שלילת הגנת תום-לב

סעיף 17 לחוק איסור לשון הרע קובע כי:

"17. שלילת הגנת תום-לב
(א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת לא תעמוד הגנת תום-לב לעורכו, למי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי על אותו אמצעי תקשורת אם הנפגע, או אחד הנפגעים, דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה מצד הנפגע ולא פרסם את התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה במקום, במידה, בהבלטה ובדרך שבה פורסמה אותה לשון הרע, ותוך זמן סביר מקבלת הדרישה; ובלבד שהדרישה היתה חתומה בידי הנפגע, שהתיקון או ההכחשה לא היה בהם משום לשון הרע או תוכן בלתי-חוקי אחר, וארכם לא חרג מתחום הסביר בנסיבות.
(ב) היה הפרסום בעיתון המופיע בתדירות פחותה מאחת לשבוע, יפורסמו התיקון או ההכחשה, לפי דרישת הנפגע, גם בעיתון יומי."

ההוראות הקבועות בסעיף 17 לחוק איסור לשון הרע נוגעות רק לפרסום באמצעי תקשורת.

בסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע הגדיר המחוקק מהו אמצעי התקשורת:

"11. אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת (תיקון התשמ"ד)
(א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.
(ב) באישום פלילי לפי סעיף זה תהא זו הגנה טובה לעורך אמצעי התקשורת שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע פרסום אותה לשון הרע ושלא ידע על פרסומה.
בחוק זה:
"אמצעי תקשורת" - עיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות (להלן: "עיתון") וכן שידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור;
"עורך אמצעי תקשורת", בעיתון - לרבות עורך בפועל, ובשידור - לרבות עורך התכנית שבה נעשה הפרסום;
"אחראי לאמצעי התקשורת", בעיתון - המוציא לאור, ובשידורי רדיו וטלוויזיה - מי שאחראי לקיומם."

סעיף 17 לחוק איסור לשון הרע שולל את הגנת תום-הלב, ממי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי על אותו אמצעי תקשורת, אם לא אפשרו לנפגע, לבקשתו, לפרסם תיקון או הכחשה, הדבר מעמיד את בחינת שאלת תום-הלב מלכתחילה של המפרסמים.

סעיף 17 לחוק איסור לשון הרע אינו ניתן לסתירה, גם אם המפרסם יביא ראיות לתום-הלב שבפרסום, לא יוכל להנות מהגנת תום-הלב אם לא מילא אחר הוראות הסעיף.

המחוקק אמנם לא חייב את הנפגע לשלוח דרישה לאמצעי התקשורת כאמור בסעיף אך נראה כי בית-המשפט עשוי לשקול את אי-הפניה לרעתו של הנפגע בשלב קביעת הפיצויים.

אם הנפגע דרש לפרסם תיקון או הכחשה על המפרסמים לפרסם התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה במקום, במידה, בהבלטה ובדרך שבה פורסמה אותה לשון הרע. וכל זאת תוך זמן סביר מקבלת הדרישה מהנפגע, אולם יודגש כי הדרישה חייבת להיות חתומה בידי הנפגע, ושהתיקון או ההכחשה הנדרשת לא היה בהם משום לשון הרע או תוכן בלתי-חוקי אחר, וארכם לא חרג מתחום הסביר בנסיבות.

ב- ת"ק (ת"א) 6060-02-16 {ישראל שי נ' ידיעות אינטרנט, תק-של 2016(3), 23128 (2016)} קבע בית-המשפט:

"לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי עד למועד זה לא פורסמה על-ידי הנתבעת כל הודעת הבהרה או התנצלות באשר לפרסום השגוי, חרף העובדה כי הנתבעת היתה מודעת לכך שהפרסום שגוי כבר ארבעה ימים לאחר הפרסום. גם בהתנהלות זו יש כדי לשלול את הגנת תום-הלב הקבועה בחוק לאור הוראות סעיף 17 לחוק אשר קובע כי הימנעות מפרסום הודעת תיקון או הכחשה לאחר קבלתה של דרישה מאת הנפגע שוללת את הגנת תום-הלב מעורך אמצעי התקשורת. ויודגש - אין מדובר בפרסום שאמתותו מוטלת בספק או עמומה, אלא בפרסום שגוי באופן חד-משמעי ומפורש. בנסיבות אלו ומשפנה אליה התובע בבקשה, היתה צריכה הנתבעת לפעול לפרסום הודעה ברורה ומפורשת באשר לטעויות שנפלו בדבר בפרסום. תמונת המצב שהציגה הנתבעת לעניין זה ולפיה הנתבע הוא שהתעלם מפנייתה בנושא התגלתה כבלתי-מדוייקת. כעולה מתכתובת המיילים שהוגשה על-ידי התובע בדיון (ואשר סומנה ת/1), בא-כוחו של התובע פנה לב"כ הנתבעת על-מנת לברר אם הודעת התיקון פורסמה, ונענה כי הפרסום מותנה בוויתור מטעמו של התובע. לאור האמור לעיל לנתבעת לא היתה סיבה לסבור כי הנתבע חזר בו מבקשתו לפרסום הבהרה או תיקון. משהמשיך לעמוד על דרישתו זו ומשהיתה הנתבעת מודעת לטעות שנפלה בכתבה שפורסמה על ידה, היתה מוטלת עליה חובה לפרסם את הודעת התיקון בהקדם האפשרי."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שלילת הגנת תום-לב