botox

עיכוב ביצוע תשלום קנס פלילי או פריסתו או דחיית תשלום

1. התערבות בתי-המשפט לעניין תשלום רכיב הקנס
הכלל הוא כי תשלום קנס, ככל עונש אחר, יש לבצע באופן מיידי {סעיף 66(א) לחוק העונשין}. נקבע כי כשם שהאינטרס הציבורי מחייב את היותו של נאשם שהורשע נתון במאסר, כך הוא מחייב שקנס שניתן, ישולם ללא דיחוי {ראה גם: ע"פ 6752/09 דוד בן חיון נ/ מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.10); ע"פ 1467/01 ווזווז נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.03.01); דברי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין ב- ע"פ 5299/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.07.09)}.

במקרים רבים בפסיקותיו של בית-המשפט, בבקשות לעיכוב ביצוע תשלום קנס, או עזרה בכל קושי אחר של בתשלומו, חוזר בית-המשפט, מבהיר ומדגיש, כי הכתובת הנכונה שעל המבקש לפנות אליה בבקשה מסודרת לפריסת הקנס, וזו תיבחן לגופה, היא המרכז לגביית קנסות מכוח סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות.

הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות {ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.02.98), בסעיף 7; ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.03.08), בסעיף 29; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.09), בסעיף 11}.

ההלכה קובעת, כי בקשה העומדת בפני בית-המשפט הנוגעת אך ורק לעניינו של חייב והסובבת סביב נסיבותיהם האישיות של החייב ובני משפחתו, שאינן מאפשרות להם לעמוד בתשלום הקנס, אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה ואין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור ודינה להידחות על-הסף {ראה גם: רע"פ 7836/11 נגטולה דונל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.10.11); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123 (1982)}.

נזכיר, כי קיימים שני תנאים מצטברים שיש לבחון לשם קבלתה של בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי:

הראשון: על סיכויי הערעור להיות גבוהים.

השני: על מאזן הנוחות לנטות לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שאם לא יעוכב הביצוע, ייגרם לו נזק בלתי-הפיך. הקביעה האמורה חלה גם על בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס פלילי.

ב- ע"פ 942/10 {יוסף אלמרבוע ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.10)} הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונשי קנס שנגזרו על המבקשים בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז {כב' השופט ז' כספי} מיום 12.01.10. עיקרו של הערעור לעניין תשלום הקנסות נסב על גובהם של הקנסות, וכן על מועדי פרעונם.

בעניין דנא, סקר בית-המשפט את הסדר הטיעון, אשר התחשב בחומרת העבירות, בקשיים בחומר הראיות, בנסיבותיהם האישיות הקשות של הנאשמים, ובכך שהם הודו במעשים והביעו צער עליהם במסגרת הסדר הטיעון.

בית-המשפט פסק, כי בבקשה להפחתה או לעיכוב קנסות שמוטלים במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, שולי ההתערבות של ערכאת ערעור הם מצומצמים מלכתחילה, עוד מעבר למגבלות ההתערבות הרגילות החלות על ערכאת ערעור ביחס לפסיקת הערכאה הדיונית.

עוד נקבע, כי יש להציג טעם משכנע לעיכוב ביצוע תשלומי הקנסות עד להכרעה בערעור. ככל שקיימות טענות ערעור ביחס לגובה הקנסות או הסדרי תשלומם, הן תתבררנה בערעור לגופו ולא בבקשת הרשות לערעור.

ב- בש"פ 6330/10 {עמי כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.11.10)} נפסק כי אף בחינת טיעון בדבר מצב נפשי קשה בתקופה הרלוונטית בה נקבע העונש והשלכת נתון זה על גזר הדין לפרטיו תוביל למסקנה כי דין הערעור להידחות. מעבר לחוות-הדעת שנערכה על-ידי הפסיכיאטר באותו עניין מטעם המערער, נבדק המערער במועדים שונים הסמוכים למתן חוות-הדעת האמורה, ולא עלה מהם, ולו לכאורה, כי המערער פטור מאחריות פלילית, או כי אינו כשיר לעמוד לדין. זאת, מבלי להתעלם ממצבו.

