דוגמאות

1. מבוא
חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 שרטט מחדש את מכלול הדינים באשר לזכות היוצרים. החוק אינו מביא שינויים מרחיקי לכת לעומת המצב הקודם אשר שלט בכיפה החוק משנת 1911.

על-כן מאגר פסיקת בתי-המשפט המלא בפסיקות עבר, טרם חקיקת החוק החדש, מחייב ומדריך בנושא זכות היוצרים אף כיום. הוראות חוק רבות שבחוק החדש לא גילו לנו אלא את קיבוען של הלכות שונות על דרך של הוראת דין.

שיקול-דעת בית-המשפט מן העבר הוחלף בהוראה מפורשת בדין. עם-זאת, גדר שיקול-הדעת של בתי-המשפט נותר רחב כשהיה.

על-כן רשימת הדוגמאות שלפנינו המכסה הן את התקופה שמלפני החוק החדש והן לאחריו, יפה אף לעת הזו ותמשיך להיות מורה דרך בנבכי ההליך המשפטי שנושאו זכות היוצרים.

2. בידור, מוסיקה ותקליטים
2.1 הרשאה להשמעה פומבית ושידור של מוזיקה המוקלטת בישראל
ב- ת"א (ב"ש) 4008/05 {הפדרציה הישראלית לתקליטים בע"מ נ' גן הפקאן א.ד אירועים ושירותי קייטריניג ואח', תק-מח 2007(1), 12058 (2007)} דן בשאלה העוסקת ברשות השמעה פומבית של מוזיקה מוקלטת.

התובע טען כי הנתבעים לא מגינים על זכויות היוצרים כראוי ולא בודקים האם לתקליטנים יש רישיון להשמעת מוזיקה ומאחר ולאולם עצמו אין היתר כזה, יש לראות באולם כמי שהרשה, לתועלתו הפרטית, להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור, אסורה.

בית-המשפט קבע כי באחריות האולם לבדוק ולוודא שהתקליטן מצוייד ברישיון מטעם הגופים הרלוונטים ואם התקליטן חרג בשיר אחד או שניים, כל עוד לא היה בידי האולם ספק סביר שאכן מדובר בהפרה של זכות יוצרים לא יהיה ניתן להטיל האחריות על האולם, אך האולם לא עשה את הנדרש ממנו.

בנוסף, מובהר כי מדיניות התובעת לתבוע את בעלי האולמות ולא את התקליטנים היא נכונה, שכן עליהם מוטלת האחריות על ביצוע מפר של היצירה שכן פרנסתם תלויה בהנאתם החוגגים.

על-כן ניתן צו המונע המשך ההפרות בעתיד וכן פיצוי ללא הוכחת נזק אשר נקבע במסגרת הסכם על-סך 50,000 ש"ח.

2.2 בחינת הזכות להשמעה פומבית לפי הסכם שנחתם בין הצדדים
ב- רע"א 6565/11, {החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' Emi Music Publising Ldt, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.14)} דן בית-המשפט בשאלה האם נכון שחברת וואלה! אשר קיבלה מאקו"ם, באמצעות הסכם רישיון גורף, לשדר באתר האינטרנט שלה יצירות השייכות לאקו"ם, כל עוד לא מדובר במטרת פרסום.

אקו"ם טענה בעקבות התקשרות חברת וואלה! עם יצרנית "קוקה קולה" ושיתוף הפעולה איתה, כי השימוש ביצירות המוזיקליות נכנסו לגדר "פרסומת" וכך למעשה הפרה חברת וואלה! את ההסכם.

בית-המשפט קבע כי לשון כתבי ההעברה אינה כוללת סייג כלשהו האוסר על אקו"ם להעניק רשיונות לביצוע פומבי של יצירות בהקשרים מסחריים או פרסומיים, או המחייב אותה לקבל את אישור היוצר טרם מתן רישיון וקבע כי זכות הביצוע הפומבי של היצירה גם בהקשר מסחרי הועברה לאקו"ם.

בית-המשפט לא הסתפק רק בבחינת החוק וההסכם אלא בבחינת הנוהג הבינלאומי והתנהלות אקו"ם. על-כן בית-המשפט הפך את החלטת בית-המשפט המחוזי ודחה את תביעת אקו"ם.

ב- ת"א (חי') 20848/03 {אקום - אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומולים למוזיקה ישראלית בע"מ נ' גלי-גיל מרכז לספורט ונופש בקריית מוצקין בע"מ ואח', תק-של 2007(1), 9263 (2007)} התובעת היא בעלת זכות היוצרים ביצירות של חבריה.

לטענת התובעת הנתבעת הפרה את זכות היוצרים השייכות לה כאשר השמיעה מוזיקה במועדון שברשותה. לעומת-זאת, הנתבעת טענה כי יש לה רישיון להשמיע מוזיקה וכי שילמה את התמלוגים הדרושים.
בית-המשפט קיבל את התביעה תוך הבחנה בין זכות יוצרים על היצירה לבין הזכות של מי שהכין "מכשיר" לגבי אותה יצירה. בית-המשפט קבע כי הצגת היצירה סביב בריכה הינה הצגה פומבית ולתועלת האישית של המועדון היא אסורה ועל-כן, יש להטיל על מנהלי המועדון אחריות אישית.

עוד נקבע כי עצם תשלום לפדרציה עבור הרישיון לא יכול להיות טענת הגנה שכן היצירות אשר הופרו הינם של אקו"ם, ומאחר ובמשך השנים הנתבעים מעולם לא טענו טענות לעניין "כפל התשלומים" טענה זו לא תתקבל.

2.3 מוסיקה הפרת זכות יוצרים והסכמים
ב- ת"א (ת"א) 49478-05-11 {אושרת בן ארוש נ' יעל נעים, תק-של 2016(2), 20990 (01.05.2016)} נדונה תביעה למתן חשבונות ותביעה כספית שעניינה הפרת חוזים והפרת זכויות יוצרים, על-סך 900,000 ש"ח. התובעת טוענת כי היא תרמה תרומה מכרעת לפיתוח הקריירה של הנתבעת, כך כבר בשנת 2003, עת הכירו השתיים, החזיקה הנתבעת בסקיצות באנגלית ובצרפתית בלבד, אך ביוזמתה של התובעת הוחלט על יצירת רפרטואר בעברית, החלטה שקרמה עור וגידים באופן בו לאחר מספר חודשים יצרה התובעת מספר שירים בעברית כשלתובעת תרומה ממשית בהיווצרותם, בעיבודם, בעבודה על מבנה השירים וכן בהפקתם. במקביל לתהליך האמור, עבדו השתיים על חומרים לועזיים של הנתבעת תוך הקלטת סקיצות ועריכת חומרים ישנים בביתה של התובעת וכחלק מהעבודה שקדמה ליצירת הקשר עם חברות תקליטים בחו"ל.

בית-המשפט קבע לגבי התביעה למתן חשבונות כי:

"86. כאמור, לצורך הוכחת תנאי זה די בכך שהתובעת תצביע כי לכאורה עומדת לה הזכות לתבוע השבה ולו אך ורק ביחס לחלק מהסכומים וזאת על-מנת שתקום לה אותה זכות לכאורית למתן חשבונות. לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את ההתחייבויות שנטלה על עצמה כלפי התובעת באופן המצדיק מתן החשבונות. אולם, משלא הוכחה אותה מערכת יחסים מיוחדת בין התובעת לבין הנתבעת ומשהמבחן שנקבע בפסיקה ביחס לתביעה למתן חשבונות הוא מבחן דו-שלבי הנטוע בשתי רגליים, אין צורך להידרש לשאלת קיומה של זכות תביעה לכאורית להשבה."

לגבי התביעה ביחס לזכויות היוצרים קבע בית-המשפט:

"כב' השופט י' טירקל עמד על משמעותה של הפגיעה בזכות המוסרית ב- ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד(3), 817, 840 - 842 (2000) שם קבע כי:
"23. מלבד הזכויות הכלכליות שבידי בעל זכות היוצרים עומדת לו גם זכות אישית-מוסרית (ראו י' ויסמן "הזכות האישית (droit moral) בדיני זכות יוצרים" (23), בעמ' 55).
(...)
אדם זכאי ששמו ייקרא על "ילדי רוחו". זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה "בהיקף ובמידה המקובלים" הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר.
(...)
כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, "פרי עמלו של התובע, הוא הטקסט המורכב, פורסם ללא אזכור שמו, ובכך הופרה זכותו המוסרית".
(...)
שנקס נמנע ביודעין מלציין את שמו של קימרון. לא היתה כאן השמטה בבלי דעת, או השמטה כתוצאה מאי-ידיעת זהותו של המחבר. ממילא אין נפקות לשאלה אם יש להטיל חובה לבדוק את זהות המחבר על מפרסם יצירה שהועתקה מפרסום קודם שבו פורסמה ללא ציון שם מחברה.
(...)
אזכור של "עמית" בלי לציין את שמו, ובלי לציין שהיה כאן מעשה יצירה של הטקסט המפוענח הוא ביזיון ולעג לרש. "אזכור" שכזה, לרבות הטענה שדי בו כדי לקיים את מצוות הפקודה - אם לא את החובה האנושית-המוסרית - מעליב אף יותר מאי-אזכור".
בענייננו אנו נדרשים לזכות המוסרית במובן זה שליוצר עומדת הזכות ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. טוני גרינמן "הזכות המוסרית מ- Droit Moralל- Moral Rights" יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים 454 -459 (מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009) מציין כי:
"כאמור, על-פי סעיף 46(1) לחוק החדש, ההיבט הראשון של הזכות המוסרית של היוצר ביצירתו הוא זכותו "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין".
(...)
הזכות האמורה מופרת הן כאשר היצירה מתפרסמת ללא ציון כל שם והן - ואולי ביתר שאת - כאשר היא מתפרסמת בציון שם שאינו שמו של היוצר. למעשה, כל אימת שאדם מעתיק את יצירתו של אחר ללא רשות, ומפרסם את היצירה המפרה בשמו בלבד, הוא פוגע לא רק בזכותו של בעל זכות היוצרים ביצירה הראשונה, אלא גם בזכותו המוסרית של היוצר.
(...)
הזכות לייחוס אינה מוחלטת. היא אינה חלה בכל מקרה ובכל היקף.
(...)
התנאי שלפיו ייחוס היצירה נדרש בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות המקרה יפעל בשני שלבים. ראשית, יש לבחון את עצם החובה לייחס יצירה ליוצרה בנסיבות המקרה. אם נמצא כי ייחוס כזה ראוי בנסיבות המקרה, או-אז יש להמשיך ולבחון את ההיקף והמידה הראויים שלו."
98. יוער בהקשר זה כי סעיף 4א לפקודת זכות יוצרים, 1924, חא"י א 364 מדגים כיצד כבר בפקודה הוכרה הזכות המוסרית באמצעות קליטת העיקרון שעוגן באמנת ברן (ראה: טוני גרינמן (שם), עמ' 448). בהקשר זה מציין ט' גרינמן (שם), עמ' 449 כי:
"אם-כן, החקיקה שקדמה לחוק החדש, כפי שפורשה בפסיקה, העניקה ליוצרים זכות לשלמות שהתאימה לנדרש על-פי סעיף 6bis לאמנה, ואולי אף מעבר לו, וכן זכות לייחוס, ליוצר בלבד (בלשון החקיקה הקודמת - "המחבר"), וכי היא עומדת לו אף לאחר שנפרד מזכותו החומרית ביצירה..."
99. בענייננו, למעט הדואר האלקטרוני אותו שלחה התובעת ביום 14.02.2008 ל- Youtube(נספח כ"ו לתצהיר התובעת, עמ' 315) שבמרכזו טענות בדבר הפרת זכויות יוצרים בשני קטעי וידיאו שהאחד מביניהם הוא בשיר "Toxic" לא קיים מסמך כלשהו התומך בטענות התובעת כי היא זו שהגתה את הרעיון לבצע גרסת כיסוי לשיר ובכך שסייעה בעיבודו באופן המזכה אותה בזכויות בו."

3. זיוף דיסקים
ב- ת"א (נצ') 33968-05-11 {אמאוד - אראביה מיוזיק לניהול והפצה בע"מ נ' אחמד (בן מוסטפא) ענבתאוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.05.15)} נדונה תביעה למתן צו מניעה קבוע ולתשלום פיצויים סטטוטוריים בגין עוולה אזרחית של הפרת זכות יוצרים בדיסקים (תקליטים) מוסיקליים. נקודת המוצא במקרה עסקינן מעוגנת בהוראת סעיף 52 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק"), אשר קובעת כי הפרה של זכות יוצרים היא עוולה אזרחית, ולפיה:
"הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש), יחולו עליה, בשינויים המחוייבים ובכפוף להוראות חוק זה."

הפלוגתא העיקרית העומדת להכרעה היא, האם עלה בידי התובעת להוכיח, כי הנתבעים חטאו בעוולה אזרחית של הפרת זכות יוצרים של החברות המצריות בדיסקים שהחזיקו, הציעו למכירה ומכרו בפועל בבתי העסק שלהם; על-מנת להכריע בפלוגתא זו, מן הראוי לדון ולהכריע תחילה במספר שאלות משנה וזאת בהינתן הכחשתם הגורפת של הנתבעים - קרי עצם קיומן של התובעת ושל החברות המצריות, מהות זכותן של האחרונות, אם בכלל, בדיסקים עסקינן, מערכת היחסים בין החברות המצריות ובין התובעת, ואם הפרו הנתבעים את זכות היוצרים של אותן חברות, היינו אם עשו אחת הפעולות המתוארות בסעיף 48 לחוק המהווה "הפרה עקיפה של זכות היוצרים".

בית-המשפט קבע כי הוכח כי הנתבעים הפרו את זכויות התובעת בכך שמכרו בחנויותיהם דיסקים של החברות המצריות ללא קבלת הרשאה כדין.

בית-המשפט קיבל את התביעה ונתן צו מניעה קבוע נגד כל אחד מהנתבעים ונגד כל הבאים במקומם או מכוחם או הפועלים בשמם או מטעמם, האוסר עליהם העתקה או החזקה למטרה עסקית או הצעה למכירה או מכירה או הרשאה לאחרים לעשות כן בכל הקשור לדיסקים המוגנים של החברות המצריות.

כמו-כן, בית-המשפט חייב כל אחד מהנתבעים (בחיובים נפרדים) לשלם לתובעת פיצויים סטטוטוריים בסך 10,000 ש"ח והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

4. סרטים
4.1 תסריט אשר נכתב במשותף
ב- תא"מ (ת"א) 41030-04 {שרה עזר נ' רובי פורת שובל, תק-של 2009(4), 6067 (2009)} עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת זכות יוצרים בסרט.

התובעת טענה כי נעשתה הפרה בזכות היוצרים שלה בתקציר של תסריט אשר נכתב יחד עם הנתבעת במשותף.

בית-המשפט קבע כי התסריט מהווה למצער צירוף של רעיונות בעלילה ולכן מדובר ביצירה שחלות עליה דיני זכות יוצרים, שכן חזקה היא שכל עוד שמו של אותו אדם כתוב ליד היצירה, חזקה היא כי הוא יוצרה. כל עוד לא התקבלו ראיות אשר יסתרו חזקה זו לא ניתן לקבוע כי היצירה היא לא משותפת.

מאחר ובמקרה זה מדובר בשינויים מינורים, הדבר התבטא בפיצויים אשר נקבעו לתובעת, שכן נקבע כי אכן מדובר בהפרת זכות יוצרים.

4.2 אירוע ספורט, כשלעצמו, אינו מהווה נושא לזכות יוצרים
ב- ע"א 2173/94 {Tele Event Ltd נ' ערוצי זהב ושות', פ"ד נה(5), 529 (2001)} דן בית-המשפט בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי המערערת היא הבעלים הבלעדי של זכויות השידור הטלוויזיוניות בתחומי מדינת ישראל של טורניר וימבלדון בשנים 1993-1989, והאוסר על כל גורם שלא קיבל הרשאה מפורשת לכך מאת המערערת לשדר בישראל, או להעביר אליה, שידור של אירועי הטורניר.

המערערת טענה, כי תביעתה אינה להכרה באירועי הספורט עצמם כאירועים המקנים זכות יוצרים, אלא להכרה בזכות היוצרים הקיימת ביצירה האודיו-ויזואלית המתקבלת מצילומם של אירועי הספורט.

בית-המשפט המחוזי קבע כי על-פי דיני זכות יוצרים בישראל, אירוע ספורט, כשלעצמו, אינו מהווה נושא לזכות יוצרים. אלא שבכך אין כדי למנוע הכרה בצילום האירוע ובשידורו כיצירה מוגנת. בית-המשפט דחה את טענת המערערת, שלפיה ניתן לראות בצילומים "יצירה אמנותית".

4.3 סרט קולנוע. צו מניעה זמני
ב- המר' 6402/65, ת"א 2674 {קורט אונגר ואח' נ' פריס ישראל סרטים בע"מ, פ"מ מט 196 (1965)} מדובר בבקשה לביטול צו מניעה זמני האוסר על חברה והמבקשים להפיץ בישראל את הסרט Marriage Italian Style.

בית-המשפט השאיר על כנו את צו המניעה הזמני, וקבע כי אינו מקבל את טענות המבקשים אשר טענו 4 טענות: האחת, כי התובעת אינה רשאית להגיש תביעה בלי שתצורף לתביעה בתור תובעת גם מעבירת הזכויות; השניה, הזכויות שהועברו לתובעת הן זכויות שביושר אל מול זכויותיהם שהם זכויות שבדין; השלישית, שלמעשה הם אלה המפיצים את הסרט; הרביעית, שלא נגרם נזק בל-יתוקן ומאחר שניתן לפצותם כספית.

4.4 סרט דוקומנטרי. יצירה טלויזיונית והאם עובדות היסטוריות מוגנות?
ב- ת"א 1143/83 {Belbo Film Production נ' חברת מוניטין בע"מ ואח', פ"מ תשמ"ז(ב), 391 (1986)} דן בית-המשפט בסרט דוקומנטרי שהתובעת הפיקה, בו רואיין אדם בשם אלי מן {איש המוסד שתפס את איכמן}, ומכרה את התכנית לרשתות טלויזיה שונות בעולם. כחודש לפני מועד שידורה של תכנית בארץ פרסם הנתבע בעיתון הארץ כתבה שם הועתק תוכן הראיון ששודר כאמור על-ידי התובעת.

התובעת טענה כי הנתבעים העתיקו את תוכן הראיון הנ"ל ללא קבלת רשותם ובכך הפרו את זכות היוצרים וגרמו להם נזקים.

הנתבעים טענו כי תוכן הראיון אינה בגדר יצירה מוגנת על-פי חוק זכות יוצרים ולחילופין, כי ניתנה להם רשות להעתיק.

בית-המשפט קבע כי אין מחלוקת שיצירה טלוויזיונית מוקלטת בתור שכזו, מוגנת כזכות יוצרים ודחה את נסיונם של הנתבעים לראות בראיון משום "פרטיכל" או אינטרפרטציה לעובדות היסטוריות ולכן ניתן גם למחברים אחרים לעשות בהן שימוש.

עוד נקבע לעניננו כי אכן עובדות היסטוריות אינן מוגנות אך האופן בו הובעו, נוסחו, אופן הביטוי, תיאור חוויותיו ורגשותיו האישיים של המרואיין כפי שבאו לידי ביטוי בראיון, באלה יש זכויות יוצרים ועל-כן העתקתם מהווה הפרת זכות זו.

כמו-כן נקבע כי אין זה שימוש הוגן כאשר מדובר בהעתקת מרבית היצירה כלשונה וככתבה. בנסיבות שתוארו, אין משום ביקורת או סקירה עיתונאית כמקובל. לכך יש להוסיף את ההתעלמות המוחלטת משמות היוצר והמפיק.

4.5 רישיון בלעדי להציג ולהפיץ סרט. העברת זכות יוצרים שביושר
ב- ע"א 464/65 {קורט ואירנה אונגר נ' פריס ישראל סרטים בע"מ ואח', פ"ד כ(3), 6 (1966)} דן בית-המשפט במקרה בו המשיבה מס' 2 העניקה למשיבה מס' 1, בתמורה, רישיון בלעדי בישראל להציג ולהפיק סרט מסויים. משנודע לזו, כעבור זמן, כי המשיבה מס' 2 התחייבה למסור למערערים את זכות ההפצה הבלעדית של הסרט האמור, היא פנתה לבית-המשפט המחוזי בתביעה למתן צו מניעה, ויחד-עם-זאת הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני בנוכחות צד אחד.

המערערים הגישו בקשה לביטול צו המניעה הזמני וטענו כי למשיבה מס' 1 יש רק זכויות שביושר בסרט האמור, ואילו למערער מס' 1 - זכות שבחוק.

בית-המשפט קבע כי כאשר עקב עיסקת הרישיון נוצר אינטרס שביושר בזכות היוצרים, כי אז יהיה עדיף האינטרס הזה על קיום אינטרס שביושר. לעומת-זאת, בבוא בעל האינטרס שביושר להגיש תביעת הפרה נגד צד שלישי חייב הוא לצרף כצד הכרחי למשפט את בעל הקניין החוקי בזכות היוצרים הנדונה.

כמו-כן, נקבע כי אין הכרח בצירוף הבעלים החוקי כצד להליכים הנושאים אופי של הליכי ביניים, בהם מבקש התובע אך צו מניעה זמני. גם כאשר הנסיבות אינן מאפשרות את צירופו של הבעלים החוקי כתובע נוסף, כי אז יוצא התובע ידי חובתו על-ידי צירוף הבעלים החוקי כנתבע נוסף.

4.6 תרגום תמלילו של סרט. בכל תרגום יש משום יצירה מקורית
ב- ע"א 691/66 {פילמטכניק (ישראל) בע"מ נ' פקיד השומה, פ"ד כא(2), 642 (1967)} קבע בית-המשפט כי תרגום תמלילו של סרט מהווה יצירה ספרותית או דרמטית מקורית המקנה למחברת זכות יוצרים על-פי סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, 1911.

זכות יוצרים קיימת לא רק לגבי תרגומי מופת, אלא לגבי כל תרגום. בכל תרגום יש משום יצירה מקורית.

מאחר שהמתרגמים לא הועסקו על-פי "חוזה שירות", היו המחברים, היינו המתרגמים, ולא המערערת, "בעלים ראשונים" של זכות יוצרים, והמערערת שילמה להם בעד רכישת זכות יוצרים בתרגומיהם או בעד רכישת זכות השימוש בהם לצורך פרסום התמליל המתורגם ברבים.

4.7 שימוש בדמות מתוך סרט
ב- ת"א (ת"א) 1376/91, המ' 9496/91 {The Roy Export Company Establishment ואח' נ' מפעל הפיס בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ב(א), 458 (1991)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה כנגד המשיבים לחדול ולהימנע מלעשות שימוש בדמות הנווד של צ'רלי צ'פלין וכן בתסריטים, צילומים, סרטים ויצירות אחרות בתשדירי השירות בטלויזיה ובפרסומת לקידום מפעל הפיס.

בית-המשפט קבע כי אין איש שיחלוק על-כך שדמות "הנווד" מהווה מלאכת מחשבת הכוללת עיצוב הדמות, התלבושת, האיפור וביצוע מיוחד במינו בהליכתו ובהתנגותו של "הנווד". היא הפכה להיות חלק מצ'רלי צ'פלין. צ'רלי צ'פלין מזוהה עימה ומזדהה עימה.

לאור האמור, מסקנת בית-המשפט היתה כי המשיבים הפרו לכאורה בתשדירים של מפעל הפיס את זכויות היוצרים של המבקשות.

4.8 שימוש בסצנות מן הסרטים ובדמותו של צ'פלין
ב- ע"א 8393/96 {מפעל הפיס ואח' נ' The Roy Export Company Establishment ואח', פ"ד נב(1), 577 (2000)} עסקינן במקרה בו מפעל הפיס - המערער 1 - פתח בחודש מארס 1993 במסע פרסום לתכנית הגרלות ה"לוטו" שהוא מקיים.

במסגרת מסע הפרסום עשה המערער 1 שימוש בדמות הידועה שגילם השחקן צ'רלי צ'פלין (להלן: "צ'פלין") בסרטיו, וזאת בתשדירי פרסומת שהוקרנו בטלויזיה, בכרזות שהוצגו על שלטי חוצות, במודעות בעיתונות ועל פריטים שהופצו בציבור.

הדמות הוצגה בתשדירים ובתמונות על-ידי השחקן יוסף (ספי) ריבלין, המערער 3. בתשדירי הפרסומת נכללו קטעים שהיו מבוססים על שלושה מסרטיו של צ'פלין - "The Gold Rush", "The Kid" ו-"Modern Times" (להלן: "הסרטים") - והם שודרו במסגרת שידוריה של רשות השידור, המערערת 2.

המערערים טענו כי דמות "הנווד" המגולמת על-ידי צ'פלין, כדמות פיקטיבית שאינה מצויירת, אינה יכולה להיות מוגנת כזכות יוצרים; זכויות היוצרים בדמות, אפילו קיימות זכויות כאלה, היו בבעלות האולפנים שבהם נעשו הסרטים הראשונים שבהם הופיעה הדמות ולא בבעלותו של צ'פלין. לפיכך, לא ייתכן שהזכויות הן בבעלותן של המשיבות; בעלותן של המשיבות בזכויות הנוגעות לסרטי צ'פלין הוכחה על-ידי ראיות בלתי-קבילות; צו ארצות-הברית אינו חל על סרטים שפורסמו לראשונה לפני קום המדינה, ולפיכך הזכויות בסרטים אינן מוגנות מכוחו; הראיות שעל-פיהן נקבע מועד פרסומם של הסרטים הנדונים בקנדה ובאנגליה אינן קבילות ולפיכך אין יסוד לקבוע כי הזכויות בסרטים מוגנות מכוח צו ברן; במסגרת תשדירי הפרסומת לא העתיקו המערערים חלקים משמעותיים מן הסרטים ולפיכך אין התשדירים מפרים את זכויות היוצרים בהם.

יתר-על-כן, יש לראות את תשדירי הפרסומת כפרודיה שנועדה לקידום פעילותו של המערער 1 - שהכנסותיו משמשות למטרות חינוך, תרבות, ספורט ורווחה - שהיא מותרת בתור טיפול הוגן ביצירה.

המשיבות מבקשות לדחות את הערעור מן הטעמים שפורטו בעיקרם בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לדבריהן, "לשיטתם של המערערים כל האמצעים כשרים על-מנת לגרור את ההליכים ולטרטר את המשיבות והם שבים ומעלים בסיכומיהם בליל אינסופי של טענות משפטיות ועובדתיות חסרות שחר שכבר נדחו".

בית-המשפט קבע כי מסע הפרסום שערכה המערערת 1 - על רכיביו השונים, שבהם נעשה שימוש בסצנות מן הסרטים ובדמותו של צ'פלין כפי שנלקחה מסצנות אלה - פגע בזכויות היוצרים בסרטים.

עוד קבע בית-המשפט, כי כל שלושת המערערים תרמו להעתקה, לביצוע ולפרסום שהפרו את זכויות היוצרים של המשיבות. המערערים 2 ו- 3 לא ערערו על קביעה זאת ולפיכך יש להשאירה על כנה.

4.9 זכות יוצרים מול חופש היצירה האמנותית
ב- ת"א (ת"א) 2221/91, המ' 15205/91 {חברת וולט דיסני נ' דוד (דודו) גבע, פ"מ תשנ"ג(א), 3 (1992)} דן בית-המשפט בטענה כי המשיב העוסק בתחום האויר והקומיקס, העתיק ללא רשות המבקשת, את דמותו המצויירת של דונלד דאק לצורך עריכת סיפור מצוייר מקורי בשם "מובי דאק".

המשיב לא התכוון למתוח ביקורת ביצירתו על דמותו של דולנד דאק, אלא להיפך, לטענתו דונלד דאק הפך להיות נחלת הכלל.

בית-המשפט קבע כי אף אם דולנד דאק הוא אכן נחלת הכלל, במובן ההכרה הבינלאומית בו, אין הוא בגדר נחלת הכלל במובן זכות הקניין שבו. זכות בו שייכת ליוצרו למשך כל תקופת ההגנה שמעניק החוק, ואין היא שייכת לכל אמן המבקש לעשות בו שימוש.

5. ספרים, סיפור, הרצאות
5.1 פיצויים בשל הפרה ומתן חשבונות
ב- ע"א241/55 {דפוס ניאוגרפיקה ואח' נ' מסדה בע"מ,פ"ד יא 890 (1957)} בית-משפט דן בזכות היוצרים ברומן "מולין רוז" של פייר לה מור, במה שנוגע לזכות להוציא לאור בישראל תרגום היצירה הזאת לשפה ההונגרית.

בית-המשפט קבע כי סעיף 8 לחוק זכות יוצרים, 1911 חל רק על אדם המפר זכות יוצרים מבלי לדעת ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת בכלל זכות יוצרים ביצירה הנדונה ולא די בכך שהמפר לא ידע ולא היה לו יסוד לחשוד שהתובע דווקא הוא בעל זכות יוצרים.תביעת פיצויים ותביעה למתן חשבונות סותרות זו את זו.

בתביעה למתן חשבונות יש משום מחילת ההפרה, בעוד תביעת פיצויים מבוססת על עובדת ההפרה. מכאן שתובע אשר צירף תביעת פיצויים מחמת הפרת זכות יוצרים אל תביעת מתן חשבונות, יידרש לבחור באחת התרופות הללו בלבד.

5.2 סעיף 2(2) לחוק זכות יוצרים, 1911
ב- ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, תק-מח 2014(4), 16346 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו הנתבעת 1 היא סופרת, עיתונאית ומחזאית שהוציאה מספר רומנים רבי מכר בשפה האנגלית, אשר תורגמו לשפה העברית.

בכלל זה, חיברה את הספר "The Sacrifice of Tamar" {להלן: "הספר"}, אשר יצא לאור בשנת 1994 בשפה האנגלית. הספר תורגם לשפה העברית. הוא יצא לאור בישראל על-ידי כתר הוצאה לאור בע"מ, בשנת 1997.

לטענת התובעת, קיים דמיון רב ביותר עד זהות בין הסיפור "שידוך משמיים" לבין פרק 24 בספר "עקידת תמר" מאת הנתבעת. על-פי הטענה, השימוש שעשתה הנתבעת בספר "שידוך משמיים" בא לידי ביטוי במספר היבטים בפרק 24 האמור, ובהם דמיון מהותי בתוכנו של סיפור השידוך וכן במבנה הספרותי והצורני שלו; דמיון בשימוש בשפה, לשון, מינוח וסגנון; דמיון בדפוסי התנהגות של הדמויות.

עוד נטען, כי הגב' רגן ניסתה לטשטש בספרה את מעשה העתקה תוך שינויים טכניים, קלים, ברורים ושקופים.

הנתבעת טענה כי אין בסיס לטענה כי הפרה זכויות היוצרים בסיפור "שידוך משמיים". לטענת הנתבעת, מדובר בשתי יצירות שונות לחלוטין הן מבחינת הז'אנר הספרותי, והן מבחינת העלילה, הדמויות, המוטיבים וההיקף.

בית-המשפט קבע כי טיב השימוש בסיפורה של התובעת רחוק עד מאוד מטרנספורמציה, אשר ביסודה עומדת רוח יצירתית מקורית הנוסכת חיים חדשים ביצירה קיימת ומשנה את מהותה, טיבה ואיכותה.

לא מדובר במוצר חדש, בעל אופי שונה. המדובר, בסופו-של-יום, בהעתקה של יצירה ספרותית אחת, במסגרת יצירה ספרותית אחרת, תוך התאמות מתבקשות לתוכנה ולהקשרה של היצירה המפרה. כך אף עולה גם ממכלול חוות-דעתה של המומחית מטעם התובעת. נטילה כזו של פרי עמלו של אחר, אינה באה בגדרי "שימוש הוגן".

5.3 המנוח הוא בעל הזכות האמיתי. לא הוכח כי המנוח העביר אי פעם את זכויותיו במלואן או בחלקן למישהו אחר
ב- ע"א 150/56 {בית אולפנא רבתא, ירושלים נ' יעקב אשלג, פ"ד יא 804 (1957)} דן בערעור על פסק-דין של בית-משפט מחוזי על-פיו הוצהר כי זכויות הקשורות בהוצאה לאור של ספר שייכות לעזבון.

בערעור נדונה הטענה כי בענייני זכות יוצרים אין סעד ניתן בצורת הצהרה אלא-אם-כן הוכחה פגיעה בזכות וכי בעניין הנדון לא נטענה טענה כזו. כמו-כן נטענה הטענה כי אין ליתן במקרה דנן סעד הצהרתי, שכן קיים סעד אלטרנטיבי של צו מניעה.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן דרשו המשיבים לא רק את זכות המחברים הבלעדית, כי אם גם את קניין הבעלות של הרכוש. דרישות כאלה מותר לעשותן בתביעה לפסק-דין הצהרתי.

כמו-כן, לגופו של עניין קבע בית-המשפט כי המנוח הוא הבעל הזכות האמיתי, הואיל והוברר כי הוא חיבר את הפירוש הנדון ולא הוכח כי העביר אי פעם את זכויותיו במלואן או בחלקן למשהו אחר.

5.4 צו מניעה זמני. מאזן הנוחיות. הרצאות אוניברסיטאות
ב- ע"א 323/60 {ישראל בר שירה נ' יונה סופר, פ"ד יד 2231 (1960)} תבע המערער מתן צו מניעה וסעדים שונים נגד המשיבה וזאת בקשר לפרסום ספר "דיני עבודה" על-ידי המשיבה, בטענה שהפרה בכך את זכות היוצרים שלו בהרצאותיו בנושא זה באוניברסיטה.

בית-המשפט קיבל את הערעור וציווה על המשיבה להפסיק את הפצת הספר, עד בירור התביעה לגופה, וזאת על-פי השוואת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין.

5.5 צו מניעה זמני. פתיחת ספרי חשבונות והנהלת הפנקסים. עיכוב ביצוע. ספרי הוראה
ב- המר' 103/81, ע"א 23/81 {משה הרשקו חברת דביר בע"מ נ' חיים אורבוך ואח', פ"ד לה(2), 666 (1981)} דן בית-המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע צווים שהוציא בית-המשפט: צו מניעה והמצאת דין וחשבון מלא של הכנסות והוצאות עד תום שמיעת הערעור.

המבקשים טענו שביצוע מיידי יגרום להם נזק חמור וכי אי-אפשר יהיה או שיהיה זה קשה מאוד, להחזיר את המצבו לקדמותו, במקרה שערעורו יתקבל. לאחר שנות פעילות ברוכה וקליטה מוצלחת ייפלטו ספרי הוראה שלו בשנת הלימודים הבאה וחלל זה יתמלא כנראה בספריו של המשיב, העושה עתה, מאמצים נמרצים בכיוון זה.

בית-המשפט קבע כי הנזק שייגרם למשיב עקב ביטולו של צו המניעה לא חמור. כמו-כן, עבור השנים הקודמות הוא יהיה זכאי לדין וחשבון על הכנסותיו של המבקש גם בשנה נוספת. מכאן שהעיכוב מוצדק גם מבחינת מאזן הנוחיות.

על-כן נקבע כי יש לעכב את ביצוע של צו המניעה עד להכרעה בערעור, כמבוקש. יחד-עם-זאת יש לדון בערעור בכל ההקדם כדי לצמצם ככל האפשר את תקופת אי-הוודאות.

5.6 כינוי ספרותי אינו יצירה
ב- ת"א 1565/67 {בנימין גלאי נ' בנימין גפנר ואח', פ"מ סט 216 (1969)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע הינו סופר וחותם שמו ג. בנימין. הנתבעים הוציאו לאור אלבום מלחמה בו מופיע כעורך ג. בנימין.
בית-המשפט קבע כי אין לראות בכינוי ספרותי משום יצירה לצורך סעיף 1(2) לחוק זכות היוצרים ומשום כך התובע אינו זכאי להגנת החוק.

5.7 צמצום זכויות הפרט לטובת זכויות הציבור ליהנות מחידושי רעיונות
ב- ע"א 23/81 {הרשקו ואח' נ' אורבך ואח' פ"ד מב(3), 749 (1988)} דן בית-המשפט בערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי לפיה העתיק המערער לתוך ספרי חשבון בשם "חשבון חדש לכתה..." שחיבר, תכנים מספרי "צעד צעד" שחיבר המשיב 1 ומסדרת הספרים בשם MODERN SCHOOL MATHEMATICS שיצאה לאור בבוסטון, ארה"ב (להלן: "ספרי בוסטון") והשתמש באמצעי ההמחשה של המשיב 1 תוך הפרת זכות היוצרים בהם.

המערער טען כי אין קיימת כלל זכות יוצרים ביסודות הטכניים הכלולים בספרי בוסטון ובסימנים הכלולים בהם, וכי לא ניתנה התייחסות מספקת לאופי הטכני של הנושא ולמגוון הצר של אפשרויות היצירה בשיטות של הוראת החשבון, וכן לטובת הכלל המחייבת בנושא שלפנינו צמצום זכויות הפרט לטובת זכויות הציבור ליהנות ללא הפרעה מחידושי רעיונות שנעשו.

בית-המשפט קבע כי הבדידים או שרטוטי הבדידים בספריו של המשיבים הינם "יצירה ספרותית" המעניקה למשיבים חומר הראוי להגנה מכוח חוק זכות יוצרים.

5.8 דרכי הפיצוי האפשריות בהפרת זכות יוצרים
ב- ע"א 4500/90 {מאיר הרשקו ואח' נ' חיים אורבך, פ"ד מט(1), 419 (1965)} התייחס בית-המשפט העליון לחישובים השונים ולדרכי הפיצוי האפשריות בהפרת זכות יוצרים, והגיע למסקנה שאין לבסס את הפיצוי על "הספרים המפרים" שנמכרו על-ידי המערער, שכן קיימים גורמים רבים היכולים להסביר את הצלחת המערער במכירת הספרים ואת אי-הצלחת המשיב, גורמים שאינם קשורים להפרה.

בית-המשפט לא היה מוכן לאמץ את גישת המערער של התגמול הראוי. דהיינו, שהמשיב זכאי לסכום אותו היה המערער מוכן לשלם לו תמורת השימוש בזכויות היוצרים שלו. לדברי בית-המשפט באימוץ גישה זו יהיה, בנסיבות העניין, משום מתן פרס למערער שאין הוא ראוי לו ומשום מתן עידוד למפרים פוטנציאליים של זכויות יוצרים.

5.9 תמלוגים מהווים הכנסה בפירות. הזכות עצמה משמשת מקור להכנסה כזו. פיצויים על פגיעה בזכות יוצרים - סיווגם
ב- ע"א 171/67 {פקיד השומה למפעלים גדולים נ' הוצאת גורדון בע"מ, פ"ד כא(2), 186 (1967)} דן בשאלה האם פיצויים מסויימים שהם תשלום בגין הדפסת יתר של ספרים, הינם תקבול הון או תקבולי פירות.

בית-המשפט קבע כי הקושי המתעורר בסוגיית סיווגו של פיצוי הוני או כתקבול שבפירות נובע מן העובדה שהמילה "פיצוי" יכולה להשתלב יפה בכל אחת משתי הקטגוריות הללו. האבחנה נעוצה במטרה שלשמה ניתן הפיצוי: אם הנזק פגע ברווחים החייבים במס והפיצוי בא לכסות על נזק זה, אין הוא אלא סותם את הפירצה שהנזק גרם ואז יהא אף הוא חייב במס. אם גרם הנזק לפירצה במקור ההכנסה, יסתום הפיצוי את הפירצה הזו, וכשישתלב במקומה, לא יהא אלא תקבול שבהון, שאינו חייב במס.

5.10 הסכמה כי לא תהיינה לו לתובע כל תביעה לשכר סופרים או שכר מחבר או זכות סופרים מהכנסות הספר
ב- ת"א 1441/61 {יוסף נדבה נ' הוצאת שוקן בע"מ ואח', פ"מ לד 202 (1962)} דן בית-המשפט במקרה בו הגיע התובע להסכם עם נתבע מס' 3 לכתיבת ספר על פרשת ניל"י תמורת סכום כסף מסויים. הנתבעים מסרו את הספר לעריכה והוציאו אותו כאשר התובע מופיע רק בין חברי המערכת ולא כמחבר עצמו.

בית-המשפט קבע כי לתובע זכות יוצרים לגבי הספר, היות ורוב החומר מבוסס על תעודות אשר דרשו לימוד רב ומעמיק. כמו-כן נקבע כי התובע השקיע ביצירתו עמל וכישרון, מיין וליקט החומר, ראיין עדים, ציין השקפות שונות והעלה הכל באורח מסודר.

יחד-עם-זאת, דחה בית-המשפט את התביעה, בהתבסס על הסכמה בין הצדדים, שבה נקבע כי לא תהיינה לו לתובע כל תביעה לכל איש או מוסד שהוא לשכר סופרים או שכר מחבר או זכות סופרים מהכנסות הספר.

5.11 זכות יוצרים בעבודת עריכה של פסקי-דין. בקשה למתן צו מניעה זמני
ב- המ' (יר') 1029/91 {סי. די. אי. נ' לשכת עורכי-הדין (ניתן ביום 27.05.91 - לא פורסם)} דן בבקשה למתן צו מניעה כנגד המשיבה אשר, לטענת המבקשת, עשתה שימוש שלא כדין בעבודת העריכה שבצעה המבקשת בכרכים ל"ג ו- ל"ד של פסדי-דין של בית-משפט העליון.

המשיבה טענה כי הבעלות בזכות היוצרים אינה שייכת לחברת מיקרושור המקורים, ובנוסף, שהחברה מיקרושור נמחקה מרשם החברות בשל אי-תשלום אגרות.

בית-המשפט נתן צו כמבוקש, אך מצא לנכון להבהיר כי המשיבה רשאית למחוק מן המפתח הממוחשב שהוציאה את המידע, שלגביו טוענת החברה המבקשת לזכויות יוצרים, ולהמשיך להפיצו ללא מידע זה.

5.12 זכות יוצרים בזכרונות שנרשמו מפי אדם
ב- ע"א 4396/90 {חנה רוזנמן ואח' נ' ג'ורג' קריגר ואח', פ"ד מו(3), 254 (1992)} טענו המערערים כי כתב היד בו מופיעים זכרונות המנוח הוא רכושם וקניינים הרוחני, וכי יש להם זכות יוצרים בזכרונות.

בית-המשפט קמא קבע כי "הנותן ליוצר עזרה מכנית או טכנית, אינו הופך בשל כך ליוצר מכוחו הוא ואינו קונה זכות יוצרים באותם כתובים שרשם".

בית-משפט בערעור קיבל את הקביעה של בית-המשפט קמא ודחה את טענת המערערים.

5.13 פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים - נזק שלא הוכח
ב- ת"א (ת"א) 957/88 {דוד טל ואח' נ' המכון האמריקני להשכלה בכיתה ואח' פורסם באתר האינטרנט נבו (25.01.93)} התובעים ביקשו לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים עבור הנזק שנגרם להם, לפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, וכן פיצויים לפי סעיף 4א(5) לפקודה בגין אי-אזכור שמותיהם כמחברי התרגילים שהועתקו.

בית-המשפט קבע כי פיצויים לפי הסעיף האמור אינם מוגבלים בסכום והם ניתנים לפסיקה לזכות המחבר, אף אם לא הוכיח נזק ממון. לפי סעיף זה הפיצוי ניתן רק אם נגרם נזק, בין אם מדובר בנזק ממון ובין אם מדובר בנזק שאיננו כספי. בכל מקרה ייקבע הפיצוי לפי הנסיבות.

5.14 הפרת זכות יוצרים על-ידי בעל בית דפוס
ב- ע"פ (ת"א) 559/93 {יפים מסג נ' מדינת ישראל, פורסם באתר אינטרנט נבו (01.02.94)} דן במקרה בו המערער, בעל בית דפוס, הדפיס לצורך מכירה 5,000 עותקים של ספר גיאומטריה - טריגונומטריה, שחובר על-ידי התובע.

בית-המשפט המחוזי ציין כי כדי להרשיע את המערער יש צורך בהוכחת ידיעתו כי הדפסת עותרי הספר מפירה זכות יוצרים וכן כי ההדפסה נועדה לצורכי מכירה. המערער טען כי לא הוכח שהיתה לו ידיעה על אחד מהתנאים האמורים.

הערעור באשר לחיוב המערער בתשלום פיצויים למתלונן התקבל. צויין כי המקור היחיד לפסוק פיצויים בהליך פלילי הוא סעיף 77 לחוק העונשין. השימוש בסמכות לפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים מותנה בבקשתו של בעל זכות היוצרים שנפגע. לכן, על המתלונן לפנות בתביעה אזרחית ולתבוע פיצוי.

5.15 זכויות יוצרים במהדורה מעודכנת של ספר
ב- ת"א (ת"א) 449/86 {צבי מוריק נ' חיים שחק ואח' (לא פורסם)} דן בית-המשפט במקרה בו קבעו הצדדים כי זכויות היוצרים לגבי הוצאת הספר עוברות להוצאה לאור, יחד-עם-זאת היא אינה רשאית להוציא את הספר או חלקו בשינויים ותוספות על-ידי מחבר אחר.

התובע טען כי לאחר שנים הוציא הנתבע מהדורות חדשות לספר הנ"ל בהוצאה אחרת, בכך הפר הנתבע את זכויות היוצרים של התובע.

בנסיבות מקרה זה נקבע כי זכות היוצרים במהדורות המעודכנות היא לשניים: לבעל הזכות במהדורה המקורית (התובע) ולמעדכן (לנתבע).

בית-המשפט התייחס גם לסעיף 4(א) לחוק המטלטלין שהוראותיו חלות על זכויות וציין כי מעניין דנא אין אפשרות להפריד את העדכונים מהחלקים המועתקים ממהדורות קודמות. לכן יש לראות את התובע ואת הנתבע כבעלים משותפים של זכות היוצרים.

5.16 מדריכי דיור - האם הם יצירה ספרותית מקורית הראויה להגנה על-פי החוק?
ב- ת"א (ת"א) 1792/88 {דיור הוצאה לאור נ' גיונא אורין ואח' (לא פורסם)} דן בית-המשפט במקרה בו לטענת התובעת הנתבעים גזלו את נכסיה, לצורך הפקת מדריכים שהוציאו על ידם.
עוד טענה התובעת כי הנתבעים הפרו את זכויותיה במדריכים והשתמשו, שלא כדין, בזכותה לחסות האגודה לתרבות הדיור והמוניטין שצברה התובעת במשך השנים וכן כי עשו שימוש בכספים, בציוד ובזכות שכירות של התובעת.

בית-המשפט ציין כי אין הגנת זכות יוצרים ניתנת לרעיון מופשט, אלא לביטוי המוחשי, ביטוי זה צריך להיות מקורי ולא מועתק מיצירה אחרת, וקבע כי יש במדריך של הנתבעים משום העתקה של רעיונות ושיטות עריכה ובכך הפרה זכויות היוצרים של התובעת.

5.17 טענה לזכויות יוצרים בספר משפטי
ב- ת"א ( ת"א) 1196/97 {עורך-דין קמר ואח' נ' עורך-דין עופר אבירם ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.99)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע ערך ספר בנושא הפקעת מקרקעין וטוען כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים בספר על-ידי כך שערך חוברת קצרה בנושא הפקעת מקרקעין.

בית-המשפט דחה את התביעה וקבע כי החוברת הנדונה כתובה בלשון פשוטה ואינה כוללת דיונים משפטיים, אינה מאזכרת פסיקה או דברי מלומדים, ולעומת-זאת כוללת מדורים לשאלות ותשובות.

5.18 כשבוחנים יצירה ספרותית, מידת המקוריות הנדרשת משתנה ממקרה למקרה, ויכולה להיות מועטה ואפילו חסרת ערך
ב- המ' (ת"א) 8587/96 {תמר בר זאב נ' שרה זלוף ואח', תק-מח 96(3), 3737 (1996)} דן בית-המשפט בבקשה לצו מניעה קבוע האוסר על המשיבות להוסיף ולהוציא לאור ו/או להדפיס ו/או להפיץ ו/או למכור את הספר ולצו עשה המורה לנתבעת לאסוף חזרה את עותקי הספרים שנותרו, וכן לצו שיורה לנתבעות על מתן חשבונות לתובעת ותשלום על-פיהם.

המבקשת טוענת כי קיימה פגישות עם נציגי הוצאה לאור בכדי להציע את שירותיה כמאיירת ובניסיון להוציא את הספר לאור. בין השאר הראתה למשיבה את האיורים הנדונים וסיפרה לה את הסיפור המתלווה אליהם.

בשלב מסויים גילתה המבקשת כי ספר שתוכנו דומה להפליא לתוכן הסיפור שלה נמכר בחנויות הספרים, כאשר על גבי הספר מופיעה המשיבה 1 כמחברת.

בית-המשפט קבע כי השאלה היא בכל מקרה אם בפועל הוסיף פלוני משהו מקורי משלו לרעיון או ליישום הקודם או שהעתיק בדרך מוסווית מה שעשה אחר, בלי שבפועל יצר משהו מקורי משלו.

כמו-כן, נקבע כי השיקולים מכריעים במקרה זה, להטות את מאזן הנוחות לטובתה של המבקשת וזאת לאור ההפרה הנמשכת בזכותה הקניינית והמוסרית ולאור חוסר תום-הלב המאפיין את התנהגותה של המשיבה 1 לכל אורך הפרשה.

5.19 זכות היוצרים היא אגד של זכויות אשר כוללות את זכות הפרסום וההפצה, התרגום, ועוד זכויות אחרות
ב- בש"א (יר') 9469/04 {שון שיווק משחקים מתקדמים בע"מ ואח' נ' שי כהן ואח' תק-של 2005(1), 6898 (2005)} דן בית-המשפט במקרה בו לטענת התובעים העובדה שהיו לתובעת זכויות "הפקה והפצה" באשר למהדורה הראשונה עדיין לא הופכת אותה ל"בעל דין דרוש".

זכות היוצרים היא אגד של זכויות. יכול להיות מצב שבו בעל זכויות היוצרים העבירו זכות מתוך אגד הזכויות והותיר בידם זכות אחרת מתוך אגד הזכויות.

במקרה דנן, לא צורף מסמך בכתב המצביע על העברת זכויותיהם של נתבעים 4-3 אל מי מהתובעים ומכאן שהנתבעים אלה היו ונותרו בעלי זכויות היוצרים בספר נשוא התביעה. טענת התובעים לפיה בשנת 1996 רכשה התובעת 1 את זכויות היוצרים בספר, היתה צריכה להיתמך במסמך בכתב המצביע על ההעברה כזו.

בית-המשפט קבע כי העברת פעילות מתובעת 1 לתובעת 2 אין בה כדי לחסל את האישיות המשפטית של התובעת 1. אם תובעת 1 הפסיקה לפעולה והפכה ל"רדומה" אין זאת אומרת שהיא חדלה להתקיים.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי במקום שנעשתה העברת זכות כלשהי מתוך אגד הזכויות הנ"ל, זו חייבת להיות בכתב. הכתב לא קונסטיטוטיבי בדומה לעסקת מקרקעין אך הוא חייב להיעשות בשלב כלשהו הסמוך לביצוע העיסקה.

5.20 מערכי השיעור שהוכנו עבור הנתבעת 1 מהווים "יצירה ספרותית" מקורית הזכאית להגנה של זכות יוצרים
ב- ת"א (ת"א) 1323/99 {פורום משכילון בע"מ נ' משכילון בע"מ ואח', תק-מח 2005(1), 2124 (2005)} דן בית-המשפט בבקשה לשורה של סעדים וצווי מניעה קבוע האוסר על משכילון ושרעבי לעשות שימוש מכל סוג, במערכי שיעור, בתכנית לימוד ובשיטות הוראה של פורום משכילון שמעולם לא ביטלה את הסכם המייסדים.

פורום משכילון טענה, כי משכילון ושרעבי ביצעו קורסים בתחומים השמורים לפורום משכילון, תוך שימוש במערכי שיעור שחוברו על-ידי פורום יעוץ. מערכי שיעור אלה, לטענתה, הם יצירה ספרותית מוגנת כזכות יוצרים.

כמו-כן, טענה פורום משכילון כי משכילון פרסמה את הקורסים של פורום משכילון כאילו הם קורסים שלה. קידום הקורסים תחת השם "משכילון" פגע בפורום משכילון והיווה הפרה של התחייבויות כלפי פורום משכילון.

משכילון ושרעבי טענו כי פורום משכילון אינה זכאית לצו מניעה, מכוון שזו לא הציגה זכות ראויה להגנה. בנוסף לשרעבי ומשכילון זכות חופש העיסוק כאשר הצווים המבוקשים בלתי-מידתיים ופוגעים פגיעה רחבה בחופש עיסוקם ובתחרות חופשית.

