botox

המרשם (סעיפים 115 עד 125 לחוק)



עמוד 423 בספר:


שאלה: מה כוחו של פסק-דין של המפקח על רישום לאור הסמכויות הקבועות בחוק המקרקעין?

תשובה: מפקח הוא אדם הכשיר להתמנות לכהונת שיפוט בבית-משפט שלום, אשר מונה כמפקח על-ידי שר המשפטים, בהתאם לסעיף 117(א) לחוק המקרקעין. לפיכך, מפקח רשאי ליטול לעצמו כל סמכות הנתונה לרשם שבאזור סמכותו {ראה לעניין זה סעיף 117(ב) לחוק המקרקעין}.


שאלה: האם לממונה על המירשם סמכות להכריע בסוגיות משפטיות?

תשובה: מירשם המקרקעין הוקם מכוח פרק ט' לחוק המקרקעין. לצורך הפעלת המירשם מינה המחוקק רשמים {בסעיף 116 לחוק המקרקעין}, מפקחים {בסעיף 117 לחוק המקרקעין) ואת הממונה על המירשם {סעיף 118 לחוק המקרקעין}.
הממונה על המרשם הוקם כרשות, אשר הוענקו לה סמכויות מעין-שיפוטיות בחוק המקרקעין ובתקנות. מטרת החיקוק בהעניקו סמכות מעין-שיפוטית לממונה, בראש ובראשונה, להפקיד מחלוקות שבין הצדדים, הנובעות מעצם


עמוד 424 בספר:


פעולת הרישום בידיה של ערכאה המתמחה בנושא המקרקעין. הפקדת סמכות מעין שיפוטית בידיו של הממונה, העוסק בעניין הרישום על היבטיו השונים דרך קבע, מבוססת על ההיגיון שלפיו ההליך לפני הממונה הוא יעיל ופשוט יותר; והוא מתמקד בסוגיות אשר באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. הליך המתנהל לפני הממונה אינו מאפשר לצדדים לחרוג מגבולות אותן שאלות הקשורות באופן ישיר לרישום.
הוראת סעיף 118(א) לחוק המקרקעין, אשר מכוחה קם מוסד הממונה על המירשם, קובעת, כי הממונה על המרשם וסגנו ימונו מבין אלה הכשירים להיות "שופט בית-משפט מחוזי", ולא בכדי דרושים לממונה כישורים של שופט מחוזי, שכן בסעיף-קטן (ב) ניתנו לממונה "כל סמכות הנתונה למפקח או לרשם, בהן הסמכות ליישב סכסוכים בין בעלי דירות בבית משותף, כאמור בסעיף 72 לחוק המקרקעין.


שאלה: מהו היקף סמכויות המפקח והממונה על המרשם מעבר לאלו שהוקנו להם מכוח היותם בעלי כשירות של שופט שלום או שופט מחוזי כמפורט לעיל?

תשובה: סעיף 120 לחוק המקרקעין מרחיב סמכויות אלה בקבעו כי "לממונה על המרשם ולכל מפקח יהיו הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, ככל שהדבר דרוש למילוי תפקידיהם".


עמוד 425 בספר:


שאלה: מהם סדרי הערעור או הערר על החלטות המפקח או רשם המקרקעין?

תשובה: סעיף 121(א) לחוק המקרקעין קובע כי "הרואה עצמו נפגע בהחלטה של רשם או מפקח - למעט החלטת מפקח לפי סימן ד' לפרק ו' - רשאי לערור עליה לפני הממונה על המרשם תוך תקופה שנקבעה בתקנות".
על-פי סעיף 121(ב) לחוק המקרקעין "הממונה על המרשם רשאי להחליט בערר על-פי המסמכים שהיו לפני הרשם או המפקח בלי לשמוע את הצדדים, ורשאי הוא לשמוע את הצדדים וכל אדם אחר, הכל כפי שימצא לנכון לבירור העניין".
יוער כי "על-אף האמור בסעיף-קטן (א), אין לערור על אישור עסקה לרישום לאחר שנרשמה, אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מכל סעד אחר בקשר לרישום" {ראה סעיף 121(ג) לחוק המקרקעין}.
זאת ועוד. סעיף 122 לחוק המקרקעין קובע כי "
ערעור לבית-המשפט

הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטת הממונה על המרשם, כולל החלטה בערר לפי סעיף 121, רשאי, תוך תקופה שנקבעה בתקנות, לערער עליה לפני בית-המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין הנדונים".


שאלה: מהו ההליך שעל צד לנקוט בבקשה למחיקת עיקול הנשענת, בעיקרה, על טענת חלוף הזמן {28 שנים} מאז רישום העיקול או במקרה של היעדר רישום של תעודות זהות?