באותו עניין בית-המשפט התייחס לעובדה שכל מרכיבי העונש סוכמו במסגרת הסדר טיעון אותו כיבד בית-המשפט המחוזי ולכך שחלפו כחמש שנים ממועד גזר הדין, ועל-כן קבע שצדק הרשם כי אין מקום להאריך את המועד לתשלום הקנס. בית-המשפט הבהיר כי החומר שהוגש על תוכנו, אינו מבסס את קו הטיעון שהמערער מעוניין להעלות בערעור. באשר לקנס, בית-המשפט ציין כי יש לפנות למרכז לגביית קנסות על-מנת לפרוס את תשלומי הקנס.

נחזור ונדגיש, כי אין בטענה על מצב כלכלי קשה בלבד כדי להצדיק עיכוב ביצוע תשלום קנס וכי יש לבסס טענות נסיבתיות מיוחדות כנדרש על-פי ההלכה הפסוקה, כמו-כן, על סיכויי ההצלחה של הערעור להיות ממשיים לעניין גובה רכיב הפיצוי או הקנס שנקבעו בגזר הדין {ע"פ 6863/07 עומר בנאי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.07)}.

יש להבחין בין עיכוב ביצוע קנס לבין עיכוב ביצוע עונש מאסר. בית-המשפט אינו נוטה לעכב ביצוע תשלומו של קנס, מאחר והתשלום אינו גורם ככלל נזק בלתי-הפיך לנאשם, גם כאשר מדובר במצב בו יופסק ריצוי מאסרו בפועל לשם נשיאת המאסר בשל אי-תשלום הקנס {סעיף 46 לחוק}. במצב דברים זה הדבר תלוי בסכום הקנס, כמו-כן, יש להביא ראיות התומכות בטענותיו לגבי הנזק שייגרם לו במידה ויושת עליו הקנס, ולהגיש את הבקשה לפני תום המועד לתשלום הקנס. משמע כי גם למועד הגשת הבקשה יש משקל, גם בפניה למרכז לגביית קנסות בבקשה דומה {ראה גם: ע"פ 6863/07 עומר בנאי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.07); ע"פ 1467/01 ווזווז נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.03.01); ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.11.2003)}.

נציין, כי דחיית בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס אינה מונעת פניה בבקשה מתאימה אל המרכז לגביית קנסות, ובמידה ובקשה שכזו אכן תוגש, היא תישקל בהתאם להוראות חוק המרכז לגביית קנסות, ולמדיניות בבקשות מעין אלה.

בהתייחס לגובה הנזק בית-המשפט קבע כי לא חלה עליו החובה לבחון ראיות לעניין זה לצורך קביעת גובה הקנס. הקנס הינו רכיב עונשי מובהק אשר משולם לאוצר המדינה. זאת, בניגוד לפיצוי אשר משולם לנפגע העבירה ואינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה משכך, אין לכאורה כל הכרח כי הקנס הכספי שמוטל על נאשם ישקף את הנזק שנגרם לנפגע העבירה. להיפך, בשל היות הקנס רכיב עונשי יש לשקול במסגרת הטלתו וקביעת גובהו את שיקולי הענישה השונים, כאשר לרוב להטלת קנס יש ערך גמולי והרתעתי גבוה וערך שיקומי ומניעתי שולי, אם בכלל {ראה גם: ע"פ 3030/10 אביב וקנין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.11); רע"פ 2976/01 - פרשת אסף, 418, 465-456; ע"א 6897/06 בודגזר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.08), בסעיפים 17-16}.

בנוסף יצויין, כי בהליך הפלילי נמנע בית-המשפט מהחלת הכללים הנהוגים בהליך האזרחי לעניין הוכחתו של נזק לגבי רכיב הפיצויים, שאינו רכיב עונשי והדבר נתון לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית. ועל-כן הובהר שהדברים נכונים גם לגבי הקנס, שהינו כאמור רכיב עונשי מובהק ומטרתו כלל אינה פיצוי נפגע העבירה בגין הנזקים שנגרמו לו מביצוע העבירה {ראה גם: ע"פ 3030/10 אביב וקנין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.11); ע"פ 6452/09 קאסם עלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.10), בפסקה 9 (להלן: "עניין קאסם עלי"); ע"פ 5761/05 - עניין מג'דלאוי}.
כאשר מצבו הכלכלי של המערער אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליו, פתוחה לפניו הדרך לעתור לדחיית החוב או לפריסתו למרכז לגביית קנסות בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות.

