סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• המפרק
• מפרק זמני לפני מתן צו הפירוק
• מינויו של מפרק זמני אף מבלי שהוגשה בקשת פירוק
• מינוי מפרק זמני לאחר צו הפירוק וטרם מינוי המפרק הקבוע
• מפרק קבוע
• מפרק מפעיל
• מנהל מיוחד
• מינוי המפרק - כללי
• סמכות מינוי מפרק על-ידי בית-המשפט
• מינוי כמפרק וככונס
• אדם אחר שנתמנה להיות מפרק
• תוקף פעולותיו של המפרק
• מינוי מספר מפרקים
• כשירות למינוי
• סייגים למינוי המפרק
• רישום מינוי המפרק
• משמעות המינוי
• ביטול המינוי
• המפרק הזמני וסמכויותיו
• כונס הנכסים הרשמי המשמש כמפרק וסמכויותיו
• סמכויותיו של מפרק קבוע
• סמכויותיו של מפרק בפירוק מרצון
• סמכויותיו של מפרק בפיקוח בית-המשפט
• סמכויות המנהל המיוחד על-פי דיני החברות
• חובותיו של המפרק
• חובות המפרק הזמני
• חובת מתן ערובה על-ידי מפרק
• חובת הנאמנות של המפרק
• חובת הזהירות
• דינו של המפרק שהפר חובותיו
• שכרו של המפרק
• קביעת השכר
• חישוב שכר המפרק
• תשלום השכר
• סיום תפקידו של המפרק - מבוא
• המפרק סיים את פירוק החברה
• המפרק התפטר או פוטר מתפקידו
• פיטורי המפרק או ביטול מינויו
• מפרק אשר פשט את הרגל
• פטירת המפרק
• תשלומי חובה למע"מ
• הגשת בקשה על-ידי מפרק חברה לפטור מתשלום אגרה
• מירוץ תקופת ההתיישנות ואימתי ניתן לייחס למפרק את ידיעתה של החברה

שכרו של המפרק

1. שכר המפרק
שכרו של המפרק מוסדר בסעיף 303 לפקודת החברות לפיו:

"303. שכרו של המפרק 162(4)
(א) נתמנה למפרק אדם שאינו הכונס הרשמי יקבל משכורת או שכר אחר, לפי אחוזים או בדרך אחרת, כאשר יורה בית-המשפט על-פי כללים שקבע השר, ואם נתמנו כמה מפרקים יחולק השכר ביניהם לפי יחס שיקבע בית-המשפט.
(ב) השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע כללים בדבר שכרו והוצאותיו של מפרק על-פי סעיף-קטן (א).
(ג) השר, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע שחלק משכרו של מפרק ישולם מאוצר המדינה."

שכרם של מפרקים וכונסים הוסדר בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 {להלן: "תקנות החברות (השכר)"}.

הצורך בתקנות נבע כתוצאה מאישור סכומי עותק למפרקי החברה מבלי אמת-מידה ברורה להערכת שכרם. לעיתים נקבע שכר שונה בבתי-משפט שונים ועל-ידי שופטים שונים {ח' אבנור "המפרק הזמני", מתוך: ע' דניאל פרידמן ויצחק שילה, "ספר לובנברג", קובץ מחקרים לזכרו של השופט ה' ש' לובנברג (תל אביב, התשמ"ח)}.
2. תחולת התקנות
האם יש להחיל את תקנות החברות (שכר) השכר רק כאשר ממונה מפרק לחברה, ומה דין התקנות כאשר המדובר בפירוק שותפות?

ב- ע"א 438/85 {איתן ארזי ושות' בניה נ' עו"ד אריה חיימסון, פ"ד מא(2), 718 (1987)} נדון ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שבה נקבע שכרו של הכונס הזמני בשיעור השווה ל- 18,573 דולר. בערעור טענו המערערים כי תקנות החברות (שכר) אינן חלות על תשלום שכרו של כונס זמני בשותפות. כב' השופט מ' שמגר קבע בעניין זה:

"אכן ככל שמדובר במפרקי חברות, בית-המשפט הינחה עצמו במשך שנים על-פי הנחיות "ועדת לם" שהעמידה את שכר המפרק על אחוז מסויים מתקבולי הכנסה, ממימוש רכוש ומסכום הדבידנד המשולם לנושים. לאחרונה עיגן מחוקק-המשנה את הכללים בתקנות מחייבות אשר בא-כוח משיב 1 טוען כי יש לפסוק שכר המבקש על פיהן. אולם אין התקנות מחייבות במקרה דנן, שכן לא עסקינן במפרקי חברות, אם כי הכללים הקבועים בתקנות יכולים להיות מנחים."

עמדתו של בית-משפט קמא כי אין התקנות מחייבות במקרה דנן, וכי הכללים הקבועים בתקנות יכולים להיות מנחים, מקובלת הייתה על בית-המשפט העליון, אולם נקבע כי, למעשה לא הינחה עצמו בית-משפט קמא על-פי התקנות:
"התקנתן של התקנות נועדה לאפשר לבית-המשפט לפסוק שכר ראוי בעד פעולתו של הכונס או המפרק. העקרונות עליהם מבוססות התקנות נשאבו מהמלצות "ועדת לם", ובתי-המשפט נהגו לפסוק שכר על-פי המלצות אלו אף לפני היותן תקנות מחייבות...

