הפרשנות לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות
הפרקים שבספר:
- סמכות גביית חובות
- גביית החוב
- פריסת החוב
- גביית דמי ערבות על חשבון פיצוי למתלונן
- גביית פיצוי לטובת נפגע עבירה ועיכוב ביצוע
- הליכי גביה, פריסה ועיקול
- פיצוי וקנס באספקלריה של המרכז וועדת שחרורים
- פיצויים למתלוננים - הלכות
- עיכוב ביצוע תשלום קנס פלילי או פריסתו או דחיית תשלום
- קנסות מס ערך מוסף
- קנסות תעבורה
- תביעת פיצויים כתוצאה מהליכי גביה שלא כדין
- קנס מינהלי
- פשיטת רגל וקנס פלילי
- פיצוי לקטין שניזוק מעבירה
- החלטה הטעונה הבהרה
- מסירת מידע
- רשמים לענייני המרכז
- עיכוב יציאה מהארץ
- קנס מאדם שנפטר
גביית החוב
1. מהו חוב?על-פי סעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, הגדרת "החוב" הינה:
"1. הגדרות (תיקונים: התשס"ג, התשס"ה, התשס"ח, התשס"ח (מס' 2), (מס' 3), (מס' 4), התש"ע (מס' 2), התשע"א, התשע"א (מס' 2), התשע"ב)
...
"חוב" - אחד מאלה, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, בתוספת פיגורים, שנוספו לו על-פי דין, ולמעט חוב המשולם לרשות מקומית:
(1) קנס, שהטיל בית-משפט, המשולם לאוצר המדינה או לקרן;
(2) קנס מינהלי כמשמעותו בחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו- 1985 אף אם הוא משולם לתאגיד שהוקם לפי חוק, ששר המשפטים קבע אותו בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת;
(3) קנס בשל עבירה של ברירת משפט כמשמעותו בסעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982;
(4) קנס אזרחי או עיצום כספי שנקבע בחיקוק;
(5) קנס כמשמעותו בפקודת בזיון בית-משפט;
(5א) התחייבות להימנע מעבירה, כמשמעותה בסעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה: "חוק העונשין"), והערבות לכך אם ניתנה, ובלבד שהתקיימה עילה לגבייתן לפי סעיף 76 לחוק האמור;
(5ב) ערובה לדחיית ביצועו של עונש שניתנה לפי סעיף 87 לחוק העונשין, ובלבד שבית-המשפט נתן החלטת חילוט לגביה;
(5ג) ערובה כהגדרתה בסעיף 41 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (בחוק זה: "חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)"), שניתנה לפי סימן ו' לפרק ב' לחוק האמור, ובלבד שבית-המשפט נתן החלטת חילוט לגביה;
(6) פיצוי כמשמעותו:
(א) בסעיף 77 לחוק העונשין ובסעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים);
(ב) בסעיף 26(8) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971;
(ג) בסעיף 11(1) ו- (3) לפקודת המבחן (נוסח חדש), תשכ"ט-1969;
(7) אגרה לפי:
(א) חוק בתי-המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984;
(ב) חוק ההוצאה לפועל;
(ג) חוק הדיינים, תשט"ו-1955;
(ד) חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג-1962;
(ה) חוק הקאדים, תשכ"א-1961;
(ו) חוק בית-דין לעבודה, תשכ"ט-1969;
(8) הוצאות שפסק בית-משפט או גוף המוסמך להטיל על-פי דין קנס אזרחי או עיצום כספי לטובת אוצר המדינה או קרן;
(9) כפל ההוצאות שהוצאו כמפורט להלן:
(א) לשם ביצוע הוראה, הודעה או צו בעניין מפגע לפי סעיף 7 71ב לפקודת בריאות העם, 1940;
(ב) לשם ביצוע צו לסילור מפגע לפי סעיף 11ב(ב) לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961;
(ג) לשם הריסתו, הסרתו או סילוקו של שלט לפי סעיף 8(ב) לחוק הדרכים (שילוט), התשכ"ו-1966;
(ד) לשם ביצוע צו לשמירת הניקיון לפי סעיף 13ב(ב) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984;
(ה) לשם ביצוע צו פינוי רעלים או צו להחזרת המצב לקדמותו, לפי סעיף 16א(ב) לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993;
(ו) לשם ביצוע צו לסילוק מקור קרינה, לפי סעיף 15 לחוק הקרינה הבלתי-מייננת, התשס"ו-2005;
(ז) לשם ביצוע צווים לפי סעיפים 45, 46 ו- 48 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008;
(ח) לשם ביצוע צו מינהלי לעניין אסבסט, לפי סעיף 49 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011;
(10) הוצאות הרחקה שנקבעו בצו הרחקה לפי הוראות סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;
(11) תשלומים שבהם חבים זכאים לייצוג לפי סעיף 23 לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995;
(12) סכום שיש להעבירו לאוצר המדינה לפי סעיף 28כה2 לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992;
(13) סכום שיש לשלמו למדינה לפי דין ושפקודת המיסים (גביה) חלה עליו, ובלבד ששר המשפטים והשר הנוגע בדבר (להלן: "השרים") אישרו לגבותו לפי הצעת מנהל המרכז וחשב המשרד הממשלתי הנוגע בדבר; ההודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות; אישרו השרים כאמור, לא ייגבה החוב באמצעות פקודת המיסים (גביה);
(14) מס, אגרה, היטל או תשלום חובה אחר שיש לשלמו למדינה לפי דין, שסכומו נקבע בחיקוק, ושפקודת המיסים (גביה) לא חלה עליו, ובלבד ששר המשפטים, בהסכמת השר הנוגע בדבר, קבע אותו בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולאחר שהשרים אישרו לגבותו באמצעות המרכז, לפי הצעת מנהל המרכז וחשב המשרד הממשלתי הנוגע בדבר."
