botox

מעצר בפיקוח אלקטרוני

1. כללי
סעיפים 22א עד 22יג לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 {ייקרא להלן: "חוק המעצרים"} קובעים כדלקמן:

"22א. הגדרות (תיקון התשע"ה)
בסימן זה:

"אמצעי לפיקוח אלקטרוני" - אמצעי המנטר באמצעים אלקטרוניים ובאופן רציף את נוכחותו של מפוקח במקום הפיקוח;

"חברה מפעילה" - חברה אחת או יותר, המקיימת אחר הוראות פקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש), התשל"ב-1972, שהמדינה התקשרה עמה, לשם אספקה והפעלה של אמצעי הפיקוח האלקטרוני, ולביצוע בקרה בכל הנוגע לפעולתם, בהתאם לנהלים שהורה השר לעניין זה;

"חוק הנוער" - חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971;

"חוק שחרור על-תנאי" - חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001;

"טכנאי פיקוח אלקטרוני" - נציג החברה המפעילה שהוסמך לבצע עבודות התקנה, תחזוקה ובקרה של אמצעי לפיקוח אלקטרוני לפי סעיף 22ז;

"הממונה" - מי שמונה לתפקיד הממונה על הפיקוח האלקטרוני לפי סעיף 22ח(א);

"המנהל" - מי שמונה לתפקיד מנהל הפיקוח האלקטרוני, לפי סעיף 22ו(א);

"מפוקח" - עצור שבית-המשפט הורה כי יהיה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני לפי הוראות סעיף 22ב, במקום פיקוח כפי שיקבע, או אסיר שוועדת שחרורים החליטה לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר, בתנאי פיקוח אלקטרוני, בהתאם להוראות סעיפים 3 עד 5, 13 ו- 13א לחוק שחרור על-תנאי ממאסר;

"מקום מעצר" - כמשמעותו בסעיף 7(1);

"מקום פיקוח" - המקום שבית-המשפט קבע כי המפוקח יהיה נתון בו בפיקוח אלקטרוני;

"הנציב" ו"סוהר בכיר" - כהגדרתם בפקודת בתי הסוהר;

"סייר פיקוח אלקטרוני" - נציג החברה המפעילה שהוסמך לבצע פעולות סיור לפי סעיף 22ז;

"פיקוח אלקטרוני" - באמצעים אלקטרוניים על עמידתו של עצור הנמצא במעצר במקום פיקוח או של משוחרר על-תנאי ממאסר, בתנאי המגביל את יציאתו ממקום מסוים או את כניסתו למקום מסוים;

"פקודת בתי הסוהר" - פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971;

"תכנית הפיקוח" - מעצר בפיקוח אלקטרוני שעליה החליט בית-המשפט לפי סעיף 22ד(1);

"תקופת הפיקוח" - תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני, אם נקבעה, בתכנית הפיקוח;

"השר" - השר לביטחון הפנים.

22ב. החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני (תיקון התשע"ה)
(א) מצא בית-המשפט כי התמלאו התנאים למתן צו מעצר לפי הוראות סעיף 21(א), וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה כאמור בסעיף 21(ב)(1), רשאי הוא, בכפוף לשאר הוראות סעיף זה, להורות כי חלף החזקת העצור במקום מעצר, יימצא העצור במקום שיקבע ולמשך תקופה שיקבע, בתנאי פיקוח אלקטרוני (בחוק זה: "מעצר בפיקוח אלקטרוני"), אם התקיימו כל אלה:

(1) הנאשם נתן את הסכמתו לכך;
(2) בית-המשפט מצא כי בנסיבות המקרה מעצר בפיקוח אלקטרוני יאפשר את השגת תכלית המעצר, לאחר ששקל, בין השאר, את כל אלה:

(א) חומרת העבירה שבה מואשם הנאשם;
(ב) עברו הפלילי של הנאשם;
(ג) אם נעצר הנאשם במעצר בפיקוח אלקטרוני בעבר - האם עמד בתנאי הפיקוח, בהתאם לדיווח שימסור התובע לעניין זה.

(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), מצא בית-המשפט כי יש לעצור את הנאשם, לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות המפורטות להלן, אלא-אם-כן שוכנע בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ובכלל זה היותו של הנאשם קטין, ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני:

(1) עבירה מהעבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג);
(2) עבירה לפי סעיף 257, 258 או 259 לחוק העונשין;
(3) עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;
(4) עבירה לפי סעיף 2, 3 או 4 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003.

(ג) לשם החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני יקבל בית-המשפט דיווח מאת המנהל או מי מטעמו כי התקיימו כל אלה:

(1) מעצר העצור בפיקוח אלקטרוני עומד במכסת מספר המפוקחים שקבע השר לפי סעיף 22יב;
(2) מקום הפיקוח המוצע ואמצעי התקשורת בו מאפשרים פיקוח אלקטרוני, והושלמו בו ההתאמות הנדרשות לשם קיום הפיקוח האלקטרוני.

(ד) סבר המנהל כי בשל התקיימותן של נסיבות מיוחדות לא ניתן להפעיל, באותה העת את תכנית הפיקוח המוצעת מטעמים של סכנה לפגיעה בביטחון הנפש, יפנה לקבלת חוות-דעת מקצין משטרה בכיר בעניין; מצא קצין משטרה בכיר כי לא ניתן להפעיל את תכנית הפיקוח כאמור, תובא חוות-דעתו המנומקת לפני בית-המשפט לשם קבלת החלטה לפי סעיף-קטן (ג); לא יחליט בית-המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני בניגוד לחוות-דעת כאמור אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ה) לא הוגש דיווח המנהל לפי סעיף-קטן (ג) בתוך חמישה ימי עבודה מיום שהורה על כך בית-המשפט, יובא העצור לפני שופט בתוך 24 שעות מתום המועד האמור.

22ג. תסקיר מעצר לעניין מעצר בפיקוח אלקטרוני (תיקון התשע"ה)
(א) הורה בית-המשפט על הגשת תסקיר מעצר בהתאם להוראות סעיף 21א, לשם דיון בעניין מעצר בפיקוח אלקטרוני, יכלול תסקיר המעצר התייחסות גם לכל אלה:

(1) התאמת העצור למעצר בפיקוח אלקטרוני;
(2) מקום הפיקוח המוצע;
(3) בני משפחה או דיירים נוספים המתגוררים במקום הפיקוח המוצע, וכן אפשרות התאמתם של בני המשפחה או הדיירים כאמור, או של אדם אחר, לשמש ערבים לקיום תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני.

(ב) על-אף האמור בסעיף 21א(א), לא יורה בית-המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר מעצר כאמור בסעיף-קטן (א) לגבי עצור כמפורט להלן, אלא מטעמים חריגים שיירשמו:

(1) מי שנאשם בעבירה המנויה בסעיף 22ב(ב);
(2) מי שנעצר או נאסר בעבר.

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בסעיף 10ז(ב) לחוק הנוער.

22ד. תכנית הפיקוח (תיקון התשע"ה)
החליט בית-המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני:

(1) יפרט בהחלטתו את כל אלה:

(א) כתובת מקום הפיקוח;

(ב) תקופת הפיקוח, אם נקבעה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 60 עד 62א;

(ג) (1) פרקי זמן שבהם רשאי המפוקח לצאת ממקום הפיקוח, לתכלית מבין התכליות המנויות בפסקת-משנה (2), שתפורט בהחלטה (בסימן זה: "חלון פיקוח"), אם סבר בית-המשפט כי יש מקום לכך, ומצא כי אין במתן אפשרות ליציאה כאמור כדי לסכל את מטרת המעצר בפיקוח אלקטרוני וכי יש דרך סבירה לפקח על המפוקח בזמן חלון הפיקוח.
(2) חלון פיקוח יכול שיהיה לשם קבלת טיפול רפואי, טיפול נפשי או טיפול אחר הדרוש למפוקח, פגישה עם קצין מבחן בהתאם להמלצת שירות המבחן, ולגבי מפוקח שהוא קטין - גם לשם לימודים בבית ספר, ויכול שיהיה לתכלית אחרת שהומלצה בתסקיר המעצר, או לתכלית חשובה אחרת, מטעמים שיירשמו;

(ד) מגבלות ותנאים נוספים שיחולו על המפוקח בתקופת הפיקוח, לרבות הטלת ערובה, כהגדרתה בסעיף 41, להבטחת מילוי התנאים שנקבעו בהחלטה על המעצר בפיקוח אלקטרוני וקביעת מלווים למפוקח בזמן חלון הפיקוח, אם מצא בית-המשפט כי הדבר נדרש; לעניין זה יחולו הוראות סעיפים 46 ו-48(א) למעט פסקה (1) המובאת בו, בשינויים המחויבים, ובלבד שכל החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני תכלול צו איסור יציאת המפוקח מן הארץ;

(2) יקבע בהחלטתו כי אדם שנמצא מתאים ונתן את הסכמתו לכך, יהיה ערב לקיום תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור בפסקה (1)(ג) ו- (ד), ואם נקבע חלון פיקוח לשם יציאה לעבודה או ללימודים של מפוקח בגיר - יקבע בית-המשפט ערב כאמור גם לעניין העמידה בתנאי חלון הפיקוח במקום העבודה או הלימודים.

22ה. תחולת הוראות לעניין ערובה (תיקון התשע"ה)
הוראות סעיפים 47, 48(ב1) עד (ה), 49 עד 51 ו- 55 יחולו בשינויים המחויבים גם על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

22ו. מינוי מנהל הפיקוח האלקטרוני וסמכויותיו (תיקון התשע"ה)
(א) השר ימנה סוהר בכיר לתפקיד מנהל הפיקוח האלקטרוני.

(ב) המנהל יהיה אחראי לכל אלה:
(1) פיקוח על עמידתם של המפוקחים בתנאי תכנית הפיקוח שנקבעה להם;
(2) ביצוע פעולות בקרה על הפעלת הפיקוח האלקטרוני ועל פעילות חברה מפעילה;
(3) תיאום בין הגורמים השותפים להפעלת תכנית הפיקוח;
(4) קביעת תכניות פרטניות לליווי סוציאלי של מפוקחים, אם סבר כי הדבר נדרש בנסיבות העניין, וכן פיקוח על ביצוע התכניות האמורות;
(5) ביצוע בדיקה, באמצעות הגורם המוסמך לכך בשירות בתי הסוהר, לגבי התאמתו של אמצעי פיקוח אלקטרוני לשימוש בשבת ובחג כהגדרתו בסעיף 29, אחת לשנה ובכל עת שבה יחול שינוי טכנולוגי שיש בו לשנות את אופן הפעלתו של אמצעי כאמור;
(6) כל תפקיד אחר שהוטל עליו לפי הוראות החוק.

(ג) (1) המנהל, ובהעדרו - ממלא מקומו שהשר הסמיך לעניין זה, יהיה רשאי לאשר יציאה חד-פעמית של המפוקח ממקום הפיקוח שלא בהתאם לתנאי תכנית הפיקוח, במקרים אלה:
(א) הוא מצא כי הדבר נדרש בשל צורך רפואי דחוף או טעם דחוף אחר, ובלבד ששוכנע כי יש הצדקה לכך וכי העניין אינו סובל דיחוי;

(ב) היציאה ממקום הפיקוח נדרשת לצורך הופעת המפוקח לפני הממונה או לפני סוהר בכיר שהנציב הסמיכו לכך, כדי לטעון את טענותיו בעניין הפסקת תכנית הפיקוח, והכול כאמור בסעיף 22ח(ב)(3).

(2) המנהל יתעד בכתב את החלטתו לפי סעיף-קטן זה ויודיע עליה לחברה המפעילה, לתובע, למשטרת ישראל ולבית-המשפט.

22ז. הסמכת נציגי חברה מפעילה (תיקון התשע"ה)
(א) הנציב, או מי מטעמו, יסמיך נציגים של חברה מפעילה לבצע תפקידי טכנאות וסיור לשם ביצוע פיקוח אלקטרוני, כמפורט להלן:

(1) לעניין טכנאות - בדיקת היתכנות של התקנת אמצעי פיקוח אלקטרוני במקום הפיקוח המוצע, התקנת אמצעי כאמור במקום הפיקוח שנקבע ובדיקת תקינותו של האמצעי, והכול על פי הוראות שהתקבלו מהמנהל או מי מטעמו;
(2) לעניין סיור - ביקור במקומות פיקוח לפי הוראת המנהל או מי מטעמו.

(ב) לא יוסמך כטכנאי פיקוח אלקטרוני או כסייר פיקוח אלקטרוני אלא מי שהתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא תושב ישראל והוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לדעת המנהל לשמש כטכנאי או כסייר, לפי העניין;
(2) הוא עבר הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי סימן זה, כפי שהורה הנציב בנוהל, ובכלל זה הכשרה לעניין שמירה על פרטיות ועל כבוד האדם;
(3) הוא לא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו לפי סימן זה לבין עניין אישי או תפקיד אחר.

(ג) טכנאי פיקוח אלקטרוני או סייר פיקוח אלקטרוני לא יגלה מידע שהגיע אליו עקב מילוי תפקיד שהוטל עליו לפי סימן זה ולא יעשה בו כל שימוש אלא לשם ביצוע אותו תפקיד; עם הסמכתו יחתום בעל תפקיד כאמור על התחייבות לשמירה על סודיות כאמור.

22ח. הפסקה של מעצר בפיקוח אלקטרוני (תיקון התשע"ה)
(א) השר ימנה סוהר בדרגת גונדר משנה לפחות הכשיר להיות שופט שלום לתפקיד ממונה על הפיקוח האלקטרוני.

(ב) (1) היה לממונה יסוד סביר להניח כי מפוקח הפר את תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני וחזר והפר אותם גם לאחר התראה או כי הפר הפרה מהותית של תנאי הפיקוח, והוא קיבל דיווח בכתב מהמנהל או מי מטעמו על הפרות כאמור, רשאי הוא להורות על הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני והחזרת המפוקח למעצר במקום מעצר.
(2) לשם החלטתו לפי פסקה (1), ישקול הממונה, בין השאר, את חומרת העבירה שבה מואשם המפוקח ואת נסיבותיה, את מהות ההפרה ואת נסיבותיה, וכן נסיבות נוספות הנוגעות לעניין, ובכלל זה את היותו של המפוקח קטין.
(3) לא יורה הממונה על הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני של מפוקח לפי פסקה (1), אלא לאחר שנתן למפוקח הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו או לפני סוהר בכיר שהשר הסמיכו לכך.
(4) ניתנה למפוקח הזדמנות לטעון את טענותיו כאמור בפסקה (3) וטרם התקבלה החלטת הממונה לפי פסקה (1), יהיה הממונה או הסוהר הבכיר כאמור בפסקה (3), רשאי להורות על החזקתו של המפוקח במקום מעצר לפי פסקה (1) לתקופה שלא תעלה על 24 שעות, מטעמים שיירשמו.

(ג) (1) הורה הממונה על הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור בסעיף-קטן (ב), יובא העצור לפני בית-המשפט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום שלושה ימים מהפסקת המעצר כאמור, ולעניין מפוקח שהוא קטין - לא יאוחר מתום 36 שעות מהפסקת המעצר; בית-המשפט יבחן את החלטת הממונה ויהיה רשאי להותירה על כנה, לבטלה, או להורות על המשך החזקתו של העצור במעצר בפיקוח אלקטרוני, בתנאים שיקבע; בדיון לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 21(ב)(2) ו- (ג); בסעיף זה, "בית-המשפט" - בית-המשפט שהורה על מעצרו של הנאשם בפיקוח אלקטרוני, ולעניין קטין - בית-משפט לנוער או שופט נוער, כהגדרתם בחוק הנוער, ככל הניתן.
(2) לא הובא מפוקח לפני בית-המשפט בתוך שלושה ימים או בתוך 36 שעות, לפי העניין, יוחזר למעצר בפיקוח אלקטרוני, ואולם בית-המשפט, לבקשת תובע ומטעמים מיוחדים שיירשמו, רשאי להורות על המשך מעצרו של המפוקח במקום מעצר לפרק זמן שיקבע ושלא יעלה על 24 שעות נוספות, לשם קיום הדיון לפניו.
(3) לעניין פסקאות (1) ו- (2), לא יובאו שבתות וחגים במניין.
(4) דיון לפי סעיף-קטן זה בעניינו של קטין שעל בית-המשפט לקיימו עם צאת השבת או החג, יתקיים בתוך שש שעות מצאת השבת או החג; לעניין זה, "חג" - כהגדרתו בסעיף 29.

(ד) עצור, מפוקח ותובע רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט כאמור בסעיף-קטן (ג) לפני בית-משפט שלערעור, שידון בה בשופט יחיד; בקשת רשות ערעור תוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית-המשפט, אולם בית-המשפט שלערעור רשאי להאריך את המועד האמור מטעמים שיירשמו.

