ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט
הפרקים שבספר:
- מבוא
- אמרות יסוד על צדק, אמת, חוק ומשפט ופרשנות
- אחריות המדינה
- אתיקה של עורכי-דין
- בוררות
- בזיון בית-המשפט
- ביקורת
- בנקאות
- גילוי מסמכים
- הארכת מועד
- הבטחה שלטונית
- הוצאה לפועל
- הטעיה
- הפטר בפשיטת רגל
- השתק שיפוטי
- התיישנות
- זכות הגילוי
- זכות הגישה לערכאות
- זכות הטיעון
- זכות העמידה
- זכות לפרטיות
- חברות
- חובת ההנמקה
- חוזים
- חופש הביטוי
- חופש המידע
- חופש העיסוק
- חופש התנועה
- חסיון
- חקירה נגדית
- טענת קיזוז
- (ה)יועץ (ה)משפטי לממשלה
- כינוס נכסים
- כשרות משפטית
- מומחים
- מכרזים
- משפחה
- משפט עברי
- משפט קונסטיטוציוני
- מקרקעי ציבור
- מקרקעין
- ניגוד עניינים
- נזיקין
- נישואין אזרחיים
- סופיות הדיון
- סילוק יד
- סעדים זמניים
- עבודה
- עונשין והמשפט הפלילי
- עיקולים
- ערבון
- ערכאת הערעור
- עשיית עושר ולא במשפט
- פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
- פסלות שופט
- פרוצידורה
- פשיטת רגל
- פשרה
- קבלן ורוכש דירה
- ראיות
- שטרות
- שיהוי
- שליחות
- תום-לב
- תעבורה
- תקנת הציבור
- צרור משפטים וביטויים השזורים בפסקי-דין
חופש העיסוק
כב' הנשיא מ' שמגר:"שני חוקי היסוד שהוחקו לפני כשלוש שנים, והם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, אמורים להוות חלק אינטגרלי של מגילת זכויות היסוד הישראלית. זכויות יסוד אלו היו עד תחילתם של חוקי היסוד זכויות שיסודן בהלכה המשפטית המחייבת ואשר היו מעת קום המדינה חלק מן המשפט הפוזיטיבי הישראלי. כפי שהובהר בפסיקתנו חזור והבהר, חרויות יסוד לסוגיהן, שנכללו במשפט הפוזיטיבי שלנו נהנו גם בעבר, בהקשר לפרשנותו של הדין, ממעמד מיוחד, כאמות-מידה לפיהן מתגבשות תפיסותיו המדיניות והמשפטיות של הדין, כמורי דרך לעצוב הדין וכהנחיות לפקוח השיפוטי (JUDICIAL REVIEW) על פעולות בתי-הדין, מחוקקי המשנה, וגורמי הרשות המבצעת...
כיום, חלק מזכויות יסוד אלו, היינו אלו שהובאו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק, הן מאז הכללתן בחוקי היסוד - זכויות שתקעו יתד בחוק החרות, וזאת בחלק החוקתי שבו. קדם להם, בקביעת אמות-מידה מהותיות לחקיקה הראשית, סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת. שני חוקי היסוד החדשים הרחיבו את היריעה בהגדירם זכויות-יסוד מתוך מגמה להתחיל וליצור את מגילת זכויות היסוד החקוקה של האדם בישראל. כפי שסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת קבע תנאים מהותיים לחקיקה עתידית בעניינים שסעיף 4 האמור עוסק בהם, כך קובעים עתה שני חוקי היסוד אמות-מידה, שפניהן לעתיד, בכל הנוגע לחקיקה רגילה הנוגעת לזכויות שחוקי היסוד הנ"ל דנים בהן. הפיקוח השיפוטי התרחב, איפוא, כי ניתן לבחון חוקיותה של חקיקה ראשית, שהוחקה אחרי תחילת חוק היסוד, לפי אמות-המידה שהותוו בחוקי היסוד הנ"ל.
משמע, לא רק שזכויות יסוד הוגדרו בתור שכאלה בחקיקה ראשית, היינו עברו מן המשפט המקובל למשפט החרות, אלא הוענק להן מעמד-על נורמטיבי, החולש על החקיקה הראשית ועל חקיקת המשנה, באופן ובמידה העולה מהוראותיו של חוק היסוד. ההגשמה של החלטת הכנסת הראשונה - המכונה החלטת הררי, ואשר אליה עוד נשוב - עברה, איפוא, משלב הגדרתן של רשויות השלטון, סמכויותיהן ותפקודיהן אל תחום מגילת הזכויות של האדם.
זכויות היסוד של האדם מצאו לראשונה ביטוי ברור וישיר בחקיקה החוקתית. אין אומנם עדיין מגילת זכויות מלאה החובקת את כל זכויות היסוד, אולם שני פרקים ראשונים וחשובים הפכו למילה חקוקה, וקטע חשוב מהגדרת החרויות הפך לנכס ששורשיו נטועים במשפט, ביציבות ובאיתנות, קרי במילה החוקתית הכתובה.