בית-המשפט קבע כי יש להוציא צו מניעה קבוע האוסר על משכילון ושרעבי, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, לעשות שימוש מכל סוג במערכי שיעור בתחום המחשבים שפותחו עבור פורום משכילון, ועליהם להשיב לתובעת תוך 14 יום את כל העותקים של מערכי שיעור אלו שבידם.

כמו-כן, קבע בית-המשפט כי יש להטיל צו מניעה קבוע האוסר על משכילון ושרעבי, להתחרות בפורום משכילון באמצעות עריכה וניהול של קורסים בתחומי היזמות והמחשבים, ולגבות כספים המגיעים לפורום משכילון בגין קורסים אלו, אלא אם הקורסים נערכו ונוהלו לטובת ובמסגרת פורום משכילון.

5.21 ככל שהיצירה חשובה יותר, חדשנית יותר, ויחודית יותר, תגדל הנטיה לראות בהעתקתה או בחיקויה משום תחרות בלתי-הוגנת
ב- בש"א (ת"א) 15740/05 {אל הבית בע"מ נ' יצאת גדול בע"מ ואח', תק-מח 2005(3), 3871 (2005)} דן בית-המשפט בבקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד. בה מתבקש צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1 להפיץ, לשווק, ולמכור חוברת הערוכה ומופקת על ידה בשם "יצאת גדול", ובה ריכוז בעלי מקצוע ונותני שירותים.

המבקשת טענה כי היא משקיעה סכומי עתק באמצעות עובדים רבים והיקפי עבודה אדירים באיסוף נתונים, בעריכתם ובשיווק, והיא מפיצה מאות אלפי עותקים ובכוונתה עד סוף 2005 להגיע לכיסוי כלל איזורי הארץ.

עוד נטען, כי המשיבה החליטה לנצל ולעשות שימוש במאמציה, השקעותיה, במוניטין ובסודות המסחריים של המבקשת ולערוך ולהוציא לאור עיתון זהה ו/או דומה, כאשר היא עושה שימוש גם בלקוחותיה של המבקשת.

בית-המשפט קבע כי גם אם המשיבה מקיימת תחרות בשוק במוצר הדומה במהותו למוצר המפורסם על-ידי המבקשת, הרי יש בכך משום תחרות לגיטימית.

כמו-כן, נקבע כי אם אכן יש ממש בטענות שהועלו בבקשה כי המשיבה פעלה בחוסר תום-לב, יצרה מיצגים אשר גרמו להטעיה, עשתה שימוש באינפורמציה השייכת בלעדית למבקשת, הרי כל אלו אין מקומם בשלב זה של הדיון. תביעות מן הסוג הנדון יש להוכיחן במסגרת תביעה כספית, ובכך ניתן יהיה לפצות את הצד הנפגע.

5.22 סעיף 9(3) לאמנת ברן כולל את המונח העתקה, כאשר מונח זה משמעותו יצירת יצירה זהה ליצירה המקורית
ב- ת"א 4890/03 {תגריד עארף נג'אר נ' דאר אלהודא הוצאה לאור כרים 2001 בע"מ, פדאור 05(14), 741 (2005)} דן בית-המשפט במקרה שבו אחד מספריה של התובעת, "מי החביא את כבש החג?" הועתק מילה במילה, לרבות האיורים שבו, ונמכר בארץ תחת השם "חג אלאדחא".

התובעת טענה, כי הנתבעים ביצעו העתקה אסורה והפיצו את הספר המזוייף תוך הפרת זכות היוצרים שלה בספר והם חייבים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה.

הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה זכות יוצרים שלה בספר ולא הוכיחה, כי הנתבעים הם אלו שהעתיקו את הספר.

בית-המשפט קבע כי הנתבעים בהתנהגותם רמסו את זכויותיה של התובעת, במודעות מלאה, במתכוון ולא בהיסח דעת או עקב טעות. הנתבעים דאגו להפצת הספר בצורה רחבה, דבר המלמד, כי ההפצה היתה ברוב חלקי המגזר הערבי ואין ספק, כי הפצה כאמור הניבה פירות למכביר לנתבעים.

כמו-כן, אין ספק כי ההפצה, בקשת הרחבה הזו, של הספר המזוייף פגעה בהפצת הספר המקורי, אם כי בעניין זה לא הובאו ראיות כלשהן על-ידי התובעת, היינו היקף המכירות של הספר המקורי בארץ ואם חל שינוי כלשהו בתקופות מסויימות במכירות אלו, שיכול להיות כתוצאה מהפצת הספר המזוייף.

5.23 הטלת אחריות אישית
ב- ת"א 6182/04 {לייבדיאנאס בע"מ נ' קופמוי-ווב בע"מ, פדאור 05(21), 189 (2005)} התובעת טענה כי הנתבעת 1 העתיקה באתר האינטרנט אשר מופעל על ידה דפים מאתר האינטרנט של התובעת המופעל על ידה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת מספר ההפרות שבוצעו, וכפועל יוצא מכך בשאלת גובה הפיצוי הסטטוטורי שייפסק.

הנתבעים טענו כי הנתבעת 2 לא היתה מעורבת כלל בעניין נשוא התביעה. הנתבעים 4-2 לא ביצעו את ההפרה הנטענת ולא ידעו על קיומה עד להודעתה של התובעת. הוסיפו הנתבעים כי מייד לאחר פניית התובעת אליהם, מתוך מטרה להימנע מחילוקי דעות, פעלו באופן ענייני והסירו את דפי האינטרנט הרלבנטיים מהאתר של הנתבעת 1.

הנתבעים מסכימו כי אחד החריגים לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הינו אחריות אישית של אורגנים. אולם, הוסיפו הנתבעים בטענה כי התובעת לא הוכיחה את היסודות ההכרחיים הנדרשים להטלת אחריות אישית.

בית-המשפט קבע כי לצורך קביעת אחריות של הנתבעים 3 ו- 4 השאלה שיש לבחון היא האם הם ביצעו באופן אישי את יסודות העילה המקימה חבות. כאשר בעל בחברה קיים באופן אישי את יסודות העילה המקימה חבות, אין הוא יכול למצוא מגן תחת המעטפת התאגידית. אין חבותו של בעל תפקיד נובעת מעצם חבות התאגיד אלא נגזרת בן השאלה האם קיים אישית את יסודות העילה.

5.24 סעיף 6(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע בין הסעדים להם יהיה זכאי בעל זכות היוצרים שזכותו הופרה, סעד של מתן חשבונות
ב- בר"ע 2055/06 {מיכאל ששר נ' וסטי 1992 בע"מ, פדאור 06(10), 340 (2006)} דן בית-המשפט בתביעה נזיקית בגין הפרת זכויות יוצרים.

המערער טען כי המשיבים 4-2 העתיקו לעיתון תחת הנהלתם מספר קטעים מהותיים מהספר שכתב, ערכו את חלקם, השמיטו חלקים מהטקסט המקורי תוך שיבוש רצף הטקטס ופגיעה בשלמותו של הספר.

כמו-כן, המשיבים תירגמו את הקטעים לשפה הרוסית, ופרסמו אותם מספר פעמים בעיתון. כל זאת, ללא ידיעתו של המערער וממילא גם ללא הסכמתו. על רקע זה, הגיש המערער תביעה פיצויים כנגד המשיבים ולמתן צו למתן חשבונות.

לטענת המשיבים, יש לדחות את הערעור היות ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לניהול התיק של בית-המשפט קמא. לטענתם לא קיימת אחריות אזרחית בגין הפרת זכויות יוצרים על-פי חוק זכות יוצרים למנהלים ונשאי משרה בתאגיד.

בית-המשפט קבע כי אחריותם של המשיבים 4-2 תיבחן על-פי דיני הנזיקין הכלליים, והיא איננה תלויה בקיומה של מקור חוקי אחר. ככלל, אין די בהיותו של אדם אורגן בחברה כדי להקים אחריות אישית לפעולות הנעשות בה, אך ניתן לומר כי יש בכך כדי להקים אפשרות שהתובע יזכה בסעד נגדו.

עוד נקבע, כי באשר לתביעה למתן חשבונות, המערער יוכל לזכות בסעד זה, לאחר שיוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות.

5.25 מרגע שבוטל ההסכם לפיו הועברה זכות היוצרים מן הנפגע למפר, קמה חובתו המיידית של המפר להשיב את זכות היוצרים לנפגע
ב- ת"א 2267/00 {דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פדאור 06(8), 522 (2006)} דן בית-המשפט במקרה בו נחתמו שורה של הסכמים בין אברהם סיוון לבין אברהם אבן שושן, בהם ניתנה לו הזכות הבלעדית להוציא לאור את המילונים.

בית-משפט קמא קבע כי משמעות הביטול ההסכמים בין יורשי אברהם אבן שושן לבין אברהם סיוון הינה כי לא היתה לסיוון ולקריית ספר, מאז מועד הביטול, זכות לעשות שימוש בזכות היוצרים במילונים, וכל שימוש כזה מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובעים.

התובעים טענו כי הנתבעים המשיכו להפיץ את המילונים שרכשו מסיוון וקריית ספר במהלך חמש שנים בהם התבררה התביעה, וגם לאחר מתן פסק-הדין.

הנתבעים טענו כי מבחינתם המוציא לאור ובעל הזכויות היוצרים במילונים היו סיוון וקריית ספר מאז ומעולם. לטענתם, רק כאשר פנו אליהם התובעים בכתב והודיעו להם על פסק-הדין הובא לידיעתם ביטול ההסכמים בין יורשי אבן שושן לבין קריית ספר וסיוון.

בכתב תשובה לכך חוזרים התובעים על הטענה כי הנתבעים ידעו על זכויותיהם של יורשי אבן שושן במילונים, וכן על ביטול זכויותיהם של סיוון וקריית ספר, וחרף כך המשיכו לשווק את המילונים לאחר ביטול ההסכמים.

בית-המשפט קבע כי במועד בו התקשרה העיסקה היו סיוון וקריית ספר בעלי זכויות היוצרים הבלעדיים במילונים, ובית-המשפט התיר להם להמשיך ולהוציא לאור את המילונים ולשווקם. לכן, לא ניתן לומר כי מילונים שהוצאו לאור לפני מתן פסק-הדין היו "יצירות מפרות". פסק-הדין שניתן לאחר הוצאת המילונים לאור ולאחר שנכרת הסכם מכירתם איננו יכול להפוך עותקים חוקיים של היצירה לעותקים מפרים.

עוד נקבע, כי ככל שמדובר בסיוון וקריית ספר, הרי שכל מכירה של המילונים שביצעו לאחר מתן פסק-הדין, וגם לפניו, נחשבה להפרת זכות יוצרים. אך אין הדבר אומר שהכרח שמילונים שהוצאו לאור ונמכרו לפני מתן פסק-דין, בעת שהדבר הותר על-ידיד בית-המשפט, והקניין בזכות היוצרים במילונים טרם הושב לתובעים, נחשבים כ- "עותקים מפרים".

5.26 העובדה שהמבקש השתמש בדמותו הגרפית של דונלד דאק - רובה ככולה מספיקה להתגבשות יסוד ההעתקה
ב- רע"א 2687/92 {דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1), 251 (1993)} המבקש השתמש בדמותו של הבוורז דונלד דאק, לצורך עריכת סיפור מצוייר משלו בשם "מובי דאק", וזאת ללא רשותה של המשיבה.

טענת המבקש היא כי במעשיו אין משום הפרת זכויות יוצרים, וכי עומדת לו הגנה מפני ההפרה, בהיות יצירתו סאטירה מותרת.

בית-המשפט קבע כי העובדה שהמבקש השתמש בדמותו הגרפית של דונלד דאק רובה ככולה מספיקה להתגבשות יסוד ההעתקה, הדרוש לשם קביעה, כי מדובר בהפרה לכאורה של זכות יוצרים.

בית-המשפט קבע כי גם בהנחה שפעילותו היצירתית של המבקש הינה בגדר אמנות, אין כדי לתמוך בסיווג השימוש בדמות של דונלד דאק כהוגן. משום שהשימוש דווקא בדונלד דאק, כשלעצמו, איננו תורם לאפקט הסאטירי. אין ביצירה כל הערה או רמז לביקורת על דמותו של דונלד דאק.

6. פרסום, פרסומת ותעמולה
6.1 האם הפרסומים שפורסמו באתר התובעת ובידיעון, הם "יצירה ספרותית" כמשמעות הדבר בחוק זכות יוצרים
ב- ת"א (חי') 36429-10-13 {רוזנבלט ושות' נ' עו"ד חנא סמעאן, תק-מח 2014(2), 25170 (2014)} דן בית-המשפט בהפרת זכות יוצרים, בשל העתקת תכנים משפטיים שפרסמה התובעת לדף ה"פייסבוק" של הנתבע.

התובעת טענה, כי הנתבע הצטרף לרשימת מקבלי הידיעון, ובשישה מקרים העתיק את הידיעות שנכללו בידיעון, ופרסם אותן בדף ה"פייסבוק" שלו תחת שמו, באופן שנחזה להיות, כאילו הוא עצמו כתב את התוכן המפורסם. לא זו בלבד שהנתבע העתיק את הפרסומים, ופגע בזכות היוצרים (החומרית) של התובעת, אלא שאף לא טרח לציין את העובדה, כי התוכן נכתב ונערך על-ידי התובעת, ובכך פגע הנתבע אף בזכויותיה המוסריות של התובעת באותם פרסומים שהועתקו.

הנתבע טען כי, על-פי מבנה רשת ה"פייסבוק" כל פרסום המופיע בדף ה"פייסבוק" שלו, ממילא מופיע תחת שמו ותמונתו, ואין על-כן מקום שהתובעת תלין על-כך ששמו מופיע בכותרת הפרסומים שבמחלוקת, שהרי מדובר בתהליך אוטומטי שנעשה על-ידי תוכנת המחשב, ולנתבע אין כל שליטה עליו.

בית-המשפט קבע כי, פסקי-הדין והחוקים עליהם מדווח בפרסומים אינם מקוריים, ואין מחלוקת שלתובעת אין זכות יוצרים בהם. ואולם, הפרסום עצמו, המדווח על פסקי-הדין והחוקים, ככל שהוא לא הועתק מאודם אחר, הוא בהחלט יצירה מקורית, שבעליה זכאי להגנת חוק זכות יוצרים.

6.2 לשם הוכחת מוניטין נדרש תובע להוכיח מעין "זיהוי אוטומטי" הקיים בקרב הציבור בינו לבין המוצר או השירות אותו הוא מספק
ב- ת"א (קר') 16982-09-12 {סיגלית עמרם נ' ריקונספט - צימר באהבה בע"מ, תק-של 2014(1), 111891 (2014)} דן בית-המשפט בטענה כי הנתבעת פרסמה את עסקם המתחרה של הנתבעים 3-2, תוך שימוש בטקסט שהיא עצמה כתבה, תוך ציון שמות הטיפולים ותיאורם, שהם פרי יצירתה.

כמו-כן, התובעת טענה כי הנתבעים עשו שימוש בשמות הצימרים שעימם עבדה, שהם לקוחותיה, כל זאת ללא ידיעתה.

בנוסף, עשו הנתבעים שימוש ב"ספר האורחים" של התובעת, שהינו למעשה חוות-דעת של לקוחותיה, אשר כתבו את התרשמותם מהטיפולים שהעניקה להם. חוות-הדעת פורסמו בעמוד הפרסום של עסקם של הנתבעים, באופן מטעה, כאילו מדובר בהמלצות וחוות-דעת שניתנו על עבודת הנתבעים 2 ו- 3.

הנתבעת טענה כי התכנים שנכתבו בדף הפרסום של התובעת לא היו פרי יצירתה, אלא נכתבו על-ידי עובדת הנתבעת, וכי ממילא אין המדובר בתוכן המקים זכות יוצרים. בנוסף נטען, כי דף הפרסום אליו הפנתה התובעת, הינו דף ארכיוני, שאין למשתמש באתר כל דרך להגיע אליו, ולפיכך לא נגרם לתובעת כל נזק.

בית-המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה קיומו של מוניטין. לא ניתן לקבוע כי הציבור מזהה שירותי עיסוי הניתנים בצימר, באופן בלעדי עם התובעת. אין מדובר בשירות כה ייחודי, שהציבור מזהה אותו בהכרח עם התובעת.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי לשם הוכחת מוניטין נדרש תובע להוכיח מעין "זיהוי אוטומטי" הקיים בקרב הציבור בינו לבין המוצר או השירות אותו הוא מספק, ומקום בו מדובר בשירות נפוץ, הניתן על-ידי מגוון רחב מאוד של עוסקים בתחום, קשה להלום כי נותן שירות אחד, ובמקרה זה מעסה, יוכר כבעל מוניטין בתחום, כמשמעו בפסיקה.

6.3 המצגת, שיצרה התובעת, מקיימת את שלושת המבחנים: מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות
ב- ת"א (פ"ת) 7357-09-10 {קו האופק מערכות פרסום ותדמית בע"מ נ' עלי שלכת בע"מ, תק-של 2013(4), 90390 (2013)} דן בית-המשפט בתביעה לפיצוי התובעת בגין קמפיין שיווקי חלקי, אותו הכינה עבור הנתבעת 1, לאחר שההתקשרות בסופו-של-יום לא יצאה לפועל. נטען כעילה לפיצוי כי הנתבעים עשו שימוש בקמפיין השיווקי שבוצע על-ידי התובעת במסגרת פרסומים אותם רכשו ממתחרים עסקיים של התובעת.

התובעת טענה כי הפרת זכות היוצרים על-ידי הנתבעים נעשתה על-ידי העתקת עקרונותיו של הקמפיין השיווקי לתוך תשדירי הרדיו שהופקו עבור הנתבעים וכן העתקת ה"סלוגן" פרי יצירתה של התובעת "עלי שלכת - להיפרד בדרך שלך".

הנתבעים טענו כי המצגת הינה הצעת מחיר ולא יותר. לדידם, אין המצגת מכילה קמפיין שיווקי, הרעיונות המובעים במצגת לא היו לרוחם של הנתבעים ולא התאימו למטרותיהם.

בית-המשפט קבע כי המצגת, שיצרה התובעת, מקיימת את שלושת המבחנים: מבחן המקור בכך שמקורה של המצגת בתובעת, מבחן ההשקעה בכך שהתובעת השקיעה ביצירת המצגת עבודה משמעותית הגם שהיקפה נותר בשלב זה לא ברור, ואת מבחן היצירתיות מקיימת המצגת בכך שיש בה חדשנות וייחודיות מספקת כדי להצדיק את ההגנה עליה.

6.4 האם שלט פרסום הינו יצירה מקורית?
ב- ע"א 360/83 {סטרוסקי בע"מ, יהושע סטרוסקי נ' גלידת ויטמן בע"מ ואח', פ"ד מ(3), 340 (1985)} דן בית-המשפט בערעור על קביעת בית-המשפט המחוזי כי השלט, שעוצב על-ידי המערערים, הינו "יצירה אמנותית מקורית", הראויה להגנה מכוח חוק זכות יוצרים.

המערערים, גרפיקאים במקצועם, טענו כי הם בעלי הזכויות בשלט פרסומת שעיצבו עבור המשיבות ואשר שימש כאב-טיפוס להכנת שלטים נוספים כדוגמתו, שהמערערים סיפקו למשיבות על-פי הזמנתן.

המשיבים טענו כי כאשר המקוריות והמאמץ הרוחני שביצירה הם כמעט אפסיים, כמו, לדעתו, בשלט זה, אין הפרה אלא בהעתק מדוייק.

בית-המשפט קבע כי ככל שהמקוריות והמאמץ הרוחני שביצירה גדלים, כך נדרשת להפרת זכות היוצרים בה, העתקה מדוייקת יותר. על-פי משוואה זאת ניתן לומר, כי המקוריות והמאמץ שבשלט הם צנועים, ולעומת-זאת ההעתק הוא כמעט מדוייק. בכך די להפרה.

6.5 דברי פרסומת ותעמולה עשויים להיות יצירה ספרותית ובלבד שלא יהיו סיסמאות בלבד
ב- ע"א (ת"א) 178/79 {רלף הלינגר נ' יואל אסתרון, משרד הביטחון, פ"מ תש"ם(ב), 45 (1997)} דן במקרה בו המשיב פרסם בגלי צה"ל תשדיר פרסומת ובו השמיט חלק מההודעה. המערער הגיש תביעה לפיצויים על בסיס טענה כי הפרו את זכות היוצרים שלו וגרמו לו בהתנגותם הנ"ל נזק.

בית-המשפט קבע כי ההודעה איננה אלא הודעת פרסומת שאין לה שום אופי מיוחד ואין להעלות על הדעת שהיה צורך להשקיע בחיבורה "מחשבה, מרץ, עבודה וכישרון".

יחד-עם-זאת קבע בית-המשפט שיכול להיות שגם דברי פרסומת ותעמולה יהוו "יצירה ספרותית" ובלבד שלא יהיו בחינת סיסמאות גרידא. עוד נקבע, כי המונח "מקורי" המופיע בסעיף 1(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, לדעת בית-המשפט יוצא כי "הכוונה איננה למקוריות הרעיון עצמו, אלא ביטויו של הרעיון, והחוק גם איננו דורש שהביטוי יהיה מקורי וחדש אלא שיהא פרי עטו של המחבר.

6.6 הפרת זכות יוצרים - ההגנה שעומדת לנתבע על-פי סעיף 8 לחוק
ב- ת"א (פ"ת) 2491/91 {האחים עיני נ' מיכאל יוסף (11.03.1992 לא פורסם)} עסקינן במקרה בו התובעים פרסמו בספר טלפונים של ערי גוש דן מודעת פרסומת לעסק של ניקוי שטיחים שבניהולם.

התובעים טענו כי שני צילומים המופיעים בפרסום הודעות על-ידי הנתבע בלוחות פרסום המותקנים בבתים משותפים, נלקחו ממודעתם. בכך יש לדעתם משום הפרת זכויות יוצרים.

הנתבע לא התכחש לעצם הפרסום, אך טען כי המפרסם פנה אליו בהצעה לפרסום, והוא אשר עיצב את המודעה. כן העיד הנתבע שלא ידע כלל מאין נלקחו התמונות במודעה, ולא ידע כי התובעים מפרסמים עצמם בספרי הטלפון.

בית-המשפט קבע כי הנתבע לא ידע דבר על קיומו של הפרסום של התובעים, וממילא לא ידע מקיומה של זכות היוצרים הכרוכה בו. בנוסף, לאור סתמיות ושגרתיות התמונות שהוצגו בפניו - הוא לא היה צריך לחשוש שיש בהן כדי הפרת זכות יוצרים.

6.7 דחיית בקשה לצו מניעה משיקול של מאזן הנוחיות - טענה לזכות יוצרים בשם
ב- המ' (ת"א) 5170/64, ת"א 3267/64 {שורק אביטל בע"מ נ' בית חרושת לסיגריות "לוד" בע"מ, פ"מ מז 369 (1965)} דן במקרה בו המבקשת הכינה לבקשת המשיבה הצעת פרסום על האותיות L.F אך הצעתה לא נתקבלה והמשיבה פנתה לחברת פרסום אחרת ועמה יצאה בפרסומת עם האותיות A.L.F ובעברית א.ל.ף.

המבקשת טענה כי יש לה זכות יוצרים היות והשם מהווה יצירת אמנותית המוגנת על-פי חוק זכות יוצרים, 1911.

בית-המשפט קבע כי על-מנת להוכיח הפרת זכות יוצרים יש להראות כי הצורה כפי שמשתמשת בה המשיבה דומה לצורה שהוצעה על-ידי המבקשת. במקרה דנן נקבע כי על-פי הראיות שהוצגו בפני בית-המשפט לא ניתן לקבוע כי הדבר כך במקרה זה.

6.8 בקשה לאיסור פרסום והפצה של עלון המפר זכות יוצרים
ב- ת"א (ת"א) 1110/93, המ' (ת"א) 9133/93 {דליה הלפרין נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ ואח', תק-מח 93(3), 162 (1993)} בית-המשפט דן במקרה בו המבקשת גילתה כי עלון הפרסום שהציעה ערוך ומוכן בנוסח המוצע על ידה.

המבקשת טענה כי משפטים רבים זהים ומשפטים אחרים דומים, רובם ככולם סדורים בזה אחר זה, כבהצעתה.

בית-המשפט קבע כי לא צריך עיון מעמיק כדי לגלות בנוסח המתוקן על-ידי משפחת גרינבוים את יצירתה של המבקשת. זכות היוצרים איננה נמדדת בשיעור התמורה האמורה להיות משולמת עבור היצירה.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי התיקון של "טקסט המבקשת" ושילובו בראשי פרקים ומספר משפטים אחרים צריך היה לקבל את הסכמתה.

7. שידורי רדיו וטלויזיה
7.1 תובע המבקש להוכיח את זכותו ביצירה, חייב להוכיח מאפיינים רלוונטיים שיראו מהי היצירה, אילו מאמצים הושקעו ביצירתה וכדומה
ב- ת"א (חד') 14787-10-12 {צ'רלטון בע"מ נ' א.מ.ת גורמה בע"מ, תק-של 2014(1), 128621(2014)} התובעת טענה כי, הנתבעת 1, המפעילה עסק בשם מסחרי "קפה ג'ו" המשמש מקום בידור ציבורי, ומנוהל על-ידי הנתבעים 3-2.

לטענת התובעת, עשו הנתבעים שימוש בערוצי התובעת, באופן המהווה הפרת זכויותיה הבלעדיות, שעה ששידרו את ערוצי התובעת בבית העסק והעמידו אותם לרשות הציבור, מבלי שקיבלו היתר לעשות כן מהתובעת.

הנתבעים החכישו כל שימוש בערוצי התובעת. לטענתם, ניהלו מו"מ עם התובעת לקראת שידור אפשרי בבית העסק המנוהל על-ידי הנתבעת 1, אך זה לא הבשיל לכדי הסכם.

בית-המשפט קבע כי תובע המבקש להוכיח את זכותו ביצירה, חייב להוכיח מאפיינים רלוונטיים שיראו מהי היצירה, אילו מאמצים הושקעו ביצירתה וכדומה.
בענייננו, לא הוצג אף מאפיין רלוונטי לצורך הקביעה שמדובר ביצירה מקורית, וכל הטענות בעניין זה נטענו בשפה רפה, בעלמא, מבלי שהוכח כי לתובעת זכות יוצרים ביצירה כמפיקה.

7.2 שידורי ספורט הוכרו כבעלי זכויות יוצרים
ב- ת"א (ת"א) 11970-07-13 {צ'רלטון בע"מ נ' א.י. פיצה שותפות תק-של 2014(4), 41671 (2014)} דן במקרה בו הפיקה התובעת את משחקי הכדורגל הידועים כ"יורו 2012" והיתה בעלת הרישיון לשווק או למסחר, גם את משחקי היורו בישראל.

