התניית שירות בשירות בראי חוק הבנקאות (שירות ללקוח)
הפרקים שבספר:
- מבוא
- נטל ההוכחה
- נטילת הלוואה לצורך פתיחת תכנית חיסכון אינה פעולה בעלת היגיון כלכלי מובהק
- הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה
- על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
- לגבי עדותו הישירה של הלקוח נקבע כי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה של התניה ותזה ראייתית אמינה לגבי נסיבותיה
- נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעיתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי...
- תנאי לבירור טענתו של הלקוח, כי הבנק התנה שירות בשירות, הוא שהלקוח יצביע על נזק ספציפי שנגרם לו בשל ההתניה האסורה
- אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?
- התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הבנק נהג כלפיו בדרך של התניית שירות בשירות אחר - דחיית תביעה
- על בית-המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת, בהכרעה בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות
- עניין ההפקדה לתכנית החיסכון סוכם עוד בטרם פתיחת החשבון, כך שהתובע לא היה מחוייב לקבל את ההצעה ויכול היה לפנות לבנק אחר מבלי שהדבר היה כרוך בעלויות עסקה כלשהן
- אי-כדאיות כלכלית כשלעצמה, ללא הוכחתה של התניית שירות בשירות, מהווה, ברגיל, טעות בכדאיות העסקה
- תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הואיל ומתן אשראי לא נמנה על השירותים שבנק מחוייב לתת... דרישתו לפתיחת תכנית חיסכון כתנאי להעמדת אשראי, עשויה לקיים את הקשר העסקי הסביר בין מתן שני השירותים, המבחין בין התניה אסורה למותרת
- על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי
- מעורבות הלקוח בחשבונו - דחיית הטענה
- הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
- המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
- על-מנת שהכללים יחולו בין הלקוח לבין הבנק, ראוי כי קודם לכול וראשית לכול על אדם להיחשב כלקוח...
- אין מדובר בסכומים זהים ואף לא קרובים, חסכונות באלפי שקלים אל מול הלוואות בעשרות ובמאות אלפי שקלים - דחיית הטענה
- אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן
- לעניין מירוץ ההתיישנות, עילת תביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי שהפעיל מוסד בנקאי על לקוחו, ולא במועד קבלת השירותים
- קבלת הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...
- שומה על התובע, באורח מפורט ודקדקני, לצלול לפירוט עובדתי ולהצביע על הרכיבים העובדתיים של הכפייה הנטענת, פרטי המעורבים בה, היעדר ההיגיון הכלכלי הנטען במועד פלוני...
- הוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "גדול וחשוב" קשה יותר מהוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "קטן ופשוט"
- בהיעדר כל פירוט לטענת התניית שירות בשירות - מועד פתיחת התכניות, סכומים שהופקדו בהן, תנאיהן, נסיבות פתיחתן ומסגרות האשראי שהייתה בחשבון לפני ואחרי פתיחתן - אין כל בסיס לטענה
- מהן האינדיקציות האפשריות לקיום התניה פסולה?
- משנדחתה הטענה כי הבנק הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הרי שבכך נקבע למעשה כי לא הייתה הפרה של חובת הנאמנות שהבנק חב כלפי הנתבע
- המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...
- הלכת בוני התיכון בע"מ
- הלכת ש.א.פ בע"מ
נטל ההוכחה
מאחר שברוב המקרים עומדת טענת הלקוח מול טענת הבנק, על בית-המשפט למצוא נסיבות אובייקטיביות לתמיכה בטענת הלקוח, הנושא בנטל השכנוע לקיום היסודות של ההתניה.הצורך בראיות חיצוניות עשוי להתעורר בשל העובדה כי התניית השירות איננה חייבת, כאמור, להיות תוצאה של כפייה במובן סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) שהיא, בדרך-כלל, אירוע ממוקד.
די ביצירת אווירה של לחץ סמוי המופעל על הלקוח. אווירה מעין זו, כדי שלא תישאר עניין של תחושה אישית, חייבת להתבסס על נסיבות חיצוניות, המעידות על קיומה.
יש לזכור, כי אפשר שתחושתו של לקוח שהופעל עליו לחץ לנטילת שירות, כגון פתיחת תכנית חיסכון, נוצרת בדיעבד, לאחר בדיקה חוזרת של הכדאיות הכלכלית. במיוחד קיים חשש כזה כאשר הבדיקה מתבצעת לאחר הרעה ביחסים בין הבנק לבין הלקוח. הרעה זו עשויה להיות קשורה בתביעת הבנק לתשלום חובותיו של הלקוח.
לכן, על הלקוח לשכנע את בית-המשפט כי נטילת השירות, מלכתחילה, הייתה תוצאה של התניית שירות בשירות. בעניין זה יצויין, כי גם עניין הכדאיות הכלכלית של השירות האחר אינו אלא אריח אחד - אם כי מרכזי - מבין האריחים המקימים את בניין ההוכחה.
במקרים רבים נוטה בית-המשפט לבחון את הכדאיות הכלכלית שבפתיחת תכנית החיסכון. ככל שהכדאיות הכלכלית בתכנית החיסכון גבוהה יותר, כך סביר יותר להניח שלצורך פתיחתה לא נדרשה כפייה או התניה {ע"א 7085/98 סרגיי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נו(6), 493 (2000)}.
יש צורך להוכיח את המתאם - הקורלציה - היחס ההדדי בין שני השירותים, ויש הסוברים, כי לא רק זאת, אלא גם את מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים {ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד נו(6), 493 (2003); ע"א 6234/00 ש.א.פ בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(6), 769 (2003)}.
לעיתים ישנה חשיבות לשאלה האם די בהוכחה, כי לשירות האחר אין צידוק כלכלי להסקת התניית שירות בשירות.
ב- ע"א 6095/97 {ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4), 721 (2002)} קבע בית-המשפט כי אין נדרשת הוכחה ישירה בדבר קיום כפייה ואילוץ מצד הבנק למתן השירות המותנה, אלא די במסר כזה כלפי הלקוח אפילו נעשה בלשון עדינה ומנומסת.
אינדיקציה אפשרית לקיום תניה פסולה ניתן לראות באלה: סמיכות זמנים בין מתן השירות המבוקש למתן השירות האחר; השוואה בין היקף השירות המבוקש להיקף השירות האחר ובירור הכדאיות הכלכלית מבחינת הלקוח בהצמדת שני השירותים, העשוי לרמז כי הדבר הוא פרי אילוץ ולא פרי בחירה {ראה גם ת"א (שלום חי') 18065-04 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' סלמאן נבואני סלים, תק-של 2011(2), 70804, 70816 (2011)}.
הלקוח הוא הנושא בנטל להוכיח את ארבעת היסודות המצטברים של עילת ההתניה: האחד, שירות של בנק ללקוח. השני, התניית שירות בשירות על-ידי התאגיד הבנקאי. השלישי, היעדר קשר סביר בין השירות המבוקש לקיום התנאי. הרביעי, קיומו של נזק בעטיה של ההתניה {ראה למשל ת"א (שלום ת"א) 96667-99 מורד חלקי חילוף בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-של 2010(4), 72672, 72677 (2010)}.
על-פי נוסח סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), בנסיבות בהן קיים קשר עסקי סביר בין שירות אחד המוצע ללקוח, לבין שירות אחר, לא מוטל על הבנק איסור כלשהו לקשר באופן מעשי ביניהם, או להתנות אחד בשני.
כאמור, התניית שירות בשירות, כמשמעה בסעיף 7 לחוק הבנקאות, מתגבשת רק היכן שהבנק התנה באופן פוזיטיבי מתן שירות כלשהו בקניית משנהו.
לצורך כך, ההתניה הפוזיטיבית אינה חייבת לשאת אופי של "איום" מפורש, ודי בכך שנרמז ללקוח, לדוגמה, כי השקעה בתכנית חיסכון עשויה להקל על מתן האשראי המבוקש ותנאיו {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 37404-07 {ב. ב. שירותי אחזקה וחשמל בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ סניף פרדס כץ, תק-של 2010(2), 111867, 111873 (2010); ת"א (ת"א-יפו) 3303/98 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מיסצ'יף בע"מ ואח', תק-מח 2007(4), 2466 (2007)}.
המסקנה העולה מן האמור לעיל היא, כי על הטוען להתניית שירות בשירות להראות כי לא מתקיים קשר ענייני בין השירות שבו חפץ ובין השירות שלכאורה נכפה עליו. את טענתו זו עליו לבסס בממצאים חיצוניים כאמור.