קציבת עונש מאסר עולם והקלה בעונש בידי נשיא המדינה (סעיפים 29 עד 31 לחוק)

1. המלצה בעניין קציבת עונש מאסר עולם – סעיף 29 לחוק
סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"29. המלצה בעניין קציבת עונש מאסר עולם (תיקון: התשס"ז)
(א) ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה להקל בעונשו של האסיר באמצעות המרת עונשו בעונש מאסר קצוב, בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה (בחוק זה: "קציבת עונש") לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ- 30 שנים.
(ב) אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר לאחר שחלפו לפחות חמש-עשרה שנים מהיום הקובע, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ- 30 שנים, שתימנה החל ביום הקובע; בסעיף זה, "היום הקובע" - היום שבו החל אסיר עולם לשאת את מאסרי העולם שנגזרו עליו בגזר דין אחד או היום שבו נגזר עליו בערכאה ראשונה מאסר העולם האחרון, המוקדם מביניהם.
(ג) סברה ועדת שחרורים מיוחדת שאין מקום להמליץ לפני הנשיא כאמור בסעיפים-קטנים (א) ו- (ב), תשוב ותדון עניינו של האסיר מדי שנתיים מהמועד שבו סברה כאמור, ואולם רשאית היא, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לדון בעניין לפני תום השנתיים.
(ד) לשם גיבוש המלצתה לנשיא המדינה בשאלה האם לקצוב עונש מאסר עולם של אסיר ולאיזו תקופה, תשקול ועדת שחרורים מיוחדת שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, וכן לנסיבותיו האישיות של האסיר. ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, במקרים חריגים, לאפשר לאסיר לטעון את טענותיו לפניה, לשם גיבוש המלצתה כאמור.
(ה) קצב נשיא המדינה עונשו של אסיר עולם רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו של האסיר, להמליץ לפני הנשיא להקל בעונש פעמים נוספות, ובלבד שתקופת המאסר שיהיה על האסיר לשאת אם תתקבל המלצת הוועדה לא תפחת מ- 30 שנים, והוראות סעיף-קטן (ד) יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על גיבוש המלצה לפי סעיף-קטן זה.
(ו) בחישוב תקופת המאסר של אסיר עולם לעניין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 8(ב)."

חוק שחרור על-תנאי ממאסר, הסדיר את פעולתה של ועדת שחרורים מיוחדת {בג"צ 1406/02 אסקין אביגדור נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3), 603 (2003)}.

ועדה זו בוחנת את עניינם של אסירים שהוטל עליהם מאסר עולם. הוועדה יכולה, לבקשת אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום בו החל לרצות את מאסרו {כאמור בסעיף 29(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר}.

היה והחליטה הוועדה שלא להמליץ לפני הנשיא על קציבת העונש, תשוב ותדון בעניינו של האסיר מידי שנתיים ממועד ההחלטה {כאמור בסעיף 29(ג) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר}.

סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, מגדיר את הרכבה וסמכויותיה של ועדת שחרורים מיוחדת הממליצה בפני נשיא המדינה על קציבת עונשו של אסיר עולם.

במסגרת שיקוליה של ועדת השחרורים המיוחדת, בבואה להמליץ בפני נשיא המדינה אם לקצוב את עונשו של אסיר שנידון למאסר עולם ולאיזו תקופה, עליה להתחשב בטיב העבירה, בנסיבות ביצועה ובתוצאותיה וכן בנסיבותיו האישיות של האסיר.

ברי, כי ככל שתקופת המאסר מתארכת עוברת נקודת הכובד של שיקולי הוועדה משיקולי טיב העבירה ונסיבות ביצועה לעבר שיקולי נסיבותיו האישיות של האסיר, תוך בחינת כל מקרה לגופו ולשיקוליו {עת"א (מינהליים מר') 4178-02-11 סאלח בשיר נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2011(2), 27903, 27905 (2011)}.

כאמור, בשנת 2001, במסגרת סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי, מסר המחוקק סמכות שבשיקול-דעת לוועדת שחרורים מיוחדת הדנה בבקשות של אסירי עולם לקצוב את עונשם.

סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר קובע כי ועדת שחרורים מיוחדת רשאית להמליץ לנשיא המדינה להקל בעונשו של אסיר באמצעות המרת עונשו בעונש מאסר קצוב, לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לרצות את מאסרו, ובלבד שהתקופה עליה תמליץ הוועדה לא תפחת מ-30 שנים.

עוד קובע הסעיף את השיקולים שרשאית הוועדה לשקול בעריכת המלצתה, וכן קובע כי בעניינו של אסיר עולם רשאית הוועדה בכל עת, על-פי פניה של נשיא המדינה או של שר המשפטים, להמליץ בעניין הפעלת סמכות החנינה.

החשיבות שבסעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר לעניין פרשנות סמכות החנינה טמונה דווקא על רקע מצב הדברים שקדם לחקיקתו. ובמה דברים אמורים.

סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר נחקק בשל סירובו של נשיא המדינה דאז, מר עזר ויצמן, לקצוב את עונשם של אסירי עולם.

למרות שאין חולק כי סמכות החנינה כוללת גם את הסמכות להימנע ממתן חנינה {לרבות הסמכות להימנע מקציבת העונש}, ראה לנכון המחוקק להביא ליתר אחידות בהפעלת מנגנון קציבת העונש, שהוא חלק מסמכות החנינה, על-ידי הקמת ועדת השחרורים המיוחדת.

זאת ועוד. בחוק אף נקבע כי ועדת השחרורים אינה רשאית להמליץ על קציבת עונש לתקופה שתפחת משלושים שנים.

במידה מסויימת, הניסיון להוביל ליתר אחידות בקציבת העונש נובע מן העובדה שקציבת העונש ופנייה לבקשת חנינה הפכו לעניין שהוא כמעט בשגרה ומצטרפים לאופן הפעלת סמכות החנינה הנוהג במשפטנו.

המשמעות של סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר היא, אם כך, כפולה.

ראשית, נקבע בחוק מנגנון בקרה נוסף על סמכות החנינה של נשיא המדינה. מקום בו נשיא המדינה בחר באופן גורף לא להשתמש בסמכותו {כפי שאירע בתקופת כהונתו של הנשיא עזר ויצמן, למשל}, קבע המחוקק סייג, גם אם מוגבל בהיקפו.

שנית, טרם חקיקת סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר רשאי היה נשיא המדינה לבחור אם לקצוב את העונש או לא, ובהנחה שבחר לקצוב אותו, לאיזו תקופה.

על-פי המצב הקיים כיום, נראה כי נוכח המלצת ועדת השחרורים הפועלת על-פי החוק, קציבת העונש לא תפחת מתקופה של שלושים שנים {ראה גם בג"צ 9631/07 כץ נ' נשיא המדינה (נמחק), תק-על 2008(2), 300 (2008); דנג"צ 219/09 שר המשפטים נ' ניר זוהר, תק-על 2010(4), 1877, 1895 (2010)}.

ב- רע"ב 10412/07 {אחמד פאיז נג'מי נ' ועדת שחרורים מיוחדת, תק-על 2010(1), 10014, 10020 (2010)} נדונה, בין היתר, ההבחנה בין סעיפים 29(א) ל- 29(ב) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר {ובשל חשיבות הדברים נביא במלואם את הדברים החשובים כפי שקבע בית-המשפט}. בית-המשפט קבע:

"המסגרת הנורמטיבית
9. כאמור, סעיפים 29(א) ו- (ב) לחוק נועדו להסדיר את הליך קציבת העונש בבקשה של אסיר עולם. בין היתר, סעיפים אלה תוחמים את המועדים לבחינת הבקשה על-ידי ועדת השחרורים המיוחדת, אשר תפקידה להמליץ בפני נשיא המדינה על הקלת עונשו של אסיר עולם והמרת עונשו במאסר קצוב.