התובעת טענה כי זכויותיה נובעות מהסכם רישיון הנרכש מאת UEFA - באשר למשחקי היורו, ומכוח זכויות היוצרים שלה - כאשר היא עצמה עורכת את המשחקים, מלווה אותם בפרשנות, כתבות, כתבי גרפיקה ועוד.

הנתבעים חלקו על זכות התובעת לסחור בשידורי הטלויזיה, על זכות היוצרים שלה, וטענו כי לא הפרו דבר מכל אילו. עוד טענו כי התובעת התעלמה מהעובדה שבית העסק הינו בית פיצה קטן המצוי במרכז מסחרי שלו חברת ניהול, האחראית לפעילותו החוקית של המרכז ועל ניהולו התקין. לטענתם, שילמו דמי ניהול גבוהים לחברת הניהול, בגין שירותים מקיפים, שחברת הניהול התחייבה לתיתם.

בית-המשפט קבע כי שידורי ספורט הוכרו כבעלי זכויות יוצרים עקב זכותה של התובעת בשידוריה, יש לקבל את רשותה להקרינם לציבור. רשות זו ניתנת על ידה כנגד תשלום {רישיון}. התובעת הוכיחה, כי קודם לשידור משחקי יורו 2012 הודיעה ופרסמה את דבר זכויותיה בשידור המשחקים והצורך בהסדרת הרישיון לבתי עסק המקרינים שידורים פומביים. שידור כזה ללא רשות התובעת - מפר את זכויותיה.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי לנוכח הפרת הנתבעים את זכויות התובעת, לא ברור מדוע הוטל על התובעת לחקור ולדרוש אם רכשה חברת הניהול רישיון קולקטיבי לכלל חנויות המרכז. אם התחייבה חברת הניהול כלפי דייריה, לרכוש מנוי כזה, היה על הנתבעים להפנות אצבעם המאשימה אליה, בדרך של הודעת צד ג'.

7.3 הצגת תכניות טלויזיה במקלט שבמלון - הצגה פומבית. שידורים לאורחי המלון
ב- המ"ר 6751/71 {אקו"ם בע"מ נ' חברת מלון דבורה, פ"מ עח 263 (1972)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני להצגת תכניות הטלויזיה במלון.

המערערת טענה כי הצגת תכניות הטלויזיה בטרקלין המלון יש משום הפרת חוק זכויות היוצרים.

המשיבה טענה כי אין להוציא צו מניעה, שהרי העניין כולו ניתן לביטוי בפיצויים ולמעשה אקו"ם רוצה אלא בתמלוגים מיוחדים מבית המלון.

בית-המשפט קבע כי כדי להוציא צו מניעה זמני, על התובע להוכיח כי יש דחיפות בדבר. כמו-כן שיהוי בהגשת הבקשה לצו המניעה הזמני הוא בדרך-כלל בעוכרי מתן הצו.

במקרה דנן, בית-המשפט קבע כי הוכח שזכויות היוצרים אשר על שמירתן הופקדה האגודה המבקשת, הופרו על-ידי הצגה בטרקלין, כלומר בפומבי, בבית המלון של החברה המשיבה. אולם הנסיבות של השיהוי שהיה, לא ינתן צו מניעה זמני. על התובעת לממש זכויותה בתביעה עצמה.

7.4 האם העברת שידורי רדיו לחדרים בבתי מלון הינה השמעה פומבית שיש בה לפגוע בזכויות יוצרים של מחברי מוסיקת התקליטים ששודרו?
ב- ע"א (ת"א) 1000/80 {ארנסט בלומרס ואח' נ' הסניף הישראלי של הפדרציה הבין לאומית של תעשיית התקליטים ואח', פ"מ תשמ"ב(ב), 156 (1981)} המשיבים טענו כי המערערים נהגו להשמיע בפומבי, במלון דיפלומט, באמצעות או באמצעות צד שלישי, מוסיקה שמקורה בתקליטים שזכויות היוצרים שייכות לתובעת.

המערערים טענו כי לא היה מצידם ביצוע של יצירות המוגנות והדבר לא נעשה על ידם בפומבי.

בית-המשפט קמא קבע כי לא המקום קובע אם ציבורי הוא או אם לאו, אלא קובעת ההשמעה אם היא פומבית, כלומר למי היא מבוצעת.

בית-המשפט קבע כי האורחים המתארחים במלון, בין באגפים השונים ובין בחדרים הנפרדים, הוא בעל אופי שאינו יכול להלום את ההגדרה של ביתיות. העברת שידורים אליהם היא העברה בפומבי, ודינם אינו יכול להיות שונה מדין קהל מאזינים אחר, בין שנזדמן באקראי ובין אחרת.

7.5 תכנית טלויזיה, שאלת קיומה של זכות יוצרים בשם התכנית ובפורמט שלה
ב- ת"א (ת"א) 2233/91, המ' 15289/91 {רשות השידור נ' ג.ג אולפני ישראל ירושלים בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ב(ב), 405 (1992)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה כנגד המשיבים מלהפיק או מלשדר את תכנית הטלויזיה "בשידור חוקר" או תכנית בפורמט דומה.

המבקשת טענה כי מאז 1986 הפיקה ושידורה תכנית בשם "בשידור חוקר", אשר זכתה לפופולריות רבה בקהל הצופים. לדעתה יש לה מוניטין חשוב בתכנית בפורמט כפי שנערכה, ובשמה של התכנית.

המשיבים טענו, בין היתר, כי היריב הנכון של המבקשת הוא הערוץ השני, המשדר את התכנית בביצוע המשיבים.

לגופו של עניין טענו כי לא הפרו זכות יוצרים של המבקשת, הואיל ואין לה לזכות כזו. בנוגע לשם - נטען כי שם אינו בר-הגנה ואינו מהווה יצירה במובן החוק ובאשר לפורמט - נטען כי זהו פורמט סטנדרטי ומקובל בעולם.

בית-המשפט קבע כי שמות אינם יכולים להוות נושא לזכות יוצרים, אלא-אם-כן השם ארוך במידה מספקת, מקורי, ושהיתה עבודה רבה ביצירתו ובבחירתו. במקרה דנן, לא מצא בית-המשפט גורם כלשהו המצדיק הענקת זכות יוצרים לשם הנדון.

בנוגע לזכויות יוצרים בפורמט, בית-המשפט קבע כי אין שום דבר מיוחד בעיצוב ובפורמט של המבקשת שאינו מצוי בזה של תכנית בריטית ששימשה כמודל לתכנית הנדונה.

7.6 זכויות יוצרים של שידור טורניר טניס
ב- ה"פ (ת"א) 931/92 {Tele Event Limited נ' ערוצי זהב ושות' ואח', פ"מ תשנ"ד(ב), 328 (1992)} דן בית-המשפט בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי זכייניות שידורי הטלויזיה בכבלים אינן רשאיות לשדר בשידור משני את משחקי הטניס בוימבלדון.
בית-המשפט קבע כי אירוע ספורט אינו נושא לזכויות יוצרים, אולם שידור חי של אירוע ספורט מקנה זכות בת הגנה לבעליו, כאשר מתבצעת הקלטה בו-זמנית של השידור.

במקרה דנן, בית-המשפט קבע כי המבקשת לא רכשה כל זכות יוצרים ממפיצי השידורים, אלא שילמה עבור זכות חוזית לעשות שימוש בשידורי טורניר הטניס. מכאן שהמבקשת אינה זכאית מהבחינה הקניינית לסעד כלפי זכייניות הכבלים.

7.7 מכוח בעלות בזכויות יוצרים זכאים בעלי הזכויות לדמי שידור חוזר מן הגורם המשדר
ב- ע"א 2125/00 {INTERNAIONALE MUSIKVERAGE HANS SIKORSKI נ' רשות השידור פדאור 05(27), 128 (2005)} עסקינן בתביעה לתשלום בגין שידורים חוזרים של ביצועים תזמורתיים לעיבודי יצירות מוגנות שהמערערת טוענת לבעלות בהן.

המשיבה טענה כי אין למערערות זכויות לדמי השאלת תווים מכוח הסכם או מכוח החוק, למערערות אין זכויות יוצרים בתווים. בעל זכות ביצירה מוגנת הוא היוצר עצמו וגם אם למערערות זכויות יוצרים בעיצובם הגרפי של התווים, משלא נעשה שימוש בתווים אין ממש בטענה כי הפרה את זכויותיהן.

המערערות טענו כי חובת התשלום נובעת משידור יצירות אשר הסכמת המוציא לאור לביצוען על-ידי התזמורת הותנתה במפורש ובנוהג בכך שקיבלו תשלום בעבור כל שידור. הנוהג היה שהמשיבה שילמה עבור השידורים כולם, החל מהשידור החוזר השני.

בית-המשפט קבע כי הוכח קיומו של נוהג לפיו משלמת המשיבה למוציא לאור על שידורים חוזרים של הקלטות של קונצרטים פומביים. מאחר ולא נוהל משא-ומתן מראש בנוגע לגובה התשלום עבור שידור חוזר, נוצרה המחלוקת הכספית שהתעצמה כתוצאה מכך שתקופה ארוכה לא עמדו התובעות על זכויותיהן.

7.8 סעיף 5 (2) לחוק זכות יוצרים, 1911
ב- ת"א 1217/06 {חנן פלד נ' מת"ב מערכת תקשורת בכבלים בע"מ, פדאור 06(11), 377 (2006)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעות בה הם עתרו כי בית-המשפט יאסור על הנתבעות לעשות שימוש כלשהו ביצירות נשוא התביעה.
התובעים טענו כי הם בעלי זכויות היוצרים ביצירות ומכוח בעלות זו הם זכאים לאגד של זכויות, הכלול בזכות היוצרים. בין היתר הם זכאים לאסור פרסום פומבי של היצירות וכן הם זכאים לדמי שימוש עבור כל שימוש בהן.

הנתבעות טענו כי התובעים מכרו את זכויות היוצרים או לפחות את זכויות השידור למפיקים שונים, והן רכשו את הזכויות מהמפיקים.

בית-המשפט קבע כי התובעים לא הרימו את הנטל והוכיחו כי במסגרת ההסכם בין המפיק לבין התובע 4, לא העביר התובע 4 למפיק את זכויות השידור ביצירתו.

7.9 יצירה דרמטית
ב- ת"א 7325/05 {נועם אורבך נ' תכלת תקשורת בע"מ, פדאור 06(8), 657 (2006)} דן בית-המשפט בטענה כי התובע, כתסריטאי של סרט, הינו בעל זכות היוצרים בתסריט לסרט, שהינה יצירה עצמאית העומדת בפני עצמה כיצירה דרמטית ו/או ספרותית, כהגדרת מונחים אלו בחוק זכות יוצרים.

הנתבעת טענה כי התובע לא ביסס את קיומן של זכויות יוצרים שיש לו כבמאי, תסריטאי או מבצע בסרט. לטענתה הזכויות שייכות למינהל, הן במועד שידור הסרט ואף לאחר מכן, שכן המינהל לא הסב את הזכויות לתובע ואף לא יכול להסב אותן.

כמו-כן, הנתבעת טענה כי לבמאי סרט אין כל זכות יוצרים מוקנית מכוח חוק זכות יוצרים, וכי התובע לא הוכיח את עמידתו בתנאי היצירתיות והמקוריות.

בית-המשפט קבע כי הפקת יצירה קולנועית נכנסת בהגדרה של יצירה דרמטית. כמו-כן נקבע כי מכוח היותו של הסרט, קיימת לתובע זכות יוצרים מוגנת.

בנוסף בית-המשפט קבע כי הטענה כי זכויות התובע אינן רשומות, הרי אין חובה חוקית לעשות כן, כך שאין הדבר פוגם בזכות היוצרים ובבעלותו של היוצר ביצירתו.

7.10 הקרנת משחקי כדורגל
ב- בש"א (ת"א) 184309/06 {שרעבי שלום נ' צ'רלטון בע"מ, תק-של 2007(2), 4762 (2007)} דן בית-המשפט בבקשה לסילוק על-הסף של התביעה בהיעדר עילת תביעה.

המבקש טען כי דין התביעה להיות מסולקת על-הסף הואיל והחוק חל לגבי יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות ואומנותיות, וכי משחקי גביע העולם בכדורגל אינם כלל יצירות מוגנות בזכות יוצרים.

המשיבה טענה כי הינה בעלת הזכות הבלעדית להעניק רישיון להקרנתם של משחקי המונדיאל וזאת מכוח הסכם רישיון שנחתם בינה לבין חברת MEDIA & INFRONT SPORT .
כמו-כן, טענה המשיבה כי משחקי כדורגל הם יצירות מוגנות בכוח חוק זכות יוצרים.

בית-המשפט קבע כי זכות ההפצה הבלעדית הינה זכות חוזית שכוחה יפה רק בין ההמפיץ לבין מי שהקנה לו את הזכות, ובאם רוצה המפיץ הבלעדי להגיש תביעה כנגד צדדים שלישיים עליו לצרף לתביעתו גם את הבעלים החוקיים של הזכות.

כמו-כן, בית-המשפט קבע כי משחקי כדורגל אינם מהווים יצירה מוגנת מכוח חוק זכות היוצרים ולכן אין למשיבה עילת תביעה. עוד נקבע כי שידורי המשחק מהווים יצירה מוגנת מכוח זכות היוצרים ולכן המשיבה רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן.

7.11 הקרנת סדרת תכניות ללא קבלת אישור מן התובעת וללא ידיעתה
ב- ת"א (ת"א) 10871/05 {ZAO family screen company נ' וש טלקנל בע"מ, תק-של 2007(1), 10653 (2007)} עסקינן במקרה בו הנתבעת שידרה בערוץ היעודי בשפה הרוסית "ישראל פלוס" בטלויזיה בכבלים ובלווין סדרת תכניות טלויזיה, בלי שיש בידה אישור או רישיון לשידורן.

התובעת טענה כי לאחר שלב המשא-ומתן, הנתבעת לא חתמה על טיוטת ההסכם ולא השיבה העתק חתום של טיוטת ההסכם, כמו-כן לא שילמה את התמורה על-פי ההסכם ולכן לא נכרת הסכם העברת הזכויות בתכנית presudent and his grand- daughter בין הצדדים.

הנתבעת טענה כי המשא-ומתן לרכישת זכויות היוצרים הסתיים בהצלחה, נחתם הסכם מחייב לכל דבר ועניין, נשלח חשבון לתשלום על-ידי התובעת, לאחר שהנתבעת לטענתה, העבירה תשלום ראשון בהעברה בנקאית, והתובעת הפרה את ההסכם בכך שסרבה לקבלת התשלום הראשון ולהעביר לידי הנתבעת את קלטות ה- BETA של כל תכניות הטלויזיה.

בית-המשפט קבע, כי טיוטת ההסכם השתכללה לכדי הסכם ולתובעת עמדה הזכות לבטל את ההסכם כפי שעשתה בפועל, תוך השבת סכום כסף שהתקבל אצלה לידי הנתבעת. על-כן שידור התכנית המפרה פעמים נוספות לאחר ביטול ההסכם כדין, מהווה הפרת זכות היוצרים של התובעת.

8. מחזמר והצגות
8.1 זכות יוצרים בפזמון
ב- ע"א 559/69 {אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1), 825 (1970)} דן בית-המשפט בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי המעניק למערער זכויות יוצרים בפזמונים ובקטע הסיום במחזמר "קזבלן".

לטענת המערער הופרו זכויות היוצרים שלו במספר פזמונים ובקטע הסיום במחזמר "קזבלן". מנגד, עובר כל אחד מהפזמונים נשוא התביעה ניתנו הסברים על-ידי המשיבים בדבר הדמיון הקיים בין פזומניו של המערער ולבין הפזמונים שהופיעו במחזמר.

בית-המשפט קבע כי "זכות יוצרים איננה נותנת למחבר מונופול, ועל-כן אם הוכח ששתי יצירות שוות נוצרו באופן בלתי-תלוי אחת מהשניה אין המחבר הראשון זכאי לכל סעד שהוא נגד המחבר השני".

8.2 חיקוי המאורעות הדרמטיים ושל הסידור התיאטרוני ביצירה, מהווה הפרה של זכות היוצרים
ב- ע"א 15/81 {מיכאל גולדנברג ואח' נ' מיכאל בנט ואח', פ"ד לו(2), 813 (1982)} עסקינן בטענה כי המערעים פגעו בזכות היוצרים במחזמר קורוס לין על-ידי העלאת המחזמר "חיידק במה" על הבמה בישראל.

המערערים טענו כי הרעיון הבסיסי של "חיידק במה" לקוח כולו מהמחזמר "קורוס ליין", אפקט הבימתי, מבנה קטע הפתיחה, סיום המחזה דומה ויתר חלקי המחזה שזורים לרוב בקטעים זהים.

לעניין ההגנה קבע בית-המשפט כי אמנם זכות יוצרים מוגנת בפני חיקוי והעתקה, בין בגלוי או במסוה, אולם אם הוכח כי פלוני יצר יצירה דרמטית באופן בלתי-תלוי, כפרי רוחו וללא קשר כלשהו ליצירה אחרת, אין המחבר הראשון זכאי לסעד נגד היוצר השני.
לעיניינו נקבע כי המחזמר "קורוס ליין" הוא יצירה דרמטית ומוסיקלית מקורית שהוצגה ברבים. נטילת הצירוף והחיבור של רעיונות וגיבושם לכדי מחזמר בעל-שם אחר תוך חיקוי המאורעות הדרמטיים ושל הסידור התיאטרוני, מהווה הפרה של זכות יוצרים.

8.3 זכותם של הבמאים כבעלי זכויות יוצרים ביצירה
ב- ת"א 1419/01 {תל"י חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלויזיה בישראל בע"מ נ' שידורי קשת בע"מ, פדאור 05(16), 800 (2005)} דן בית-המשפט בטענת התובעים כי מעמדו של במאי היצירה הקולנועית זכה לאחרונה בפסיקה הישראלית להכרה כ"מחבר" היצירה ולפיכך, הבמאי הוא בעל זכות יוצרים ביצירה או לפחות בבימויה.

עוד טענו התובעים כי לא העניקו למי מהנתבעים רישיון לשדר את היצירות, לא במפורש ולא במשתמע.

הנתבעים טענו כי ההלכה הקיימת במשפט הישראלי היא כי לבמאים אין זכויות יוצרים בתכניות שביימו. כמו-כן, טענו כי כל זכויותיהם של התובעים, ככל שהיו כאלה, הועברו על ידם לגורמים שלשיים.

בית-המשפט קבע כי הואיל ובנוסף לבמאי השתתפו בחיבור היצירות נשוא התובענה גם גורמים נוספים, הרי שכל אחד מהבמאים הוא בעל זכויות יוצרים במשותף ביצירה שביים.

8.4 תביעת אלמנה בגין זכויות יוצרים במערכונים שכתב בעלה ז"ל
ב- ת"א (ת"א) 1356/04 {לידיה אופיר ואח' נ' התיאטרון העממי א. דשא בע"מ ואח', תק-מח 2007(2), 3115 (2007)} דן בית-המשפט בטענה כי התובעת כיורשת של שייקה אופיר, היא בעלת זכויות היוצרים במערכונים ובשני התקליטים נשוא התובענה, וכי יש לה זכויות יוצרים גם בהקלטות הראשיות שהיוו את הבסיס להקלטות הנ"ל.

הנתבעים טענו כי מדיה דיירקט רכשה את הזכויות במערכונים שבתקליטור מהחברה שנוהלה על-ידי אבהרם דש"א ז"ל שכונה בחייו "פשנל". לטענתם, פשנל היה בעל זכויות היוצרים בהקלטות הראשונות של המערכונים מכוח הסכם שנערך בשנות ה- 60 בין פשנל לבין שייקה אופיר.

בית-המשפט קבע כי זכותו של פשנל לעשות שימוש בהקלטות הראשונות של המערכונים, אינה נובעת מרישיון שהעניק לו שייקה אופיר ז"ל אלא מדובר בזכות ראשונית של פשנל, שמימן את ביצוע ההקלטות, בידיעתו ובהסכמתו של שייקה אופיר. משכך, היה רשאי פשנל לעשות בהקלטות כל שימוש העולה על רוחו, גם ללא ידיעתו של שייקה אופיר.

9. אדריכלות - תכניות בניה
9.1 שימוש בתכניות אדריכליות בדרך של פרסום באתר האינטרנט מהווה הפרה של זכויות היוצרים
ב- ת"א (ת"א) 3735-03-12 {אילן פיבקו נ' הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ, תק-מח 2014(1), 37643 (2014)} דן בית-המשפט בתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בתכניות אדריכליות אותן העביר התובע לנתבעת כחלק מהזמנת שירותיו לעניין פרוייקט נדל"ן ייחודי שבוטל, וכן להפרשי שכר.

התובע טען, כי הנתבעת עשתה שימוש בתכניות שהזכויות בהן בבעלותו הבלעדית, וכן כי שימוש זה בדרך של פרסום באתר האינטרנט מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלו בהן.

הנתבעת טענה כי על-פי ההסכם האמור ניתנה לה רשות לעשות שימוש כאמור בתכניות. עוד טענה, כי בעת הכנת אתר הפרוייקט באינטרנט לקח בכך חלק התובע בעצמו, ושיתף פעולה עם העלאת התכניות לאתר.

בית-המשפט קבע כי השימוש שעשתה הנתבעת בתכניות התובע היפר את זכויותיו בהן, באופן שחרג מן הרישיון שניתן לה לפי המוסכםביניהם. שונה הדבר אם הנתבעת היתה מבקשת לעשות שימוש בתכניות אלה לצרכי פרוייקטים אחרים למשל. יוער בהקשר זה כי הנתבעת הסירה את פרסום התכניות מן האתר האמור מידעם העלאת התובע טענה זו בתובענה דנן.

9.2 שימוש בתשריטים של מבנה קיים, שנבנה על-פי הזמנה, לצורך קבלת היתר להרחבתו, אין בו כדי להשפיע על ערכם או על השוק הפוטנציאלי שלהם
ב- ת"א (חי') 1071-05 { אדיב דאוד נ' עמותת אגודת הגליל למחקר ושירותי בריאות, ער ואח', תק-מח 2010(4), 507 (2010)} דן בית-המשפט במקרה בו ביצעה הנתבעת הרחבת מבנה שתוכנן על-ידי התובע, באמצעות אדריכל אחר, בתוך הפרת זכות יוצרים של התובע.

התובע טען, כי הרחבת המבנה שביצעה הנתבעת עיוותה את עיצובו המקורי הייחודי, ותוכננה תוך שימוש, שלא כדין, בשרטוטי התכנון המקורי ושל אפשרויות ההרחבה שהוכנו על-ידיו.

הנתבעים טענו כי לתובע אין כל זכות יוצרים במבנה, שכן אין מדובר ביצירה מקורית מבחינה אדריכלית. לחילופין נטען, כי גם אם ייקבע אחרת, זכויותיו של התובע לא הופרו, מאחר שבהרחבת המבנה, כפי שבוצעה בפועל, הושקע מאמץ רב בשימור אופיו, תוך התאמתו לשינויים שחלו בסביבה בשנים שחלפו מיום הקמתו.

בית-המשפט קבע כי בהיעדר הסכמה מפורשת אחרת, יש לראות הסכמה מכללא בין אדריכל, שתכנן מבנה, לבין מי שהזמין את התכנון, לפיה רשאי המזמין להחזיק בתכניות ולהשתמש בהן בעתיד לענייני רישוי.

עוד נקבע כי שימוש בתשריטים של מבנה קיים, שנבנה על-פי הזמנה, לצורך קבלת היתר להרחבתו, הינו שימוש פרטי, שאין בו כדי להשפיע על ערכם או על השוק הפוטנציאלי שלהם, שהרי ממילא הם בוצעו על-פי צרכיו הייחודיים של המזמין. השימוש הינו חד-פעמי למטרה ספציפית, וניתן לראות בו המשך של השימוש המקורי.

9.3 זכות יוצרים ארכיטקטונית אינה צריכה למנוע הקמת בניינים שכבר החלה בנייתם
ב- ע"א 562/75 {אורה ויעקב עמנואל נ' שמעון ואורה ליפשיץ ואח', פ"ד כט(2), 531 (1975)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להמשיך בבניית הבניין.

לטענת המבקש המשיבים עשו שימוש בתכניות ובשרטוטים שערך תוך הפרת זכות היוצרים שלו.

בית-המשפט קבע כי סעיף 9 לחוק זכות יוצרים שזכות יוצרים ארכיטקטונית המוקנת בידי היוצר המקורי, אינה צריכה למנוע הקמת בניינים שבנייתם כבר החלה.

9.4 הבניין כביטוי מקורי לרעיון האדריכל
ב- ע"א 448/60 {מקס לב ואח' נ' המשביר המרכזי, פ"ד טז 2688 (1962)} המערערים ערכו תכניות לצורך בניית בניין בן 5 קומות, אך בפועל נבנו פחות. לאחר שנרכש הבניין על-ידי המשיב, התבקשו המשיבים 3 ו- 4 להכין תכניות לצורך בניית יתר הקומות.

המערערים טענו כי עצם השינוי מהתכניות המקוריות והקמת התוספת למבנה בהתאם לתכניות אחרות, יש בה משום הפרה של זכות היוצרים שלהם והינם זכאים לפיצויים בשל כך.

בית-המשפט קבע כי הזכות המוקנת לבעל היצירה היא זכות בעד הכושר והעבודה המקוריים שהשקיע בהמחשת הרעיון, בו השתמש לצורך זה, וזאת אפילו אם אותו רעיון לא היה מקורי והלה שאבו מתוך מעיין הידיעות של אנשים אחרים המומחים למקצוע.

בנוסף, נקבע כי אם התוספת לבניין, שנבנתה לפי התכנית של אדריכל אחר, טומנת בחובה את התכונות העיקריות של הבניין המקורי, אזי מתפשטת זכות היוצרים של האדריכל שתכנן את הבניין המקורי, גם על התוספת.

9.5 אם המשיב רשאי לשנות את צורתו הפנימית של הבניין מבלי שהצורה החיצונית נפגמת
ב- ת"א 1889/66, המר' 3384/67 {פרופ' אלפרד נוימן ואח' נ' הטכניון, פ"מ ס 260 (1967)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמניים כנגד הטכניון בגין בניית בניין שלטענת במבקשים יש לבנות אך ורק בהתאם לתכניותיהם ואין להכניס לתכנית או לבניין כל שינוי, תיקון או תוספת ללא הסכמתם.

המבקשים טענו כי זכות היוצרים עבור התכניות והשרטוטים אשר הכין האדריכל לפני שהקים את הבניין שייכת להם.

