פיצויים בעד נזק שאינו של ממון (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"13. פיצויים בעד נזק שאינו של ממון
גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין."

חוק החוזים (תרופות) מעניק, בצד תרופות אכיפת החוזה וביטולו, את סעד הפיצויים, לנפגע מהפרת חוזה. סעדי האכיפה והביטול שוללים זה את זה, וברור כי אדם אינו יכול לפנות לבית-המשפט ולבקש כי יורה על אכיפת חוזה, ובה בעת לדרוש את ביטולו. עם-זאת, סעד הפיצויים הוא סעד הנוסף על שני סעדים אלו. כך יכול אדם לבקש אכיפה או ביטול של החוזה, ובמקביל לדרוש פיצויים על הנזק שגרמה ההפרה.

ישנם כמה סוגי פיצויים, בהם מכיר חוק החוזים (תרופות), והם: פיצויי הסתמכות, המהווים פיצויים בעד הנזק שנגרם עקב ההפרה, אותם מעניק סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), ומטרתם להעמיד את הנפגע בדיוק באותו המצב בו היה לו היה החוזה מקויים. המדובר בתשלום בגין נזקים שנגרמו לתובע אותם בגין נזקים שנגרמו לו בשל הפרת החוזה.

כן קיימים פיצויים בעד נזק שאינו ממון, הכוללים עגמת נפש, אותם מעניק סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) בהם נדון בפרק זה.

וכן פיצויים מוסכמים שהם פיצויים בסכום שעליו הסכימו הצדדים מראש, אותם מעניק סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות).

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) מאפשר, בנסיבות בהן נגרם נזק שאינו נזק של ממון, פסיקת פיצויים בעדו לנפגע.

עוד בטרם נחקק חוק החוזים (תרופות) נפסק ב- ע"א 495/66 {מני נ' כהן, פ"ד כא(1), 113 (1966)} כי: "מי ששוכר משרד בקומה ד' של בית עם מעלית, חוסר המעלית גורם לו סבל ואי-נוחות" אשר "אינם ניתנים לתרגום מדוייק בכסף, והם עניין שבאומדנה".

מכאן למדים, כי עוד בטרם חקיקת סעיף 13 הנ"ל, פסקו בתי-המשפט פיצויים עבור פגיעה ברגשות, בתביעות בשל הפרת הבטחת נישואין, שניתן לראותן כפיצויים עבור עגמת נפש, בגדר נזק בלתי-ממוני, שגרמה הפרת ההתחייבות לקשרי נישואין.

גם לאחר שנת 1970, שנת חקיקת חוק החוזים (תרופות), הוסיפו בתי-המשפט לפסוק ברוח זו.

דוגמה לפסיקה מעין זו ניתן לראותב- ע"א 116/75, 149 נביה בן ראז'י חאיק נ' ויקטוריה ספיה, פ"ד לא(1), 90 (1976)}. שם נפסקו פיצויים "בשל עגמת נפש ובושה", אולם מבלי להסתמך על סעיף 13 הנ"ל.

באותו מקרה הכירה המשיבה את המערער בשנת 1970 כאשר היתה נשואה ואם לשני ילדים. לבעלה היא נישאה בהיותה בת 15 שנה והוא גדול ממנה ב- 23 שנים. הזיווג לא עלה יפה, בעלה היכה אותה מן היום הראשון של הנישואין, וזמן קצר לאחר שהכירה את המערער התחילו יחסים אינטימיים ביניהם. העניין לא הוסתר מעיני הבעל וזה לא הביע התנגדות לכך, והנתבע אף בא לגור בבית הזוג עד שהמערער עזב את הבית עם המשיבה, המערער הבטיח לה נישואין והמשיבה התגרשה מבעלה בבית-הדין של העדה היוונית. משהיתה פנויה חזר בו המערער מהבטחת הנישואין ועזב את הבית ונשא אישה אחרת.

בבית-המשפט המחוזי ביקשה התובעת הצהרה לגבי זכויותיה בדירה שבה גרה עם המערער וכן תבעה 40,000 ל"י פיצויים. בית-המשפט המחוזי דחה את תביעת ההצהרה בעניין הדירה ופסק לתובעת 5000 ל"י פיצויים.

בית-המשפט העליון, מפי כב' הנשיא י' זוסמן, פסק לאישה פיצויים בשל עגמת נפש והבושה שנגרמה לה, עקב הפרת הבטחת הנישואין.

