פסק בוררות, הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
ערעור ברשות לבית-המשפט על פסק בוררות
סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:"29ב. ערעור ברשות לבית-המשפט על פסק בוררות (תיקון: התשס"ט)
(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית-המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור יידון בשופט אחד ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור לפני בית-המשפט.
(ב) הסכימו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בית-משפט כאמור בסעיף-קטן (א), יתועדו ישיבות הבוררות בפרוטוקול והבורר ינמק את פסק הבוררות.
(ג) הוגש ערעור לבית-המשפט על פסק הבוררות, לא ייזקק בית-המשפט לבקשה לביטול פסק הבוררות, והצדדים יהיו רשאים להעלות בערעור טענות בעניין ביטול פסק הבוררות על-פי אחת העילות שבסעיף 24 לחוק."
סעיף זה הוסף לחוק הבוררות בתיקון התשס"ט. אחת הסיבות, לעניות דעתנו, שמתדיינים נרתעים מלנקוט בהליך הבוררות היא כי בהליך הבוררות קיים קושי מעשי לתקוף את פסק הבוררות, שכן, סעיף 24 לחוק הבוררות, מציב קריטריונים ברורים, לדעתנו, אימתי ניתן יהא לבטל את פסק הבוררות.
זאת ועוד. אנו סבורים כי התיקון כאמור, עשוי להגביר ולחזק את המודעות להליך הבוררות תוך הפחתת הרתיעה מהליך זה כך שלמעשה, למתדיין תהא ההרגשה כי ישנה ערכאה נוספת, שניה, הבוחנת את עניינו.
סעיף 29ב(א) לחוק הבוררות קובע כי הצדדים להליך הבוררות שהתנו את פסק הבוררות בכך שינתן בהתאם לדין, רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית-המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. ערעור כאמור יידון בשופט אחד ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור לפני בית-המשפט.
במקרה והצדדים להליך הבוררות הסכימו כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בית-משפט כאמור בסעיף 29ב(א) לחוק, יתועדו ישיבות הבוררות בפרוטוקול והבורר ינמק את פסק הבוררות[325].
על-פי סעיף 29ב(ג) לחוק הבוררות במקרה והוגש ערעור לבית-המשפט על פסק הבוררות, בית-המשפט לא ייזקק לבקשה לביטול פסק הבוררות, והצדדים יהיו רשאים להעלות בערעור טענות בעניין ביטול פסק הבוררות על-פי אחת העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
סעיף 29ב(ג) לחוק הבוררות למעשה מעניק שתי אפשרויות לתקוף את פסק הבוררות שניתן על-ידי הבורר הראשון. האחת, על-ידי הגשת ערעור. השניה, על-ידי הגשת בקשה לביטול פסק בוררות. ברור והגיוני הוא כי לא ניתן לפעול בשתי האפשרויות יחדיו, הן להגיש ערעור והן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.
סעיף ב' לתוספת השניה, שנוספה בתיקון התשס"ט, קובע כי "הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין או מיום שהתמנה הבורר בערעור, לפי המאוחר, ויהיה מנומק; בעלי הדין האחרים רשאים להגיש תגובה מנומקת לערעור בתוך שלושים ימים מיום שהומצא להם הערעור; המערער רשאי להגיש תגובה לתשובה בתוך 15 ימים מיום המצאתה".
במקרה והוגש ערעור, קובע סעיף ג' לתוספת השניה, כי בעלי הדין האחרים רשאים להגיש ערעור שכנגד בתוך שלושים ימים מיום שהומצא להם הערעור; בעלי הדין האחרים רשאים להגיש תגובה מנומקת לערעור שכנגד בתוך 15 ימים מיום שהומצא להם הערעור שכנגד.
זאת ועוד. סעיף ד' לתוספת השניה קובע כי הבורר בערעור רשאי לקיים ישיבות בנוכחות הצדדים, לשמוע טיעונים ולבקש סיכומים בכתב, אך הבורר בערעור לא רשאי לשמוע עדים.
עוד קובע סעיף ד' לתוספת השניה כי ההכרעה בערעור תהיה על סמך החומר שהיה בפני הבורר הראשון ועל סמך כתבי הטענות והסיכומים בכתב שהוגשו בהליך הערעור.
סעיף ה' לתוספת השניה קובע כי על הבורר בערעור ליתן את פסק הבוררות בתוך חודשיים ימים ממועד הסיום של הליך הערעור. נציין כי סעיף ו' לתוספת השניה קובע מפורשות כי הבורר בערעור חייב לנמק את פסק הבוררות.
[325] ראה סעיף 29ב(ב) לחוק הבוררות.