המשיבים טענו כי יש להם את הזכות המוסרית שיצירתם תופיע בשמם ולא תשונה ותסורס.

בית-המשפט קבע כי אין כל יסוד להניח כי הנזק שיגרם למבקשים הוא כזה שאינו ניתן לתיקון, במקרה שיזכו המבקשים בתביעתם, ינתן צו הריסה לגבי המחיצות ופיצוי מתאים אם מגיע להם.

9.6 שינוי בתכנית בניין של אדריכל לאחר שחלקה כבר נבנה על-ידי אדריכל אחר
ב- ע"א 782/87 {אבא אלחנני ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מו(3), 529, 607 (1992)} דן בית-המשפט בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי רק הם זכאים לתכנן שינויים בתכנית בניין של כיכר המדינה בתל אביב, אשר הוכנה על ידם וחלקה כבר נבנה בפועל.

המבקשים טענו כי "זכות מוסרית" על-פי סעיף 4א לפקודת זכות היוצרים כולל גם שינויים ביצירה ארכיטקטונית שהמזמין כבר החל לבצעה.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן אף אם תתקבל פרשנותם של המבקשים לסעיף 4א לפקודת זכות היוצרים, אין זה ברור כי מוטלת על בית-המשפט החובה ללכת בעקבות הדין הצרפתי.

9.7 בניין כמעשה אמן אדריכלי - האם שינוי בבניין מהווה פגיעה בזכות יוצרים של מתכננו?
ב- ת"א (חי') 977/86 {פרופ' אבשלום טאו נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ב(ג), 89 (1992)} התובע הינו ארכיטקט, אשר במסגרת העסקתו על-ידי הנתבע הראשון תכנן את בניין הפקולטה להנדסה חקלאית בקריית הטכניון.

הבניין נבנה על-פי תכניותיו של התובע והושלם בשנת 1967, מלכתחילה היה זה בניין המיועד לתוספת בניה בשלבים.

התובע טען כי נוצר חוזה בינו לבין הטכניון לפיו נמסרה לו עבודת תכנון התוספת ומסירת העבודה לנתבעים נעשתה ללא הסכמתו וללא ידיעתו ומהווה הפרת החוזה עימו.

לחילופין התובע טען כי עומדת לו עילת חוסר תום-לב מצד הטכניון בניהול משא-ומתן לקראת כריתת חוזה וכן כי התוספת מהווה פגיעה מצד כל הנתבעים בזכות היוצרים שלו בבניין.

במקרה דנן קבע בית-המשפט כי לנתבעים היה יסוד סביר להניח שאם הטכניון מוסר להם את תכנון והקמת התוספת לבניין, שנבנה על-ידי ארכיטקט אחד ממורי הטכניון בתוך קריית הטכניון, לא עומדת מאחורי זה זכות יוצרים של אחר הנפגעת מעבודתם.

9.8 האם שינוי הבניין ושיפוצים בו מהווים פגיעה בזכות יוצרים
ת"א 19353/02 {צבי מוססקו נ' עיריית עפולה, פדאור 05(18), 542 (2005)} דן בית-המשפט בשאלה כיצד יש ליישב בין האינטרס של בעל בניין הרשאי לצפות לכך שיוכל לעשות בו כלל העולה על רוחו, ולהתאימו לצרכיו ולטעמו, מבלי להיות כבול בתפיסה שהולידה את היצירה המקורית לבין האינטרס של מניעת הפחתת ערך או שינוי אחר ביצירה האדריכלית שיש בהם להעלים או לפגוע במרכיביה היצירתיים, הפוגעים בכבודו של האדריכל היוצר.

התובעים טענו כי עבודות השיפוץ בקומפלקס בוצעו ללא הסכמתם ואף ללא ידיעתם, שינויים אלו מהווים שינויים מהותיים המשנים ופוגעים באופן משמעותי בחזית החיצונית של הקומפלקס, במרכיביו היצירתיים ובאיכויות הארכיטקטוניות.

הנתבעת טענה כי עבודות השיפוץ שנעשו, הם שינויים מזעריים שנעשו תוך הקפדה על מודל התכנוני שהיה קיים מלכתחילה בקומפלקס.

בית-המשפט קבע כי השיפוץ במבנה פגע ושינה אותו, פגע באיכיות הארכיטקטוניות המעניקות לקומפלקס את אופיה כיצירה. כמו-כן, נקבע כי הפגיעה במבנה מהווה גם פגיעה הכבודו של היוצר והתובע, ופגיעה בזכותו המוסרית, שלא יבוצע שינוי כאמור ביצירתו.

9.9 בית-המשפט קבע כי הנתבעת לא הפרה זכויות יוצרים של התובעים. הקיר נאה ומיוחד, אך בית-המשפט לא שוכנע כי מדובר "במעשה אמן אדריכלי"
ת"א 7236/05 {מרדכי לוין נ' אבני רביד, קיבוץ רביד, פדאור 06(10), 368 (2006)} דן בית-המשפט בטענה כי צילום הקיר בחזית ביתם של התובעים יש משום פלישה וחדירה לפרטיותם.

כמו-כן, טענו התובעים כי בעקבות פרסום התצלום הגיעו רבים לצפות בבית ולהטריד את התובעים בביקורים ושאלות, ובכך נפגעה זכותם לנהל את אורח חייהם ללא הפרעה ובאופן פרטי ועצמאי.

בית-המשפט קבע כי הנתבעת לא הפרה זכויות יוצרים של התובעים. הקיר נאה ומיוחד, אך בית-המשפט לא שוכנע כי מדובר "במעשה אמן אדריכלי", ולפיכך לא הוכח עצם קיומה של זכות יוצרים על עיצובו של הקיר.

בנוסף, נקבע כי הנתבעת חרגה מנוהג ראוי ונכון מן ההיבט החברתי והציבורי, לפי המקובל, אין עושים שימוש בקניינו של אחר, בדרך של פרסום תצלום ביתו בקטלוג ובעיתונות, לשם רווח מסחרי, ללא קבלת רשותו מראש.

9.10 הפרת זכויות יוצרים של תכניות אדריכליות
ב- ת"א (ת"א) 35178/05 {אושרית דוד ואח' נ' (ג'וני) ידידיה כהן ואח'} תק של 2007(2), 10453 (2007) דן בית-המשפט במקרה בו פרסמו הנתבעים תמונות ותכניות אדריכליות שבוצעו על-ידי התובעות במגזין שיווקי ללא הסכמתן.

התובעות טענו כי הן ניהלו משא-ומתן עם הנתבעים, לפרסום עבודותיהן במגזין, אך לטענתן, לא הגיעו להסכמה, לא התקשרו עם הנתבעים בעניין זה, וגם לא נתנו הסכמתן לפרסום עבודותיהן, או לעשות בהן שימוש כלשהו.

הנתבעים טענו, כי בינם לבין התובעות נכרת הסכם בעל-פה לאחר משא-ומתן ממצה, לפרסום עסקן של התובעות במגזין לרבות השימוש בתמונות ובתכניות האדריכליות.

בית-המשפט קבע כי שרטוט התכניות האדריכלית אשר אין מחלוקת כי נערכה על-ידי התובעת, הינה "יצירה" על-פי המבחן הנקבע בפסיקה לעניין זה.

כמו-כן, נקבע כי הנתבעים אינם תמי-לב, הם ביקשו לפרסם את היצירות במגזין תחת רשאי תיבות של שמותיהם ומספר הטלפון של הנתבע 1 ובכך למנוע מהתובעות את קבלת ההזמנות לעבודות על-פי יצירותיהן.

10. תוכנת מחשב
10.1 העתקת חוברות הדרכה והוראות הפעלה אותם יצרה התובעת
ב- ע"א 8374/13 {איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc. (חברה זרה), תק-על 2014(1), 15091 (2014)} דן בית-המשפט בבקשה לצו מניעה קבוע אשר יאסור על המבקשים לעשות כל שימוש מסחרי או אחר בכרטיסים הנחזים להיראות כמוצרים מקוריים של Geo וכן להימנע מהעתקת התוכנות של Geo והמוצרים הנלווים אליהן.

המשיבה טענה כי המבקשים העתיקו את חוברות ההדרכה והוראות ההפעלה שיצרה Geo. כמו-כן, על גבי כל אחד מהכרטיסים הוטבע הסימן המסחרי הרשום Geo Vision, וזאת באופן מפר היוצר מצג מטעה בפני הלקוחות כי מדובר במוצר המקורי.

המבקשים טענו כי הכרטיסים נשוא התביעה נרכשו על ידן בסין, וכי לא מדובר במוצרים מזוייפים אלא במוצרים מתוצרת Geo אשר מיוצרים בסין תחת רישיון מאת Geo. עוד נטען כי מדובר במוצרים מיושנים מדור קודם, ומשכך הם נמכרים במחיר נמוך משמעותית מהמחיר בו נמכרים מוצרים חדשים של Geo.

המבקשים טענו בנוסף כי מדובר למעשה במוצרים המקורויים OEM (Original Equipment Manufacturer), אשר הינם מוצרים הנמכרים על-ידי יצרניהם על-מנת שהרוכש יוכל למתג אותם כרצונו או לא למתגם כלל, והם נמכרים על-ידי היצרנים במקביל למוצרי הדגל של היצרן המכונים מוצרי "פרימיום", אשר הינם המוצרים החדשים והמשוכללים יותר, ואשר ממותגים במיתוג הרשמי של היצרן.

בית-המשפט קבע כי אין למעשה מחלוקת שהמבקשים הפרו את סימן המסחר של המשיבות {GeoVision} ואת זכויות היוצרים שלהן בתוכנות ההפעלה ובחוברות ההדרכה.

לא זו אף זאת, נקבע כי טענתם החלופית של המבקשים, לפיה אף אם המוצרים אינם מוצרי OEM מקוריים הרי שהמבקשים סברו בתום-לב שכך הוא הדבר, המעט שיכלו המבקשים לעשות הוא לברר באופן יסודי עם החברה הסינית האם היא ספקית מורשית של Geo והאם המוצרים שהיא רוכשת ממנה הם מוצרים מקוריים.

נקבע כי ככל שהמבקשים נמנעו מלעשות כן, אין להם להלין אלא על עצמם, וכי בהחלט ייתכן שידעו אל נכון שהם רוכשים מהחברה הסינית מוצרים מזוייפים.

10.2 האיזון בין דיני זכות יוצרים לדיני התחרות
ב- ת"א (ת"א) 38918-12-09 { דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בעמ נ' גיל סנפיר, תק-מח 2014(2), 2638 (2014)} דן בית-המשפט בשאלה האם ומתי יש להגביל זכויות קניין רוחני משיקולי תחרות.

התובעת טענה כי הנתבע פנה ללקוחותיה והציג את עצמו כמי שפיתח תוכנה זהה לתוכנת דנאל, כמו-כן הנתבע אף הגדיל לציין לפני הלקוחות, כי התוכנה נראית ופועלת בדיוק כמו תוכנת דנאל וכי מבחינת הלקוחות לא יידרש דבר בכדי לעבור לתוכנת סנפיר, לא בהיבט ההטמעה ולא בהיבט ההדרכה, שכן התוכנה כולה, לרבות מסכי ההפעלה וממשקי המשתמש, זהה לתוכנת דנ-אל.

בנוסף, טענה התובעת כי בסיס הנתונים של תוכנת סנפיר, לרבות מבנהו ואפיונו, הקודים המשמשים בו, הגדרת השדות בו, שמות השדות בו והגדרת הנתונים השונים האפשריים בשדות בו, הועתק ברובו על-ידי הנתבע מבסיס הנתונים של תוכנת דנ-אל.

על רקע זה, הגישה התובעת את התביעה שלפני, שבמסגרתה היא טוענת כי הנתבע הפר את זכות היוצרים שלה בתוכנת דנאל, עוול כלפיה בעוולת גזל סוד מסחרי והתעשר שלא כדין על חשבונה.

הנתבע טען, כי המדובר בתביעת סרק, אשר כל מטרתה הינה הרתעת הנתבע וסיכול ניסיונותיו לחדור לשוק התוכנות לניהול תיקי השקעות ושימור מונופול התובעת בשוק זה. חדירה של מתחרה לשוק מונופוליסטי בתחום התוכנה, כבענייננו, לא תתאפשר אם לא יורשה המתחרה לפתח תוכנה אשר תאפשר למשתמש להשתמש בממשקים הדומים מבחינת מיקומם וחזותם הכללית לממשקים אותם הוא מכיר ואשר אליהם הוא רגיל.

עוד נטען, כי הוא אכן השתמש ברעיון של התובעת, אשר פיתחה תוכנה לתפעול וניהול תיקי ניירות ערך, אולם הוא נתן לו ביטוי מוחשי ויישם אותו באופן אחר ושונה מהתובעת. הנתבע טען כי לא העתיק את תוכנת דנאל והדמיון בין התוכנות מקורו בייעודן הזהה של שתי התוכנות ובשל הצרכים הפונקציונאליים והנתונים הדומים אשר הזנתם לתוכנה הינה מחוייבת המציאות.

בית-המשפט קבע כי אם לא נאפשר ליוצרים ולממציאים לנצל את המצאתם באופן בלעדי, לא יהיו תמריצים ליצירה, מחקר ופיתוח. זאת, בשל היות הקניין הרוחני טובין ציבורי, הכל יכולים להינות ממנו וקל להעתיקו. ללא דיני הקניין הרוחני, היוצר והממציא לא יתוגמלו על השקעתם. מטרת הגנה זו לעודד את היוצר לפתח יצירתיות ומקוריות התורמות לקידומם, להתפתחותם ולהעשרת עולמם של האדם ושל החברה בכל תחומי החיים.

עוד נקבע כי הגישה המצמצמת מכירה בכך שמותר לעשות שימוש מסויים במבנה, בסדר ובארגון של תוכנה קיימת לצורך חדירה לשוק, ובמיוחד שוק שבו שחקן מרכזי אחד, כבענייננו - וכדי להקל על משתמשים פוטנציאליים. יש להדגיש כי ענייננו כאן הוא באיזון הפנימי, בשאלה אם מדובר בהפרה. לפי הגישה המצמצמת, כאשר צורות הביטוי מוגבלות, יקשה על התובע להוכיח הפרה, ויהיה צורך בהעתקה כמעט מדוייקת.

10.3 תוכנת מחשב כיצירה ספרותית
ב- ת"א 3021/84 {APPLE COMPUTER Inc ידע מחשבים ותוכנה 1982 בע"מ נ' ניו קוב טכנולוגיות בע"מ פ"מ תשמ"ז(א), 397 (1984)} דן בית-המשפט בשאלה האם תוכנת מחשב הינה יצירה ספרותית המוגנת על-ידי חוק זכות יוצרים 1911.

התובעת טענה כי הנתבעת מייבאת ומוכרת מחשבים אישיים שבהם מותקנות יחידות זיכרון במעגלים משולבים, ומהן מועתקות התוכנות ללא הסכמתה של התובעת ומתוך מטרה לפגוע בזכות היוצרים שלה.

הנתבעת טענה כי היא לר מחכישה שהיא מייבאת ומוכרת בישראל את המחשבים כאמור אך לא מותקנות בהם תוכנות המדוברות. כמו-כן, טוענת הנתבעת כי ככל שידוע לה חלק גדול מהציוד שהתובעת טוענת כי היא מייצרת, לא מיוצר על ידה.

בית-המשפט קבע כי חוק זכות היוצרים יש לפרש בליברליות ובאופן מרחיב, וכי הרשימה בו איננה רשימה סגורה. כמו-כן, נקבע כי הגדרת "יצירה ספרתית" ניתן, אפשר וצריך להחילה על יצירות חדשות שהמחוקק לא התייחס אליהן, ובלבד שהן ראויות ומתאימות לכך, ככל תהליך ההתפתחות הטכנולוגית המתמשך והדינמי מחייב.

לפיכך, נקבע כי תוכנת מחשב שהיא פרי רוחו של האדם היוצר וכותב אותה, הינה "יצירה ספרותית" כמשמעותה בהגדרת החוק.

10.4 העתקת תוכנה על כל שלביה
ב- ת"א (ת"א) 1311/85 {עופר אחיטוב ואח' נ' ישראל הרפז ואח', פ"מ תשמ"ט(ג), 177 (1989)} דן בית-המשפט בשאלה האם תוכנת מחשב הינה יצירה הזכאית להגנת חוק זכות יוצרים (להלן: "החוק").

הנתבעים טענו כי שני השלבים הראשונים המוקדמים של התוכנה "הגדרת הדרישות" וה"תכנון" הינם בבחינת רעיונות שאינם מוגנים ועל-כן אינם יכולים להיות נשוא להגנת החוק.
בית-המשפט קבע כי ההגנה על זכויות יוצרים בתוכנה ניתנת לא רק למוצר מוגמר אלא גם לכל שלב ושלב משלבי הפיתוח שלה.

כמו-כן, דחה בית-המשפט את טענות הנתבעים וקבע כי שני השלבים הראשונים והחשובים אינם בגדר רעיונות בלבד, ושכן מצאו את ביטויים במסמכים, מפרטים, שרטוטים, סכימות וכדומה.

10.5 ביטול הסכם מכירת זכות יוצרים בתוכנה
ב- רע"א 5240/92 {חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז(1), 45 (1992)} דן בית-המשפט בערעור על מתן צו מניעה זמני כנגד המבקשת.

במקרה דנן, מכרה המשיבה למבקשת זכות שימוש בארבע מערכות תוכנה שבבעלותה, וכן התחייבה לספק לה שירותי תמיכה ואחזקה בגינן.

המבקשות טענו כי מאחר וההסכמים בוטל חלה החובה על המשיבות להשיב לאלתר את התוכנות לידיהן, וכי לעניינה של חובת ההשבה האמורה, אין זה מעלה או מוריד אם ביטול ההסכמים היה כדין או לאו.

המבקשת טענה כי מאחר והמשיבה הפרה את חיוביה, קמה לה זכות לבטל את ההסכמים. אך שימושה בזכות הביטול לא גרע מזכותה להוסיף ולהשתמש בתוכנות, במסגרת התנאים שהותוו בהסכם.

בית-המשפט קבע כי צו המניעה הזמני בוטל ככל שהוא מתייחס לשימוש בתוכנה על-ידי המבקשת ולדרכיה, ובלבד שעשיית שינויים נוספים בתוכנות תהא כפופה, מכאן ואילך, לאישור בית-המשפט.

10.6 זכות היוצרים איננה מגינה על רעיון - עתקת תוכנה
ב- ת"א 120/92 {חברת רז לי בע"מ נ' אופיסופט בע"מ ואח' (לא פורסם)} דן בית-המשפט בטענה כי מוצר תוכנה המיוצר /משווק על-ידי הנתבעים, הועתק בחלקים עיקריים ורבים שלו מתוכנה שפותחה על-ידי התובעת ולה יש זכויות בה.

הנתבעת טענה כי היא הגתה את רעיון ויצרה את התוכנה באופן עצמאי.

בית-המשפט קבע כי עול ההוכחה בשאלה אם קיימת העתקה בתוכנה הוא על התובעת. זכות היוצרים אינה מגינה על רעיון ואילו בעניין אופי ביטוי הרעיון, לא נמצאה העתקה.

10.7 פגיעה בזכות יוצרים, קביעת פיצויים ללא הוכחת נזק
ב- ת"א (יר') 472/90 {שור תעשיות תוכנה בינלאומיות בע"מ נ' מלון שערי ירושלים בע"מ, תק-מח 92(3), 883 (1992)} דן בית-המשפט בבקשה לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין שימוש ללא הרשאה בתוכנות של התובעת ולמתן צו מניעה האוסר על הנתבעים שימוש בתוכנות נשוא התובענה.

התובעת טענה כי הנתבעת הפעילה במשך מספר שנים את מערכות המחשוב של המלון באמצעות תוכנות שונות שיצרה, מבלי שקיבלה את אישורה ותוך שהיא מפרה ביודעין את זכויות יוצרים שלה מהתוכנות ומתעשרות על חשבונה.

הנתבעת טענה כי התובעת איננה הבעלים הבלעדי ובעל הזכויות הבלעדי בתוכנות ובזכות לשיווקן שכן, היא העבירה את זכויותיה לחברה בשם "שור הוטל בע"מ" אשר היתה רשאית למכור תוכנות וזכויות שימוש.

בית-המשפט קבע כי לשם קביעת פיצוי ללא הוכחת נזק על המבקש מוטל הנטל להוכיח מינימום ראייתי, ולו מזערי, על-פיו יהיה בידי בית-המשפט להפעיל שיקול-דעתו ולבחור בפיצוי המתאים.

בענייננו נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי עבור הפרת זכויותיה בשלושת גושי התוכנות, עולה על הסכום הנתבע ומכאן שיש לפסוק לזכות התובעת את סכום התביעה במלואו.

10.8 צו מניעה ודמי נזק על הפרת זכות יוצרים בתוכנה
ב- ת"א (ת"א) 1787/87 {אמפיסל נ' יפנלנד ואח', תק-מח 90(2), 735 (1990)} דן בית-המשפט בטענה כי שינוי הנתונים ברכיב הזיכרון במדפסת, יצר תוכנה שונה מזו שהיתה בה שיובאה לארץ מן היצרן היפני ויש לתובעת זכות יוצרים על-פי חוק זכות יוצרים. לכן לטענתה, הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלה.

הנתבעת טוענת כי השינוי שנעשה על-ידי התובעת לא שינה למעשה את תוכנת ההפעלה של היצרן ולא יצר תוכנה חדשה. רק חלק מהנתונים בתוכנה שונה.

עוד טענה הנתבעת כי למרות השינוי בוצע על-ידי תוכנת עזר, הרי מכיוון שהתוכנה עצמה לא הועתקה, אלא רק התוצאה שנבעה ממנה, היינו רק השינוי שהושתל ברכיב הזיכרון שבמדפסת, אין הפרה של זכות היוצרים של התובעת על-ידי העתקה.

בית-המשפט קבע כי התובעת הפרה את זכות היוצרים בכך שהעתיקה את רכיב הזיכרון שבמדפסת כפי ששונה על-ידי התובעת.

10.9 המשך שימוש בתוכנות שהקימה העותרת עבור העיריה על-אף שכבר איננה מספקת שירות עבורה
עת"מ (יר') 758/05 {החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' עיריית ירושלים ואח' תק-מח 2005(4), 1096 (2005)} דן בית-המשפט במקרה בו העיריה מבקשת להחליף את החברה המספקת לה שירותי מחשוב, לשם כך פרסמה המשיבה מכרז.

העותרת טענה כי במסגרת אספקת שירותי המחשוב לעיריה ניתנה לה הזכות לעשות שימוש בתוכנות השייכות לה ואף פתחה תוכנות חדשות במיוחד עבורה. לפיכך, זכויות היוצרים בגין תוכנות אילו שייכות לעותרת והעיריה איננה רשאית להעבירן לגורם אחר.

המשיבה טוענת כי היא בעלת הזכויות יוצרים בכל התוכנות, למעט תוכנת הגביה ותוכנת כוח אדם, וזאת לאור העובדה כי התוכנות פותחו ביוזמתה על-פי דרישותיה והנחיותיה והן מכיוון שמימנה את פיתוחן ושילמה לעותרת תמורה מלאה עבורן.

בית-המשפט קבע כי ישנה תופעה שבה עושים שימוש בהליך משפטי על-מנת לכפות על אחרים המשך התקשרות עסקית עימם בניגוד לרצונם. העתירות נועדו לסכל מכרז שהוקם כדין ובכך לכפות על בעליו את המשך התקשרות העסקית עימם.

10.10 זיוף רשיונות להפצת תוכנות, והעתקת סימן מסחרי
ב- ת"א (ת"א) 1476/96 {Microsoft Corporation נ' אפלקר שיווק מחשבים (1987) בע"מ ואח', תק-מח 2005(3), 6204 (2005)} דן בית-המשפט בבקשה לצו מניעה קבוע שימנע מהנתבעת להמשיך בהפצה ההעתקים של התוכנה, והשבת הרווחים שהופקו מעצם ההפצה.

התובעים טענו כי הנתבעים העתיקו והפיצו העתקים מפרים של תוכנות התובעת ביודעם שהם מפרים את זכות היוצרים בתוכנות שלה.

הנתבעים טענו כי שיווקו את התוכנות של התובעת על-פי רישיון שנרכש בתמורה מלאה ממפיצים מורשים של התובעת, והכחישו כי הרשיונות היו מזוייפים.

כמו-כן, נטען כי הרשיונות דומים מאוד לרשיונות המקוריים, אם יסתבר כי הרשיונות אכן היו מזוייפים, נטען כי הם נקנו על-ידי הנתבעים מחברת מ.צ.מ בתום-לב ובתנאי תקנת שוק, מבלי לדעת על הזיוף.

בית-המשפט קבע כי העובדה שהנתבעת שילמה עבור רישיון כשליש ממחירו הרגיל בשוק, מהווה אינדיקציה משמעותית לכך שהרשיונות היו מזוייפים, וכי הנתבעים ידעו זאת.

עוד נקבע כי הנתבעים פעלו בלא רישיון לשיווק התוכנות של התובעת ללקוחותיהם ומכאן שהם הפרו את זכויות היוצרים בתוכנות כאשר העתיקו אותן למחשבי הלקוחות בהסתמך על רשיונות חסרי כל תוקף.

10.11 תוכנת הפעלה למרכזיות טלפון
ב- ת"א (ת"א) 1673/06 {תדיראן טלקום שרותי תקשורת בישראל (שותפות רשומה) נ' גיל & א.ר מערכות טלקום ואח', תק-מח 2007(2), 1735 (2007)} דן בית-המשפט בבקשה לביטול צווים ולהורות החזרתם של כל התפסים המוחזקים על-ידי התופס שמונה על-ידי בית-המשפט.

המבקשת טענה כי המשיבה זייפה תוכנת הפעלה וכרטיסים, עשתה שימוש לא חוקי בתוכנת עזר של המבקשת, הטעתה צרכנים בקשר למקוריותם של הרכיבים שותקנו ויחסום למבקשת וניהלה תחרות בלתי-הוגנת מול המבקשת.

המשיבה הכחישה כי העתיקה תוכנת ההפעלה לצורך ההתקנה אצל אותו לקוח הנזכר בבקשת המבקשת וכי התקינה חומרה הכוללת את תוכנת ההפעלה שרכשה כדין.

כמו-כן, המשיבה טענה כי אפילו אם יוכח שהתוכנה הועתקה, הרי הלכה היא שהעתקת תוכנה לצורך התממשקות אינה הפרה של זכויות יוצרים וזאת על-מנת למנוע ניצול לרעה של המונופול המוקנה מכוח הזכות.

