הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל
הפרקים שבספר:
- עילת התובענה
- ערכאת השיפוט - יכולת בחירת הערכאה על-ידי האישה
- מזונות ילדים
- מזונות זמניים
- בקשה לעיון חוזר
- מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה - מבוא
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - החריג
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות אישה
- מקור החיוב במזונות
- חובת ההוכחה בתביעה למזונות
- מזונות הכרחיים
- מזונות מדין צדקה
- צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
- קצבת המוסד לביטוח לאומי - הפחתה מסכום המזונות או הוספה
- ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו
- הסכם בין ההורים בנוגע לקטין כמחייב את הקטין
- תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
- פסיקת מזונות במשמורת משותפת
- פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין וחיוב בריבית פיגורים
- עניינים שונים
- פתח דבר
- קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת
- מקרים בהם ישללו מן האישה מזונותיה
- הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה
- קציבת מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום-הלב
- הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
- צו הפטר מחוב המזונות
- מזונות מן העזבון - מבוא
- סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
- הזכות למזונות
- גדרי הזכות למזונות
- הוצאות הכשרה למשלח יד
- קביעת המזונות
- בקשה לקביעת המזונות
- דרכי סיפוק המזונות
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות
- סדר העדיפות בין הזכאים
- עסקאות בזכות למזונות
- סדר עדיפות בין חובות העזבון
- בירורם וסילוקם של חובות
- מועד החלוקה
- נושא החלוקה
- שמירת דיני משפחה
- אפוטרופסות לענייני משפחה
- שיפוט בתי-דין דתיים
- מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
- בקשה לפסיקת מזונות זמניים לבעל
- פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
- דוגמאות כתבי בי-דין
גדרי הזכות למזונות
סעיף 57 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"57. גדרי הזכות למזונות (תיקון: התשכ"ט)
(א) הזכות למזונות היא:
(1) לבן זוגו של המוריש - כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית-המשפט לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית-המשפט לעשות כן בנסיבות העניין ובשים-לב לזכויות ילדי המוריש;
(2) לילדי המוריש - עד גיל 18, לילד נכה - כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש - כל עוד הוא חולה נפש, ולילד מפגר - כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969;
(3) לילד בגיר של המוריש שבית-המשפט ראה לפי הנסיבות שמן הראוי לקבוע לו מזונות - עד גיל 23;
(4) להורי המוריש שהדאגה לפרנסתם היתה עליו ערב מותו - כל ימי חייהם.
(ב) בן הזוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מעזבונו.
(ג) איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה.
(ד) ילד, לעניין מזונות - לרבות ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המוריש שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו היתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו."
משילוב הוראת סעיף 56 ו- 57(ד) לחוק הירושה, נמצא כי נכד זכאי למזונות מן העזבון, אם מתקיימים שני תנאים מצטברים:
ראשית, הנכד נופל למסגרת הדיבור "ילד" {כפי שדיבור זה מוגדר בסעיף 57(ד) לחוק הירושה}.
שנית, הנכד זקוק למזונות {כאמור בסעיף 56 לחוק הירושה; ראה גם ע"א 616/87 ברטה אנגלמן ואח' נ' שולמית אנגלמן ואח', פ"ד מז(1), 621 (1993)}.
אם-כן, סעיף 57 לחוק הירושה, קובע כי נכד זכאי למזונות מן העזבון, ואולם זאת רק במקרים מסויימים: כאשר הנכד של המוריש נתייתם לפני מות המוריש; שהדאגה לפרנסת הנכד היתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו.
הגבלה כאמור שבחוק הירושה מצביעה על-כך שהמחוקק נתן דעתו על אפשרות חיוב עזבונם של סבים במזונות נכדיהם. כשהוא נתן דעתו על האפשרות הזאת מצא המחוקק לנכון להגביל אותה, כאמור {ראה גם תמ"ש (משפחה יר') 855/98 ח' ק' נ' ז' ח', תק-מש 2008(2), 529, 535 (2008), שם קבע בית-המשפט כי המקרה שעמד בפניו אינו נופל בגדר המקרים אליהם כיוון המחוקק}.