בית-המשפט התייחס לטענת המערער, כי הסכם הנישואין היה נגוע באי-חוקיות, ודחה את טענתו בקובעו, כי אמנם בשעת עשיית ההסכם היתה התובעת אשת איש ואולם כבר נפסק כי מטעם זה לא מן ההכרח לפסול את ההסכם בכל מקרה ומקרה. אכן הסכם הבא לפגוע במוסד הנישואין עלול להיפסל מפני תיקונו של עולם, אך כאשר הוכח שהיחסים בין הבעל והאישה היו מעורערים מיסודם, וכי הנישואין היו קיימים על הנייר בלבד, אין לראות בהסכם הנישואין נגיעה באי-חוקיות. הבעל עצמו הכין לבעלה של אשתו מקום בביתו והנישואין היו קליפה ריקה מתוכן שאינה ראויה להגנת בית-המשפט. הפיצוי שנפסק לאישה היה בשל עגמת נפש ובושה ועל-כן לא היה צריך לדרוש ממנה הוכחת נזק לעניין זה.
יש להדגיש, כי גם לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) מוטל על הנפגע הנטל להוכיח את נזקו, גם אם הוא בלתי-ממוני, בדומה לכללים הנהוגים באשר לתביעות המוגשות מכוח סעיף 10 לחוק הנ"ל, העוסק בנזק ממוני, שם חלים מבחני הסיבתיות והציפיות וכן החובה להקטנת הנזק. מבחנים אלו יחולו בהתאמה גם על תביעה המוגשת לפי סעיף 13 לחוק.

ובנסיבות בהן יצליח הנפגע להוכיח את נזקו הבלתי-ממוני, יטה בית-המשפט לפסוק לו פיצויים בהתאם.

ב- ע"א 58/73 {יואב שקד נ' זיוה זילברפרב, פ"ד כט(1), 151 (1974)} התבררה תביעת פיצויים עקב הריון בעקבות הבטחת נישואין. באותו מקרה, המשיבה, אישה גרושה, הכירה את המערער וקיימה איתו חיי אישות שכתוצאה מהם הרתה לו. לאחר שהרתה נרשמו הצדדים לנישואין ולאחר מכן חזר בו המערער מהסכמתו.

המשיבה תבעה פיצוי על הפרת הבטחת נישואין ואת נזקיה המיוחדים והכלליים ציינה כדלהלן: 7000 ל"י עבור הפסקת העבודה בעת ההריון ושנה אחת אחריו לשם טיפול בילד, כ- 4000 ל"י שכר דירה מוגדל מאז שנולד הילד, 10,000 ל"י בעד הצער הנפשי והבושה לרבות הקושי להתחתן מחדש, ובסה"כ כ- 21,000 ל"י.

בינתיים לאחר הגשת התביעה, נישאה המשיבה לאדם אחר. בית-המשפט המחוזי סבר כי מכיוון שבינתיים נישאה המשיבה יש להפחית במידה נכרת את סכום הפיצויים הנדרש בתביעה וחייב את המערער לשלם 12,000 ל"י מבלי לציין את פרטי החישוב.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט צ' ברנזון, דחה את טענתו העיקרית של המערער, לפיה הנזק המיוחד הוא כולו תוצאה של ההריון ולא של הפרת הבטחת הנישואין ואין להביאו בחשבון כלל.

בית-המשפט לא ראה לנכון להתערב בסכום הפיצויים שנפסק לטובת המשיבה, בבית-המשפט קמא. בציינו, שעניין פיתוייה של אישה לחיות חיי אישות עם גבר בעקבות הבטחתו לשאתה לאישה הוא הגורם להגדלת הפיצויים עקב הפרת הבטחת הנישואין, ואם הפיתוי הוא גורם כזה, הרי ברור שתוצאות הפיתוי כמו הריון ולידה יהיו גורם כזה ואף יותר מזה.

פיצויים בשל נזק שאינו ממון, כמו פיצויים בשל נזק ממון, אפשר שיתלוו לתרופה אחרת מבין אלה הקבועות בחוק החוזים (תרופות), ואפשר שיבואו במקומן, לפי האמור בסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות).

למשל, כאשר הנפגע זוכה בתרופת האכיפה, ניתן לפסוק לו בנוסף, פיצויים בשל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב ההפרה. הוא הדין, שעה שזוכה הנפגע בתרופת הביטול, ניתן לפסוק לו גם פיצויים בשל עגמת הנפש שנגרמה לו בשל האכזבה שנגרמה לו עקב הפרת החוזה.

ישנם שני ראשי נזק עיקריים בגינם נפסקים פיצויים מכוח סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), והם: חוסר נוחות ועגמת נפש.

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) דן בפיצויים בעד נזק שאינו נזק ממון. הווה אומר, כאב וסבל, עגמת נפש וכל מה שלא ניתן לכמת בכסף.

סעיף 13 הנ"ל מחייב את הנפגע להוכיח את נזקו. במידה והצליח להוכיח כי ניזק כתוצאה מהפרת החוזה, יזכה בפיצויים.