בית-המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשת, פריטים שנתפסו אינה מונעים את הפעולות המסחריות של המשיבה, היא יכולה להמשיך ולפעול ואף אם נגרם נזק שהינו נזק מזערי.

10.12 משחקי וידאו ומחשב
ב- ת"א (ת"א) 2320/02{Inc. Inforgrames ואח' נ' ש.י.י צעצועים בע"מ ואח' תק-מח 2007(1), 8201 (2007)} דן בית-המשפט בתביעה לצו מניעה, לצו עשה ולפיצויים בגין הפרה של זכויות יוצרים במשחקי וידאו ומחשב.

התובעות טענו כי בחנויות הרשת "מאמא יוקרו" נמכרו העתקים ושכפולים פיראטים של המשחקים המקוריים, ללא רשות ומחירים מוזלים. על-פי הנטען, המשחקים המפרים מהווים העתקה מושלמת של המשחקים המקוריים, לרבות רכיבי האריזות, עלון ההנחיות והמרכיבים המצויים על גבי קלטת המשחק עצמה.

לפיכך, נטען כי כל אחת מהנתבעים עוסק בשכפול ו/או העתקה ו/או מכירה ו/או הצגה למכירה של המשחקים המקוריים.

הנתבעים טענו כי אין מדובר במשחקים מפרים וכי הם רכשו את המשחקים מספקים מורשים, לחילופין טענו כי הם פעלו בתום-לב וכי ככל הנראה השתרבבו אל המשלוחים שקיבלו מספקים מספר מצומצם של משחקים מפרים.

בית-המשפט קבע כי הנתבעים ידעו או לכל הפחות היה עליהם לדעת, כי המשחקים המפרים אינם משחקים מקוריים של התובעת, זאת בשים-לב למחירם הנמוך, איכותם הירודה ומקורם העלום.

11. תרשימים ותכניות למוצרים טכניים שונים
11.1 הפרת זכות יוצרים בתרשימים ותכניות בהליך יצרני
ב- ת"א 1516/88, המר' 8136/88 {עוז און בע"מ ואח' נ' אלקטרוזן בע"מ ואח', פ"מ תש"ן(א), 149 (1988)} דן בית-המשפט בבקשה לצו מניעה זמני בגין הפרת זכות יוצרים וגניבת עין.

לטענת המבקשת המשיבה יצרה מתנעים דומים מאוד למוצר אותו יצרה המבקשת להפעלה אלקטרו מכניים למזגנים.

בית-המשפט קבע כי זכות יוצרים בחומר כתוב מגינה על בעל הזכות מפני העתקתו של החומר הכתוב, אך לא מעבר לכך. מוטל על התובע בעילת זכות יוצרים להוכיח שלנתבע היתה גישה ליצירה המקורית שבהעתקתה הפר את זכותו של התובע.

בעניינו נקבע כי המבקשת לא הוכיחה שלמשיבה היתה גישה לתרשימים ולתכניות שעל-פיהם מיוצרים המתנעים נשוא התובענה או שהמשיבה העתיקה את אותם תרשימים או תכניות ושהעתקיהם משמשים לה עתה בתהליך ייצורם של מתנעים אחרים.

11.2 הפרת זכות יוצרים בדגם של מיטה
ב- ת"א (חי') 10466/97 {רהיטי קיבוץ שמרת נ' א.ב. מילנו תעשיות בע"מ ואח',תק-מח 97(3), 805 (1997)} דן בית-המשפט בתביעה לצו מניעה קבוע המורה על הנתבעות להימנע מייצור, הרכבה, שיווק, מכירה של מיטת התובעת מדגם "הדר".

התובעת טענה כי היא הגתה, עיצבה, פיתחה ייצור, ייצרה ושיווקה את המיטה והריהוט הנלווה ובכך רכשה את זכויות היוצרים במיטה ובמוצרים הנלווים, והנתבעת העתיקה את שגם המיטה במדוייק ובכך הפרה את זכויות היוצרים שלה.

הנתבעת טענה כי שמרת אינה יכולה להינות מהגנת חוק זכויות יוצרים, הואיל והמיטה אותה היא מייצרת איננה "יצירה", לחילופין היא כשרה להירשם כמדגם ועל-כן איננה כשירה להיות מושא לזכויות יוצרים.

בית-המשפט קבע כי ישנם שני תנאים אשר צריכים להתקיים על-מנת שהיצירה הפונקיונאלית תיזכה להגנת חוק זכות יוצרים - דרישת המקוריות ודרישת האומנותיות.

במקרה דנן, נקבע כי המיטה רחוקה מלעמוד בדרישת המקוריות ולפיכך איננה כשירה להגנת חוק זכות יוצרים וזאת אף אם יקבע כי העיצובים שלה הינם בגדר עיצוב אומנותי ולא פונקציונאלי.

11.3 זכות יוצרים על קופסאות חשמל
ב- ת"א (ת"א) 733/93 {ניסקו מוצרי חשמל ואלקטרוניקה (1982) בע"מ נ' אלקטרו ניר בע"מ, תק-מח 93(2), 274 (1993)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לייצר ולשווק קופסאות חשמל תוך טענה להפרת זכות יוצרים וגניבה בעין.

המשיבה טענה כי אין בקופסאות חשמל את המקוריות הנדרשת על-מנת להוכיח כי מדובר ביצירה המוגנת מכוח חוק זכות יוצרים, 1911.

בית-המשפט קבע כי אכן אין מדובר ביצירה מקורית המצריכה הגנה של זכות יוצרים. כמו-כן נקבע כי אף ה"חידוש" שלגביו טענה המבקשת למקוריות הינה שיטה ידועה בענף החשמל כבר שנים.

12. מאמרים, כתבות, צילומים, תמונות
12.1 האם קיימת זכות יוצרים בכתבה מסוג ראיון עיתונאי?
ב- ת"א (ת"א) 57588-05-12 {דנון תקשורת תדמיתית בע"מ נ' שלי רחל יחימוביץ, תק-של 2014(3), 3088 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו פורסמה במקומון כתבתה של הגב' חנה שטרן, "מי יצחקי אחרון", ובמסגרתה הובא ראיון שקיימה עם מר יצחקי חן, בנוגע לתפקידו במטה הבחירות של הנתבעת לראשות מפלגת העבודה (להלן: "הכתבה").

התובעת טענה כי גילתה שהנתבעת העתיקה לאתר האינטרנט שלה את הכתבה שפורסמה במקומון התובעת במהדורתו המודפסת והאינטרנטית, לטענתה הראיון הועתק במלואו, תוך השמטת קטעים מסויימים.

הנתבעת טענה כי הראיון נשוא התביעה פורסם באתרה, תחת מדור מיוחד בו מופיעות סקירות של ידיעות עיתונאיות הנוגעות לנתבעת, בכללן של אלו, מצויים מאמרים, כתבות, ידיעות וראיונות הלקוחים מכלי תקשורת שונים, להם נגיעה לנתבעת.

עוד נטען כי הראיון, הועלה לאתר האינטרנט של הנתבעת על-ידי אחד ממתנדבי המטה ללא מעורבותה וידיעתה, כאשר בפרסום ניתן "קרדיט בולט הן לכתבת והן לתובעת עצמה".

לטענת הנתבעת, הראיון הורכב משאלות ותשובות המרואיין שהיוו את לב הראיון ומשכך, טענה היא כי בראיון מעין זה, לא קיימות זכויות יוצרים ואם אלו קיימות, הרי שהן שייכות למרואיין עצמו, שאת דבריו מביאה ומצטטת הכתבת.

לחילופין, טענה הנתבעת כי באם קיימת זכות יוצרים בראיון, השייכת לתובעת, עומדות לנתבעת הגנות שונות מכוח דיני זכויות היוצרים.

בית-המשפט קבע כי כאשר בוחנים האם כתבת הראיון, נשוא הדיון כאן, עונה על דרישת המקוריות, אנו נדרשים-לבחון שני מבחנים: מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות.
יש לבחון האם היוצר השקיע עמל ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, וכאשר כל שנדרש להוכחתו, הוא השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו, מבחן היצירתיות אינו דורש מהיוצר רף גבוה במיוחד, ולא אחת יהיה די ביצירתיות מועטה וחסרת ערך.

בעניינו נקבע כי היצירתיות הנדרשת מהכתב, בכתבה מסוג ראיון, אינה צריכה להיות רבה במיוחד וכי הליך החשיבה, ארגון השאלות, שיבוצן ועריכת הכתבה יש בהן די בכדי לקיים את דרישת היצירתיות.

נוכח האמור לעיל, הכתבה העומדת לדיון בענייננו חוסה תחת הגנת זכויות יוצרים מכוח סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, והעתקתה או קטעים ממנה, מהווים הפרה של זכויות אלו.

12.2 צילום בכלל, ואף צילום תיעודי בפרט עשוי להיות "יצירה אומנותית" המוגנת
ב- ת"א (ת"א) 47653-04-13 {א-קו מיתוג ויזמות בע"מ נ' יורם מור, תק-מח 2014(1), 33125 (2014)} דן בית-המשפט בתביעה לפיצוי בגין הפרת זכויות הקניין הרוחני של התובעת על-ידי הנתבע בגין צילומים שהופיעו באתר האינטרנט שלה.

התובעת טענה כי יש לה זכות יוצרים בצילומים אשר מוצגים באתר האינטרנט שלה ככרטיס ביקור של מוצריה ושירותיה, וכן כי הופתעה לגלות שהנתבע עושה שימוש ללא רשותה באותם 6 צילומים של עיצוב בלונים באופן שמפר את זכויותיה הבלעדיות בהם.

הנתבע טען כי ניתן לו אישור בעל-פה על-ידי מנהלת התובעת, לעשות שימוש במספר צילומים שמופיעים באתר של ענק הבלונים. לחילופין נטען כי הצילומים דנן אינם עולים כדי "יצירה אומנותית" המוגנת לפי החוק, שכן הם נעדרים ייחודיות, מקוריות ויצירתיות.

בית-המשפט קבע כי הצילומים הם אינפורמטיביים למוצר, הצילום אינו עונה על דרישת המקוריות המינימאלית המוגדרת בחוק.

כמו-כן נקבע כי התובעת לא הציגה כל ראיה המעידה על הסכמה בינה לבין צלם הצילומים מושא תביעה זו. בהיעדר ראיה מהסוג האמור לא ניתן לקבל את טענת הנתבע, ולכן לא הוכח שהזכות בצילומים, אותה נטען כי הנתבע הפר, היא של התובעת.

12.3 שימוש הוגן ביצירה
ב- ת"א (יר') 32932-05-12 {שמואל רחמני נ' הטלויזיה החינוכית הישראלית מדינת ישראל משרד החינוך ואח', תק-מח 2014(1), 42224 (2014)} עסקינן במקרה בו שידרה הנתבעת תכנית האקטואליה "עושים סדר", במסגרת שידורי הערוץ השני. על-פי הנטען בכתב התביעה, במהלכה הוקרן על המסך, לפחות שש פעמים הצילום נשוא התביעה מבלי שהוענק הקרדיט לתובע.

התובע טען כי האחריות להפרת זכות השידור מוטלת על הנתבעת, שכן היא הגורם המשדר, הנתבעת חייבת היתה לוודא לפני הקרנת התכנית שאין בה משום הפרת זכות יוצרים, והנה, העדה מטעם הנתבעת אישרה כי לא עשתה כן.

עוד נטען, כי מאחר שלא ניתן קרדיט לתובע על גבי הצילום, אין הנתבעת יכולה ליהנות מן ההגנה של "שימוש הוגן", ודאי לא כשהמדובר בגורם מקצועי חדשותי.

מכל מקום, נטען כי אין ההגנה של "שימוש הוגן" טובה כנגד הפרת הזכות המוסרית שיש לבעל הזכויות ביצירה ובענייננו הופרה לא רק זכות היוצרים של התובע אלא גם זכותו המוסרית ששמו ייקרא על יצירתו.

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה משום שלא שידרה צילום של התובע אלא יצירה קולנועית של החברה, והיא לא יכולה היתה לדעת אילו חומרים ויזואליים יופיעו בה.

עוד נטען, כי השימוש שנעשה בצילום הוא שימוש הוגן. בהקשר זה הודגש כי המדובר בתמונה כבת 30 שנה, מפורסמת, ומשכך יש להרחיב את ההגנה של שימוש הוגן, שהרי עצם השימוש בה מעלה את קרנה.

בית-המשפט קבע כי המקרה דנן הוא לא מאותם המקרים בהם נכון יהיה לצדד באינטרסים אליהם הפנתה הנתבעת בטעוניה, לכן אין בהם כדי אפשר לה לחסות תחת הגנת השימוש ההוגן על-אף שלא ניתן לתובע הקרדיט המתאים על יצירתו.

לאור האמור לעיל, נקבע כי אין עומדת לנתבע הגנה הנשענת על "שימוש הוגן, ביצירה".

12.4 צילום עיתונאי דוקומנטארי עשוי להיחשב כיצירה אומנותית שזכאית להגנה
ב- ת"א (יר') 45542-12-11 {שמואל רחמני נ' אלג'זירה אנטרנשיונל לימיטד בע"מ, תק-מח 2014(1), 19887 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו הצילומים נשוא התובענה מתייחסים לאירוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף מיום 11.03.78, לפני כשלושים ושש שנה.

התובע טען כי צילם במקום האירוע ובעת התרחשותו צילומים הכוללים את גופתה של אחת מנפגעות הפיגוע ואת גופתה של המחבלת דלאל אל מוגרבי. לגבי הצילום האחרון טוען התובע כי הוא היה הצלם היחיד שצילם את גופת המחבלת בזירת האירוע.

עוד טען התובע כי, שודרה כתבה ב"ערוץ 10" הישראלי בעניינה של המחבלת הנ"ל, אשר במסגרתה הוקרנו שני הצילומים הנדונים. התובע מוסיף וטוען, כי בשולי הצילומים ששודרו בערוץ 10 הופיעה "אייקון" של הנתבעות, ומכך למד כי הנתבעות הפרו את זכויותיו בצילומים.

התובע טוען כי יש לראות בהתנהלות הנתבעות שתי הפרות של זכות היוצרים שלו ושתי הפרות של הזכות המוסרית שלו.

הנתבעות טענו כי הן לא הנתבעות הנכונות משום שהצילומים שודרו בערוץ 10, כי התובע לא הניח תשתית לטענה כי הצילומים שודרו בשידור של "אלג'זירה" וכי גם אם היה שידור כזה ב"אלג'זירה", הרי שלא בוססה הטענה כי הנתבעות הן אלה ששידרוהו.

בית-המשפט קבע כי הצילומים שביסוד התביעה הם בגדר יצירה אומנותית הראויה להגנות החוקיות בעניין זכויות יוצרים. למעשה, די לצורך זה בכך שהנתבעות לא חלקו על-כך שהצילומים דנן ראויים להגנה כיצירה אומנותית.

מעבר לכך, נפסק כי צילום עיתונאי דוקומנטארי עשוי להיחשב כיצירה אומנותית שזכאית להגנה האמורה.

12.5 בשימוש הוגן, אין חובה על המשתמש לקבל היתר מבעל זכויות היוצרים
ב- ת"א (בי"ש) 4384-12-13 { אפרים שריר נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, תק-של 2014(3), 98854 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו פרסמה הנתבעת תמונה הן בעיתון הלבנוני והן באתר של הנתבעת מתוך צילום מסך האתר של העיתון הלבנוני, כאשר תמונת שר הביטחון מהווה חלק מאותו צילום מסך. יובהר, כי הפרסום נעשה ללא קבלת אישורו של התובע וללא מתן קרדיט לתובע, כמי שצילם את התמונה.

התובע טוען כי פרסום הצילום בדרך מסחרית, כפי שעשתה הנתבעת, ללא רשות ומבלי לתת לו קרדיט כבעל הצילום, מהווה הפרה הן לזכויות היוצרים שלו והן לזכותו המוסרית בצילום.

עוד נטען, כי במקרה דנן לא מדובר במפר תמים אשר פעל בתום-לב, שכן מקום שהמפרסמת הינה חברת תקשורת המפעילה אפליקציה ואתר אינטרנט כאשר עיקר העיסוק שלה בשידורים למטרת רווח, מוטלת עליה החובה לדעת או לכל הפחות לברר מי הוא בעל הצילום.

הנתבעת טוענת, כי היא לא הפרה את זכות היוצרים של התובע וגם לא את זכותו המוסרית, וזאת מכיוון שהעיתון הלבנוני הוא זה שפרסם את הצילום, ואילו הנתבעת פרסמה כתבה אודות הכתבה הלבנונית בלבד, תוך שהיא מפנה לעיתון הלבנוני.

הנתבעת טענה למעשה כי היא לא פרסמה את הצילום אלא רק את הכתבה הלבנונית, אשר כללה בתוכה את הצילום.

כמו-כן, נטען כי פרסום הכתבה הלבנונית על ידה מהווה שימוש הוגן בצילום, זאת, נוכח מטרת הפרסום שהינה סקירה ודיווח עיתונאי. לטעמה, הכתבה שפרסמה אודות הכתבה הלבנונית לרבות צילום התובע, הינה בגדר דיווח עיתונאי ואף מהווה חלק מחדשות היום, שכן, פרסום הכתבה על-ידי הנתבעת היה בדיוק יום אחרי פרסום הכתבה הלבנונית על-ידי העיתון הלבנוני.

בית-המשפט קבע כי השימוש ביצירה יהא בגדר שימוש הוגן, אם הוא נעשה למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, חינוך והבאת מובאות. אם השימוש נעשה לאחת מהמטרות הנ"ל, אין חובה על המשתמש לקבל היתר מבעל זכויות היוצרים.

בהקשר זה נקבע, כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא ידעה שיש לתובע זכות יוצרים בתמונה והיא פעלה בתום-לב עת פרסמה את הכתבה הלבנונית הכוללת את הצילום, אשר כל מטרתה היתה להודיע לציבור אודות הכתבה הלבנונית.
כמו-כן, פרסום התמונה בדרך שעשתה הנתבעת מהווה הפרה לזכויות היוצרים של התובע. בהיעדר הסכמה מטעם התובע לשימוש בתמונה כאמור, ברי כי שימוש כזה מהווה הפרה לזכויות היוצרים שלו בתמונה, בין אם במישרין או בעקיפין.

12.6 טענת זמר כי הופרו זכויותיו הכלכליות והמוסריות
ב- ת"א (ת"א) 20990-04-12 {ארז איזן נ' פבלו רוזנברג, תק-של 2014(1), 124269 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו במהלך הופעה שערך הנתבע, זמר ואמן ידוע, צילם התובע את הזמר ולהקתו.

התובע טען כי, הזמר העביר ו/או מי מטעמו את הצילומים, תוך הפרת זכות היוצרים שלו, לצורך שימוש מסחרי, פרסום וקידום מכירות. משכך, ייחס התובע לנתבע תרומה להפרת זכויות היוצרים שלו.

עוד נטען כי משנעשה ביצירותיו שימוש בניגוד לתנאי הרישיון שהעניק, הופרו זכויותיו הכלכליות והמוסריות כאחד, והוא זכאי לפיצוי הסטטוטורי.

הנתבע טען כי בשנת 2011 קיבל את פנייתו של התובע, אז גילה לראשונה את דבר ההפרה, שנעשתה בתום-לב. הנתבע ניסה לרצות את התובע אולם הצעותיו נדחו. משכך, מייחס הנתבע את חוסר תום-הלב - לתובע דווקא.

בית-המשפט קבע כי משהעביר מי מטעמו של הנתבע את הצילומים המפרים לאתרים אחרים על-מנת שיעשו בהם שימוש, היה מודע גם להפרה העתידית שתתבצע על ידם.

12.7 צילום יהווה בדרך-כלל מושא ראוי לזכויות יוצרים
ב- ת"א (חי') 9545-02-12 { תמר שאנן-טבת נ' אירנה שוחט, תק-של 2014(1), 39841 (2014)} התובעת טענה כי במהלך חודש דצמבר 2011, גילתה באמצעות אחת מלקוחותיה, כי הנתבעת עושה שימוש בתמונות שלה באתר האינטרנט של "אוליפיה קלאב", לצרכי פרסום מסיבה ושיעורים לריקודי בטן, מבלי שרכשה זכויות ו/או קיבלה הסכמתה לכך.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה כי התובעת לא הוכיחה את בעלותה בזכות היוצרים של התמונות נשוא התביעה, ולחילופין טענה שהתמונות נלקחו מאתר אינטרנט פתוח אשר בו היתה קיימת הזמנה לשיתוף "SHARE", וכי השימוש בתמונות לא נעשה לצרכי פרסום, אלא לצרכי ניסוי פנימי של אתר בהקמה אשר טרם הועלה לרשת, ולפרק זמן קצר של 15 דקות בלבד.

בית-המשפט קבע כי צילום יהווה בדרך-כלל מושא ראוי לזכויות יוצרים, שכן הוא כולל יסודות מקוריים ויצירתיים פרי ידו ודמיונו של הצלם. בענייננו, המדובר בתמונות שבהן מופיעה התובעת בלבוש של רקדנית בטן, בתנוחות אומנותיות שונות, ולא יכול להיות ספק כי טבועה בהן עינו המקצועית של הצלם שצילם אותן.

12.8 האם התמונה הספונטנית הינה מושא לזכות יוצרים?
ב- ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} דן בית-המשפט במקרה בו במהלך קיץ 2009, בילתה הגב' ליאת אלימי יחד עם בני משפחתה באתר קייקי כפר בלום. במהלך השייט, צולמה אלימי על-ידי דימטרי ובסיומו רכשה את התצלום מושא המחלוקת (להלן: "התצלום").

התובעים טענו כי מדובר בתמונה מקורית כאשר זכות היוצר בה נתונה לאתר "קייקי כפר בלום" מכוח ההסכמים עם קבלן המשנה ודימטרי.

עוד נטען, כי בתמונה המקורית בוצעו שינויים לרבות ריטוש, הסרת שם מותג הצלם ומספר הטלפון שלו, טשטוש ושינויים נוספים אשר מהווים אף הם פגיעה בזכויות היוצרים. כך גם כך, בפרסומים נשוא התובענה לא ניתן קרדיט כנדרש לצלם.

הנתבעת טענה כי לא הוכח כי הזכויות בתמונה נתונות לז'יבוב ומשכך אין באפשרותו להעביר זכויות אלה לאחר. בנוסף, לטענתה, גם אם היו לז'יבוב הזכויות בתמונה, במועד הקובע, לא הועברו הזכויות כדין.

כמו-כן נטען כי התמונה נמסרה לגב' אלימי ללא ציון שמו של הצלם, משכך, דימטרי אינו יכול לטעון לפגיעה בו בהקשר זה. זאת ועוד, לא מקובל כי פרסומיים מסחריים נושאים את שמו של צלם הפרסומת על גביהם. השינויים אשר נערכו בצילום אינם שינויים אשר פוגעים בכבודו של היוצר.

בית-המשפט קבע כי בחירת התזמון הנכון, הקומפוזיציה, בחירת רקע הצילום, מיקוד התמונה, הזווית, בחירת העדשה המתאימה, האור המתאים, כל אלה יסודות מקוריים ויצירתיים פרי הצלם וידו האמונה, וראויים להגנת החוק.

12.9 פרסום הצילומים ללא אזכור שמו של התובע
ב- ת"א (ת"א) 19977-03-11 {אריאל ירוזולימסקי נ' ישראל פוסט - מדיה פרסום בע"מ, תק-של 2014(1), 29206 (2014)} טען התובע כי עורך הנתבעת פנה אל התובע וביקש לרכוש ממנו את צילומיו. התובע נתן את הסכמתו לכך. ביוני 2010 פוטר התובע מעבודתו בג'רוזלם פוסט, ובסמוך לאחר פיטוריו נודע לו כי במהלך חודש יולי 2010 עשתה הנתבעת שימוש בתמונה שצילם מבלי לתת לו קרדיט על הצילום, ותוך מתן הקרדיט על התמונה לגורם אחר.

הנתבעת טענה כי התביעה נגועה בשיהוי היוצר מניעות, שכן שתיקתו של התובע והימנעותו מלנקוט עמדה או מעשה בסמוך לפרסומים יוצרת מצג שלפיו הוא ויתר על זכויותיו.

כמו-כן, נטען כי מדובר בתביעה חסרת תום-לב, שהוגשה מטעמים טקטיים ותוך שימוש לרעה בהליכים כדי להוות משקל נגד לתביעתה של הג'רוזלם פוסט נגד התובע המתנהלת בבית-המשפט המחוזי בירושלים.

לטענת הנתבעת פרסום הצילומים ללא אזכור שמו של התובע נבע ממחדלי התובע עצמו שוויתר בהתנהגותו על הזכות לקבלת קרדיטים. הנתבעת הקפידה לתת לתובע קרדיט על צילומים שהתובע ציין לגביהם במחשבי הג'רוזלם פוסט כי הוא זה שצילם אותם.

בית-משפט קבע כי התמונות שבגינן הוגשה התביעה אינן מורכבות וייחודיות ואינן דורשות מקוריות ויצירתיות רבה או מאמץ יוצא דופן. כמו-כן נקבע כי לא צמח לנתבעת רווח משמעותי כתוצאה מאי-ציון שמו של התובע על התמונות אלא לכל היותר מעצם פרסום התמונות, והתביעה כלל לא הוגשה בגין זכותו של התובע לקבל תשלום עבור הפרסום.

12.10 הזכות המוסרית בתמונה מאחר ובאחת הפעמים בהן שודרה התמונה, לא הוצג השם באופן מלא
ב- רע"א 8626/13 { יוסף טאובר (תבור) נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, תק-על 2014(2), 4727 (2014)}דן בית-המשפט במקרה בו אביו של המבקש, אוסקר טאובר, צילם תמונה של הזמרת יפה ירקוני. מספר שנים לאחר שירקוני והאב הלכו לבית עולמם, שידרה המשיבה ראיונות עם בני משפחתה של ירקוני, במהלכם הוקרנה התמונה על המסך שלוש פעמים: פעמיים הופיע לצד התמונה הכיתוב "צילום אוסקר טאובר". כיתוב דומה הופיע, ככל הנראה, גם בפעם השלישית, אלא שבפועל רובו ככולו הוסתר על-ידי כתובית אחרת.
המבקש טען כי המשיבה הפרה את זכות היוצרים שלו כיורשו של צלם התמונה, ואת הזכות המוסרית של אביו בתמונה מאחר ובאחת הפעמים בהן שודרה התמונה, לא הוצג שמו של אביו באופן מלא, זאת בהסתמך על הוראות סעיף 46 לחוק זכות יוצרים, אשר קובע כי זכות מוסרית היא, בין היתר, זכות היוצר "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין".

