botox
הספריה המשפטית
ועדת שחרורים בראי חוק שחרור על-תנאי ממאסר

הפרקים שבספר:

מידע חסוי (סעיף 17 לחוק)

סעיף 17 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"17. מידע חסוי
(א) בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה רשאי להציג לפני הוועדה מידע שגילויו לאסיר ולבא-כוחו עלול, לדעתו, לפגוע בביטחון המדינה או בעניין ציבורי חשוב אחר (להלן: "מידע חסוי") אף שלא בנוכחות האסיר ובא-כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו.
(ב) ביקש בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה להציג לפני הוועדה מידע חסוי כאמור בסעיף-קטן (א), יודיע על-כך לאסיר או לבא-כוחו.
(ג) הוועדה רשאית לעיין במידע שהוצג לפניה כחסוי לשם החלטה בבקשת היועץ המשפטי לממשלה כאמור בסעיף-קטן (א) ולקבל ממנו פרטים נוספים לעניין המידע, שלא בנוכחות האסיר ובא-כוחו.
(ד) מצאה הוועדה כי העניין שיש באי-גילויו של מידע חסוי שהוצג לפניה כאמור בסעיף-קטן (א) עדיף מהצורך לגלותו לשם עשיית צדק, רשאית היא לקיים את הדיון בעניינו של האסיר אף שלא בנוכחות האסיר ובא-כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו של המידע החסוי.
(ה) הוועדה תודיע לאסיר או לבא-כוחו ולבא-כוח היועץ המשפטי לממשלה על החלטתה בבקשה לפי סעיף זה, ורשאית היא לקבוע שנימוקי ההחלטה, כולם או מקצתם, יהיו חסויים.
(ו) החליטה הוועדה שלא לגלות לאסיר ולבא-כוחו תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, תעביר הוועדה לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה או בעניין הציבורי האחר; הייתה הסיבה לאי-גילוי המידע הגנה על טובתו של האסיר, רשאית הוועדה לגלות את המידע החסוי רק לבא-כוחו של האסיר, ובלבד שהאסיר הסכים לכך.
(ז) החליטה הוועדה או הורה בית-המשפט, כמשמעותו בסעיף 25(ב), או בית-המשפט העליון, על גילויו של מידע חסוי, רשאי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לבקש מהוועדה כי לא תביא בחשבון את המידע האמור לצורך החלטה בעניינו של האסיר; ביקש בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה כאמור, לא תתחשב הוועדה במידע האמור, והמידע לא יועבר לאסיר ולבא-כוחו.
(ח) בסעיף זה, "אסיר" - לרבות משוחרר על-תנאי."

המחוקק קבע מערכת איזונים בין זכותו של האסיר לדעת פרטים אודות חומר הנוגע אליו, העשוי להשפיע על גורלו, לבין אינטרס הציבור בחסיונו של חומר רגיש, בין מהיבט בטחוני ובין מהיבט אחר.

במערכת איזונים עדינה זו יש לאסיר מעמד, הן לעניין קבלת מידע באשר לעצם בקשת היועץ המשפטי לממשלה להציג חומר חסוי והן באשר לזכותו לקבל פרטים או תמצית מחומר חסוי שהוועדה החליטה לעיין בו שלא במעמד האסיר, וזאת ככל ובמידה שניתן לעשות כן בלא לפגוע באינטרס בטחוני או אינטרס ציבורי אחר.

על ועדת השחרורים לפעול על-פי ההליך הקבוע בסעיף 17 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר כל אימת שמוגשת לפניה בקשת היועץ המשפטי לממשלה לעיין בחומר חסוי בעניינו של אסיר בהקשר לשחרור על-תנאי {רע"ב 2546/06 טאלב גית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2006(3), 1267, 1271 (2006); וכן עע"א (ב"ש) 2784/03 בוכניק נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2003(4) 185 (2003); עע"א (מינהליים ב"ש) 5133/07 יחיא בצל נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2007(2), 4780 (2007)}.

ועדת השחרורים, כמו כל רשות מינהלית, רשאית להסתמך על מידע מודיעיני חסוי שאינו ראיה קבילה, ושאינו ניתן לגלוי לאסיר ו/או לבא-כוחו לצורך גיבוש החלטתה אם לשחרר את האסיר על-תנאי.