בהקשר זה מתבקשת השאלה, מהי אמת-המידה לפיה פוסקים בתי-המשפט נזק בלתי-ממוני?

לבתי-המשפט אין אמת-מידה אובייקטיבית לפיה יכולים הם לאמוד את עגמת נפש ולפסוק פיצויים לפיה.

סעיף 13 נוקט לשון "רשאי". בית-המשפט אינו חייב לפסוק פיצויים בגין נזק בלתי-ממוני, גם אם ברור כי החוזה הופר וכי לנפגע נגרמו אי-אלו נזקים.

גם אם אין מחלוקת כי היתה הפרה וגם אם נגרם נזק ממוני ולא ממוני, בית-המשפט יכול לפסוק פיצויים בגין הנזק הלא ממוני, ורשאי הוא שלא לפסוק פיצויים בגין ראש נזק זה.

כעניין של מדיניות משפטית, בתי-המשפט נמנעים מלפסוק פיצויים בגין כאב וסבל, לאישיות משפטית שאיננה בשר ודם, דוגמת חברה בע"מ.

גם תביעה בגין פגיעה בשמה הטוב של חברה, אינה מזכה בפיצויי מכוח סעיף 13. ועל הטוען זאת, להסתמך על סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), ולהוכיח שנגרם לחברה נזק ממוני, ובמידה ויתברר כי אכן כך, והפיצוי ייתן במסגרתו.

סעיף 13 לחוק, בדומה לסעיף 10 לחוק הסמוך לו, דורש מהנפגע לעמוד במבחני הסיבתיות והציפיות.

דוגמה לכך ניתן לראות ב- ע"א 348/79 {חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו- 2 אח', פ"ד לה(4), 31 (1981)},שם דובר על הסכם בין קבלן לבין קונים. הקבלן התחייב שבתאריך מסויים ימסור את הדירה לידי הקונים. אולם, בפועל הדירה נמסרה באיחור של שנה.

בתגובה, הקונים פלשו לדירה, חרף התנגדות הקבלן, עוד לפני שחוברו המים והחשמל, וכך שהו בדירה ללא חשמל ומים, מספר חודשים.

הקונים תבעו מהקבלן, בין השאר, פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, אשר התבטאה במגורים בדירה ללא חשמל ומים.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) פסק לעניין הנזק הבלתי-ממוני, שאמנם מתקיים הקשר הסיבתי בין עגמת הנפש להפרה, אך מבחן הציפות אינו מתקיים כאן.

זאת כיוון שבעת כריתת החוזה הקבלן לא היה יכול וצריך לצפות שהקונים יחליטו לגור ללא חשמל ומים. לעומת-זאת, הקבלן אכן היה צריך לצפות שתגרם לקונים עגמת נפש בשל האיחור במסירת הדירה, לכן בשל עצם האיחור שגרם לעגמת נפש פוצו הקונים, אך את הפיצוי בגין עגמת הנפש לא קיבלו.
בהקשר זה צויין כי:

"מתקשר חוזי סביר היה צופה כי איחור במסירתה של דירת מגורים יגרום סבל נפשי ועגמת נפש לקונה המאוכזב."

אולם, בהמשך נאמר כי:

"... אדם סביר לא צריך היה לצפות לכך, שהקונים יפרו את החוק ויעשו דין לעצמם, וייכנסו לדירה בלא היתר הבעלים."

את הנזק הבלתי-ממוני, שבא לידי ביטוי במגורים ללא מים וחשמל, גרמו הקונים לעצמם במעשה בלתי-חוקי, לכן הנזק לא נגרם כתוצאה מההפרה, אלא כתוצאה ממעשיהם שלהם, ולכך אין הקבלן אחראי לכך.

כאמור, על הנפגע, התובע בגין נזק בלתי-ממוני, להוכיח את מבחני הסיבתיות והצפיות, ככל נזק ממוני, כקבוע בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות).

הווה אומר, על נפגע, המבסס תביעתו על-סמך סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), להוכיח את נזקו, תוך הסתמכות על מבחני הקשר הסיבתי והקשר המשפטי.

במידה והנפגע לא הצליח להוכיח את נזקו זה, בית-המשפט לא יפסוק לו פיצויים בראש נזק זה. עצם הפרת החוזה אינה מספיקה לשם פסיקת פיצויים לפי סעיף 13. סעיף 13 לא נועד להעניש את המפר על עצם הפרתו את החוזה {ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה(4), 31 (1981)}.

