם כרת הסכם למכירת סמים ללוי, אך במועד ביצוע העסקה מכר כל אחד מהם ללוי "דמוי סם" כלשהו, כגון שוקולד, קמח, שעווה וכדומה. בעת קשירת הקשר התכוון ראובן באמת ובתמים להוציא את העסקה לפועל. עם התקרבות מועד הביצוע, נכשל ראובן בהשגת הסם אותו התעתד למכור, ולפיכך מוכר הוא ללוי "דמוי סם". לעומתו, שמעון מלכתחילה, במועד כריתת ההסכם, התכוון להונות את לוי ולמכור לו "דמוי סם". על-פי האמור לעיל נמצא, כי בראובן מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירת העסקה האחרת, אך אצל שמעון לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש.

ב- ת"פ (שלום יר') 54008-07-10 {מדינת ישראל נ' גאואד עוודאללה, תק-של 2010(3), 76437 (2010)} נפסק מפי כב' השופט ארנון דראל:

"גזר דין
1. הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של ביצוע עסקה אחרת בסם - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973. על-פי עובדות כתב האישום, לאחר שתוקן, בתאריך 27.7.10 בשעה 15:00 לערך, בסמוך לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה מכר הנאשם, עם אחר, מחמד אבו ג'מעה, סם מסוכן לסוכן סמוי תמורת 1,000 ₪. הסם בו מדובר הוא סם מסוג קוקאין. אותה עיסקה תואמה טלפונית בין הסוכן לבין האחר; הנאשם והאחר הגיעו למקום ברכבו של האחר; הנאשם ירד מהרכב, הלך לרכבו של הסוכן; מסר לסוכן את הסם; לקח ממנו את התמורה והעביר אותה לאחר. שניהם נסעו מהמקום.

2. במהלך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים הוזמן והתקבל תסקיר מעצר מפורט אשר שלל אפשירות לשחרור הנאשם לחלופה. הנאשם ביקש לעבור לדיון בתיק העיקרי, הודה בכתב האישום לאחר שזה תוקן והצדדים טענו לעונש.

3. עמדת המאשימה היא להטלת מאסר ממושך בפועל ולמאסר על-תנאי. המאשימה הצביעה על-כך שמדובר במי שלחובתו תשע הרשעות קודמות וכי שוחרר ממאסר ימים ספורים לפני שביצע את העבירה הנוכחית. עוד הצביעה המאשימה על-כך שמדובר בסם מסוג קוקאין.


4. הסנגור הצביע על-כך שמדובר באדם עלוב חיים, כהגדרתו, שהושלך מביתו לפנימיה מאז היה נער; וכי יש לראות את כתב האישום ככתב אישום כנגד החברה. הוא הצביע על הנסיבות המיוחדות של המקרה שבהן נגרר הנאשם אחר אחיו של בעלה של אחותו שנטל אותו עימו וגרר אותו כך שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. הנאשם נקלע, כך טוען הסנגור, לאותה סיטואציה במקרה ומצא את עצמו לפתע מעורב בעסקת הסם. עוד מפנה הסנגור לכך שאשתו של הנאשם אינה מעוניינת עוד בהמשך הקשר עמו לאחר מעצרו וזאת ימים מספר לאחר ששוחרר ממאסר קודם. הסנגור שב ותאר את הנאשם כ"שבר כלי" וכמי שנזרק ל'פח האשפה של החיים', שרוי בפח, מנסה להרים את האף וטובע מחדש. הנאשם בדבריו תאר כי נפל קורבן לגיסו וכי אינו סוחר סמים אלא נגרר והופלל.

5. עיון בגליון הרישום הפלילי מעלה תמונה עגומה למדי. הנאשם יליד 1975 נדון למאסרו הראשון עוד בהיותו בן 20 לאחר שהורשע בעבירה של שוד. בשנת 1996, בהיותו בן 22, הוא נדון למאסר למשך 6 שנים ושלושה חודשים בשל ביצוע עבירת שוד מזויין ומספר עבירות רכוש נוספות. בשנת 1997 הוא נדון לשנתיים נוספות בשל שוד מזויין תוך שנקבע כי עונש זה יבוצע במצטבר לעונש המאסר שהוטל בהליך הקודם. בשנת 1998 נדון למאסר למשך 15 חודשים שגם הוא הצטבר לעונש המאסר אותו נשא בשל ביצוע עבירות רכוש.