על-מנת שזכויותיו של האסיר לא תיפגענה שלא לצורך העמיד המחוקק בראש הוועדה שופט, וחזקה על הוועדה שתאזן בין האינטרסים הלגיטימיים של האסיר לאינטרס הציבורי שיש בהגנה על מקורות המידע כדי לאפשר לרשויות החוקרות לחשוף עבריינים על-ידי קבלת מידע ממודיעים שלא היו מסכימים למסור אותו אלמלא ידעו שהמידע יהיה חסוי.

המבחן שעל הוועדה לבחון אם לחסות את המידע שמוצג בפניה הוא האם העניין שיש באי-גילויו מטעמים של בטחון המדינה או אינטרס ציבורי אחר עדיף מהצורך לגלותו על-מנת לעשות צדק.

אם הוועדה מחליטה שלא להעביר לעיונו של האסיר ו/או בא-כוחו את החומר החסוי עליה להעביר להם פרטים או תמצית של החומר החסוי, אך חובה זו אינה מוחלטת אלא מותנית בכך שמסירת התמצית או הפרטים לא תיפגע בבטחון המדינה או באינטרס הציבורי {עע"א (מחוזי ת"א) 1142/06 פלוני נ' ועדת השחרורים - בית סוהר השרון, תק-מח 2006(2), 5870, 5873 (2006)}.

הקריטריון המכריע והמרכזי אותו שוקלת ועדת השחרורים הוא, מהו אומדן הסיכויים שהאסיר יחזור לפעילות עבריינית לאחר שחרורו ובכך יסכן את הציבור. אומדן זה מתגבש משיקולים מספר וביניהם התנהגות האסיר בין כותלי הכלא, תוכנית שיקומית, עברו הפלילי, מהות העבירה, ומידע מודיעיני המצביע על רמת המסוכנות של האסיר. כל אלה כולם מצביעים ומלמדים על המסוכנות העתידית {עע"א (ב"ש) 689/95 נאף עבדאללה בדיר נ' ועדת שחרורים, תק-מח 96(1), 2088 (1996); עע"א 2448/00 בן שושן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם}.

נעיר כי במידע המודיעיני ניתן להיזקק אף אם אינו קביל בהליך משפטי רגיל, אלא שבית-המשפט איננו מקבל את החומר המודיעיני כתורה למשה מסיני והוא מצווה לבדוק האם יש בחומר זה ממש או שמא הינו בגדר רכילות גרידא, או הלשנה בעלמא, או ביטוי ליצר נקמנות שאין לו כל בסיס {עע"א 2208/00 פורשינובסקי נ' שב"ס, דינים מחוזי לב(8), 173 (2000); עע"א (מחוזי נצ') 1573/04 שלום איסקוב נ' משטרת ישראל, תק-מח 2004(4), 9139, 9142 (2004)}.

מידע מודיעיני, תפקידו להצביע על רמת מסוכנותו של האסיר, בין אם מדובר בוועדת שחרורים ובין אם נשקלת בקשת העותר לצאת לחופשות. ואולם, לעניין שחרור מוקדם, מובאים בחשבון שיקולים רבים נוספים להם מוענק משקל רב.

יודגש כי סעיף 17 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, קובע כי ועדת השחרורים רשאית לבחון חומר מודיעיני חסוי ואם מצאה להעביר לידי האסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי בעניינו תוכל לעשות כן כפוף לסייגים.

זאת ועוד. בית-המשפט הדן בעתירות אסירים, בוחן את המידע החסוי באמות מידה הלקוחות מן המשפט המינהלי. בית-המשפט בודק בדיקה מעמיקה את סבירות המידע והצלבתו, והאם יש בו כדי להוות בסיס להחלטה.

בית-המשפט אינו מחליף שיקול-דעתו תחת שיקול-הדעת של הרשות, אלא רק מעביר תחת שבט ביקורתו את ההחלטה ובודק אם סבירה היא.

לעניין האחרון יפים הם דברי בית-המשפט ב- בר"מ 3186/03 {מדינת ישראל נ' שולמית עין דור, תק-על 2004(2), 1084, 1091 (2004)} לפיהם "בית-המשפט המינהלי בהליך המתקיים בפניו יבחן את החלטת הרשות על-פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו שלו... כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר - כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה יכולה הייתה לקבל, לא יתערב בית-המשפט בהחלטה... כך בדרך-כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המינהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות-דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים".