ערעור (תקנה קלב עד קנג לתקנות הדיון)

עמוד 401 בספר:

"קלב. ערעור על פסק-דין והחלטה
(1) כל פסק-דין וכל החלטה של בית-דין איזורי הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק-דין, ניתנים לערעור לבית-הדין הגדול.
(2) על פסק-דין זמני או החלטת-ביניים אין ערעור, אלא לאחר קבלת רשות לערער מבית-הדין הגדול.
(3) בית-הדין הגדול רשאי, בנסיבות מיוחדות, להרשות ערעור גם מסיבות שאינן מנויות כאן."

על-פי תקנה קלב(1) לתקנות הדיון כל פסק-דין וכל החלטה של בית-דין איזורי הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק-דין - ניתנים לערעור לבית-הדין הגדול.

כאשר עסקינן בפסק-דין זמני או החלטת-ביניים, אזי, לא ניתן לערער, אלא, לאחר קבלת רשות לערער מבית-הדין הגדול {תקנה קלב(2) לתקנות הדיון; לעניין זה ראה גם ת"א (י-ם) 6303-11-10 ורוניק פרידמן-אבשלום נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

בהתאם לתקנה קלב(2) לתקנות הדיון על החלטת-ביניים אין ערעור, אלא לאחר קבלת רשות לערער מבית-הדין הגדול. כלומר, על החלטת בית-הדין

עמוד 402 בספר:

האיזורי בבקשה לעיכוב יציאה מהארץ, שהינה החלטת ביניים, רשאי בעל דין להגיש בקשת רשות לערער לבית-הדין הגדול.

לעניין זה נדגיש כי לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק ישנה סמכות מקבילה לזו של בית-הדין הרבני הגדול לערעורים בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על פעילותו של בית-הדין הרבני האיזורי ואולם ככלל יש להעדיף את מיצוי ההליכים בתוך מערכת בתי-הדין הרבניים באמצעות הליך ערעורי מתאים בפני בית-הדין הרבני הגדול עובר להגשת עתירה בפני בית-משפט הגבוה לצדק וזאת בהתבסס על מבחן הסף הנוהג בבית-משפט הגבוה לצדק הנוגע לקיומו של סעד חלופי {ראה למשל בג"צ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית-הדין הרבני האיזורי, נתניה, פ"ד נו(5), 345 (2002)}.

יחד-עם-זאת, ייתכנו מקרים חריגים שבהם בית-משפט גבוה לצדק יתערב בהחלטותיו של בית-הדין הרבני האיזורי אף בהיעדר נקיטת הליך ערעורי בפני בית-הדין הרבני הגדול, אך זאת רק במקרים שבהם הסעד החלופי אינו יעיל, והנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית-משפט גבוה לצדק כדי למנוע עוול או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו {ראה גם בג"צ 3428/11 פלונית נ' בית-הדין הרבני האיזורי בתל אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

בתיק מס' 5184-23-1 {פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)} קבע בית-הדין הרבני כי במקרה דנן מדובר בהחלטת ביניים שאינה גומרת את הדיון אלא מקנה סמכות לבית-הדין הרבני האיזורי להמשיך ולדון בטענות הצדדים, בהליך שבסופו אמור להינתן פסק-דין.

עמוד 403 בספר:

לפיכך, היה על המערערת לקבל רשות מבית-הדין הרבני הגדול להגשת הערעור, ולכאורה, משלא ביקשה זאת - דין הערעור להימחק על-הסף.

נדגיש כי על-פי תקנה קלב(3) לתקנות הדיון, בית-הדין הגדול רשאי, בנסיבות מיוחדות, להרשות ערעור גם מסיבות שאינן מנויות בתקנה קלב לתקנות הדיון.