ההבחנה בין שני הסעיפים מתבססת על מספר מאסרי העולם שנגזרו על האסיר. עניינו של סעיף 29(א) באסיר הנושא בעונש מאסר עולם אחד, בעוד עניינו של סעיף 20(ב) באסיר הנושא עונש של שני מאסרי עולם או יותר. על-פי סעיף 29(א), הבקשה לקצוב את עונשו של מי שנידון למאסר עולם אחד תידון בפני ועדת השחרורים המיוחדת רק "לאחר שחלפו שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו"; בעוד שאסיר שנידון לשני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאי להגיש את בקשתו לקציבת העונש "רק לאחר שחלפו 15 שנים מהיום הקובע". "היום הקובע", לעניין סעיף 29(ב), הוא המוקדם מבין יום תחילת ריצוי מאסרי העולם שנגזרו על מבקש הקציבה באותו גזר דין, או היום שנגזר עליו מאסר העולם האחרון בערכאה הראשונה.

10. בניגוד לטענת בא-כוח המערער, לפיה קיימת בחוק לקונה המצריכה הסדרה משפטית מיוחדת, ניכר כי הוראות החוק ברורות והן יוצרות הבחנה בין מי שנידון לעונש אחד של מאסר עולם, ועניינו מוסדר בסעיף 29(א), ובין מי שנידון לשני עונשי מאסר עולם או יותר, ועניינו מוסדר בסעיף 29(ב). לפיכך, עניינו של המערער - שנידון לעונש אחד של מאסר עולם - בא בגדרו של סעיף 29(א). השאלה היחידה המצריכה הכרעה במקרים כדוגמת המקרה שלפנינו היא שאלת מועד תחילת המאסר - שהרי הוא המועד בו מתחיל מניין שבע השנים בסופן יכול עניינו של האסיר להידון בפני ועדת השחרורים. התשובה לשאלה זו מצויה בגזר הדין בו הושת מאסר העולם, ובקביעתו אם מאסר העונש יצטבר לעונש המאסר הקודם או יחפוף את עונש המאסר הקודם.

סעיף 29(א) קובע כי בקשת האסיר לקציבת עונשו תידון בוועדת השחרורים רק לאחר "לפחות שבע שנים מהיום שהחל (האסיר) לשאת את מאסרו". מהו היום בו החל המערער לשאת את מאסרו? לפי סעיף 43 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), מי שנידון למאסר, "תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת". הכלל הבסיסי, הינו, אם כך, חישוב תקופת המאסר מיום גזר הדין. אלא, שלבית-המשפט סמכות שבשיקול-דעת לקבוע הוראה אחרת לעניין זה וקביעתו היא המכריעה. כך למשל, על-פי סעיף 44 לחוק העונשין, יכול בית-המשפט לצוות שריצוי עונש המאסר יחל בתאריך עתידי מסויים. כמו-כן, במקרים כדוגמת המקרה שלפנינו, בהם נגזרים על אסיר מספר עונשי מאסר - בין באותו משפט ובין במשפטים נפרדים - יכול בית-המשפט לקבוע כי עונשי המאסר ירוצו בזה אחר זה, כלומר, באופן מצטבר, או שהם ירוצו בחופף, כך שהאסיר יישא רק את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר. בהעדר קביעה של בית-המשפט לעניין זה, ירוצו העונשים בחופף (ראו, לעניין זה, את הוראות סעיפים 45 ו- 46 לחוק העונשין; כן ראו, בשאלת שיקול-הדעת של בית-המשפט לעניין תחילת עונש המאסר והקביעה אם ירוצה בחופף או במצטבר, ע"פ 3503/01 תפאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1), 865, 872 (2003)).

11. בגזר הדין שניתן בעניינו של המערער בגין הרשעתו בביצוע רצח בכוונה תחילה, קבע בית-המשפט המחוזי בחיפה בלשון ברורה וחד-משמעית, כי עונשו של המערער יצטבר לעונש המאסר הראשון. וכך קבע בית-המשפט:

'בעת ביצוע העבירות ריצה הנאשם עונש של 11 שנה, כאשר טרם סיים את ריצוי עונשו זה. עונש מאסר העולם שקבענו לעיל, יצטבר, לכן, לעונש המאסר שהוא מרצה כיום... '

המשמעות היא שלעניין סעיף 29(א) לחוק, היום שבו החל המערער לשאת את מאסרו אינו, כטענת ב"כ המערער, יום מתן גזר הדין המרשיע ברצח, כי אם היום בו החל המערער לרצות את עונשו בגין מאסר העולם, עם סיום 11 שנות מאסרו הראשון. מכאן, המועד בו יוכל המערער להתייצב בפני ועדת השחרורים הוא כעבור שבע שנים לאחר שהחל לרצות את עונש מאסר העולם, כלומר, ביום 28.11.11.

