צו עיקול (תקנה 207 לתקנות)

ב- בש"א (אשד') 2653/06[42] נפסק מפי כב' הרשם יניב בוקר:

"החלטה
1. בפני בקשתם של המשיבים, אשר הועלתה בעל-פה על-ידי בא-כוחם, במהלך הדיון בבקשת רשות להתגונן של המבקש, להטיל עיקול על נכסי מקרקעין של המבקש, עד לתום הדיון בתביעה אשר הגישו המשיבים כנגד המבקש במסגרת ת"א 862/06 בבית-המשפט השלום באשדוד.
2. בא-כוח המשיבים העלה בקשתו בהתאם לתקנה 207 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר קובעת כהאי לישנא:
'207. צו עיקול
(א) הוגשה בקשת רשות להתגונן, רשאי בית-המשפט או הרשם, לפי בקשת התובע, להורות על-פי צד אחד על עיקול נכסי הנתבע, כולם או מקצתם, ורשאי הוא לפטור את התובע ממתן ערובה; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה.
(ב) הוראות סימן א' בפרק כ"ח יחולו על עיקול לפי תקנה זו, בשינויים המחוייבים לפי העניין.'
3. כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול:
1. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
2. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי-מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק-הדין.
3. מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים.
4. שאלת תום-ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני.
5. השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין.
6. שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש.
4. למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה – לדוגמה: פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום-ליבו (או חוסר תום-ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה.
5. דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימת תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה בתיק זה.
6. כתב התביעה נסמך על כתב ערבות אישית עליו חתם המבקש לתשלום ופירעון חיוביה של חברת לי-מעון בע"מ כלפי המשיבים על-פי התביעה שהוגשה על ידם והתבררה באותה עת בפני הבורר עורך-דין משה קשת.
7. ביום 29.11.2001 נתן הבורר הנכבד את פסק-דינו ופסק לתובעים 2,608,000 ש"ח וכן שכר-טרחת עורך-דין והוצאות.
8. פסק הבורר אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט עדי אזר ז"ל) בחודש מאי 2003 ולפיכך, לפחות לכאורה, קיימות ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש על-פי כתב הערבות עליו חתם.
9. מחקירתו של המבקש בדיון שהתקיים בפני ביום 13.7.2008 עלה כי קיימת תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי-מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק-הדין וזאת מכל הטעמים הבאים:
א. המבקש העיד בפני כי אין לו מקום מגורים קבוע וכי הוא נודד בין דירותיהם של ילדיו.
ב. המבקש העיד בפני כי המבקשים הביאו אותו לכדי פשיטת רגל (כך בלשונו).
ג. המבקש העיד בפני כי קיימים נגדו תיקים בהוצאה לפועל ומוטלות עליו הגבלות, בשל עיקולים.
10. מכל העובדות הללו עולה כי אי-מתן צווי העיקול יכביד על ביצועו של פסק-הדין.
11. לעניין מאזן הנוחות נראה כי הוא נוטה לטובת המשיבים בשלב זה וזאת משום שהמדובר בעיקול ברישום על נכסי מקרקעין אשר, לפי הנסחים אשר הוצגו במעמד הדיון, ממילא מעוקלים בשל מספר צווי עיקול שונים.
12. לאור מצבו הכלכלי של המבקש ניכר כי הנזק שעלול להיגרם מעיקולם, ברישום, של המקרקעין קטן לאין שיעור מן הנזק שעלול להיגרם למשיבים אשר עלולים למצוא עצמם בפני שוקת שבורה.
13. בא-כוח המבקש טען לעניין מידתיותו של צו העיקול ואמר כי לטובת המשיבים ממושכנות שתי דירות אשר מכירתן תכסה את כל החוב בתיק ההוצאה לפועל. בא-כוח המשיבים השיב לטענה זו כי סכום התיק ההוצאה לפועל עומד היום על כ-4 מיליון ש"ח ולגישתו של המבקש עצמו בחקירתו בדיון, הרי שהדירות שוות יחדיו כ-900,000 דולר וזאת כמכירה מרצון, ברוטו וללא הפחתת מיסים ולפיכך ברור כי לא יהא די בשווי הדירות כדי לכסות את החוב הפסוק.
14. בעניין זה נראית לי דעתו של בא-כוח המשיבים שכן המבקש עצמו, בחקירתו בפני, הודה כי שווי הדירות הממושכנות לטובת חובה של חברת לי-מעון בע"מ עומד על כ-900,000 דולר וזאת, כאמור, כשווי שוק ולא במכירה בהליכי הוצאה לפועל.
15. לפיכך, יש מקום להבטיח את הפער בין השווי הכספי של בטוחות אלה לבין החוב הפסוק באמצעות הטלת צווי העיקול המבוקשים.
16. יש לציין כי גרסתו של המבקש עצמו היא כי ערבותו ניתנה לשם הבטחת פער זה, כלומר, במקרה ומכירת הדירות לא תכסה את החוב הפסוק, ולפיכך, אין ממש בהתנגדותו להטלת צווי העיקול.
17. לאור כל האמור לעיל הריני מורה על הטלת עיקול לטובת המשיבים, בסכום של 664,950 ש"ח, על זכויותיו של המבקש בגוש מס' 30299 חלקה 15, על זכויותיו של המבקש בגוש 30338, חלקה 32 ועל זכויותיו של המבקש בגוש מס' 30338, חלקה 14.
18. על בא-כוח המשיבים להמציא התחייבות עצמית מטעם אחד מן מהמשיבים כאמור בתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וזאת בתוך 7 ימים מהיום, בטרם יופקו צווי העיקול.
19. בנסיבות העניין אני פוטר את המשיבים ממתן ערובה."

[42] בש"א (אשד') 2653/06 רפאלי שמעון נ' בלוטניק אברהם ואח', תק-של 2008(3) 8276 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו עיקול (תקנה 207 לתקנות)