botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל

הפרקים שבספר:

תביעה להגדלת/הקטנת מזונות

פסק-דין למזונות הוא בין פסקי-הדין החריגים הניתנים לשינוי עם שינוי הנסיבות.

משכך, שינוי נסיבות מאפשר למי מהצדדים לפנות לבית-המשפט שידון בגובה המזונות שנפסקו מפעם לפעם.

על-פי ההלכה הפסוקה, הנסיבות ששררו לעת מתן פסק-הדין ששינויו מתבקש, אמורות לשמש כנקודת מוצא מחייבת. על התובע את שינויו של פסק-הדין {בין אם מדובר בהפחתת מזונות ובין אם מדובר בהגדלת מזונות} להוכיח שינוי מהותי בנסיבות אלה עד כדי הצדקה לשינוי הסכום שנקבע על-פיו.

פסק-דין למזונות, צופה מטבעו פני עתיד כך שרק שינוי משמעותי בנסיבות יצדיק היזקקות חוזרת של בית-המשפט לשלאת המזונות {ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3), 182}.

בתביעה לשינוי בחיוב המזונות בגין שינוי נסיבות, אין בית-המשפט בודק מחדש מהו סכום המזונות שראוי לפסוק, תוך עיון מחדש בהכנסות האב וצרכי הקטינים.

תביעה להפחתה {כמו גם תביעה להגדלה} אינה "הזדמנות שניה" לתובע להוציא מבית-המשפט פסק-דין אשר יותר לרוחו, והיא אינה חלופה להגשת ערעור על פסק-הדין המקורי.

לאחר שפסק-הדין הפך לחלוט אין הוא פתוח לשינויים או תיקונים אלא-אם-כן יוכיח התובע שינוי נסיבות מהותי לאחר מועד מתן פסק-הדין המקורי.

את המושג "שינוי נסיבות" נהוג לפרש באוח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי החיים ולמצבי החיים משתנים בין של צד הזכאי להם ובין של צד החייב בהן.

פסק-דין למזונות ניתן לשינוי כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות, בהתחשב במצב השורר היום לעומת הנסיבות שהיו קיימות בעת מתן פסק-הדין שמבקש התובע לתקן.

להבדיל משינוי של מה בכך, אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בנסיבות יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות. רוצה לומר, כי שינוי נסיבות לא יביא לשינוי בחיוב המזונות אלא-אם-כן השארת החיוב כמות שהוא יגרום לתוצאה לא צודקת.

על בית-המשפט הדן בתביעה חדשה לקבוע בזהיות יתירה, ובצורה ברורה וחד-משמעית, האם חל שינוי בנסיבות, מהו שינוי הנסיבות והאם יש בשינוי הנסיבות כדי להצדיק שינוי בסכום המזונות אשר נקבע בעבר {ע"א 473/78 אשתר נ' אשתר, פ"ד לד(1), 57}.

זאת ועוד. שינוי נסיבות מהותי לצורך שינוי בחיוב המזונות, הינו שינוי אשר לא נצפה מראש ושלא היתה כל אפשרות לצפותו מראש במועד פסק-הדין.

חשוב להבהיר, כי נטל ההוכחה כי חל שינוי מהותי בנסיבות על-פי הקריטריונים שמנינו לעיל מוטל על בעל הדין הטוען זאת, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.

כל עוד לא הוכחו בפני בית-המשפט נסיבות אובייקטיביות המונעות מהאב, למשל, מלהשתכר, אזי אם עיסוקו הנוכחי של האב אינו מביא לו הכנסה מספקת, עליו לחפש תעבוקה אחרת אשר תאפשר לו את קיום חובותיו כלפי בני ביתו {ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פ"ד לה(1), 329}.

זאת ועוד. ניתן ללמוד על כושר השתכרותו של האב מהתקופה שלפני פיטוריו {ראה למשל תמ"א (ת"א) 2487/92 אשכנזי נ' אשכנזי, פ"ד נג(2), 241}.

על-כן, העובדה שהנתבע היה מובטל אינה בבחינת שינוי נסיבות. מדובר באדם שאין לו כל מניעה מלעבוד ולזון את ילדו ברמה סבירה, וסביר היה להעריך את כושר השתכרותו של התובע לכל הפחות בהתאם לשכרו עובר לפיטוריו ואף למעלה מזה, כפי שהוערך בפסקי-הדין הקודמים {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (יר') 11645/97 א' מ' נ' ל' מ', תק-מש 2006(1), 236 (2006)}.

הולדת ילד נוסף לאב מאישה אחרת, מהווה עקרונית שינוי נסיבות משמעותי. יחד-עם-זאת, עובדה זו אינה מצדיקה לכשלעצמה את הפחתת המזונות בכל מקרה. על נסיבה זו להצטרף למכלול רחב יותר של הרעה במצבו הכלכלי של האב.

ב- ע"א 381/86 {אבין נ' אבין, תק-על 87(3), 286 (1987)} העובדה שהמשיב נישא מחדש ונולד לו ילד היא נתון אשר בית-המשפט רשאי היה להביא אותו בחשבון כאשר הוא בוחן אם אכן חל שינוי מהותי, אך בנסיבותיו העבודתיות של המקרה דנן, לא ניתן היה להגיע לכלל מסקנה כי החובה לשלם סכום של 490 ש"ח לחודש מושפעת במידה כה מכרעת על-ידי נישואיו החדשים והולדת הבן, עד שיש בכך כדי להצדיק הפחתת הסכום בחמישית משיעורו הקודם, או בשיעור אחר כלשהוא ומה גם שהגדלת הכנסתו של המשיב מתקזזת גם היא עם התוספת הדרושה כדי לזון את בנו הקטין.

יכולות ללא ספק להיווצר נסיבות בהן גם הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק-דין מצדיק בחינה חוזרת, אולם אין לצאת מתוך ההנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות ומה גם במקרה בו מהווה סכום המזונות מרכיב כדי להשליך על סכום המזונות ומה גם במקרה בו מהווה סכום המזונות מרכיב של מערכת הסכמית מסועפת יותר, שמצאה ביטויה בהסכם גירושין שהסדיר באופן כולל את היחסים בין בני הזוג שנפרדו זה מזה, לרבות את ההסדרים שבאים להבטיח מזונותיהם של הילדים הקטינים.

פירושה של הגישה של בית-המשפט היא כי כל הולדת ילד נוסף אצל המישב תוסיף ותפחית את סכום המזונות של המערערות ומסקנה זו היא מרחיקת לכת מדי לאור מכלול הנתונים העובדתיים שהיו פרושים בפני בית-המשפט במקרה דנן.

מסקנה כזאת בלתי-מקובלת במיוחד בנסיבות בהן גדולה עתה, כאמור, הכנסתו של המשיב מזו שהיתה לו בעת שחתם על הסכם הגירושין.

ב- ע"א 552/87 {ורד נ' ורד, פ"ד מב(3), 599} קיבל בית-המשפט את הטענה שהולדת בן נוסף לאב החייב במזונות לילדים קטינים אחרים שלו, יש בעובדה זו משום שינוי מהותי. אין כל חשיבות אם נולד ילד מנישואין או מחוץ לנישואין .

ילד, בעצם לידתו, קנה לו זכות לקבל מזונות מאביו. וכאשר מדובר בילד תינוק {ילד מתחת לגיל 6 שנים}, קיימת חובה מדין תורה, לזון אותו. חובה זו, היא חובה אבסולוטית ולפיה חייב אב לזון את בנו הקטין, בגיל זה, כדי מילוי צרכיו המינימאליים {צרכים חיוניים-הכרחיים}.

יש לבחון קיומו של שינוי מהותי בלידתו של הבן הנ"ל גם, ואולי בעיקר, מבחינת בן זה.

העובדה שהתובע נטש את אשתו ועבר לחיות עם אישה אחרת ונולד לו בן מאישה זו, אין בכך כדי להטיל "אשם" בבן שנולד, ובוודאי שאין בכך כדי שתהיה סיבה לפגוע בזכויותיו של בן זה לקבל מזונות מאביו, וזה האחרון חייב לזון אותו. זו חובה שחלה על האב ולא על האם, שהרי מדובר בילד מתחת לגיל 6.

יש לדחות הטענה כי עם הגעתו של ילד לגיד 15 שנה, הגיל שבו הופכים המזונות מחובת האב למזונות מדין צדקה, המדובר בשינוי משמעותי המחייב הפחתת דמי המזונות {תמ"ש (ת"א) 61512/99 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2005(4), 134 (2005)}.

במקרה והסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין, בתביעת הקטין עצמו למזונותיו ובשמו, ובו נדונה שאלת גובה מזונותיו בלבד, יהא על הקטין להוכיח שינוי נסיבות מהותי {תמ"ש (ת"א) 14622/01 ב' ד' קטין ואח' נ' ב' ש' א', תק-מש 2004(3), 140 (2004)}.

השינוי בגיל הילדים כשלעצמו, איננו מהווה שינוי נסיבות מהותי להפחתת גובה המזונות שכן, השוני בגיל הידים צפוי וידוע מראש {מ"א (ת"א) 2412/92 אלחלל נ' אלחלל, תק-מח 93(1), 1054 (1993)}. יתירה מזאת, במקרה והאב נותן הסכמתו לתשלום מזונות ילדיו, יודע ובוודאי עליו לדעת, שילדיו יגדלו וצריך היה לקחת זאת בחשבון {ראה גם תמ"ש 45783/98 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2002(3), 20 (2002)}.

ב- תמ"ש (ת"א) 31954/02 {ב' ת' נ' ב' ג', תק-מש 2007(1), 195 (2007)} נדונה תביעתו של אב להקטין את דמי המזונות שפסק בית-המשפט. התביעה מעוגנת בטענה שהאב פוטר מעבודתו כחצי חודש לאחר ההסכם.

בית-המשפט קבע כי הודעת הפיטורין שקיבל האב בעל-פה ממנהלו, היתה בו ביום שאושר הסכם הגירושין, אך בשעות אחר הצהריים, לאחר שההסכם כבר אושר. הנה-כי-כן, לא ידע האב על אודות פיטוריו בעת שאושר הסכם הגירושין.

יחד-עם-זאת, אפשרות פיטוריו של האב לא הפתיעה אותו ולא היתה יכולה להפתיע אותו שכן, אפשרות הפיטורין היתה ידועה.

עליה מסחררת במדד המחירים לצרכן שהאמירה היקף החיוב במזונות באופן קיצוני נתפסה כשינוי נסיבות מהותי שהצדיק התערבות בית-המשפט {ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3), 179, (1982)}.

כאמור, אב המסכים, בהסכם ממון, גירושין או הסכם אחר בעניין המזונות, לשלם סכום מסויים לילדיו כמזונות, רואים אותו כמודה בכך שילדיו, אכן זקוקים לסכום המוסכם לכיסוי צרכיהם והוצאות החזקתם. מכאן, שכאשר רוצה אב להראות שצרכי הילדים אינם מצדיקים תשלום הסכום שהוא עצמו התחייב והסכים לו, בהסכם שבינו לבין אם הילדים, עליו להביא ראיות כבדות משקל, כדי לשנות ולהקטין גובה הסכום המוסכם {תמ"ש (נצ') 9897-11-09 א.א. נ' ר.א., פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.11)}.

ואם דיברנו על חובת האב להביא ראיות כבדות משקל, הרי ברור כי מדובר בחובת הבאת ראיות להוכחת שינוי נסיבות מהותי מצדו של האב, הגם שעניין מצבו הכלכלי ו/או צרכי הקטינה לא נדונו קודם לכן או מעולם בידי ערכאה שיפוטית {ראה גם תמ"ש (ב"ש) 2642/05 ג. ג. נ' ג. נ., פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.09)}.

כלומר, האב אינו יכול להתעלם מהוראות ההסכם עליו חתם בבואו לעתור להפחתת חיוב במזונות או שינויו של החיוב.

לסיכום, בעוד שילדים רשאים להתעלם מפסק-דין שאישר את מזונותיהם בהסכם גירושין, מבלי שהתקיים דיון נפרד במזונותיהם, ולהגיש את תביעתם לבית-משפט לענייני משפחה {בין שפסק-הדין ניתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה ובין שניתן על-ידי בית-הדין הרבני), אין ההורה רשאי להתעלם מפסק-הדין שאישר את ההסכם, וככל שמבקש הוא לשנות את החיוב, לו הסכים, כלפי מטה עליו להגיש תובענה להפחתתו {בר"ע (ת"א) 1523/08 ר.ג.א נ' י.ג.ר.ז, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.12.08)}.

נדגיש, כי חובה על האב התובע הפחתת מזונות לצרף את הקטין כצד לתביעה, דבר שלא נעשה במקרה דנן, אך "איני סבור שבנסיבות יש למחוק התביעה רק בשל טעם זה, בוודאי לא מיוזמת בית-המשפט ללא שהאם העלתה טענה או עתירה שכזו" {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (נצ') 17732-07-12 י.א. נ' ח.ק.א., תק-מש 2013(1), 126 (2013)}.

מבחינה מהותית, קבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי איננה חזות הכל בדבר יכולתו של "הנכה" לצאת ולהשתכר, לצאת ולהשלים את קצבת הנכות שלו. מבחינה ראייתית אין די בהצגת אישור המוסד לביטוח לאומי על קבלת קצבת נכות כדי להביא לקביעה שיפוטית בדבר פגיעה מוחלטת ביכולתו של ה"נכה" לצאת ולהשתכר. על הנכה להתכבד ולפרט בפני בית-המשפט מהן המגבלות שבגינן ניתנה לו הנכות ולשכנע שאותן מגבלות, בין פיזיות בין נפשיות, מונעות ממנו באופן מוחלט לצאת ולהשתכר ו/או להשלים את הכנסותיו {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (קר') 16500/04 פלוני נ' אלמונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.06)}.

יצויין, כי אף במקרים שבהם נקבעה נכות תפקודית ולא כל שכן רפואית שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ראו בתי-המשפט לענייני משפחה לנהוג בזהירות בכל הנוגע לפטור ו/או הפחתת חיוב האב הנכה במזונות הילדים.

מקום שנחתם הסכם בין הצדדים, לא יטה בית-המשפט להתערב אלא אם מדובר במצב בלתי-נסבל באופן בולט לאחד הצדדים המתקשרים, בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש, בעת חתימת ההסכם {תמ"ש (ת"א) 57910/02 ס' ד' נ' א' נ' ד', פורסם באתר האינטרנט נבו}.

ב- תמ"ש (ת"א) 56702/04 {א.א נ' י.ו.א., פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.06)} חוייב אב המקבל קצבת נכות מלאה מהמוסד לביטוח לאומי {75% נכות כללית}, במזונות בתו הקטינה בסך 1,265 ש"ח בחודש.

ב- תמ"ש (קר') 2440/05 {נ.ח. נ' נ.ז., פורסם באתר האינטרנט נבו (28.06.06)} חוייב אב המתפרנס מקצבת נכות בלבד, אשר ויתר על כל זכויותיו בדירה לטובת האם בהסכם גירושין בין השאר חלף מזונות, בתשלום סך כולל של 2,200 ש"ח לשלושה ילדים קטינים.

ב- תמ"ש (ת"א) 82411/97 {כ.ד. נ' כ.י., פורסם באתר האינטרנט נבו (13.06.02)} חוייב אב נכה 100% המתנייד בכסא גלגלים בתשלום מזונות בסך 1,570 ש"ח לאחד מילדיו, אך נקבע כי ביצוע החיוב ייעשה על-ידי המוסד לביטוח לאומי בלבד.

ב- תמ"ש (ת"א) 25361-11-10 {י.ד. נ' י.ח., פורסם באתר האינטרנט נבו (24.05.11)} קבע בית-המשפט כי אין זה ראוי לפטור אב המקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ממזונות בנו הקטין וכי יש חייבו בתשלום סך של 1,500 ש"ח בחודש, כאשר השתכרותו של האב מהמוסד לביטוח לאומי בתוספת סיוע ממשרד השיכון היתה בסך 2,720 ש"ח בחודש בלבד.

ב- תמ"ש (ראשל"צ) 12740-04-10 {ז.י. נ' ז.ה., פורסם באתר האינטרנט נבו (02.01.12)} חוייב אב שנקבעו לו 59% נכות רפואית על-ידי המוסד לביטוח לאומי וצירף אישורים רפואיים למכביר על קשיי ראיה, בעיות אורטופדיות, קשיי שמיעה, חרדות ואשר השתכר רק 1,943 ש"ח מקצבת המוסד לביטוח לאומי {ללא כרטיסי אשראי ו/או רכוש וללא שהוכחה הכנסה נוספת} בתשלום מזונות 3 ילדיו בסך 3,600 ש"ח בחודש.
ב- תמ"ש (נצ') 6523/06 {א.ש. נ' א.ש., פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.11)} קבע בית-המשפט כי האב הוכיח פגיעה רפואית ותפקודית {נתמכה גם בחוות-דעת רופא תעסוקתית וקביעת נכות צמיתה בשיעור של 20% על-ידי המוסד לביטוח לאומי}. יחד-עם-זאת, בית-המשפט ראה באב כמי שעדיין יכול להשתכר 75% משכרו עובר לתאונה וחייבו במזונות 3 ילדיו בסך 3,100 ש"ח בחודש.

כך גם במקרה דומה שבו נפסקו לאב 53% נכות, הוא לא נמצא פטור מתשלום מזונות ילדיו הקטינים ואשתו {תמ"ש (נצ') 32231-01-10 ל. נ' ח., פורסם באתר האינטרנט נבו (19.12.10)}. והוא הדין למקרה שמדובר באב אסיר, נרקומן וחסר הכנסות {תמ"ש (חד') 3710/06 ש.ח. נ' ר. נ., פורסם באתר האינטרנט נבו (10.04.07)}.

ב- תמ"ש 29910-10-13 {ש' ד' ואח' נ' י' ד', טרם פורסם (09.08.16)} נדונה תביעה להגדלת דמי מזונות קטינים {בני 8.5, 17 ו- 18.5 שנים} המושתת על אי-קיום זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין, בין הנתבע לקטינים, ניתוק הקשר עימם והנזק הכלכלי אשר נגרם לאם עקב כך.

במסגרת הסכם הגירושין נקבע, כי הקטינים יהיו במשמורת האם וישהו עם אביהם פעמיים בשבוע בימים ב' ו- ד' ובכל סופשבוע שני כולל לינה.

במסגרת הסכם הגירושין התחייב הנתבע לשלם לאם עבור שלושת ילדיהם דמי מזונות בסך של 2,700 ש"ח לחודש. במסגרת הסכם הגירושין, ויתר הנתבע על זכויותיו בדירת המגורים של המשפחה לטובת האם וכנגד איזון מדור הקטינים.

לטענת האם, הנתבע הפר את תנאי הסכם הגירושין שעה שניתק כל קשר בינו לבין הקטינים. העובדה כי הנתבע אינו מתראה עם הקטינים באמצע השבוע ובסופי השבוע העמידה הוצאות נוספות ובלתי-צפויות על כתפי האם בגינן היא עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה את עלות הימים בהם הקטינים נשארים עימה, כתוספת לדמי המזונות.

עוד טענה האם, כי מאחר והנתבע אינו שומר על קשר עם הקטינים ולא עמד בהתחייבותו מאז הגירושין, נוצרה מציאות שבה הילדים גדלים ללא דמות אב בחייהם. האם נאצלת לפצותם בדרך של רכישת מתנות שמו של הנתבע, במימון חוגים ודמי כיס.

לטענת האם מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לגדל את הקטינים ללא תמיכתו של הנתבע.

בכתב תביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבע בתוספת של דמי מזונות בסך של 1,500 ש"ח לחודש. בסיכומיה עדכנה האם את הסכום ועתרה לחייב את הנתבע בתוספת של 405 ש"ח לדמי המזונות עבור כל אחד מהקטינים.

מנגד, הנתבע טען, כי הינו ממשיך ומשלם חודש בחודשו את תשלום המזונות בסך של 2,700 ש"ח בנוסף ל- 400 ש"ח בגין חלקו בהחזר חוב משותף של הצדדים. עוד נטען, כי הקטינים ש' ו- נ' נמצאים בפנימייה, לפיכך טענתה של האם כי נגרמות לה הוצאות, הינה שיקרית.

עוד נטען, כי הקשר של הנתבע עם ילדיו התערער ונותק בשל הפרת ההסכם כל ידי האם שעשתה כל שלאל ידה להערים קשיים על קשר זה, תוך הסתת ילדיה נגד הנתבע.
בית-המשפט קבע, כי ניתן ללמוד על ניתוק הקשר בין הנתבע לקטינים, לכל הפחות, משנת 2013. הנתבע לא ביסס טענותיו כי האם היא האחראית לנתק בינו לבין הקטינים.

עוד נקבע, כי במקרה הנדון חל שינוי נסיבות לאחר מתן פסק-הדין, שעה שלא מתקיימים עוד זמני שהות. בנסיבות אלה, בית-המשפט שוכנע כי השינוי מהותי, שלא היתה כוונה לצדדים לספוג אותו ככל שיתרחש.

פועל יוצא מאי-קיום זמני שהות, אין הנתבע נוטל חלק בגידול הקטינים {מלבד תשלום דמי המזונות שנקבעו בהסכם}. נוכח נפקדות הנתבע מחיי ילדיו, האם נאצלת למלא את מקומו על כל המשתמע מכך: בין בזמן נוסף שהיא מקדישה לטיפול בקטינים באותם מועדים שנקבעו בהסכם כמועדים בהם ישהו הקטינים עם הנתבע, ובין בנטל כספי המתלווה לאותו טיפול נוסף.

אין לומר, כי הנתק בין הנתבע לילדיו הינו בגדר נסיבה צפויה, שהצדדים הביאו בחשבון עת חתמו על ההסכם. אין מדובר בזמני שהות זניחים, מדובר בשני סופי שבוע בחודש הכוללים לינה ושמונה מפגשים יומיים בחודש, בהם היה על הנתבע לשהות עם ילדיו ולשחרר את האם.

קיום זמני השהות משמעו נטילת אחריות על הקטינים במועדים שנקבעו בהסכם, לרבות דאגה לסיפוק כל צורכי הקטינים במועדים אלו. העברת נטל הטיפול לאם באותם מועדים משמעה העברת נטל כספי נוסף על כתפי האם.

בית-המשפט שוכנע, כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי כמו גם בנטל כספי לא מבוטל, המצדיק התערבות של בית-המשפט בבסיס ההסכם שאושר בין הצדדים.
בסיכומו-של-דבר, בנוגע לבן ש', אשר בגר במרוצת ההליך וכיום הינו חייל בשירות סדיר, בית-המשפט לא ראה לנכון להגדיל את שיעור דמי המזונות.

אשר לקטין נ'. לתקופה בה שהה קטין הנ"ל בפנימיה - שם סופקו לו מלוא צרכיו - בית-המשפט לא ראה לנכון להגדיל את שיעור דמי המזונות. ואולם, לתקופה עת שב הקטין להתגורר עם אימו קבע בית-המשפט כי דמי המזונות יעמדו על-סך 1,200 ש"ח לחודש.

בהתייחס לקטין א' המתחנך בבית הספר בכיתה ה', נוכח גילו של הקטין, מגוריו בבית האם, היכולות הכלכליות של הוריו ובהתחשב באי-קיום הסדרי הראיה בינו לבין הנתבע, קבע בית-המשפט, כי דמי המזונות עבורו יעמדו על-סך 1,300 ש"ח לחודש החל מיום הגשת התביעה.

ב- תמ"ש 52645-02-15 {ר' ק' נ' י' ק', טרם פורסם (11.01.16)} נדונה השאלה האם הוכיחה התובעת שינוי נסיבות מהותי המצדיק הגדלת המזונות ביחס לשני קטינים בגילאים 7 ו- 10.

הצדדים ניהלו הליכים בתביעות מזונות ומשמורת במסגרתם הגיעו להסכם כולל המסדיר את היחסים ביניהם.

התובעת עתרה להגדיל את החיוב במזונות של ילד לסך 3,000 ש"ח לכל קטין. כמו-כן, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בדמי טיפול בשיעור 1,500 ש"ח ובמחצית הוצאות חריגות.

לטענת התובעת חלו מספר שינויים מהותיים אשר מצדיקים הגדלת המזונות. ואלה הם: בעקבות מצבם הריגשי של הקטינים היא אינה מצליחה לעמוד במכסת השעות הדרושות במקום עבודתה והיא נאצלה להפחית משרתה ל- 75%; עקב מעבר ליישוב חדלו הקטינים ללמוד בימי שישי דבר אשר לא היה צפוי בעת מתן פסק-הדין ומשכך ביקשה התובעת אף היא לא לעבוד בימים אלה; שכרו של הנתבע עלה משמעותית ולטענת התובעת ישנם פערי שכר אדירים בינה לבינו.

מנגד, טען הנתבע כי יש לדחות התביעה שכן המעבר ליישוב היה מתוכנן וידוע מראש; התובעת לא המציאה אסמכתאות באשר לדמי הטיפול; אומנם שכרו עלה אך הכנסתו הפנויה ירדה בהרבה עם מעברו לדירה משלו.

בית-המשפט קבע, כי משנבחן נושא המזונות לגופו במסגרת ההחלטה למזונות זמניים שלבסוף אושרה כפסק-דין, אין כל ספק שישי לדון בתביעה דנן כתביעה להגדלת מזונות המצריכה שינוי נסיבות מהותי.

בית-המשפט דחה את התביעה בקובעו, כי התובעת לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי במצבה הכלכלי אשר יש בו כדי להצדיק את הגדלתם של המזונות.

עוד נקבע, כי העובדה שהקטינים אינם לומדים בימי שישי לא מצדיקה הגדלת המזונות. הוכח, כי הנתבע פוגש בקטינים כל סוף שבוע שני וכפועל יוצא פעמיים בחודש הקטינים מצויים בחזקתו כך שמחצית מן החודש הנטל רובץ על כתפי הנתבע.

כמו-כן, אין ספק שמעברי דירה לאחר גירושין הינם צפויים עם כל הכרוך בכך והתובעת אף היא מודעת לאפשרות זו וכך גם העידה בחקירתה.

אשר לדמי טיפול קבע בית-המשפט כי מוטב היה כי טענה זו לא היתה מועלית כלל לאור גילם של הקטינים.

בתיק מס' 9741/11 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2014(3), 250 (2014)} נדונה תביעה להפחתת מזונות.

הצדדים התגרשו על-פי הסכם גירושין בו נקבע כי האב יישא בהוצאות ארבעת הילדים בסך 3,500 ש"ח.

לטענת האב, זה כשנה שאינו רואה את בתו הגדולה וכן הסדרי הראיה אינם מתקיימים כפי שנקבע בהסכם הגירושין. בנוסף טען, כי משתתף הוא בהוצאות שכר הלימוד והסעות של הבנים.

עוד נטען, כי הנתק בין האב לבתו נובע מחמת שהמבקש נשא אישה אחרת ולכך אם הבת מסכלת את הסדרי הראיה בין הבת לאביה.

עוד נטען, כי האב משתכר כ- 5,500 ש"ח בעוד ששכר האם גבוה הרבה מעבר לזה גם לרבות כי בבעלותה משק הכולל דירה מושכרת ואף עוסקת היא בנדל"ן.

מנגד, המשיבה הכחישה את המיוחס לה. לדבריה הבת נמנעת מהסדרי הראיה בשל עומס לימודים ואילו היה טוב לה עם אביה ודאי לא היתה מבטלת את הסדרי הראיה. עוד ציינה, כי היא משתכרת כ- 6,500 ש"ח.

לדברי המבקש יש להפחית את חוב המזונות בשל שינוי נסיבות הדדי הן מאחר שכעת אין בידו לעמוד בסכום שנקבע בשל נישואיו והן בשל שמצבה של המשיבה שפיר ויציב.

בית-הדין הרבני ביקש במספר החלטות חוזרות כי המשיבה תחשוף את מצבה הכלכלי, אך המשיבה בחרה להתחמק ולא הציגה את שהתבקשה.

משכך הם פני הדברים לא נותר לבית-הדין הרבני אלא לקבל את טענות המבקש ולקבוע את מזונות הילדים לפי ליכולתם של שני ההורים.

בית-הדין הרבני קבע, כי מאחר שהצדדים הסכימו כי הסכום הדרוש למזונות הילדים הוא 3,500 ש"ח וסכום זה הוא בגדר צדקה הניתנת לילדים, לפיכך, נראה היה לבית-הדין הרבני כי האב יישא ב- 75% מדמי המזונות והאם תישא ב- 25% האחרים באופן שהאב יישא בסך של 2,625 ש"ח עבור מזונות ארבעת ילדיו.

ב- תמ"ש 6789-04-12 {ר' נ' מ' ואח', טרם פורסם (06.02.15)} נדונה תביעה להפחתת מזונות. לצדדים ארבעה קטינים.

הצדדים חתמו על הסכם גירושין - שקיבל תוקף של פסק-דין - על-פיו התובע ישלם עבור מזונות ילדיו כולל מדורם סך של 6,500 ש"ח לחודש: עבור הקטין א' ישלם התובע סך של 1,400 ש"ח לחודש; עבור הקטין א"מ ישלם התובע סך של 1,500 ש"ח; עבור הקטינים נ' ו- ל' ישלם התובע 1,800 ש"ח לכל אחד מהם. בנוסף לסכומים אלה, התחייב התובע לשלם מחצית מההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות של הקטינים.

התובע טען, כי לאחר החתימה על ההסכם מצבו הכלכלי השתנה לרעה באופן דרמטי והוא קרס כלכלית, דבר אשר לא צפה בעת החתימה על הסכם הגירושין.

מנגד, הנתבעת טענה, כי בעת החתימה על הסכם הגירושין התובע לא עבד בעבודה קבועה והיה בפשיטת רגל בשל קריסת החברה ולמעשה מצבו הכלכלי אז היה דומה למצבו היום.

לטענת הנתבעת, אין מדובר כאן בשינוי נסיבות מהותי ואין מדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש.

בית-המשפט, בדחותו את התביעה, לא קיבל את גרסתו של התובע ובקובעו, כי עדותו היתה לא אמינה הן בכל הנוגע למצבו הכלכלי הנוכחי והן לגבי היקף החובות, עליהם ידע, ערב החתימה על הסכם הגירושין.

עוד נקבע, כי לא רק שלא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי בין מועד חתימת הסכם הגירושין לבין מועד הגשת התביעה ו/או מועד ההוכחות, אלא שמצבו הכלכלי של התובע השתפר לאור כך שהתובע הגיע להסדר פשרה עם חלק מנושיו ולא שילם להם את מלוא החוב.

בית-המשפט העיר בהחלטתו, כי אין מקום במקרה הנדון לדון בצרכי הקטינים ובהכנסתה של הנתבעת שהרי בתביעה להפחתת מזונות נבחנת רק שאלת השינוי בנסיבות ואין בודקים מחדש את היכולת הכלכלית של הצדדים או את הצרכים של הקטינים {לעניין זה ראה גם תמ"ש (ת"א) 52946/97 ג' א' נ' ג' ב' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (30.03.09); תמ"ש (ת"א) 48694/00 ה' א' נ' ה' ו' ר', פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.09)}.
ב- רמ"ש 28434-10-15 {פלונית נ' פלוני, טרם פורסם (26.11.15)} נדונה בבקשת רשות ערעור על שתי החלטותיו של בית-המשפט לענייני משפחה: האחת, במסגרתה פסק מזונות זמניים למבקשת {החלטה מיום 28.07.15}. השניה, במסגרתה דחה את בקשת המבקשת להעלות את סכום המזונות הזמניים שפסק לה במסגרת ההחלטה הראשונה {החלטה מיום 18.08.15}.

יוער, כי החלטת המזונות הזמניים מיום 28.07.15 התבססה גם על העובדה כי המבקשת אינה נושאת בהוצאות המדור, שכן ממשיכה להתגורר בבית שבבעלות המשיב ללא כל תשלום מצידה.

ואולם, בין לבין, עזבה המבקשת את דירת המשיב ושכרה דירה בדמי שכירות של 3,100 ש"ח לחודש. מכאן הכנסתה הפנויה תקטן ומן הראוי להגדיל את סכום המזונות שהושתו על המשיב. בית-המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 18.08.15 דחה בקשתה של המבקשת להגדיל את סכום המזונות הזמניים.

בית-משפט של ערעור קיבל את הערעור הנסוב על ההחלטה השניה בנוגע להגדלת סכום המזונות הזמניים בקובעו, כי הוצאות המדור החדשות של המבקשת מהוות שינוי מהותי המצדיק הגדלת שיעור המזונות לאלתר.

סביר כי בית-משפט קמא פסק את סכום המזונות הזמניים שהטיל על המשיב, בשיעור של 700 ש"ח, בין היתר, לנוכח העובדה כי לא היו למבקשת באותה עת הוצאות מדור. הדבר כאמור היווה שיקול מרכזי בהחלטתו כפי שציין זאת בית-משפט עצמו באותה החלטה. ואולם, משחל שינוי מהותי בנתון עובדתי זה, יש לומר כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק הגדלת המזונות הזמניים לאלתר.
בית-משפט של ערעור הדגיש, כי אין להמתין עם החלטת ההגדלה עד ישיבת קדם המשפט שכן מדובר בקטין הזקוק למזונותיו ותקופת המתנה של כארבעה חודשים אינה קצרה ובשים-לב כי הישיבה הקבועה לצדדים היא ישיבת קדם משפט ולא בטוח כי במסגרתה יתבררו מלו הנתונים על אודות הכנסות המבקשת או הצדדים.

ב- תמ"ש (ב"ש) 11170-11-14 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2016(1), 1032 (2016)} נדונה השאלה האם אב אשר ניסה לפגוע באם ילדיו כדי להתחמק מתשלום מזונות ילדיו וכיום מרצה עונש של מאסר ממושך, יזכה להקטנת מזונותיו בטענה של שינוי נסיבות?

במקרה הנדון, נדונה תובענה להפחתת מזונות קטינות, אשר הגיש אבי הקטינות, המרצה עונש מאסר לאחר שניסה להרעיל את אימן, תוך סיכון חיי הקטינות, וזאת בעקבות נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגדו לצורך גביית דמי המזונות.

הצדדים חתמו על הסכם גירושין בו הוסדר, בין השאר, מזונות הבנות.

באחד מן הימים, נעצר התובע והוגש נגדו כתב אישום. כתב האישום כולל מספר אישומים, ובהם ניסיון לרצח כלפי הנתבעת באמצעות אבקת רעל. כן הואשם התובע במעשי פזיזות ורשלנות שיש בה כדי לסכן את חיי הבנות ואת חיי חבריה לעבודה של הנתבעת. התובע הורשע בהסדר טיעון תוך שנגזר על התובע, בין היתר, מאסר בפועל של 8.5 שנים.

התובע טען, כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי המצדיק הפחתת המזונות. לטענתו, במועד החתימה על ההסכם ו/או עד שנה טרם הגשת התביעה עמדה השתכרותו מעבודתו כשכיר בגובה של 19,285 ש"ח בחודש כשכר בסיס ללא שעות נוספות.

כיום, על-פי הנטען, בהיותו מרצה עונש מאסר, אין הוא יכול לזון את הקטינות, ועל-כן יש להעמיד את דמי המזונות בגובה מינימלי, עד 1,350 ש"ח בחודש לכל קטינה, עד סיום ריצוי עונשו.

כן טוען התובע, כי לנתבעת הכנסות גבוהות וקבועות, הן מעבודתה כמנהלת חשבונות והן מדמי שכירות בגין הדירה שבבעלותה, כאשר אין לה הוצאות בגין מדור שכן מתגוררת בדירת שירות בכפר הנוער.

מנגד, הנתבעת טענה כי לא חל שינוי נסיבות מהותי שנובע ממקור חיצוני ואובייקטיבי שלתובע לא היתה שליטה עליו.

בית-המשפט דחה התביעה בקובעו כי לא מצא מקום ליתן סעד בידי התובע נוכח מעשיו החמורים וכי דין התביעה להידחות אך מטעם זה בלבד. אין מקום ליתן לתובע לבוא בפתחי שערי בית-המשפט, בייחוד בשים-לב למניעים שעמדו מאחורי מעשיו אלו.

המבקש לשנות פסק-דין של בית-המשפט, צריך וחייב לבוא בידיים נקיות - וזה לא המקרה דנן.

המשפט הישראלי מכיר בעיקרון הכללי, לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". מהות עיקרון זה טמונה בשאלה האם לאור מעשהו הבלתי-חוקי של התובע כשלעצמו, אין מקום לשלול ממנו סעד, בהתבסס על העיקרון לפיו אין חוטא יוצר נשכר והרצון שלא לתת לאדם ליהנות מפרי חטאו.

תכליתו של כלל זה הינה למנוע את השימוש בבית-המשפט כמכשיר לביצוע מעשים בלתי-כשרים. דוקטרינה זו מבטאת את סלידתו של בית-המשפט ליתן סעד לאדם שתביעתו מבוססת על מעשה שביצע בניגוד לחוק.

בבוא בית-המשפט להחליט מתי החוטא יצא נשכר, דהיינו, אימתי אדם יהיה זכאי לפיצוי בגין עוולה הצומחת לו מהתנהגותו הבלתי-חוקית, יעמדו לנגד עיניו שני שיקולים עיקריים:

(1) מידת הפליליות וחוסר המוסריות שבמעשה - כמובן שככל שאלו חמורים יותר תגבר הנטיה שלא להתיר זכות לפיצוי.

(2) הקשר הסיבתי בין ההתנהגות הלא מוסרית לבין הנזק שנגרם - נקבע בפסיקה שלא מספיק שהמעשה הפלילי היה חוליה בשרשרת ארוכה של מעשים שהובילו לקרות הנזק, אלא צריך שיהיה קשר סיבתי הדוק.

הכלל כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", בא למעשה להרתיע את העבריינים על-ידי כך שבית-המשפט לא יעניק סעד, במקרים בהם הזכאות לסעד צמחה תוך כדי פעילות לא חוקית.

בנסיבות דנן, בית-המשפט סבר, כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, וזאת תוך היקש לתחולת הכלל כפי שהוכר בדינים השונים במשפט הישראלי.

העיקרון המשפטי לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" יכול ויחול גם בדיני המשפחה.

אין חולק בדבר חומרת מעשיו של התובע, אשר גרם לסיכון חייהם של התובעת ושל הקטינות וכן של אנשים ששהו בסביבת התובעת סמוך לקרות הארועים המפורטים בכתב האישום.

כפי שצויין בגזר הדין ובכתב האישום המניע למעשיו של התובע היה נקיטת הליכי הוצאה לפועל על-ידי הנתבעת לצורך גביית המזונות.

התובע, ניסה לחמוק מחובתו לתשלום מזונות הקטינות באמצעות ביצוע מעשים פליליים, תוך סיכון חיי התובעת וחיי הבנות. כעת, עותר התובע להקלה בחיובו במזונות, תוך ציון בכתב התביעה בדבר שינוי נסיבות עקב עונש המאסר שהוטל עליו.

בסיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע, כי די בהתנהגותו הפסולה והחמורה של התובע כדי להביא לדחיית התביעה להקטנת המזונות ובציינו כי אף לגופו של עניין, לא מצא כי התובע הוכיח תחולתו של שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי גובה המזונות.

זאת ועוד. בית-המשפט ב- תמ"ש (נצ') 17732-07-12 {י.א. נ' ח.ק.א., תק-מש 2013(1), 126 (2013)} ריכז הנחיות ותנאי הפסיקה הצריכים להדריכנו בבואנו לדון בתביעה להפחתת היקף החיוב שנטל על עצמו הורה במסגרת הסכם המסדיר מזונות ילדיו. ואלה הם:

הראשונה, ככלל, חוזים יש לכבד ולאכוף ובענייני משפחה, קל וחומר {תמ"ש (כ"ס) 3351/07 מ. נ. נ' מ. ש., פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.09); תמ"ש (כ"ס) 28977/02 פלונית נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.10.09)}. כיבוד ואכיפת חוזה מתיישב עם אינטרס סופיות הדיון. יחד-עם-זאת, יש ומתבקש צורך להתאים סכומי המזונות לתנאי החיים המשתנים {ע"מ (ת"א) 1200/05 ה. ע. נ' ה. א., פורסם באתר האינטרנט נבו (23.03.06)}.

השניה, בשל כך, בענייני מזונות נוהג בית-המשפט לקרוא לתוך הסכם גירושין תנאי מכללא, כי שינוי מהותי בנסיבות מתיר פניה חוזרת לערכאות, גם הדבר לא נרשם וזאת לאור הלכת שטראוס {ע"א 259/75 שטראוס ואח' נ' שטראוס, פ"ד ל(2), 358 (1976); ע"א 177/81 רחל גלעדי נ' דר ישראל גלעדי, פ"ד לו(3), 179 (1982)}.

השלישית, שינוי נסיבות מהותי נבחן בראיה השוואתית בין מצב הדברים ערב חתימת ההסכם לבין מצב הדברים בעת הגשת התביעה להפחתת המזונות {ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1), 215 (1995); ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1), 767 (1984); ע"מ (ת"א) 1200/05 ה' ע' נ' ה' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (23.06.06)}.

הרביעית, השינוי צריך למצוא ביטוי בהרעה כלכלית כללית במצב החייב במזונות {תמ"ש (יר') 11645/97 א.מ. נ' ל.מ., פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.06)}.

החמישית, אם אין זה צודק בשל שינוי הנסיבות להשאיר החיוב על כנו אואם אכיפת הפסק הפכה לבלתי צודקת לחלוטין, יכול בית-המשפט להתערב בחיוב החוזי המוסכם ולשנותו {תמ"ש (ת"א) 101871/97 וידס נ' וידס, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.99)}.

השישית, לעניין השאלה אם האכיפה צודקת אם לאו, יש לבחון גם האם האכיפה של הפסק מותירה לחייב מינימום לקיום אנושי מינימאלי לאחר מיצוי כל פוטנציאל השתכרותו והתחשבות ברכושו.

השביעית, על מבקש השינוי לפעול בתום-לב ובניקיון כפיים.

השמינית, על התובע להוכיח שינוי הנסיבות בראיות משכנעות או לעמוד במידת הוכחה של יותר מאשר מאזן הסתברויות {תמ"ש (ת"א) 67374/97 א.ב נ' י.ב, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.12) שם דובר על "נטל ראיה גבוה במיוחד"}.

התשיעית, ההכרעה השיפוטית תבוסס בסופו-של-יום על ההתרשמות הכוללת של בית-המשפט {המבוססת על שיקולים מהדין אך גם שיקולי צדק והגינות}, האם מדובר במקרה המשתייך לקבוצת המקרים הנדירים/בולטים המצדיקים שינוי במזונות.