עוולת הרשלנות - דין, הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- יסודותיה של עוולת הרשלנות
- אחריות המדינה ורשות ציבורית ומקומית
- רשלנות בנק
- אחריות מקצועית של עורכי-דין
- חובת הזהירות של נושא משרה על-פי חוק החברות
- האם לבעל מניות בחברה בפירוק זכות תביעה ישירה כלפי המפרק בגין התרשלות?
- אחריות נתבע למעשה עברייני שבוצע כלפי התובע על-ידי צד שלישי
- רשלנות בית-ספר וטיולים
- היגד שווא בראי עוולת הרשלנות
- רשלנות ספר
- מקרקעין
- רשלנות קבלן שיפוצים
- רשלנות של ועדות תכנון ובניה
- עבודות שמירה
- רשלנות בעבודה
- רשלנות סוכן ביטוח
- רשלנות רפואית
- נטל ההוכחה, העברתו והדבר מדבר בעד עצמו
- אשם תורם
- הקטנת הנזק
היגד שווא בראי עוולת הרשלנות
נתבע חב חובת זהירות מושגית באם הוא מספק מידע או מוסר חוות-דעת או נותן עצה לאחר, בין אם זהות האחר ידועה לו בעת מסירת המידע, ובין אם לאו, ובלבד כי מוסר המידע יודע או צריך לדעת כי מקבל המידע יסתמך עליו.על מוסר המידע החובה שלא להתרשל בהספקת המידע ולעניין זה עליו החובה לספק מידע כן ואמיתי, מדוייק ומהימן. חובת הזהירות חלה על מוסר המידע באם הוא היה צריך לצפות מראש לאור נסיבות העניין כי לא תיערך בדיקה על-ידי מקבל המידע או על-ידי גורם ביניים.1
ב-ת"א (שלום-חי') 16545/06 2 קבע כב' השופט רמזי חדיד כי הנתבעת עוולה כלפי התובע עוולת רשלנות באמצעות היגד שווא בהתאם לקבוע בסעיף 35 לפקודת הנזיקין.
במקרה זה, התובע, מוסד בנקאי העוסק במתן הלוואות דיור, ביקש לחייב את נתבעת מס' 1, חברה קבלנית לבניין, בתשלום סך של 75,000 ש"ח. לטענת התובע, הוא הסתמך על האישור של הנתבעת, לפיו הרוכשים שילמו לה 10% מתמורת הדירה, ובהתאם לכך הוא העמיד את ההלוואה לרוכשים והעביר את כספיה ישירות לנתבעת. ללא קבלת האישור התובע היה נמנע מהעמדת ההלוואה. הנתבעת והרוכשים עשו קנוניה ויד אחת להטעיית התובע משלא נאמר באישור כי השיק הינו דחוי וכי במועד העמדת ההלוואה הוא טרם נפרע. מכל מקום, הוכח כי הרוכשים שילמו לנתבעת תמורת השיק במזומן ובהתאם לכך הוא הוחזר לידיהם.
מנגד, טענה הנתבעת, כי היה על התובע לבדוק באם השיק נפרע טרם העמדת ההלוואה ולדרוש קבלת אישורים נוספים לתשלום 10% מתמורת הדירה מההון העצמי של הרוכשים מבלי להסתמך על האישור. משלא עשה התובע זאת, אין לו אלא להלין על עצמו. בנוסף, ולבקשת הרוכשים, וכנגד התחייבותם לתשלום סכום השיק במזומן, התובעת החזירה אותו לידיהם. בפועל, הרוכשים הפרו הבטחתם ולא שילמו לנתבעת את סכום השיק ויתרת החוב בגינו נפרעה באמצעות הסכום ששולם לה תחת מחאה על-ידי התובע בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל.
כב' השופט רמזי חדיד קבע במקרה דנן, כי בנסיבות מקרה דנן, "הנתבעת נהגה ברשלנות עת הוציאה מתחת ידיה את האישור על-אף כי המידע הכלול בו לא מהימן ולא מדוייק, בלשון המעטה, ומתוך ידיעה כי התובע יסתמך עליו בהעמדת ההלוואה. הנתבעת לא השכילה להוכיח כי התובע או גורם נוסף אחר אמור היה לבחון ולבדוק את אמיתות המידע שבאישור, ועל-כן, משפעל התובע בהסתמך על האישור, על הנתבעת לשאת בתוצאות מחדלה".
______________
1. ע"א 209/85 עיריית קריית אתא נ' אילנקו בע"מ, פ"ד מב(1), 190 (1988); המ' 106/54 ויינשטיין נ' קדימה, פ"ד ח 1317, 1345.
2. ת"א (שלום-חי') 16545/06 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' מטאנס מיכאל - חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ, תק-של 2009(1), 20665 (2009).