botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל

הפרקים שבספר:

מזונות זמניים

1. כללי
מזונות זמניים הינה אחת מצורותיו של הסעד הזמני.

כלומר, בתביעת מזונות יכול בית-המשפט ליתן צו למזונות זמניים "עד לחשבון" ולפני היכנסו לבירור התביעה גופה {תמ"ש 20292/96 פלוני נ' אלמונית, פדאור 98(7), 584 (1998)}.

דמי המזונות הזמניים הם הכספים הדרושים לזכאים, לפי שיקול-דעת בית-המשפט, לצרכי מחיה עד לסיום הדיון בתובענה {תמ"ש 70440/96 רחל בכר נ' יוסף בכר, פדאור 97(5), 146 (1997)}.

מזונות זמניים הינם אחת מצורותיו של סעד זמני, והוא ניתן למי שזקוק לו עד שיתברר דינו, קרי: תפקידו להסדיר זמנית מצב ביניים {ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105, 108 (1989); ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1), 525 (1968)}.

מזונות זמניים הם סוג מיוחד של סעד זמני, מעין צו עשה שלמעשה מחולל שינוי במצב הקיים. סעד זה, משית על החייב חבות במזונות שלא הוטלה עליו עד כה במטרה להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפט {תמ"ש (משפחה טב') 9494-11-10 מ.א נ' א.א., תק-מש 2011(1), 641, 651 (2011)}.
נעיר כי אין בעובדה כאמור כדי למנוע את האפשרות להעניק סעד זמני, בייחוד סעד של מזונות זמניים אך יש בכך כדי להצדיק קביעת תנאים דווקניים לנתינתו או לכל הפחות להורות כי על בית-המשפט לקבוע בזהירות רבה את יכולתו הכספית של הנתבע ואת צרכי הקטין, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד {רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3), 347, 351 (1988); ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5), 608 (1997)}.

משניתן פסק-דין בתביעת מזונות "בולע" הוא את החלטת המזונות הזמניים, וצו זמני זה אינו תקף עוד. המשמעות היא שכל סכום ששולם על-פי החלטת המזונות הזמניים ניתן לקיזוז מהסכום של המזונות שנפסק בפסק-הדין.

לעיתים המתנה עד לקדם המשפט הראשון מעמידה את התובע בפני "שוקת שבורה" וללא אמצעי קיום מינמליים. לכן, קבע המחוקק כי בסמכותו של הזכאי למזונות לפנות לבית-המשפט בבקשה לפסוק לטובתו מזונות זמניים {ראה לעניין זה תקנה 265 ו- 266 לתקסד"א}.

ככלל, מטרתה של פסיקת מזונות זמניים היא לאפשר לזכאי לקבל סעד זמני של מזונות לתקופת ביניים, ללא המתנה ממושכת, ולא להקשות עימו.

חשוב להדגיש כי לאחר שבית-המשפט פסק מזונות זמניים לזכאי, בסמכותו לשנות את גובה המזונות הזמניים כמו שהוא מוסמך לשנות תנאי כל סעד זמני שניתן במסגרת תביעה. כלומר, לבית-המשפט הסמכות לדון בבקשה לשינוי מזונות זמניים שנפסקו על ידו.

כאמור, בענייני מזונות, נפסקים לא אחת מזונות זמניים שלא במעמד שני הצדדים או בנוכחותם, עד שתתברר התביעה לגופה. פסקי-דין זמניים למזונות הם ממאפייניה הידועים של תביעת מזונות שבה אין נותנים למשפחה להמתין למזונותיה עד שתתברר התביעה בראיות {רע"א 443/98 יהודית יעקובוביץ ואח' נ' אריה יעקובוביץ, תק-על 98(3), 141 (1998)}.

מטרת "המזונות הזמניים" היא למנוע מצב בו משך ההליכים המשפטיים יביאו את התובעים לקשיים בקיומם הפיזי. סכום המזונות הזמניים אינו בא לשקף את הסכום הסופי של המזונות אם כי יש בו כדי להצביע על מינימום מחייב.

יצויין כי בקשה למזונות זמניים כמוה ככל סעד זמני אחר {ראה רע"א 2923/97 פורת נ' פורת, תק-על 92(2), 2934 (1992); ע"א 37/68 גינז נ' גינז (מאירי), פ"ד כב(1), 525 (1968)}.

המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני {ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 108 (1989)} והם ניתנים ככלל מבלי "להיכנס בעבי הקורה" {ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג(1), 169 (1969)} אולם, משנפסקו מזונות זמניים נושא המבקש באחריות על הנזקים העלולים לנבוע מהם {בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(4), 1455 (2005)}.