"קלג. ערעור ברשות
(1) הבקשה לרשות לערער תכלול העתק פסק-הדין או ההחלטה נשוא הערעור, נימוקי הערעור ונימוקים למה לא יישמע הערעור לאחר מתן פסק-הדין הסופי.
(2) תקופת הגשת בקשה, כאמור, היא עשרה ימים מיום מתן פסק-הדין או ההחלטה נשוא הערעור. לא קיבל בעל-הדין הודעה מראש על המועד שבו יינתנו פסק-הדין או ההחלטה, תהיה התקופה עשרה ימים מהיום שבו הודע לו כי פסק-הדין או ההחלטה ניתנו.
(3) על בקשות לרשות ערעור, הארכת מועד להגשת ערעור, הקדמת מועד דיון ודחייתו, יחליט בית-הדין או נשיא בית-הדין הרבני הגדול או אחד מדייני בית-הדין הרבני הגדול שהוסמך לכך, על-פי החומר שבכתב, ללא שמיעת הצדדים.
(4) הוחלט לתת רשות ערעור, כאמור, תשמש הבקשה האמורה כתב ערעור, והודעה על-כך תימסר לצדדים.
(5) תוך שבועיים מיום מסירת ההודעה למבקש עליו להשלים את כל הדרוש להגשת ערעור, כאמור להלן.

קלד. תנאים לערעור
בית-הדין הרבני הגדול רשאי, לפי שיקול-דעתו, להתנות את הגשת הערעור בהפקדת ערבויות מתאימות."

עמוד 404 בספר:

בשלב הערעור מצוי בפני בית-הדין הרבני הגדול פסק-דין של בית-דין המוחזק כי פסק לפי הדין, ועל המערער מונח נטל כבד לסתור את פסק-הדין.

לפיכך, ערכאות הערעור בבתי-המשפט האזרחיים {לדוגמה} מחייבות כדבר שבשגרה הפקדת ערובה להוצאות בערעור, גם כשמדובר בערעור בזכות. סמכות זו קיימת במפורש גם לבית-הדין הרבני הגדול {ראה תקנה קלד לתקנות הדיון}.

בית-הדין הרבני הגדול רשאי, לפי שיקול-דעתו, להתנות את הגשת הערעור בהפקדת ערבויות מתאימות.

הנה-כי-כן, הסמכות להתנות הגשת הליך בבית-הדין הרבני הגדול בהפקדת ערבויות, קיימת אף כלפי ערעור בזכות, ולאו דווקא בבקשה למתן רשות ערעור.

אכן, שיקול-הדעת לעניין זה מופעל במקרים יוצאים מן הכלל וחריגים במיוחד {ראה לעניין זה תיק מס' 6649-12-1 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010), שם הופעל שיקול-הדעת כאמור}.

"קלה. נימוקי ערעור
אין ערעור אלא על יסוד הנימוקים דלהלן:
(א) טעות בהלכה.
(ב) טעות הנראית לעין בשיקול-הדעת או בקביעת העובדות.
(ג) פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון.

עמוד 405 בספר:

קלו. חומר שלא היה לפני בית-הדין הפוסק
אין ערעור על יסוד נסיבות שנתעוררו אחרי סיום הדיון או על-פי הוכחות או עובדות אשר לא הובאו בפני בית-הדין הפוסק.

קלז. ויתור על זכות ערעור
פסק-דין שניתן על סמך שטר-בוררות אינו ניתן לערעור אם צוין בשטר-הבוררות ששני הצדדים מוותרים על זכות ערעור או שהצדדים הצהירו בפני בית-הדין כי הם מוותרים על זכות הערעור. הצהיר צד אחד, כאמור, לא יוכל הוא לערער אלא-אם-כן ערער הצד שכנגד."

מתקנה קלז לתקנות הדיון עולה כי כל עוד לא ויתרו הצדדים בפירוש על זכותם לערער בפני בית-הדין הרבני הגדול, מוקנית להם זכות הערעור על פסק-הדין שניתן בעניינם על-ידי בית-הדין הרבני האיזורי {ה"פ (ת"א) 1271/05 זכריהו צדוק נ' זכריהו יחיאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

"קלח. מועד הגשת ערעור
(1) תקופת הערעור לכל בעל דין היא שלושים יום מיום מתן פסק-הדין.
(2) לא קיבל בעל דין הודעה מראש על המועד שבו יינתן פסק-הדין, תקופת הערעור לכל בעל דין היא שלושים יום מהיום שבו הודע לו כי פסק-הדין ניתן."

הזכות להגשת ערעור בבית-הדין הרבני הגדול מוגבלת בזמן. המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית-דין הרבני האיזורי נקבע בתקנה קלח לתקנות הדיון.