ב- ת"א (ראשל"צ) 23323-12-13 {עזרא קאפח נ' אלציון עולה בע"מ, תק-של 2016(2), 22037 (03.05.2016)} הפסיקה הכירה בכך שקיימת הצדקה לפסוק פיצויים לא ממוניים בגין ליקויי בניה, כאשר הליקויים פגמו באופן ממשי ביכולת של הרוכשים ליהנות מהדירה, ובעיקר כאשר מדובר בליקויי רטיבות או פגמים מעין אלה.

בענייננו, עיון בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט מלמד, כי הליקויים אשר הוכרו על ידו אינם כאלו אשר גורמים להפרעה משמעותית בהנאה היומיומית מהדירה. יחד-עם-זאת, בהתחשב במכלול הנסיבות נראה כי התובעים זכאים לפיצוי מסויים על עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב הצורך בסבב תיקונים נוסף (שלישי במספר). בהתחשב במכלול נסיבות העניין, סבור בית-המשפט כי יש להעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סך של 1,500 ש"ח.

ב- ת"א (חי') 20628-06-13 {אבי אוחיון נ' חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ, תק-של 2016(2), 19464 (25.04.2016)} נקבע כי הבסיס לפסיקת עוגמת נפש בתיק ליקויי בניה הינו סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), אשר קובע כי בנזק שאינו ממון "רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". עוד נקבע:

"43. התובעים מבקשים לזכותם בפיצוי בסכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הקשה אותה חוו מאז נכנסו לדירה ועד היום. לטענתם, נושא הרטיבות בדירה עולה כחוט השני לכל אורך תצהיר התובע (רטיבות בחדר השירותים, תקרת המרתף וכן רטיבות בין קיר התקרה שביציאה מהסלון לגינה). במהלך ההליכים אף נאלצו לתקן על חשבונם את הרטיבות במטבח.

44. הנתבעת טוענת כי אין מקום לפסוק פיצוי לתובעים בגין עוגמת נפש. לשיטתה, התובעים "לא הציגו בדל ראיה" לביסוס טענתם בעניין עוגמת הנפש אשר כביכול נגרמה להם. עוד נטען כי משקבע המומחה כי התובעים לא יידרשו לפנות דירתם לצורך ביצוע העבודות ברור כי תקטן עוגמת הנפש אשר תיגרם להם.

45. ככלל, הבסיס לפסיקת עוגמת נפש בתיק ליקויי בניה הינו סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, אשר קובע כי בנזק שאינו ממון "רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". פסיקה ברכיב זה אינה נגזרת אך ורק מהיקף הליקויים ועלות תיקונם, אלא עשויה להתחשב בשיקולים כדוגמת סוג הליקויים ומידת השפעת הליקויים על חיי היומיום, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן לתלונות ונסיונותיו לתיקון הליקויים וכן גובהו הכללי של הפיצוי בגין הליקויים (השוו: אביחי ורדי דיני מכר דירות, תשנ"ז-1997, עמ' 361).

46. דין טענות התובעים ברכיב תביעה זה להתקבל במלואן, שכן הסכום הנתבע על ידם הוא סביר ותואם את נתוני התיק. ראשית, לא אחת נפסק כי ליקויי רטיבות מתמשכים, כפי שסבלו התובעים, מחדדים את הנזק הבלתי-ממוני הנגרם לדיירים. שנית, כפי שכבר צויין, הנתבעת העבירה את התובעים מסכת עיכובים בקשר לתיקון הליקויים אשר פורטו לעיל. כאמור, לא התרשמתי כי הנתבעת מלכתחילה עשתה מאמצים לתקן את כל הדרוש תיקון. אפנה אל הדוגמא שהובאה בסעיף 37 לפסק-הדין לעניין העדר טיפול ראוי ברטיבות.

בניגוד לטענת הנתבעת, דווקא העובדה כי לא קיבלתי את בקשת התובעים לפיצוי עבור דיור חלופי, תומכת בהגדלת הפיצוי בגין עוגמת נפש.

בנסיבות העניין, בשים-לב מחד גיסא לכך שחלק מהליקויים אינם גורמים להפרעה בניהול תקין של חיי יומיום, ומאידך גיסא לקיומם של ליקויי רטיבות מתמשכים כמו גם לכך שהתובעים יימצאו בעת ביצוע התיקונים בדירה ולאור אופי התיקונים והלכלוך הרב שעלול להיווצר צפויה להיגרם להם אי-נוחות של ממש ואף הפרעה לניהול התקין של חיי היום-יום, אני מוצא לנכון לפסוק לתובעים סך של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני."