כב' השופט א' רובינשטיין גורס ב- בע"מ 4589/05 {פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(4), 1455 (2005)} כי "צד המבקש סעד זמני ביתר, הניתן מבלי שיש בידי בית-המשפט סיפק לברר את הסוגיה לגופה, חייב להיזהר בבקשתו, ולהיות מודע שהוא עלול, במקרים מסויימים, להיתפס כאחראי לנזק שגרם, ובמיוחד אם המצג שהוצג בבקשה למזונות זמניים הוצג בחוסר תום-לב".
במקרה דנן, טען המבקש כי נוכח המזונות הקבועים שנפסקו נמצא ששילם 159,000 ש"ח ביתר, בתקופה ששילם את המזונות הזמניים.

במקרה הנדון המדובר היה בשני ילדים, שאחד מהם נפגע מאוד עקב הפרידה והוצרך לעבור לפנימיה טיפולית, על-כן סכום המזונות הזמניים שיקף את המצב שקדם להידרדרותו של הבן ולא היה מצג שווא של המבקשת - האם, ולכן בקשת האב, לקזז את חוב המזונות או לוותר על סכום שלא שולם, נדחתה.

אומנם, במסגרת בקשה לסעד זמני, ישקול בית-המשפט שיקולים שונים, שבחלקם אינם אומנם רלוונטיים לנושא מזונות, באשר על פניו ברור כי חלה חובה, על המשיב בבקשה, לשאת במזונות ילדיו. אולם עדיין העניין נתון לשיקול-דעת הערכאה הדיונית, ולא בנקל תתערב ערכאת ערעור בשיקול-דעת זה {רע"א 438/88 יום טוב נ' סלוטקין, תק-על 88(3), 516 (1988)}.

כך למשל נקבע ב- בע"מ 10650/05 {פלוני נ' פלונית, תק-על 2005(4), 3830 (2005)} כי על פסיקת מזונות זמניים ניתן להגיש ערעור, אך מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה תהיה קטנה.

במקרה הנדון קבע בית-המשפט לענייני משפחה כי המשיבה אינה זכאית למזונות זמניים מעבר לדמי המדור, על-סך 750 דולר לחודש, שנפסקו לה ולקטינה, כיוון שאפסה כל תקווה להמשך חיי הנישואין של הצדדים ואין לתמרץ את המשיבה למשוך את חיי הנישואין באופן מלאכותי.

בערעור, ציין בית-המשפט המחוזי כי אמנם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בסוגיית פסיקת מזונות זמניים, אך קבע כי שלילה מוחלטת של מזונות זמניים עשויה להצדיק התערבות מעין זו. במקרה דנן קבע בית-המשפט כי היה ראוי לפסוק מזונות זמניים למשיבה, שכן היא אינה משתכרת ואף לא השתכרה טרם נישואיה, ונראה כי המבקש חי ברווחה לפחות ככל העולה מתנאי מגוריו.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור הנדונה, ובה העלה שאלה עקרונית בדבר מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בדבר מזונות זמניים, כאשר הערכאה הדיונית עוסקת בכל היבטי הסכסוך ומכירה את הצדדים.

כב' השופטת ע' ארבל דחתה את הערעור וקבעה כי "התערבות ערכאת הערעור בקביעת הערכאה הדיונית הנוגעת למזונות זמניים אמנם מצומצמת, אך אין בכך בכדי לשלול את שיקול-דעתה של ערכאת הערעור להתערב במקרים המתאימים, וודאי שאין בכך כדי להצדיק דיון בסוגיה בגלגול שלישי".

עמדה חריפה ונוקשה יותר בעניין ערעור על מזונות זמניים בפני בית-משפט העליון, הובעה על-ידי כב' השופט א' רובינשטיין ב- בע"מ 928/06 {פלונים נ' פלוני, תק-על 2006(1), 1663 (2006)} לפיה "בדרך-כלל לא יתערב בית-משפט לערעורים בהחלטה שעניינה סעד זמני... החלטה בעניין מזונות זמניים, כשמה, היא סעד זמני... כל שכן כאשר ערכאה שלישית מתבקשת לפסוק סעד ביניים בהליך שהוא עצמו בקשת רשות ערעור על סעד ביניים" {ראה גם ע"א 238/73 ישראל שרעבי נ' נסים חמצני, פ"ד כח(1), 85 (1973)}.

מזונות זמניים הם מסוג הסעדים הזמניים המחוללים שינוי במצב הקיים. אומנם, בעובדה זו, כשלעצמה, אין עדיין כדי למנוע את האפשרות להעניק סעד זמני, ובמיוחד סעד של מזונות זמניים.
מזונות זמניים, מעצם טיבם ומהותם, אמורים להטיל על החייב במזונות חובת עשה, שלא הוטלה עליו עד כה, מתוך מטרה להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפט. יחד-עם-זאת, יש באופיו של הצו לתשלום מזונות זמניים, כדי להצדיק קביעת תנאים דווקניים לנתינתו, במיוחד כשהוא מתבקש מלפני ערכאת הערעור.

אכן, גם בית-המשפט של ערכאה ראשונה מגביל עצמו בפסיקת מזונות זמניים. מזונות זמניים אינם ניתנים אלא בנסיבות שבהן אין לתובע יכולת להמשיך ולכלכל את עצמו עד לתום המשפט.