תשובה: טענה מאין זו הינה טענה שבמהותה, הינה טכנית, וככזו על צד לפנות למיצוי הליך הערר הקבוע בסעיף 121 לחוק המקרקעין. רק לאחר מכן, באם


עמוד 426 בספר:


יהא צורך בכך, יוכל לפנות לבית-המשפט המחוזי בהליך ערעור, על-פי הקבוע בסעיף 122 לחוק המקרקעין {ראה גם ה"פ (עפ') 19794-02-11 גורן נ' דיסקונט ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
על-אף הקבוע בסעיפים 121 ו- 122 לחוק המקרקעין, קיימת האפשרות להוכחת הזהות והיא, פניה ישירה לבית-המשפט למתן פסק-דין הצהרתי. במקרה זה, המשיבים, יהיו האפוטרופוס הכללי ורשם המקרקעין {ראה לעניין זה ת"א (יר') 7251/05 נידאל פיצל עלי ואח' נ' יורשי המנוח עבד מחסן אל עבד חסן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

שאלה: מהי מהותו של סעיף 125 על שני חלקיו?

תשובה: משתמו הליכי ההסדר עם פרסום ורישום הזכויות, הרישום הופך לראייה חותכת ביחס לתכנו. עיקרון זה אומץ על-ידי המחוקק הישראלי בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין.
בפני מי שסבור שזכותו בחלקה פלונית צריכה להירשם בפנקסי המקרקעין ניצבות תחנות רבות שם יוכל לשטוח טענותיו בפני הרשויות, הן במהלך ההסדר והן זמן סביר לאחריו. יחד-עם-זאת, לאחר שהסתיימו ההליכים יש ליתן משקל משמעותי ומכריע לאינטרס הסופיות העומד בבסיס חוקי המקרקעין.
אמת, ישנם מספר סעיפים בפקודה המיועדים לתיקון רישום ואולם הם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל ויש להפעילם רק במקרים חריגים המנויים בהם.
תכליתו של סעיף 125(א) לחוק המקרקעין הינה הבטחת פומביות, אמינות, ודאות וסופיות הרישום במרשם, בכל הנוגע לזכויות הטעונות רישום


עמוד 427 בספר:


במקרקעין מוסדרים {ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5), 49, 60 (2003)}.
נוכח התכלית הנ"ל והצורך להבטיח את יציבותן של זכויות רשומות במקרקעין מוסדרים, לא בנקל ייעתר בית-המשפט לתביעה שמטרתה תיקון הרישום, והפסיקה מורה כי נטל ההוכחה על הטוען לתיקון הרישום, הינו כבד {ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
סעיפים 97-93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 מיועדים לתיקון הרישום, אולם הם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל ויש להפעילם רק במקרים החריגים, המנויים בהם {ראה גם ע"א 1445/11 אברהם מרטינז נ' איתן רילוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.


שאלה: מהו היחס שבין סעיף 10 לחוק המקרקעין לבין סעיף 125 לחוק המקרקעין?

תשובה: מוטי בניאן, בספרו {דיני מקרקעין - עקרונות והלכות (מהדורה שניה, 2004), 39}, אומר כי הטעם לקיומו של סעיף 125 לחוק המקרקעין, נעוץ בכך, כי "לציבור יש עניין בזהות בעל הזכות במקרקעין, כיוון שהציבור, ובתוכו הקונה בתמורה ובתום-לב, רשאים לדעת בוודאות מי הוא בעל הזכות הקניינית שעמו יש לעשות את העסקה במקרקעין, או שאת ברכתו יש לקבל כדי לבצע עסקה במקרקעין".
יושם-אל-לב, כי בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין מדובר ב"ראיה חותכת" לתוכנו של הרישום, ואילו בסעיף 125(ב) מדובר ב"ראיה לכאורה" לתוכן הרישום.


עמוד 428 בספר:


פרופ' יהושע ויסמן בספרו {דיני קניין - חלק כללי (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, התשנ"ג-1993), 311} אומר כי "סעיף 10 לחוק המקרקעין מסייג את ההוראה הגורפת שבסעיף 125 ומגביל אותה רק לטובת מי שרכש את המקרקעין בתמורה ובתום-לב ובהסתמך על הרישום. ללמדך, כי מי שנרשם שלא בעקבות עסקה בתמורה ובתום-לב, ושלא בהסתמך על המרשם, אינו נהנה מן השריון של מרשם המקרקעין המוסדרים".
מוטי בניאן מציין בספרו {שם, 289} כי הוא מסכים עם עמדתו של פרופ' ויסמן, לפיה היה ראוי כי הסעיפים 10 ו- 125 לחוק המקרקעין יהיו זה לצד זה, אך לדעתו "אין לקבל טענה כי סעיף 10 לחוק המקרקעין מסייג את סעיף 125 לחוק המקרקעין, במובן זה שכשחל סעיף 10, סעיף 125 לא חל או סעיף אחד עדיף על משנהו... לדעתנו, את שני הסעיפים 10 ו- 125 לחוק המקרקעין יש לפרש כך שסעיף 10 לחוק המקרקעין, או סעיף 9 לחוק המקרקעין הינם המקרים המאפשרים את יישום ותחולת סעיף 125 לחוק המקרקעין, ומכאן נלמד כי סעיף 125 חל מקום שסעיף 9 או 10 לחוק המקרקעין חל" {ראה גם ת"א (ת"א) 1544-08 לגזיאל נ' גרטל ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2011; 2012); ה"פ 30380-04-10 אוטיליה קרפ נ' יעקב קרפ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.