(ה) נתפס מפוקח שוהה מחוץ למקום הפיקוח שלא בהתאם לתנאי תכנית הפיקוח באופן העולה כדי הפרה מהותית של תנאי הפיקוח, יובא לפני הממונה או לפני סוהר בכיר כאמור בסעיף-קטן (ב)(3), לשם בחינת הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני לפי סעיף-קטן (ב)(1), בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ- 24 שעות ממועד תפיסתו, ועד להבאתו כאמור יוחזק במקום מעצר; לעניין זה לא יובאו שבתות וחגים במניין.

(ו) הוראות סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר לא יחולו לגבי החלטת הממונה לפי סעיף זה.

(ז) לעניין סעיף זה, "הפרה מהותית של תנאי הפיקוח" - כל אחד מאלה:

(1) יציאה ממקום הפיקוח שלא לפי תכנית הפיקוח או בלא קבלת אישור לכך, לרבות יציאה לחלון פיקוח שלא לפי השעות שנקבעו לכך, והכול לפרק זמן או בתדירות שקבע המנהל בנוהל שאישר הנציב והובא לידיעת המפוקח;
(2) ביצוע עבירה בתקופת הפיקוח;
(3) פגיעה מכוונת בציוד הפיקוח האלקטרוני או ניתוקו במעשה או במחדל על ידי המפוקח, בסיועו או באמצעות אחר, או אי-דיווח על כל פגיעה או תקלה בציוד הפיקוח האלקטרוני שהמפוקח היה מודע לה;
(4) אי-שיתוף פעולה עם נציג שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או נציג החברה המפעילה, בכל עניין הנוגע לתכנית הפיקוח, או לבירור בדבר עמידה בתנאי תכנית הפיקוח.

22ט. בירור הפרת תנאי תכנית הפיקוח (תיקון התשע"ה)
(א) התעורר חשד להפרת תנאי תכנית הפיקוח, רשאי המנהל או סוהר שהמנהל הסמיכו לכך, לשם בירור ההפרה:

(1) לדרוש מכל אדם שעשויה להיות לו נגיעה לעניין למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;
(2) לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך העשויים לכלול מידע בנוגע לעמידה בתנאי תכנית הפיקוח או להפרתם; בפסקה זו, "מסמך" - לרבות פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995;
(3) להיכנס למקום הפיקוח.

(ב) סירב מפוקח להיענות לבקשת המנהל או סוהר לפי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, רשאי הממונה להורות על הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני והחזרתו של המפוקח למעצר במקום מעצר לפי הוראות סעיף 22ח(ב)(1), ויחולו לעניין זה שאר הוראות סעיף 22ח, בשינויים המחויבים.

22י. סמכויות עיכוב ומעצר של סוהר (תיקון התשע"ה)
הוראות סעיף 95ב(א) לפקודת בתי הסוהר יחולו גם בעת ליווי מפוקח ממקום הפיקוח או מתחנת משטרה אל בית מעצר או אל בית סוהר, לשם הבאתו לפני הממונה או לפני סוהר בכיר שהשר הסמיכו לכך לפי סעיף 22ח(ב)(3).

22יא. ביצוע ותקנות (תיקון התשע"ה)
השר ממונה על ביצועו של סימן זה, והוא רשאי, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.

22יב. מכסת מפוקחים בפיקוח אלקטרוני (תיקון התשע"ה)
השר, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע בצו מספר מרבי של מפוקחים שניתן לפקח עליהם בעת ובעונה אחת בפיקוח אלקטרוני, ורשאי הוא לקבוע כאמור בחלוקה לפי מחוזות; לעניין זה, המספר המרבי שיקבע השר כאמור יכלול הן עצורים בפיקוח אלקטרוני לפי חוק זה, והן אסירים ששוחררו על-תנאי בפיקוח אלקטרוני לפי הוראות סעיף 13א לחוק שחרור על-תנאי ממאסר.

22יג. דיווח לכנסת (תיקון התשע"ה)
השר ידווח לוועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, מדי שנה, בתקופה של שלוש שנים מיום תחילתו של חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, על מספר המפוקחים בתכנית הפיקוח ועל מספר המפוקחים שכלפיהם הפעיל הממונה את סמכותו להפסקת המעצר בפיקוח האלקטרוני לפי סעיף 22ח, תוך הבחנה בין מפוקחים שהוחזרו למעצר במקום מעצר ובין מפוקחים שנקבע כי ימשיכו להיות מוחזקים במעצר בפיקוח אלקטרוני."

ב- בש"פ 3673/16 {שגיא מדמון נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 8086 (2016)} קבע בית-המשפט:

"9. על פי מצוות המחוקק, כפי שזו באה לידי ביטוי בהוראות סעיפים 21 ו-22ב לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), מעצרו של נאשם מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו מותנה במספר תנאים מצטברים: (א) קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של הנאשם; (ב) קיומה של עילת מעצר; (ג) והיעדרה של חלופת מעצר שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה. ככל שיגיע בית-המשפט למסקנה כי תנאים אלו מתקיימים, רשאי הוא להורות על מעצרו של נאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני, חלף מעצר מאחורי סורג ובריח, וזאת במידה שיהיה ניתן להגשים את תכלית המעצר גם במתכונת זו [ראו: בש"פ 8155/15 קלר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.12.2015)]. בענייננו, טענתו העיקרית של העורר מופנית נגד הקביעה כי מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום."

ב- מ"ת (נצ') 3300-09-15 {מדינת ישראל נ' ויסאם יוסף, תק-של 2015(3), 87229 (2015)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
1. ביום 21.09.15 קיבל בית-המשפט את בקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים כנגדו.
2. בעקבות הסכמת המשיב להיות במעצר בפיקוח אלקטרוני, הורה בית-המשפט למנהל היחידה לפיקוח אלקטרוני להגיש חוות-דעת בדבר היתכנות המעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובתו של המשיב בכפר דבורייה.

3. ביום 27.09.15, התקבלה חוות-הדעת לפיה אין מניעה לפיקוח אלקטרוני. במסגרת הדיון שהתקיים בפני, טענו הצדדים לעניין מעצר המשיב בפיקוח האלקטרוני. המשך ההליך נקבע למתן החלטה ביום 01.10.15.

4. ביום 16.06.15 נכנס לתוקף, חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, אשר נוסף כסימן ג1 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 סעיפים 22א עד 22יג (להלן: "חוק המעצרים").

5. כך נקבע בהוראת סעיף 22ג לחוק המעצרים הנושא כותרת "תסקיר מעצר לעניין מעצר בפיקוח אלקטרוני"...

6. בענייננו, אין חולק שבמקרה דנן, נכלל המשיב בהוראת סעיף 22ג(ב)(2), חרף זאת, לא נשמעה טענה מהצדדים, לעניין החובה בקבלת תסקיר מעצר, לשם דיון בעניין המעצר בפיקוח אלקטרוני.

7. בנסיבות שלפני, לא מצאתי, כי מתקיימים טעמים מיוחדים להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, ללא קבלת תסקיר מעצר בהתאם להוראות חוק המעצרים. אי לכך, ומבלי שיהיה בכך משום גיבוש עמדה, אני מורה על הגשת תסקיר מעצר שיכלול התייחסות בנוסף להוראות 21א לחוק המעצרים, גם את הקבוע בהוראת 22ג(א) לחוק המעצרים, כמפורט לעיל.

8. שירות המבחן יגיש את תסקיר המעצר עד ליום 26.10.15.

9. נקבע להמשך דיון בפני שופט תורן ביום 27.10.15 שעה 10:00.

10. בהינתן האמור, אני מורה על ביטול הדיון הקבוע ליום 01.10.15."

ב- בש"פ 4101/16 {יאסר טאהא נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 12127 (2016)} קבע בית-המשפט:

"16. עם-זאת, במקרים המתאימים יכול עתה בית-המשפט (לאחר התיקון בחוק המעצרים) להורות, בהסכמת העורר, כי חלף החזקתו במעצר מאחורי סורג ובריח - העורר יעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני במקום אחר שאיננו בית מעצר שימצא מתאים לכך, ובתנאי שמעצר כזה יאפשר את השגת תכלית המעצר (ראו: סעיף 22ב(א) לחוק המעצרים; ועיינו: בש"פ 8155/15 קלר נ' מדינת ישראל, בפיסקה 8 (09.12.15); בש"פ 6493/15 מדינת ישראל נ' רביע, בפיסקה 12 (25.09.15); (עניין פופייב, פיסקה 14)). בעניין פופייב הבאתי בהקשר זה מדברי חברתי, השופטת ע' ברון, שעמדה על טיבו של מעצר מסוג זה, וקבעה כך:

"מעמדו של עצור בפיקוח אלקטרוני נבדל ממעמדו של נאשם שנקבע לגביו כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו, מחד גיסא; וממעמדו של עצור מאחורי סורג ובריח שלא ניתן לקבוע בעניינו כי הפיקוח האלקטרוני, הגם שהוא מתווסף לתנאים מגבילים נוספים, מגן באופן מספק מפני מסוכנותו, מאידך גיסא. על-כן, ציינתי כי ניתן להשקיף על אמצעי הפיקוח האלקטרוני כאל אמצעי המצוי ב"מדרג הביניים" בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד תום ההליכים במתקן כליאה."
(ראו: בש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל, בפיסקה 9 (28.02.16)).

במקרה דנן, אמנם מצאתי כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה, אך המלצתו החיובית של שירות המבחן, עברו הנקי של העורר וגילו הצעיר, יחד עם נסיבות חייו המצערות של העורר, במסגרתן נותר יתום ונדרש לפרנס את אחיו, מובילות למסקנה כי אין ודאות שהשארתו מאחורי סורג ובריח עד להכרעה בעניינו הולמת את המסוכנות העולה ממנו. לפיכך אני סבור כי יש מקום לבחון את האפשרות לשבץ את העורר באותו "מדרג הביניים" בין מעצר עד תום ההליכים לבין שחרור לחלופת מעצר.

17. נוכח כל האמור לעיל - לעורר ניתנת בזאת אפשרות להציג עד לתאריך 30.06.16 הצעה ל"מקום פיקוח", כמשמעו בסעיף 22א לחוק המעצרים, שיהיה במקום שונה מזה שהוצע קודם לכן (ואולם יכול שיהיה בכפר מג'ד אל כרום). הצעה זו, ככל שתוגש, תיבחן על ידי שירות המבחן ועל ידי מנהל הפיקוח האלקטרוני בתוך 15 ימים מעת שתוגש, ולאחר מכן תועבר לעיונו של בית-המשפט המחוזי הנכבד, שיכריע ביחס אליה - כמיטב שיקול-דעתו."
{ראה גם בשפ 2289/16 איליה פופייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 3751 (2016)}

ב- בש"פ 8766/15 {אורון זנטי נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(1), 632 (2016)} קבע בית-המשפט:

"12. בדיון שהתקיים בפני, משפחתו של העורר הביעה רצון ונכונות לאתר מקום שניתן יהיה לשהות בו במעצר בפיקוח אלקטרוני, ושאיננו נטוע בסביבתו הרגילה של העורר. מכיוון שכך, ובהתחשב בעובדה כי הערכאה הדיונית היא זו המתאימה לקיים את הבירור הנדרש בעניין מעצר בפיקוח אלקטרוני (ראו: בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל, פיסקה 15 (09.07.15); בש"פ 8585/15 בן לולו נ' מדינת ישראל (‏23.12.15)) - העורר יציג בפני בית-המשפט המחוזי הנכבד אפשרות ל"מקום פיקוח", הממוקם במרחק של לפחות 100 ק"מ מבית מגוריו של העורר, בו העורר יוכל לשהות בתנאי "מעצר בית" בפיקוחם של בני משפחתו הנ"ל, שאושרו על-ידי שירות המבחן, זאת בכפוף לכך שהמקום שיוצע יעמוד בתנאים המנויים בחוק המעצרים, ויאושר על ידי בית-המשפט המחוזי הנכבד, וכן בהתקיים התנאים הנוספים הבאים..."

ב- מ"ת (נצ') 61820-10-15 {מדינת ישראל נ' מוחמד זידאן, תק-מח 2015(4), 32551 (2015)} קבע בית-המשפט:

"בהתאם להוראות סעיף 22ג שם, הרי שלא ניתן להורות על מעצר פיקוח אלקטרוני בטרם התקבלה חוות-דעת של הממונה על הפיקוח האלקטרוני.
משכך איפוא, אני מורה לממונה על הפיקוח האלקטרוני להגיש חוות-דעת מטעמו וזאת בתוך חמישה ימים מהיום."

ב- בש"פ 4261/16 {מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2016(2), 13078 (2016)} קבע בית-המשפט:

"10. עתה לשאלת השחרור לחלופה, שעומדת גם במוקד הערר שהגיש המשיב. בכל הנוגע להצעת החלופה בישיבה בתל-אביב-יפו איני מוצא עילה להתערב בהחלטת בית-משפט קמא. כאמור לעיל - מסוכנותו של המשיב שרירה וקיימת, וכפי שנקבע בבית-משפט זה לא פעם, פיקוח אלקטרוני אינו "נוסחת פלא" שיש בכוחה לאיין מסוכנות (בש"פ 8205/15 אבו קישק נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (14.12.15); בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 12 (10.08.15)). שירות המבחן לא ראה להמליץ על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני במקום המוצע בתל אביב-יפו ובית-משפט קמא אימץ עמדה זו של שירות המבחן. בשים-לב לקשיי הפיקוח המובנים על גישתו של המשיב למרשתת ולאמצעי תקשורת שונים במתחם שבו מצויים אנשים רבים, ונוכח התרשמות שירות המבחן ממידת ההיכרות של המפקחים המוצעים בחלופה זו עם המשיב ומיכולת הפיקוח שלהם, איני מוצא להתערב בקביעה זו. גם אם במקרים אחרים, אפשר בית-המשפט שימוש בישיבה כחלופה למעצר, ההכרעה בדבר חלופה שתאפשר נטרול סיכון צריכה להיגזר בין היתר גם מנסיבותיו הפרטניות של המקרה. במקרה דנן רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר אינה מאפשרת שחרור לחלופה שאינה הרמטית, ומטעם זה לא ראיתי להיעתר לערר בהקשרה של חלופה זו. יחד עם-זאת, סבורני כי יש לבחון את החלופה המוצעת במודיעין לגופה. כזכור, בית-המשפט המחוזי דחה אפשרות זו מן הטעם שהעיר מודיעין אינה מצויה - להשקפתו - במרחק משמעותי דיו ממקום מגוריה של המתלוננת. דא עקא, בשלב הנוכחי מקובל כאמור על שני הצדדים כי בהיבט הגאוגרפי מודיעין מצויה במרחק שאינו מבוטל ממקום מגוריה של המתלוננת, ואין מניעה - בהיבט זה - לבחינת החלופה (תוך שהמדינה עומדת על התנגדותה בשאלת עצם השחרור לחלופה). בית-משפט זה בהחלטתו הקודמת (השופט י' דנציגר) לא ראה לשלול על הסף בחינת חלופות במרכז הארץ שלא מתגוררים בהן קטינים. בנסיבות אלו אין לשלול על הסף בחינה של מעצר בפיקוח אלקטרוני במיקום זה (לעניין החובה לבחון תמיד אם ניתן להשיג את תכליות המעצר בדרכים אחרות, פוגעניות פחות כלפי חירותו של הנאשם ראו סעיפים 21(ב) ו- 22ב(א)(2) לחוק המעצרים). אני מתיר איפוא למשיב להציע מקום למעצר בפיקוח אלקטרוני בעיר מודיעין, והצעתו תבחן לגופה על ידי שירות המבחן, כמו גם על ידי מנהל הפיקוח האלקטרוני. שירות המבחן יגיש לבית-המשפט המחוזי תסקיר משלים תוך 15 יום מן המועד בו תומצא לו הצעה לחלופה בעיר מודיעין. בית-המשפט המחוזי יקיים דיון בחלופה המוצעת ויחליט כחוכמתו."

ב- בש"פ 3087/16 {משה בן משה נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 9842 (2016)} קבע בית-המשפט:

"37. החלטה על מעצרו של אדם עד תום ההליכים אינה החלטה קלה, קל-וחומר כאשר אותו אדם מצוי במצב רפואי מורכב. מלאכה זו הינה פרי איזונים ושיקולים שונים, ובריאותו של העציר אכן ניצבת כאחד השיקולים המרכזיים המנחים את בית-המשפט. עם-זאת, שלא כטענת בא-כוחו המלומד של משה, איני סבור כי טיפול רפואי צמוד שיינתן למשה בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני או בחלופת מעצר, עולה על טיב הטיפול הרפואי שיקבל במסגרת מעצרו בתנאי מר"ש או בקרבה להם בחינת "ברי ושמא - ברי עדיף". כאמור, שוכנעתי בטיב הטיפול לו זוכה משה ובכלים העומדים לגורמי שב"ס לטפל בו בזמן אמת במהלך פירכוסים שבהם נתקף. לצד זאת, פעולותיו האלימות מעצימות את מסוכנותו ואף מחלישות את מידת האמון שיש לתת בטענות שונות בנוגע למצבו הרפואי. על כן, אין במצבו הרפואי הנוכחי של משה כדי לשנות את מסקנתי לפיה אין כל הצדקה לשחרורו ממעצר בעת הזו."