דמי המזונות הזמניים הם הכספים הדרושים לזכאים לכך, לפי שיקול-דעת בית-המשפט, למחייתם עד לסיום הדיון בתביעה. לכן לא יפסוק בית-המשפט מזונות זמניים, אם מצויים בידיהם כספים מספיקים למחייתם עד לבירור המשפט {דברי כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105 (1989); ראה גם רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3), 347 (1988); ע"א 37/68 גינז נ'מאירי, פ"ד כב(1), 525 (1968); רע"א 2923/92 פורת נ' פורת, תק-על 92(2), 2934 (1992)}.

אם כך הדין בערכאה הדיונית, לא-כל-שכן לאחר שערכאה זו פסקה כבר את הדין, והגיעה לכלל מסקנה כי יש בסכומים שנקבעו בפסק-הדין כדי לאפשר את מחייתם של הזכאים למזונות.

קביעה שיפוטית כאמור מגביהה ומכבידה את הדרישות הניצבות בפני מי שמבקש מזונות זמניים מידיה של ערכאת הערעור. עליו לשכנע את בית-המשפט כי אין בידיו, ולו בדוחק, אמצעי קיום בסיסיים עד להכרעה בערעור. המקרים, בהם יוכל המבקש להרים נטל זה, הם חריגים ונדירים. בית-המשפט שלערעור עשוי לדחות את הבקשה גם בהתקיים נסיבות שדי היה בהן לזכות את התובע במזונות זמניים בערכאה הדיונית.

ביום 06.08.12 התקין שר המשפטים תקנות חדשות שהחליפו ותיקנו את תקנות 265 ו- 266 לתקסד"א {בג"צ 6001/10 פלוני נ' שר המשפטים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}. וכלשונן:

"265. פסיקת מזונות (תיקונים: התשנ"ז, התשע"ב (מס' 11))
(א) בעל דין שהגיש תביעה למזונות ומבקש שיפסקו לו מזונות זמניים יגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים (להלן: הבקשה); בבקשה יפרט המבקש את טיעוניו, ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן אסמכתאות.
(ב) בקשה למזונות זמניים תוגש כבקשה לסעד ביניים כאמור בתקנה 258ד(ד).
(ג) המשיב יגיש את תשובתו לבקשה בצירוף הרצאת פרטים (להלן: התשובה) בתוך עשרה ימים מיום שהבקשה הומצאה לו אלא-אם-כן הגיש עד למועד האמור בקשה ליישוב סכסוך לעניין המזונות הזמניים; בתשובה יפרט המשיב את טיעוניו ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן אסמכתאות.
(ד) הגיש המשיב בקשה ליישוב סכסוך כאמור בתקנת-משנה (ג), תזמין יחידת הסיוע את בעלי הדין לפגישה שתתקיים בתוך עשרה ימים, על הפגישה יחולו תקנות 258כב ו- 258כד; סירב המבקש להופיע לפני יחידת הסיוע ונמסרה על-כך הודעה בכתב לפי סעיף 5(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "ההודעה"), או שהמשיב לא התייצב לפגישה ביחידת הסיוע, יגיש המשיב את תשובתו כאמור בתקנת-משנה (ג) בתוך עשרה ימים מיום שהומצאה לו ההודעה או מהמועד שנקבע לפגישה ביחידת הסיוע.
(ה) לא הגיעו בעלי הדין להסכמה בפגישה ביחידת הסיוע בעניין הבקשה או להסדר בגישור לפי תקנה 258כד תודיע על-כך יחידת הסיוע לבית-המשפט; המשיב יגיש את תשובתו כאמור בתקנת-משנה (ג) בתוך עשרה ימים מיום הפגישה ביחידת הסיוע או מיום שהומצאה לבית-המשפט הודעה על הפסקת הגישור לפי תקנה 8(א) או 8(ג) לתקנות בתי-המשפט (גישור), התשי"ג-1993.
(ו) לא הגיש המשיב תשובה במועד כאמור בתקנות-משנה (ג) עד (ה), רשאי בית-המשפט לפסוק מזונות זמניים על יסוד הבקשה ובלבד שנוכח בית-המשפט שהיתה המצאה כדין של הבקשה למשיב.

266. דיון בבקשה לפסיקת מזונות זמניים (תיקונים: התשנ"ז, התשע"ב (מס' 11))
(א) בית-המשפט רשאי לפסוק מזונות זמניים על יסוד הבקשה והתשובה בלבד, או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם.
(ב) ראה בית-המשפט צורך לקיים דיון בבקשה כאמור בתקנת-משנה (א), יקבע מועד לדיון שיהיה לא יאוחר מ- 30 ימים מיום קבלת תשובת המשיב לבקשה.
(ג) החלטת בית-המשפט בבקשה תינתן מוקדם ככל האפשר."