באין הוראה אחרת בדין או בהחלטה של בית-משפט, לעניין פיגור בתשלום החוב, ייווספו על סכום החוב הפרשי הצמדה וריבית ממועד שנקבע על-פי דין או בהחלטה, לפי העניין, ואם לא נקבע מועד כאמור מיום מתן ההחלטה, והכל עד מועד התשלום בפועל.
הפרשי הצמדה כהגדרתם בסעיף 1 בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, הם:
" "הפרשי הצמדה וריבית" - כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961."
2. זקיפת תשלומים על חשבון החוב
חוק המרכז לגביית קנסות מבחין בין שתי שאלות:
האחת - מהם סוגי ה"חובות" שהמרכז מוסמך לגבותם במסגרת חוק זה.
השניה - מהם אמצעי הגביה הנתונים בידיו של המרכז כדי להגשים את מטרות הגביה.
3. סוגי החובות הנתונים לגביה בידי המרכז
סעיף 3(ד) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, מונה את הסדר בו ייזקפו תחילה התשלומים שישולמו על-ידי החייב:
"3. גביית חוב (תיקונים: התשס"ח, התשס"ח (מס' 2), (מס' 3), התשס"ט)
...
(ד) חייב אדם בחובות, מסוגים שונים, כמפורט בהגדרת "חוב" שבסעיף 1, ייזקף כל סכום שישולם לחשבון החוב לפי הסדר הבא: פיצוי כאמור בפסקה (6), סכום כאמור בפסקה (12), קנס בשל בזיון בית-משפט כאמור בפסקה (5), קנס בשל עבירה של ברירת משפט כאמור בפסקה (3), קנס מינהלי כאמור בפסקה (2), קנס אזרחי או עיצום כספי כאמור בפסקה (4), קנס לפי מועד תשלומו כאמור בפסקה (1), התחייבות להימנע מעבירה או הערבות לכך כאמור בפסקה (5א), ערובה כאמור בפסקה (5ב), ערובה כאמור בפסקה (5ג), כפל ההוצאות כאמור בפסקה (9), אגרות כאמור בפסקה (7) תשלומים כאמור בפסקה (11), הוצאות כאמור בפסקה (8) והוצאות הרחקה כאמור בפסקה (10).
(ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בדרכי גביה אחרות הקבועות בחיקוק אלא-אם-כן נקבע במפורש אחרת בחוק."
בין סוגי החובות המצויים בגדר סמכות הגביה של המרכז, נכלל פיצוי לניזוק בעבירה אשר נפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין. כמו-כן, מצויה גם "ערובה" כהגדרתה בסעיף 41 לחוק המעצרים, וכן נכללת גם ערובה לדחיית ביצועו של עונש, שניתנה על-פי סעיף 87 לחוק העונשין, ובלבד שבית-המשפט נתן החלטת חילוט לגביהן.
לרשות הגביה נתונה סמכות גביה על-פי החוק, בין היתר, ביחס לחוב פיצויים לניזוק מכוח גזר דין פלילי. כמו-כן, נתונה לו סמכות לגבות כספי ערובה, אולם זאת רק בתנאי שבית-המשפט נתן החלטת חילוט לגביהם. אך אין בידי המרכז סמכות לגבות כספי ערובה שלא ניתנה לגביהם החלטת חילוט. גביה כזו אפשרית על-פי החוק רק מקום שהנאשם הפר את תנאי השחרור, ובית-המשפט החליט לחלט את כספי הערובה, כולם או מקצתם.
נבהיר, כי משילובם של חוק המרכז לגביית קנסות והחוקים הנוגעים להטלת ערובה וכן לפיצוי ניזוק בעבירה עולה, כי לא נתונה למרכז סמכות עצמאית לחלט כספי ערובה המוחזקים בידי המדינה, אלא-אם-כן הם חולטו בעקבות הפרת תנאי השחרור על-ידי הנאשם.
על-פי חוק המרכז לגביית קנסות הוקם גוף מינהלי אשר תפקידו לפעול לגביית חובות שנוצרו במסגרת הליכים משפטיים שונים, כגון קנס שהטיל בית-משפט, קנס בגין עבירה מינהלית, פיצוי בגין עבירה פלילית ואגרת בית-משפט.
