מות הנפגע

סעיף 25 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"25. מות הנפגע
(א) אדם שנפגע על-ידי לשון הרע ותוך שישה חודשים לאחר פרסומה מת בלי להגיש תובענה או קובלנה בשל אותה לשון הרע, רשאים בן זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן זוג, ילדים או הורים - אחיו או אחותו, להגיש, תוך שישה חודשים לאחר מותו, תובענה או קובלנה בשל אותה לשון הרע.
(ב) אדם שהגיש תובענה או קובלנה בשל לשון הרע ומת לפני סיומה, רשאים בן זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן זוג, ילדים או הורים - אחיו או אחותו, להודיע לבית-המשפט, תוך שישה חודשים לאחר מותו, על רצונם להמשיך בתובענה או בקובלנה, ומשהודיעו כאמור, יבואו הם במקום התובע או הקובל."

ב- ת"א (יר') 14980/00 {ארנן יקותיאלי (ז"ל) נ' רוני אלוני, תק-של 2002(2), 14274, 14276 (2002)} נפסק מפי כב' השופט נעם סולברג:

"1. התובע נפטר לבית עולמו ביום 18.04.01.
התובענה דנן הוגשה בחייו, ובה טען על פרסום דברי לשון הרע על-ידי הנתבעת, בהודעה לעיתונות מיום 02.07.00.
2. בא-כוח הנתבעת מבקש 'להצהיר כי התביעה פקעה'.
סעיף 25(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), קובע לאמור...
להלכה ולמעשה, פגה התובענה, כשחלפו שישה חודשים מיום פטירת התובע, מבלי שהוגשה הודעה לפי סעיף 25(ב) הנ"ל.
3. עתה מבקש בא-כוח התובע להאריך את המועד, ולקבוע כי התובענה לא פגה.
בשני קדמי משפט לאחר פטירתו של התובע דוּבּר על כך שהמגמה הינה למחוק את התביעה, וכי הודעה בעניין זה תינתן כשימונה מנהל עזבון. בנסיבות העניין המצערות, לא ראה בא-כוח הנתבעת לעשות מעשה כדי להביא את התובענה לסיומה, והמתין להודעה מאת מנהל העזבון. בא-כוח הנתבעת הופתע, איפוא, כשבניגוד למה שנאמר לו, ונאמר גם בבית-המשפט, ביקש בא-כוח התובע בדיון ביום 15.01.02 בשם אלמנת התובע, לעמוד בשלב זה על התביעה. זאת, מבלי להתייחס להקמת העזבון ומינוי מנהל עזבון, נושא שדוּבּר בו בקדמי המשפט. יפוי-כוח מאת אלמנת התובע לא הוצג, אלא רק לאחר שבא-כוח הנתבעת העיר על כך, נושא תאריך 13.02.02, במצורף ל'סיכומים מטעם התובע בשאלת תפוגת התביעה'.
4. על פני הדברים, באותה ישיבה נראה היה שהעמדה המשפטית בדבר 'תפוגת התובענה' שהציג בא-כוח הנתבעת, היא נכונה. כשלעצמי, העדפתי שלא להכריע בסוגיה המשפטית שעל הפרק. משנפטר התובע, ובהתחשב בצער הרב שבו שרויים בני משפחתו ומוקירי זכרו, סברתי, כי מוטב לגבש הסכמה, וכי אפשר למצוא נוסחה מתאימה, דרך הולמת ליישוב המחלוקת, ברגישות המתחייבת בנסיבות העניין. מסתבר כי עניין זה לא צלח (בא-כוח הנתבעת מכחיש קיומם של נסיונות להידבר, כטענת בא-כוח התובע), ואין מנוס מהכרעה משפטית.
5. בא-כוח התובע מציין כי בפסיקת בתי-המשפט עד כה, כמו גם בכתבי מלומדים, לא נמצאה התייחסות ישירה לשאלה המשפטית העומדת על הפרק. בקשתו היא, כאמור, להאריך את המועד הקבוע בסעיף 25(ב) הנ"ל. לדבריו, מדובר בהוראה שבסדר דין אזרחי, בתור שכזו חלה עליה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובית-המשפט רשאי להאריך את מועד ששת החודשים 'מטעמים מיוחדים שיירשמו'.