12. פרשנות זו תואמת את הוראות חוק העונשין לעניין קביעת מועד תחילת ריצוי המאסר ושיקול-הדעת המסור לבתי-המשפט בקביעה אם עונשי מאסר ירוצו בחופף או במצטבר. קבלת פרשנותו של בא-כוח המערער, לפיה יש לחשב את מועד תחילת המאסר כמועד מתן גזר הדין משמעה, הלכה למעשה, ביטול קביעתו הפוזיטיבית של בית-המשפט קמא לפיה עונש המאסר ירוצה במצטבר. לשיטתו של בא-כוח המערער, שבע שנות המאסר להן הוא טוען מסתיימות בשנת 2005, היינו, כשלושה חודשים בלבד לאחר שהחל לרצות את מאסר העולם. משמעותה של תוצאה זו היא סטייה מגזר הדין שהשית בית-המשפט קמא, בהטילו על המערער עונש מאסר מצטבר. התוצאה היא, אילו היינו מקבלים את פרשנות בא-כוח המערער, כאילו היה מאסר העולם שהושת על המערער חופף למאסרו הרגיל, ולא כך הוא.
בהקשר זה יוער כי בא-כוח המערער אינו חולק על-כך שעניינו של המערער נופל בגדר סעיף 29(א), במובן זה שעל המערער לרצות שבע שנות מאסר טרם יובא עניינו בפני ועדת השחרורים. אלא, שלגישתו, בכדי לחשב את המועד בו מתחיל מניין שבע השנים יש להחיל את המבחן הקבוע בסעיף 29(ב) לעניין "היום הקובע". כלומר, מניין שבע השנים יחל ממועד מתן גזר הדין שהשית על המערער מאסר עולם. גישה זו, כאמור, עומדת בניגוד לקביעת בית-המשפט אשר גזר את דינו של המערער ופסק כי עונש מאסר העונש ירוצה במצטבר.

13. זאת ועוד. החלת סעיף 29(א) לחוק על העניין שלפנינו גם הולמת את התכלית העומדת ביסוד חוק שחרור על-תנאי בכלל וסעיף 29 בפרט. עובר לחקיקת סעיף 29 הוסדר הליך קציבת עונשם של אסירי עולם במסגרת סמכות החנינה וההקלה בעונש של נשיא המדינה, הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה. מתוקף סמכות זו הייתה לנשיא המדינה סמכות שבשיקול-דעת לקצוב את עונשם של אסירי עולם. הנשיא רשאי היה לקצוב לכל אסיר תקופת ריצוי שונה לפי שיקול-דעתו, וכן רשאי היה לסרב לבקשות לקציבת העונש. מצב דברים זה הוביל לחוסר אחידות בקציבת עונשי מאסר עולם, כמו גם לקציבה ללא כל אמות מידה מוסדרות. חקיקת סעיף 29 לחוק ביקשה לתקן מצב זה, וזאת מבלי לפגוע בסמכויותיו של נשיא המדינה. על-פי הצעת החוק, ביקש המחוקק להסדיר את קציבת מאסרי העולם, שתיעשה בדרך שוויונית ולפיה מאסר עולם שנגזר בשל מעשה רצח לא יפחת משלושים שנה, וההחלטה על אפשרויות הקציבה תינתן רק בחלוף תקופה מסוימת של ריצוי העונש בפועל. לשם כך יצר המחוקק אמות מידה שוויוניות לבחינת האפשרות לקצוב את מאסר העולם. סקירת פסקי הדין בעניין זה מלמדת כי המחוקק עשה כן, בין היתר, על רקע עתירות שהוגשו כנגד חלק מהחלטותיו של נשיא המדינה שלא לקצוב כלל את עונשם של רוצחים או כנגד החלטות לקצוב אותם לתקופות קצרות או כאלה העולות על 24 שנים (ראו, למשל: בג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5), 389, 415-411 (1999); בג"ץ 6430/97 אבי ועקנין נ' נשיא המדינה, תק-על 98(4), 816 (14.12.1998); בג"ץ 2096/99 גור נ' נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 99(2), 871 (27.5.1999); בג"ץ 849/00 שץ נ' שר המשפטים, פ"ד נו(5), 571 (1.8.2002); פרוטוקול דיון מס' 289 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 28.3.2001).