ב- תמ"ש (משפחה נצ') 24824-04-12 {נ.ח.ח. נ' ס.ח., תק-מש 2012(2), 1250 (2012)} עסקינן בתביעה למזונות אישה ומזונות שני קטינים - ילדיהם המשותפים של הצדדים.

בית-המשפט החליט להיענות לבקשה בחיוב באופן חלקי וזאת על יסוד כתבי בי-דין של הצדדים כפי שמוסמך בית-המשפט לנהוג לפי תקנה 266 לתקסד"א.

בית-המשפט בהחלטתו ציין, כי בחר לעשות כן שעה שטרם התקיים דיון בבקשה ו/או קדם משפט בתביעה העיקרית ובשעה שפגרת הקיץ בפתח ודומה שלא יהא זה נכון וראוי להותיר התובעים ללא סעד זמני חודשים כה ארוכים.

2. הוראת נוהל של נשיא בית-המשפט העליון - טיפול בבקשות לפסיקת מזונות זמניים
ביום 01.01.13 נכנסה לתוקפה הוראה מס' 12-1 העוסקת בטיפול בקשות לפסיקת מזונות זמניים. וכלשונה:

"הוראת נוהל של נשיא בית-המשפט העליון
כללי
ביום 13.09.12 (כ"ו באלול התשע"ב) תוקנו תקנות 265 ו- 266 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעניין פסיקת מזונות זמניים (ק"ת התשע"ב (חוברת מס' 7164), 1705-1704). התיקון נועד לאפשר פסיקת מזונות זמניים בהקדם האפשרי נוכח החשיבות שבמתן החלטות בבקשות אלו בתוך זמן קצר.

בהתאם לתיקון, רשאי בעל דין להגיש בקשה למזונות זמניים מייד עם הגשת תביעת מזונות, ואינו מחוייב להמתין עד להגשת כתב הגנה בתיק, כפי שקבעו התקנות עובר לתיקונן. עוד נקבע, בתיקון לתקנת-משנה 266(ב), כי החלטת בית-המשפט בבקשה תינתן מוקדם ככל האפשר.
מטרה
מטרת נוהל זה היא לקבוע הליך ליישום הוראות התקנות בדבר מתן החלטה בבקשות למזונות זמניים בהקדם האפשרי.

מתן החלטה בבקשה למזונות זמניים
א. ככלל, יש להקפיד ליתן החלטות בבקשה לפסיקת מזונות זמניים מוקדם ככל האפשר, ובתוך תקופה שלא תעלה על 45 ימים ממועד הבקשה. זאת, אף אם המשיב לא הגיש תשובה במועד כאמור בתקנה 265 (ג)-(ה), ובלבד שבית-המשפט נוכח שהיתה המצאה כדין, של הבקשה ושל התביעה, למשיב.

ב. הועבר הסכסוך בין הצדדים לטיפול יחידת הסיוע והליך הגישור הופסק, תינתן החלטת בית-המשפט בתוך 30 ימים מיום ההודעה על הפסקת הגישור, כאמור בתקנת-משנה 265(ה); התקיים דיון בבקשה למזונות זמניים לפי תקנת-משנה 266(ב), החלטת בית-המשפט בבקשה תינתן, לכל המאוחר, בתוך 20 ימים מיום הדיון.

ג. חריגה מן המועדים האמורים לעיל תיעשה במקרים חריגים בלבד ומנימוקים מיוחדים. במקרים אלו, ידווח השופט הדן בבקשה לסגן הנשיא לענייני משפחה בבית-המשפט בו בוא מכהן, על העיכוב במתן ההחלטה ועל הנימוקים לכך.

ד. נשיא של כל בית-משפט יהיה אחראי על יישומו של נוהל זה בבית-המשפט עליו הוא מופקד. נשיאי בתי-המשפט, באמצעות סגני הנשיא לענייני משפחה, יערכו מעקב אודות ביצוע הנחיה זו וידווחו על-כך לנשיא בית-המשפט העליון. מעקב בדבר ביצוע נוהל זה, ייעשה באופן הבא: אחת לשלושה חודשים ידווח סגן הנשיא לענייני משפחה, באמצעות הנשיא במחוז בו הוא מכהן, למנהל בתי-המשפט ובאמצעותו לנשיא בית-המשפט העליון, על החריגים בקיום הנוהל. הדיווח יכלול פרטים לגבי השופטים שאיחרו בפסיקת מזונות זמניים, ואודות הנימוקים לכל חריגה, כאמור בסעיף-קטן (ג) לעיל.

ה. נוהל זה יחל ביום 01.01.13.

ו. נוהל זה יפורסם באתר האינטרנט של מערכת בתי-המשפט.

היום, י"ד בטבת תשע"ג (27.12.12)

אשר גרוניס
נשיא בית-המשפט העליון"

3. התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת שיעור המזונות הזמניים
3.1 כללי
אין זה דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, במיוחד שיעור מזונות זמניים, הנתון לשיקול-דעתו ולהערכתו של בית-משפט קמא, בהתאם לחומר שבפניו {רמ"ש (חי') 48895-10-15 פלוני נ' פלונית ואח', תק-מח 2015(4), 16504 (2015); רמ"ש (ת"א) 23987-12-13 י' מ' ואח' נ' א' מ', פורסם באתר האינטרנט נבו (27.01.14)}.