המשיבה טענה כי מהחומר העובדתי האב מסר את התמונה המקורית לירקוני. ירקוני עשתה במשך תקופה ארוכה שימוש בתמונה, לרבות שימוש מסחרי, וזאת מבלי שהאב, אשר היה אז בחיים, העלה טענות בדבר הפרת זכות יוצרים.

כמו-כן נטען כי יפה ירקוני ז"ל לאור כל חייה נהגה לרכוש את זכויות היוצרים בכל התמונות בהן צולמה.

בית-המשפט קבע כי זכות היוצרים הועברה מהאב לירקוני. ירקוני, שנהגה על-פי הראיות לרכוש את זכויות היוצרים בתמונותיה, החזיקה במשך שנים בתמונה המקורית, ונהגה בה "מנהג בעלים" בכך שפרסמה אותה בהזדמנויות שונות ואף למטרות מסחריות.

12.11 רישיון לפרסום בדרך של התנהגות
ב- ע"א 414/84 {רחל ברים נ' מגדלור רפאל בן נון, פ"ד לט(3), 109 (1985)} דן בית-המשפט בטענת המערערת כי המשיבה הפרה את זכויות היוצרים שלה בכך שפרסמה בעלון פרסומי שיווקי קטע מהמאמר אותו כתבה המערערת בהתבסס על הרצאה ופורסם בכתב עת של מכון התקנים.

המשיבים טענו כי קיבלו אישור ממכון התקנים לפרסם את הקטע האמור ובתנאי שיצויינו את מקור הציטוט.

בית-המשפט קבע כי עצם שתיקתה של המערערת במשך שנתיים שחלפו מיום הפרסום ובהתנהגותה יש משום הסכמה, רישיון שנותן בעל זכות יוצרים אינו טעון צורה פורמאלית כלשהי ויכול שיינתן בדרך של התנהגות.

12.12 האם צילום דוקומנטרי הינו יצירה אמנותית?
ב- ת"א (ת"א) 2447/87 {שעוזי קרן נ' יפתח שביט, פ"מ תשנ"א(א), 139} דן בית-המשפט במקרה בו הועתק צילום שבוצע על-ידי התובע בעיתון שערך הנתבע.

הנתבע טען כי העתיק את הצילום מעיתון ערבי-פלסתינאי המופיע בקפריסין ולא ידע כי הצילום בוצע על-ידי התובע וכי קיימת זכות יוצרים לגבי הצילומים.

בית-המשפט קבע כי בצילום הנדון הושקע זמן, מאמץ וכישרון, כי הצלם בחר את עיתוי הצילום, זווית הצילום והתאורה וכי הצילום הוא פרי עמלו של הצלם. לפיכך נקבע כי הצילום עומד בסטנדרט הנמוך של מקוריות ועל-כן זכאי הוא להגנה מהפרה על-ידי חוק זכות יוצרים.

12.13 עבודות צילום נכללות בגדר יצירת אמנות לצורך סעיף 1 לחוק זכות יוצרים
ב- ת"א (יר') 2441/89 {יהושע קוק נ' פלביו סקאלר, פ"מ תשנ"ב(ד), 3 (1991)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע טען כי במשך תקופת עבודתו בסטודיו, הוציא הנתבע ללא רשות התובע, עבודות צילום שונות ולאחר שהפסיק את עבודתו אצל התובע החל להציג את העבודות האמורות בין לקוחותיו כעבודות שהוא עצמו יצר.

הנתבע טען כי רוב העבודות לא הוצאו מהסטודיו אלא קיבלן מידי המזמינים באופן ישיר. כמו-כן טען כי הציג אך ורק עבודות שהוא עצמו ביצע או שהיתה לו לגביהן תרומה משמעותית ולכן אין לראות בכך הפרת זכות יוצרים.

בית-המשפט קבע כי יש לתובע זכות מוסרית לקבוע כי לא יעשה שימוש ביצירתו, אלא-אם-כן הוא מזוהה כיוצר היצירה, נובעת מכך גם זכותו למנוע ייחוס יצירתו לאחר.

12.14 למדען נתונה זכות יוצרים על עבודתו
ת"א (יר') 41/92 {אלישע קימרון נ' הרשל שנקס ואח', פ"מ תשנ"ג(ג), 10 (1993)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע עסק המחקר ופיענוח של מגילה תוך ציפיה כי שמו יקושר למגילה והוא יהיה המהדיר הראשון שלה ויזכה לתהילה ולהכרה אקדמית.

התובע טען כי הנתבע הפר את זכות היוצרים החומרית והמוסרית שלו בכך שפרסום ספר בו נכללו תצלומים של קרעי המגילה שחקר אך לא צויין שמו. לאור האמור, ביקש התובע צו מניעה ופיצויים.

הנתבע טען כי זכות היוצרים איננה שייכת לתובע אלא לרשות העתיקות וכן שהפרסום נעשה בתום-לב.
בית-המשפט קבע כי בעריכת העתק ובצירוף קרעים ומתחברים זה לזה אין מקוריות הנדרשת מכוח חוק זכות יוצרים. לעומת-זאת טקסט המורכב על-סמך מחקר הלכתי ובלשני הוא יצירה מקורית.

12.15 צילום תמונות - הפרת זכויות יוצרים
ב- ע"א (ת"א) 3038/02 {זום תקשורת (1992) בע"מ נ' הטלויזיה החינוכית הישראלית, תק-מח 2007(2), 3822 (2007)} דן בית-המשפט בערעור שהגישה המערערת כנגד החלטה שנתנה בבית-משפט מחוזי לפיצוי בגין פגיעה בזכות יוצרים.

המערערת טענה כי הצילום שימש מעין "תפאורה" בפתיח לתכנית ואיש מהדוברים לא הזכירו במהלך התכנית. כמו-כן, נטען כי השימוש הפר את זכות המוסרית של המערער, היוצר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים

המשיבה טענה כי השימוש לא נעשה לצורך מסחרי ולכן אין נטיה לראות בו שימוש לא הוגן. כמו-כן נטען, כי לשימוש לא היתה השפעה על השוק הפוטנציאלי של היצירה, ההפך הוא, אם היתה השפעה היא הטיבה עם היוצרים.

בית-המשפט קבע כי השימוש לא היה הוגן, על-מנת לעמוד בדרישת ההוגנות היתה צריכה המשיבה לאזכר את שמה ולציין את העובדה שהיא בעלת הזכויות.

12.16 צילומים שהורדו מאתר אינטרנט ופורסמו באתר אינטרנט אחר
ב- ת"א (כ"ס) 7807/04 {מוטו מדיה בע"מ נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תק-של 2007(2), 5127 (2007)} דן בית-המשפט במקרה בו הנתבעת פרסמה באתר האינטרנט ובירחון שבעה תצלומים שפרסמה התובעת באתר האינטרנט שלה.

הנתבעת טענה כי פרסום התמונות נעשה בתום-לב, לא ידיעה על זכויות היוצרים ועל-כן חל בנדון סעיף לחוק זכות יוצרים, 1911, חזקת תום-הלב.

התובעת טענה כי לא עומדת לנתבעת הגנת תום-הלב וזאת מאחר וכל אדם סביר הנכנס לאתר ראוי כי יבחין בהתראה הנוגעת לזכויותיה של התובעת. כמו-כן נטען כי על מרבית התמונות מופיעה כתובת אתר האינטרנט של התובעת ולפיכך היה על העורך והכתבת לעשות ברור בנוגע לאישור השימוש בתמונות.

בית-המשפט קבע כי לאור הממצאים שהונחו לפניו נראה כי לא ידעו האנשים המופקדים על הפרסום מטעם הנתבעת על ההפרה וכי לא היה להם יסוד סביר לחשוד בקיומן של זכויות יוצרים בצילומים.

12.17 פיצויים גין שימוש מפר בצילומים
ב- ת"א (יר') 52319-05-12 {רומן קרימן נ' תיק פרוייקטים ז. ט. בע"מ, תק-של 2014(1), 90558 (2014)} דן בית-המשפט בתביעתו של צלם, להפרת זכויות היוצרים שלו בשני צילומים שאותם פרסם באתר האינטרנט שלו, ושבהם עשתה שימוש הנתבעת.

התובע טען כי הנתבעת עשתה שימוש בצילומים אלה בשתי דרכים: בשנת 2007 עשתה הנתבעת שימוש בצילומים אלה במסגרת מצגת, שנועדה ללקוח שהזמין פרוייקט זה למטרות תיירות/פרסומת לתיירות. כמו-כן, בשנת 2009 נעשה בשני צילומים אלה שימוש במסגרת הפרופיל המקצועי באתר האינטרנט של הנתבעת הצילומים גם הוצגו באתר האינטרנט של הנתבעת.

הנתבעת טענה כי משהתברר לה הדבר, נכונה היתה היא ללא דיחוי לקבל את האחריות, התנצלה והיתה נכונה לפצותו ואולי אף לרכוש את הצילומים, אך לטענתה סכום הפיצוי אינו מוסכם ועל-כן הגיע הדיון בפני בית-המשפט.

בית-המשפט קבע כי יש לתת משקל מאזן, לטובת הנתבעת, לאור העובדה שבמועד בו הוחל בהפרת הזכויות, בשנת 2007, היה הכיתוב שציין את זכויותיו של התובע מתחת לצילום, דבר שהיה בו, ולו גם במידה מסויימת, כדי להכביד עליה באיתור בעל הזכויות.

13. העתקת קסטות וידיאו
ב- ת"פ 916/80 {מדינת ישראל נ' וידיאוקסט ואח', פ"מ תשמ"ג(ב), 45 (1980)} דן בית-המשפט בטענה כי הנאשמים יצרו קסטות וידיאו טייפ פיראטיות והנעשות, תוך הפרת זכויות היוצרים ובאופן הגורם נזק אדיר לחברות שמפיקות סרטי קולנוע וטלויזיה.

הנאשמים הכחישו כי ההעתקות של היצירה הקולנועית והטלויזיונית שהוקלטו בסרטי הוידאו שנתפסו ברשותם, הן העתקות מפרות. כמו-כן, טענו כי הם אכן החזיקו בקלטות של העתקות סרטים פורנוגרפיים אך לטענתם הם לא עשו זאת לצורך הפצתם על-ידי מכירה, השכרה או השאלה.
בית-המשפט קבע כי חוק זכות יוצרים מעניק זכות יוצרים רק במידה והיצירות התפרסמו לראשונה בישראל או בטרם התפרסמו, רק במידה שמחברן או יוצרן היה תושב או אזרח ישראל.

לעומת-זאת, נקבע כי ישנו חריג לכלל זה הקובע כי עצם הצטרפותה של ישראל לאמנת ברן להגנת זכות יוצרים, יצירה שנתפרסה מאחת מארצות הנכריות שאמנת ברן חלה עליה, תהיה מוגנת בישראל.

לאור האמור לעיל נקבע, כי מאחר ואין ספק כי היצירות הקולנועיות הנדונות הן יצירות מקוריות, ואין עוררין על-כך שהיצירות מהוות יצירה על-פי הקבוע בחוק, כל היצירות שהועתקו נתונות לזכות יוצרים.

14. לוגו - אותיות
14.1 עיצוב הלוגו אינו כלל רעיון של התובע או פרי מחשבתו
ב- ת"א (נת') 22000-10-09 {אלנתן שטרית נ' מיסטר ספרינקלר בע"מ, תק-של 2014(2), 108970 (2014)} עסקינן במקרה בו הנתבעת עשתה שימוש בלוגו שעיצב עבורה התובע, מבלי ששילמה לו את התמורה עבור עבודתו.

התובע טען כי במרס 2008 פנה אליו בעלי הנתבעת, מר מוטי ריף, והזמין אצלו עיצוב של לוגו מסחרי חדש עבור הנתבעת, שיותאם למדבקות ולפריטי ניירת. נטען כי את ההשראה לעיצוב הלוגו הוא קיבל מתצלום היסטורי שמצא באתר אינטרנט בשם CPSC. התובע צירף לתצהירו דף של טקסט מתוך אתר זה, אך ללא התצלום ההיסטורי שהזכיר.

כמו-כן נטען, כי הנתבעת עושה שימוש ביצירותיו באתר האינטרנט שלה, על גבי כלי הרכב שלה והניירת שלה, וזאת מבלי ששילמה לו עבורן, ומבלי שקיבל את הקרדיט שמגיע לו בגין העיצוב והיצירתיות שהשתמש בהם לצורך מיתוג מסחרי מחודש של הנתבעת.

הנתבעת טענה כי עיצוב הלוגו אינו כלל רעיון של התובע או פרי מחשבתו, אלא הוא מבוסס על רעיון שהגה ריף, לאחר שנוכח כי הצעותיו של התובע אינן תואמות כלל את כוונותיו ואת צורכי הנתבעת.

לפיכך הנתבעת טענה כי אין במקרה זה יצירה שמקנה לתובע זכויות יוצרים על-פי הדין. לחילופין טוענת הנתבעת כי גם אם תידחה עמדתה, ותוכר זכות יוצרים של התובע לגבי הלוגו שעיצב, אזי כופרת היא בטענת התובע, כאילו בהתקשרות בין הצדדים הותנתה זכותה של הנתבעת להשתמש בלוגו בכך שתיפרע לתובע את מלוא התמורה שתבע.

על-פי התכלית של דיני זכויות היוצרים, והצורך לאזן בין אינטרסים חברתיים מתחרים, ברור כי שאין די בהשקעה בלבד כדי להצדיק הענקת הגנה של זכות יוצרים לביטוי.

בית-המשפט קבע כי, הלוגו שיצר התובע הוא העתקה "אחד על אחד" של התצלום מאתר CPSC, ואין בו המקוריות שנדרשת להקמת זכות יוצרים. הפועל היוצא ממסקנה זו, שהלוגו מושא התביעה הוא העתקה, ואינו יצירה שמקורה בתובע, וכי לא קמה לתובע זכות יוצרים בו.

14.2 שאלת קיומה של זכות יוצרים באותיות שעוצבו על-ידי סופר סת"ם
ב- ת"א (ת"א) 665/87 {ניסן פלג נ' מדן מפעלי דפוס נצרת בע"מ ואח', פ"מ תשנ"א(ב), 49 (1987)} דן בית-המשפט בתביעה במקרה בו עבד התובע אצל הנתבעת והוציא עימה הגדת פסח.

התובע טען כי כאשר הנתבעת עשתה שימוש באותיות שכתב בכתב ידו לטענתו מגיע לו מתן צו מניעה בגין הפרת זכויות יוצרים בעצם שימוש באותיות שכתב בכתב ידו סופר סת"ם מסויים, ואשר הודפסו בנוסח המקורי של הגדה של פסח, שהוציא לאור התובע.

הנתבעים טענו כי היתה להם הזכות לעשות שימוש באותיות נשוא התביעה כיוון שלטענתם כל מה שהביא איתו התובע לעבוד שייך גם לנתבעת כמעסיקתו.

בית-המשפט קבע כי אין בעצם כתיבת אותיות נשוא הדיון משום ביטוי בכתב לרעיון כלהוא, אלא ביטוי לכישרון גראפי ולא ספרותי.

15. מוצרי אופנה
15.1 מוצר אופנה כיצירה אומנותית
ב- ת"א (ת"א) 1524/90, המ' 8862/90 {להבי דניאלה נ' יעקובי יעקב, פ"מ תשנ"א(א), 27 (1990)} דן בית-המשפט בבקשה לצו מניעה אשר יאסור על הנתבעת לייצר ולשווק תיקים בדגמים או עיצובים הדומים לתיקים שהיא עיצבה.

המבקשת טענה כי היא בעלת זכויות היוצרים בגין העיצובים המועתקים ועל-כן יש לקבל את בקשה להגנה מפני הפרה על-פי חוק זכות יוצרים, 1911.

בית-המשפט קבע כי לא מדובר בביטוי אומנותי של יוצר והעיצוב שבו עוסקת המבקשת הוא שינוי דגמים לפי צווי האופנה ולפי טעמה האישי ואי-אפשר לכנות זאת אומנות לצורך חוק זכות יוצרים.

15.2 הפרת זכות יוצרים באביזרי לבוש
ב- ת"א 552/90 {רונית שדה שוורץ ואח' נ' יהושע מאוזנר ואח', פ"מ תשנ"ד(ג), 147 (1992)} דן בית-המשפט בשאלה האם העתקה של דוגמאות מכנסים עם חגורה מהווה הפרה של זכות יוצרים על-פי חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן:" החוק").

התובעים טענו כי שרטוטי המכנסים והחגורה הם בגדר יצירה ספרותית, וכי המכנסיים מהווים יצירה אומנותית לפי החוק.

בית-המשפט קבע כי יצירה שעוצבה מלכתחילה כיצירה שניתנת לשיכפול תעשייתי אינה מוגנת מכוח החוק. במקרה דנן, המכנסים והחגורה יוצרו בעקבות שרטוטים שנעשו מתוך כוונה לשמש בסיס לייצור מוצרים ששוכפלו לצורך ייצור רחב היקף.

15.3 ניתן להכיר גם בהפרה של סימן מסחרי מ"אותו הגדר"
ב- ת"א (ת"א) 2387/03 {The North Face Inc נ' קליבר צעצועים בע"מ, תק-מח 2007(1), (2007)} דן בית-המשפט בטענה כי הנתבעים נשאו על מוצרים ששווקו את הסימן המסחרי של התובעת.

התובעת טענה כי היא הבעלים הבלעדיים של כל זכויות לשימוש בסימן מסחרי הרשום עם עיצוב הלוגו הייחודי. כמו-כן נטען כי לאור המוניטין הרב של הסימן המסחרי המוכר היטב יש לתת לו הגנה רחבה.

הנתבעים טענו כי במועדים הרלוונטים לא היה לתובעת כל זכויות בסימן מסחר רשום בסיווג המתאים לנשוא התביעה. לפיכך לא הפרו הנתבעים כל סימן מסחרי רשום.

בית-המשפט קבע כי על-פי פקודת סימני מסחר ניתן להכיר גם בהפרה של סימן מסחרי מ"אותו הגדר". כמו-כן נקבע כי בענייני הלבשה, הנעלה וכיסוי ראש של ציוד הנועד לספורט יכול להחיל בקרבו במסגרת "אותו הגדר" גם תרמילי גב המיועדים אף הם לצורכי ספורט על-פי דרישת הפקודה.
לאור האמור לעיל, נקבע כי התובעות זכאיות לפיצוי מהנתבעים בגין הפרת סימנו המסחרי הרשום ובשל שהנתבעים עוולו בגניבת עין.

16. אתר אינטרנט
16.1 אין באתר התובעת מאפיינים, שיש בהם כדי להצביע על יחודיות כלשהי
ב- ת"א (ת"א) 9864-07-08 {דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ, תק-של 2013(4), 98647 (2013)} דן בית-המשפט בתביעה למתן צווים נגד הנתבעת, שיאסרו על הנתבעת לעשות שימוש באתר האינטרנט שבבעלותה, שיאסרו עליה לפרסם ברשת האינטרנט את אתר האינטרנט שלה, ושיחייבו אותה להסיר מרשת האינטרנט את אתר האינטרנט שלה.

התובעת טענה כי הנתבעת ביצעה העתקה של לפחות 15 דפים או חלקי דפים מתוך אתר האינטרנט שלה. על-כן עותרת התובעת לקבלת פיצוי מהנתבעת, ללא הוכחת נזק, בסך 100,000 ש"ח בגין כל העתקה ובסה"כ 1,500,000 ש"ח.

הנתבעת טענה, כי מדובר בתביעה קנטרנית, וכל מטרתה הוצאת כספים שלא כדין מהנתבעת תוך פגיעה בנכסיה הקנייניים ובעסקיה. כמו-כן נטען כי מטרת התביעה היא נסיון להגביל תחרות לגיטימית.

עוד נטען, כי המלל באתר התובעת איננו מלל ייחודי או מקורי, אינו ראוי להגנה ואינו מקנה לאיש זכות יוצרים. אין באתר התובעת מאפיינים, שיש בהם כדי להצביע על יחודיות כלשהי. קיימים באתר התובעת מאפיינים הדומים לאלו שמצויים באתרי אינטרנט רבים העוסקים בהשכרה ומכירה של רכבים בארץ ובחו"ל.

בית-המשפט קבע כי לנוכח השוואת אתרי האינטרנט של הצדדים זה לזה, ההעתקות שבוצעו על-ידי הנתבעת, עולות כדי העתקה של חלק ניכר מתוך החלקים האיכותיים והיצירתיים באתר התובעת. מדובר בהעתקה של אותם חלקים, שאינם בהכרח נחלתם של אתרי אינטרנט אחרים בתחום הליסינג, אלא חלקים ייחודיים לאתר התובעת. חלקים אלו יש בהם מידה של מקוריות, כאשר את תוכנם ניתן להציג גם בדרכים אחרות. לפיכך יש לקבוע, כי במקרה זה הועתק "חלק ניכר" מאתר התובעת.

16.2 הקלות בשימוש בחומרים מוגנים באתרי אינטרנט מצריכים מתן הגנה משמעותית לבעל הזכויות
ב- ת"א (יר') 6420/04 {מראות אימג' בע"מ ואח' נ' קבוצת קר שירותי רפואה בע"מ ואח', תק-מח 2005(1), 4728 (2005)} דן בית-המשפט בתביעה בגין הפרת זכות יוצרים של התובעות ביצירות צילום המתפרסמות באתר האינטרנט המופעל על ידן.

התובעות טענו כי הנתבעות פרסו באתר האינטרנט שבבעלותן תמונות ותצלומים שהופיעו באתר האינטרנט שלהן מבלי ששילמו לתובעות את התמורה הנדרשת עבורם.

הנתבעות טענו כי מהרגע שנודע להן על זכות היוצרים של התובעות ולאחר שנתבקשו מיד הוסרו הצילומים נשוא התובענה.

בית-המשפט קבע כי מאחר ובתחתית כל דף באתר מופיע כיתוב המודיע על זכויות היוצרים של התובעות, ובנוסף על כל תמונה מופיע במפורש ובאופן ברור כיתוב IMAGEBANK או GETTYIMAGES.

לאור האמור לעיל היה על הנתבעות לדעת כי זכויות היוצרים בגין תצלומים אלו שייכות לתובעות וכן כי נטל הראיה להוכיח כי הנתבעות לא הפרו את זכויות היוצרים של התובעות או לא ידעו על קיומם מוטל עליהן.

בנוסף קבע בית-המשפט כי הקלות בשימוש בחומרים מוגנים באתרי אינטרנט והסיכוי הנמוך לפעול מיידית כנגד המפר או הכדאיות בתביעת המפר, אכן מצריכים מתן הגנה משמעותית לבעל הזכויות ופסיקת פיצוי סטטוטורי בגין הפרה על-מנת להרתיע מהפרה מסוג זה.

16.3 המונחים המופיעים במודעה הם פרי יצירתם של המפרסמים ולא של המבקשת
ב- בש"א (ת"א) 2018/05 {מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת אול יו ניד בע"מ ואח', תק-מח 2005(1), 4471 (2005)} דן בית-המשפט בבקשה כי המשיבות לא יעשו כל שימוש או העתקה באתר האינטרנט בבעלותה.

המבקשת מפעילה אתר אינטרנט בו מפורסמות הצעות עבודה מתוך מוספים "לוח מעריב" ו "דרושים", וכן מודעות נוספות המיוחדות לאתר.

לטענת המבקשת היא משקיעה מאמצים רבים וליקוט מודעות ופרסומן באתר האינטנט שלה ועל-כן היא זכאית למנוע העתקה או שימוש במאגר המידע המופיע בו.

לטענת המשיבים, המבקשת לא השקיעה מאמץ ולא הראתה יצירתיות בליקוט המידע הנכלל במוספים ובאתר האינטרנט שלה ועל-כן אינה זכאית להגנת זכות יוצרים.

בית-המשפט קבע כי המודעות באתר האינטרנט של המבקשת כוללות נתונים ועובדות שנמסרו למבקשת על-ידי המפרסמים תמורת תשלום, כך שאפילו המונחים הכלולים במודעה הם פרי יצירתם של המפרסמים ולא של המבקשת.

כמו-כן נקבע, כי אין מקוריות ו/או יצירתיות של המבקשת בנתונים ובעובדות הכלולים במוספים ובאתר האינטרנט של המבקשת ולכן, אין להכיר בזכות כלשהי של המבקשת בעובדות ובנתונים אלה.

16.4 תביעה להפרת זכות יוצרים וקניין רוחני באתר האינטרנט
ב- ת"א 6182/04 {ליידיאנאס בע"מ נ' קופמוי-ווב בע"מ, פדאור 05(21), 189 (2005)} דן בית-המשפט בשאלת מספר ההפרות שבוצעו על-ידי הנתבעת ובשאלת גובה הפיצוי הסטטוטורי שיקבע.

התובעת טענה כי באתר האנטרנט של הנתבעת מופיעים בארבעה דפים, טקסטים נפרדים מתוך ארבע יצירות ספרותיות המוצגות באתר האינטרנט שבבעלותה. מכאן, הטענה כי מופעים אלה מהווים העתקה מלאה של יצירותיה, העתקה מילולית ישירה של יצורתיה ואף אותם פונטים באותו הגודל והצבע.

עוד נטען, כי הנתבעים היה יסוד איתן לדעת כי הזכויות יוצרים ביצירות הספרותיות והטקסטים מוקנות לתובעת וזאת אור העובדה כי מופיע באתר בתחתית כל דף כיתוב המציין את זכות היוצרים שלה בדף.

הנתבעים טענו כי יש ההפרה בוצעה על-ידי סטודנט שהועסק למשך תקופה קצרה וביצע את ההעתקה ללא ידיעתם. כמו-כן טענו כי במידה ויפסק כי אכן בוצעה הפרה, יש להתייחס לכך כהפרה אחת ולא כארבע הפרות שונות כפי שטענה התובעת.

בית-המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי כל אחד מדפי האינטרנט בהם מדובר הוא בעל חשיבות כלכלית נפרדת ומהווה דף הנצרך על-ידי משתמשי האינטרנט בנפרד.

כמו-כן, נקבע כי לא הוכחה מידת ההשקעה נפרדת בכל דף לכן, העתקת דפי האינטרנט היא בגדר הפרה של זכות יוצרים אחת.

16.5 הזכות המוסרית ביצירה שנעשתה על-ידי התובע כעובד במהלך עבודותו אצל בנתבעת, מוקנית לעובד
ב- ת"א 75851/04 {דורפמן רונן נ' YNET ידיעות תקשורת בע"מ, פדאור 06(10), 153 (2004)} דן בית-המשפט בתביעה שעניינה בפרסום 12 רשימות שנכתבו על-ידי התובע ופורסמו ב- "ערוץ" באתר האינטרנט אשר בבעלות הנתבעת.