'החישוב של שכר המערער נעשה על-ידי השופט המלומד בהחלטתו על בסיס המלצות ועדה בראשות השופט לם, שאמנם אינן מהוות דין, אך מקובל זה כמה שנים לקבוע לפיהן את שכרם של מפרקים, כונסי נכסים ונאמנים בפשיטת רגל.'
(ע"א 8/71 א. א. קירשנר, עורך-דין נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', פ"ד כה(2), 145 (1971))

כמו-כן נהגו בתי-המשפט לפסוק על-פי המלצות אלו, גם לאחר התקנת התקנות, בעניינים בהם אין התקנות חלות (ראה, למשל, ההחלטה שנדונה ב- ע"א 778/81, 93/82, ר"ע 274/81, ב"ש 490/85 וולף ואח' נ' בנג'מין ואח', פ"ד מ(1), 365 (1986)).

נטייתם של בתי-המשפט לפסוק שכר על-פי טבלאות, למרות שאינם חייבים לעשות כן, נעוצה ברצונם להשוות את שכרם של בעלי תפקיד זהה ולהיפך, להעניק שכר שונה לבעלי תפקיד שונה.

דוגמה להשוואה בין בעלי תפקיד זהה ניתן לראות בעניין וולף הנ"ל:

'לפיכך, "שכר ראוי" בקשר לשכר של מפרק בפירוק מרצון יהא, בהיעדר נסיבות מיוחדות לסתור, שכר סטנדרטי, שהרי לעניין זה אין הבדל רב בין תוצאותיו הממשיות של פירוק כפוי לאלה של פירוק מרצון...'
(בעמ' 371)
דוגמה להשוואה בין בעלי תפקיד שונה ניתן למצוא בעניין לוי:

'שכרו של מפרק זמני שנתמנה איננו יכול לעלות על שכרו של מפרק קבוע. שכן אם קבעו התקנות שכר עבור מימוש וחלוקה, שזה עיקרי תפקידו של המפרק, לא נראה לי שיש לקבוע שכר גבוה יותר עבור מפרק שתפקידו הוא תפיסת הרכוש ושמירתו.'
(ת"א (ת"א) 3525/85, המ' (ת"א) 10135/85 לוי ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"מ התשמ"ו(ג) 45, 48)

אכן, השוואת שכרם של בעלי התפקידים, הדומים והשונים, היא טבעית ומן הראוי שתיעשה, בעשותה צדק בין משלמי השכר ובין מקבליו. אולם, בענייננו, כאשר מתבצעת השוואה ביחס לשכרו של הכונס הזמני, אין מנוס מן המסקנה כי השכר שנקבע לו בבית-משפט קמא הינו גבוה.

ראשית, השוואה של שכרו של הכונס הזמני, עבור הנכסים שמומשו, לשכרו של כונס של חברה, שהתקנות חלות עליו, מעלה כי שכרו של הכונס הזמני הינו כפול משכרו של כונס של חברה. קשה לראות טעם מדוע יהא שכרו של כונס לשותפות כפול משכרו של כונס של חברה. אמנם, ייתכן ובית-המשפט יפסוק יותר מן השכר הסטנדרטי, אך זאת בשל מאמץ מיוחד ופעולות תריגות, וזיכרן של אלו לא בא בהחלטת בית-משפט קמא...

סמכותו של בית-משפט קמא לפסוק את שכרו של הכונס הזמני מעוגנת בתקנות סדר הדין האזרחי. לכן, לא ראה עצמו בית-המשפט כפוף לעקרונות העולים מן התקנות מהתשמ"א.

השוני בהוראותיהם של הדינים המסמיכים לפסוק שכרו של כונס אין בו, כשלעצמו, כדי לגרום לשוני מהותי בקביעת שכרם של בעלי תפקיד זהה, או לשיוויון בשכרם של בעלי תפקיד השונה באופן מהותי.

בתי-המשפט נטו להשוות שכרם של בעלי התפקידים השונים, לפני ואחרי התקנת התקנות ומן הנכון להמשיך וללכת בדרך זו. לפיכך, מן הראוי ליישם את העקרונות המעוגנים בתקנות אף מקום שאינן דין מחייב."

נציין, לעניין קביעת שכר כונס ומפרק בשותפות {ראה פרשת איתן ארזי ושות' בניה}, כי הדרך שיש ללכת בה היא זו:

א. ביחס לנכסים שמומשו יש לקבוע את השכר על-פי הטבלה הרלבנטית.

ב. ביחס לנכסים ש"נתפסו אך טרם מומשו", רשאי בית-המשפט, אם החליט כי יש לפסוק שכר עליהם, להשתמש בדרך האנאלוגיה בטבלה שנקבעה ביחס ל"תקבולי הכנסה", או לקבוע טבלה מדורגת אחרת הנמוכה ביחס ל"תקבולי המימוש". אפשרות נוספת היא ביצוע השוואה בין המאמץ והטרחה שהושקעו בנכסים שמומשו לבין המאמץ והטרחה שהושקעו בנכסים ש"נתפסו ולא מומשו", ומכוחה לקבוע את השכר הראוי. לאחר חישוב השכר בדרך זו, אם מצא בית-המשפט לנכון להגדיל או להפחית את השכר שהתקבל עליו לפרט את נימוקיו ולרשמם.