עמוד 406 בספר:

ככלל, כך נקבע, תקופת הערעור היא שלושים יום מיום מתן פסק-הדין, ובמקרה שבעל דין לא קיבל מראש הודעה על המועד שבו יינתן פסק-הדין, התקופה תימנה מהיום שבו הודע לו כי פסק-הדין ניתן {ראה לעניין זה בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); בג"צ 304/04 עוזי יאיר נ' בית-הדין הרבני האיזורי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

"קלט. ארכה להגשת ערעור
בנסיבות מיוחדות רשאי בית-הדין הגדול להחליט על קבלת ערעור שהוגש אחרי התקופה האמורה, לאחר שניתנה לכל בעלי הדין האפשרות להביע את דעתם על-כך."

המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית-דין רבני איזורי נקבע בתקנה קלח לתקנות. לצד זאת, בתקנה קלט לתקנות הדיון נקבע כי לבית-הדין הרבני הגדול סמכות להאריך את המועד להגשת ערעור.

בנסיבות מיוחדות, רשאי בית-הדין הרבני הגדול להחליט על קבלת ערעור שהוגש אחרי התקופה האמורה, לאחר שניתנה לכל בעלי הדין האפשרות להביע את דעתם על-כך {נעיר כי הוראה דומה קיימת בתקנות סדר הדין האזרחי, קרי, תקנה 528 לתקסד"א לפיה ניתן להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו"}.

כפי שנקבע בעבר, הוראות אלה שתיהן נועדו לאזן בין שתי מגמות עיקריות: האחת, הצורך בהקפדה על קיומם של הליכים במועדם, והשנייה, העדפת הכרעות לגופם של דברים על פני הכרעות על בסיס סדרי דין והצורך להימנע

עמוד 407 בספר:

מנוקשות יתרה בהפעלתם של אלו האחרונים למען הגשמת זכות הגישה לערכאות.

הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים.

הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה.

האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית. השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור.

יחד-עם-זאת, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין {בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); רע"א 1778/07 עופר נ' דיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

נשאלת איפוא השאלה מהן אותן "נסיבות מיוחדות" {או "טעמים מיוחדים"} שתצדקנה קבלת ערעור שהוגש לבית-הדין הרבני הגדול לאחר שחלפה התקופה הקבועה לכך בדין?

בפסיקה נקבע כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד ייבחנו מכלול של שיקולים, ובהם: משך האיחור שחל; האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך או אחריו; קיומו של "הליך תלוי ועומד"; מהות ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד; מהות הטעם

עמוד 408 בספר:

שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעלי הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. כן הובהר כי אין מדובר ברשימה סגורה וכי השאלה תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין {ראה למשל בש"א 10255/07 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); ע"א 73/88 עזבון המנוחה לוטי גרינברג-רוזן ז"ל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"ד מו(5), 114, 121 (1992); ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2), 904 (2001)}.

ככלל, בית-המשפט יטה להיעתר לבקשה להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין.

באופן ספציפי, הכיר בית-המשפט בעיכוב בהסדרת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי כעשוי להקים - מקום בו בעל דין מעוניין בייצוג משפטי וזכאי לייצוג כזה - טעם מיוחד להארכת מועד {ראה למשל בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4), 702, 706 (2000); בש"א 5591/04 רונן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004); בש"א 7896/06 וינבך (אקרמן) נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); בש"א 792/07 עופר נ' וינברג, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

הרעיון המונח ביסוד "טעם מיוחד" זה הינו כי ככל שהעיכוב בקבלת ייצוג אינו מצוי בשליטתו של הפונה לסיוע משפטי, אין מקום להטיל את האחריות למחדל לפתחו באופן שזכות הגישה שלו לערכאות תיפגע אך בשל דלות אמצעיו. מובן, כי אין מדובר בכלל גורף וכי יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו.

עמוד 409 בספר:

עוד יש לציין כי ככלל, ראוי שבעל דין הנזקק לסיוע כאמור יודיע על-כך לבעל הדין האחר, מאחר וככל שחולף הזמן עשוי זה האחרון לפתח ציפייה לגיטימית כי לא יוטרד עוד בהליך ערעורי.