6. לאחר שהנאשם השתחרר ממאסר ממושך הוא נדון, ביום 28.11.05, תוך פרק זמן קצר למאסר למשך 18 חודשי מאסר לאחר הרשעתו ב- 7 עבירות של סחר בסמים. בגזר דין נוסף נדון ל- 18 חודשי מאסר נוספים שהצטברו לגזר הדין הקודם בשל עבירות התפרצות וגניבה. הנאשם שוחרר ממאסר כשבועים טרם מעצרו בתיק הנוכחי.

7. מתוך תסקיר המעצר, עליו הסתמכו הצדדים גם בהליך זה בהסכמה, עולה תמונה קודרת ביותר לגבי עברו של הנאשם וקורותיו. קשה שלא להתרשם כי מדובר במי שלמעשה נפלט בגיל צעיר מכל מסגרת, התחבר לחברה שולית והחל לצרוך אלכוהול וסמים. עונשי המאסר הממושך אותם נשא לא כללו טיפול או שינוי אלא אף הגבירו את רמת הצריכה של חומרים פסיכואקטיביים ומכאן חזרתו להתנהלות בעייתית עם שחרורו מהמאסר היתה המשך ישיר של המאסר הממושך.

8. הנאשם נישא מספר ימים בטרם החל לשאת את עונש המאסר האחרון ועתה לאחר שחרורו ממאסר ומעצרו פעם נוספת נטען לכך שאשתו אינה נכונה עוד להמתין.

9. מתיאור הדברים שלעיל נגלית אכן תמונה עגומה. הנאשם כיום בן 36 ומאז היה בן 20 הוא מבלה את עיקר זמנו בבתי הסוהר השונים; תקופות המאסר אינן מביאות לשיקום או לגמילה והתמכרותו לסם מביאה מטבע הדברים לקשיי תפקוד עם שחרורו ממאסר ולחזרה לאותו מעגל של ביצוע עבירות. תיאור הדברים הציורי, שנתן הסנגור משקף במידה רבה את המציאות.

10. ואולם לעת הזו, משאין אפיק שיקומי בפתח והצפי לעתיד אינו נראה מבטיח דומה כי אין מנוס אלא מלבכר את טובתה של החברה ואת הרחקתו של הנאשם ממנה בכדי למנוע את המשך הפגיעה ממנו תוך תקווה שאולי הפעם, במהלך תקופת המאסר, יתחולל שינוי.

11. לאור האמור לעיל אני מטיל על הנאשם:

א. 6 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו 27.7.2010.
ב. 3 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר עבירה על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 למעט עבירה של החזקת סם מסוכן לשימושו העצמי."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 55835-01-11 {מדינת ישראל נ' אורן בן אפרים (עציר), תק-של 2011(1), 139063 (2011)} נפסק מפי כב' השופט שמאי בקר:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, אני מרשיעו בעבירות של עיסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים ובהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות כמפורט בהכרעת הדין דלעיל.

2. לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות שאינן בתחום הסמים.

3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון כמפורט ב- ב.מ.1, ועל פני הדברים מצאתיו סביר והולם את נסיבות כתב האישום, ובהתאם אכבדו.

4. אשר-על-כן, ונוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר למשך 230 ימים, החל מיום מעצרו 20.01.2011.

ב. מאסר למשך 4 חודשים, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם תוך שנה יעבור אחת העבירות בהן הורשע.

ג. קנס בסך 10,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם בכל יום 1 לחודש לאחר שחרורו.

7. סיוע בסחר סמים - רף ענישה
ב- ת"פ (שלום ת"א) 15706-11-09 {מדינת ישראל נ' דוד כשר, תק-של 2011(1), 1530 (2011)} נפסק מפי כב' השופט דניאל בארי:

"הכרעת דין
אני מחליט לאפשר לנאשם לחזור בו מכפירתו.

בהסתמך על הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיע אותו בעבירה של סיוע בסחר סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 וסעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

גזר דין
ביום 28.1.08 בשעות הצהרים בתל-אביב בוצעו במוניתו של הנאשם עסקאות סמים עם שוטרים מוסווים וכן אחד מיושבי המונית השתמש בסמים מסוג קוקאין בתוך המונית.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בסיוע לסחר בסמים מסוכנים.

הנאשם הוא אדם יליד 1955, אין לחובתו הרשעות קודמות וגם לא נפתחו נגדו תיקים נוספים.

כפי שעולה מהמסמך שהוגש על-ידי הסנגורית, מצבו הרפואי והנפשי של הנאשם אינם מהמשופרים. הוא הוכר כנכה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לו שיעור נכות של 75%.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, אני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות על-סך 2,500 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים.

הסמים יושמדו.

הרכוש האחר יוחזר לבעלים ובהיעדר בעלים יחולט או יושמד לפי שיקול-דעת קצין חקירות."