מההיסטוריה החקיקתית עולה כי תכליתו המרכזית של סעיף 29 לחוק הינה הבטחת פעילותה השוויונית, האחידה והיעילה של ועדת השחרורים המיוחדת, בבואה לשקול האם להמליץ לנשיא המדינה להקל בעונשו של אסיר עולם ולהמירו במאסר קצוב. פעולה ברוח תכלית זו מבטיחה את התקיימותה, הן להלכה והן למעשה, של מדיניות המלצה קוהרנטית, ברורה ושוויונית בעניינו של כל אסיר עולם (ראו גם דברי הסבר להצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר, ה"ח 2979, 518, 535). ברוח דברים אלה קבע סעיף 29(א) לחוק ציר כרונולוגי ברור וקשיח החל בעניינו של כל אסיר שנידון למאסר עולם. ראשיתו של הציר ביום נשיאת מאסר העולם, המשכו לאחר שבע שנים - אז קמה זכותו של האסיר להגיש את בקשתו לקציבת העונש - וסיומו בהגדרת רף מינימאלי של 30 שנים עבור מאסר עולם שנקצב.

14. תכלית זו של סעיף 29 לחוק, על סעיפיו הקטנים, מתיישבת אף עם תכליתו הכללית של חוק שחרור על-תנאי ממאסר, המבקש לאזן בין שיקולי ענישה מובהקים, לרבות שיקולי הרתעה והלימה, לבין שיקולים שיקומיים לסוגיהם השונים. דוגמה לרוחו הכללית של החוק מצויה בסעיף 5, אשר קובע כי ועדת השחרורים המיוחדת תהא רשאית לשחרר אסיר עולם, שעונשו נקצב ושנשא לפחות שני-שלישים ממאסרו, אם שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. סעיף זה מבליט את הנחת המוצא של המחוקק, כי אף לרוצחים שמורה התקווה כי יכול ועונשם יומתק ויהיה בכוחם לשוב ולהשתלב בחברה. האיזון אותו משמיע סעיף 5 בין שיקולי הרתעה לבין שיקולים שיקומיים חוזר על עצמו גם בגדרו של סעיף 29 לחוק: הן בהבחנה שעורכים סעיפים 29(א) ו- 29(ב) בין אסיר הנושא עונש של מאסר עולם אחד לבין אסיר הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר; והן באמור בסעיף 29(ד) לחוק הקובע כי לשם גיבוש ההמלצה לנשיא המדינה תשקול ועדת השחרורים שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, נסיבות ביצועה ותוצאותיה, וכן תיתן דעתה לנסיבות האישיות של המבקש.

15. החלת סעיף 29(א) לחוק על עניינו של המערער - כפי שעשו ועדת השחרורים ובית-המשפט קמא - משמרת את אמות-המידה השוויוניות והאחידות על פיהן פועלת ועדת השחרורים המיוחדת. היא אף אינה פוגעת בתכליותיו הכלליות של החוק ואינה סוטה מהאיזון המתבקש בעניינו של המערער בין שיקולים עונשיים לבין שיקולים שיקומיים. יתרה-מכך, נחה דעתנו כי פרשנות זו מגשימה אף את התכליות עליהן עמד בא-כוח המערער, ובעיקרן הגדרת המועד ממנו רשאי אסיר לצאת לחופשה, כמו גם הגדרת המועד בו יוכל להשתחרר על-תנאי אם ימצא ראוי. שכן, על-פי פרשנות זו יכול המערער לדעת את המועד ממנו רשאי הוא להגיש את בקשתו לקציבת עונשו. לפיכך, לא ניתן עוד לומר כי המערער שרוי בחוסר ודאות לגבי המועד ממנו ייתכן ויוכל לצאת לחופשות או להשתחרר למאסר על-תנאי.