מוטב גם כי במקביל לפנייה לקבלת סיוע משפטי יפנה המבקש באופן עצמאי ועוד בטרם קיבל ייצוג לבית-המשפט בבקשה להארכת מועד {ראה גם בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

ב- בג"צ 5912/06 פלוני נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)} קבע בית-המשפט:

"8. אשר להחלטת משיב מס' 1 שלא להאריך את המועד להגשת ערעורו של העותר על החלטת משיב מס' 2, הרי שניתנה לאחר שנבחנו טענות הצדדים בשאלת המסירה כדין, בהתאם לסמכויות ושיקול-הדעת השיפוטי הנתונים למשיב מס' 1 בדין (ראו תקנות קל"ח וקל"ט לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג). העותר גם לא הצביע על פגם כלשהו בהחלטת משיב מס' 1. לאור האמור, לא נמצאה לי עילה להתערבותו של בית-משפט זה בעניין. משכך, דין העתירה להידחות."

"קמ. דרך הגשת ערעור
הערעור יוגש על-ידי מסירת כתב ערעור למזכירות בית-הדין האיזורי שדן או למזכירות בית-הדין הרבני הגדול.

עמוד 410 בספר:

קמא. כתב הערעור
כל כתב ערעור יכלול את:
(א) שם המערער ומענו, מספר זהותו ומספר הטלפון שלו.
(ב) שם המשיב ומענו, מספר זהותו ומספר הטלפון שלו - אם ניתן לבררם.
(ג) ציון בית-הדין שהוציא את פסק-הדין או ההחלטה נשוא הערעור.
(ד) תאריך נתינתו או מסירתו.
(ה) נימוקי הערעור.
(ו) עתירת המערער.

קמב. הנמקת פסק-דין
הוגש ערעור על פסק-דין שניתן ללא נימוקים, רשאי בית-הדין הרבני הגדול, גם טרם התחלת הדיון בערעור, להורות לבית-הדין האיזורי לתת נימוקים בתוך זמן שיורה; וכן רשאי הוא לעכב ביצוע פסק-הדין עד למתן הנימוקים. הצדדים, בהסכמה, רשאים לוותר על מתן נימוקים.

קמג. העתקים
(1) כתב ערעור יוגש בארבעה העתקים עבור בית-הדין, ומספר נוסף של העתקים כמספר המשיבים.
(2) לכתב-הערעור יש לצרף ארבעה העתקים מפסק-הדין או ההחלטה נשוא הערעור, שאחד מהם יאושר על-ידי מזכירות בית-הדין.

עמוד 411 בספר:

קמד. תשובה לערעור
מזכירות בית-הדין הרבני הגדול תשלח העתק כתב-הערעור ונספחיו למשיבים. כל משיב רשאי להגיש תשובה לערעור תוך חמישה-עשר יום מהיום שנמסר לו כתב-הערעור.

קמה. ערעור נגד
(1) המשיב רשאי להגיש ערעור נגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שקיבל את העתק כתב-הערעור. לאחר מועד זה ניתן להגיש ערעור נגד רק בהתאם לאמור בתקנה קלט.
(2) כל ההוראות הקבועות בפרק זה לגבי ערעור יחולו גם על ערעור נגד, פרט להגשת העתקים מפסק-הדין שמערערים עליו.

קמו. ביצוע פסק-הדין ועיכובו
(1) אין הערעור מעכב את ביצוע הפסק אשר מערערים עליו, אלא אם יש הוראה כזאת בגוף הפסק או אם החליט על-כך בית-הדין הפוסק.
(2) החליט בית-הדין הפוסק שלא לעכב את הביצוע או שלא נתן את החלטתו תוך שלושה ימים ממועד הגשת הבקשה לעיכוב הביצוע, והדבר הוכח להנחת דעתו של נשיא בית-הדין הרבני הגדול - רשאי החייב לפנות בבקשה לעיכוב הביצוע לבית-הדין הגדול.
(3) בית-הדין המחליט על עיכוב ביצוע רשאי להתנותו במילוי תנאים, לרבות מתן ערבויות על-ידי מבקש העיכוב.

קמז. שמיעת בעלי הדין בערעור
(1) בתאריך שנקבע לדיון ישמיע המערער את טענותיו לביסוס הערעור. בית-הדין רשאי לדחות את הערעור מיידית, בלא שהמשיב יידרש להשיב עליו.