נחזור ונדגיש, כי הכלל הנוהג הינו כי מצבו הכלכלי של חייב אינו מהווה, כשלעצמו, שיקול בשאלת עיכוב פסק-דין כספי, ועל החייב במקרים אלו להראות כי אם יתקבל הערעור לא יוכל לגבות כספו חזרה {ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.11.2005)}.

הנה-כי-כן, כאשר הטענה העיקרית שבבקשת רשות ערעור להפחתה או לביטול הקנס היא הקושי הכלכלי בתשלום הקנס, בידי המבקש לפנות למנהל המרכז לגביית קנסות. וכפי שהובהר כבר לעיל, המענה לקושי האמור יינתן במסגרת סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, המאפשר למנהל המרכז לגביית קנסות לפרוס תשלומים או לדחותם, על-פי בקשת החייב ואין לפנות בעניין זה בבקשה לבית-המשפט אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות אשר רק בית-המשפט יוכל לתת להן מענה.

כלל נוסף הוא, כי כאשר כבר מוגשת עתירה המופנית כנגד המרכז לגבית קנסות שבמשרד המשפטים וכנגד כל משרד ממשלתי כזה או אחר, יש לצרפם כמשיבים בעתירה. די באי-צירופם כאמור, כדי שהעתירה תידחה. כמו-כן נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור להפחתת קנס מינהלי או פלילי, באין שאלה בעלת חשיבות כללית או היבט ציבורי עקרוני וכאשר אין מתקיימים שיקולי צדק מיוחדים {ראה גם: רע"פ 3229/11 יוסף אבו טיר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.11); רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1), 646, 650 (2003)}.

2. מאסר חלף קנס
סעיף 71 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, דן באפשרות של הטלת מאסר חלף קנס:

"71. מאסר במקום קנס (תיקונים: התשל"ג, התש"ם (מס'9), התשמ"ח (מס' 23), התשל"ד (מס' 39), התש"ס, התשס"ו (מס' 87))
(א) בית-המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס; נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, או היתה העבירה עבירה של אחריות קפידה כאמור בסעיף 22(א) סיפה, לא תעלה תקופת המאסר במקום הקנס על שנה.
(ב) בוטל.
(ג) נשא אדם מאסר לפי סעיף-קטן (א), לא יחוייב בתשלום הקנס והתוספת; נשא חלק מתקופת המאסר, לא יחוייב בתשלום חלק הקנס היחסי לתקופה שנשא עליו מאסר, והתוספת שיהיה חייב בה תחושב לפי אותו חלק מן הקנס שלא נשא עליו מאסר.
(ד) הוטל מאסר לפי סעיף-קטן (א) ולפני שנסתיימה תקופת המאסר שולם חלק מן הקנס תקוצר התקופה לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.
(ה) מי שהוטל עליו מאסר בשל אי-תשלום קנס ישא אותו בנוסף לכל מאסר אחר, לרבות מאסר בשל אי-תשלום קנס אחר, בין שהמאסר האחר הוטל באותו משפט ובין שהוטל במשפט אחר, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת."

הטלת מאסר חלף קנס יכולה להיעשות, במסגרת גזר הדין, גם שלא בנוכחות הנאשם {סעיף 129 לחוק סדר הדין הפלילי}. אפשרות אחרת היא כי הטלת מאסר חלף קנס תיעשה ב"צו מיוחד" בהתאם לסעיף 129א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, לאחר שגזר הדין ניתן ומשהקנס לא שולם במועדו. סעיפים אלה מהווים חריג לכלל היסודי, הקבוע בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי, כי "לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו".

סעיף 129א(ג) לחוק סדר הדין הפלילי ממשיך וקובע, כי צו מאסר כאמור בסעיף-קטן (ב) שניתן שלא בנוכחות החייב או סניגורו, לא יבוצע בטרם הומצאה לחייב התראה בכתב על-כך לפחות 14 ימים מראש.

בהתראה תצויין מזכירות בית-המשפט שאליה ניתן לפנות לבירורים וכן האפשרות לבקש פריסה או דחיה של תשלום הקנס ופטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות סעיפים 66 ו- 69 לחוק העונשין, וסעיפים 5ב ו- 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות.

הזכות להליך הוגן היא מיסודות המשפט החוקתי שלנו. פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן עשויה כאמור לעלות לכדי פגיעה מהותית ביכולת להתחקות אחר האמת ובזכות החוקתית לחירות ולכבוד האדם.

