סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• פתח דבר
• יסודותיה של עוולת הרשלנות
• אחריות המדינה ורשות ציבורית ומקומית
• רשלנות בנק
• אחריות מקצועית של עורכי-דין
• חובת הזהירות של נושא משרה על-פי חוק החברות
• האם לבעל מניות בחברה בפירוק זכות תביעה ישירה כלפי המפרק בגין התרשלות?
• אחריות נתבע למעשה עברייני שבוצע כלפי התובע על-ידי צד שלישי
• רשלנות בית-ספר וטיולים
• היגד שווא בראי עוולת הרשלנות
• רשלנות ספר
• מקרקעין
• רשלנות קבלן שיפוצים
• רשלנות של ועדות תכנון ובניה
• עבודות שמירה
• רשלנות בעבודה
• רשלנות סוכן ביטוח
• רשלנות רפואית
• נטל ההוכחה, העברתו והדבר מדבר בעד עצמו
• אשם תורם
• הקטנת הנזק

רשלנות סוכן ביטוח

ב-ת"א (יר') 6019/05 1 נפסק מפי כב' השופט מ' בן-עטר:

"1. האם ההשתתפות העצמית, החלה על מבוטח בביטוח אחריות, מחייבת מבוטח להשתתף בהוצאות שהמבטח הוציא בהגנה מפני תביעתו של צד ג' נגד המבוטח, שעה שבסופו של דבר נדחתה התביעה האמורה? זו השאלה המתעוררת במקרה דנן. אף שהשאלה מנוסחת באופן כללי, התשובה לה עשויה להשתנות ממקרה למקרה, שכן היא נגזרת בראש ובראשונה מתנאי הפוליסה הרלוונטית, העשויים להשתנות ממקרה למקרה. יצויין כבר, כי מסיבה זו קשה ללמוד לענייננו מפסקי-הדין שהובאו על-ידי בא-כוח הצדדים, שכן נוסח הפוליסות שם היה שונה מנוסח הפוליסה במקרה דנן.

הרקע והעובדות

2. ביום 16.9.98 הוגשה נגד הנתבע, סוכן ביטוח במקצועו ובעיסוקו, תביעה ב-ת"א 20248/98 בבית-משפט זה בעילה של רשלנות מקצועית (להלן: התביעה ב-ת"א 20248/98). הנתבע הפנה את התביעה אל התובעת, אצלה היה מבוטח במועד הרלוונטי בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית. התובעת מינתה את עורך-דין חיים מאיר לטפל בתביעה ב-ת"א 20248/98 ולהתגונן בה בשם הנתבע. ההליך שם הסתיים בהסכמה, בדחיית התביעה נגד הנתבע (תוך חיוב נתבעת אחרת שם בתשלום סכום מסויים לתובעת שם). עורך-דין מאיר לא ויתר על הוצאות ובית-המשפט נתבקש לפסוק בשאלת ההוצאות לפי שיקול-דעתו. בסופו של דבר, החליט בית-המשפט כי כל צד ישא בהוצאותיו.

3. במסגרת ניהול הגנתו של הנתבע ב-ת"א 20248/98 הוציאה התובעת סך 22,396 ש"ח בהוצאות אגרה (4,551 ש"ח) ובתשלום שכר-טרחה לעורך-דין מאיר (17,845 ש"ח), והיא תובעת מהנתבע את סכום ההשתתפות העצמית לפי הפוליסה (סך $3,000, שהיוו סך 13,203 ש"ח בעת הגשת התביעה דנן ביום 7.6.05). הנתבע טוען כי אין עליו לשלם את ההשתתפות העצמית משום שהתביעה נגדו ב-ת"א 20248/98 נדחתה.

ההליך

4. בהיעדר מחלוקת עובדתית ממשית כלשהי, לא התקיימה ישיבת הוכחות והצדדים הסכימו על הגשת סיכומים בכתב ומתן פסק-דין על בסיס החומר בתיק וסיכומים.

הפוליסה

5. פוליסת הביטוח מהווה חוזה בין הנתבע והתובעת, ובחיפושנו אחר תשובה לשאלה הניצבת בפנינו, עלינו להתחיל בתנאי החוזה ופרשנותו.

לפי סעיף 14 לפרק התנאים הכללים בפוליסת הביטוח:

'המבוטח ישא בהשתתפות עצמית המצויינת ברשימה מכל סכום שישולם על-ידי המבטח לפי הפוליסה בשל מקרה ביטוח ו/או מכל סכום שיוצא על-ידי המבטח כחלק מהוצאות הנובעות ממקרה הביטוח. המבטח אחראי לפי הפוליסה לשפות את המבוטח רק מעל לסכום ההשתתפות העצמית.'

ברשימה של הפוליסה צויין:

'המבוטח ישא בכל תביעה בהשתתפות עצמית בסך $3,000. השתתפות עצמית זו חלה על כל סכומי הפיצוי ו/או ההוצאות העומדים לתשלום על-פי פוליסה זו.'

7. לטענת הנתבע, אירוע של רשלנות מקצועית הוא אשר מהווה מקרה ביטוח לפי הפוליסה הנדונה. לפיכך, ומאחר שהתביעה ב-ת"א 20248/98 נגד הנתבע נדחתה, כך שלמעשה לא התרשל ברשלנות מקצועית, טוען הנתבע כי לא אירע כל מקרה ביטוח ואין תחולה להוראות סעיף 14 לפוליסה בעניין השתתפות עצמית, לפיהן הנשיאה בהשתתפות עצמית תלויה בראש ובראשונה בהתקיימות מקרה ביטוח (הנשיאה בהשתתפות העצמית, לפי סעיף 14 לפוליסה, היא 'מכל סכום שישולם על-ידי המבטח לפי הפוליסה בשל מקרה ביטוח ו/או מכל סכום שיוצא על-ידי המבטח כחלק מההוצאות הנובעות ממקרה ביטוח').

8. אינני מקבל את טענת הנתבע.

הפוליסה דנן אינה פוליסה על בסיס אירוע, אלא פוליסה על בסיס תביעה. הפוליסה מכסה את המבוטח בגין כל חבות בגין כל תביעה (כהגדרתה בסעיף 1 לפוליסה - 'מכתב או תביעה שהוגשו למבוטח בכתב, בגין מקרה ביטוח') אשר מוגשת במהלך תקופת הביטוח, אף אם האירוע שבבסיס התביעה אירע לפני תחילת תקופת הביטוח, ובין שהמבוטח היה מבוטח בביטוח אחריות מקצועית בעת התרחשות האירוע ובין לאו (ומאידך, מקרה של רשלנות מקצועית שאירע תוך תקופת הביטוח לא יכוסה על-פי הפוליסה, אם לא הוגשה "תביעה" (כהגדרתה בסעיף 1 לפוליסה) בגינו במהלך תקופת הביטוח. ראה בעניין זה הפסקה השניה בעמוד הראשון לפוליסה, שבה למעשה נקבע הכיסוי הביטוחי הבסיסי.

בנגזר מכך, וזה העיקר, "מקרה ביטוח" כהגדרתו בסעיף 1 לפוליסה, בניגוד לטענת הנתבע, אינו מוגבל לאירוע של רשלנות מקצועית, אלא כוללת גם מקרה של טענה לרשלנות מקצועית. הוא כולל לא רק 'הפר חובה מקצועית שנעשה בתום-לב, שמקורו ברשלנות, בטעות או בהשמטה, שנעשו על-ידי המבוטח', אלא גם הפר חובה מקצועית כאמור 'שנטען שנעשו על-ידי המבוטח'.

נוכח האמור, היוותה התביעה ב-ת"א 20248/98 מקרה ביטוח, מאחר שנטען בה כי הנתבע התרשל מקצועית, וההוצאות ששילמה התובעת לניהול הגנתו של הנתבע בתביעה האמורה, הינן בגדר סכומים שהוצאו 'על-ידי המבטח כחלק מההוצאות הנובעות ממקרה הביטוח' (ציטוט מתוך סעיף 14 לפרק התנאים הכלליים בפוליסה), אף שבסופו של דבר נדחתה התביעה נגד הנתבע ב-ת"א 20248/98, וחובת הנתבע לשאת בהשתתפות עצמית חלה גם ביחס לסכומים אלה.
9. אינני מוצא כל בסיס לניסיון הנתבע לפרש את המילים 'הוצאות העומדות לתשלום על-פי הפוליסה', שברשימת הפוליסה, באופן שהן כוללות רק הוצאות משפטיות שהוטלו בפסק-הדין. זהו ניסיון לקרוא לתוך המילים דברים שלא נאמרו בהן, ואני דוחה אותו.

10. מאחר והוראות הפוליסה הינן ברורות, כפי שראינו, ולא עומדים על הפרק שני פירושים סבירים ומתקבלים על הדעת שיש להכריע ביניהם, אין נזקקים לכלל הפרשנות לפיו מעדיפים את הפירוש שהוא נגד המנסח.

סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981

11. לפי סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"):

'בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.'

12. לטענת הנתבע, אין לחייבו בתשלום השתתפות עצמית גם מהטעם שלא נמסרה לו הודעה כנדרש לפי סעיף 68 הנ"ל בטרם הגיע עורך-דין מאיר להסדר ב-ת"א 20248/98.

אינני מקבל את טענות הנתבע בעניין זה מהטעמים שיפורטו בהמשך.

13. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח כלל אינו רלוונטי למקרה דנן. הסיטואציה אליה מתייחסת סעיף 68 הוא תשלום תגמולי הביטוח, שהמבטח חייב למבוטח, לצד שלישי. במקרה דנן לא שולם דבר לצד השלישי, אשר תבע את הנתבע בטענה לרשלנות מקצועית. תביעת הצד השלישי נגד הנתבע ב-ת"א 20248/98 נדחתה. התשלום שבגינו נדרש הנתבע לשלם השתתפות עצמית, אינו תשלום ששולם לצד השלישי, אשר אחריות המבוטח כלפי בוטחה אצל התובעת, אלא תשלום ששולם לעורך-דין מאיר בגין ההגנה המשפטית שנתן לנתבע ב-ת"א 20248/98.

התשלום ששולם לעורך-דין מאיר לא היה תלוי בהסדר שהושג ב-ת"א 20248/98. התשלום נבע מעצם הייצוג המשפטי שנתן עורך-דין מאיר ב-ת"א 20248/98. הוא נבע מעצם הפניית הנתבע את תביעת הצד השלישי נגד הנתבע לטיפולה של התובעות ומהצורך במתן הגנה משפטית לנתבע (הגנה משפטית, אשר נשאה פרי בדמות דחיית הטענה כי הנתבע התרשל ברשלנות מקצועית ודחיית התביעה נגדו).

בנסיבות אלה, ההסדר אשר הושג ב-ת"א 20248/98, לפיו נדחתה התביעה נגדג הנתבע, כלל לא נכנס לגדר סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, ולכן חובת ההודעה הכלולה בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח לא חלה במקרה דנן.

14. מאחר שהתוצאה שהושגה, דחיית התובענה נגד הנתבע, היתה התוצאה המיטבית, מבחינתו של הנתבע, לא התעורר כלל צורך בקבלת הסכמת הנבתע או במתן הודעה אליו, אף שלא בהקשר של סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. גם בעניין ההוצאות לא היה כלל ויתור. עורך-דין מאיר לא הסכים לוותר על הוצאות, ובית-המשפט הוא אשר פסק וקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו, לאור ההסדר שהושג.

15. המקרה דנן שונה מאלה שנדונו ב-ת"א (שלום-ת"א) 726835/05 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ, תק-של 2006(2), 10937 (2006) (פסק-דין שניתן ביום 17.5.06 על-ידי כב' השופטת ברקוביץ) וב-ת"א (שלום-ת"א) 734309/04 ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ נ' בר, תק-של 2006(1), 18194 (פסק-דין שניתן ביום 22.3.06 על-ידי כב' השופטת סטולר), אשר אוזכרו בסיכומי בא-כוח הנתבעת. במקרה השני (ת"א 734309/04) שילם המבטח את תביעתו של הצד השלישי מבלי למסור לנתבע הודעה על כוונתו לעשות כן. במקרה הראשון (ת"א 726835/05), אמנם נדחתה התביעה של הצד השלישי נגד המבוטח, כמו במקרה דנן, אך שם, בשונה מהמקרה דנן, הסכים המבטח לוותר על הוצאות והסכים לדחיית התביעה ללא צו להוצאות.

טענות נוספות

16. סיכומי הנתבע הכילו טענה בדבר היעדר תום-לב נוכח טענה עובדתית כי התובעת נמנעה מלהסביר לנתבע את היקף ההשתתפות העצמית בטרם חתם הנתבע על הפוליסה. אין מקום לטענה זו, משום שלא הונחה לה התשתית הראייתית הדרושה (אין בפניי כל ראיה כי אכן לא הוסבר לנתבע את היקף ההשתתפות העצמית), מה גם שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבע.

17. גם טענת מצג השווא שהועלתה בסיכומי הנתבע, דינה להידחות. היא מבוססת על טענה כי התובעת לא העלתה את נושא ההשתתפות העצמית לפני סיום הדיון בתובענה ב-ת"א 20248/98. הוראות הפוליסה הינן ברורות והימנעות מלציין את אשר כתוב בפוליסה באופן ברור אינה יכולה ליצור מצג שההוראות הברורות האמורות אינן חלות (להבדיל ממצב בו מוצג למבוטח באופן פוזיטיבי מצג הנוגד את הוראות הפוליסה). מכל מקום, אין בפניי כל ראיה כי הנתבע הסתמך על המצג הנטען על ידו, וכי היה פועל אחרת לו ידע על המצב לאשורו.

סוף דבר

18. לאור האמור, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 13,203 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפרשי הצמדה וריבית" ו-"החוק", לפי העניין) לתקופה שממועד הגשת התביעה (7.6.05) ועד היום. כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות שכר-טרחת עורך-דין בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ והוצאות משפט. ככל שהסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך 30 ימים מהיום, תחולנה עליהם הוראות סעיף 5(ב) לחוק ומועד מתן פסק-דין זה יהווה המועד לפירעון הסכומים לצורך הוראות הסעיף האמור."


________________
1. ת"א (יר') 6019/05 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ניסים כהן, תק-של 2008(2), 14967 (2008).