מעמדם של ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, לרבות קביעות בהליך לפסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בתביעת רשלנות אזרחית

1. מעמד ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי
בהליך אזרחי בעוולת רשלנות המוגשת נגד רשות ציבורית, ממצאים ומסקנות שנתקבלו בהליך פלילי אינם מהווים השתק פלוגתא, וזאת אפילו שני ההליכים הם בין אותם צדדים, ומעלים שאלות דומות, ואף זהות.

פסק-דין פלילי אינו מהווה מעשה בית-דין בהליך אזרחי, וזאת בעיקר בשל ההבדל המהותי בסדרי הדין ובדיני הראיות הנהוגים בשני מסלולים דיוניים אלה {ע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2), 513, 527, 530 (1973); בג"צ 13/57 צמוקין נ' בית-הדין המשמעתי לעובדי המדינה, פ"ד יא 856, 868 (1957)}.

חריג לכך מצוי בסעיף 42א לפקודת הראיות, העוסק במקרה ספציפי שבו ניתן פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם. על-פי הסעיף:

"42א. קבילות פסק-דין
(א) הממצאים והמסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.
(ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על -
(1) פסק-דין של בית-משפט עירוני שלא ניתן מאת שופט של בית-משפט שלום;
(2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין".

בנסיבות כאלה, ממצאים ומסקנות שנקבעו בהכרעת הדין יהיו קבילים במשפט אזרחי כ"ראיה לכאורה" לאמור בהם, כאשר המורשע או חליפו הם בעלי הדין בהליך האזרחי.

2. מעמדן של החלטות בעניין פסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80 לחוק העונשין
החלטות שיפוטיות בעניין פסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין אינן מהוות מעשה בית-דין בתביעת רשלנות המוגשת על-ידי מי שהיו נאשמים בהליך פלילי כנגד גורמי החקירה והתביעה הפלילית.

סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כדלקמן:

"הוצאות ההגנה מאוצר המדינה משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית-המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית-המשפט..."

סעיף 80(א) לחוק העונשין מהווה מתכונת דיונית מקוצרת לבירור שאלת זכאותו של נאשם לפיצוי על מעצרו ולשיפוי בגין הוצאות הגנתו.

לאור המתכונת המיוחדת והמקוצרת של הליך זה, הקביעות שנעשו במסגרתו לא מקימות השתק פלוגתא ביחס להליכים אחרים, ובכלל זה תביעת נזיקין בגין רשלנות כלפי גורמי החקירה והתביעה.

ככלל, קיומו של הליך לפי סעיף 80 לחוק העונשין אינו מעמיד לרשות הנאשם את ההזדמנות הראויה לבירור שלם ומקיף של זכאותו לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב האשמתו ומעצרו, בניגוד להליך של תובענה אזרחית {דברי בית-המשפט ב- ע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

בכך, למעשה נשמט בסיס הרציונל שעליו מבוססת הדוקטרינה לקיומו של השתק פלוגתא {תפ"ח (ת"א) 4063/98 הררי נ' מדינת ישראל, פ"ע התשנ"ח (1) 277 (1999); רע"א 4528/06 ברנס נ' סנ"צ (בדימוס) מרכוס, פיסקה 29, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.5.2009)}.

לכן, ההכרעה בהליך על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, אינה מהווה מחסום דיוני בהליך האחר {רע"א 4528/06 ברנס נ' סנ"צ (בדימוס) מרכוס, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.5.2009)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מעמדם של ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, לרבות קביעות בהליך לפסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בתביעת רשלנות אזרחית