חירותו של אדם עומדת בדרגה גבוהה, בסולם השיפוטי, אולם ישנם אינטרסים ציבוריים נוספים, שהם כבדי משקל ביותר והם שלטון החוק והצורך שחייבים ישלמו חובם ולא יתחמקו מביצוע עונשם.

האינטרס הציבורי במיצוי משפט צדק בטרם שלילת חירות וניהול הליך הוגן בעניינו של הפרט, עשוי לגבור על שיקולי האינטרס הציבורי במיצוי יעילותם המירבית של הליכי הגביה והאכיפה. אך הוגן הוא, שתהא לאדם אפשרות לטעון טענותיו בטרם יבוצע צו מאסר נגדו ותישלל חירותו.

הפעלת מאסר על נאשם בשל אי-תשלום קנס, בטרם יתקיים הליך שיפוטי נוסף לשם ביצוע המאסר חלף הקנס, עשויה לפגוע באפשרויות העומדות בפניו לעשות לתשלום החוב, על-אף שמדובר ברכיב עונשי-כספי המוטל במשפט פלילי, לאחר שהתקיים הליך הוגן בו התאפשר לנאשם להתגונן כחוק.

ובתוך כך לאפשר לנאשם ביטול של תוספת פיגורים לקנס, פריסת התשלום הקנס לשיעורין או דחייתו, הכל לפי שנותן בידו המחוקק לעשות, כגון דחיית תשלום הקנס, על-פי סעיף 66 לחוק העונשין, ביטול תוספת פיגורים על-פי סעיף 69 לחוק העונשין ופריסת התשלום ועיכובו על-פי חוק המרכז לגביית קנסות.

גם מקום בו נקבע בגזר הדין מאסר עקב אי-תשלום קנס, יש מקום לקיומו של הליך שיפוטי נוסף לשם הפעלת המאסר, על-מנת שיידע הנאשם כי הוא עומד בפני מאסר אם לא ישלם את הקנס, גם אם מאסר זה הושת בגזר הדין במפורש, יידע מהו סכום הקנס שהוא נדרש לשלם, ובכלל זה תוספת פיגורים, ותינתן לו ארכה בת 15 יום להסדיר את החוב, בטרם יופעל המאסר.

בפרקטיקה הנוהגת אין אוסרים אדם במועד שנקבע לתשלום הקנס, בטרם נעשית פעולה שיפוטית נוספת, משמע הוצאת "צו מאסר עקב אי-תשלום קנס", גם במקרים בהם בית-המשפט השית את הקנס באופן מפורש בגזר הדין, וקבע לצידו תקופת מאסר בה ישא הנאשם אם לא ישולם הקנס {ראה גם: עת"א (נצ') 1048-08-12‏ ‏ אליאס דלי נ' משטרת ישראל/שירות בתי הסוהר, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.09.12)}.
נזכיר, כי מטרת המאסר חלף קנס היא להביא לתשלום הקנס, והיא אינה נושאת בחובה תכלית עונשית כשלעצמה. אין תכליתו של הסדר זה לשלול את חירותו של הפרט כאמצעי ענישה על שלא שילם את הקנס, אלא להביא את החייב לשלם את הקנס.

כך אף עולה מסעיפים 71(ג) ו- 71(ד) לחוק העונשין, שלפיהם ניתן לרצות גם חלק מתקופת המאסר חלף הקנס. התכלית האכיפתית הניצבת ביסוד ההסדר של מאסר חלף קנס תומכת איפוא אף היא במתן אפשרות לחייב להשיג על ההחלטה, בלא שתיפתח ההכרעה העקרונית בהליך העיקרי. כך, למשל, אם טוען הפרט כי שילם את הקנס, או כי יש מקום לאפשר דחיה נוספת של התשלום בשל שינוי נסיבות שחלו מאז ניתן גזר הדין, יש לאפשר לערכאה שיפוטית להידרש לטענות מעין אלה.

יש לדאוג כי מתן הזכות להשיג לא יסרבל את הליכי הגביה והאכיפה ולא יאפשר ניצולם לרעה באופן שיסכל את האפשרות לגבות את החוב ויניח לחייבים לחמוק מתשלום חובם.

