לשון הרע מהי?

1. כללי
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"1. לשון הרע מהי (תיקונים: התשנ"ז, התשס"ח, התש"ע)
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו.
בסעיף זה:
"אדם" - יחיד או תאגיד.
"מוגבלות" - לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית."

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע אינו מבדיל בין העוולה האזרחית לבין העבירה הפלילית ולכן הגדרת לשון הרע משותפת הן לאיסור האזרחי והן לעבירה הפלילית.

עוולת לשון הרע, מכוח חוק איסור לשון הרע, כוללת שני יסודות. האחד, לשון הרע. השני, פרסום.

ההגדרה בסעיף 1 לחוק כוללת ארבע חלופות של מצבי דברים המהווים לשון הרע:

החלופה הראשונה, היא "חלופת הסל", נוגעת לפרסום שעלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולהפחית את ההערכה שנרכשת לו בקרב הבריות. חלופה זו הוגדרה בכנסת, עת הובא החוק המקורי לקריאה שניה ושלישית, בתור "התמצית של לשון הרע" {חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור לשון הרע: הדין המצוי והרצוי 220-219 (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2005)}.
המחברים מציינים שם כי בתי-המשפט באנגליה ובארצות הברית היו ספקניים ביחס לניסיון ליתן הגדרה ממצה ל"לשון הרע", וזאת בשל כך שאין בכוחה של הגדרה אחת "לתפוס" את כל מה שעלול לפגוע בכבודו של אדם. יתר שלוש החלופות מונות מקרים קונקרטיים יותר של ביטויים שנופלים בתחום ההגדרה של לשון הרע.

בבואו לבחון אם ביטוי מסויים עולה כדי לשון הרע יתחשב בית-המשפט באופן שבו נתפס הביטוי בעיני אדם סביר. מבחן זה הוא מבחן אובייקטיבי שמתמקד בשאלה כיצד אדם רגיל היה מבין את הפרסום. חופש הביטוי מחייב שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע. השאלה איננה איפוא מה הכוונה שמאחורי הפרסום, אלא מהו "המסר עימו היא מותירה את הצופה" {ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2), 287, 301-300 (1977); ע"א 256/57 אפלבוים נ' בן גוריון, פ"ד יד 1205, 1215 (1960)}.

אורי שנהר בספרו {דיני לשון הרע, תשנ"ז-1997, 110} כותב כי "לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על-ידי "האדם הסביר". עיקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר. הכלל שנפסק לעניין פרשנות הפרסום הוא, שהפרסום יפורש על-פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל-פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש'איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו".

2. "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול"
מלשון סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע עולה כי - בשלב הקביעה אם הפרסום מהווה לשון הרע, אין צורך להוכיח כי הפגיעות האפשריות המפורטות בסעיף 1 לחוק התקיימו בפועל. די בכך שהתובע יצביע על כך שהדברים אפשריים. לשון הסעיף הינה "עלול" דהיינו, אין מתחייב להוכיח פגיעה בפועל.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 68845/06 {עורך-דין זבולוני שמואל נ' וואלה תקשרת בע"מ ואח', תק-של 3(2007), 5738 (2007)} התובע הוא עורך-דין במקצועו, נשוי ואב לארבעה ילדים. נתבעת 1 היא חברה המפעילה באינטרנט מנוע חיפוש בשם "וואלה", ונתבעת 2 היא חברה, המפעילה את אתר ההיכרויות "קופידון" ומפרסמת את שירותיה אצל נתבעת 1

תביעה זו עניינה ציון שם התובע, בעל משפחה ושומר מצוות, בפרסומת לאתר מחפשי אהבה, תוך שימוש בפרטיו האישיים אשר נלקחו מאתר "דפי זהב", מבלי שנתבקשה רשותו של התובע.
לטענת התובע, ביצעו הנתבעות עוולות של לשון הרע ורשלנות ונגרם לו נזק עצום נוכח הפרסום.

בית-המשפט קיבל את התביעה וקבע כי בשלב הקביעה אם הפרסום מהווה לשון הרע, אין צורך להוכיח כי הפגיעות הפוטנציאליות המפורטות בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התקיימו בפועל. די בכך שהתובע יראה שהדברים אפשריים. לשון הסעיף הינה "עלול" דהיינו, אין מתחייב להוכיח פגיעה בפועל.

מעיון בקלטת, עולה כי מדובר בפרסום באותיות מוגדלות של שם התובע וכתובתו, המופיעות בשורה הראשונה מעל למלבן אדום ובו הכיתוב "יש דרכים פשוטות יותר למצוא אהבה". לא ניתן שלא להבחין בשם התובע ופרטיו, על-ידי מי שצפה בצג המחשב עת הפרסומת עלתה.

התבוננות "ספונטנית" על-ידי ה"גולש" הסביר, אשר נחשף לפרסומת תוך כדי עיון ברשת האינטרנט, תביא אותו למסקנה כי הפרסומת עוסקת ב"מחפשי אהבה/זוגיות". יש לשים-לב, כי הפרסומת, לא הופיעה באתר עצמו, אלא כפרסומת נלווית באתר שבו מעיינים רבים, כך שלא מדובר דווקא במי שבחר להיכנס לאתר "קופידון" ובהכרח במי ש"מחפש אהבה".

הפרסומת מהווה לשון הרע.

בית-המשפט בוחן את השאלה האם מדובר ב"לשון הרע" בעיני האדם הסביר, ולא על-פי כוונת המפרסם. בעיני האדם הסביר, שאינו נכנס לאתר "קופידון" עצמו, אלא רק מתבונן בפרסומת עצמה ומבלי להתעמק בה, הפרסומת מתפרשת כך, שהתובע מחפש בת-זוג. לא מתקבלת טענת הגנה של הנתבעות ביחס לפרסום. הפרסומת מהווה עוולה של לשון הרע ונגרמו לתובע נזק ועוול.
אין חולק כי הנתבעות הפסיקו את הפרסום מיד כאשר פנה אליהן התובע, ואף התנצלו בפניו.

הנתבעות ישלמו לתובע סך של 12,000 ש"ח.

3. הנפגע
האדם שאליו מייחסים את האמירה, שבה לשון הרע, נקרא הנפגע. פרסום אמירה שבה לשון הרע, יכולה להיות עילה להליך משפטי על-פי חוק איסור לשון הרע, רק אם היא מיוחסת לאדם מסויים או לאנשים מסויימים. הנפגע יהיה חייב להוכיח כי דברי הדיבה מתייחסים אליו.

כמובן שאם לא ניתן לדעת מיהו המוציא דיבה, היינו, מיהו המפרסם את דברי לשון הרע, לא ניתן יהיה לפתוח בהליך משפטי בעילה על-פי חוק איסור לשון הרע.

4. "אדם - יחיד או תאגיד"
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר מיהו אדם. אדם הוא יחיד או תאגיד.

חוק איסור לשון הרע הקנה לאדם יחיד או תאגיד הזכות לתבוע בגין עילת לשון הרע הן באפיק האזרחי והן באפיק הפלילי.

תביעה אזרחית בגין לשון הרע תוגש לבית-המשפט על-מנת לזכות בפיצוי כספי. לעומת-זאת, תביעה פלילית, קובלנה, מקנה סעד שונה, ומדובר בהליך שונה בתכלית מן ההליך האזרחי.

אם-כן, תאגיד שרשום כחוק יוכל לתבוע על-פי חוק איסור לשון הרע, תביעה אזרחית או תביעה פלילית {לעניין זה ראה רע"א 2015/15 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה בע"מ, תק-על 2016(3), 4411 (2016) שם קבע בית-המשפט כי ניתן לפצות תאגיד על לשון הרע נגדו ללא הוכחת נזק, בגדרי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע}.

חשוב להדגיש - על התאגיד להוכיח בפני בית-המשפט כי הפרסום גרם לפגיעה בתאגיד עצמו ולא לאחד מחברי התאגיד, כמו-כן, התאגיד לא יוכל לקבל פיצויים בגין לשון הרע אלא-אם-כן התאגיד יוכיח לבית-המשפט כי נגרם לתאגיד נזק לפי ההגדרה המופיעה בפקודת הנזיקין.

הסדר זה שהמחוקק הקנה לאדם או לתאגיד לתבוע על-פי חוק איסור לשון הרע הן בהליך אזרחי והן בהליך פלילי, לא חל במקרה של לשון הרע על ציבור או על מת ועל כך נדון בהרחבה בהמשך.

5. לשון הרע על בעלי תפקיד בתאגיד
לעיתים במסגרת פרסום לשון הרע על תאגיד, מוזכרים גם שמות של בעלי תפקיד בתאגיד. נשאלת השאלה האם במקרה כזה יכול בעל תפקיד לתבוע בגין פגיעה בשמו הטוב.

בעל תפקיד בתאגיד יוכל לתבוע בגין פגיעה בשמו הטוב, גם אם הפרסום מקנה לתאגיד עילה לתביעה ובין אם לאו. אך עתה יש לשאול, מתי ייחשב פרסום כפוגע בבעל תפקיד בתאגיד.

ברור כי אם שמו של בעל התפקיד מוזכר מפורשות, הפרסום ייחשב כפוגע בבעל התפקיד עצמו. אך מה הדין כאשר הפרסום אינו מזכיר מפורשות את שמו של בעל התאגיד.

נראה כי בית-המשפט יבחן כל מקרה לגופו על-מנת לקבוע אם פרסום לשון הרע על התאגיד מהווה פרסום על מנהל או בעל תפקיד כלשהו בתאגיד.

6. נטל הראיה
על המאשים או התובע-הנפגע, על-פי חוק איסור לשון הרע, להוכיח בבית- משפט כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע. הנטל כולל גם הוכחת הפרסום כלשון הרע וגם הוכחה כי הפרסום מכוון כלפי התובע או המאשים. הוכחת לשון הרע תעשה על-ידי הפרסום שלגביו נטען שהוא מהווה לשון הרע.

7. כותרת הכתבה - מעמדה וייחודיותה
ב- ת"א (יר') 6525/02 {מארק בר און נ' רשת שוקן בע"מ ואח', תק-של 2005(1), 7336 (2005)} דן כב' השופט נ' סולברג בתביעה לפי חוק לשון הרע בגין לשון הרע שעלתה בעיקר מכותרת הכתבה המייחסת לתובע קבלת טובת הנאה "מקורב לשרון זכה בדירה ציבורית בשכירות מופחתת". בית-המשפט קבע:

"פעם, פעמיים ושלוש - בכותרת הכתבה, בכותרת-המשנה ובכתבה עצמה, נזכרת זיקתו של התובע אל ראש הממשלה; מקורב וראש מטה העולים. אמת נכון הדבר, בכתבה לא נטען במפורש כי קירבתו האמורה של התובע, היא אשר זיכתה אותו בדירה. עובדתית, צודקים הנתבעים בטענתם, כי 'העיתון לא כותב, כי אותו איש ציבור לא היה זכאי לקבלה, בוודאי שלא כותב כי זו ניתנה לו עקב מעמדו, ובוודאי וודאי שלא כותב כי עסקינן בשחיתות'... ואולם, בתודעת הקורא הסביר, דומני, מתגבשת מסקנה כי כך הוא. קרי, כי הקירבה לראש הממשלה היא הנותנת. לא אמות-מידה, לא קריטריונים ולא צדק; זכאותו של התובע לא באה לו, אלא מחמת קירבתו אצל ראש הממשלה."

המלומד אורי שנהר בספרו {דיני לשון הרע, תשנ"ז-1997, 118} כותב לעניין זה:

"כאמור, כל קטע מהפרסום חייב להתפרש לאור שאר חלקיו, אולם כאשר לשון הרע משתמעת או מצויה בחלקים הבולטים יותר של הפרסום כגון הכותרת, התמונות והפתיח, עשוי משקלם המוגבר של הדברים לחייב את פרשנותם תוך התעלמות משאר חלקי הפרסום. על עיקרון זה עמד השופט לנדוי אשר ציין ב- ד"נ חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' נ' הארץ כי:
'(ו) נכון בדרך-כלל יש לקרוא כתבה בשלמותה כדי לגלות את אפיה. אבל גם זאת יש לזכור, שקורא העיתון הרגיל אינו מנתח את אשר מגישים לו ניתוח מדוקדק אלא הרושם הכללי הוא הקובע, ורושם זה מושפע מאוד מסדר הדברים: אם נוצר רושם מסויים בתחילתה של הכתבה, הוא לא יימחק על נקלה על-ידי דברים אחרים המופיעים בהמשכה.'
מדברים אלה עולה, כי בנסיבות המתאימות יתייחס בית-המשפט לכותרת הידיעה בלבד ויתעלם מהאמור בגוף הידיעה, גם אם יש בדברים המופעים בגוף הכתבה כדי לשנות או למתן את משמעות הכותרת."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

לשון הרע מהי?