התובע טען כי הרשימות פורסמו בשנת 1991 ופורסמו שוב ב- 2004 לתקופה קצרה מבלי לציין את שמו של התובע כמחבר. פרסומים אלו מהווים הפרת זכויות מוסריות ו/או זכות יוצרים שלו ביצירה.

הנתבעת טענה כי זכויות יוצרים ברשימות נשוא התביעה הינן של הנתבעת ובבעלותה. כמו-כן טענה כי פעלה בתום-לב ומתוך התחשבות באינטרסים של התובע ולא במטרה לפגוע בזכויותיו.

בית-המשפט קבע כי הזכות המוסרית ביצירה שנעשתה על-ידי התובע כעובד במהלך עבודותו אצל בנתבעת, מוקנית לעובד/המחבר/התובע. כמו-כן, נקבע כי הנתבעת הפרה את זכותו המוסרית של התובע ביצירתו בכך שלא פרסמה את שמו כמחבר הרשימות.

16.6 העתקת מלל המופיע באתר
ב- ת"א (ת"א) 51131/06 {די ביי אחזקות בע"מ נ' המרכז הישראלי ליזמים ומשקיעים בע"מ ואח', תק-של 2007(3), 3869 (2007)} דן בית-המשפט במקרה של הפרת זכויות יוצרים במלל המופיע באתר האינטרנט של התובעת העוסק במסחר במטבע דינר עיראקי בישראל.

התובעת טענה כי הנתבעת העתיקה את המלל המופיע באתר האניטרנט והיותו יצירה מוגנת, על-פי חוק זכות יוצרים, ובהיותה בעלת הזכויות באתר המקורי, הרי העתקת המלל לאתר הנתבעת ללא קבלת רשותה, נעשה שלא כדין.

הנתבעת טענה כי נעדרת דרישת המינימום שנקבעה בפסיקה למקוריות והשקעה, המלל המופיע באתר אינו פרי יצירתה של התובעת.

בית-המשפט קיבל את טענות הנתבעת וקבע כי יש בהעתקת המלל מאתר האינטרנט שבבעלות התובעת משום הפרת זכות יוצרים המוגנת על-פי חוק זכות יוצרים, 1911.

16.7 העתקת מתכונים מאתר אינטרנט
ב- ת"א (ת"א) 64045/04 {"על השולחן" מרכז גסטרונוצי בע"מ נ' אורט ישראל, תק-של 2007(2), 15386 (2007)} דן בית-המשפט בשאלה האם הכתבות שפרסמה התובעת באתר האינטרנט בבעלותה מהוות יצירה מוגנת.

התובעת טענה כי פורסם באתר האינטרנט שבבעלותה כתבה שנכתבה על-ידי קרין גורן. כמו-כן, טענה כי העתיקה התובעת עוד 14 כתבות נוספות שהופיעו באתר האינטרנט שבבעלותה ופורסמה באתר שלה.

הנתבעת טענה כי פרסום נשוא התביעה הינו מתכון אשר לא נהנה מהגנה על-פי חוק זכות יוצרים מאחר ואין בו משום מקוריות או השקעה המינימלית הנדרשת להוכחה על-פי דרישות החוק.

לחילופין טענה הנתבעת כי היא נהנת מהגנה של שימוש הוגן. הנתבעת היא רשת חינוך ערכית הפועלת ללא מטרת רווח.

בית-המשפט קבע כי הכתבות נשוא התביעה הינן מתכונים לכל דבר ועניין. כמו-כן נקבע כי אף אם היתה מתקבלת ההחלטה כי מתכון הינה יצירה שיש בה ביטויים מקוריים ועונה על דרישות החוק, נהנת הנתבעת מהגנה של שימוש הוגן.

16.8 העתקת עיצוב אתר אינטנט
ב- ת"א (חי') 12313/04 {צור אברהם ואח' נ' קומדה בע"מ ואח', תק-של 2007(1), 30873 (2007)} התובעים טענו כי הם מומחים בתכנון אתרי אינטרנט על-פי שיטות מחקר, ומכאן הקימו שותפות רשומה במסגרתה הועלה אתר אינטרנט ואת אתר הבית שלו לאחר השקעה מרובה מצידם.

עוד נטען, כי נוכחו לגלות כי העיצוב, קוד התוכנה ומבנה האתר הועתרו מאתרם לאתר האינטרנט של הנתבעים.

הנתבעים טענו כי עיצוב אתר התובעים, צורתו ומבנהו אינם מוגנים מכוח דיני זכות יוצרים וזאת מאחר ואתר אינטרנט הוא מוצר פונקציונלי.

כמו-כן טענו הנתבעים כי התובעים עשו שימוש באלמנטים ויסודות צורניים הידועים ונפוצים בשוק אתרי האינטנט ואינם יחודיים לתובעים.

בית-המשפט קבע כי אכן מדובר ביצירה מקורית המוגנת מכוח חוק זכויות היוצרים. התובעים העידו כי השקיעו עמל רב וכי הם מומחים בתכנון אתרי אינטרנט, כמו-כן, לא הוכיחו הנתבעים כי ישנם אתרים רבים הדומים לאתר התובעת.

נקבע כי הושקעו שעות רבות מצידם בבניית האתר כשהם מעצבים ועורכים אותו באופן ייחודי אשר נועד בין היתר להקל על השימוש בו.

17. משחקי ילדים
17.1 צעצועים זכו בפסיקה בארץ ובחו"ל להגנה כיצירות אומנותיות
ב- ת"א (חי') 399/04 {Limited. ARRABON (HK) ואח' נ' בתימו בע"מ ואח', תק-מח 2005(3), 3479 (2005)} התובעות טענו כי הנתבעות מייבאות, משווקות ומפיצות למכירה משחק המהווה העתקה מדוייקת "אחד לאחד" או באופן דומה עד כדי העתקה מדוייקת של המשחק המקורי, ללא רשות.

בנוסף, טענו לבעלות בזכויות היוצרים במשחק, בכרטיסיות המשחק, במארז המשחק, ובמעגל האלקטרוני במשחק, מכוח היותם יצירות אומנותיות וספרותיות המוזכרות על-ידי החוק והפסיקה לצורך הגנת מכוח חוק זכות יוצרים.

הנתבעות טענו כי קיימים משחקים רבים בשוק שיצאו בעבר לפני מועד יצירת המשחק של התובעת, הדומים לזה הנדון ולכן אין להעניק לתובעת מונופול על המשחק המיוצר ומשווק על-ידיהן.

עוד טענו כי המשחק נקנה בתום-לב מסין. המשחק יוצר ונארז במפעל המייצר בחו"ל ואין בינו לבין המשחק של התובעת דמיון מהותי. האריזה שונה ומבנה מארז הפלסטית שונה.

בית-המשפט קבע כי לאחר השוואה בין משחקי התובעת למשחקי הנתבעת עולה כי הנתבעות העתיקו את משחקי התובעת ובכך הפרו את זכויות היוצרים שלהן במשחקים.

כמו-כן נקבע כי לאחר השוואה בין משחקה של התובעת לבין שאר המשחקים הדומים הנמכרים בשוק ניתן לקבוע באופן חד-משמעי כי העתקה נעשתה ממשחקה של התובעת ולא מאף משחק אחר.

17.2 מקורות ההגנה על זכותו של יוצר על יצירתו
ב- ת"א 2428/01 {KONINKLIJKE HOUSEMANN EN HOTTE N נ' לי דן סוכניות בע"מ, פדאור 06(5), 298 (2006)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה, לצו עשה ולפיצויים בגין הפרה נטענת של זכות יוצרים במשחק לוח הידוע בשם "סטרטגו" (להלן: "סטרטגו"). זהו משחק שבו מנהלים הצדדים קרב דמיוני בין שני צבאות, ומטרת הקרב היא כיבוש דגלו של הצד שכנגד.

התובעות טענו כי הדמיון בין שני המשחקים, המתבטא בעיצובם של לוח המשחק וכלי המשחק וכן בחוקי המשחק, הוא תוצאה של העתקה המפרה את זכויות היוצרים של ג'מבו ומפרה את זכויותיה של למדע מכוח הסכם ההרשאה.

הנתבעים טענו כי התובעות אינן בעלות זכויות היוצרים במשחק נשוא התובענה וכי לא הוכיחו קיומו של מוניטין למשחק זה.

כמו-כן, נטען כי אין כל דמיון בין המשחקים, אף אם מודים כי הינם מבוססים על אותו רעיון, יש שוני מוחלט באופן יישומו.

בית-המשפט קבע כי לאור העובדה שהנתבעים הכירה את משחקם של התובעים ולאור הדמיון הניכר שבין שני המשחקים, לא ניתן לקבוע כי מדובר ביד המקרה, אלא שהנתבעים העתיקו את המשחק סטרטגו ובכך הפרו את זכות היוצרים של התובעות במשחק.

18. הרצאות
ב- דנ"א 790/06 {איתן ענבר נ' אסף יעקב, פדאור 06(12), 397 (2006)} דן בית-המשפט בבקשת העותר לדיון נוסף בגין החלטת בית-המשפט המחוזי כי הרצאותיו של המשיב הינם יצירה מוגנת מכוח חוק זכות יוצרים.

העותר טען כי הרצאות אשר מועברות בעל-פה, ללא הוכחה בכתב בגין תוכן ההרצאות הספציפיות אינה מוגנת מכוח חוק זכות יוצרים.
המשיב טען כי תוכן הספר תואם את התוכן הרצאותיו לאורך שנים שניתן להוכיח את תוכנם גם ללא צורך הכתב.

בית-המשפט דחה את העתירה וקבע כי אין לעשות הבחנה בין הרצאה בעל-פי לבין הרצאה בכתב, הרצאות מוכרות כזכות יוצרים המוגנת על-ידי חוק זכות היוצרים ללא כל דרישה לכתב.

19. עלון רפואי
ב- ת"א 2417/00 {Smith kline Beecham p.l.c נ' אוניפארם בע"מ, פדאור 06(9), 490 (2006)} דן בית-המשפט בשאלת הבעלות על זכות היוצרים בעלון המידע הרפואי של התרופה "סרוקסט".

התובעת טענה כי על-פי סעיף 9(1) לחוק זכות יוצרים קמה לזכותה חזקה הקובעת כי במידה ומופיע שמו של אדם כיוצר היצירה בדרך המקובלת, חזקה היא שאותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בה.

הנתבעת טענה כי אין להכיר בזכות יוצרים של העלון הרפואי וזאת לנוכח העובדה כי הוא כפוף ביצירתו להוראות שקבע משרד הבריאות בנוגע למבנה צורתו ומהות התוכן המפורסם בו. על-כן נטען כי אין בעלון הרפואי משום היצירתיות הנדרשת על-פי דרישת החוק.

בית-המשפט קבע כי ההוראות הסטטוטוריות של משרד הבריאות המעורבות בניסוח העלון, מגבילים את מרחב אפשרויות הביטוי בעלון רפואי ומשאירה מקום מועט ליצירתיות מקורית.

במקרה דנן, הודיעה הנתבעת כי היא מפסיקה את הפצת העלון הרפואי עד אשר ינוסח עלון חדש, על-כן לא נדרש כי בית-המשפט יכריע בשאלת היצירתיות הנדרשת.

20. ציורים
ב- ע"א 1007/10 {מזל כהן נ' יאיר מדינה ואח', תק-על 2013(1), 6364 (2013)} דן בית-המשפט במקרה בו המערערת מציינת שהיא אמנית בתחום האמנות הפלסטית. סוויסה הציע שהוא ימכור את ציוריה והיא מצידה העבירה לידו ארבעים יצירות אותן פרסם למכירה תוך שהוא חותם על היצירות כאילו הוא זה שיצר אותן.

המערערת טענה כי, המשיב שיתף פעולה עם סוויסה בכך שביצע הדפסות ושחזורים של יצירות מקור ללא הרשאתה, וכן פרסם והציג את היצירות באתר האינטרנט שלו תחת שם אחר. לטענתה, שגה בית-המשפט המחוזי בקביעתו כי מדובר בהפרה אחת של זכויותיה המזכה אותה בפיצוי אחד בלבד.

המשיבים טענו כי תמונת המצב לגבי הזכויות ביצירות אינה ברורה, משום שיצירות אלו לא זכאיות להגנת זכות יוצרים בהיותן העתקים, ובשל העובדה שהמערערת מכרה את כל זכויותיה לצד שלישי.

בית-המשפט קבע כי המשיב יצר עותקים דיגיטליים של היצירות ופרסם אותם באתרו לעין כל, בנסיבות אלו דומה שאין מנוס מהגדרת מעשי המשיבים כהפרה ישירה של זכויות המערערת ביצירותיה, הן בשל ההעתקות האסורות והן בשל הפרסום שנעשה שלא כדין.

21. כתבי טענות
21.1 זכות יוצרים בכתבי בית-דין
ב- ת"א 38116/05 {קלדרון יעקב נ' גולן אלון, פדאור 06(6), 747 (2006)} דן בית-המשפט בטענה כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובעים בכך שהעתיקו תכנים מכתב טענות שיצרו.

התובעים טענו כי הנתבעים הגישו בפני בית-המשפט כתבי הטענות זהים לאילו שנרשמו על ידם וזאת מבלי לציין את העובדה כי התובעים הם אילו שיצרו את היצירה הספרותית שהועתקו על ידם.

הנתבעים טענו כי אין לכתבי טענות המוגשות לבית-המשפט זכויות יוצרים, לטענתם אין מדובר ב"יצירה ספרותית" וזאת לאור העובדה כי רוב הפרקליטים, לטענתו, משתמשים באותם מונחים.

בית-המשפט קבע כי על-מנת שיצירה תחשב "יצירה ספרותית" המוגנת על-פי חוק זכות יוצרים, יש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: דרישת הכתב ודרישת המקוריות.

בית-המשפט קבע כי כתב טענות נערך על-פי תקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה על-פיהן. כמו-כן, כתב טענות נסמך על הפסיקה והדין הישראליים אשר הינם נחלת הכלל.

לאור האמור לעיל, ולאור העובדה כי כל מטרתו של כתב טענות הוא להעביר לכתב את המידע העובדתי והטענות המשפטיות של הלקוח, נקבע כי אין לומר כי כתב טענות וכתבי בי-דין הם יצירה מקורית הראויה להגנה על-פי חוק זכות יוצרים.

21.2 העתקת כתבי טענות
ב- ת"א (ת"א) 72672/04 {עורך-דין יוסף עזגד ואח' נ' יעקב שפיגלמן ושות' משרד עורכי-דין ואח', תק-של 2007(2), 6918 (2007)} דן בית-המשפט בשאלה האם העתקת כתבי טענות מהווה הפרת זכות יוצרים, באם-כן האם כל העתקה נחשבת להפרה.

התובעים טוענים כי הנתבעים העתיקו ללא רשותם חלקים ניכרים מכתב התביעה המקורי וכן מהבקשה למתן סעדים זמניים המקורית, שנכתבו על-ידי התובע 1.

הנתבעים טענו כי אין מעשה של העתקה במובנו על-פי חוק זכות יוצרים, 1911, הואיל ובפני בית-המשפט מוגשים מידי יום מאות כתבי טענות בעניינים דומים העוסקים בשאלות המשפטיות זהות ולכן, כתב תביעה איננו עונה על דרישת המקוריות הנדרשת על-פי חוק.

בית-המשפט קבע כי דרישת המקוריות על-פי חוק זכות יוצרים מתמלאת כאשר הושקעו ביצירה כמות מינימלית של זמן, מאמץ או כשרון ובלבד שהיצירה היא פרי רוחו של היוצר, בבחינת יצירה עצמאית.

בענייננו נקבע כי מעדויות התובע עולה מאמץ לגיבוש כתב התביעה וכן קיומה של השקעה של התובע ביצירה ספרותית עצמאית בעלת ביטוי אישי ולכן התקבלה הטענה כי כתבי הטענות נשוא התובענה ראויים להגנת זכויות יוצרים.

21.3 תביעה כספית בגין הפרת זכויות יוצרים בכתב טענות
ב- ת"א (ת"א) {38116/05 עורך-דין קלדרון יעקב ואח' נ' עורך-דין גזית חנן ואח', תק-של 2006(4), 28292 (2004)} התובעים טענו כי עצם ציון שמו של הנתבע על כתבי הטענות שנוסחו על-ידי התובעים יוצרת חזקה כי הפר את זכויות היוצרים שלהם, וזאת אף ללא צורך להוכיח כי הוא עצמו ביצע את ההעתקה.

הנתבע טען כי מעשי העתקה בוצעו על-ידי הנתבע 2 בלבד שהודה בכך וכי לא היתה לו כל נגיעה או מעורבות בנוסחם של כתבי הטענות.
בית-המשפט קבע כי ציון שמו של הנתבע 1 בכותרת כתבי הטענות המפרים אינו מקים אחריות למעשה ההעתקה או מחדלי השלוח. התובעים כשלו בנסיונותיהם להוכיח כל ראיה הקושרת את התובע 1 לעצם ההעתקת המסמכים.

21.4 העתקת חוות-דעת
ב- ת"א (חי') 20499-03-10 {רו"ח זאב שלום נ' בריטמן אלמגור זהר ושות' רואי חשבון ואח', תק-מח 2011(4), 1700 (2011)} דן בית-המשפט בטענה כי הנתבע העתיק חוות-דעת שהכין התובע עבור חברת דראל רם בע"מ, והציגה כחוות-דעת שהוכנה על ידו.

התובע טען כי העתקת חוות-הדעת, מהווה הפרה של זכויות הקניין הרוחני של התובע ועתר לסעדים שונים, ביניהם, צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש כלשהו בחוות-דעתו.

עוד נטען כי הנתבעים העתיקו, העתקה כמעט מלאה, את חוות-הדעת שלו, המהווה יצירה מקורית ספרותית, על-פי דרישת החוק, וזאת ללא קבלת רשות או היתר, ומבלי לציין את שמו של התובע כעורך חוות-הדעת.

הנתבעים טענו, כי התובע לא גילה כל עילת תביעה נגדם, שכן, חוות-דעת הנערכת לשם דיון משפטי איננה בגדר "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק, ואין כל זכות יוצרים בחוות-הדעת, הראויה להגנה במסגרת החוק.

כמו-כן טענו כי כל חוות-דעת בנושא סיווג עסקאות ליסינג, צריכה להיערך על-פי התקנים החשבונאיים הקבועים, העוסקים בנושאי ליסינג, ויש לבחון את העובדות בהתאם לקריטריונים מוגדרים, הקבועים בתקנים בינלאומיים, ואך טבעי, כי יהא דמיון בין חוות-דעת, הנערכות בנושא סיווג עסקאות ליסינג.

לא זאת אף זו, נטען כי התובע לא הוכיח כי חוות-הדעת, היא אכן פרי יצירתו. התובע, שלא פירט כיצד ערך את חוות-הדעת, על אילו נתונים התבסס בעריכת חוות-הדעת, ואף לא הציג טיוטה ראשונית שנערכה על ידו, לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח זכות יוצרים בחוות-הדעת.

בית-המשפט קבע כי עיון השוואתי של מילה במילה, בין שתי חוות-הדעת, מלמד כי אכן היתה העתקה של חוות-דעת התובע, לחוות-הדעת של הנתבע. ניתן להבחין בנקל כי המדובר בהעתקה של ממש, וכי נעשו בה השינויים המחוייבים בלבד, בהתאם למקרה הספציפי.

ניכר כי מעתיק חוות-הדעת, עיין בחוות-הדעת הראשונה עיין היטב לפני העתקתה, וידע להשמיט ממנה מה שאינו שייך לחוות-הדעת השניה. כמו-כן נקבע כי חוות-הדעת של התובע הינה יצירה ספרותית מקורית, צריך שיתקיימו שני תנאים הכרחיים מצטברים: דרישת היצירתיות ודרישת ההשקעה.

דרישת היצירתיות, הינה מינימאלית ביותר, ונקבע, כי כדי לאבחן את יסוד היצירתיות, אין הכרח להתמקד בתוצר המוגמר במידת היצירתיות של מלקט החומר ביצירה שיצר, בשלבי גיבושה.

21.5 יצירות קריוקי
ב- ת"א (ת"א) 1738-07 {שרים קריוקי בע"מ נ' דיוה גרופ בע"מ ואח', תק-מח 2012(1), 6907 (2012)} דן בית-המשפט בתביעה למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים השמעה פומבית של שירי קריוקי או הקלטות אודיו ללא הרשאה בכתב מאת התובעת.

התובעת טענה, כי על גבי עטיפות התקליטים מופיעה הבהרה, שלפיה רכישתם אינה מקנה רישיון או הרשאה מפורשת או משתמעת בשירי הקריוקי, ובין היתר, היא אינה מקנה רישיון שימוש, החורג מעבר לשימוש פרטי, כגון השמעה או הקרנה פומביים.

עוד נטען, כי במהלך שנת 2006 התברר לה, הנתבעים מפרים את זכויות היוצרים והמבצעים שלה ביצירה המקורית, והם משמיעים או מתירים השמעה פומבית של יצירותיה במועדון ללא כל הרשאה כדין מהתובעת.

הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה את בעלותה בזכויות הנטענות בשירי הקריוקי. כמו-כן נטען כי הנתבעים טעו לחשוב כי ניתן להסתפק ברישיון מאת התקליטן, ומאחר שהנתבעת 2 שילמה לתקליטן, שהציג עצמו כבעל רישיון, סברו הנתבעים כי אין צורך ברישיון נוסף.

בית-המשפט קבע כי זכויות היוצרים המוסיקליות מצויות בבעלות התובעת, והיא בלבד זכאית להחליט לגבי אופן שידור השירים ולגבי מתן הרשאה מתאימה לשידורם לגורמים אחרים.

21.6 עיצוב גרפי
ב- ת"א (חי') 20893-10-11 {דורית יורדן מס' נ' אתוס - החברה לאומנות תרבות וספורט חיפה בע"מ, תק-של 2014(3), 43544 (2014)} עסקינן בתביעה כספית בעילה של הפרת זכות יוצרים של התובעת אשר ספקה שירותי פרסום ועיצוב לנתבעת במסגרתם עיצבה תוכניה לסינמטק חיפה.

התובעת טענה כי גילתה בחודש פברואר 2011 כי התוכניה שפרסמה לחודש ינואר 2011 הינה העתקה מלאה של התכניות שנערכו על ידה. התוכניה כללה את העיצובים הייחודיים של התובעת, כריכת התוכניה זהה לחלוטין לעיצוב התובעת.

הנתבעות טענו כי על-פי ההסכם שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת 1, השירותים שהוזמנו מהתובעת כוללים הדפסה ועריכה בלבד. משהוגדרו מהות השירותים בצורה ברורה הרי אלו אינם כוללים עיצוב גרפי.

כמו-כן נטען כי לא מתקיים בעניינו הדרישה למקוריות היצירה כפי שנדרש לצורך הגנה על-פי חוק זכות יוצרים.

בית-המשפט קבע כי התוכניה עונה על הגדרת "לקט" שכן התוכניה מהווה אוסף של נתונים אודות הסרטים והפעילות של הסינמטק בחודש הספציפי. משכך, מהווה הפרה על-פי הגדרות התוכניה כיצירה אמנותית.

עוד נקבע כי בחירת גופן, אופן העמדת הטקסט ועיצוב סמלי כולם יכולים להיות מושא להגנת החוק, לכן הזכות המוסרית ביצירה שייכת לתובעת, ומשנעשה שימוש ביצירה מבלי לציין את שמה של התובעת הופרה זכותה המוסרית ביצירה.

21.7 צילומים המתעדים פרוייקטים בתחום הנדל"ן
ב- ת"א (ת"א) 2432-07 {קורל תל בע"מ נ' בנגל נט בע"מ, תק-מח 2011(1), 1707 (2011)} בית-המשפט דן בתביעה שעניינה הפרת זכויות יוצרים של חברת קורל תל בע"מ (להלן: "התובעת") בצילומים המתעדים פרוייקטים בתחום הנדל"ן, אשר בוצעה, לטענתה, על-ידי חברת בנגל נט בע"מ (להלן: "הנתבעת"), על דרך העברתם לצדדים שלישיים, שלא כדין ובניגוד למוסכם.

התובעת טענה, כי ביום 14.08.07 התברר לה כי סרטוני וידאו של פרוייקטים שונים של נדל"ן ברחבי הארץ שהנתבעת צילמה עבורה, מתפרסמים באתרים המתחרים באופן ישיר באתר nadlan.com, המצוי בבעלות חברת נדלן. קום ישראל בע"מ ו- winwin.co.il, המצוי בבעלות לוח ידיעות אחרונות בע"מ.

עוד נטען כי הסרטונים שהועלו על גבי האתרים המתחרים היו זהים לחלוטין לסרטונים שצולמו עבורה והופיעו באתר האינטרנט שלה, ובכלל זאת אלמנטים של זוויות הצילום, המעברים בין התמונות השונות, האפקטים השונים הנוגעים לעריכת הסרט וכתוביות ההסבר המלוות את הסרטונים, ולמעט פס הקול (שהוחלף לפס קול אחר) והשמטת הקרדיט שניתן לתובעת.

הנתבעת טענה כי זכויות היוצרים בחומרי הגלם שייכות לה, וממילא היא לא הפרה זכויות כביכול של התובעת. בנוסף, קיים חוב כספי של התובעת כלפיה, ולפיכך, טוענת הנתבעת, היא הודיעה כדין על ביטול ההסכם (הודעת ביטול ההסכם מיום 28.08.07 צורפה כנספח ט"ז לתצהיר התובעת).

עוד נטען, כי בין הצדדים הוסכם שהיא תהיה בעלת הזכויות בסרטונים ובתמונות הסטילס. בנוסף, הוסכם כי חומר גלם צילומי, שאינו ערוך, הנתבעת היא בעלת זכויות היוצרים גם בו, ולכן כל שימוש בו מצריך את אישורו של מר טמיר.

בית-המשפט קבע כי תמונות וסרטוני וידאו אלה הם בגדר "יצירה אמנותית", המוגנת בזכות יוצרים, על-פי החוק הישן והחדש גם יחד, והמתבטאת, בעיקר, באופן הצגתם של הפרוייקטים המצולמים.

בנוסף נקבע כי בעלותה של התובעת על זכויות היוצרים בתצלומים וכן ההסכמות השונות, מקנות בלעדיות עסקית לתובעת כמפרסמת התצלומים, ומונעת את העברת התצלומים לאתרי אינטרנט שהם מתחרים פוטנציאליים שלה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דוגמאות