בקשה לתיקון "טעות סופר" בפסק-דין (סעיף 81 בתי-משפט)

סעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"81. תיקון טעות בפסק-דין (ב/37א)
(א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית-המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן.
(ג) תוקנו פסק-דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף-קטן (א) יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק-הדין או ההחלטה האחרת.
(ד) החלטה לפי סעיף-קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק-הדין או ההחלטה האחרת."

ב- ת"א (שלום – ת"א) 39962/03[86] נפסק מפי כב' השופט קסירר אברהם:

"החלטה
בפני בקשות לתיקון "טעויות סופר" בפסק-דין לגביהן נטען כי ניתן לתקנן בהתאם לסעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.
פסק-הדין בתיק העיקרי ניתן ביום 27.11.08.
ביום 14.12.08 הגישו הנתבעות 1-2 בקשה לתיקון טעות סופר שעניינה חישוב שיעור הגמלאות ששולמו על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בגין האירוע נשוא התובענה. הנתבעות 1-2 טוענות כי הסכום שצויין הינו נכון למועד החישוב, הוא מועד הגשת הסיכומים, וכי יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לתגמולי המל"ל מהמועד שניתנו ועד מועד מתן פסק-הדין.
בתגובה, טען התובע מס' 1 כי הוא מסתייג מן התיקון המבוקש, באופן שהשיערוך לא יכלול הפרשי ריבית לגבי הסכום העתידי המהוון אלא הפרשי הצמדה בלבד. התובע 1 מפנה לפסיקת בית-המשפט העליון ב- ע"א 9040/03 היימן נ' מגדל, תק-על 2006(2) 3063, ולפיה לטענתו אין לנכות מהנפגע אלא את הגימלאות בצירוף הפרשי הצמדה בלבד, ללא ריבית. עוד טוען התובע 1 שיש לנכות מהסכום (ניכוי מניכוי) דמי שיקום ששילם המל"ל עבור ספרי לימוד, נסיעות ותשלומים למוסדות לימוד, אשר שויים – לטענתו – הוא 71,136 ש"ח. מוסיף התובע 1 וטוען שיש לתקן את פסק-הדין באופן שיש לחשב מחדש את שווי הגימלאות, שעה שנצטרפו אליהן הפרשי ריבית על רכיב הגימלאות העתידיות.
עוד טוען התובע 1 ל"השמטה מקרית" שעה שלא נקבע כי התובע 1 זכאי לפיצוי מאת הנתבעים 3-4 בשיעור ההפרש שבין חלקם בנזק ובין סכום הגילמאות היחסי או לחילופין בשיעור 25% מחלקם של הנתבעים 3-4 מגובה הנזק, לפי הגבוה מבין השניים. לטענתו, יש ליתן בידי הנפגע – הוא התובע 1 – את האפשרות לבחור בין שני הסכומים.
התובע 2 בתגובתו אינו מסכים לחישוב התובע, טוען שהיוון בתוספת הצמדה בלבד אינו יכול לשקף את הערך נכון להיום, וטוען כי יש להוסיף ריבית והצמדה, וזאת לכל הפחות ביחס לתשלומים ששולמו לתובע עד ליום פסק-הדין. התובע 2 מציג חישוב עדכני, מצרף חישובים בהתאם לתוכנת "המשערכת", חישוב שיערוך אחיד לתשלומים שבוצעו ומצרף "אישור על תשלומים" מטעמו. עוד מוסיף התובע 2 ועותר מבית-המשפט "להבהיר" שעל-פי פסק-הדין זכאי המל"ל לקבל מהנתבעות 3-4 את סכום הגימלאות לפי 75% מגובה הנזק במכפלת אחריותן (80%) או לחילופין 80% מגובה הגימלאות, הנמוכה מבין השתיים ולה יש להוסיף שכר-טרחת עורך-דין כפי שנקבע בפסק-הדין.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי אין העניין בא בגדרו של תיקון על-פי סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט. אין המדובר בהשמטה מקרית, שהרי נושא ניכוי המל"ל ואחריות הנתבעות נדונו בפסק-הדין תוך התייחסות לטענות הצדדים, ובשים-לב כי טענה בדבר הבדל בשיטת השיערוך בין גימלאות ששולמו בעבר וגימלאות עתידיות לא נטענה. חיזוק לכך היא העובדה שתובע 2 מוסיף כעת ומתקן חישוביו והתובע 1 טוען טענות שלא נטענו קודם לכן, תוך תמיכתן בפסיקה רלבנטית – לדידו. שוכנעתי כי אין המדובר בטעות סופר או בכל אחת מהחלופות הקיימות בסעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט, ולמעשה, עותרים הצדדים להכריע במחלוקת שהתעוררה כעת, לא הושמטה, ולא נקבעו בה קביעות שהן בגדר טעות סופר על-פי דין.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשה.
כל צד ישא בהוצאותיו."

ב- ת"א (שלום – ת"א) 23173/06[87] נפסק מפי כב' השופטת רחל ערקובי:

"החלטה
בפניי בקשה לתיקון טעות סופר בפסק-דין שניתן על-ידי, ביום 9.5.07.
בתיק זה הגיעו הצדדים להסכם פשרה והותירו בידי בית-המשפט את ההכרעה בשלושה עניינים.
התיק עסק בנושא כספי ובנושא פינוי מושכרים.
בעניין אחד, הוא נשוא המחלוקת כעת, נתבקש בית-המשפט לקבוע את הסנקציה במקרה של אי-פינוי במועד המוסכם.
קבעתי כך:
'ביחס לסנקציה של אי-פינוי במועד – בעניין זה יש להבטיח כי הנתבעת תפנה את הנכס במועד ולכן הסנקציה, מעבר לאמור בהסכם השכירות תהא, תשלום של 50,000 דולר. למען הסר ספק סכום זה הינו מעבר לסכומים הנקובים בהסכם השכירות הנוגעים למקרה של פינוי. סנקציה זו מתייחסת לאי-פינוי ולאי פינוי במועד שנקבע בהסכם הפשרה בין הצדדים.'
הנתבעת, עותרת להורות על תיקון טעות סופר, שכן לסברתה, כוונת בית-המשפט היתה לקבוע סנקציה של 5,000 דולר, ולא 50,000 דולר.
עוד טוענת, כי הואיל והמדובר בשני מושכרים, הרי ביחס לכל אחד מהמושכרים הסנקציה מתייחסת למחצית בלבד.
עוד עתרה להאריך המועד להגשת הבקשה לתיקון טעות סופר, הואיל ועל-פי הטענה, ההחלטה המשלימה הגיעה לידי הנתבעת רק ביום 11.5.08, וכי לא נגרם לתובעים כל נזק ממשי.
בא-כוח התובעים טוען, כי לבית-המשפט אין כל סמכות לדון בבקשה, הואיל ואין עסקינן בטעות סופר, ועוד טוען, כי מקום שמבוקשת הבהרה, הרי הדרך היחידה שבה בית-המשפט יכול להבהיר את פסק-דינו, הינה אם יורה ראש ההוצל"פ על הפניית פסק-הדין להבהרה על יסוד הוראות סעיף 12 לחוק ההוצל"פ, מה שלא נעשה בענייננו.
שני באי-כוח הצדדים מאריכים בנושא התנהלות הצדדים ערב הפינוי על-מנת להצביע על חוסר תום-הלב של הצד שכנגד. אלא שבית-המשפט סיים את מלאכתו בתיק זה, והשאלה היחידה שכעת עליו לדון בה הינה שאלה הנוגעת לתיקון טעות סופר.
על נושא זה חולש סעיף 81א לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 הקובע כי:
'81. תיקון טעות בפסק-דין
(א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.'
ב- ע"פ (מחוזי-ת"א) 71538/07 טל יגרמן נ' מדינת ישראל – באמצעות מס קניה ומע"מ תל-אביב, תק-מח 2008(1) 7931, 7945 (2008), חזר בית-המשפט על ההלכה המנחה ונקבע כי:
'גם אם נפלה טעות בפסק-הדין, בית-המשפט רשאי לתקן אותה, כאמור, אך ורק אם היא "טעות" כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: סעיף 81) ובתנאים המפורטים בו. אם הטעות היא מהותית, גם אם היא נובעת משכחה – הטעות ניתנת לתיקון רק בערעור:
'חלף היום שבו ניתן פסק-הדין, שוב אין בית-המשפט רשאי, באין הוראת חוק מפורשת, אלא לתקן טעות שנפלה בפסק-הדין, כדי לקיים – וזה העיקר כאן – את הכוונה שהיתה לו, לבית-המשפט, בשעה שניסח את פסק-דינו והכריזו. "טעות" שבה מדובר כאן היא טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.' (משה שלגי, צבי כהן סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, התשס"א-2000) 424).'
ביחס לנושא הראשון, הנתבעת סבורה כי בטעות נרשם 50,000 ש"ח במקום 5,000 ש"ח, ולא כך הדבר.
אם נעיין בכל פסק-הדין, נמצא כי הוא מתייחס לשלושה עניינים, ובשניים הנוספים, סברתי כי אין הם משמעותיים, ולכן דחיתי את התביעות הכספיות. ביחס לנושא הפינוי סברתי כי נושא זה מהותי, וכי לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה יש להבטיח את פינוי הנכס במועד, ולכן יש להטיל סנקציה כזו שתרתיע כל אפשרות לאי-קיום ההתחייבות לפינויו של הנכס, ולכן אין כל טעות סופר.
ביחס לנושא השני – ההתייחסות לנכס אחד – אכן התייחסתי לשני הנכסים כמכלול, מתוך הנחה, כי כאשר הנכסים יפונו הם יפונו כמקשה אחת, ולא נלקחה בחשבון האפשרות שיפונה נכס אחד מתוך השניים, ואינני קובעת כממצא עובדתי כי כך הדבר, אין נושא זה בפניי.
ביחס לכך, הואיל ופסק-דיני התייחס לשני נכסים, הרי דומני כי פשוט הדבר שללא התייחסות מפורשת, סכום הסנקציה מתייחס לשני הנכסים, ולכן ככל שאחד הנכסים הושב במועד המוסכם, הרי גם את הסנקציה יש לחלוק במחצית.
לפיכך, אני סבורה, כי במקום שבו לא פונה נכס אחד מתוך שניים, הרי על הנתבעת לשאת בתשלום רק מחצית מהסנקציה, הדבר עולה מתוך פסק-דיני, שכן התייחסתי אל שני הנכסים, ולא ביחס לכל נכס באופן נפרד.
לאור כל האמור לעיל הבקשה הנוגעת לטעות סופר נדחית, בקשה הנוגעת לחלוקת הסנקציה למחצית במקרה של אי-פינוי במועד של נכס אחד מתוך השניים מתקבלת באשר היא עולה מתוך האמור בפסק-הדין גופו."
ב- בש"א (שלום – בי"ש) 1296/08[88] נפסק מפי כב' השופט שמעון שטיין:

"החלטה
לפניי בקשה לתיקון טעות קולמוס.
ביום 13.11.08 ניתן פסק-הדין בתיק העיקרי.
ביום 21.12.08 הגישו התובעים בקשתם זו ובפיהם שתי טענות: 1. הוצאות שהוציאו התובעים צריכות להיחשב מיום שהוצאו ואך מחמת טעות הושמט העניין. 2. כן הושמט המועד שממנו ייחשבו הסכומים לפיצוי.
בתגובתו טען הנתבע 3 שעל-פי סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט, תיקון טעות מוגבל לטעות טכנית בלבד ועל הבקשה להיות מוגשת בתוך 21 יום מיום מתן פסק-הדין. בענייננו, כך נטען הוגשה הבקשה בחלוף 40 יום וכן אין המדובר על טעות טכנית אלא על עניין שבשיקול-דעת.
הנתבע 1 לא הגיש תגובתו לבקשה.
סמכותו של בית-המשפט לתיקון טעות קולמוס בפסק-הדין, קבועה בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.
אף אם אתעלם מהאיחור שבהגשת הבקשה, גם לגופה, דין הבקשה להידחות; אין המדובר בטעות, כי אם בהחלטה שיפוטית ברורה, שהדרך לנסות ולשנותה היא באמצעות ערעור לבית-המשפט המחוזי.
בפסק-הדין נקבע ביחס לחיובים כדלקמן:
'50. על דרך האומדנה, אני פוסק לתובעים סכום גלובאלי עבור שינוי המצב בשטח בהתאם לחוות-דעתו של טלפה אם ברצונם לעשות כן וכן בגין עגמת נפש בסך כולל של 40,000 ש"ח.
51. בגין דמי שימוש ראויים בחלק אשר נמצא בשליטת הנתבעים ואשר שייך, בהתאם לחוות-דעתו של טלפה למגרש מספר 29, אני פוסק פיצוי, על דרך האומדנה, בסך 15,000 ש"ח.
52. אני מחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך כולל של 20,000 ש"ח. נלקחה בחשבון גם החלטתי מיום 25.2.07.
53. הנתבעים מחוייבים בסכומים ביחד ולחוד. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום. סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד התשלום המלא בפועל.'
ביחס לטענה הראשונה, הרי שבקביעת סכום הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין, בסך 20,000 ש"ח, נלקחה בחשבון האפשרות שחלק מההוצאות כבר הוצאו והסכום הינו סכום משוקלל.
ביחס לטענה השניה, המועד שממנו ייחשבו הסכומים לא הושמט והוא יום מתן פסק-הדין. הדבר נהיר בפסק-הדין ואינו משתמע לשתי פנים.
אשר-על-כן, דין הבקשה להידחות."