6. בא-כוח הנתבעת סבור כי 'הבקשה חוטאת הן לדין והן לאמת והיא מחוסרת בסיס מכל בחינה מעבר להיותה מקוממת' (סעיף 2 לתגובתו). עיקר תרעומתו על טענת בא-כוח התובע לפיה נתנה הנתבעת הסכמה להארכת מועד למתן הודעה לפי סעיף 25(ב) לחוק, 'הואיל ואין בה שמץ של אמת' (סעיף 3(ב) לתגובתו). הנתבעת נתבקשה אך ורק לדחות מועדי דיונים, ולכך הסכימה. לדברי בא-כוחה לא נתבקשה כלל ליתן הסכמה להארכת מועד לעניינו של סעיף 25(ב), נושא שלא עלה כלל לדיון. אותה הארכה לא נדרשה כלל מכיוון שההידברות בין באי-כוח הצדדים היתה עוד בטרם חלפה מחצית התקופה, כשנותרו עוד ארבעה חודשים לשם מימוש הכוונה "לסגור" את התיק.
7. נראה כי הצדק בעניין זה עם בא-כוח הנתבעת, בהתחשב גם בכך שבבית-המשפט לא נאמר דבר וחצי דבר על הסכמה מעין זו בין באי-כוח הצדדים, גם בדיון ביום 15.01.02, מועד בו היה מתבקש לומר זאת על אתר, בתשובה לטענת בא-כוח הנתבעת כי דינה של התביעה להימחק, משלא נמסרה הודעה בחלוף שישה חודשים ממועד פטירת התובע. גם המגמה שהסתמנה על-ידי בא-כוח התובע בשני קדמי-המשפט לפני-כן, היתה, כאמור, שונה לחלוטין.
עם-זאת, המחלוקת הנ"ל שבין באי-כוח הצדדים אינה זקוקה להכרעה, כיוון שבכל מקרה, מבחינה משפטית, אין אפשרות להיעתר לבקשה להארכת המועד.
8. הוראת סעיף 25(ב) לחוק, איננה עניין שבסדר דין או בנוהג; מדובר בהוראה מהותית...
9. הוראת סעיף 25(ב) לחוק יוצרת מצב משפטי חדש, בחלוף שישה חודשים. יפים לעניין זה, בשינויים המחוייבים, דברים שאמר בית- המשפט העליון לגבי הוראת סעיף 123א לפקודת העיריות:
'הוראה זו - מעצם טיבה - אינה ניתנת להארכה, זולת אם נקבע כך במפורש. כשם שבית-המשפט אינו מוסמך להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק... או את המועדים הקבועים בפקודת השטרות או בחוק הגנת הדיירכך אין בית-המשפט מוסמך להאריך את התקופה לפקיעת כהונתו של חבר מועצה לאחר שזו חלפה.' (בשג"צ 472/89 גמליאל נ' ראש עיריית נהריה, דינים עליון יג 796)
ומצדי אוסיף: וכך אין בית-המשפט מוסמך להאריך את המועד למסירת הודעה לפי סעיף 25(ב) לחוק, על רצון הקרובים המנויים שם להמשיך בתובענה, מעבר לשישה חודשים לאחר מותו של האדם שהגיש את התובענה. כיוצא בזה, לעניינו של סעיף 25(א) לחוק: אין להלום מצב של הארכת מועד מעבר לשישה חודשים לאחר מותו של אדם שנפגע מפרסום לשון הרע, לשם הגשת תובענה או קובלנה על-ידי קרוביו. אין צורך להכביר מילים על הצורך בודאות, סופיות, ועל זכותו של נתבע שלא להיות חשוף במשך זמן בלתי-מוגבל לתביעה נגדו. סעיף 25 הינו חריג, בנותנו מעמד למי שיבוא במקום המת. חריג יש לפרש על דרך הצמצום. גם סעיף 5 לחוק, שעניינו בלשון הרע על מת, מלמדנו על מגמה של צימצום בכגון דא. המחוקק ראה לתחום את העיסוק בשמו הטוב של מי שמת, תיחום בזמן ובמיהות הזכאים לעסוק בכך. בא-כוח התובע מבקש לצאת אל מחוץ לתחום שהמחוקק היתווה. באין הוראה המסמיכה את בית- המשפט להאריך את המועד שנקבע בסעיף 25(ב) לחוק, למסירת הודעה כאמור שם, אין אפשרות להיעתר לבקשה להארכת המועד, ודינה - להידחות.
למעלה מן הצורך אומר כי גם אילו חלה בענייננו הוראת תקנה 528, גם אז, משלא התקיימו טעמים מיוחדים (על יסוד נימוקי בא-כוח הנתבעת), אין הצדקה להארכת המועד.
10. סוף דבר: משלא הוגשה הודעה בתוך שישה חודשים לאחר מותו של ארנן יקותיאלי ז"ל, על רצונם של הקרובים כאמור בסעיף 25(ב) לחוק להמשיך בתובענה - פגה התובענה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מות הנפגע