התערבות בנושאים אלה תעשה רק אם ערכאת הערעור תראה כי פסיקת המזונות היתה על בסיס שיקולים מופרכים או תוך התעלמות משיקולים שבית-משפט קמא היה צריך לתת דעתו עליהם.

בפסיקת מזונות זמניים בית-המשפט אינו דן בניתוח מקיף של כלל הראיות, וגם אינו חייב לעשות כן, אלא בוחן את החומר שבפניו ועל-פיו נותן את החלטותיו.

על-כן כאמור, ההתערבות של ערכאת הערעור בפסיקת סכומי המזונות הזמניים תעשה במקרים חריגים {ראה לעניין זה רמ"ש (ת"א) 23987-12-13 י.מ. ואח' נגד א.מ., פורסם באתר האינטרנט נבו (27.01.14)}.

ב- רמ"ש (חי') 10393-02-16 {פלונית ואח' נ' פלוני, תק-מח 2016(1), 23873 (2016)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט לענייני משפחה למזונות זמניים.

עיקר טענתה של המבקשת מופנית כלפי העובדה שלא נפסק לחובת המשיב, אביהם של 4 הקטינים, איתם לא נמצא בקשר חודשים ארוכים, ועל-אף הכנסתו הגבוהה, כל תשלום דמי מזונות, מעבר להשתתפות בהוצאות.

בית-המשפט בקבלו את הערעור קבע, כי בין זה ובין אי-חיובו כלל של המשיב בתשלומי מזונות זמניים לצרכים השוטפים של הקטינים, מעבר להשתתפות בהוצאות, יש מרחק לא קטן.

בית-משפט של ערעור קבע, כי אין הצדקה לפטור המשיב, אביהם של הקטינים, מחובתו לשאת בנטל ההוצאות השוטפות של הקטינים, הדרושות למחייתם השוטפת, בהן הוא מחוייב מכוח הדין והכנסתו הגבוהה.

בנדון, צודקת המבקשת בטענתה, כי אפילו במשמורת משותפת {ובמקרה דנן עדיין אין החלטה על משמורת משותפת}, ואפילו יש יחסים רצופים וסדירים בין האב לקטינים, אין מקום לפטור את האב לחלוטין מתשלום מזונות, ולו אף זמניים, תוך הותרת העול הכספי של גידול הקטינים על כתפיה של האם, ובמקרה דנן המבקשת.

בית-המשפט ציין, כי לא נעלמה מעיניו גם הפסיקה כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטת מזונות בכלל ובהחלטת מזונות זמניים בפרט. יחד-עם-זאת, נאמר גם בפסיקה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית במקרה מתאים {לעניין זה ראה גם בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני, פורסם באתר נבו (27.04.11)}.

לאור האמור לעיל, בית-משפט של ערעור סבר, כי המקרה הנדון הוא מקרה מתאים להתערבות בהחלטת המזונות הזמניים של בית-משפט לענייני משפחה שכן, בית-המשפט לענייני משפחה לא בחן את צרכיהם השוטפים ו/או ההכרחיים של הקטינים ומן הראוי להחזיר שאלה זו לפתחו, שיבחן אותה בהתאם לחומר שבידיו, ואולי אף ישקול קיום ישיבה נפרדת בנדון.

3.2 חובת ההנמקה
ההנמקה היא חלק מהותי ובלתי-נפרד מכל פסק-דין או החלטה. ההנמקה נועדה לסייע לשופט לבחון את טענות הצדדים ולגבש את החלטתו, נועשה לאפשר לצדדים להבין את היסודות עליהם עומדת ההחלטה, וכן נועדה, במידת הצורך, לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה {רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון ואח' נ' פלוני ואח', תק-על 2006(1), 956 (2006)}.

ניתן גם להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית, ואולם, צריך שניתן יהיה ללמוד ממנה על התייחסותו של בית-המשפט לטענות הצדדים ועל הבסיס להכרעתו בטענות אלה {רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבניה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בניה בע"מ (בפירוק) ואח', תק-על 2008(2), 2811 (2008)}.

ב- רמ"ש 65279-05-16 {ג' ג' מ' נ' ש' ד' מ', טרם פורסם (03.11.16)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה במסגרת נפסקו מזונותיהם הזמניים של ילדיהם המשותפים של בני הזוג.

בית-המשפט לענייני משפחה בהחלטתו למזונות זמניים קבע:

"17. עיון בכתב ההגנה שצירף המשיב מראה שהמשיב לא צירף הרצאת פרטים והדבראינו תקין.

18. לפיכך, ובהתאם לתקנה 264 לתקסד"א... יכולה אני לקבל את גרסת האם בתביעתה לעניין השתכרותו.