במסגרת הליך ההשגה יש מקום כי בית-המשפט ישקול, במקרים המתאימים, לקיים דיון אם יבקש זאת החייב, ובו-בזמן לקיים איזון בין האינטרס הציבורי ושלטון החוק ובין האינטרס של הנאשם להליך הוגן.

הדרך בה תיעשה ההשגה היא במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע הקנס והמאסר חלף הקנס. משנודע לחייב על הבקשה לביצוע צו המאסר, בידו לפנות בבקשה לעיכוב ביצועו של הקנס ולעיכוב ביצועו של המאסר חלף הקנס בגדרי סעיף 87 לחוק העונשין. במסגרת זו יוכל המבקש לשטוח טענותיו {ראה גם רע"פ 837/12 ‏מדינת ישראל נ' אולג גוסקוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.12)}.

בטרם ייאסר נאשם לאחר שלא שילם קנס במועדו, יש צורך בהוצאת "צו לביצוע מאסר במקום קנס", גם כאשר הקנס הושת בשעתו בידי בית-משפט בגזר הדין. פועל יוצא מכך, כל עוד לא הוצא הצו - הרי שאם הנאשם נושא מאסר בעת הגיע מועד הפרעון, המאסר איננו מופסק על-מנת לשאת במאסר חלף הקנס, כי אם מעת שניתן צו לביצוע מאסר כאמור.

בתי-המשפט לא יחתמו על צו מאסר חלף קנס, בטרם מתן התראה בכתב לנאשם, ומתן אפשרות של בירור ממצה לרבות פריסת תשלום החוב מול המרכז לגביית קנסות. במקרה בו אין מחלוקת על הקנס וגובהו ואף ניתנת התראה של בית-המשפט בדבר החובה לשלם את הקנס במועד, שאם-לא-כן ירוצה מאסר במקומו, יש לאפשר למבקש להפנות את בקשתו לפריסת החוב או דחיית תשלומו למרכז לגביית קנסות בהתאם לפסיקה והוראות סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות {ראה גם: פ"ל 6504-03-10 מדינת ישראל נ' ממן, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.12); רע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוקסוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.05.12)}.

3. כיצד מתייחס בית-המשפט לבקשת סניגור לדחות את מועד תשלום הפיצוי שהושת על נאשם לאחר מועד ריצוי עונש המאסר?
לא אחת, עותר הסניגור בבקשה לדחות את מועד תשלום הפיצוי שהושת על הנאשם לאחר מועד ריצוי עונש המאסר בפועל תוך שהוא נתקל בהתנגדות נחרצת מטעם המאשימה. הסיבה לדחיית מועד התשלום נעוצה, בדרך-כלל, בקושי כלכלי של הנאשם.

במקרים לא מועטים, בית-המשפט אינו נעתר לבקשה מסוג זה וזאת מחמת הנימוקים הבאים:

הראשון, עיון בפסיקת בתי-המשפט מלמדת כי במקרים בהם הוטלה על הנאשם חובה לפצות את נפגעי העבירה והועלתה טענה של קושי כלכלי, נדחה מועד התשלום בחודשים ספורים בלבד ולא עד לאחר השחרור ממאסר בפועל.

כך למשל, ב- ת"פ 32071-01-13 {מדינת ישראל נ' יהודה שלום בקרה, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.09.13)} בית-המשפט גזר על הנאשם 44 חודשי מאסר בפועל. על-מנת לאפשר לנאשם שהות לצרכי התארגנות, דחה בית-המשפט את מועד תשלום הפיצוי בשמונה חודשים.

השני, אחת מתכליותיו האפשריות של פיצוי הנפסק לטובת נפגעי עבירה לפי סעיף 77 לחוק העונשין, היא מתן סעד לנפגע העבירה בטווח זמנים קצר, מבלי שייאלץ להמתין לסיום הליכים אזרחיים בעניינו.

דחיית מועד תשלום הפיצויים עד לאחר סיום ריצוי עונש המאסר בפועל שהושתו על הנאשם, תחטיא תכלית זו.

השלישי, בהתאם לסעיף 77(ג) לחוק העונשין, הפיצוי נגבה על-ידי המרכז לגביית קנסות.

לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, "מנהל המרכז רשאי, על-פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי-תשלום החוב, כולו או חלקו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום האמור".

הנה-כי-כן, כתובת אפשרית לבחינת טענותיו של הנאשם לעניין מועד תשלום הפיצויים ואו פריסתם היא במרכז לגביית קנסות.