ב- ת"ק (ת"א) 17425-09-15 {שולמית בלנק נ' אביעד רשף, תק-של 2016(1), 86717 (22.03.2016)} נקבע כי בנסיבות העניין, ובשים-לב להיקף הנזק ממוני שבית-המשפט מצא לחייב בו את הנתבע, בית-המשפט מחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני לתובעים. סכום זה לוקח בחשבון גם את הוצאות המשפט של התובעים, בהינתן שתביעתם התקבלה בחלקה הקטן. עוד נקבע:

"אשר לתביעת פיצוי בגין עוגמת נפש, סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. מקנה לבית-המשפט סמכות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. לגבי פיצוי בגין נזק לא ממוני הנובע מהפרת הסכם מסחרי, ככלל, זה ייפסק במשורה (ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה לישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1), 817, 835 (1998)), בנסיבות המתאימות אם הוכח שנגרמה עגמת נפש של ממש העולה על נזק הממון שהוכח, ובתנאי שהוכח קיומו של נזק ממוני (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2), 60, 66-65 (1992); ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.08.2010)). בנסיבות העניין, ובשים-לב להיקף הנזק ממוני שמצאתי לחייב בו את הנתבע, אני מחייבת את הנתבע בתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני לתובעים בסך של 1,500 ₪. סכום זה לוקח בחשבון גם את הוצאות המשפט של התובעים, בהינתן שתביעתם התקבלה בחלקה הקטן."

ב- ת"ק (יר') 10778-04-15 {משה צבי ברגר נ' רבקה פרידהיים, תק-של 2016(1), 101150 (20.03.2016)} נדון סעד של עוגמת נפש.

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), מאפשר לאדם, שכרת חוזה עם אחר, ושהחוזה מולו הופר, להגיש תביעה לפיצוי בגין הנזק הבלתי-ממוני שנגרם לו. מאחר ושבמקרה לפננו החוזה תקף לפי דיני החוזים, שהופר על-ידי הנתבעת באופן מקומם וחמור ומאחר שבית-המשפט התרשם כי נגרמה עוגמת נפש לתובע נקבע שהנתבעת תשלם לתובע בגין עוגמת נפש סך של 4,000 ₪.

מכל המקובץ בית-המשפט קובע שהנתבעת תשלם לתובע סך של 6,100 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו המלא בפועל.

ב- ת"א (ת"א) 2141-01-11 {עמיר גור נ' ציון לביא זכריה, תק-של 2016(1), 113045 (20.03.2016)} נקבע כי בפיצוי בגין עוגמת נפש על בית-המשפט להתחשב בשיקולים שונים כגון מידת ההפרה של החוזה, השפעת ליקויי הבניה על חיי היומיום, אי-הנוחות הכרוכה בתיקון הליקויים, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתקן את הליקויים, וגובהו הכללי של הפיצוי שנפסק.

בפסיקת הפיצויים בית-המשפט מביא בחשבון כי הנתבע אכן הפר את ההסכם וכי התובעים נאלצו לסיים את עבודות הבניה באמצעות קבלן אחר, דבר שעיכב את כניסתם לבית אותו בנו, כמו-כן ניתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיאלצו לבצע, כאמור בקביעת מומחה בית-המשפט. עם-זאת, מנגד יש להביא בחשבון את התנהלות התובעים, אשר מנעו מהנתבע את זכות התיקון וכן את הימנעותם מלכמת רכיב זה בכתב התביעה.

בהתחשב במכלול הנסיבות, בית-המשפט מחייב את הנתבע לשלם לתובעים בגין עוגמת נפש סך של 5,000 ₪.

ב- ת"ק (פ"ת) 27357-01-14 {ענבל חן משולם נ' לירון דקל, תק-של 2016(1), 89242 (02.03.2016)} היה על בית-המשפט להתחשב גם בשיעור הפיצוי שנפסק בגין נזק ממוני וביחס בין ראשי הפיצוי השונים. עוד נקבע:

"משולם מאשרים, כי העיכוב בטיפול ברכב - בכל המועדים שבו הוא טופל במוסך - נגרם גם מחמת משולם עצמם (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 3-2): "האוטו התעכב מכל מיני סיבות גם בגללה וגם בגללנו. יש שם כמה דברים לא כ"כ נכונים, היה קצת זמן וזה התעכב גם בגללנו וגם בגללה". נראה, כי יש מקום לפסוק לצוברה פיצוי בגין עגמת נפש, וזאת לנוכח פרק הזמן הארוך - יחסית - בו שהה הרכב במוסך. פרט לפיצוי בגין התמשכות הטיפול במוסך, יש מקום לפסוק לצוברה פיצוי בגין עגמת נפש גם מחמת שזו נאלצה לבסוף לפנות למוסך נוסף, לבצע בו את התיקון הנדרש ולשלם עלות נוספת תמורתו.