פועל יוצא בעל חשיבות ראשונה במעלה הוא כי מתאפשרת עתה ביקורת שיפוטית על חוקתיותה של חקיקה ראשית לאור הנורמות החוקתיות שנוצקו עתה בחוק החרות, היינו על-ידי בחינת חוקתיותה של החקיקה לפי אמות-המידה שבחוקי היסוד."
{ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221 (1995)}
* * *
כב' השופט א' ברק:
"ישאל השואל: אם תוקפן של תניות להגבלת חופש העיסוק מוגבל אך למצבים בהם יש למעביד "אינטרס לגיטימי", מה צורך יש בתניות אלה, שכן בדרך-הכלל מוגן האינטרס "הקנייני" או "המעין קנייני" של המעביד בלא צורך בתניה מפורשת... התשובה הינה, כי עם פיתוח חובות מהדין המגינות על "האינטרסים הלגיטימיים" של המעביד, אכן ירד חשיבותן של התניות להגבלת חופש העיסוק. עם זאת, הן אינן מיותרות, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, אין חפיפה מלאה בין ההגנה הניתנת על-פי הדין הכללי ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד לבין ההגנה הניתנת להם במסגרת תניות להגבלת חופש העיסוק, בעיקר כך בכל הנוגע לשיקולים של אמון, הגינות, תום-לב ומסחר הוגן. בסוגיות אלה הדין הכללי נמצא אך בתחילת התפתחותו ... ועל-כן יש חשיבות לתניה חוזית מפורשת; שנית, לתניה חוזית חשיבות "ראייתית". מכוחה ניתן להראות מה נתפס בעיני הצדדים כסוד מסחרי או רשימת לקוחות או כ"אינטרס לגיטימי" אחר, החשיבות שהם מייחסים לכך, מידת הידע שהיה להם על-כך, ומידתיות ההגבלה...
את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות הבאות: ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא האינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום-הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת. היקפה נקבע על-פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, תחומה וסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על-כן, הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי-תחרות כשלעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל-כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או מידתיותה של אותה הגבלה."
{ע"א 6601/96 AES SYSTEM INC נ' משה סער ואח', פ"ד נד(3), 850 (2000)}
* * *
כב' השופט ד' בכור:
"ההלכה הכללית היא שקיימת זכות לחופש העיסוק במקצועו של העובד, שפרש מעבודתו אצל מעבידו. ואם ישנו הסכם המגביל אותו בחופש עיסוקו זה לאחר תום עבודתו אצל מעבידו, חייבים להתמלא שני תנאים, כדי שהגבלה זו תהיה תקפה. התנאי הראשון הוא שהיא תהיה דרושה להגנת האינטרסים הלגיטימיים של המעביד, ממנו פרש העובד, והתנאי השני הוא שיהיה הדבר דרוש גם לטובת הציבור מבחינת האינטרס של שני הצדדים. טובת הציבור דורשת, שהעובד הפורש יוכל בדרך-כלל להשתמש ללא הגבלה בידע הכללי ובמיומנות שרכש בעבודתו. האינטרס הלגיטימי של המעביד הוא להגן על הסוד המקצועי לו, וזהו התנאי הראשון הדרוש כדי להצדיק את התנאת הגבלת חופש העיסוק."
{ע"א 155/80 רב בריח בע"מ ואח' נ' אברהם אמגר ואח', פ"ד לה(1), 817 , 825-824 (1980)}
* * *
כב' הנשיא א' ברק:
"חופש העיסוק כולל בחובו את החופש של העובד להתקשר עם מי שליבו חפץ, לרבות מעביד חדש שעימו הוא קשר קשר להעביר סודות מקצועיים. עם זאת, המשפט אינו מגן על מלוא היקפו של חופש העיסוק. היקף החירות הוא עניין אחד, ההגנה הניתנת לה היא עניין אחר...
כנגד חופש העיסוק עומדים ערכים אחרים, אשר גם עליהם מבקש המשפט להגן. ההגנה הניתנת על חופש העיסוק היא תוצאת האיזון הנובע מהעמות שבין חופש העיסוק מזה לבין חירויות אחרות של הפרט (כגון חופש הקניין, חופש ההתקשרות (כחלק מכבוד האדם וחירותו)) מזה, ומהעימות שבין חופש העיסוק לבין האינטרס הציבורי (כגון אינטרס הציבור בשמירת סודות מקצועיים). חופש העיסוק ככל חופש אחר הוא 'יחסי' ולא 'מוחלט'. על-כן, כנגד חופש העיסוק של העובד ושל המעביד החדש עומדים אינטרסים ראויים להגנה של המעביד המקורי, ובהם קניינו... ואולי אף פרטיותו."
{בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ' בית-הדין הארצי ואח', פ"ד מז(4), 702, 728 (1993)}