ב- בש"א (מחוזי – ת"א) 21650/04[89] נפסק מפי כב' השופטת רות רונן:

"החלטה
1. בפני שתי בקשות לתיקון טעויות סופר בפסק-הדין מיום 18.11.2008 (להלן: "פסק-הדין"), שהגישו התובעים והנתבעות בתיק זה. בפסק-הדין נדון גובה הפיצוי המגיע לתובע שנפגע בתאונת דרכים.
2. סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע:
'(א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, 'טעות' – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה...'
בספרו של כב' הנשיא גורן נקבע בהקשר זה כי:
'הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק-דין, לא נועדה לאפשר לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה... האפשרות לתקן מתייחסת בעיקר להשמטה טכנית, הנובעת מהיסח הדעת ולעניינים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו ושהיה ער לקיומם.' (ראה א' גורן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שמינית) 352)
לאור כללים אלה, להלן יידונו טענות הצדדים.
בקשת התובע (בש"א 21650/08)
3. הוספת פיצוי בגין העבר
התובע טען כי יש להוסיף לסכום הפיצוי שנפסק לתובע, פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר. לטענת התובע, בפסק-הדין נשמט החישוב להפסדי ההשתכרות לעבר, בגין התקופה שמינואר 2004 ועד למועד פסק-הדין.
מדובר בהשמטה מקרית, והנתבעות לא התנגדו לתיקון.
לכן, יתוקן פסק-הדין כך שיתווסף לפיצוי סכום של 266,536 ש"ח כפי שמפורט בסעיף 2 לבקשה, כאשר סכום זה כולל ריבית מאמצע התקופה בהתאם לחישוב שצורף על-ידי התובע.
4. ניכוי סכומי מל"ל
התובע טען כי יש לתקן את הסכום שצויין בפסק-הדין כסכום ניכויי מל"ל, מאחר שבסכום שקיבל התובע מהמלל נרשם 138,625 ש"ח במקום 138,265 ש"ח. הנתבעת הסכימה לבקשה. מדובר בתיקון טעות טכנית, ולכן, ולאור עמדת הנתבעת, אני מורה על תיקון פסק-הדין כאמור לעיל.
התובע אף עתר לכך כי לסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום 18.11.08 יום מתן פסק-הדין. הנתבעת הסכימה לבקשה זו. לכן, יתוקן פסק-הדין כך שהסכום שילקח לצורך ניכוי תגמולי מל"ל יהיה 159,780 ש"ח.
5. ניכוי שכר-טרחת עורכי-דין
בית-המשפט התבקש לתקן את פסק-דינו באופן שהתשלומים התכופים ינוכו מהפיצוי לאחר הוספת שכר-טרחת עורכי-דין ומע"מ. מאחר שהנתבעות הסכימו לתיקון, יתוקן פסק-הדין בהתאם למבוקש.
בקשת הנתבעות (בש"א 22635/08)
6. ניכוי תשלומים תכופים מהסכום שנפסק לזכות התובעת 2
הנתבעות טענו כי בית-המשפט לא הפחית מסכום הפיצוי שנקבע לתובעת 2 (להלן: "התובעת") את התשלומים התכופים אשר שולמו לה. התובעת אינה חולקת על כך שיש לנכות סכומים אלה.
יחד עם זאת, הצדדים חלוקים בנוגע לסכום התשלומים התכופים שיש לנכות מסכום הפיצוי שנפסק לתובעת. לטענת הנתבעת, שולמו לתובעת תשלומים תכופים בסכום של 87,338 ש"ח נכון למועד הגשת הסיכומים. הנתבעת צרפה תחשיב המפרט את הסכומים ששולמו, כאשר הם משוערכים עד ליום הגשת הסיכומים. לטענת התובעת, יש לשערך את הסכומים מיום קבלת הכספים ולא מיום החתימה על השטרות.
אני סבורה כי יש לקבל את טענת הנתבעת, שכן טענת התובעת בנוגע לאופן השערוך של התשלומים התכופים לא הועלתה בסיכומים מטעמה, אלא רק בשלב הנוכחי.
7. שערוך התשלומים התכופים
הנתבעת טענה כי יש לתקן את סכום התשלום התכוף שנקבע בפסק-הדין, כך שסכום זה ישוערך עד למועד פסק-הדין. לטענתה, הסכום המשוערך שצויין בפסק-הדין לקוח מתוך סיכומי הנתבעת. סכום זה כלל חישוב של הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת הסיכומים בלבד. התובע מתנגד לכך.
אני סבורה כי יש מקום לקבל את בקשת הנתבעת.
על-פי ההלכה הפסוקה, יש להבחין בין מקרה בו נמנע בית-המשפט מלהתייחס לשאלת ההצמדה, שאז יש לפרש את שתיקתו כהשמטה גרידא, לבין מקרה בו חושבו הפרשי ההצמדה וריבית, ובית-המשפט מתבקש לשנות את אופן החישוב ואת רכיבי החישוב (ראה גורן בעמ' 356-357).
במקרה שבפנינו, מדובר בטעות סופר. בפסק-הדין צויינה ההלכה הפסוקה שנקבעה ב- ע"א 6129/04 אסתרינה טרטמן נ' חברת הכשרת היישוב, תק-על 2005(4) 3640, לפיה את סכומי העבר יש לשערך בערכים ריאליים ליום פסק-הדין. עיקרון זה, אשר יושם בפסק-הדין בנוגע לתגמולי מל"ל, צריך להיות מיושם גם בנוגע לניכוי התשלום התכוף.
