עילות תביעה נגד המדינה או רשויותיה (סעיף 80 לחוק העונשין ורשלנות)
הפרקים שבספר:
- מבוא - תולדות
- הבסיס להתפתחות ההלכה הפסיקתית - פרשת דבש
- יישום תנאי סעיף 80 לחוק העונשין - כללי
- הגישות השונות בסוגיית יישומו של סעיף 80 לחוק העונשין
- התערבות בית-משפט של ערעור
- טענה לפי סעיף 80 לחוק העונשין שהועלתה מיוזמתו של בית-המשפט
- מהו המותב היושב בדין בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין?
- תביעת הפיצוי מן המדינה בעילה הנסמכת על עוולת הרשלנות - מבוא
- מעמדם של ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, לרבות קביעות בהליך לפסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בתביעת רשלנות אזרחית
- שיקולי מדיניות בהפעלת סעיף 80(א) לחוק העונשין בהקרנתם על עוולת הרשלנות המיוחסת לרשות הציבורית
- היחס בין בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין לבין בקשה לפי עילת הרשלנות
- פטור מאגרה בתביעת רשלנות
- השפעת טיב הזיכוי על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין
- היקף הפיצוי בגין המעצר והוצאות ההגנה כאשר יש זיכוי מחמת הספק
- שיקול השמירה על זכות השתיקה במתן הפיצוי
- זיכוי מחמת הספק - הלכות שונות
- קובלנה פרטית - עקרונות הפיצוי - מבוא
- גובה ההוצאות
- עבירות תעבורה
- ההבדלים בין סעיף 36 לחוק שירות המדינה (משמעת) לבין סעיף 80 לחוק העונשין
- פיצויים בגין מעצר מינהלי
- הלכות בתי-המשפט
השפעת טיב הזיכוי על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין
1. מבואנשאלת השאלה, האם טיב הזיכוי משפיע על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.
כלומר, האם העובדה שנאשם זוכה מחמת הספק, מהווה נסיבות אחרות המצדיקות הפחתה בשיעור הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.
עילה זו של נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי הוספה בתשל"ד בחוק לתיקון דיני עונשין (דרכי ענישה) (תיקון מס' 3), התשל"ד-1974 בתיקון לסעיף 43 לחוק דיני עונשין (דרכי ענישה), התש"ל-1970 {סעיף זה הוא סעיף 80 לחוק העונשין דהיום}.
המטרתה העיקרית של עילה זו היא להעניק שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט בהענקת פיצויים, בנוסף לעילת "אין יסוד לאשמה", שקדמה לה {ע"פ 1109/09 סאמי שיבלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
כך, בהצעה המקורית להוספה {הצעות חוק תשל"א, 230, וכן דברי הכנסת תשל"ד 70, נספחים, עמ' 2096} ביקש יוזם התיקון, ח"כ יורם ארידור, להרחיב את סעד הפיצויים לכל נאשם שזוכה משיקולי צדק.
הצעה זו רוככה במשא ומתן עם שר המשפטים חיים צדוק, אולם התקבל תחתיה בהסכמה הנוסח "נסיבות אחרות", העמום מטבעו.
2. תכלית הוספת העילה "נסיבות אחרות שמצדיקות"
בתיקון משנת תשל"א-1971 הכניס המחוקק חידוש בהקנותו סמכות לבית-המשפט לצוות על מתן פיצוי לנאשם שישב במעצר או במאסר והתברר במשפטו שלא היה יסוד להאשמתו.
כלומר, התנאי הוא שמלכתחילה לא היה יסוד לאשמה.
מדובר בתנאי נוקשה, שלא העניק שיקול-דעת לבית-המשפט בבוחנו את האפשרות לפסוק פיצויים לנאשם שזוכה.
כך, באופן מעשי, כמעט ולא היה ניתן לקבוע כי לא היה יסוד להעמדה לדין וכתוצאה מכך נמנעה מהנאשם האפשרות לקבל פיצוי אף במקרים בהם היה מזוכה לחלוטין {ע"פ 1109/09 שיבלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (4.01.10)}.
לאור האמור, הציע ח"כ ארידור לערוך תיקון לחוק ולהוסיף את התנאי השני, "נסיבות אחרות שמצדיקות".
על תכליתה של הוספה זו הוסבר בהרחבה מפי יוזם החוק בקריאה ראשונה בכנסת.
על-פי דברי ההסבר אם בית-המשפט ראה שאדם חף מפשע, הרי זה ייחשב כנסיבות המצדיקות מתן פיצוי על מעצר או מאסר.
כמו-כן, כאשר בית-המשפט מזכה אדם מחמת הספק ואינו קובע חפותו מפשע, הוא אינו חייב להשתמש בסמכות זו לטובת אותו נאשם.
כלומר, בהתאם לדברי ההסבר של יוזם החוק, בית-המשפט צריך לשקול את המקרה שלפניו ובהתאם לכך להחליט {ע"פ 1109/09 שיבלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (4.01.10)}.
3. ההיסטוריה החקיקתית
לצורך בחינת השאלה האם טיב הזיכוי משפיע על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, יש לבחון את ההיסטוריה החקיקתית.
בתחילת שנות התשעים השאיר בית-משפט זה שאלה זו בצריך עיון {ע"פ 52/89 מדינת ישראל נ' סבאח, פ"ד מד(1) 653 (1990)}.
לאחר כעשור, כנגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, נקבע כי פרשנות ראויה של הסעיף, מורה כי זיכוי מוחלט מן האשמה להבדיל מזיכוי מחמת הספק מצדיק, ככלל, תשלום לנאשם של הוצאות הגנה, וכן פיצויים בשל מעצר או מאסר {רע"פ 960/99 מקמילן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4), 294, 303 (1999)}.
בפרשת דבש חזרה כב' השופטת ד' דורנר בדעת מיעוט על שאמרה בעניין מקמילן, ואמרה כי לדעתה אמת-המידה הראויה לתשלום של הוצאות משפט ופיצויים לנאשמים שזוכו בדין היא סוג הזיכוי. כלומר, האם הזיכוי הוא מחמת הספק או זיכוי מוחלט.
על-פי דברי של כב' השופטת ד' דורנר על-מנת שהזיכוי המוחלט יקנה זכות לתשלום, הינו בין שמלכתחילה לא היה יסוד להגשת כתב האישום, ובין שבדיעבד התברר כי כך המצב {עפ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 73 (2002}.
ב- ע"פ 1109/09 {שיבלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (4.01.10)}, כב' השופט ריבלין נטה במידה מסויימת לגישתה של השופטת ד' דורנר באשר לפיצוי בעקבות זיכוי מוחלט והסביר כי ההבדל הוא במישור הערכי-מוסרי.
זאת משום שבזיכוי מחמת הספק למעשה בית-המשפט אינו משוכנע מעבר לכל ספק סביר באשמתו של הנאשם, אך בליבו הוא מאמין כי הנאשם ביצע את העבירה.
לטענת השופט ריבלין, זיכוי מחמת ספק עשוי להוליד פיצוי רק בנסיבות מיוחדות.
דוגמה לנסיבות מיוחדות ניתן לראות ב- ע"פ 5140/05 {משה זגורי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
בפרשה זו נקבע כי טיב הזיכוי הוא גורם משמעותי בבחינת הזכות לפיצוי אך אין מדובר בשיקולים המהווים תנאי סף למתן פיצוי.
שיקולים נוספים בעניין בקשת הפיצוי, מעבר לטיב הזיכוי, כוללים התנהגות התביעה והתנהגות הנאשם עצמו בתיק, וכן תקופת המעצר.
הנסיבות המיוחדות בפרשה זו התקיימו בשל אורכה החריג של תקופת הכליאה של המערער ולכן נקבע כי יש מקום לפסוק לו פיצוי מסויים, בשיעור 25% מן הפיצוי המירבי שבתקנות.
אשר לזיכוי מוחלט, המחוקק לא קבע במפורש כי זיכוי כזה מצדיק פיצויים ובהתאם לכך אין לקבוע קטגורית כי זיכוי מוחלט מקנה לנאשם פיצוי מקופת המדינה.
ואולם, על-פי הלכת דבש העובדה שנאשם זוכה זיכוי מוחלט מהווה שיקול נכבד בעת פסיקת הפיצויים.
4. ההלכה הנוהגת כיום
ההלכה הנוהגת לעניין זה נקבעה בפרשת דבש, שם ריכך ומיתן בית-המשפט את הקביעה, בקובעו כי שיקול הזיכוי המוחלט והטעמים לו יהוו שיקול חשוב ונכבד, אך לא מכריע {ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 73, (2002)}.
כלומר, בית-המשפט, בבואו לפסוק פיצויים מכוח עילת "נסיבות אחרות שמצדיקות", בוחן מגוון רחב של שיקולים הכוללים, בין היתר, את טיב הזיכוי, את הטעמים שניתנו לזיכוי ואת כל שאר הנסיבות שנראה בהן נסיבות שלעניין {ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 73, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.