סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מבוא
• נטל ההוכחה
• נטילת הלוואה לצורך פתיחת תכנית חיסכון אינה פעולה בעלת היגיון כלכלי מובהק
• הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה
• על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
• לגבי עדותו הישירה של הלקוח נקבע כי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה של התניה ותזה ראייתית אמינה לגבי נסיבותיה
• נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעיתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי...
• תנאי לבירור טענתו של הלקוח, כי הבנק התנה שירות בשירות, הוא שהלקוח יצביע על נזק ספציפי שנגרם לו בשל ההתניה האסורה
• אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?
• התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הבנק נהג כלפיו בדרך של התניית שירות בשירות אחר - דחיית תביעה
• על בית-המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת, בהכרעה בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות
• עניין ההפקדה לתכנית החיסכון סוכם עוד בטרם פתיחת החשבון, כך שהתובע לא היה מחוייב לקבל את ההצעה ויכול היה לפנות לבנק אחר מבלי שהדבר היה כרוך בעלויות עסקה כלשהן
• אי-כדאיות כלכלית כשלעצמה, ללא הוכחתה של התניית שירות בשירות, מהווה, ברגיל, טעות בכדאיות העסקה
• תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות
• הואיל ומתן אשראי לא נמנה על השירותים שבנק מחוייב לתת... דרישתו לפתיחת תכנית חיסכון כתנאי להעמדת אשראי, עשויה לקיים את הקשר העסקי הסביר בין מתן שני השירותים, המבחין בין התניה אסורה למותרת
• על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי
• מעורבות הלקוח בחשבונו - דחיית הטענה
• הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
• המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
• על-מנת שהכללים יחולו בין הלקוח לבין הבנק, ראוי כי קודם לכול וראשית לכול על אדם להיחשב כלקוח...
• אין מדובר בסכומים זהים ואף לא קרובים, חסכונות באלפי שקלים אל מול הלוואות בעשרות ובמאות אלפי שקלים - דחיית הטענה
• אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן
• לעניין מירוץ ההתיישנות, עילת תביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי שהפעיל מוסד בנקאי על לקוחו, ולא במועד קבלת השירותים
• קבלת הטענה בדבר התניית שירות בשירות
• הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...
• שומה על התובע, באורח מפורט ודקדקני, לצלול לפירוט עובדתי ולהצביע על הרכיבים העובדתיים של הכפייה הנטענת, פרטי המעורבים בה, היעדר ההיגיון הכלכלי הנטען במועד פלוני...
• הוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "גדול וחשוב" קשה יותר מהוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "קטן ופשוט"
• בהיעדר כל פירוט לטענת התניית שירות בשירות - מועד פתיחת התכניות, סכומים שהופקדו בהן, תנאיהן, נסיבות פתיחתן ומסגרות האשראי שהייתה בחשבון לפני ואחרי פתיחתן - אין כל בסיס לטענה
• מהן האינדיקציות האפשריות לקיום התניה פסולה?
• משנדחתה הטענה כי הבנק הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הרי שבכך נקבע למעשה כי לא הייתה הפרה של חובת הנאמנות שהבנק חב כלפי הנתבע
• המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...
• הלכת בוני התיכון בע"מ
• הלכת ש.א.פ בע"מ

על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי

ב- ת"א (שלום חי') 14228-02 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' קומסול מערכות בע"מ, תק-של 2009(3), 15753 (2009)} נפסק מפי כב' השופט אליקים אברהם:

"התניית שירות בשירות/תכניות חיסכון
57. גם אם נבחן כל טענה לגופה נגלה כי טענות הנתבעת לא מבוססות בעובדות.

58. סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח),ה תשמ"א-1981, קובע: "לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי".
59. כב' השופט א' מצא ב- ע"א 6234/00 ש.א.פ בע"מ נגד בנק לאומי לישראל, פ"ד נז(6), 493 (2000) קבע "אין ספק כי חייבת להתקיים "קורלציה", מיתאם, יחס הדדי, בין שני השירותים. ללא יחס כזה אין התניית שירות בשירות ((ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577, 586 (1999)...ודוק: סמיכות זמנים בין מועדי פתיחתן של תכניות חיסכון לבין מועדי הענקת האשראי עשויה אמנם להעיד, באורח נסיבתי, שהבנק אכן התנה את הענקת האשראי בפתיחתן של התכניות. אך נראה כי לרוב יידרש הלקוח להוכיח גם "מידת התאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי" (דברי כב' השופט א' לוי, בפרשת סריגי ציביאק, בעמ' 512). זאת ועוד: ככלל, על דבר קיומו של מיתאם ראוי לבית-המשפט ללמוד מראיות אובייקטיביות, שהנטל להביאן רובץ על שכמו של הטוען לקיום התניה אסורה. כדברי כב' השופט י' אנגלרד בפרשת בוני התיכון".

60. מיותר לציין כי על הטוען טענות אלו להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי ואם יש טענה לפתיחת תכניות חיסכון תחת אילוץ, כפייה והטעיה יש להראות ספציפית כי אכן כך הדבר. בתצהיר העדות הראשית של הנתבעת אין אזכור לתכניות חיסכון, לנסיבות הטעיה, כפייה או התניה, מהו גובה האשראי שביקשה ומהן התכניות שנפתחו עקב כך, למעשה הנתבעת אישרה בעדותה כי לא הייתה מעורבת כלל באותו שלב בניהול החשבון, (ראה עדותה במהלך הדיון בבקשת מתן רשות להגן, דיון מיום 24.3.03 עמ' 5 ועדותה בעמ' 21) ובכך הפכה לטענת הגנה זו לחסרת ערך.