חוק זה, וכן תקנות שהוצאו מכוחו, קובע את ההליכים לגביית חובות כאמור ומגדיר את הגורמים המינהליים והשיפוטיים האחראים על יישומו.
על-פני-הדברים, אין התאמה בין הוראות החוק האמור בכל הנוגע לגביית אגרות בית-המשפט, לבין ההסדר הקבוע בתקנה 9 לתקנות האגרות {ע"א 10537/03 מדינת ישראל הנהלת בתי-המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' יש-גד תעשיות לתשתית 1993 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.09.04)}.
לפי תקנה 9 לתקנות האגרות, אגרה, הפרשי אגרה ואגרה נוספת שלא שולמו, דינם כחוב פסוק במשפט אזרחי לטובת המדינה, והם ייגבו מהחייב בתשלום מתוך כספים שהופקדו בקופת בית-משפט, אם הופקדו, או על-ידי לשכת הוצאה לפועל על-סמך צו של בית-משפט.
הסמכות לגבות את הקנסות לפי פקודת הבזיון בית-המשפט, גם היא נתונה בסמכות המרכז לגביית קנסות, לפי פסקה (5) להגדרת "חוב" בסעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, קנס שמוטל במסגרת בקשה לפי פקודת הבזיון משולם לקופת המדינה ולא למבקש, היות והביזוי המיוחס לממרה הצו הינו ביזוי של בית-המשפט ולא של הצד שכנגד {ראה גם: עפ"א (ת"א) 80143/05 אבתיר בע"מ נ' שנקר ציונה, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.03.08)}.
בית-המשפט ב- ע"א 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר - משק פרחים ואח', פ"ד נח(4), 184 (2004) מבהיר כי הסנקציה המוטלת מכוחה של פקודת בזיון בית-המשפט הינה סנקציה שתכליתה לכפות ציות להוראות בית-המשפט.
סנקציה חריפה מידי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה, ועל-כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט יש "לתפור" את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות שעל הפרק. כמו כל החלטה שיפוטית אחרת, גם בעניין התגובה השיפוטית במסגרת הליכי בזיון, הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית.
על בית-המשפט לבחון האם הטלת סנקציה "על-תנאי" די יהיה בה, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות האכיפה. עליו לציית להוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולעמוד על המשמר מפני פגיעה לא נאותה בקניינו של מפר פסק-הדין לצד שמירה נאותה על זכויותיו של הנהנה ממנו.
כך למשל נקבע ב- רע"א 4953/92 {בבילה נ' דדון, פ"ד מז(1), 658, 659 (1993)} כי "חיוב בקנס לפי הפקודה איננו נעשה לטובת בעל דין אלא לטובת המדינה".
משנפסק הקנס אין בעל הדין הזוכה רשאי לשלוט על גבייתו. אין הפקודה קובעת במפורש מי זוכה בקנס, הרשות או בעל הדין הנפגע - אך לפי שמדובר ב"קנס", המדינה היא הגובה אותו והיא הנהנית ממנו.
4. אמצעי הגביה הנתונים בידי המרכז
חוק המרכז לגביית קנסות מקנה למרכז אמצעים שונים לייעול הגביה, בין היתר, מסירת מידע {סעיף 6 לחוק}, מינוי כונס נכסים {סעיף 7 לחוק}, עיכוב יציאה מן הארץ {סעיף 8}. עוד קובע החוק בסעיף 5 כי לא יינקטו צעדים לגביית החוב בטרם תישלח לחייב דרישה לתשלום החוב, ובה ציון המועד בו יש לשלם את החוב, ואם לא שילם - תישלח לו דרישה נוספת.
בנוסף לכך, נתונים למרכז הכוחות והסמכויות המוקנים לרשות הגביה על-פי פקודת המיסים (גביה) {סעיף 3(ב)}. על-פי פקודה זו, ניתן, בין היתר, להטיל עיקול נכס של חייב המוחזק בידי צד שלישי {סעיף 7}. יתר-על-כן, על-פי סעיף 3(ה) לחוק המרכז לגביית קנסות, נשמרות לרשות הגביה גם "דרכי גביה אחרות הקבועות בחיקוק".
יובהר, כי למרכז לא נתונים כיום אמצעי גביה ישירים מכוחם רשאי הוא לשים ידו על כספי הערובה המוחזקים בידי המדינה קודם לפקיעת תכלית הערובה, ולחלטם כשהם בידי המדינה לאחר סיום ההליכים המשפטיים, כאשר קמה חובתה של המדינה להחזירם לנאשם. כמו-כן, אין בידי המדינה הכוח והסמכות לעכב או לחלט כספי ערובה שניתנו על-ידי נאשם לתכלית שחרורו מן המעצר, או לתכליות דומות במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדו, לצורך הסבתם לתשלום פיצויים עונשיים לנפגע עבירה.