ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט
הפרקים שבספר:
- מבוא
- אמרות יסוד על צדק, אמת, חוק ומשפט ופרשנות
- אחריות המדינה
- אתיקה של עורכי-דין
- בוררות
- בזיון בית-המשפט
- ביקורת
- בנקאות
- גילוי מסמכים
- הארכת מועד
- הבטחה שלטונית
- הוצאה לפועל
- הטעיה
- הפטר בפשיטת רגל
- השתק שיפוטי
- התיישנות
- זכות הגילוי
- זכות הגישה לערכאות
- זכות הטיעון
- זכות העמידה
- זכות לפרטיות
- חברות
- חובת ההנמקה
- חוזים
- חופש הביטוי
- חופש המידע
- חופש העיסוק
- חופש התנועה
- חסיון
- חקירה נגדית
- טענת קיזוז
- (ה)יועץ (ה)משפטי לממשלה
- כינוס נכסים
- כשרות משפטית
- מומחים
- מכרזים
- משפחה
- משפט עברי
- משפט קונסטיטוציוני
- מקרקעי ציבור
- מקרקעין
- ניגוד עניינים
- נזיקין
- נישואין אזרחיים
- סופיות הדיון
- סילוק יד
- סעדים זמניים
- עבודה
- עונשין והמשפט הפלילי
- עיקולים
- ערבון
- ערכאת הערעור
- עשיית עושר ולא במשפט
- פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
- פסלות שופט
- פרוצידורה
- פשיטת רגל
- פשרה
- קבלן ורוכש דירה
- ראיות
- שטרות
- שיהוי
- שליחות
- תום-לב
- תעבורה
- תקנת הציבור
- צרור משפטים וביטויים השזורים בפסקי-דין
נישואין אזרחיים
כב' השופט א' ברק:"השאלה בדבר התוקף בישראל של נישואין אזרחיים שנערכו מחוץ לישראל בין יהודים אזרחי המדינה ותושביה, היא קשה וסבוכה. יש בה הבחנות דקות ודקיקות. אם ניתן להימנע מלהיכנס ליער סבוך זה רצוי הוא הדבר, שכן אין לדעת כיצד נצא מסבך זה. זאת ועוד, הסוגיה המשפטית בדבר תוקף הנישואין מעוררת בעיות קשות של "דת ומדינה" בישראל. היא שנויה במחלוקת חריפה. אין לגביה קונסנסוס חברתי. אם ניתן להימנע מהכרעה שיפוטית בשאלות אלה, יש לנקוט בדרך זו... אכן, מן הראוי הוא שהמחוקק יתן דעתו לשאלה זו ויפתור אותה. שנית, זוית הראיה הראשונה, המתמקדת בתוקף הנישואין, עשויה להבחין בין מצבים שונים בהם יהודים אזרחי המדינה ותושביה, נישאו מחוץ לישראל. הפסיקה והספרות מבחינות לעיתים בין שאלות של כושר להינשא (הנחתכות על-פי המשפט הדתי בישראל) לבין שאלות של צורה (בהן יחול דין מקום עריכת הנישואין); בין מקרים בהם יש אפשרות להינשא בישראל לבין מקרים בהם אפשרות זו אינה עומדת לבני הזוג (כגון כהן וגרושה); בין מקרים בהם הצדדים טרחו ונסעו מחוץ לישראל כדי להינשא ("נישואי קפריסין") לבין המקרים בהם הצדדים נשארו בישראל, והנישואין נערכו על-ידי שלוחים ("נישואי מקסיקו", "נישואי פרגוואי"). הבחנות אלה - ואיני נוקט כל עמדה בשאלה אם הן רלבנטיות - אינן רלבנטיות לנקודת המבט השניה. היא מתמקדת בעצם גמירת-הדעת להינשא ולשאת בתוצאות האזרחיות, יהיו הנסיבות והסיבות לכך אשר יהיו. הגישה היא איפוא כללית ואוניברסלית. בכך עדיפותה. היא עשויה גם לחול, בשינויים המחוייבים, על בני זוג ידועים בציבור שלא נישאו כלל. שלישית, בחירה בדרך הסטטוס עשויה להחזיר אותנו בסופה לדרך החוזה, ואילו בחירה בדרך החוזה לא תחזיר אותנו בסופה לדרך הסטטוס. אכן, אם יתברר במסגרת הדיון בשאלת הסטטוס כי בני הזוג אינם נשואים, עדיין תעמוד בעינה שאלת החוזה. הוא הדין אם יתברר במסגרת הדיון בשאלת הסטטוס כי בני הזוג הינם נשואים בנישואים אזרחיים. גם במצב דברים זה ניתן לטעון ולהוכיח כי הסכם בין הצדדים שונה מדיני המזונות. כך או כך נמצא עצמנו, לאחר מהלך ארוך ומייגע, בפתחה של דרך ההסכם. ניטיב לעשות, על-כן, אם נפתח ונסיים בדרך זו."
{רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2), 213, 231-230 (2003)}
* * *
כב' השופט א' ברק:
"שאלת הנהגתם של הנישואין האזרחיים בין בני זוג חסרי עדה דתית - כמו גם הנהגתם של נישואין אזרחיים לגבי בני זוג המשתייכים לעדות דתיות שונות - היא שאלה קשה וסבוכה. אין לגביה הסכמה לאומית. היא קשורה בהכרה בסטטוס, הפועל כלפי כולי עלמא. במצב דברים זה נראה לכאורה כי המוסד הראוי לטיפול ולהסדרת הנושא היא הכנסת ולא בית-המשפט."
{בג"צ 4058/95 יוסף בן מנשה, עו"ד נ' שר הדתות, פ"ד נא(3), 876, 879-878 (1997)}
* * *
כב' השופט מ' זילברג:
"בית-משפט זה לא על האולימפוס, אלא בקרב עמו הוא יושב. ידועה לנו יפה המחלוקת הנטושה בישראל בין מחייבי הנישואין הדתיים ומחייבי הנישואין האזרחיים. ואין אנו עוצמים עין או אוטמים אוזן בפני הטרוניות ההדדיות של שני המחנות. אבל הבעיה היא: נכבדה מדי, עדינה מדי, רבת פנים מדי, ועוורי צבעים דאלטוניסטים הרואים את הכול ב'שחור-לבן' - או ב'לבן-שחור' - לא יפתרוה לעולם. כי בתחומי בעיה זו, כמו אצל כל השאלות החברתיות הגדולות של מדינתנו הצעירה ועמנו העתיק, פועלים גורמים מגורמים שונים: שיקולי דת, מוסר, תרבות, נימוסין, 'למה יאמרו'; סולידריות בין-לאומית ואחריות לאומית; מסורת וקידמה, עם ומדינה, גולה ומולדת - כל אלה ערכים היוליים אשר רק מחוקק כל רואה, הסוקר את כולם סקירה אחת, יוכל ליצוק מהם מטבעות של משפט. על-כל-פנים לא באמצעים פרטיזניים מחתרתיים תיפתר הבעיה, ולא בלהטוטי-משפט של 'הבה נתחכמה' ייושרו ההדורין הגורליים שבה."
{בג"צ 80/63 גורפינקל וחקלאי נ' שר הפנים, פ"ד יז(3), 2048 ,2060 (1963)}