עמוד 412 בספר:

לא דחה בית-הדין את הערעור מייד, ינהגו כאמור בתקנה קנ.
(2) בית-הדין הרבני הגדול רשאי להכריע בערעור על סמך החומר שבתיק בלבד, אם הביעו כל הצדדים לערעור את הסכמתם לכך. אולם גם במקרה זה רשאי בית-הדין להחליט בכל עת שיש לשמוע את בעלי הדין."

ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 476/03 {ישיבת תומכים תמימים המרכזית ליובאוויטש חב"ד נ' בנימין זאב סגל, תק-מח 2005(1), 4654, 4659 (2005)} נפסק מפי כב' השופטת דרורה פלפל:

"(3) בית-הדין הגדול לא קיים דיון בערעור כמצוות תקנות הדיון:

המבקשת טוענת כי בהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים הוסכם כי הדיון בפני ערכאות הבוררות יעשה על-פי תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג-1993. (להלן: "התקנות").

המשיב טוען כי לבית-הדין ניתנה אפשרות לדון על-פי התקנות ואין הוא מחויב לכך, זאת הוא למד מהמילה "יוכל" המופיעה בשטר הבוררות (נספח ד' לבקשת הביטול):

'...מוסרים בזה את בירור כל הסכסוכים שבינינו בעניין ... לבית-הדין בתל אביב יפו אשר יוכל לדון, בהתאם לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים התשנ"ג ולהוציא פסק ...'

סבורני כי המילה "יוכל" מתייחסת לסמכות שניתנה לבית-הדין לדון בתיק ולא לדרך הדיון.

עמוד 413 בספר:

זאת ניתן ללמוד על-ידי קריאה נכונה של הכתוב על-פי סימני הפיסוק שבו.

במילים אחרות: לבית-הדין סמכות לדון, והדיון יהיה על-פי התקנות.

לטענת המבקשת הפר בית-הדין הגדול את הוראות התקנות ובכך חרג מן הסמכות אשר הקנו לו הצדדים, ולכן לא ניתן לה יומה בבית-הדין הגדול גם לאחר שפנתה בבקשה להשמיע טענותיה בשלוש הזדמנויות שונות, כל זאת מבלי שנתקבלה לכך הסכמתה כמתחייב מן התקנות.

כך נקבע בתקנה קמז של בית-הדין:

'(1) בתאריך שנקבע לדיון ישמיע המערער את טענותיו לביסוס הערעור. בית-הדין רשאי לדחות את הערעור מיידית, בלא שהמשיב יידרש להשיב עליו. לא דחה בית-הדין את הערעור מיד, ינהג כאמור בתקנה קנ.
(2) בית-הדין הרבני הגדול רשאי להכריע בערעור על סמך החומר שבתיק בלבד, אם הביעו כל הצדדים לערעור את הסכמתם לכך. אולם גם במקרה זה רשאי בית-הדין להחליט בכל עת שיש לשמוע את בעלי הדין.'

משכך טוענת היא כי מתקיימת העילה השלישית הקבועה בסעיף 24 לחוק וזו לשונה:

'(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות.'

עמוד 414 בספר:

המשיב אינו מכחיש את העובדה שלא ניתנה לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם.

לטענתו בצדק נעשה כך, שכן ההתדיינות בין הצדדים נמשכה זמן רב ולכן לא ראה בית-הדין לנכון "להכפיל" ואף להאריך שלא לצורך את הדיון. כמו-כן טוען המשיב כי הישיבה המקדמית שנערכה ביום 30.5.02 מהווה שמיעת טענות ודי היה בה.

מהתקנה עולה בבירור שלבית-הדין הגדול אין שיקול-דעת.

משבחרו הצדדים להתדיין על-פי התקנות, בית-הדין מחוייב לפעול על פיהן.

כלומר, הצדדים הסמיכו את בית-הדין לדון בעניינם על-פי התקנות, ומשלא עשה כן הרי שחרג מסמכותו.

יפים לעניין זה דבריה של פרופ' ס' אוטולנגי בספרה:

'בורר שהופטר מהדין המהותי לא ייחשב כחורג מסמכותו, אם הפסיקה שלו לא תהיה מוצדקת מבחינת הדין המהותי, אשר לפיו צריך היה להגיע למסקנה שונה. אין לבחון את פסקו לפי אמות המבחן בהן בוחנים פסק-דין של בית-משפט. גם אם ברור הדבר, שבית-משפט היה פוסק אחרת אילו העניין היה מובא בפניו, עדיין אין הדבר מהווה הצדקה לביטול פסק בורר, אם הופטר מהדין המהותי.'
(שם, עמ' 473).

עמוד 415 בספר:

מאמירה זו ניתן להקיש למקרה שאם הבורר לא הופטר מהדין הפרוצדורלי ואף נקבע מפורשות כי עליו לנהל את הדיון על-פיו, עליו לעשות כן, שאם-לא-כן הוא חורג מסמכותו.

אין בישיבה המקדמית שנערכה להעלים פגם זה שכן גם אב בית-הדין סבור היה שיש צורך בקיום דיונים נוספים בעניין.

המשיב הפנה את בית-המשפט לתקנות נוספות אך אין להן כל רלבנטיות.

אשר-על-כן אני קובעת כי בית-הדין חרג מסמכותו כאשר פעל שלא לפי הוראות התקנות.

מכאן שהתקיימה העילה הקבועה בסעיף 24(3) לחוק.

חריגה מסמכות זו אף הביאה לפגיעה בזכות הטיעון המוענקת לבעל דין ומשכך הרי שהתקיימה גם העילה המופיעה בסעיף 24(4) לחוק.

לאור זאת מתייתר הצורך בדיון בעילה שבסעיף 24(10) לחוק."

"קמח. סיכומים בכתב
בית-הדין רשאי להורות לבעלי הדין לסכם את טענותיהם בכתב על הפרשה כולה או על שאלה מסויימת שקבע בית-הדין, בין נוסף על טענות שבעל-פה ובין במקומן, בין שהתחילו בטענות שבעל-פה ובין לפני-כן.

עמוד 416 בספר:

קמט. שמיעת מורשה
בערעור רשאי מורשה לטעון במקומו של מרשהו ואין צורך בשמיעת בעל-הדין עצמו ובנוכחותו בבית-הדין, אלא-אם-כן הורה בית-הדין אחרת.

קנ. סדר שמיעת הערעור
בית-הדין ישמע תחילה את המערער ואחרי-כן את המשיב. בית-הדין רשאי, לפי ראות עיניו, להרשות למערער לענות בנקודה מסויימת או בנקודות מסויימות על דברי המשיב.

קנא. אי-הופעת בעלי הדין
(1) לא הופיעו הצדדים לישיבה שנקבעה לבירור הערעור לאחר שהוזמנו כדין, רשאי בית-הדין, לפי ראות עיניו, לדחות את הדיון ליום אחר או למחוק את הערעור.
(2) הופיע המערער ולא הופיע המשיב, לאחר שהוזמן כדין, ולא התברר שהיעדרו בא מסיבה מספקת - רשאי בית-הדין, לפי ראות עיניו, לברר את הערעור בהיעדר המשיב או לדחות את הדיון ליום אחר.
(3) הופיע המשיב ולא הופיע המערער, לאחר שהוזמן כדין, ולא התברר שהיעדרו בא מסיבה מספקת - רשאי בית-הדין, לפי ראות עיניו, לדחות את הדיון ליום אחר או לברר את הערעור בהיעדר המערער או למחוק את הערעור.

קנב. הבאת עדים והוכחות
אין להביא לפני בית-הדין הגדול עדויות או הוכחות, אלא-אם-כן החליט בית-הדין הרבני הגדול על-כך בגלל סיבות מיוחדות.

עמוד 417 בספר:

קנג. פסק-הדין
בית-הדין רשאי לדחות את הערעור או לקבלו. רשאי הוא לשנות את פסק-הדין, לבטלו, להוציא פסק אחר במקומו, להחזיר את העניין לבית-הדין שדן או לאותו בית-דין בהרכב אחר או לבית-דין איזורי אחר, לשם דיון מחדש או לשם בירור נוסף או לשם קבלת ראיות או להשלמת נימוקי פסק-הדין."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ערעור (תקנה קלב עד קנג לתקנות הדיון)