במשפט הישראלי קיימת מגבלת גיל לפסיקת מזונות מן העזבון. המזונות ניתנים לילדי המוריש עד גיל 18, ובנסיבות מתאימות גם לתקופה עד גיל 23 {ראה למשל סעיף 57(א)(2) ו- 57(א)(3) לחוק הירושה}.
ילד שנולד לאחר מות המוריש זכאי למזונות מן העזבון מכוח הוראת סעיף 57(ד) לחוק הירושה. באשר לזכות למזונות אין הגבלה של תקופה ממות המוריש ועד ליום הולדת העובר {תמ"ש (משפחה קר') 13530/08 "משפחה חדשה" ארגון לקידום הזכויות במשפחה נ' מרכז רפואי רמב"ם, תק-מש 2009(4), 211, 221 (2009)}.
על-פי הוראות חוק הירושה, על תובע שהינו נכה להוכיח שני תנאים מצטברים כדי לזכות במזונות:
האחד, שהינו זקוק למזונות, כאמור בסעיף 56 לחוק הירושה.
השני, שהינו נכה, כאמור בסעיף 57 לחוק הירושה ובשים-לב כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע {ת"ע (ת"א) 5070/00 יהשוע מנור נ' עזבון המנוח בן עמי מנור, תק-מש 2002(3), 16, 17 (2002)}.
הוראת סעיף 57(ב) לחוק הירושה שוללת את זכאותו של בן הזוג הנותר בחיים למזונות מן העזבון, כאשר זכאות זו נשללת ממנו, עובר למותו של בן הזוג. שלילת הזכאות עשויה לנבוע מסיבות שונות.
קיימים מספר מקרים בהם תישלל הזכות למזונות מן העזבון {ראה גם ע"א 134/70 שרלוטה לוי נ' עזבון המנוח יוסף לוי, פ"ד כד(2), 720 (1970); עז' (חי') 192/98 אנג'לה חיימוביץ נ' עזבון המנוח יעקב חיימוביץ, תק-מש 2001(3), 313, 316 (2001)}. ואלה הם:
הראשון, כאשר ניתן פסק-דין השולל את זכאות בן הזוג למזונות, המהווה מעשה-בית-דין.
השני, כאשר הוכרזה האישה כמורדת, ועברה התקופה בה יכלה לשוב בה ממרידתה.
השלישי, אישה שעזבה את הבית או שהוכרזה כמורדת, אולם טרם חלפה התקופה בה זכאית היא לשוב ממרידתה.
ב- ת"ע (משפחה חי') 4022/06 {ש. ע. ג. נ' ג. ס., תק-מש 2011(2), 684, 694 (2011)} קבע בית-המשפט כי התובעת לא נכנסת לגדר "בן זוג" ולפיכך אינה עונה על תנאי הזכאים למזונות מן העזבון. לתובעת לא היתה כל זכות למזונות מהמנוח ערב פטירתו ולפיכך חל סעיף 57(ב) לחוק הירושה ואינה זכאית למזונות מהעזבון.
כדי להכיר במערכת יחסים כמערכת יחסים כידועים בציבור יש להוכיח שני יסודות: האחד, חיי משפחה. השני, ניהול משק בית משותף.
מוסד הידועים בציבור נולד בעצם כתחליף למוסד הנישואין, ומבוסס על מודל החיים המשותפים ללא נישואים. ניתוק הקשר בין בני הזוג, מסור לבני הזוג, מבלי שיהיה צורך לנמק את הניתוק או להצדיקו, להבדיל ממוסד הנישואין.
פסיקת בית-המשפט מכירה בכך שחיים כידועים בציבור מקימים לאישה עילה מכוח יחסיים חוזיים שנוצרו הלכה למעשה בין בני הזוג ולפיה יקבע, אם מערכת היחסים שבין בני הזוג הקונקרטית, אומד-דעתם, כוונותיהם הסובייקטיביות, יוצרים הסכם משתמע לתשלום המזונות.
הפן האחר של אותה פסיקה מלמד שגם אם לא הוכח קיומה של התחייבות חוזית בין הידועים בציבור, קיימת עילה מכוח שיקולי הגינות, תום-לב, דיני ההסתמכות והרצון להגן על הצד הנזקק והחלש על-ידי יצירת חיוב של מזונות משקמים {ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1), 12 (1998); רע"א 8256/99 פלונית נגד פלוני, פ"ד נח(2), 213 (2003)}.
לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט ב- בש"א (משפחה קר') 878/08 {ס. ר. נ' ר. ע., תק-מש 2008(3), 648, 657 (2008)} כי קיימת עילה בדין לחיוב בן זוג במזונות או מזונות משקמים.
זאת ועוד. למרות הקושי, במהלך עשרות שנים של פסיקה התגבשו מספר דרישות מינימום להגדרת הידועים בציבור.
ההגדרה המקובלת לידועים בציבור הינה "בני זוג המנהלים חיי משפחה במשק בית משותף" {ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1), 617 (1970)}.
השאלה מהם "חיי משפחה" קשה להגדרה ממצה, וכך במיוחד נוכח השינויים החברתיים הרבים שחלו במהלך השנים האחרונות ביחס לאופיו ולטיבו של התא המשפחתי.
במקרים מתאימים, יש להכיר בתא המשפחתי אף כאשר הזוגיות אינה מבוססת על קשר פורמאלי של נישואין ואין תכליתה גידול צאצאים, אולם מבחינת עוצמת הקשר, בני הזוג דבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והקשר הזוגי ביניהם מבוסס על יחסי אישות וכולל יסודות אמוציונאליים וכלכליים {בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית-הדין הרבני לערעורים ואח', תק-על 2006(4), 3866 (2006)}.
המבחן הוא גמיש ביותר, כי אין מתכונת אחת של "חיי משפחה במשק בית משותף" המצויה אצל כל הזוגות, ושונים הדברים כמעט מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם ועוד.
כך שאין לך מבחן נוקשה אובייקטיבי אלא מעין תדמית משתנה של יחסים בין בני זוג שמרכיביה שונים מזוג לזוג.
לעיתים פסיקת בתי-המשפט בחנה את מערכת היחסים של בני הזוג על-פי קריטריונים סובייקטיביים {ראה למשל ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1), 431 (1989)}, ובמקרים אחרים נתנה משקל רב יתר לתפיסה הסובייקטיבית של כיצד ראו בני הזוג את היחסים ביניהם, להבדיל ממה שנראה בעיני אחרים {ראה למשל ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן, פ"ד לט(2), 690 (1985)}.
ב- ע"א 7021/93 {אסתר בר-נהור נ' עזבון המנוח גבריאל, תק-על 94(3), 1512 (1994)} נדונה שאלת זכאותה של ידועה בציבור למזונות מן העזבון.
במקרה הנדון, בית-משפט קמא למד מן ההסכם שערכו הצדדים על כוונה מוסכמת שלא להיחשב מן הבחינה המשפטית ל"ידועים בציבור". ההסכם הנ"ל גם הסדיר את יחסי הרכוש ואת התוצאות הכלכליות של פרידה ו/או מוות בין הצדדים.
בית-משפט קבע, כי לצרכי סעיף 57(ג) לחוק הירושה אין להסכמה האמורה משמעות משפטית, שהרי לא ניתן לשלול מראש, בהסכמה, מסקנה משפטית העולה מעובדות מוכחות, ומכל מקום, לא הכינוי המשפטי ההולם הוא הקובע בכגון דא, אלא קיום התנאים העובדתיים כנדרש בסעיף 57(ג) לחוק הירושה.
בסיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע, כי מן הבחינה העובדתית חיו בני הזוג כידועים בציבור לפיכך אין משמעות לעובדה שבני הזוג קבעו בהסכם "שאין בכוונתם ליצור מצב משפטי של ידועים בציבור".
כלומר, מקום והתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 57(ג) לחוק הירושה, קמה הזכאות למזונות. משקמה הזכאות למזונות, ממילא לא ניתן להתנות עליה.
ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 50982-02-12 {א' נ' ז' ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (08.09.13)} נדונה השאלה האם למרות שההסכם תקף נחשבת התובעת כידועה בציבור ומהו תוקף ויתור התובעת על מזונות מן העזבון.
בית-המשפט קבע, כי לסעיף בהסכם שקבע שלתובעת אין זכות למזונות מן העזבון, אין כל תוקף.