אולם, יש לדעתי להעמיד את הפיצוי בגין עגמת הנפש על סך כולל של 1,500 ₪ בלבד, וזאת לנוכח שיעור הפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לצוברה. בעניין זה ראה האמור ב- ע"א 6884/09, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.08.10):

"אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעגמת נפש של ממש בוודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט); ובסופו-של-דבר, מסור הנושא לשיקול-דעת, כפי שיפורט להלן.

דומני, כי בבוא בית-המשפט קמא להפעיל את שיקול-דעתו לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) ('גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית-המשפט לפסוק...') היה עליו להתחשב גם בשיעור הפיצוי שנפסק בגין נזק ממוני, ביחס בין ראשי הפיצוי השונים..."."

ב- ת"א (ת"א) 24452-10-09 {ד' ב' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2016(1), 102238 (19.02.2016)} נדון עניין הנזק הלא ממוני.

"20. סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) מאפשר לבית-המשפט לפסוק פיצויים בשל נזק לא ממוני בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, בתנאי שהנזק עומד במבחני הסיבתיות והצפיות. לטענת הפניקס, בהתבסס על פסיקת בית-משפט שלום, התובעת אינה זכאית לפיצוי על עגמת נפש המתבקש מכוח חוזה ביטוח אובדן כושר עבודה אם אינו נגזר מהפוליסה. הטענה שגויה שכן הנזק הלא ממוני נתבע מכוח הדין ולא מכוח הפוליסה. פסיקת פיצוי על עגמת נפש על רקע סכסוך שיסודו במחלוקת על קיום חיובים חוזיים שמורה למקרים מיוחדים (ע"א 3437/93 אגד אגו"ש לתחבורה בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1), 817, 835 (1998)), למשל כאשר התועלת העיקרית שמבקש אחד הצדדים להפיק מהחוזה היא יותר רוחנית - נפשית מרכושית (ש' ולר ביטוח - פירוש לדיני החוזים, כרך א' (מיסודו של ג' טדסקי, עמ' 611). ההלכה הפסוקה אינה שוללת פיצוי מבוטח על עגמת נפש (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2), 749, 778 (1995)). התכלית ביסוד רכישת הביטוח היא קניית שקט נפשי, הפרת החוזה שומטת את היסוד תחת רעיון הביטוח וניתן לצפות שתגרום למבוטח עגמת נפש (י' אליאס דיני ביטוח (2009), 757). ולר מציע שציפייתו של המבוטח לשקט נפשי מקרבת את חוזה הביטוח לאותם מקרים.

21. סעיף 13 אינו מפרט שיקולים לקביעת היקף הפיצוי. במקרים בהם הכירו הערכאות הראשונות בעגמת נפשו של המבוטח, פסקו לפי אומדן (כך לדוגמה 12,500 ₪ שנפסקו ב- ת"א (ראשל"צ) 7151/01 דורי נ' איילון, פורסם באתר האינטרנט נבו והשוו לרמת הפיצוי בארה"ב המובאת במאמרה של ש' נתניהו "חובת תום-הלב של המבטח", הפרקליט מה (א), 14, 35). הפניקס הפנתה לפסיקה שעסקה בהפרת חוזים בעלי תועלת רכושית מובהקת וחוזה עבודה שהופר מבלי לגרוע מפרנסתה של העובדת. לא איתרתי בפסיקה אמות-מידה לפיצוי מבוטח על עיכוב בתשלום תגמולים על אובדן כושר עבודה. ביחס להפרת חוזים "רגילים" הוצע לשקול בין היתר את טיב הפגיעה, סוג האינטרס שנפגע (סבל גופני או אי-נוחות פיסית מול פגיעה נפשית טהורה), עוצמתה, היקפה ומידת התמשכותו של הסבל והשפעתו על יכולתם של הנפגע ובני משפחתו לקיים שגרת חיים תקינה (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות, תשס"ט, 302). ביחס לחוזי ביטוח מציע ולר שבדרך-כלל יתקיים יחס ישר בין שיעור התגמולים שעוכב לבין הנזק הלא ממוני וככל שהשיעור נמוך יותר, כך ניתן להניח שהמבוטח יהיה מסוגל להתמודד עם הנזק בכוחות עצמו עד להכרעה שיפוטית במחלוקת בינו לבין המבטחת. עם-זאת, הוא רואה חשיבות לסוג הנזק, לסבירות נימוקיה של המבטחת בדחותה את דרישת התשלום של המבוטח ולהתנהגות המבוטח עצמו. ככל שנימוקי המבטחת חלשים יותר, הנזק חמור יותר. סביר לדעתו שהנזק בביטוח תאונות או בביטוח בריאות יהיה חמור יותר מהנזק בביטוח רכוש (עמ' 613).