ב- בש"פ 3673/16 {שגיא מדמון נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 8086 (2016)} קבע בית-המשפט:

"13. הנה-כי-כן, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר. בנסיבות אלה, אין חולק כי קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) וסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. מקובל עלי כי בנסיבות העניין, ובשים-לב למצבו הרפואי של העורר, ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקירו המשלים מיום 20.04.16 ולהורות על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בבית דודתו ודודו בעיר בת ים, בדומה להחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 25.04.16. ואולם, בשונה מהחלטה זו, ובהתאם להמלצת שירות המבחן, סבורני כי יש לאפשר לאשתו ולאביו של העורר לשמש כמפקחים מסייעים לדודתו ולדודו של העורר כמפקחים כאמור. שינוי זה, יש בו לטעמי כדי לחזק את יציבות הפיקוח בחלוף הזמן וכן הוא עולה בקנה אחד עם תחושת המסגרת היציבה שמקבל העורר ממשפחתו הגרעינית, כאמור בתסקיר שירות המבחן."

2. גם אם לא נערך תסקיר ביחס לאיזה מהנאשמים האחרים שנקבע לגביהם מעצר בפיקוח אלקטרוני, עצם הפנייה לתסקיר לא יכול שניתן יהיה לראות בה משום אפליה
ב- בש"פ 3925/16 {מדינת ישראל נ' ישראל אוזיפה, תק-על 2016(2), 8103 (2016)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
1. המשיבים שלפניי, יחד עם 15 אחרים, מואשמים בעבירות מהחמורות שבספר החוקים, והכל עבירות שבוצעו במסגרת ארגון פשע. בנוגע למשיבים בערר, קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' שגיא) ביחס לכל מהם, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, במידה כזו או אחרת - לפחות בגין חלק מהעבירות המיוחסות להם; וכן שקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט לרבות חשש מהימלטות מאימת הדין. יוער כי מדובר בעבירות שלגביהן קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית.

הגם שכך נקבע, סבר בית-המשפט כי ניתן להסתפק במעצרם של המשיבים בפיקוח אלקטרוני. נגד החלטה זו מופנה הערר.

2. בהקשר למעצר באיזוק אלקטרוני ולענייננו, מורה חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), בסעיף 22ב(ב) כדלקמן: "על אף האמור בסעיף-קטן (א), מצא בית-המשפט כי יש לעצור את הנאשם, לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות המפורטות להלן, אלא אם כן שוכנע בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ובכלל זה היותו של הנאשם קטין, ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני" (ההדגשות שלי - ע'ב') העבירות המיוחסות למשיבים הן ממין העבירות שהוראה זו מפנה אליהן. כן מורה סעיף 22ג(ב)(1) לחוק המעצרים כי בית-משפט לא יורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר לגבי מי שנאשם בעבירה מאלה המנויות בסעיף 22ב(ב) "אלא מטעמים חריגים שיירשמו". הנה-כי-כן, גם אם מתקיימות נסיבות מיוחדות שבגינן סבור בית-המשפט שניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, לא יורה כן טרם שיינתן תסקיר. קרי, קיימת חובת תסקיר אלא מטעמים חריגים שיירשמו. בית-המשפט המחוזי לא התייחס כלל לעניין התסקיר בהחלטתו מיום 02.05.16 שהיא נושא הערר, לא כל שכן לטעמים חריגים. משפנתה המדינה בבקשה בעניין זה לבית-המשפט, נקבע בהחלטה משלימה מיום 11.05.16 כי "לאור חלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירות, וכפי שציינתי בהתייחסותי לבקשה דומה שהוגשה בעניינו של משיב אחר, אינני סבור כי יש צורך בתסקיר מעצר. אוסיף כי שעה שקבעתי בעניינו של משיב 4 (הוא המשיב 1 בערר - ע'ב') כי קיימת חולשה ראייתית משמעותית, הדברים יפים אף מקל וחומר ויכולים להוות טעם מיוחד" (להלן: "ההחלטה המשלימה"). משכך בקשת המדינה נדחתה.

3. לאחר עיון בערר ובנספחים לו ובהינתן סעיף 22ב(ב) וסעיף 22ג(ב)(1) לחוק המעצרים - הצעתי לצדדים כי בשלב זה יופנו המשיבים להכנת תסקיר, כפי שניתן לדברים ביטוי בפרוטוקול. המדינה הסכימה; לא כן המשיבים. המשיבים טוענים, בין היתר, כי בנוסף לאמור בהחלטה המשלימה שיצאה מלפני בית-המשפט המחוזי, גם העובדה שאחרים מן הנאשמים שוחררו למעצר בפיקוח אלקטרוני ללא תסקיר, יש בה טעם מיוחד המצדיק שלא להפנות את המשיבים דכאן לעריכת תסקיר; שאם לא תאמר כן, המדובר באפליה. בא-כוח המשיב 2 הוסיף שעניין התסקיר כלל לא עלה בפני בית-המשפט המחוזי טרם מתן ההחלטה על מעצר באיזוק, וכי אין לשנות את "כללי המשחק" בדיעבד.

4. לאחר כל אלה, אינני סבורה שניתן "לוותר" על עריכת תסקיר, שעה שעסקינן בעבירות מן הסוג ובסדר הגודל המיוחסות למשיבים. דעתי היא כי "חלוף הזמן" דווקא מעצים את הצורך והחשיבות בקבלת התסקיר כאמור. גם אם לא נערך תסקיר ביחס לאיזה מהנאשמים האחרים שנקבע לגביהם מעצר בפיקוח אלקטרוני, עצם הפניה לתסקיר לא יכול שניתן יהיה לראות בה משום אפליה; ובכל מקרה אין מדובר בשינוי "כללי המשחק" אלא בקיום הוראות החוק. סיכומו של דבר, אני מורה על עריכת תסקיר מעצר בנוגע לכל אחד מהמשיבים, שיבחן, בין היתר, את התאמתם למעצר בפיקוח אלקטרוני; את מקום הפיקוח המוצע; ואת המפקחים המוצעים. תסקיר מעצר יינתן על ידי שירות המבחן בתוך 20 ימים ויובא בפני בית-המשפט המחוזי שישוב ויחליט בעניינם של המשיבים, לפי הבנתו, בהינתן האמור בתסקירים. המשיבים יוותרו במעצר מלא מעבר לתשעה חודשים, עד למתן החלטה אחרת ב- מ"ת 25166-07-15 בעקבות התסקירים שיוגשו. משכך, הם יימחקו כבעלי דין בשלב זה מהבקשה להארכת מעצר התלויה ועומדת ב- בש"פ 4078/16, כאשר הטענות כולן שמורות לצדדים. ככל שיורה בית-המשפט המחוזי על מעצר מלא בעקבות התסקירים, יהא על המדינה לשוב ולפנות בבקשות מתאימות להארכת המעצר. ביחס למשיב 1, לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, הדיון שנקבע ליום ד', 25.05.16, מבוטל."

3. הארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני - אימתי?
ב- בש"פ 4021/16 {מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2016(2), 11097 (2016)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
1. לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), החל מיום 31.05.16 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין ב- ת"פ 55372-08-15 בבית-המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כתב האישום והליכי המעצר
2. נגד המשיב, יליד 1996, ונגד אדם אחר, קטין (להלן: "הקטין"), הוגש ביום 31.08.15 כתב אישום, שבהמשך תוקן, המייחס להם עבירות של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); קשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני לפי סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 144ו לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 13.08.15 המשיב, הקטין ואדם נוסף (להלן: "השלושה") קשרו קשר לרסס כתובות בסמוך למאהלים השייכים לערבים ולהצית מאהל כאמור ממניעים של גזענות, גילויי איבה ועוינות כלפי ציבור בשל השתייכות למוצא לאומי, אתני ודתי. בליל ה- 13.08.15 בסמוך לשעה 00:20 נסעו השלושה הלוך ושוב ברכבו של המשיב (להלן: "הרכב") ממעלה שלמה שבאזור יהודה ושומרון לכיוון צפון על ציר מספר 458. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך הנסיעה האטו הנאשמים בנקודות מסוימות לאורך הציר בניסיון לאתר "יעדים", אך לא עשו מעשה פוגעני כלשהו. בנסיעה השנייה, שאליה יצאו בסביבות השעה 02:00, עצרו הנאשמים בסמוך למאהל ששייך למוצטפא כאבענה הנמצא בקרבת אחת הנקודות שבהן השתהו במהלך הנסיעה הראשונה, וריססו על סלע בקרבת מקום את המילה "נקמה" וכן צורת מגן דוד. מוצטפא הבחין בשניים מתוך השלושה, ולאחר שקרא לעברם - נמלטו השלושה מהמקום. כחצי שעה מאוחר יותר, בסמוך לשעה 03:00, נסעו השלושה ברכב לאותו אזור ועצרו ליד מאהל נוסף המצוי בבעלותו של יוסף כאבענה ושימש את משפחתו לאחסון כלי מיטה, כמות גדולה של מזון, כלים ורהיטים שונים. הנאשמים ריססו בנקודה מסוימת בשביל הגישה למאהל הנוסף את הכתובות "נקמה" ו"מנהלי" וכן צורה של מגן דוד; מיד לאחר מכן, הציתו השלושה מאהל זה ועזבו את במקום ברכב, ובהמשך נפטרו מהכלים ששימשו אותם במעשיהם. המאהל נשרף כליל, על תכולתו.

3. בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה מיום 21.09.15 קבע בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בביצוע עבירות ההצתה וקשירת הקשר, אך זאת לצד קשיים "מעצם טבען" של הראיות, בהיותן נסיבתיות. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ישנה עילת מעצר של מסוכנות לשלום הציבור, אשר נלמדת מטיב המעשים המיוחסים למשיב; ולבסוף הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, שבשלב זה נותר במעצר. יצוין כי גם ביחס לקטין קבע בית-המשפט כי יוכן תסקיר מעצר ובתוך כך הורה על שחרור הקטין למעצר בית מלא.

מהתסקיר שהוגש לבית-המשפט המחוזי עולה כי למשיב יש רקע משפחתי ואישי מורכב, הוא התקשה להתמיד במסגרות לימודיות ותעסוקתיות, ובתקופה שקדמה למעצרו התגורר המשיב באזור יהודה ושומרון ונחשף לאידיאולוגיה קיצונית תוך שהתגבשה אצלו תפיסת עולם אשר "הלכה והקצינה". שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות מצדו של המשיב, אך בה בעת סבר כי למעצרו הנוכחי של המשיב - מעצר ממושך ראשון כבגיר - נודעת השפעה מרתיעה עליו. בהמשך התרשם שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו על ידי המשיב - אמו, דודתו ובעלה - הן דמויות סמכותיות עבור המשיב וכי בכוחם לפקח עליו כנדרש. סופו-של-דבר, שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב למעצר בית בבית דודיו בבית שמש, תחת פיקוחם ופיקוחה של אמו.

בהחלטה מיום 22.10.15 ובניגוד לעמדת המדינה, אימץ בית-המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן, משמצא כי החלופה המוצעת מאפשרת "איון מסוים" של הסכנה הצפויה מהמשיב, כמו גם לנוכח גילו הצעיר המצוי על גבול הקטינות. משכך, הורה בית-המשפט המחוזי על שחרור המשיב למעצר בית מלא כאמור בתסקיר. לבקשת המדינה, עיכב בית-המשפט את ביצוע ההחלטה.

המדינה עררה על ההחלטה לשחרר את המשיב למעצר בית, ובהחלטה מיום 28.10.15 קבע בית-משפט זה (השופט ע' פוגלמן) כי ניתן לעצור נאשם עד לתום ההליכים נגדו גם במצב בו מדובר בראיות נסיבתיות, ובלבד שנרקם מתוכן מארג ראייתי המבסס את אשמתו הלכאורית של הנאשם. בענייננו נקבע כי כך הם פני הדברים, וישנן ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עוד נקבע כי אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, כפי שהורה בית-המשפט המחוזי, משמיוחסות לו עבירות על רקע אידאולוגי המעידות על מסוכנות ייחודית, ואין להורות בנקל על שחרור לחלופה בנסיבות אלה. כן נאמר כי המסוכנות נלמדת גם מן העובדה שזמן לא רב קודם לכך, הורשע המשיב בעבירה שהרקע שלה דומה ושבגינה אף ריצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ותלוי ועומד נגדו הליך פלילי נוסף. סופו-של-דבר, בית-המשפט קיבל את הערר, ביטל את החלטת בית-המשפט המחוזי, והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

4. ביום 29.10.15 הגיש המשיב בקשה למעצרו בפיקוח אלקטרוני, ובתוך כך ביקש שייערך תסקיר מעצר מתאים. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה מיום 31.10.15 שבה נקבע כי "לאור החלטתו הברורה של בית-המשפט העליון, אין מקום להיעתר לבקשה". על החלטה זו ערר המשיב, ולאחר דיון שהתקיים בבית-משפט זה ביום 22.11.15 (השופטת א' חיות) - בהמלצת בית-המשפט, חזר בו המשיב מן הערר. ביום 16.03.16 הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצרו בנימוק של התמשכות ההליכים, ולנוכח חלוף הזמן שב וביקש לשחררו למעצר בפיקוח אלקטרוני. בית-המשפט המחוזי קבע כי בשלב זה לא ניתן לקבוע לפתחו של מי רובץ האשם לסרבול ההליך, וציין כי נקבעו מספר דיונים בהליך בעתיד הקרוב. לעניין שחרורו של המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, העיר בית-המשפט המחוזי כי למשיב עומדים לרועץ שני מכשולים - האחד, דברים שנאמרו בהחלטת בית-משפט זה (השופט ע' פוגלמן), בדגש על מסוכנות המשיב שאינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר; והאחר, העובדה כי לא עבר זמן רב דיו המצדיק בחינה מחדש של הבקשה. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית-משפט זה (השופט נ' סולברג), שבמסגרתו הסכימו הצדדים כי בית-המשפט יורה על עריכת תסקיר מעצר עדכני שיבחן חלופה אפשרית של מעצר בפיקוח אלקטרוני - ושיונח לפני בית-משפט זה אם וכאשר תוגש בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, היא הבקשה דנן. בית-משפט זה ציין כי כך הוצע וכך הוסכם, מבלי לנקוט עמדה כלשהיא לגבי המשך המעצר, וטענות הצדדים שמורות להם.

ואמנם, עם הגשת בקשה זו להארכת מעצרו של המשיב, הוגש ביום 18.05.16 תסקיר עדכני מאת שירות המבחן שכותרתו "תסקיר מעצר בפיקוח אלקטרוני". שירות המבחן התרשם כי במסגרת שהותו במעצר בחן המשיב את מעשיו וכיום הוא מביע הסתייגות מהתנהלותו הבעייתית עד למעצר. צוין כי באותה תקופה, בין היתר על רקע דחיית גיוסו לצה"ל בשל רישומו הפלילי כנער, המשיב מצא תחושת שייכות בקרב קבוצת צעירים המזדהים עם אידאולוגיה לאומנית קיצונית. המשיב מסר לשירות המבחן כי הוא מביע חרטה על התנהלותו הבעייתית וכי הוא מעוניין לשקם את חייו. עוד עולה מהתסקיר כי המשיב מבין את המשמעות של מעצר בית בתנאים של איזוק אלקטרוני, וכי רמת הסיכון הנשקפת ממנו היא בינונית. משיחה עם בני משפחתו של המשיב עולה כי הם מתייחסים בחומרה למעשים שבהם הוא מואשם, ושירות המבחן התרשם כי אמו של המשיב, דודתו ובעלה, הם אנשים רציניים המקיימים אורח חיים תקין ומתפקד, ומבינים את תפקידם האפשרי כמפקחים ואת האחריות המוטלת עליהם. לבסוף, שירות המבחן ממליץ לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בתנאי פיקוח אלקטרוני בבית דודיו בבית שמש, בפיקוחם הצמוד של הדודים ושל אמו, לסירוגין.

קצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי
5. ביום 08.09.15 נערכה למשיב הקראה, ולאחר מכן נתבקשה דחייה של הדיון לצורך לימוד התיק ועל מנת להסדיר את ייצוגו של המשיב. בהמשך המשיב כפר כפירה כללית בכתב האישום וביקש לדחות את הדיון לצורך מתן מענה מפורט. מספר דחיות נוספות נגרמו גם מפאת הצורך של המדינה בהוצאת תעודת חיסיון. רק ביום 09.02.16 התקיים דיון ההוכחות הראשון, ונכון למועד הגשת הבקשה דנן התקיימו שלושה דיוני הוכחות נוספים, שבמהלכם נשמעה עדותם של 8 מעדי התביעה. בינתיים נערך דיון הוכחות נוסף, וכעת קבוע דיון ליום 15.06.16.

הבקשה להארכת המעצר
6. משנקפו תשעה חודשים מיום מעצרו הראשוני של המשיב בלא שמשפטו הסתיים, הגישה המדינה ביום 18.05.16 בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. המדינה טוענת כי יש להאריך את המעצר בשל מסוכנותו של המשיב לשלום ציבור, כפי שזו נלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומנסיבות ביצועם; כמו גם מעברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירות אלימות ורכוש שבוצעו ממניע גזעני, שבגינן נגזר על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה של 45 יום לריצוי בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי. המדינה מדגישה כי העבירות נושא הבקשה דנן בוצעו על ידי המשיב כשמאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. בנסיבות אלה, וכעולה מהחלטת בית-משפט זה (השופט ע' פוגלמן) - המדינה טוענת כי אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את תכלית המעצר, ועל כן מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח.

7. במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 29.05.16 חזר בא-כוח המדינה על נימוקי הבקשה וכן עדכן כי הקטין, לאחר שהפר את תנאי שחרורו, נשלח למעצר בפיקוח אלקטרוני. עם-זאת טען בא-כוח המדינה כי יש להבחין בין הקטין לבין המשיב, וזאת מאחר שהמשיב הוא בגיר; בעל עבר פלילי והליך נוסף התלוי ועומד נגדו; וכי המעשים המיוחסים לו בוצעו בעוד שמאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. לעניין התסקיר טען בא-כוח המדינה כי חרף ההמלצה לשחרר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני - אין לתת במשיב אמון, וזאת בין היתר תוך הסתמכות על חלקים בתסקיר הנוגעים ליכולת ראשונית בלבד של המשיב לבחון את מעשיו באופן ביקורתי. לעניין התמשכות ההליכים טען בא-כוח המדינה כי המדינה ערוכה לנהל את ההליך במהירות, וכי הוא צופה שיידרשו 5 דיוני הוכחות נוספים לצורך השלמת פרשת התביעה. בא-כוח המשיב מצידו הגיש את דוח מנהל הפיקוח האלקטרוני שלפיו בית דודיו של המשיב מתאים לצורך מעצר בפיקוח אלקטרוני, וכן הוסיף וטען כי עברו הפלילי של המשיב מסתכם בהרשעה אחת משנת 2012; כי ההליך העיקרי מתנהל בקצב איטי ביחס למספר העדים הרב שעוד נותר להעיד; וכי התסקיר מצביע על התקדמות חיובית של המשיב כמו גם על התאמתם של המפקחים המוצעים.

דיון והכרעה
8. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח להידחות. סבורתני כי במקרה שלפנינו הכף נוטה אל עבר הארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, ואבאר.

בהחלטה על הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש לערוך איזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, שעומדת לו חזקת החפות, לבין השיקולים שהצדיקו את ההחלטה המקורית בדבר המעצר עד לתום ההליכים, ובהם השמירה על שלום הציבור ובטחונו. זאת, תוך בחינת מכלול של פרמטרים, ביניהם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, עברו הפלילי, חומרת המעשים המיוחסים לו, החשש מפני הימלטות ושיבוש הליכי המשפט, משך תקופת מעצרו, קצב ניהול ההליך העיקרי והתחזית באשר למועד סיומו (בש"פ 5253/14 מדינת ישראל נ' פלוני (04.08.14); בש"פ 5073/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 11 (25.07.14); בש"פ 8619/13 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 14 (08.01.14)). ככלל, ככל שמתארכת תקופת המעצר, נעה המטוטלת אל עבר זכותו של הנאשם לחירות (בש"פ 8086/15 מדינת ישראל נ' רפאלוב (09.12.15)).

בנסיבות העניין, מסוכנותו של המשיב נלמדת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום; מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו, כאשר גם זה האחרון ממשיך לייחס למשיב מסוכנות, ברמה בינונית; מעברו הפלילי של המשיב כמו גם מעבירות אחרות המיוחסות לו שבוצעו לכאורה גם כן על רקע אידיאולוגי; ומן העובדה שהמעשים המיוחסים לו בוצעו בעת שריחף מעל ראשו מאסר על תנאי, עובדה המעידה על קושי בהרתעתו.

חרף האמור, מצווים אנו בבחינת האפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני ככל שיימצא כי יש בו כדי להשיג את תכלית המעצר, כפי שמורה סעיף 22ב(א) לחוק המעצרים. מתסקיר המעצר העדכני, שעוסק באפשרות מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני, נראה כי המשיב איננו מצוי עוד במקום שבו היה בעת שניתנה ביום 28.10.15 ההחלטה בבית-משפט זה, שהורתה על מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח. נאמר בתסקיר כי המשיב מביע חרטה על מעשיו ושפניו להשתקם. אשר למפקחים המוצעים, נראה כי אין חולק שהם מתאימים. בתסקיר נאמר כי המפקחים המוצעים מתייחסים בחומרה למעשים המיוחסים למשיב, ושמדובר באנשים רציניים ואחראים המהווים דמויות סמכותיות עבור המשיב.

באשר לקצב התקדמות ההליכים, מבלי שאדון בשאלה על מי רובצת האחריות יותר או פחות לעיכוב והדחיות בתיק זה, יוער כי קצב התקדמות התיק העיקרי אינו משביע רצון. גם לשיטת המדינה נראה שיידרשו עוד דיונים רבים, וזאת לנוכח העובדה שבחלוף 4 חודשים מתחילת שמיעת ההוכחות - וזאת לאחר שכבר חלפו 5 חודשים בין ההקראה לדיון ההוכחות הראשון - דומה כי פרשת התביעה עוד רחוקה מסיומה; ומכאן שגם בתקופת המעצר המבוקשת, ספק אם משפטו של המשיב יגיע לכדי סיום. באשר לקטין, שנשלח למעצר בפיקוח אלקטרוני, לא נעלמה מעיניי ההבחנה שביקשה המדינה לבצע בינו לבין המשיב. המשיב הוא בגיר, בעל עבר פלילי, שביצע לכאורה את המיוחס לו בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. עם-זאת, מהטעמים המפורטים לעיל הגעתי לידי מסקנה כי אין בהבחנה ביניהם כדי לשלול את האפשרות לעצור את המשיב בפיקוח אלקטרוני, וזאת בשים-לב לכך שאמנם המשיב הוא בגיר, אולם הוא "בגיר-צעיר", כבן 18 בעת הגשת כתב האישום, וגם היום עדיין בגבול התחתון של הבגירות - ובצירוף ליתר נסיבות העניין יש בכך כדי להקהות את ההבחנה בינו לבין הקטין.

בהינתן כל האמור, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מעצר מאחורי סורג ובריח ולהורות על המשך מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. כידוע, כלי הפיקוח האלקטרוני הוא לא חזות הכל, ולרוב הוא אינו אלא רכיב משלים בחלופת מעצר למפקחים אנושיים שהם העיקר (בש"פ 7206/10 מדינת ישראל נ' אגרונוב (24.10.10)). יצוין, כפי שכבר עמדתי על כך במקום אחר (בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני (10.08.15)), כי פיקוח אלקטרוני אינו נוסחת פלא שיש בה כשלעצמה משום מענה למי שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לציבור, וכי בכל מקרה יש לשאול אם די בו, בצירוף תנאים מגבילים אחרים, כדי לשרת את תכלית המעצר. בנסיבות העניין, לנוכח ההתרשמות הברורה של שירות המבחן נחה דעתי כי המפקחים המוצעים הם מתאימים, וכי נכון לעת הזו יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. באשר להיתכנות הפיקוח האלקטרוני, כאמור הוצג לפניי דו"ח מנהל הפיקוח האלקטרוני שמצא כי קיימת היתכנות למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודיו של המשיב.

9. התוצאה היא שבשלב זה אינני נעתרת לבקשה להארכת מעצר מאחורי סורג ובריח, ותחת זאת קובעת שהמשיב יימצא במעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני, בכפוף לתנאים הבאים:

א. המשיב ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודתו ובעלה, שכתובתם בבית שמש וכמפורט בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 22.10.15, בפיקוחם ובפיקוחה של אמו לסירוגין. השלושה רואיינו על ידי שירות המבחן ונמצאו מתאימים לשמש כמפקחים למשיב.

ב. המשיב יפקיד ערבות כספית בסך 30,000 ש"ח.

ג. כל אחד משלושת המפקחים יחתום על ערבות אישית בסך 15,000 ש"ח תוך שיובהר למפקחים כי הערבות תחולט אם יפר המשיב את תנאי הפיקוח.

ד. נאסר על המשיב ליצור קשר עם הקטין ועם האדם השלישי שכתב האישום מייחס למשיב את ביצוע המעשים עמם, וכן עם כל גורם אחר המעורב בפרשה.

ה. ניתן בזאת צו האוסר על יציאתו של המשיב מהארץ. המשיב יפקיד את דרכונו במזכירות בית-המשפט המחוזי בירושלים.

ו. ניתן בזה צו פיקוח מעצרים של שירות המבחן, למשך 6 חודשים, כפי שהמליץ, לצורך קיום פגישות עם המשיב והערכת מצבו וצרכיו. לביצוע הצו, יותר למשיב לצאת, בליווי מפקח צמוד, לפגישות בשירות המבחן; ולשם כך ייפתחו למשיב חלונות יציאה במנהלת האיזוק האלקטרוני על פי זימון ותיאום מראש עם שירות המבחן.

קיומם של התנאים ייבדק על ידי בית-המשפט המחוזי טרם השחרור."

4. הערר התקבל במובן זה שהדיון יוחזר לבית-המשפט המחוזי שיקבע את תנאי מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני
ב- בש"פ 4848/16 {חמזה חסן נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 13116 (2016)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' אזולאי) ב- מ"ת 18354-04-16 מיום 24.05.16 שהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים קודמים
1. נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 10.04.16 שבו יוחסו לו עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) רישא וסעיף 144(ב) סיפה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); עבירה של יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק; עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; ועבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק. כעולה מכתב האישום, ביום 19.03.16 או עובר למועד זה קשר העורר קשר יחד עם אדם בשם יוסף חסן (להלן: "יוסף") ועם אדם נוסף לירות על בית מגוריו של המתלונן בשכונת "אלכרום" בנצרת (להלן: "הבית"). בהמשך לכך הגיעו השלושה סמוך לבית. האדם הנוסף שלף רובה מאולתר מסוג קרל גוסטב (להלן: "הרובה") וירה לעבר הבית 15 יריות אשר פגעו בקירות הבית ובשמשת אחד החלונות. קליע אחד חדר לתוך הבית ופגע באחד הקירות הפנימיים. מיד לאחר מכן העביר האדם הנוסף את הנשק לעורר וליוסף והשניים נסעו מהמקום ברכבו של יוסף, כאשר העורר הוא שנהג ברכב. נוסף לרובה נשאו השניים ברכב קופסת תחמושת המכילה 30 כדורים ו- 5 כדורי תחמושת 9 מ"מ שאותם - כנטען בכתב האישום - הסתיר יוסף בכיסו. במהלך נסיעתם הבחין יוסף בניידת משטרה, ומתוך כוונה למנוע את החקירה השליך את הרובה מחלון הדלת הקדמית הימנית של הרכב.

2. בד-בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. תחילה הסכימה באת כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. אולם בהמשך טענה באת כוחו של העורר כי אין ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות של יריות באזור מגורים, שיבוש מהלכי משפט ועבירה של היזק בזדון; וכי עוצמת הראיות הקיימות לעניין עבירות הנשק נמוכה ומצדיקה את שחרור העורר לחלופת מעצר. ביום 10.05.16 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר בעניין העורר. בתסקיר ציין שירות המבחן כי העורר, תושב נצרת כבן 20, סיים 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי במגמת חשמלאות רכב. מאז סיום לימודיו ועד למעצרו עבד כקבלן שיפוצים בעיקר באזור מרכז הארץ. שירות המבחן ציין כי אביו של העורר מתאר את בנו כילד שקט וממושמע. האב שלל התנהגות שלילית או עבריינית של בנו, ותיאר אותו כאחראי וכמי שמשקיע בפרנסת בני המשפחה. צוין כי העורר גדל והתפתח באווירה משפחתית חיובית ונטולת רקע עברייני; וכי לא נמצאו מאפיינים עבריינים מושרשים במערך תפקודו הכללי. בשיחה עם קצין המבחן תיאר העורר התמודדות קשה עם תנאי מעצרו. לטענתו, מעצרו חידד בעבורו את הטעות שעשה. שירות המבחן עמד על כך שהעורר הכחיש קשר למיוחס לו בכתב האישום והסביר כי התבקש לנהוג ברכב משום שהאדם הנוסף איננו מחזיק ברישיון נהיגה. שירות המבחן התרשם ממידה של חוסר אמינות בדברים אלה של העורר. שירות המבחן לא התרשם מקיומה של רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות או עבריינית בעתיד מצד העורר. לאחר זאת בחן שירות המבחן אפשרות לשחרור העורר לחלופת מעצר בבית אחותו בכפר מוקיבלה בפיקוח צמוד של אחותו, בן זוגה ואביו של העורר (להלן:

"המפקחים"). צוין כי שלושת המפקחים הם אנשים נורמטיביים, המודעים לנסיבות מעצרו של העורר ומבינים את האחריות שהם נוטלים על עצמם. המפקחים התחייבו לנהוג כלפי העורר באופן סמכותי ולחייבו למלא אחר החלטות בית-המשפט בעניין. שירות המבחן התרשם כי החלופה המוצעת מתאימה ומרחיקה את העורר מסביבת מגורי המתלונן; וכי מערך הפיקוח המוצע יכול להפחית מרמת הסיכון של העורר לביצוע מעשים דומים בעתיד. בנתון לכל האמור בא שירות המבחן בהמלצה לשקול את שחרורו של העורר לחלופה המוצעת, נוסף על המלצה לשלב את העורר בקבוצה טיפולית של עצורי בית.

3. לאחר שעיין בתסקיר ושמע את טיעוני הצדדים הורה בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' אזולאי) ביום 24.05.16 על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. בפתח הדברים סקר בית-המשפט את התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת נגד העורר המתבססת בעיקר על הודעות בני משפחתו, חוות-דעת מומחה, תמונות, מחקרי תקשורת ודו"חות פעולה. על אף שמדובר בראיות נסיבתיות נמצא כי קיים פוטנציאל להרשיע את העורר על יסוד ראיות אלו. צוין כי העורר נתפס "על חם" כשנסע ברכב; כי כשתי דקות בלבד לפני שנתפס העורר ושותפו בוצע ירי במרחק מטרים ספורים מהמקום; וכי במקום הירי נמצאו 15 תרמילים - התואמים את הרובה שנזרק מהרכב - וקליע אחד שחדר לבית. בית-המשפט דחה את טענת העורר כי לא ידע שבוצע ירי וקבע כי קשה שלא לשמוע ירי מאסיבי מתוך הרכב שבו נהג. לפיכך נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד העורר.

4. משנמצא כי נגד העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורה הוסיף ובחן בית-המשפט את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. תחילה ציין בית-המשפט כי בעבירות שבהן מואשם העורר קיימת עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"); וכי לא בנקל ישוחרר נאשם לחלופת מעצר בעבירות מסוג זה. עוד צוין כי ניסיון העורר ביחד עם יוסף להיפטר מהרובה מעלה חשש לשיבוש הליכי משפט המקים עילה עצמאית למעצר (ראו סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים). בהמשך לכך ציין בית-המשפט כי חרף המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופה נראה כי לא ניתן לסמוך עליו שלא יפר את תנאי מעצר הבית, וזאת על רקע התרשמות שירות המבחן מחוסר אמינות בדבריו. על רקע כל אלה מצא בית-המשפט כי בשלב זה אין מקום להבחין בין העורר לבין יוסף, שנעצר אף הוא עד לתום ההליכים. לפיכך הורה בית-המשפט על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

טענות הצדדים
5. לטענת העורר, הראיות הקיימות נגדו הן נסיבתיות בלבד ואינן מקימות תשתית ראייתית לכאורית להרשעה בעבירות המיוחסות לו, בפרט בנוגע לעבירות שעניינן יריות באזור מגורים; שיבוש מהלכי משפט; והיזק בזדון. בדיון לפניי הודיע העורר כי הוא אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירות הנשק. לצד זאת צוין כי בית-המשפט המחוזי שגה כשלא ערך הבחנה בין העורר לבין יוסף - שנעצר כאמור עד לתום ההליכים - נוכח ההבדלים המשמעותיים בתשתית הראייתית הקושרת כל אחד מהם לאירוע. לבסוף טען העורר כי בית-המשפט לא נתן משקל מספק לתסקיר שהמליץ על שחרורו לחלופה; כי הוא הוא אדם צעיר, נטול עבר פלילי, שניתן לסמוך עליו שלא יפר את תנאי מעצרו; וכי הייתה זו שגיאה מצד בית-המשפט המחוזי שלא לבחון כלל את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר ולא להתרשם מן המפקחים המוצעים על ידו.

6. המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית-המשפט המחוזי ולטענתה בעניינו של העורר קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו עד לתום ההליכים. לכך הוסיפה המשיבה כי בעניינו קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית; כי בטלפון הנייד של העורר נמצאה תמונה שלו מחזיק נשק, דבר המעיד על המסוכנות הנשקפת ממנו; וכי לחובת אביו - שהוצע כמפקח במסגרת החלופה - עבר פלילי (הגם שזה ישן ואינו מכביד ואוסיף כי פרטי הרישום הפלילי התיישנו).

דיון והכרעה
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות החלטתי לקבל את הערר. בפתח הדברים אומר כי לא ראיתי להידרש לשאלת הראיות לכאורה שהתעוררה במקרה זה מן הטעם שכאמור מעלה, העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעניין עבירות הנשק. חוק המעצרים קובע חזקת מסוכנות סטטוטורית בעניין מי שמואשם באחת מעבירות אלו, ודומה שהעורר אינו כופר במישרין בקיומה של עילת מעצר בעניינו. יחד עם-זאת, והדבר הוא בבחינת מושכלות ראשונים, גם בהינתן קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בית-המשפט מחויב לשקול את האפשרות לשחרר עצור לחלופת מעצר אם זו מאפשרת להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים; בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (09.02.12) (להלן: "עניין בדרה")). אכן, בפסיקתו של בית-משפט זה הוטעם לא אחת כי עבירות מסוג זה שבהן הואשם העורר מעידות על מסוכנות כזו לשלום הציבור ש"לא ניתן - בדרך כלל - להפיג באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות בהן הציג הנאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים זאת" (בש"פ 3099/12 מדינת ישראל נ' אבו כליב, פסקה 5 (19.04.12); בש"פ 8027/09 מירם נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (15.10.09)). להשקפתי - ולא בלי התלבטות - המקרה שלפניי בא בגדרי אותם מקרים חריגים שבהם ראוי לשחרר את העורר לחלופה. השיקולים הרלוונטיים בהקשר זה הם עברו הנקי של העורר, שזו לו העבירה הראשונה (בש"פ 1997/12 גמל נ' מדינת ישראל (14.03.12); עניין בדרה; והשוו בש"פ 6538/08 אזערי-רז נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (07.08.08)); העובדה שמדובר באירוע בודד, ושכלי הנשק נתפס על ידי המשטרה כך שאין חשש כי הוא נמצא עוד בידי העורר (השוו בש"פ 9939/09 סדיר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.12.09)); והעובדה שחלקו של העורר בפרשה היה דומיננטי פחות מזה של יוסף, אשר נתון במעצר עד לתום ההליכים (בש"פ 6496/05‏ כנאען נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.08.05)). נוסף לכל אלה עומדת לטובת העורר המלצתו החיובית של שירות המבחן, אשר לאחר שבחן את עניינו של העורר הגיע למסקנה שלפיה מדובר באדם נורמטיבי שאינו מורגל בדפוסים עברייניים. שירות המבחן בחן את המפקחים המוצעים על ידי העורר ומצא כי יש ליתן בהם אמון. על יסוד אלה הגיע שירות המבחן למסקנה כי יש בכוחה של חלופה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר לצד שליחתו למסגרת טיפולית (השוו בש"פ 7943/09 זובידאת נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (09.10.09);

בש"פ 6154/10 מדינת ישראל נ' אבו ליל, פסקאות 12-11 (06.09.10)). ער אני לעבירות החמורות שבהן מואשם העורר, ואולם - על יסוד השיקולים האמורים - סבורני כי ניתן להורות על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני (והשוו בש"פ 4513/16 דומראני נ' מדינת ישראל (22.06.16) מן העת האחרונה, שם הורה בית-משפט זה על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי כדי שזה יבחן חלופת מעצר בעניינם של עוררים שהואשמו בשורת עבירות חמורות ובכללן עבירות בנשק. ראו עוד בש"פ 5965/14 עתאמנה נ' מדינת ישראל (21.09.14); בש"פ 7175/13 כליב נ' מדינת ישראל (04.11.13); בש"פ 3732/13 אסדי נ' מדינת ישראל (04.06.13)).

סוף דבר, הערר מתקבל במובן זה שהדיון יוחזר לבית-המשפט המחוזי שיקבע את תנאי מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני לאחר שיקבל דיווח מאת המנהל כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים (על היותה של הערכאה הדיונית הערכאה המתאימה לקיים את הבירור המקדים הנדרש טרם מעצר בפיקוח אלקטרוני ראו בש"פ 2202/16 מועלם נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (10.04.16)). אם יימצא כי ניתן לעצור את העורר בפיקוח אלקטרוני יקבע בית-המשפט המחוזי תנאי שחרור כחכמתו."

5. שינוי התנאים המגבילים בעניינו של המשיב וכדי הסרת הפיקוח האלקטרוני ושינוי מקום המעצר לבית בא-טור, אינו עולה בקנה אחד עם הערכת הסיכון השונה של שירות המבחן עד לתסקיר האחרון
ב- מ"ת (יר') 38075-07-15 {מדינת ישראל נ' מחמד דאר אלשיך, תק-מח 2016(2), 27602 (2016)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
בעניין המשיב 3
רקע רלבנטי
1. לפניי בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב 3 ("המשיב"). כתב האישום שהוגש לבית-משפט זה נגד המשיב (והמשיבים האחרים) מייחס לו עבירות של שוד בחבורה תוך שימוש באלימות; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; וכן הסעת שב"ח. עיקר האירוע המתואר בכתב האישום תחילתו בקשר שקשרו המשיב ושותפיו לבצע מעשה של שוד בדירה מסוימת שהייתה מצויה בשיפוצים. לפי כתב האישום, המשיב אסף את שני שותפיו, שוהים בלתי חוקיים. בהגיעם לדירה המשיב הוא זה שנכנס לבית ובדק מי נמצא בדירה. בהמשך בוצע מעשה השוד עצמו בידי שני הנאשמים האחרים כאשר המשיב המתין ברכב בתצפית. שני האחרים עטו גרביים על ידיהם. הם דפקו בדלת ומשזו נפתחה הם דחפו את המתלוננת על הרצפה. המשך כתב האישום מתאר מעשה אלימות שבוצעו במתלוננת לרבות כבילתה באמצעות חבל. נלקח רכוש מן הדירה ונזרע בה אי סדר רב. לאחר איום על המתלוננת, עזבו הנאשמים האחרים את הדירה. הם נעלו את הדלת אחריהם באמצעות מפתח שלקחו עימם. הם נכנסו לרכב שבו המתין המשיב והוא הסיע אותם למחסום קלדניה, משם הם יצאו מישראל.

2. עם הגשת כתב האישום התבקש גם מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בשלב ראשון בית-המשפט אכן הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (כב' השופט י' נעם, החלטה מיום 21.09.15). זאת לאחר תסקיר שלילי של שירות המבחן. באותה החלטה הותר פתח להגשת בקשה לעיון חוזר ככל שתוצע חלופת מעצר אפקטיבית והדוקה הכוללת איזוק אלקטרוני. בקשה לעיון חוזר שכזו אכן הוגשה. בהחלטת כב' הנשיא דוד חשין מיום 25.11.15, הועבר המשיב למעצר תחת פיקוח אלקטרוני בכפר אבו גוש. צוין בהחלטה זו, בין היתר, שיש למשיב עבר פלילי בגין הרשעתו בעבירות של פציעה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. העבירות היו משנת 2013 וההרשעה משנת 2014. המעבר למעצר בפיקוח אלקטרוני היה בעקבות תסקיר חיובי של שירות המבחן.

3. מאז החלטה זו שמיום 25.11.15 ועד לעת הזו, מצוי אפוא המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית שנשכר ביישוב אבו גוש לצורך כך ובפיקוח של מפקחים שונים שבית-המשפט אישר בשלבים אלו ואחרים. כפי החלטת כב' הנשיא חשין מיום 26.11.15 ובהמשך לתסקיר שירות המבחן, הוגשה לבית-המשפט מידי שבוע (עד לשלב מסויים) תכנית שבועית לפיקוח וחלוקת שעות בין המפקחים. הסדר זה עוגן בשנית בהחלטה מיום 21.12.15.

הבקשה שלפניי
4. בבקשה לשינוי תנאי שחרור, כלומר לעיון חוזר, צוין שעבר פרק זמן משמעותי מאז שהמשיב הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני. לאורך כל התקופה - של למעלה מחמישה חודשים (בעת הגשת הבקשה) לא נרשמה כל הפרה. התבקש לאפשר למשיב לעבור לגור בעיר העתיקה בבית סבו וסבתו. התבקש גם לאפשר לו לצאת לעבודה בשעות הבוקר ובפיקוח. בהחלטה מיום 22.05.16 התבקש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב מבלי שיש בכך משום הבעת עמדה ולגופו של עניין מטעם בית-המשפט.

5. בתסקיר מיום 01.06.16 צוין שהבקשה ששירות המבחן בדק היא הפסקת האיזוק האלקטרוני ושינוי מקום המעצר לבית המשיב עצמו בכפר א-טור שבהר הזיתים תוך יציאה לעבודה בעסק המשפחתי תחת פיקוח אביו ודודו. שירות המבחן ציין בתסקיר שלא נפתחו תיקים פליליים נוספים נגד המשיב מאז השמתו בפיקוח אלקטרוני. עוד צוינה ההתרשמות של שירות המבחן מן האפקט ההרתעתי של המעצר המתמשך ומן המוטיבציה של המשיב לחזור לשגרת חיים פעילה ויציבה במשפחתו. בתסקיר גם נרשם שמשיחה עם המפקחים עלה שמאז העתקת המגורים שלהם מהעיר העתיקה בירושלים למקום המעצר באבו גוש, חשים המפקחים זרות ואף עוינות מצד תושבי המקום (הגם שקיימת נכונות להמשיך בפיקוח). שירות המבחן התרשם מהוריו של המשיב ומן הלכידות המשפחתית והנכונות לסייע לו תוך פיקוח והצבת גבולות. נוכח העובדה שהמשיב מצוי בתנאי מעצר תקופה ממושכת, תחילתה במעצר ממש ולאחר מכן באיזוק אלקטרוני ומבלי שנפתחו תיקים חדשים ועל יסוד ההתרשמות מן המשיב ומן המפקחים - המליץ שירות המבחן בתסקיר המשלים על הסרת הפיקוח האלקטרוני. כמו כן הומלץ על שהיית המשיב במעצר בית לילי בביתו תחת פיקוח המפקחים הקיימים והוריו. הומלץ גם לאפשר למשיב לצאת לעבודה תחת פיקוחו וליוויו של אביו ודודו, בעסק המשפחתי המצוי באזור ירושלים.

מהלך הדיון
6. בדיון שהתקיים לפניי במעמד ב"כ הצדדים והמשיב עצמו ביום 09.06.16, הודיע ב"כ המשיב שנושא היציאה לעבודה אינו עומד על הפרק נוכח הזמן הרב שחלף וגם נוכח היעדרות המעסיק. עניין זה התייתר איפוא. נותרה להכרעה בקשת המשיב להפסקת האיזוק האלקטרוני ולשינוי מקום השהות לבית בשכונת א-טור. במהלך הדיון שהתקיים הדגיש ב"כ המשיב שוב את הזמן הממושך שבו מצוי המשיב בתנאים מגבילים, ואת הבעיות הכלכליות הנובעות מהמשך המעצר באבו גוש. כמו כן דווח לבית-המשפט שקיים קושי בהמשך הפיקוח במקום זה נוכח עוינות של התושבים במקום כלפי מפוקחים שמגיעים מירושלים. ב"כ המשיב הדגיש את התמשכות ההליכים בדיון העיקרי תוך שמועד ההוכחות הראשון נקבע לחודש יולי. במסגרת הדיון האמור, הודיע ב"כ המשיב שקיימת נכונות מטעמו להיות לא רק בתנאי מעצר בית מלא בבית בא-טור, אלא להמשיך ולהיות במעצר באיזוק אלקטרוני בבית זה, וזאת בכפוף לחוות-דעת של מנהלת האיזוק.

7. ב"כ המבקשת הסכים בדיון לכך שהמעצר באיזוק אלקטרוני ישתנה ויהיה בבית בא-טור אך בלבד שיחולו כל התנאים המגבילים שנקבעו ובכפוף לחוות-דעת של האיזוק האלקטרוני. אשר להתמשכות ההליכים ציין ב"כ המבקשת, שמועדי ההוכחות שהיו קבועים לחודש דצמבר 2015 - בוטלו לבקשת הסניגורים. עם-זאת הודגש לפני בית-המשפט שככל שלא ניתן להותיר את המשיב באיזוק אלקטרוני - אין מקום להיעתר לבקשה ומעבר למעצר בית מלא בבית בא-טור. הודגש בטיעון, שמדובר בתיק חמור ביותר של שוד, ושאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. עוד נטען שיש לראות באיזוק האלקטרוני בנסיבות אלה כהכרח ובגדר חלופה למעצר של ממש שבו היה נתון המשיב במשך תקופת זמן מסוימת בתיק זה. ובאשר לקשיים בהמשך הפיקוח באבו גוש, הרי שהמפקחים הודיעו שהם מסוגלים להמשיך ולפקח על המשיב וכך או אחרת שעליו לעמוד בכל התנאים הנדרשים למרות הקשיים המדווחים.

8. בשלהי דיון זה, ולאחר שנחקרו גם המפקחים הנוספים שהוצעו, התבקשה יחידת הפיקוח האלקטרוני לבדוק את האפשרות לקיים פיקוח אלקטרוני בכתובת המגורים של המשפחה בשכונת א-טור. זאת, בהמשך לעמדות ב"כ הצדדים שצוינו לעיל, ולאחר שב"כ המבקשת הודיע לבית-המשפט שלפי בירור שנעשה, ניתן באופן עקרוני להתקין איזוק אלקטרוני במקום זה. ועוד דווח לבית-המשפט כי קיימת תחנת משטרה סמוך לבית המגורים.

חוות-דעת יחידת הפיקוח
9. יחידת הפיקוח האלקטרוני הודיעה לבית-המשפט (בחוות-דעת מיום 13.06.16) שלא נעשתה בדיקה קונקרטית בבית המגורים נוכח חוות-דעת של קצין משטרה בכיר שלפיה קיימת סכנה לביטחון הנפש במתווה של פיקוח אלקטרוני במקום. במכתבו של קצין המשטרה הרלבנטי מאותו היום, צוין שלאחר התייעצות עם גורמי מודיעין חקירות וסיור, הומלץ שלא לאשר את הפיקוח באזור זה. כך הדבר היות שאזור א-טור בכלל והרחוב הספציפי בפרט מתאפיינים באירועים על רקע לאומני הכוללים יידויי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר שוטרים ואזרחים העוברים בדרכם להר הזיתים. הרחוב עצמו היה סגור עם חסימות קשיחות במשך תקופה ארוכה עד לפני מספר חודשים בעקבות האירועים הללו.

10. התאפשר לב"כ הצדדים להתייחס לנדון. בהודעת ב"כ המשיב (מיום 16.06.16) הודע לבית-המשפט שקיים הבדל בין הרחוב שבו מצוי בית המשפחה שהוצע כחלופה, לבין הרחוב הראשי שאליו התכוונה המשטרה בחוות-דעתה. ברחוב הראשי יש מידי פעם הפרות סדר אך לא ברחוב המשני. עוד הוסף, שלידיעת ב"כ המשיב, אין פיקוח אלקטרוני בכל השכונה והדבר אינו קשור להפרות סדר המתרחשות בעיר או במקום זה. בית-המשפט התבקש אפוא על יסוד התסקיר החיובי, הטענות שנשמעו וכן מכלול הנסיבות - לקבל את הבקשה לעיון חוזר ולהורות על הפסקת המעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני ועל מעבר למעצר בית מלא בפיקוח המפקחים השונים בית המשפחה בשכונת א-טור בירושלים.

דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי את עמדות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא שדין הבקשה לעיון חוזר להידחות, כלומר שלא יחול שינוי בכל התנאים שנקבעו בעניינו של המשיב עד לעת הזו. המשיב יישאר עצור בפיקוח אלקטרוני בכתובת שנקבעה ביישוב באבו גוש, ובתנאים שנקבעו.

12. העניין הראשון העומד על הפרק בהתאם למהלך הדיון שהיה לעיל, הוא התשובה לשאלה אם ניתן כעניין מעשי ומוסכם למעשה בין ב"כ הצדדים, להותיר את המשיב עצור בתנאי איזוק אלקטרוני, תוך שינוי מקום המעצר. כלומר, לאפשר למשיב להיות עצור בפיקוח אלקטרוני בבית המשפחה בא-טור חלף הבית באבו גוש. בעניין זה המסקנה היא בשלילה. חוות-דעת מנהלת הפיקוח היא ברורה. לפי חוות-הדעת ומכתב משטרת ישראל שצורף לה, לא ניתן לקיים פיקוח אלקטרוני במקום זה. הדברים עולים בקנה אחד עם עמדתו של ב"כ המשיב שלפיה לא קיים פיקוח במקום זה. אמנם כאמור לעיל, ב"כ המשיב משיג במידת מה על חוות-דעת המשטרה שעליה נסמכה יחידת הפיקוח האלקטרוני ובכל הקשור להפרות הסדר שקיימות במקום. אך לא מצאתי מקום לקבל טענות אלה וכדי מסקנה שלפיה יש להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני במקום זה. מכתבו של קצין המשטרה מתייחס באופן ספציפי לאותו רחוב שגם ב"כ המשיב התייחס אליו. צוין באופן מפורש שרחוב זה היה סגור במשך מספר חודשים. ואף צוין באותו מכתב שיום קודם להגשתו (כלומר ביום 12.06.16) נפגעה ניידת של מרחב קדם מזריקת אבנים ובקבוקי תבערה במקום. אותו המכתב התייחס לא רק לרחובות הספציפיים אלא לאזור א-טור בכלל. המשמעות היא שאין מקום לקיים מעצר בפיקוח אלקטרוני במקום זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בניגוד לחוות-הדעת של יחידת הפיקוח (וראו סעיף 22ב(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). משכך הם פני דברים, מתווה מוסכם זה שבין ב"כ הצדדים אינו רלבנטי ואין הוא עומד על הפרק.

13. על רקע זה, העניין השני, העומד להכרעה, הוא אם יש מקום לאפשר למשיב לצאת מתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני שבהם הוא מצוי עד לעת הזו, ולעבור לשהות בתנאי מעצר בית מלא בבית המשפחה בא-טור ובפיקוח המפקחים שהוצעו וכן ערבויות כספיות. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכן, העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות חמורות. המשיב השתתף לכאורה באירוע שוד אלים תוך שהוא היה זה שהסיע את שני שותפיו - שוהים בלתי חוקיים - למקום האירוע וחזרה ממנו. הוא בדק את הנוכחות בדירה קודם לאירוע השוד. הוא תיצפת והמתין לשותפיו. עמד על כל אלה כב' השופט י' נעם בהחלטתו הנזכרת לעיל על מעצרו של המשיב (בתחילה) עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. על כך יש להוסיף את העבר הפלילי שהוא מתקופה שאינה רחוקה בזמן, ואת חומרתו שעומדת בפני עצמה (פציעה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו). ועוד יש לציין את ההתרשמות השלילית שהייתה לשירות המבחן ולו בתחילת ההליכים, מן המשיב. בתסקיר מיום 19.08.15 צוינה נטייתו של המשיב לפעול באימפולסיביות תוך קושי בהפעלת שיקול דעת. שירות המבחן ציין שקיימת רמת סיכון בינונית-גבוהה להישנות התנהלות פוגענית וזאת בין היתר נוכח ההרשעה הקודמת בפלילים ועונש המאסר בפועל (חודשיים בעבודות שירות) שהוא נשא בו. מצבור נתונים זה עומד אפוא כנקודת מוצא בהתייחס לבקשתו של המשיב על שני מרכיביה - כלומר סיום המעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני וכן המעבר לבית המשפחה בא-טור.

14. נכון הדבר, שהמשיב מצוי תחת תנאים מגבילים משמעותיים מזה תקופה ממושכת. כתב האישום הוגש עוד בחודש יולי 2015. המשיב היה עצור במעצר ממש מספר חודשים. הוא עבר להיות עצור בפיקוח אלקטרוני ביום 25.11.15. הוא מצוי בסטטוס זה, על כל המשתמע ממנו, קרוב לשבעה חודשים מאז. לא נרשמו הפרות במשך תקופה זו. וכעולה מהתסקיר האחרון של שירות המבחן כמו גם מטיעוני ב"כ המשיב, המשפחה נתקלת בקשיים מסוימים שעיקרם עוינות כלפיה - במסגרת הפיקוח בתנאי איזוק אלקטרוני על המשיב ביישוב אבו גוש. ויש לשוב ולציין, ששירות המבחן בתסקיר האחרון לא רק שהמליץ לשנות את מקום השהות ולסיים את הפיקוח האלקטרוני - אלא אף המליץ לאפשר למשיב לצאת לעבודה. על כל האמור לעיל ניתן גם להוסיף שקיימים כמה מפקחים על המשיב שאושרו בהחלטות קודמות שניתנו בעניינו. כמו כן נבחנו לפניי בדיון מיום 09.06.16 שני מפקחים נוספים (הוריו של המשיב, שנראה שהוצעו כמפקחים לא לבית באבו גוש אלא לבית בא-טור). מפקחים אלה הותירו רושם חיובי, וזאת גם בהמשך לתסקיר שירות המבחן האחרון שהתרשם מהרצון והנכונות של המשפחה כולה לסייע למשיב בעת הזו. מכל אלה - לא נעלמו עיניי, וגם לא מההתמשכות של ההליך העיקרי.

15. אך חרף כל זאת, לא מצאתי כאמור מקום להיעתר למבוקש. נוכח חומרת העבירות שבהן הואשם המשיב, עברו הפלילי, רמת המסוכנות שעלתה מן התסקירים המוקדמים יותר - נוכח כל אלה, ברי שבנסיבות המקרה ואפילו לאחר חלוף הזמן, נדרש פיקוח הדוק ביותר על המשיב. עניין זה מצא ביטוי בהחלטת כב' הנשיא חשין מיום 25.11.15. ויודגש שבתסקיר שהגיש שירות המבחן עובר להחלטה להעביר את המשיב למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, חזר שירות המבחן על הערכתו שלפיה קיימת מן המשיב רמת סיכון בינונית-גבוהה תוך מסקנה נוספת, שלפיה ריחוק ממקום המגורים של המשיב בשילוב הפיקוח האלקטרוני יכולים להפחית את רמת הסיכון. הומלץ גם שתיערך תוכנית פיקוח שבועית של המפקחים לפי ימים ושעות שתוגש מידי שבוע לעיונו ואישורו של בית-המשפט. המלצה זו קיבלה בהסכמה תוקף של החלטה.

16. שינוי התנאים המגבילים בעניינו של המשיב וכדי הסרת הפיקוח האלקטרוני ושינוי מקום המעצר לבית בא-טור, אינה עולה לדעתי בקנה אחד עם מכלול נתונים זה. הוא אינו עולה בקנה אחד עם הערכת הסיכון השונה של שירות המבחן עד לתסקיר האחרון. אמנם התסקיר האחרון הגיע לידי המלצה אחרת. אך למרות המשקל המשמעותי של המלצת שירות המבחן, לא מצאתי מקום לקבלה בנסיבות המקרה נוכח כל האמור לעיל וההכרח גם בשלב זה לעמדתי, בתנאים מגבילים הדוקים ביותר על המשיב. על כך יש להוסיף, ועדיין במישור החלופה שהוצעה, שכעולה מחוות-דעת הפיקוח האלקטרוני ומכתב קצין המשטרה שנסמכה עליו, מדובר באזור וברחוב שיש בו הפרות סדר נמשכות. גם מטעם זה קיים קושי בכל חלופה אפקטיבית במקום זה - חלופה של מעצר בית מלא בפיקוח.

17. על כל האמור לעיל יש גם להוסיף ולו מעבר לנדרש, שני נתונים נוספים הפועלים גם הם כדי דחיית המבוקש: ראשית, הגם שבתחילה הוגשה לעיון בית-המשפט מידי שבוע אותה תוכנית לאישור, הרי שבשלב מסוים עניין זה הפסיק להתבצע מבלי שבאה החלטה של בית-המשפט המאפשרת לעשות כן. שנית, כעולה מהודעה נפרדת של יחידת הפיקוח האלקטרוני (מיום 14.06.16), זומן המשיב לשימוע בגין הפרת תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני. תוצאות השימוע לא הודעו לבית-המשפט, ואין כמובן להיאחז בעניין זה כשלעצמו ובטרם נשמעה גרסת המשיב. אך התמונה העולה לכאורה מצבר נתונים זה ומעבר לנדרש, היא כזו שגם בה יש כדי להצביע על כך שלא בשלה העת לשנות מן התנאים המגבילים שבהם מצוי המשיב.

18. טרם סיום אציין כפי שעלה כאמור מתסקיר שירות המבחן והן מן הטיעון לפניי, המשפחה נתקלת בקשיים לא מעטים בכל הקשור להמשך הפיקוח ביישוב אבו גוש ונוכח החובה של המפקחים להמשיך ולשהות שם, זאת במיוחד בתוך חודש הרמדאן. אולם בהעדר מקום מוצע אחר לאיזוק האלקטרוני, וחרף קשיים נטענים אלה, לא מצאתי מקום להורות על המבוקש בשל טענה זו. ויוסף עוד לעניין אחרון זה שבתסקיר שירות המבחן המפקחים הודיעו שלמרות הקשיים הם מוכנים להמשיך ולפקח על המשיב "ככל שיידרש".

התוצאה
19. בשל מכלול טעמים אלה מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות."

6. בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר אלקטרוני - קבלתה
ב- מ"ת (נצ') 51353-10-15 {אורון שלום זנטי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2016(2), 3418 (2016)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
בפני "בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר אלקטרוני". הבקשה היא לשינוי זמני בתנאי מעצרו של המבקש, כך שיתאפשר לו ולבני משפחתו המפקחים עליו, לשהות בין התאריכים 21.04.16 עד 24.04.16 (ליל הסדר והחג הראשון של פסח) בביתם שבישוב שומרה, כדי לחגוג יחד את החג בביתם.
המשיבה מתנגדת לשינוי תנאי מעצרו של המבקש וטוענת כי היעתרות לבקשה מסוג זה מרוקנת מתוכן את החלטת בית-המשפט העליון בעניינו של המבקש בתיק בש"פ 8766/15 ואת החלטת בית-המשפט המחוזי בעקבות ההחלטה בבש"פ, לפיה המבקש יהא נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני.

בדיון שנערך במעמד הצדדים חזרו ב"כ הצדדים על טיעוניהם. בית-המשפט המליץ למשיבה לשקול אפשרות לשינוי תנאים לפרק זמן קצר יותר או פתיחת חלון לפרק זמן קצר יותר. ניתנה למשיבה אפשרות להגיש עמדה משלימה.

בעמדה המשלימה שהגישה, הודיעה ב"כ המשיבה כי היא עומדת על התנגדותה לשינוי תנאים אף אם מדובר למס' ימים מצומצם יותר מזה שביקש המבקש. יחד עם-זאת, הודיעה המשיבה שהיא תסכים לפתיחת "חלון" יציאה של מס' שעות.

בתגובה לעמדה המעודכנת של המשיבה, הודיע ב"כ העותר כי הוא עומד על דעתו ועל הבקשה במלואה. לטענתו, עמדתה המשפטית והעניינית של המשיבה שגויה, שלא לומר שיש בה משום יותר משמץ של אטימות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נראית לי עמדת המשיבה. לא מצאתי בעמדה שגיאה כלשהי. העמדה, בנסיבות העניין, הינה סבירה, מעוגנת בהוראות הדין ומשקפת את המצב המשפטי הנכון.

חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה - 2014, להלן: "חוק הפיקוח" שהוסיף את סימן ג'1 לחוק המעצרים מסדיר את מעמדו המשפטי של המעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני ואת המנגנון ליישומו. פיקוח אלקטרוני איננו עוד חלק מתנאי השחרור לחלופת מעצר, אלא מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. עצור בפיקוח אלקטרוני מוגדר כ"עצור עד תום ההליכים". להגדרה זו נודעת נפקות במס' מישורים. נפקות זו משליכה גם להחלטה בבקשה שבפני.

מכוח התיקון האמור הוקם גוף מנהלי הממונה על עצורים בפיקוח אלקטרוני.

סעיף 22א לחוק המעצרים מגדיר "ממונה" - מי שמונה לתפקיד הממונה על הפיקוח האלקטרוני לפי סעיף 22ח(א) - הקובע שהשר ימנה סוהר בגדרגת גונדר משנה לפחות הכשיר להיות שופט שלום לתפקיד ממונה על הפיקוח האלקטרוני.

"המנהל" - מי שמונה למנהל הפיקוח האלקטרוני לפי סעיף 22ו(א), שהוא סוהר בכיר.

בהיות "הממונה" ו"המנהל" חלק ממערך שב"ס, הם כפופים לנציב שב"ס ולנהלי שב"ס.

סעיף 22 מקנה סמכויות שונות לגוף המנהלי שהוקם. בין היתר, נקבע כי לשם החלטה על פיקוח אלקטרוני יקבל בית-המשפט דיווח מאת המנהל או מי מטעמו כי נתקיימו התנאים, בין היתר, שמקום הפיקוח המוצע ואמצעי התקשורת בו מאפשרים פיקוח אלקטרוני והושלמו בו ההתאמות הנדרשות לשם קיום הפיקוח האלקטרוני (סעיף 22ב(ג)(2)).

סעיף 22ו מקנה סמכויות נוספות למנהל הפיקוח האלקטרוני.

סעיף 22ד(ג)(2) מסמיך את בית-המשפט להורות על יציאה ממקום הפיקוח לתכלית מבין התכליות המפורטות. חלקה הראשון של ההוראה מכיל רשימה סגורה של תכליות והסיפא מאפשרת "ויכול שיהיה לתכלית אחרת שהומלצה בתסקיר המעצר, או לתכלית חשובה אחרת מטעמים שיירשמו".

סעיף 22ו(ג) מסמיך את המנהל או ממלא מקומו לאשר יציאה חד פעמית של המפוקח ממקום הפיקוח שלא בהתאם לתנאי תכנית הפיקוח במקרים יוצאי דופן של צורך בטיפול רפואי דחוף או טעם דחוף אחר, ובלבד ששוכנע שהעניין אינו סובל דיחוי או לצורך הופעה בפני הממונה או סוהר בכיר לטעון את טענותיו בעניין הפסקת תכנית הפיקוח.

בהיות המבקש "עצור בפיקוח", דינו, בשינויים המחוייבים, כעצור עד תום ההליכים לעניין יציאה לחופשה. שינוי מקום המעצר או כל בקשה המתייחסת לשינוי זמני או קבוע בתנאי המעצר ולהחלטות הגורם המנהלי בעניין תנאי המעצר בפיקוח, כולל מקום המעצר. העצור בפיקוח, כמו עצור עד תום ההליכים, יכול לנקוט בין במסלול מנהלי על ידי פנייה לגורם המנהלי בשב"ס בעניינים שהם בסמכותו ובאחריותו של הגורם המנהלי, ובין במסלול הפלילי על-ידי בקשה מכח חוק המעצרים.
בבקשה שבפני מבקש העצור שינוי זמני של תנאי המעצר, כך שבמשך מס' ימים ישונה מקום המעצר באיזוק.

הגורם, שמטבע הדברים אמור לבחון בקשות מסוג זה ולהציג עמדה, הוא הממונה והשב"ס, שלהם תנאים ברורים המגדירים את העילות שבגינן ניתן אישור לשינוי מקום המעצר, משום שהשינוי מצריך היערכות מיוחדת ובדיקת ההתאמה של המקום, בהתאם להוראות שבסעיף ג1 לחוק המעצרים.

יש להבטיח לא רק מפני הסיכונים הכרוכים בשינוי המתבקש, אלא גם לוודא שאמות המידה בתחום זה יחולו במידה שווה ובלתי מפלה בין ציבור העצורים בפיקוח בכללותם (ראה והשווה בש"פ 5265/15 מ"י נ' יצחק גבאי, כב' השופטת ברון).

ככל שבחר העצור לנקוט במסלול הפלילי, על בית-המשפט ליתן משקל ראוי לנהלי שב"ס ולמדיניות הנקוטה.

עקרון על בנהלי שב"ס הינו עקרון השוויון בין אסירים שהם בעלי נתונים דומים.

באשר ל"פתיחת חלון" כאשר אין מדובר באחת מהתכליות המנויות ברישא של סעיף 22ד(ג)(2) ושלא הומלצה על ידי קצין מבחן, תתאפשר יציאה לחלון רק "לתכלית חשובה אחרת ומטעמים שיירשמו".

השינוי המתבקש בנימוק של "חג הפסח", איננו עונה על הגדרה זו.

היעתרות לבקשה זו עלולה להביא, מכח דיני השוויון המחייבים והמתחייבים מנהלי שב"ס, עלולה לפרוץ את הסכר באופן ששב"ס יוצף בבקשות אינספור מצד כל עצור בפיקוח לחופשה או לשינוי מקום המעצר אך בשל חג. חגי ישראל הינם רבים, וכן חגים של בעלי עדות אחרות, אחינו המוסלמים, הנוצרים והדרוזים, גם הם רבים. מצב כזה לא יאפשר לשב"ס ולמנהל על הפיקוח למלא את חובתם ותפקידם, ולמצער יקשה עליהם באופן ממשי ומהותי.

לא למיותר לציין כי על-פי פקנ"צ החופשות 04.40.00, חג הפסח איננו מהווה עילה לחופשה חריגה.

במקרה שבפני, נוסף נימוק משמעותי המצדיק דחיית הבקשה, עליו הצביעה ב"כ המשיבה.

במהלך הדיונים בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הציע המבקש חלופת מעצר בבית הוריו בישוב "שומרה". שירות המבחן לא המליץ על חלופה זו ונמנע מלהמליץ על חלופת מעצר, ובהעדר חלופה אחרת הוחלט על מעצר עד תום ההליכים.

בית-המשפט העליון קבע בהחלטתו בבר"ע שהוגשה על ההחלטה, שאין לשלול קיומה של חלופה אחרת שתעמוד בתנאים : שתהיה מרוחקת 100 ק"מ לפחות ממקום מגוריו, איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית, ערבות, ניתוק תקשורת וכן בתנאים נוספים "רגילים".

ביום 28.01.16, לאחר קבלת תסקיר משלים, הורה בית-המשפט (השופט קולה) על מעצר באיזוק אלקטרוני בעיר חדרה, לאחר שמצא כי החלופה החדשה עונה על התנאים שקבע בית-המשפט העליון.

מן הדין, ועל מנת שלא ליצור תקדים, היה מקום לדחות את הבקשה על כל חלקיה. אולם, בהתחשב בהסכמת המשיבה לפתיחת חלון למס' שעות, לא אמנע במקרה זה ממתן הוראה לפתיחת חלון. היה מקום להתיר פתיחת חלון למס' שעות מצומצם ביותר. למרות זאת, מאחר ומדובר בחג שהוא גם שבת, אני מורה על פתיחת חלון ליום 22.04.16 החל משעה וחצי לפני כניסת החג והשבת ועד ליום 23.04.16 עד שעה וחצי לאחר יציאת החג והשבת. במהלך שהותו בחלון ילווה המבקש לפחות על ידי אחד מהמשמורנים."

7. מהו הדין - במישור הדיוני ובמישור המהותי - כאשר קצין משטרה בכיר מציג לבית-המשפט חוות-דעת המתנגדת לפיקוח אלקטרוני במקום המוצע?
ב- בש"פ 4831/16 {שלמה מועלם נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 12947 (2016)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי שלא לעצור את העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני.

1. על הרקע הצריך לעניין עמדתי ב- בש"פ 2202/16 מועלם נ' מדינת ישראל (10.04.16). בקצרה אומר כי נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נשק ושיבוש מהלכי משפט. על-פי הנטען בכתב האישום, במהלך החודשים אפריל-מאי 2015 או בסמוך לכך סחר העורר ברימונים השייכים לכוחות הביטחון. נטען כי בהזדמנות אחת רכש העורר מאחד, נתנאל דדון (להלן: "נאשם 1"), רימון גז קולח השייך לכוחות הביטחון; וכי לאחר מכן הורה לאדם שלישי, רון, להטמינו במקום מסתור. רון עשה כן והטמין את הרימון בחורשה ביישוב קרני שומרון (להלן: "החורשה"; "היישוב"). לאחר מכן רכש העורר רימוני הלם נוספים מנאשם 1 וגם את אלה הטמין רון בחורשה. עוד לפי כתב האישום, בשלב מסוים ביקש העורר מרון לגנוב עבורו רימוני הלם שנמצאו בחזקתו של נאשם 1 ורון עשה כן וגנב שקית ובה 6 רימונים שהוטמנו בחורשה. בצד אלה מתאר כתב האישום שתי עסקאות שהתרחשו בהפרש של שבועיים שבכל אחת מהן מכר לכאורה העורר רימון הלם לאדם שאינו נזכר בכתב האישום תמורת סם מסוכן מסוג קנאביס בשווי 600 ש"ח. לבסוף מואשם העורר ברכישת שני רימוני הלם נוספים השייכים לכוחות הביטחון מהנאשם 1. נטען כי גם אלה הוטמנו בחורשה על ידי רון. חלקו השני של כתב האישום מייחס לעורר ניסיונות לשבש את הליכי החקירה ביחס לאירועים הנזכרים לעיל.

2. יחד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברק נבו) מצא חולשה ממשית בראיות ובחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. שירות המבחן עמד על חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר - מעצר בית בבית אמו בפיקוח אחותו וגיסו - ומצא כי זו אינה טובה שכן המפקחים שהוצעו לא יוכלו לשמש דמות סמכותית ומגבילה ביחס לעורר. בית-המשפט אימץ המלצות אלו של שירות המבחן אך הציע לעורר לנסות ולהציע מפקח עיקרי סמכותי נוסף כדי שתבחן האפשרות לשחררו לחלופה, בהנחה שיוטל גם פיקוח אלקטרוני. משהשיב העורר כי אין בכוחו להציג מפקח כאמור, קבע בית-המשפט ביום 18.12.15 כי הוא ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

3. ערר שהוגש על החלטה זו התקבל בהחלטתי ב- בש"פ 2202/16 הנזכר לעיל. בהחלטתי עמדתי על כך שהתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת ביחס לעבירות הנשק אינה נקיה מספקות: מן העבר האחד ניצבת גרסה סדורה ושיטתית יחסית שמסר רון, שלה חיזוקים כלליים מסוימים ושאליה מצטרפים ניסיונות של העורר להניא את רון ואת נאשם 1 מלמסור גרסה בחקירותיהם. מן העבר השני ניצבת כוונתו הברורה של רון להפליל את העורר. ציינתי כי בהינתן החולשה בראיות גוברת הנכונות לבחון חלופת מעצר. אף שחלופת המעצר שהוצעה לא הייתה מיטבית, סברתי כי במכלול נסיבות העניין, נוכח החולשה הממשית בעוצמת הראיות וטיבה של חולשה זו; ובשים-לב לעברו הפלילי הבלתי מכביד של העורר, כף המאזניים נוטה לשקילת שחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני עד לתום ההליכים נגדו. לפיכך הוריתי על השבת עניינו של העורר לבית-המשפט המחוזי לצורך קבלת דיווח מאת המנהל כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") בדבר האפשרות כי העורר ישהה בפיקוח אלקטרוני בבית אמו, בפיקוח אחותו ובעלה.

4. בהמשך להחלטה זו הורה בית-המשפט ביום 11.04.16 ליחידת הפיקוח האלקטרוני בשירות בתי הסוהר לבחון היתכנות לפיקוח אלקטרוני בכתובת מגוריה של אמו של העורר. כעולה מן ההחלטה נושא הערר שלפניי, ביום 14.04.16 התקבל דיווח של היחידה לפיקוח אלקטרוני שלפיה נוכח בדיקת היתכנות שערך קצין משטרה (להלן גם: "הקצין") אין הם ממליצים על-פיקוח אלקטרוני, וזאת משני טעמים: האחד התייחס להיותו של העורר חשוד מרכזי בפרשה שבגינה הוגש נגדו כתב אישום ומעמדו הבכיר. לדברי הקצין, המעורבים בעבירות שביצע העורר מתגוררים אף הם ביישוב קרני שומרון ולכן לא ניתן להפעיל במקום פיקוח אלקטרוני "לאור המסוכנות הנשקפת מטיב העבירות ונסיבות המקרה לקורבנות ובכלל". הטעם השני התייחס לכתובת המוצעת, המצויה בשומרון, דבר אשר לעמדת הקצין עלול להקשות על דרכי הפיקוח על העורר "לאור המצב הביטחוני והתרעות פח"ע קיימות המצריכות הערכות ורמות מיגון בהתאם" (להלן: "חוות-הדעת הראשונה"). בא כוח העורר ביקש לקיים דיון בנוכחות קצין המשטרה כדי שיתאפשר לו לחקור אותו. ביני לביני הודיעה המשיבה לבית-המשפט כי היא מבקשת למשוך את חוות-הדעת הראשונה ומשכך נקבע כי מתייתרת בקשת הסנגור.

5. חוות-הדעת השנייה התקבלה ביום 27.04.16. לפי חוות-דעת זו, היישוב קרני שומרון שוכן על כביש מס' 55 המחבר בין שתי ערים פלסטינאיות גדולות וכדי להגיע אליו ממערב יש לעבור סמוך לכמה כפרים פלסטינאיים. מתחילת השנה נרשמו בכביש עשרות אירועי פח"ע. משכך, ובהתאם להערכת מצב ביטחונית, נשקפת סכנה לכוחות הביטחון בצירים אלה. לפיכך "קיים קושי אובייקטיבי בביצוע פעילות פיקוח תוך כדי מתן תגובה מהירה במקרה של הפרה" (להלן: "חוות-הדעת השניה"). בעקבות חוות-הדעת השנייה שב בא-כוח העורר על בקשתו לקיים דיון בנוכחות הקצין עקב טענות שונות שהיו לו לגבי חוות-הדעת השנייה, ובהן הטענה כי ביישובי יהודה ושומרון, שבצירי הגישה אליהם אירעו אירועים רבים וחמורים יותר מאשר בכביש מס' 55, מצויים מפוקחים רבים בפיקוח אלקטרוני. בקשתו זו נדחתה.

6. בהחלטתו קבע בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ז' בוסתן) כי אין להורות על מעצר העורר בפיקוח אלקטרוני. בית-המשפט ציין את החלטתו של בית-משפט זה, אך עמד על כך שבחוות-הדעת הדגיש קצין המשטרה כי הכתובת המוצעת ביישוב עלולה להקשות על דרכי הפיקוח נוכח המצב הביטחוני ואירועי הפח"ע שאירעו מאז תחילת השנה. די בנתונים אלה, כך נקבע, כדי לאמץ את מסקנת הקצין כי קיים קושי אובייקטיבי בביצוע פעילות פיקוח. בית-המשפט הוסיף כי במקרה זה אין מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים סיכון חיי אדם לצורך מטלת הפיקוח שעה שמדובר בעורר בגיר, שהפיקוח האנושי שהוצע לו לא נמצא מספק ושהפיקוח האלקטרוני נועד להוות "המפקח העיקרי" בעניינו.

7. על החלטה זו הערר שלפניי. לטענת העורר יש לבטל את החלטת בית-משפט קמא ולהורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. העורר מעלה שתי טענות מרכזיות, האחת במישור הדיוני והשנייה במישור המהותי: לפי הטענה במישור הדיוני, שגה בית-משפט קמא בכך שלא אפשר להביא לעדות ולחקור את קצין המשטרה שערך את חוות-הדעת כדי לבחון את התשתית העובדתית והמקצועית העומדת בבסיס חוות-דעתו. לפי הטענה במישור המהותי, בהחלטתו שלל למעשה בית-משפט קמא את עצם האפשרות לקיים פיקוח אלקטרוני ביישוב קרני שומרון כולו, בבחינת קביעת מגבלה גיאוגרפית כוללת המנוגדת לתכליתו של חוק המעצרים. לדברי העורר, במקרה זה "טעמים מיוחדים" (כאמור בחוק המעצרים) מצדיקים סטייה מחוות-הדעת. המשיבה התנגדה בדיון שהתקיים לפניי לקבלת הבקשה מטעמיו של בית-המשפט המחוזי. בהמשך לשיג ושיח במהלך הדיון הוסיפה המשיבה כי היא איננה מתנגדת לכך שלקצין תשלחנה "שאלות הבהרה" וזה ישיב עליהן.

לאחר שעיינתי בערר ובצרופותיו ושקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי לקבלו באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

8. המעצר בפיקוח אלקטרוני ידע תמורות בעת האחרונה. חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, ס"ח 68 (להלן: "חוק פיקוח אלקטרוני") תיקן את חוק המעצרים בהוסיפו, בין היתר, את סעיף 22ב שהוא בעל חשיבות לענייננו, הקובע כך...

9. עינינו הרואות: חוק פיקוח אלקטרוני מורה כי אם סבר מנהל הפיקוח האלקטרוני כי בשל "נסיבות מיוחדות" תכנית הפיקוח המוצעת אינה בת הפעלה, וזאת "מטעמים של סכנה לפגיעה בביטחון הנפש", עליו לפנות לקבלת חוות-דעת מקצין משטרה בכיר. אם מצא קצין המשטרה הבכיר כי לא ניתן להפעיל את תכנית הפיקוח, עליו להציג חוות-דעת מנומקת לבית-המשפט. בית-המשפט רשאי לאמץ או לדחות את חוות-הדעת, אך דחיית חוות-הדעת אפשרית רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

10. נוסחו הראשוני של חוק הפיקוח האלקטרוני הסמיך את השר לביטחון פנים לקבוע בצו "רשימת מקומות או סוגי מקומות שבהם לא ניתן לקיים מעצר בפיקוח אלקטרוני בשל קושי מיוחד במימוש תכנית הפיקוח, לרבות בשל קיומה של סכנה לשלום הציבור כתוצאה מקיום הפיקוח האלקטרוני במקום כאמור" (סעיף 22ז(ב) להצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014, ה"ח 296, 303 (להלן: "הצעת חוק פיקוח אלקטרוני")). לפי דברי ההסבר לסעיף זה:

"הניסיון המצטבר מוכיח כי לא ניתן לקיים פיקוח אלקטרוני אפקטיבי בסביבה בעלת מאפיינים עברייניים מובהקים, או באזור שבו קיימת סכנה ביטחונית מוגברת. זאת בשל העדר אפשרות לקיום פעולות בקרה ואכיפה אפקטיביות באופן סדיר, כנדרש. למשל בשל פגיעה חוזרת ונשנית בכלי רכב או בציוד של נציגי החברה המפעילה המגיעים למקום, או בשל העדר אפשרות להיכנס למקום בלא ליווי משטרתי צמוד, וכיוצא באלה. במקומות מעין אלה שבהם לא ניתן לאכוף באופן מעשי את תנאי התכנית, אין כל ערך בקיומו של מעצר בפיקוח אלקטרוני וממילא לא ניתן להבטיח כי לא נגרמת סכנה לשלום הציבור כתוצאה משהותו של העצור מחוץ למיתקן כליאה. מובן כי פסילתו של מקום פיקוח מוצע, מהטעמים המפורטים לעיל אינה מונעת מן הנאשם להציע מקום פיקוח חלופי, אשר יאושר על ידי בית-המשפט, ככל שיעמוד בתנאים הנדרשים."
(דברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני, בעמ' 303)

ברם, חלק ניכר מישיבות הוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת חוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי הוקדש לסעיף זה, וחברי הכנסת הביעו התנגדות עזה לחקיקתו. כך למשל יושב הראש, ח"כ משה גפני, ציין לאמור:

"תיראו. אנחנו מדברים על אזרח ישראלי שעומד בכל הקריטריונים של איזוק אלקטרוני. חטאו היחיד זה שהוא גר במקום מסוים ששם או שאין קשר אלקטרוני, או שיש סכנה לשלום הציבור. אף אחד לא יודע מה זאת סכנה לשלום הציבור."
(פרוטוקול ישיבה מס' 1 של ועדה משותפת לועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצ"ח פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי, הכנסת ה- 19, 32 (02.11.14))

ובהמשך:

"אני רק רוצה להבהיר לפרוטוקול, לפרוטוקול ולכולם: אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת. הוועדה לא מקבלת את הגישה הזאת שבה אדם שגר ביישוב מסוים, רק מעצם היותו גר ביישוב מסויים, אני לא יודע איזה יישוב, הוא לא יהיה זכאי לאיזוק אלקטרוני. אין מציאות כזאת. אין כוח אדם? שיביאו עוד כוח אדם. צריך למקום הזה, צריך, אני לא יודע מה שצריך לעשות, צריך לעשות."
(פרוטוקול ישיבה מס' 3 של ועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצ"ח פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי, הכנסת ה- 19, 24 (23.11.14)).

בסופו-של-יום נדחה נוסחו המוצע של סעיף 22ז(ב) בוועדה, ובמקומו חוקק סעיף 22ב(ד) האמור לעיל, המוסר את שיקול-הדעת לבית-המשפט להכריע בשאלת הפיקוח האלקטרוני תוך הסתמכות על חוות-דעת מנומקת של קצין המשטרה. התוצאה היא איפוא כי החוק בנוסחו דהיום אינו מחריג יישובים אלה או אחרים מתחולתו, ותחת זאת נקבע מנגנון בדיקה שבסופו נדרש בית-המשפט להפעלת שיקול דעת עצמאי.

11. מהו הדין - במישור הדיוני ובמישור המהותי - כאשר קצין משטרה בכיר מציג לבית-המשפט חוות-דעת המתנגדת לפיקוח אלקטרוני במקום המוצע? בהינתן פרק הזמן המועט שחלף מחקיקת החוק שאלה זו טרם זכתה למענה של ממש בפסיקתו של בית-משפט זה. אבקש להציג בתמצית קווים מנחים אשר עשויים לסייע בעניין זה.

המישור הדיוני: ביקורת חוות-הדעת של קצין המשטרה הבכיר
קצין המשטרה הגיש חוות-דעת מנומקת שלפיה לא ניתן להפעיל תכנית פיקוח אלקטרוני במקום המוצע מטעמים של "סכנה לפגיעה בביטחון הנפש". בפי הנאשם השגות על התשתית העובדתית שעמדה ביסוד חוות-הדעת או על מסקנתו של הקצין. הוא מבקש לתקוף את חוות-הדעת האמורה. מהי המסגרת הדיונית המתאימה לכך?

12. כידוע, הליך המעצר הוא הליך ביניים במסגרת ההליך הפלילי העיקרי. הוא נערך לפני שופט שלרוב אינו יושב במותב ההליך העיקרי שבו מתבררת אשמתו של הנאשם. ההבחנה בין ההליך העיקרי לבין הליך המעצר גוזרת הבחנות דיוניות שונות, פרי התכליות השונות של ההליכים האמורים. ההליך העיקרי נועד להוכחת אשמתו או חפותו של הנאשם, וככזה הוא דורש העמקה וחקר על מנת להוכיח במידה הנדרשת - מעל לספק סביר - כי מעשיו של הנאשם מצדיקים את הפגיעה בזכויותיו. לעומת זאת, הליך המעצר נגזר מההליך העיקרי ובמסגרתו יש לאזן ערכים אחרים - בעיקר הפגיעה בנאשם או העצור שהיא תוצאת הליך המעצר למול המסוכנות הנשקפת מהנאשם או העצור לאחרים או האפשרות לשיבוש מהלכי המשפט (ראו סעיפים 21(א)(1), 21(ב)(1) ו- 22ב(2) לחוק המעצרים). לממד הזמן, הרלוונטי לכל הליך משפטי, חשיבות יתרה בהליך המעצר. זהו עיקרון יסוד בהליך זה, ונמצאים לו ביטויים שונים בחוק (לאפשרות לפנות לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר ראו סעיף 52 לחוק המעצרים; להארכת תקופתית של מעצר ראו סעיפים 62-61 לחוק המעצרים) ובפסיקה, אשר עמדה לא אחת על היקפה המוגבל של הבדיקה הראייתית האפשרית בהליך זה (ראה למשל בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 147-145 (1996)).

13. ברור, עם-זאת, כי ההכרח בקבלת החלטות במהירות, הנכונות לנקודת זמן פרטנית, אינו מאיין את הצורך בהכרעה מבוססת, המושתתת על תשתית עובדתית יציבה. זאת, תוך כיבוד זכותו של הנאשם להליך הוגן, המשמיעה גם את זכותו לניהול עניינו באופן שבו הוא רואה לנכון. זכות זו להליך הוגן חלה כמובן גם בהליך המעצר, שהוא הליך שכרוך בפגיעה קשה בזכויותיו של החשוד או הנאשם (בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סג(3), 500, 531-530 (2010)). על-כן, למשל, הכיר המחוקק בזכותו של חשוד לחקור את השוטר אשר הגיש את בקשת המעצר (סעיף 15(ד) לחוק המעצרים, ובכפוף לאמור בסעיף 15(ה) לחוק זה). ואולם, מכאן אין בהכרח להסיק כי קמה זכות לחקור את קצין המשטרה הבכיר אשר הגיש חוות-דעת לפי סעיף 22ב(ד) לחוק המעצרים. אכן, הזכות לחקור בחקירה נגדית נחשבת לאמצעי הדיוני היעיל והחשוב ביותר לבירור האמת במשפט והיא נתפסת כחלק מזכותו של אדם למשפט הוגן (השוו ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (29.12.15)). ברם כפי שכבר צוין בפסיקתו של בית-משפט זה, להליך המעצר מגבלות פרוצדוראליות, ובית-משפט הדן בבקשה למעצר אינו מקיים ברגיל הליך הוכחות והעדת עדים (בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (14.10.12)).

14. השאלה אם יש מקום לחרוג מכלל זה כאשר מתקבלת חוות-דעת שלילית של קצין משטרה בכיר לעניין פיקוח אלקטרוני אינה קלה להכרעה. מן הצד האחד, חוות-דעתו של קצין המשטרה הבכיר היא חוות-דעת - ואינה בבחינת סוף פסוק. החוק הכיר במפורש בסמכותו של בית-המשפט לסטות מחוות-דעת שלילית "מטעמים מיוחדים". מכך נובע כי בית-המשפט איננו משתחרר משיקול דעתו, וקצין המשטרה הבכיר איננו הפוסק האחרון. בכך דומה מעמדו של קצין המשטרה הבכיר, מגיש חוות-הדעת, לזה של קצין מבחן המגיש תסקיר מעצר או תסקיר לעונש לבית-המשפט. פסיקתו של בית-משפט זה עמדה על כך שאין לראות בקצין המבחן "עד מומחה", וכפועל יוצא, אין לחקור קצין מבחן על תצהירו (ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (03.09.12)). בין הטעמים לכך שבעניין תסקיר (יהא זה תסקיר לעונש או תסקיר מעצר) לא נדרשת חקירה של קצין המבחן, נזכר שלב ההליך - שלב המעצר או גזירת הדין; מעמד התסקיר (תסקיר לעונש, וכמוהו תסקיר מעצר, הוא בגדר המלצה בלבד ובית-המשפט רשאי לסטות ממנה: בש"פ 267/11 מדינת ישראל נ' ברמוחה, פסקאות 10-9 (13.01.11)); העדרה של הוראה חוקית המחייבת חקירה של קצין מבחן; ותוכן התסקיר, שעניינו הצגת עובדות שאינן בהכרח שנויות במחלוקת לשם בחינת התאמה של חלופת מעצר למקרה פרטני או המלצה לעונש (שם, פסקה 10; בפרט לעניין מעמד תסקיר מעצר ראו בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (29.06.05)). עקרונות אלה יפים גם לענייננו.

15. מן הצד השני, חוות-הדעת בדבר הפיקוח האלקטרוני - אם מסקנתה שלילית - מציבה משוכה גבוהה יחסית בפני הנאשם. עליו לשכנע את בית-המשפט כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים לסטות ממנה. אין לכחד כי משקלה של חוות-הדעת משמעותי, ולא בנקל יסטה ממנה בית-המשפט. לכך יש להוסיף כי להבדיל מתסקיר המעצר או העונש, שהעובדות הכלולות בו נלמדות לרוב מפי הנאשם או העצור, ותדיר אין לגביהן (להבדיל מהמסקנות הנגזרות מהן) אי הסכמה - חוות-הדעת של קצין המשטרה הבכיר קשורה למצב הדברים באזור מסוים: מהי מידת האיום הביטחוני באזור; מה היקף הכוחות הזמנים במקרה של הפרה; האם ניתן להבטיח פיקוח יעיל במקום; וכן הלאה. בשאלות אלה הדעת נותנת כי קצין המשטרה הבכיר (שיכול להיוועץ, במקרה מתאים, גם בגורמי הביטחון) הוא לא רק הגורם הסטטוטורי המוסמך - אלא גם הגורם המתאים למתן חוות-דעת, גם אם דעתו של הנאשם שונה. ועדיין, על פרטי מידע אלה עשויה להתגלע מחלוקת עובדתית; ולעיתים תמונת המצב בחוות-הדעת של הקצין הבכיר אינה בהירה די הצורך. בנסיבות אלו, נוכח טיב הזכויות שעל הכף ובאיזון בין ההכרח לקיים ביעילות את דיוני המעצרים לבין זכויותיו של הנאשם, דעתי היא כי במקרים המתאימים ולפי שיקול דעתו של בית-המשפט יש לאפשר לנאשם לפנות לקצין המשטרה הבכיר בשאלות הבהרה, ולאחר זאת להציג את עמדתו בסוגיית חוות-הדעת. לאחר שתיפרש בפני בית-המשפט מלוא יריעת המחלוקת יוכל הוא להכריע בה בצורה מושכלת. עוד אין לשלול את האפשרות כי במקרה חריג, שבו לפי שיקול דעתו של בית-המשפט אין די בשאלות הבהרה, יתיר בית-המשפט את חקירתו של קצין המשטרה הבכיר בידי הצדדים. בעניין זה אין מקום לקבוע "רשימה סגורה", והדבר יהא מסור לשיקול דעתו של בית-המשפט לפי נסיבות העניין.

המישור המהותי: לדרישת ה"טעמים המיוחדים"
16. פרשנות התיבה "טעמים מיוחדים" שבעטיים יסטה בית-המשפט מחוות-דעת שלילית של קצין משטרה בכיר מצריכה התחקות אחר תכליותיהם של חוק פיקוח אלקטרוני וחוק המעצרים (השוו רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3), 360, 376-374 (2001)). תכליתם של דברי החוק שבנדון היא כפולה: מחד גיסא נועדו חוקים אלה לשרת את צורכי מערכת החקירה הפלילית וההליך המשפטי הפלילי, תוך הבטחת ביטחון הציבור; ומן הצד השני, תכליתם לקדם את הזכות לכבוד והזכות לחירות האישית של הנאשם או של החשוד הנחקר (השוו בש"פ 8845/04 אלטויל נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3), 446, 455 (2005); דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נד(1), 721, 740 (2000) (לגבי מעצר מינהלי)). האיזון בין שתי תכליות אלו - שעומדות לעיתים בהתנגשות חזיתית - נעשה באמצעות הכלל הפרשני שלפיו על בית-המשפט לפרש את חוק המעצרים באופן שיאפשר לו להפעיל את סמכויותיו ואת שיקול דעתו לפי החוק תוך פגיעה בחירות במידה המזערית הנדרשת. כלל זה מעוגן היטב בהוראות חוק המעצרים עצמן (ראו למשל סעיף 13(ב) וסעיף 21(ב) לחוק המעצרים), כמו גם בפסיקתנו (בש"פ 952/00 מדינת ישראל נ' חוטר-ישי, פ"ד נד(1), 638, 641-640 (2000); בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4), 268, 271 (1998)). תכליתו הפרטנית של חוק הפיקוח האלקטרוני היא שימוש בכלים טכנולוגיים במטרה לצמצם את נזקי המעצר. דברי ההסבר לחוק זה משקפים זאת במפורש:

"מטרתה של תכנית הפיקוח האלקטרוני היא בראש ובראשונה, לשמש חלופת כליאה לעצורים ואסירים אשר מפאת מסוכנותם (וכן בשל עילות מעצר נוספות הקבועות בחוק ובפסיקה), לא ניתן היה לאפשר את שחרורם ממעצר או ממאסר בדרך אחרת, בהעדר אפשרות לפיקוח אפקטיבי על עמידתם בתנאי השחרור שקבעו בית-המשפט או ועדת השחרורים, לפי העניין. העמדת כלי פיקוח אפקטיבי במקרים אלה, מרחיבה את חלופות הכליאה הקיימות כיום ובכך מאפשרת את צמצום נזקי המעצר. לגבי נאשמים, הדבר מתבטא באפשרות הניתנת להם להמשיך לחיות, במידה מסוימת, בקרב המשפחה והקהילה (בכפוף לתנאי תכנית הפיקוח)..."
(דברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני, בעמ' 296)

עולה איפוא כי תכליתו של חוק המעצרים ככלל, ותכליתו של ההסדר הפרטני של הפיקוח האלקטרוני, מצדיקות שתיהן שלא לצמצם יתר על המידה את פרשנות התיבה "טעמים מיוחדים". יחד-עם-זאת, ושלא יובן אחרת: לעיתים תהא המסקנה כי בהיעדר יכולת לקיים פיקוח אלקטרוני במקום המוצע, ושעה שהחלופה היחידה שתסכון היא כזו שבה יהא נתון העצור במעצר בפיקוח אלקטרוני שהפיקוח עליו מיטבי - לא יתאפשר מעצר בדרך זו. אין בכך כמובן כדי לסתום את הגולל על האפשרות של הנאשם להציע חלופה אחרת, לאמור תכנית פיקוח אלקטרוני במקום המאפשר פיקוח אפקטיבי של גורמי אכיפת החוק (ראו בש"פ 8293/15 שנאן נ' מדינת ישראל, פסקאות 17-14 (15.12.15); בש"פ 8231/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 10-9 (06.12.15) (השופט י' דנציגר)).

17. לגופו של עניין, "הטעמים המיוחדים" המצדיקים סטיה מחוות-הדעת יכולים להיות שונים ומגוונים, ושיקול הדעת של בית-המשפט יכול להיות פועל יוצא של איזון בין שיקולים שונים שגם הם אינם בגדר "רשימה סגורה". כך, למשל, יכול בית-המשפט לשקול את מידת ההגבלה על יכולת הפיקוח על העצור; את השאלה האם גם במגבלות מסויימות, עדיין מעצר בפיקוח אלקטרוני יכול לענות על המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; את מידת האמון שניתן ליתן בנאשם; את קיומן של הפרות קודמות של תנאי המעצר; את עוצמת הראיות הלכאוריות; את פרק הזמן שבו מוחזק הנאשם במעצר; את גילו ועברו הפלילי; את קצב התקדמות ההליך הפלילי; את קיומה של יכולת ממשית לשינוי מיקום המעצר בפיקוח אלקטרוני בהמשך; ועוד.

מן הכלל אל הפרט
18. חוות-הדעת השניה שהוגשה בהליך זה היא חוות-דעת לקונית וקשה לדלות ממנה מידע על מידת ההגבלה על היכולת לקיים פיקוח אפקטיבי על העצור בפיקוח אלקטרוני. האם היכולת לפקח על העצור משתנה מעת לעת, בשעות מסוימות או בהתרחשות אירועים מסוימים? שמא מדובר בהגבלה משמעותית שהלכה למעשה מעקרת את היכולת הממשית לקיומו של הפיקוח? אין צריך לומר כי להגדרה מדויקת של מגבלות הפיקוח יכול שתהא השלכה ישירה על תוצאת ההחלטה. במקרה רגיל, היה מקום לאפשר - בנסיבות אלו, שבהן תמונת המצב לא התבהרה מחוות-הדעת - הצגת שאלות הבהרה לקצין. אולם המקרה שלפנינו הוא חריג. כפי שנסקר קודם לכן, שתי חוות-דעת הוגשו במקרה זה. חוות-הדעת הראשונה כללה התייחסות מפורטת יחסית לרמת המסוכנות הנשקפת מן העורר. אעיר בנקודה זו כי שאלות הכרוכות בהערכת מסוכנות מסורות להכרעת בית-המשפט והן אינן מעניינו של קצין המשטרה אשר נדרש למתן חוות-דעת מכוח חוק המעצרים. חוות-הדעת צריכה לעסוק בשאלה אחת ויחידה, והיא אם בנקודת הזמן הרלוונטית הפעלת תכנית הפיקוח המוצעת אינה בת הפעלה מטעמים של "סכנה לפגיעה בביטחון הנפש", כאמור בחוק המעצרים. מכל מקום, משכך נאמר בחוות-הדעת הראשונה - ואף שהמשיבה משכה חוות-דעת זו, וטוב שעשתה כן - נדמה שנסיבות העניין מחייבות הבהרת התמונה במלואה. בשים-לב לפרק הזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני וכדי שלא לגרום להתמשכות נוספת של ההליך (כפועל יוצא של שאלות הבהרה), ראוי לאפשר לטעמי את חקירת קצין המשטרה בידי הצדדים.

סיכום
כאמור, במקרה הפרטני שלפנינו הערר מתקבל באופן חלקי. הדיון יוחזר לבית-המשפט המחוזי אשר יתיר חקירה של קצין המשטרה בידי העורר. לאחר זאת יקבל בית-המשפט החלטה בעניין המעצר בפיקוח אלקטרוני בהתחשב בשיקולים שעליהם עמדתי בהחלטתי זו."