16. המסקנה העולה מן הדברים היא כי יש לקבל את פרשנות ועדת השחרורים, ובעקבותיה את פסק-דינו של בית-המשפט קמא, לפיה נוכח העובדה שהמערער נושא בעונש מאסר עולם אחד, עניינו נופל בגדרו של סעיף 29(א). המועד בו החל המערער לרצות את עונשו לצורך סעיף 29(א) הוא שבע שנים מהיום בו החל לרצות את עונש מאסר העולם (בתום ריצוי 11 שנות המאסר הראשון שנגזרו עליו), ביום 28.11.11."
ב- ע"פ 9059/03 {אהרון יוסבשוילי נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 3846, 3853 (2007)} קבע בית-המשפט כי ההלכה הפסוקה שהשתרשה בשיטתנו המשפטית הינה כי לבית-המשפט הגוזר את העונש, סמכות להורות בנסיבות מתאימות על ריצוי במצטבר של עונשי מאסר בנוסף לעונש מאסר עולם, וכן על ריצוי של מספר מאסרי עולם מצטברים. הלכה זו קיבלה משנה-תוקף עם חקיקתם של סעיפים 29(א) ו- (ב) לחוק שחרור על-תנאי, ולא נמצא לנו טעם לסטות ממנה.

2. המלצה לפי בקשת הנשיא או שר המשפטים ומעמד אסיר ששוחרר לפי החלטת נשיא המדינה – סעיף 30 לחוק
סעיף 30 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"30. המלצה לפי בקשת הנשיא או שר המשפטים ומעמד אסיר ששוחרר לפי החלטת נשיא המדינה (תיקון: התשע"ב)
(א) לעניין אסיר עולם, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, בכל עת, על-פי פניה של נשיא המדינה או שר המשפטים, להמליץ בעניין הפעלת סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה.
(ב) (1) אסיר ששוחרר ממאסרו בטרם סיים לשאת את כל תקופת המאסר, לפי החלטת נשיא המדינה מכוח סמכותו לפי סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה‏, יראו אותו כאילו שוחרר על-תנאי, ויחולו עליו הוראות חוק זה החלות לגבי אסיר ששוחרר על-תנאי, ובכלל זה הוראות סעיפים 13(א) ו- 20, בשינויים המחוייבים ובשינוי המפורט בפסקה (2), והכל אלא-אם-כן קבע הנשיא אחרת בהחלטתו.
(2) לעניין אסיר ששוחרר כאמור בפסקה (1) תהיה תקופת התנאי כמפורט להלן, לפי העניין:
(א) לגבי אסיר שאינו אסיר עולם, ולגבי אסיר עולם שעונשו נקצב בידי נשיא המדינה - יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אלמלא שוחרר כאמור;
(ב) לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, למעט אסיר כאמור בפסקה (3) - יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל- 40 שנים;
(ג) לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, והנושא עונשי מאסר עולם מצטברים - יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל- 50 שנים.
(3) הוראות סעיף-קטן זה לא יחולו על אסיר עולם ששוחרר ממאסרו לאחר שסיים לשאת את מלוא תקופת המאסר שנקצבה לו בידי נשיא המדינה."

על-פי סעיף 30(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, הוועדה יכולה, על-פי פניה של נשיא המדינה או של שר המשפטים, להמליץ בעניין הפעלת סמכות החנינה של נשיא המדינה {בג"צ 1406/02 אסקין אביגדור נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3), 603 (2003)}.

3. המלצה לעניין אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה – סעיף 30א לחוק
סעיף 30א לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"30א. המלצה לעניין אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה (תיקון: התשס"ב)
מצאה ועדת שחרורים מיוחדת שאסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה פעל ממניע פוליטי-אידאולוגי, יראו לעניין סעיף 29 כאילו המליצה הוועדה שלא לקצוב את עונשו של האסיר, ולעניין סעיף 30 כאילו המליצה שלא להפעיל את סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה; הוראות סעיף 29(ג) לא יחולו לעניין זה."

חוק שחרור על-תנאי ממאסר תוקן והוספה לו הוראת סעיף 30א {בג"צ 1406/02 אסקין אביגדור נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3), 603 (2003)}.

ב- עת"א (מחוזי מר') 20598-12-10 {שירות בתי הסוהר נ' יגאל עמיר, תק-מח 2011(2), 657, 670 (2011)} קבע בית-המשפט:

"טענת אפליה
19. אינני מקבל טענת ב"כ המשיב באשר לאפליה פסולה בין המשיב לבין אסירים ביטחוניים יהודיים, כמו עמי פופר שרצח 7 ערבים או אסירי מחתרת "בת עין" שהוחזקו או מוחזקים שלא בהפרדה ובינו לבין אסירים ביטחוניים ערביים, חברי ארגוני טרור, שמוחזקים יחד למרות שהם מפיצים את משנתם העויינת בין כתלי בית הסוהר.

20. מדבריהם של סג"ד בן דוד-פוגל וגנ"מ אבי-מאיר, אשר אישרו את הדברים הנ"ל רק בחלקם, עולה שלא מדובר באפליה פסולה אלא בהבחנה מותרת שמבוססת על המעשה שבגינו מרצה המשיב את מאסרו שכן כדברי סג"ד בן דוד-פוגל אין אסיר שאוחז במשנה אלימה כמו המשיב, שלא הביע חרטה כפי שהביעו חלק מהאסירים הביטחוניים היהודים, שאינם אוחזים במשנה אידיאולוגית כמו המשיב (עמ' 59-57). לא למותר לציין בעניין זה את דברי סג"ד בן דוד-פוגל לפיהם המשיב זוכה לתנאים טובים יותר מתנאי אסירים ביטחוניים אחרים (ראה גם דברי גנ"מ אבי-מאיר בעמ' 93).

21. עמדת המבקש באשר ליחס השונה בין המשיב לבין אסירים ביטחוניים אחרים בכל הקשור להמשך החזקתו בהפרדה, גם בחלוף הזמן, מקובלת עלי שכן היא מבטאת נאמנה את עמדת הציבור הנורמטיבי באשר למעשהו של המשיב ולמניע האידיאולוגי שעמד מאחוריו.

עמדה זו הביאה את המחוקק לאבחן בין המשיב לבין אסירים אחרים כאשר קבע בסעיף 30א לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 כי "מצאה ועדת שחרורים מיוחדת שאסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה פעל ממניע פוליטי-אידיאולוגי, יראו לעניין סעיף 29 כאילו המליצה הוועדה שלא לקצוב את עונשו של האסיר, ולעניין סעיף 30 כאילו המליצה שלא להפעיל את סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק- יסוד: נשיא המדינה; הוראות סעיף 29(ג) לא יחולו לעניין זה".

(ראה גם סעיף 11(ב) סיפא לחוק יסוד: נשיא המדינה שמונע מתן חנינה למשיב והחלטת איסור חנינה או קיצור תקופת מאסר למי שהורשע ברצח ראש ממשלה ממניעים פוליטיים (תיקוני חקיקה), התשס"ב-2001.

לאור האמור לעיל, ומאחר והמבקש שוקל אופן החזקתו של כל אסיר, לרבות אסיר בטחוני, על-פי נתוניו ועל-פי החשש שנובע מהחזקתו בחברת אסירים אחרים, אין בבקשתו להורות על המשך החזקת המשיב בהפרדת יחיד מהנימוקים הנ"ל, בכפוף לנכונותו להקל בתנאי ההפרדה, משום בקשה שמפלה בינו לאסירים ביטחוניים אחרים."

4. הפעלת סמכות ראש המטה הכללי – סעיף 31 לחוק
סעיף 31 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"31. הפעלת סמכות ראש המטה הכללי
בהפעלת סמכות ראש המטה הכללי לפי תקנה 55 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לעניין אסיר עולם, יחולו הוראות סעיף 30, בשינויים המחוייבים."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קציבת עונש מאסר עולם והקלה בעונש בידי נשיא המדינה (סעיפים 29 עד 31 לחוק)