22. שבירת מטה לחמו של אדם גורעת באופן ממשי מאמצעי המחיה שלו, מטבע הדברים היא גוררת מצוקה גופנית ונפשית יומיומית. לא זו בלבד שכל אלה צפויים וידועים בעת כריתת חוזה הביטוח מפני אובדן כושר עבודה, החוזה הרי בא לעולם על-מנת למנוע אותם. בהתרחש צרה, נושא המבוטח, בפרט מבוטח בשר ודם, את עיניו אל המבטחת שהיא זו שצריכה לספק לו סעד ומשען (אותם רכש במיטב כספו). תלותו במבטחת מחריפה כאשר לא עומדים לרשותו אמצעים כספיים אחרים."

ב- ת"ק (יר') 2000-07-15 {ט. בן שושן נ' נאטורמדיק 54 בע"מ, תק-של 2016(1), 45160 (15.02.2016)} נדון סעד בשל עוגמת נפש:

"אכן סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), מאפשר לאדם, שכרת חוזה עם אחר, ושהחוזה מולו הופר, להגיש תביעה לפיצוי בגין הנזק הבלתי-ממוני שנגרם לו. מאחר ושבמקרה לפני חוזה תקף לפי דיני החוזים, שהופר על-ידי נאטורמדיק ומאחר שהתרשמתי כי עצם כישלון הטיפול ועצם הצורך לפנות שוב ושוב לנאטורמדיק ולהידחות - הסב לתובעת צער של ממש אני קובע כי נאטורמדיק תפצה התובעת בסך של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

בגין הוצאות משפט אני מחייב את נאטורמדיק לפצות את התובעת בסך של 500 ₪.

הנה-כי-כן, בגין עוגמת הנפש והסעד העיקרי על נאטורמדיק לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו המלא בפועל.

בנוסף לכך תשלם נאטורמדיק לתובעת הוצאות משפט בסך 700 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל."

ב- תא"מ (ראשל"צ) 45421-10-13 {ד"ר יורי רוזנברג נ' עידן - מור חברה לבניין והשקעות בע"מ, תק-של 2016(1), 98263 (14.02.2016)} נקבע כי אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. דוגמה לכך הוא נושא הרטיבות. עוד נקבע:

"29. התובעים סובלים מרטיבות נמשכת בדירת מגוריהם באופן המשפיע על שגרת חייהם לאורך השנים. הנתבעים לא פעלו בשקידה ובמקצועיות לפתרון הבעיה. יש לבטא את הפגיעה בתובעים כתוצאה מהתרשלות הנתבעים בעניינם ובהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971. כבר נקבע בהקשר זה ובאופן התואם את עניינם של התובעים, כי:

"אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי-תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים ... אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבנין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה... מתקשר חוזי סביר היה צופה, כי איחור במסירה של דירת מגורים יגרום סבל נפשי ועגמת נפש לקונה המאוכזב. מכיוון שנזק לא ממוני זה נגרם עקב ההפרה, הריהו בר-פיצוי על-פי חוק החוזים (תרופות)... כך גם לעניין הליקויים בדירה. חברה קבלנית צריכה לצפות, כי מסירת דירה לקויה ודולפת ואי-תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה יסבו לרוכשים סבל ועוגמת נפש" (ר' ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2), 60, 64 (1992).

30. נוכח שפיצוי התובעים בגין ליקוי הבניה בדירה מגבש את עיקר נזקיהם, לא ראיתי לנכון לחייב את הנתבעים במלוא הפיצוי הנדרש בראש נזק זה. לאור כל המקובץ ובעיקר אופי הליקוי, משכו והתנהלות הנתבעים נכחו, נחה דעתי כי יש לפסוק לזכות התובעים סכום של 7,500 ₪ בראש נזק זה."

ב- ת"א (חי') 16797-05-13 {מרים איל נ' משה שפרן, תק-של 2016(1), 59963 (25.01.2016)} נקבע כי יש שים-לב לסכום הליקויים הנמוך ולכך כי רוב הליקויים אינם כאלה הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום בצורה ניכרת. עוד נקבע:

"45. באשר לעוגמת נפש, מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. הבסיס הנורמטיבי לראש נזק זה מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), וגובהו מסור לשיקול בית-המשפט. פסיקה ברכיב זה עשויה להתחשב בשיקולים דוגמת השפעת הליקויים על חיי היומיום, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקויים וגובהו הכללי של הפיצוי בגין הליקויים. (ראה גם אביחי ורדי דיני מכר דירות, תשנ"ז-1997, 361).

בשים-לב לסכום הליקויים הנמוך ולכך כי רוב הליקויים אינם כאלה הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום בצורה ניכרת, למעט ליקוי הרטיבות, בתיקונו השתהו התובעים מצאתי כי סכום הפיצוי 5,000 ₪."