61. גם מר לוינגר בעדותו כמתואר בעמ' 86 השמיט את הבסיס לטענה בדבר התניית שירות בשירות:

"ש. לא מצאת לנכון לבדוק אם במועד פתיחת תכניות החיסכון, מסגרת האשראי בחשבון החברה עלתה והאם מצאת עליות כאלה ואם-כן תראה לי?
ת. בשלב שבו ערכתי את חוות-הדעת המשלימה, לא בדקתי אם היו שינוים במסגרת האשראי של החברה, הקשורים לפתיחת תכניות החיסכון. אם לא בדקתי אז כמובן שלא מצאתי.
ש. האם אתה בדקת כי מסגרת האשראי במועד פתיחת תכנית החיסכון או פיקדונות בחשבון הרלוונטי, עלתה ביום הפתיחה?
ת. במסגרות האשראי לא ראינו שינויים. ראינו העמדת הלוואות ספציפיות ואני מפנה לטבלה 6 בחוות-דעתי המשלימה, סעיף 52."

הכיצד ניתן לטעון טענה כי שירות אחד הותנה בשירות אחר, שרק מתן שירות אחד נבדק ולא נבדק כלל אם כנגדו ניתנה מסגרת אשראי כל שהיא.

לכך אוסיף כי אם רוצה הנתבעת להציג את נזקיה ולטעון לגובה החוב, ללא תכנית החיסכון שנכפתה עליה לכאורה, עליה להשיב המצב לקדמותו גם באשר למסגרת האשראי שניתנה לה ולא הייתה ניתנת לכאורה ללא אותה תכנית חיסכון. מר לוינגר בחר לעשות חישוב באופן חד-צדדי כמתואר בעמ' 88, שאינו יכול לשקף את גובה החוב האמיתי:

"ש. כשאתה ביטלת את תכניות החיסכון בשחזור, האם במסגרת אותו שיחזור ביטלת גם את האשראי שניתן לשיטתך תמורתן?
ת. לא ביטלתי את האשראי שניתן מאחר ולביטול אותן הלוואות אין השפעה ממשית. יש השפעה זניחה ביותר על התוצאה החישובית."

לפי התרשמותי הסיבה היא לדרך פעולתו החד-צדדית של מר לוינגר, היא שלא היה שירות שהותנה בשירות והמומחה הסתפק בהרצת תוכנות במחשב בלי קשר בין הנתונים המוזנים על ידו לבין המחלוקת בתיק שבפניי.

הסבר אחר אפשרי לפגם במערך הנתונים שהציגה הנתבעת נובע מהדרך השגויה בה הבין מר לוינגר את תפקידו ואפנה לדבריו כמתואר בעמ' 95:

"ש. האם בחוות-הדעת שלך הסתמכת על התניה של שירות ספציפית בשירות ספציפי?
ת. לא. טכניקת חישוב הנזק לא תלויה אם הייתה פה התניה או הטעיה או אפילו אם לא היה פגם כלשהו. אני מציג עובדה שאם התכניות האלה לא היו נעשות, יתרת החשבון הייתה אחרת."

דוגמה נוספת הממחישה עד כמה חוות-הדעת של מר לוינגר מנותקת מהתייחסות לשאלות הספציפיות, ניתן ללמוד משאלה נקודתית ותשובה ארוכה ומתחמקת כמתואר בעמ' 104-103:

"ש. האם אתה יכול להצביע על תכנית חיסכון משנת 1998 שקשורה בטענת התניית שירות בשירות?
ת. אתה עשית הבחנה בין תכניות חיסכון ופק"מ. אני בחוות-הדעת בסעיף 50 כותב להלן הפיקדונות הנזילים. בחוות-הדעת אני מכמת מהנזק מכל סוגי הפיקדונות הנזילים בין אם זה תכניות חיסכון, ניירות ערך ופק"מים. כמו שאני מבין את טענת אורנה לטענת התניית שירות בשירות או הטעיה, שלגבי הנזק שנגרם לה מכך שהחזיקה בבנק כסף נזיל על-פי דרישת הבנק.
לאחר שבית-המשפט מבקש ממני להשיב לשאלה הספציפית, אני משיב שכל התנועות בנספח 11 שההגדרה שלהם היא הו"ק או חיסכון, או פקודת תשלום, אלה תכניות חיסכון. כדי להקל על הזיהוי, אני אומר שכל אלה שהם תכניות חיסכון הן מתחילות החל משורה 275 עד סוף נספח 11, כל התנועות שמפורטות שם, אלה תנועות של תכניות חיסכון."

אנו מחפשים תכנית חיסכון הקשורה בהתניית שירות בשירות והמומחה בא לתעד פעולות בחשבון בלי קשר לטענה שבלב קו ההגנה.

62. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי ש- 8 תכניות חיסכון מתוך 9 הינן תכניות חיסכון בתשלומים, כפייה בתשלומים הינה בלתי-סבירה שכן הלקוח יכול להפסיק החיסכון בתשלומים בכל זמן נתון לכשירצה ואם לא עשה כן, הראיה היא כי פעל מרצון.

63. לאור האמור לעיל הנני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה, אילוץ, כפייה או התניית שירות בשירות."