19. מאידך, גם לאם הקטינים הכנסה לא זעומה.

20. בשלב זה איפוא אני מחייבת המשיב במזונות כל אחד מהקטינים כדלקמן...

21. הסכום שנקבתי לעיל, הביא בחשבון גם את שהות הקטינים אצל אביהם המשיב."

במסגרת בקשת רשות הערעור עתר המבקש לביטול החלטת בית-המשפט בטענה החלטת בית-משפט קמא אינה נותנת ביטוי ליחס בין הכנסותיו שלו להכנסות המשיבה כמו גם לזמני השהייה הנרחבים בהם שוהים הקטינים עימו והוא נושא אז בהוצאותיהם באופן ישיר.

בית-המשפט קיבל את בקשת רשות לערער בקובעו, כי המקרה דנן הוא מקרה חריג נוכח היעדר הנמקה מספקת להחלטה בצירוף העובדה כי חרף זמניותה של ההחלטה לא ברור כלל אימתי צפוי בית-משפט קמא להגיע לתובנות בקשר למחלוקות הנעוצות בין הצדדים, שיאפשרו לו ליתן החלטה מושכלת יותר.

במקרה הנדון, אין בהחלטה של בית-משפט קמא כל ממצא של ממש בנוגע לצרכי הקטינים1 בנוגע להכנסות המבקש; בנוגע להכנסות המשיבה ואך לא בשאלת השפעת חלוקת זמני השהייה של הקטינים בין ההורים על החובה לשאת במזונותיהם.

בית-משפט קמא מנמק בהחלטתו כי הביא בחשבון גם את שהות הקטינים אצל אביהם המשיב אך לא נתן כל הסבר כיצד הדבר בא לידי ביטוי בסכום שנפסק.

לאור האמור לעיל, הערעור התקבל במובן זה שהחלטת בית-משפט קמא תוחזר להשלמת הנמקה.

4. הלכה למעשה
אין הצדקה לחיובו של אב בתשלום מזונות זמניים לידי אשתו עבור ילדיו, כשבני הזוג ממשיכים להתגורר יחד, ואין הוכחה שהוא אינו דואג באופן שוטף לצרכים ההכרחיים של ילדיו {רמ"ש (חי') 12918-11-14 ע' נ' א', תק-מח 2014(4), 34960 (2014)}.

כאשר הצדדים מתגוררים בדירה אחת ומשכורותיהם מופקדות בחשבון המשותף ובין הצדדים קיים שיתוף פעולה באשר להוצאות הבית השוטפות, אין מקום לפסוק מזונות זמניים עבור הקטינים.

במקרה האחרון, יש להורות לצדדים כי ישלמו את הוצאות הבית השוטפות מחשבונם המשותף וזאת בהיקף שהיה נהוג בתקופה שקדמה להגשת תביעת המזונות.

יחד-עם-זאת, כאשר הצדדים או מי מהם מקשים על התפקוד האמור {כגון: נמנע מלהפקיד את משכורתו בחשבון המשותף}, קם הצורך בפסיקת מזונות זמניים עבור הקטינים {לעניין זה ראה תמ"ש 26696-05-13 התובעת נ' הנתבע, טרם פורסם 07.12.15)}.

ב- רמ"ש 19388-10-15 {יו' ר' נ' ה' ר' ואח', טרם פורסם (12.01.16)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה שחייבה את המבקש במזונות טרום זמניים לילדיו.

בית-משפט של ערעור דחה את הערעור לאור העובדה כי בתוך חודש ימים עתיד להתקיים לצדדים דיוני הוכחות שם תידון שאלת גובה המזונות הקבועים של הקטינים.

יחד-עם-זאת, בית-משפט של ערעור הדגיש, כי אינו יכול להסכים עם דרך הילוכו של בית-משפט קמא. בית-משפט קמא נתן החלטה למזונות טרום זמניים, עם הנמקה המתאימה להחלטה למזונות טרום זמניים - והכל בשעה שיכול וצריך היה להידרש לבקשה למזונות זמניים ולתת החלטה למזונות זמניים.

משמצא בית-משפט קמא להידרש לבקשה על דרך של פסיקת מזונות טרום זמניים, ובשיעור העולה על הכנסתו של המבקש, היה עליו להידרש לפסיקת המזונות המזניים בהקדם ולקבוע אותם בהחלטה מנומקת במידה הנדרשת לאופייה של החלטה למזונות זמניים.

בכך שבית-משפט קמא הותיר את החלטתו למזונות טרום זמניים כמו שהיא ומבלי שנדרש לאחריה לפסיקת המזונות הזמניים בהחלטה חדשה - לא פעל כמצוות מחוקק-המשנה.

ב- רמ"ש 38489-11-15 {כ' ד' נ' ג' ד', טרם פורסם (20.01.16)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה שחייבה את המבקש לשלם לידי המשיבה סך של 2,900 ש"ח כמזונות זמניים לילדיהם הקטינים של הצדדים {ילידת 2011 וילידת 2014}.