ב- ת"א (אשד') 59551-12-12 {אלן אילוז נ' ש.י. שפץ וקנין קבלני בניין בע"מ, תק-של 2016(1), 17998 (24.01.2016)} נקבע בעניין עוגמת נפש כי:

"המדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. הבסיס הנורמטיבי לראש נזק זה מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)... וגובהו מסור לשיקול-דעת בית-המשפט. קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש בשל ליקויי בניה מחייבת התייחסות לשיקולים הבאים: טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בבית; התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקויים; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בשים-לב לכך שמדובר בתהליך ארוך של תיקון ליקויים הכוללים רטיבות ונזילות אולם מנגד, התובעים עצמם לא התגוררו בדירה אלא במהלך חלק קטן מהתקופה הנדונה, וכן נוכח התרשמותי לגבי אופי הליקויים וטיבם, והשפעתם על התובעים, לרבות הצורך בטיפול בעניין, מצאתי כי יש לפסוק לתובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם ואובדן הנאה מהדירה סך של 10,000 ₪."

ב- סע"ש (חי') 38118-10-13 {אלעזר בוטבול נ' י. פרוכטר בע"מ, תק-עב 2016(1), 2743 (17.01.2016)} נדונה זכאות התובע לפיצוי בגין עגמת נפש לאחר כ- 27 שנות עבודה. בית-המשפט קבע:

"114. התובע בכתב תביעתו תבע פיצוי בגין עגמת נפש, בשל היחס המשפיל כלפיו לאחר כ- 27 שנות עבודה, ובשל "הותרתו מול תהום", בהיותו בעשור השביעי לחייו, כאשר כספי פיצויי הפיטורים להם היה זכאי, ואשר חלקם היה מופקד בקופה עבורו, נלקחו ממנו.
הנתבעים בכתב הגנתם טענו, כי פיצוי בגין עגמת נפש ניתן רק במקרים נדירים, ולא זה המקרה שלפנינו, במיוחד כאשר לטענתם, יש לדחות את תביעת התובע על מרבית רכיביה.

תרופת הפיצוי החוזית על נזק שאיננו ממוני הוסדרה בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)...

ב- דב"ע נג 3/99, נג 3/114 מדינת ישראל משרד החינוך נ' דוד מצגר, דן בית-הדין הארצי לעבודה בסוגיית פסיקת פיצוי בגין נזק שאיננו נזק ממון, ושם נפסק:

"אכן מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת ליבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותסכול... ניתן לצפות כי ינהגו ערכאות בתי-הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המשפטיות והכלכליות ובכלל זה להשפעתה על מערכות יחסי העבודה (הכוונה להשפעת פסיקת פיצוי על נזק לא ממוני) ורק במקרים קשים יפסק הפיצוי הנדון" (פסקה 49 לפסק-הדין).

ב- ע"ע 419/07 מדינת ישראל משרד המסחר והתעשיה נ' יעל חן, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.08) נפסק, כי פיצוי בגין עוגמת נפש לא ינתן כדבר שבשיגרה, וכי השיקולים שילקחו, הינם טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי, ללא הוכחת נזק, וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה במסגרת שיקול-דעתו של בית-הדין.

מטרת הפיצוי הינה לפצות על התנהגות קיצונית של המעסיק, שגרמה נזק לא ממוני.

115. בענייננו, לאור נסיבות סיום עבודתו של התובע לאחר כ- 27 שנות עבודה, בעת שאישתו ובתו של מר פרוכטר ז"ל, החלו לנהל באופן פעיל את בית האבות, ולפגוע בסמכויותיו ובמעמדו של התובע, וכאשר היתה הסכמה בין התובע לבין מר פרוכטר ז"ל בנוגע לסיום העסקתו ובנוגע לתשלום פיצויי הפיטורים, והנתבעים, מבלי להודיע על כך לתובע מראש (עיין גם עדות עדת הנתבעים בעמ' 20, ש' 25-21 לפרוטוקול), משכו אליהם את כל כספי פיצויי הפיטורים של התובע, המדובר בהתנהלות המהווה הפרת הסכם כפי שהיה בין התובע לבין מר פרוכטר ז"ל, והמצדיקה פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע לאחר שנות עבודה כה רבות, כאשר בחוסר תום-לב נמשכו פיצויי הפיטורים שעמדו לזכותו.

בנסיבות אלה, הננו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך 30,000 ₪, כפיצוי בגין עגמת נפש; לתשלום תוך 30 יום ממועד קבלת פסק-הדין, שאם-לא-כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פיצויים בעד נזק שאינו של ממון (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות))