מקרים בהם נקבע כי התובע זכאי לתוספת תשלום

ב- ת"א (ב"ש) 12054-05-11 {ברנס ניקוי חול וצביעה תעשייתית בע"מ נ' א.ב קרן קרן פרוייקטים בע"מ ואח', תק-מח 2014(1), 12303 (2014)} קבע בית-המשפט:

"שטח המיכלים שנועדו לשטיפה
14. מחלוקת נוספת בין הצדדים, נעוצה בשטח המיכלים לביצוע השטיפות. התובעת טוענת, כי הצעת המחיר ניתנה על-סמך כמות המטרים שצויינה בהזמנה - 15,000 מ"ר - ובפועל הסתבר כי שטח המיכלים גדול יותר ועומד על 17,113 מ"ר, על-כן זכאית היא לתוספת תשלום. הנתבעות טוענות, כי הצדדים ערכו משא-ומתן ללא מדידה בפועל של שטח המיכלים, על-כן כל צד נטל על עצמו את הסיכון, היה ויתברר, כי שטח המיכלים אינו כפי שסברו.

בעניין זה, הדין עם התובעת. אין חולק, כי בהזמנת העבודה נכתב במפורש כי השטח לשטיפה עומד על 15,000 מ"ר. היותו של ההסכם פאושלי יש בו כדי להביא למסקנה, כאמור לעיל, כי התובעת מחוייבת להביא את המיכלים לרמת המליחות הנדרשת, גם אם ידרשו לשם כך שטיפות נוספות; אין בשטח שהוסכם בין הצדדים להביא למסקנה כי התובעת מחוייבת לשטוף שטח מיכלים גדול מהשטח שהוסכם עליו בהזמנה.

מר קלומיטי מטעם הנתבעת העיד, כי מאחר ורצה להימנע מחישובי מדידות אמד את שטח המיכלים הכולל, לקבלת אינדיקציה כללית וללא התחייבות לכך שזה אכן גודלם המדוייק של המיכלים (סעיף 12 לתצהירו); עוד ציין, כי יתכן וטעה בניסוח, אך מר ברנס ערך סיור באתר, טרם ההסכם על-מנת להתרשם משטח המיכלים והיה מודע לכך שאין כוונה שההצעה תהיה לפי מספר המטרים המדוייק (פ' 17.06.13 עמ' 75-74). טענה זו מנוגדת לנוסחו המפורש של ההסכם, הקובע היקף השטח לשטיפה ואינו מציין כי המדובר בהערכה בלבד. ככל שמדובר בהערכה בלבד, היה עליו לציין זאת מפורשות, מה גם, שמדובר בטענה בעל-פה נגד מסמך בכתב, שדינה להידחות. זאת ועוד, מר קלומיטי מוסיף כי יתכן וטעה בנוסח ההסכם - ככל שטעה על הנתבעות, ולא התובעת, לשאת בעלות של טעות זו. גם בטענה כי מר ברנס ראה את המיכלים מראש אין ממש, שכן ההסתכלות מאפשרת אולי להעריך את סדרי הגודל בהם מדובר אך לא להגיע לכדי הערכת גודל מדוייקת, והתחשיב של התובעת לעלויות שפירטה, אינו מתבסס על מראה עיניים, אלא על המצג שהוצג בפניה.

על-כן, זכאית התובעת לתשלום בגין שטיפה של 2,113 מ"ר נוספים - לפי המפתח שנקבע בחוזה של 18.5 ש"ח למ"ר - ובסה"כ על 39,090 ש"ח."

ב- ת"א (ב"ש) 12054-05-11 {ברנס ניקוי חול וצביעה תעשייתית בע"מ נ' א.ב קרן קרן פרוייקטים בע"מ ואח', תק-מח 2014(1), 12303 (2014)} קבע בית-המשפט:

"בניית פיגומים עבור מיכלים 9, 11, 13 ו- 14

16. אין חולק כי בהסכם המקורי, לא נדרשה התובעת לבנות פיגומים עבור מיכלים אלה, ומשכך התמורה לא גולמה במחיר הפאושלי שנקבע עבור בניית הפיגומים. כמו-כן, אין חולק כי התובעת בנתה, בפועל, פיגומים עבור מיכלים 9 ו- 11.

הנתבעות סירבו לאשר תשלום עבור הפיגומים אשר במיכלים 13 ו- 14 וגם בסיכומיהן טענו כי בניית פיגומים אלה לא הוכחה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 47 לתצהירו של מר אמיר בנין, אשר הסכים לשלם על פיגומים אלה לאחר שיוגש לו חשבון מתאים; גם בעדותו בבית-המשפט אישר מר בנין כי התובעת אכן הקימה פיגומים במיכלים אלה (פ' 17.06.13 עמ' 92). על-כן, המסקנה היא כי גם פיגומים אלה, נבנו על-ידי התובעת.

עם-זאת, חלוקים הצדדים לגובה התשלום הנדרש עבור הפיגומים הנוספים. התובעת סבורה כי על התשלום בגינם לעמוד על חלוקת המחיר החוזי הפאושלי ב- 11, כמספר הפיגומים שהוקמו, אל אף שמדובר במיכלים קטנים יותר, מאחר וזהו התמחור שנקבע לפרוייקט; לחילופין, סבורה היא כי התשלום שהציעה קרן פרוייקטים עבור מיכלים 14-13 הינו נמוך ביחס לגודלם. הנתבעות טוענות כי התשלום בגין מיכלים 9 ו- 11 שולם באופן יחסי למחיר למ"ר של יתר המיכלים, ואין סבירות בתשלום זהה ללא תלות בגודל המיכלים. כן נטען כי במיכלים 14-13 הוקמו פיגומים חיצוניים ולא פיגומים פנימיים כביתר המיכלים - ואין לגזור את מחירם מהמחיר הקבוע בחוזה, הנוגע להקמת פיגומים פנימיים.

הפיגומים במיכלים אלה הינם תוספת להסכם, אשר לא התייחס לתמחור של פיגומים נוספים, על-כן, זכאית התובעת לתוספת, מעבר למחיר הפאושלי; עם-זאת, על סכום התוספת להיקבע על בסיס התמחור שנקבע לפיגום למטר של מיכל, ולא על-פי המחיר שנקבע למיכל שלם; איני רואה הגיון בטענה כי יש לקבוע מחיר זהה למיכל קטן ומיכל גדול. מאחר והתובעת לא הציעה דרך חילופית לתמחור הפיגומים, פרט לטענה לתמחור על-פי מחיר החוזה הפאושלי, שאיני מקבלת אותה, יש לקבוע את התמחור לפיגומים לפי עמדת הנתבעות. משכך, הנתבעות אינן נדרשות להוסיף על התשלום שאושר עבור מיכלים 9 ו- 11; בכל הנוגע למיכלים 13 ו- 14, הנתבעות ישלמו סך של 36,000 ש"ח, כפי שהעריך זאת מר בנין, לפי חלוקה למטרז' של גודל המיכלים (פ' 17.06.13 עמ' 92)."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מקרים בהם נקבע כי התובע זכאי לתוספת תשלום