בית-המשפט לענייני משפחה העריך במסגרת החלטתו את הכנסות המבקש והמשיבה על-סך 14,000 ש"ח נטו לכל אחד. עוד צויין, כי צרכי הקטינים שפורטו בבקשה פורטו בהפרזה לא מעטה ובסופו-של-דבר חייב את המבקש לשלם לידי המשיבה מזונות זמניים בגין צרכיהם ההכרחיים של הקטינים בסך של 1,450 ש"ח לכל קטין.

עוד קבע בית-המשפט לענייני משפחה, כי כל עוד מתגוררים הצדדים יחד יישאו בחלקים שווים במשכנתא הרובצת על דירתם וכי לכשיפרדו מגוריהם יידרש לשאלת של הוספת רכיב המדור וחישוב הכנסתם הפנויה של הצדדים מחדש וכי הצדדים יישאו כל אחד במחצית הוצאות הלימוד בגין גם או מעון לקטינים ומחצית מהוצאות רפואיות חריגות.

לטענת המבקש שגה בית-משפט קמא בהחלטתו עת פסק מזונות זמניים תוך שאינו מתייחס לעובדה כי הצדדים עדיין מתגוררים יחדיו וכל עוד לא הוכח כי הוא אינו מספק את צרכי הקטינים בפועל.

בית-המשפט של ערעור דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו, כי עסקינן במזונות זמניים ובית-משפט קמא רשאי לשנותם עוד בטרם יינתן פסק-דין סופי בהליך, על בסיס ראיות ועובדות שיתגלו בפניו.

ב- רמ"ש 16269-01-16 {א' ש' ואח' נ' א' ש' ואח', טרם פורסם (14.02.16)} נדונה בקשת רשות ערעור חל החלטת בית-המשפט לענייני משפחה אשר קבע כי על הסב והסבתא לשלם מזונות זמניים בסך 2,880 ש"ח לחודש עבור נכדיהם {1,000 ש"ח ישולמו ישירות לאם ו- 1,880 ש"ח ישולמו ישירות לצהרונים בהם שולבו הקטינים}.

במקרה הנדון, עסקינן בקטינים ילידי 2011 ו- 2012. הקטינים באמצעות אימם הגישו תביעת מזונות כנגד סבם וסבתם.
על-פי כתב התביעה, אביהם של הקטינים מרצה עונש מאסר ממושך בכלא, לאחר שהורשע בעבירות מין, ולאחר שנידון ל- 14 שנות מאסר.

הוריהם של הקטינים התגרשו ובהסכם הגירושין שאושר בבית-הדין הרבני הוסכם כי האב ישלם סך של 1,800 ש"ח עבור מזונות הקטינים בתוספת 1,500 ש"ח הוצאות מדור. בהסכם ויתר האב על חלקו בדירה המשותפת של בני הזוג, לטובת מדור הקטינים.

בתביעה נטען, כי מצבה הכלכלי של האם הולך ומתדרדר. בשל השתכרותה היא אינה זכאית לתשלום מזונות הקטינים באמצעות המוסד לביטוח לאומי, אך היא מתקשה לספק לקטינים בגפה את צורכי הקיום שלהם.

בית-משפט של ערעור קבע, כי המקרה דנן הינו מקרה חריג המצדיק התערבות סכום המזונות. מדובר בתביעת מזונות נגד סבים, בנסיבות משפחתיות ויוצאות דופן.

יד לזכור, כי חיוב סבים מכוח סעיפים 4 ו- 5 לחוק אינו חיוב אוטומטי. הוא אינו נובע מעצם יחסי הורה-ילד, אלא מקיומן של הנסיבות המיוחדות המפורטות בחוק, לגביהן יש להביא ראיות לקבוע ממצאים המבססים את החיוב.

החלטת בית-משפט קמא נעשתה ללא כל התחשבות בכך שהאם לא פעלה למיצוי האפשרות לגבות מזונות מהאב, עליהם התחייב בהסכם מאפריל 2014. יש לזכור כי ההסכם נערך לאחר שנגזר דינו של האב למאסר ממושך. הדעת נותנת כי שני הצדדים, שעה שחתמו על ההסכם, סברו כי חרף המאסר, עומדים לרשות האב אמצעים כספיים לקיים את ההתחייבות שנטל על עצמו בהסכם לולזון את הקטינים. אלמלא כן, לא ברור מדוע טרחו לחתום על ההסכם ולאשרו בבית-הדין הרבני.

זאת ועוד. בכתב התביעה אין שום זכר למיצוי הליכי הוצאה לפועל נגד האב. דומה כי האם בחרה לא לנהל הליכי הוצאה לפועל נגד האב, שהעביר בהסכם את רכושו לאם. בכתב התביעה אין גם שום פירוט של זכויות ונכסים של האב. יש רק אמירה כללית שהאב מנוע מלפרנס את ילדיו ושכל החסכונות שצברו הורי הקטינים במהלך חייהם המשותפים שולמו עבור שירותי עורך-דין של האב ושירתו אותם שעה שבה האב שהה במעצר בית.

עוד נקבע, כי ספק אם במקרה דנן הונחה תשתית ראייתית מספקת למיצוי הליכים נגד הורי הקטינים, כתנאי מיקדמי לחיוב הסבים.

במקרה דנן, לא הובאו בפני בית-משפט קמא ראיות לגבי היכולת הכלכלית של הורי האם ולא נקבעו שום ממצאים, ולו לכאוריים, בעניין זה.

זאת ועוד. יש לציין, כי האם לא מיצתה את האפשרות לקבל הנחה כאם חד-הורית. כל זמן שהחיוב בגין צהרונים מוטל במלואו על המבקשים, דומה כי אין תמריץ לאם למצות את האפשרות לקבל הנחה. גם מטעם זה יש להקטין את הקיף החיוב על המבקשים.

נוכח כל האמור, בית-משפט של ערעור החליט לקבל את הערעור ולהפחית את המזונות הזמניים לסך של 500 ש"ח בחודש ולתשלום מחצית מעלות הצהרונים של הקטינים וזאת כנגד קבלות שתציג האם למבקשים.

בית-משפט של ערעור הדגיש כי בקביעת שיעור המזונות הוא הביא בחשבון גם את העובדה שמדובר בהחלטת ביניים וכי התערבות ערכאת הערעור במזונות זמניים תיעשה באופן מוגבל.

ב- תמ"ש (טב') 20756-04-14 {ק' א' ואח' נ' א' א', תק-מש 2015(1), 460 (2015)} נדונה החלטה בהכרעה במזונות זמניים, לאחר דיון ראשון, לשתי קטינות מאביהן.

בהחלטה זמנית טרם דיון ראשון, בהסתמך על כתב התביעה, כתב ההגנה, הבקשה למזונות זמניים והתגובה לבקשה, נקבעו מזונות זמניים לשתי הקטינות בסכום של 3,000 ש"ח לחודש. בנוסף חוייב המשיב במחציות גן/צהרון והוצאות רפואיות חריגות. קיצבת המל"ל התווספה לדמי המזונות ונקבע כי תשולם לידי אם הקטינות.

הצדדים נותרו חלוקים בהתייחס לסכום המזונות שעל המשיב לשלם עבור הבנות.

בעוד האב סבר שהסכום הזמני שנקבע, דהיינו 3,000 ש"ח צריך להישאר כסכום קבוע, עמדה האם על כך שיתווסף סכום נוסף בגין 40% עבור תשלום מדור.

עוד התברר, כי בכל ההוצאות החינוך והרפואה מתחלקים הצדדים בחלקים שווים. לטענת האב גם הוא רוכש עבור הבנות ביגוד, ציוד לבית-הספר ומספק לבנות תרבות וחופשות.

בית-המשפט התרשם כי במקרה דנן בית-הדין הרבני הורה על משמורת משותפת בין הצדדים לפיה החלוקה של הימים היא בעדיפות מספרית מסויימת אצל האם.

הכנסות הצדדים כפי שעולה מתלושי המשכורת שצורפו לכתבי הטענות הן כ-9,000 ש"ח נטו - האב כ- 6,700 ש"ח - האם. לטענת האב משכורתה של האם הועלתה לאחרונה לסכום של 7,500 ש"ח נטו.

האם משלמת שכר דירה של 4,000 ש"ח לחודש. כך גם האב אשר נותר לגור באותה דירה בה התגוררו הצדדים בצוותא.

במקרה הנדון, השתכרויות ההורים אינן זהות וניתן לאמוד באופן גס כי יחס ההשתכרות בין הצדדים הוא כ- 1/3 ו- 2/3 גם בהתחשב בעובדה ששהיית הקטינות אינה זהה, ממש.

בית-המשפט יצא מנקודת הנחה כי הוצאות הקטינות הינן כ- 1,400 ש"ח לקטינה {על-פי המינימום}. משכך, יישא וישלם הנתבע 1,000 ש"ח עבור כל קטינה כולל הוצאות מדור.

בהתייחס למדור אשר 40% ממנו הינו בשיעור של 1,600 ש"ח לחודש, יישא האב בסכום של 1,060 ש"ח {530 ש"ח לכל בת} ובסך הכל ישלם האב סכום של 3,060 ש"ח {1,530 ש"ח לכל בת}.

בנוסף לסכומים אלה ישלם האב במחצית ההוצאה עבור גן/צהרון, מחצית ההוצאה עבור תשלומי בית-הספר והצטיידות לבית-הספר בתחילת כל שנה בקיזוז המענק ממשרד החינוך/ביטוח הלאומי, מחצית עלות של חוג אחד לכל בת ומחצית קייטנות בקיץ בעלות מתנ"ס או קייטנה עירונית, מחצית עלותם של שיעורי עזר עבור הקטינות, מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי.

בית-המשפט הורה, כי קיצבת המוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם עבור הבנות, בנוסף.