התובע טען כי אין מקום לשערך, מאחר שגם סכומי השכר של התובע נלקחו מתוך הסכומים שננקבו בסיכומים, ולא שוערכו עד למועד פסק-הדין. התובע לא הגיש בקשה בהקשר זה, ועל-כן, אין מקום להורות על תיקון כאמור. עוד יצויין כי מפסק-הדין עולה כי הסכום שהוערך בפסק-הדין לצורך קביעת שכרו של התובע, חושב נכון למועד פסק-הדין (סעיף 27 לפסק-הדין).
אשר-על-כן, יתוקן פסק-הדין כך שסכום התשלומים התכופים ישוערך עד למועד פסק-הדין. קביעה זו צריכה לחול גם על סכום התשלומים התכופים שינוכו מסכום הפיצוי שנפסק לזכות התובעת.
8. סכום הפיצוי לעבר לתובע
הנתבעת טענה כי בפסק-הדין נקבע שהתובע יהיה זכאי לפיצוי בתקופת אי-הכושר בהתאם לשכרו ערב התאונה. בפסק-הדין נקבע כי יש להוסיף לסכום זה ריבית-משפטית מאמצע התקופה מאז תאונה ועד חודש דצמבר 2003. לטענת הנתבעת, בפועל הוספו לסכום האמור (שחושב נכון לערכי מועד פסק-הדין) ריבית והצמדה, ועל-כן יש להפחית את סכום ההצמדה. לאור ההנחיה שניתנה בפסק-הדין בנוגע לאופן החישוב מחד גיסא, ויישומה בפועל מאידך גיסא, הרי מדובר בטעות סופר שיש לתקנה, ולכן יש לתקן את פסק-הדין כמבוקש על-ידי הנתבעת.
8. החזר אגרה
הנתבעות עתרו לכך שבשורה האחרונה של פסק-הדין לאחר המילים 'הנתבעות ישאו באגרת בית-המשפט ביחס לסכום הפסוק' יירשמו המילים 'בהתאם להוראות תקנה 5(ג) לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007'.
תקנה 5(ג) קובעת כי:
'התנהל ההליך בבית-משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית-משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע, על-אף האמור בתקנת-משנה (ב)(4) או (5), את האגרה כשיעורה בבית-משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית-המשפט המחוזי.'
לטענת הנתבעת תקנה זו חלה במקרה שבפנינו. התובעים טוענים כי התקנה אינה חלה משום שסכום הפיצויים שנפסק לזכות התובעים ללא הניכויים עומד על יותר מ-60% מסכום סמכותו של בית-משפט השלום ביום הבאת ההליך.
המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה האם לצורך הגדרת "סכום הפיצוי שנפסק" יש להביא בחשבון את הסכום לפני ניכויים שונים כגון ניכויי מל"ל וניכויים של תשלומים תכופים, או שיש להביא בחשבון את הסכום לאחר הניכויים הללו.
סמכותו של בית-משפט השלום ביום הבאת ההליך היתה סכום של 1,500,000 ש"ח.
אני סבורה כי יש לפרש את הביטוי "סכום הפיצוי שנפסק" כמתייחס לסכום לאחר הניכויים. הטעם לכך הוא משום שהתקנה מתייחסת הן למקרה בו בית-המשפט פסק סכום פיצוי לזכות התובע, והם למקרה בו בעלי הדין התפשרו. במקרה של פשרה, אין ספק כי הסכום שצריך להיבחן הוא הסכום לתשלום שהוסכם בין הצדדים לצורכי הפשרה. אף אם הצדדים הסכימו על סכום זה משום שהתובע היה זכאי לתשלומים גבוהים מהמוסד לביטוח לאומי, אין בכך כדי לשנות את הסכום שבעלי הדין התפשרו עליו.
עולה מכאן כי התקנה התייחסה (לפחות בנושא של פשרה), לסכום נטו שהגיע לידיו של התובע, לאחר הניכויים. כדי ליצור פרשנות קוהרנטית, אני סבורה כי יש לפרש את הביטוי "סכום הפיצוי שנפסק" באופן דומה – היינו יש להתייחס גם במקרה זה לסכום נטו, אותו פסק בית-המשפט, לאחר שנוכו התשלומים ששולמו לתובע ממקורות אחרים כגון ניכויי המל"ל (כך נהג גם כב' השופט צ' זילברטל – ראו ת"א (י-ם) 6474/04 חמוי נ' סרסור, תק-מח 2005(1) 11040).
לכן, אני סבורה כי יש לקבל את פרשנות הנתבעת לתקנה 5ג ולתקן את פסק-הדין בהתאם לבקשת הנתבעת בהקשר זה.
9. מתגובת הנתבעות ל- בש"א 22635/08 עולה כי הן אינן עומדות על עתירתן לתיקון טעויות נוספות. כך, הנתבעות טענו כי יש לקבוע כי תשלומי המל"ל ששולמו בעבר ינוכו בהתאם לחוות-דעת האקטוארית שהוגשה. מתגובת הנתבעות לבש"א 22635/08 עולה כי הנתבעות הסכימו לכך שינוכה הסכום שנטען על-ידי התובע, וכי הן אינן עומדות על בקשה זו.
בתגובתן לבש"א 22635/08, חזרו הנתבעות מטענתן לפיה יש לתקן את פסק-הדין בכל הנוגע לניכוי תשלומי המל"ל העתידיים.
סיכומו של דבר – אני מקבלת את הבקשות בכול העניינים שפורטו לעיל.
הצדדים יגישו פסיקתא מתוקנת."
ב- בש"א (איזורי – ת"א) 4712/08[90] נפסק מפי כב' השופט ע' פוגל:

"החלטה
1. בפניי בקשה לתיקון טעות קולמוס בפסק-דין מיום 29.7.08, שניתן בתובענה שהגישו המבקשות (להלן: "התובעות") נגד המרכז הרפואי אסף הרופא (להלן: "הנתבע").
2. בסעיף 22 לפסק-הדין נקבע כי תביעתן של התובעות התקבלה, וכי יש להחיל עליהן את ההסכם הקיבוצי המיוחד בדבר המשכורת ותנאי העבודה של הרנטגנאים במגזר הציבורי 'מיום הגשת התביעה ועד ליום הפסקת עבודתן בנתבע (בהתאם לסעד ההצהרתי הנתבע, כפי שפורט בסעיף 44 לסיכומי התובעות').
לטענת התובעות בבקשתן נשוא החלטה זו, קביעתו של בית-הדין באשר למועדי תחולת ההסכם הקיבוצי עליהן מקורה בטעות קולמוס, שנבעה מטעות קולמוס שהופיעה בסעיף 44 לסיכומיהן. לטענת התובעות, הן ביקשו בתביעתן להחיל עליהן את ההסכם הקיבוצי המדובר כך שהן תהיינה צד לו לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מכך, וברי לכל שהכוונה היא כי ההסכם הקיבוצי יחול עליהן ממועד תחילת עבודתן בנתבע; ואולם בסיכומיהן נפלה טעות קולמוס, בגינה תבעו כי ההסכם יחול עליהן ממועד הגשת התביעה ואילך בלבד.
משהסתמך בית-הדין, בפסק-דינו, על טעות הקולמוס שנפלה בסיכומיהן, ביקשו התובעות לתקן את פסק-הדין כך שייקבע בו שההסכם הקיבוצי חל עליהן מיום תחילת העסקתן על-ידי הנתבע.
3. לטענת הנתבע, לא נפלה טעות קולמוס בפסק-הדין, אלא טעות כזו נפלה בסיכומי התובעות. בית-הדין הסתמך בפסק-דינו על סיכומיהן, ומשכך – לא טעה טעות אותה ניתן לתקן לאחר מתן פסק-דין. לטענת הנתבע, הדרך להשגה על הסעד שנפסק בפסק-הדין היא הגשת ערעור.
4. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.
5. מכוח סעיף 39 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, חלה על בית-הדין לעבודה הוראת סעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, שעניינה תיקון טעות בפסק-דין. לפי סעיף זה, רשאי בית-הדין לתקן טעות בפסק-דין שנתן, בהחלטה מנומקת, כאשר לעניין האמור בסעיף הוגדרה "טעות" כ 'טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה'.
6. במקרה שבפנינו, לא טעה בית-הדין טעות הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81 לחוק בתי-המשפט, ועל-כן – לא ניתן לתקנה במסגרת ההחלטה שהתבקשה על-ידי התובעות.
7. בית-הדין פסק לתובעות את הסעד ההצהרתי שתבעו, בהתאם לנוסח המדוייק שנתבע בסיכומיהן, ולא על דרך של פליטת קולמוס או הוספת דבר באקראי.
כל עוד טוענות התובעות כי בסיכומיהן-שלהן נפלה טעות, וכי היה על בית-הדין לעמוד על טעות זו ואף לתקנה בפסק-דינו, כי אז מדובר, לפי הטענה, בטעות מהותית שנפלה בפסק-הדין, ולא בטעות מקרית, ועל-כן הדרך לתיקון הטעות היא הגשת ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי.
מכל מקום, כאמור, אין בסמכותו של בית-הדין לתקן טעות שנפלה, לכאורה, בפסק-דינו, מקום בו התבסס באופן מפורש על האמור בסיכומי התובעות, המהווים כתב הטענות האחרון והמחייב שהוגש על-ידן.
8. לאור האמור – הבקשה נדחית.
9. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות."

ב- תע"א (איזורי – חי') 3721/05[91] נפסק מפי כב' השופט נוהאד חסן:

"החלטה
1. בפני בקשת המבקש להבהרת החלטתי מיום 18.11.08 שלא לתקן את פסק-הדין מיום 21.3.06.
2. בבקשה, טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש ותובעים אחרים מסרו לו מספר ח"פ שגוי אשר גרם להוצאת פסקי-דין שגויים. לטענתו, לחברה לא ייגרם כל נזק, משהיא חדלת פירעון ואין לה כל יכולת כספית לשלם למבקש ולתובעים הנוספים את החוב הפסוק.
דיון
3. סעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 ("החוק") קובע:
'81. (א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית-המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן.
(ג) תוקנו פסק-דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף-קטן (א) יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק-הדין או ההחלטה האחרת.
(ד) החלטה לפי סעיף-קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק-הדין או ההחלטה האחרת.'
4. הבקשה הוגשה על דעת המבקש בלבד, על-כן ברי כי הסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 81(א). לפיכך, לפיכך, היה על המבקש להגיש בקשה לתיקון פסק-הדין לכל המאוחר 21 ימים לאחר שניתן. משהבקשה הוגשה לאחר 31 חודשים לאחר מתן פסק-הדין, מבלי שפורטו הנסיבות המצדיקות הארכת מועד כה מפליגה. בכך יש די כדי לדחות את הבקשה (ראה ב- שג"צ 2694/94 העמותה לשמירה על איכות החיים והסביבה ברמת אביב ו- 34 אח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תק-על 94(2) 1696).
5. למעלה מן הצורך, נדגיש כי מעבר לעניינים האמורים בסעיף 81(א) לחוק:
'אין בית-המשפט אמור לתקן פסק-דין שיצא מתחת ידיו או לשנותו, שאם לא כן היה נפגע עיקרון "גמר המלאכה" שהוא חיוני לסופיותן של הכרעות שיפוטיות ומהותי לתקינותו של ההליך השיפוטי. אכן, סמכות התיקון הקיימת אינה מיועדת לאפשר תיקונים המהווים מסווה לכתיבת פסק-דין חדש. גם באותם עניינים המנויים בסעיף 81(א) הנזכר שומה על בית-המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לעשות תיקון בפסק-דין, משבעשותו כן, עלול הוא לגרוע מסופיות פסק-הדין (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 906). משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק-דין, שומה על בית-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-ליבו באורח מקרי וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסויים לא צויין בפסק-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בעניין זה ב- ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 670 (מפי הנשיא שמגר), אף שהם מתייחסים לנוסח תקנה קודמת בעניין זה שבינתיים בוטלה:
'מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-ליבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-ליבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל...
תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת...'.' (ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' הכנ"ר ואח', פ"ד נה(5) 385)
כן, נפסק לא אחת כי לתיקונים מהותיים בפסק-הדין, ניתן להביא רק בדרך של ערעור על פסק-הדין ולא בדרך של בקשה לתיקונו. במקרה דנן, המדובר בתיקון מהותי ולא בהשמטה מקרית ועל-כן, גם מטעם זה, אין מקום להיעתר לבקשה לתיקונו והיא נדחית.
6. מעל לצורך יצויין, כי לבקשה מיום 20.2.06 לביטול פסק-הדין שניתן מחוסר מעש ביום 28.12.05, צורף תדפיס מרשם החברות המתייחס לח"פ 512354663 (החברה כנגדה הוגשה התביעה) ובו צויין כי שם החברה הוא י.ר. טסלר חברה לאדריכלות ובניה בע"מ. כך שהפרטים עמדו בפני בא-כוח המבקש לכל המאוחר ביום 20.2.06 ובטרם ניתן פסק-הדין ביום 21.3.06.
7. המבקש מופנה לסעיף 3 להחלטתי מיום 18.11.08 בדבר האפשרות העומדת בפני המבקש להגיש תביעה חדשה כנגד החברה שהעסיקה אותו.
8. אין צו להוצאות."
ב- בש"א (מחוזי – יר') 7794/07[92] נפסק מפי כב' השופט יוסף שפירא:

"החלטה
לפני בקשה למתן הבהרה מטעם הכונס לקבוע כי בנוסף לפסיקת שכר-טרחת עורך-דין בסך 2,000 ש"ח + מע"מ שהושת על המשיבות, יישאו המשיבות בהוצאות משפט הכוללות שכר-טרחה המומחה עורך-דין קסטל בסך 18,070 ש"ח בצירוף מע"מ.
טענות המבקש
1. המבקש טוען שבית-המשפט לא התייחס להוצאת כונס הנכסים בקשר לחוות-דעת המומחה, והוא מצרף את החשבונית שהתקבלה מאותו מומחה.
תיקון החלטה לשיטתו יכול שייעשה על דרך פניה מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").
תשובת המשיבות
2. מדובר בבקשה העוקפת את הליכי הערעור, ויש לערער על ההחלטה נשוא הבקשה על-מנת לשנותה, באשר אין מדובר כלל בטעות (בר"מ 5720/05 גופר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, תק-על 2007(3) 2089, 2092).
אף לא מדובר בהשמטה מקרית, ולא חסר דבר אשר בית-המשפט התכוון לכוללו ונשמט בשגגה (בש"א 3377/05 המוסד לביטוח לאומי נ' הלוול בדראן, תק-עב 2005(4) 389).
דיון
3. בסיפא החלטתי נשוא בקשה זו נקבע כדלקמן:
'לאור תוצאות ההליך, יישאו המשיבות 1,2 בהוצאות המשפט של המבקש ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.'
חלק זה בהחלטה הינו ברור, ונראה בעיני כי הבקשה למעשה מיותרת, שכן פסקתי גם "הוצאות" וגם "שכר-טרחת עורך-דין". אין צורך בתיקון פסק-דין על-פי סעיף 81א לחוק, ואף הפסיקה המובאת על-ידי הצדדים אינה רלבנטית למקרה דנן. אכן אין בהחלטה השמטה.
4. ודוק, בהחלטה, כאמור, נאמר: 'הוצאות המשפט של המבקש', דהיינו נעשתה הפרדה במפורש בין הוצאות לשכר-טרחת עורך-דין, ולא נאמר: 'הוצאות ושכר-טרחה...'
הבחנה זו נעשתה על-ידי כב' השופט א' גרוניס ב- ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (אתר נבו) (16.5.05), בו התווה את הכללים לפסיקת הוצאות או שכר-טרחת עורך-דין, או שני המרכיבים יחדיו, בקובעו:
'ניתן לתמצת את דברינו האחרונים במספר כללים:
א. מקום שנפסקות הוצאות משפט וגם שכר-טרחת עורך-דין, יש להבדיל באופן ברור בין חיובים אלה.
ב. יש להימנע מפסיקתו של סכום קצוב אחד, הכולל בקרבו הן הוצאות משפט והן שכר-טרחה.
ג. רצוי להימנע משימוש בביטוי "כולל" בהקשר של פסיקת הוצאות משפט ושכר-טרחה.
ד. אם נשמרים הכללים דלעיל, אין כלל צורך לציין כי לשכר-הטרחה יתווסף מע"מ
מוצע על-כן, לנסח את הסעד האופרטיבי בעניין הוצאות בנוסח הבא: 'הנתבע יישא בשכר-טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח בהוצאות משפט' או בנוסח דומה שיבטא את הכללים הנזכרים.' (שם, פסקה ה)
הנה כי כן בהחלטתי לא ציינתי, כפי שנהוג לעיתים 'הוצאות ושכ"א עורך-דין (כולל)...'.
או ניסוחים דומים, אלא הפרדתי בין הוצאות ושכר-טרחה.
התוצאה
5. על המשיבות לשאת בהוצאות של המבקש, בנוסף לשכר-טרחת עורך-דין שנפסק. הואיל והמבקש הצטמצם להוצאות המומחה בלבד, הרי שעל המשיבות לשלמו למבקש.
לפני נעילה
6. יכולתי להפנות את המבקש להגשת בקשה לשומת הוצאות, כפי שנהוג בבית-המשפט "האזרחי", אלא שאינו בבית-משפט של פירוק, וראיתי את הבקשה כבקשת הבהרה.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בבקשה זו."
ב- בש"א (שלום – ת"א) 176280/08[93] נפסק מפי כב' השופט אברהם קסירר:

"החלטה
בפני בקשה לתיקון טעות סופר/השמטה מקרית בפסק-הדין, שעיקרה הוספת התייחסות להוצאות הנתבעים 1-2 בניהול הדיון ושכר-טרחת עורך-דינם. הנימוק העיקרי הינו דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1-2 בפסק-הדין מיום 2.10.08, ללא פסיקת הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין. נטען, כי מדובר בהשמטה מקרית בהיות הקביעה בדבר דחיית התביעה כנגד המבקשים ממוקמת באמצע פסק-הדין, קודמת לדיון בדבר רשלנותו התורמת של התובע, שאלת גובה הנזק והניכויים שיש לבצע.
המשיב/התובע בתגובתו טען כי אמנם בית-המשפט חייב את הנתבעת 3 בלבד בנזקיו של התובע ופטר את הנתבעים 1-2 מחיוב, אך הנתבעים 1-2 היו בעל דין דרוש (מעסיקיו של התובע לעת האירוע), ואי-חיוב בהוצאות היתה החלטה מוצדקת ושינויה מהווה למעשה ערעור על פסק-הדין.
המשיב הפורמאלי טען שהבקשה אינה מופנית אליו, וכי הוא מותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט.
לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה שוכנעתי להיעתר למבוקש.
סעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 קובע "טעות" מהי, ומגדירה כטעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. בבחינת מהות התיקון המבוקש עולה כי הוא נכנס לגדר הגדרת "טעות" בהיותו השמטה מקרית: הדיון בחבותם של הנתבעים 1-2 נערך במהלך פסק-הדין, שאז נקבעה היעדר חבותם. לאחריו נמשך הדיון בסוגיות אחרות, לרבות סוגיית הנזק, וההתייחסות לגבי הוצאותיהם ושכר-טרחת עורך-דינו נשמטה מאחריתו של פסק-הדין, שאז נדונה שאלת ההוצאות ביחסים שבין התובע והנתבעת 3.
בפסק-הדין נקבעה חבותה של הנתבעת 3 לאירוע (תאונת עבודה מיום 14.11.00) והיעדר חבות הנתבעים 1-2. הנתבעת 3 חוייבה בשכר-טרחת עורך-דין ובהוצאות בהן נשא התובע בניהול ההליך.
בנסיבות פסק-הדין, מצאתי לחייב את התובע בשכר-טרחת עורך-דין הנתבעים 1-2 בסך של 15,000 ש"ח ומע"מ כדין ובהוצאות המשפט בהן נשאו בניהול ההליך.
אין צו להוצאות."

ב- ת"א (שלום – ת"א) 16096/06[94] נפסק מפי כב' השופטת סיגל רסלרֿֿזכאי:

"החלטה
1. לפני הודעה על הגשת פסיקתא אשר הוגשה על-ידי הנתבעת (התובעת שכנגד) (להלן: "המבקשת"). פסק-הדין בעניינם של הצדדים ניתן על-ידי ביום 19 אוקטובר 2008 (להלן: "פסק-הדין). ההודעה כאמור הוגשה לבית-המשפט מיום 30 אוקטובר 2008 ועלתה ללשכתי ביום 9 אוקטובר 2008. ביום 10 אוקטובר 2008 העברתי הבקשה לתגובת המשיבה, אשר ביום 20 אוקטובר 2008 התנגדה לה, תגובת המבקשת לתגובה הוגשה ביום 25 נובמבר 2008.
2. סעיפים 1 ו-2 לפסיקתא הינם בבסיס המחלוקת בין הצדדים.
'1. התובעת (הנתבעת שכנגד) תשלם לנתבעת (התובעת שכנגד) סך של 95,085 אירו (שהנם שווי הערך של 186,253 מ"ג על-פי יחס ההמרה בין אירו למארק גרמני) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על-פי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 וזאת מיום 1.1.2004, כמפורט בכתב התביעה שכנגד ועד לתשלום המלא בפועל.
2. עוד תשלם התובעת (הנתבעת שכנגד) לנתבעת (התובעת שכנגד) הוצאות משפט בסך של 22,492 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-דין (19.10.08) וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך של 100,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 19.10.08).'
3. לסעיף 1 לפסיקתא, טענה המשיבה כי בהתאם לסעיף 47 לפסק-הדין נקבע כי: 'מכל האמור בפרק הדן בקיזוז ולאחר שדחיתי טענות ההגנה של התובעת לעניין זה אני מקבלת את התביעה שכנגד בגין תשלומי היתר על סך של 186,253 מ"ג בלבד.' לפיכך, משהמירה המבקשת את הסכום לאירו וביקשה להצמידו מיום 1 ינואר 2004 בהתאם לסעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, המדובר בשינוי מהותי של פסק-הדין.
4. לסעיף 2 לפסיקתא, טענה המשיבה כי משנקבע בסעיף 50 בפסק-הדין 'החלטתי לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת והוצאות התביעה שכנגד, בנוסף אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת שכר-טרחת עורך-דין בסך של 100,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין (מסכום זה יש לקזז את שכר-טרחה אשר נפסק על-ידי כב' השופט פורג לעיל)'. אזי, משלא נקבע כ יש לצרף לסכומים אלו הפרשי הצמדה וריבית אין לכלול רכיב זה בפסיקתא כאמור.
5. המבקשת בתגובה לאמור לעיל טענה כי מארק גרמני אינו הילך חוקי עוד באירופה ובישראל. שני הצדדים במהלכו של ההליך המירו הן השטרות והן את סכומי התביעה לאירו. ההתחשבנות בכתבי הטענות בוצעה בהתאם, נכון ליום 1 ינואר 2004. כן הפנתה המשיבה לסעיף 46 בעמ' 36 לפסק-הדין לעניין זה.
6. ההליך שלפני הסתיים. פסק-הדין ניתן והשאלות השנויות במחלוקת הוכרעו. ברם, מן הבקשה עולה כי הושמטה על-ידי בהיסח הדעת איזכור המרת הסכום לאירו והצמדתו כאמור. כן הושמט נושא הריבית והפרשי ההצמדה להוצאות ולשכר-טרחה עורכי-הדין שנפסק כאמור.
לעניין סמכותו של בית-המשפט לתקן טעות בפסק-הדין מיוזמתו אפנה לדברי כב' השופט ש' לוין ב- ע"א 4308/00 עספור נ' ח'ורי, פ"ד נה(3) 865, 867. זאת ועוד, לסמכותו של בית-המשפט לקבוע כי המדובר בהליך של תיקון טעות, הגם שהדבר לא צויין במפורש בבקשה נפסק, על-ידי כב' השופטת י' שיצר ב- ע"מ (ת"א) 1144/00 ד"ר טל ירוס נ' היועץ המשפטי לממשלה, בהתבססה על ע"א 623/99 מדינת ישראל נ' זייד, תק-על 2000(3) 2209 ו- דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד נ(4) 661, כי זוהי סמכותו הטבועה של בית-המשפט ואין לראות בכך חריגה מאופיו האדברסרי של ההליך לתיקון (יודגש כי ב- ע"מ 1144/00 אף האריך בית-המשפט מיוזמתו את המועד להגשת בקשת התיקון מטעמים מיוחדים כפי שצויין, דבר שאינו נדרש בענייננו).
סעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, קובע כדלקמן:
'(א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית-המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן. ...'
7. הבקשה שלפני הוגשה בטרם חלפו 21 יום ממתן פסק-הדין.
נקבע על-ידי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק ב- ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה ואח', פ"ד לט(2) 589, 590:
'מושג הטעות משמעותו, בדרך-כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק-הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק-הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט בפסק-הדין.'
לקביעת תחומה של הטעות בת תיקון אפנה גם לדברי כב' השופט (כתוארו אז) מ' שמגר ב- ע"א 169/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 670-671:
'מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת בהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-ליבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים את תשומת-ליבו לשאלה מתברר בעליל כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל...'
עוד נאמר לעניין זה ב- ד"נ 29/83, ב"ש 661, 758/85 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' כהנקא, פ"ד לט(4) 433, 437 על-ידי כב' השופט ש' לוין כי הסמכות בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט לעיל 'לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה.'
8. הן לעניין סעיף 1 והן לסעיף 2 לפסיקתא, המדובר בטעות קולמוס ובהשמטה בהיסח הדעת. בכתיבת פסק-הדין ובהכרעתי כפי שבאה לידי ביטוי בפירוט בפרק הדן בטענות הקיזוז בכלל ובפרק הדן בתביעה שכנגד בפרט, התייחסתי לטענות במארקים גרמניים, היות שהיו רלבנטיים לבסיס ההתחשבנות במועד ההתחשבנות. ההמרה לאירו בוצעה על-ידי שני הצדדים לאורך כל ההליך, בכתבי הטענות ובסיכומים ועל-ידי בפסק-הדין, לעניין זה אפנה במיוחד לסעיפים 1, 39 ו- 39(3) לפסק-הדין. כאשר קבעתי כי הנני מקבלת את התביעה שכנגד רק עד לסך הנזכר, כאמור בסעיף 49 לפסק-הדין, היה זה לאחר שחלק מטענות הקיזוז לגבי השטרות הקטנים התקבלו וחלקו נדחו. יוער כי השטרות אשר היו נקובים במרקים גרמניים הומרו על-ידי הצדדים לאירו עוד בפתיחתו של ההליך בהוצל"פ.
בכתב התביעה שכנגד, בסעיף 2.7.2 נטען כי 'הנתבעת שילמה לתובעת סכומים ביתר המסתכמים בסך של 424,780 מ"ג אשר ערכם באירו ליום 1.1.2004 הינו 216,851 אירו.' (להלן: "תשלומי היתר"). לנושא זה התייחסתי במפורש בסעיף 19 ובמיוחד בסעיף 39(3), בעמ' 29 לפסק-הדין. כן בסעיף 16 לסיכומיה טענה המבקשת כי יש להצמיד 'תשלומי יתר אלו בסך 169,556.52 אירו בהתאם לסעיף 4ג לחוק פסיקת ריבית והצמדה לגבי חוב במטבע חוץ'. משקיבלתי את התביעה כאמור התייחסתי והתכוונתי לבסיס ההמרה וכן להצמדתו של החיוב מיום 1 ינואר 2004, כאמור לעיל. התייחסות מפורשת לעניין ההמרה אף ניתן למצוא בסעיף 46 לפסק-הדין.
מכל האמור לעיל, ברי כי המדובר בהשמטת קולמוס, בהיסח הדעת ומשהופנה תשומת ליבי לשאלה אני יודעת כי הייתי ערה לצורך לציין זאת בפסק-הדין אולם הדבר נשמט מבלי משים.
9. זאת ועוד, ולמעלה מן הצורך אציין כי בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961:
2. הסמכות לפסוק ריבית
רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על-פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול-דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.
3. ריבית על הוצאות ושכר-טרחה
רשות שיפוטית רשאית לפסוק ריבית גם על הוצאות משפט ועל שכר-טרחה של עורך-דין שפסקה לבעל דין.
'3א. הצמדה (תיקונים: התשל"ט, התשמ"ד, התשמ"ט)
(א) במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול-דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם.'
לפיכך, בהיעדר התייחסות בכלל לשאלת הריבית וההצמדה, בסיומו של פסק-הדין, עולה כי המדובר בהשמטה בהיסח הדעת. לו סברתי כי אין לפסוק ריבית והפרשי הצמדה או להפחית שיעורם, הייתי מוצאת לנכון להתייחס לכך באופן מפורש.
10. סוף דבר, אני מאשרת את הפסיקתא כפי שהוגשה לחתימתי על-ידי המבקשת. הפסיקתא תונח במזכירות בית-המשפט."
ב- ת"א (מחוזי – יר') 8484/06[95] נפסק מפי כב' השופט אהרן פרקש:

"החלטה
בקשה לתיקון טעות סופר
1. התובע הגיש תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה בינו לבין הנתבעת וכן לפיצויים מוסכמים בגין איחור במסירת החזקה בדירה. בפסק-דין שניתן ביום 9.8.07 התקבלה התביעה. בפסק-הדין הוריתי על אכיפת הסכם המכר וכן פסקתי לתובע פיצויים בגין הפרת ההסכם על-ידי הנתבעת 'בסך של 50 דולר לכל יום איחור בפינוי הדירה החל מיום 16.9.06 ועד ליום מסירת החזקה בדירה (שנקבע ליום 9.9.07 – א.פ.), ובסה"כ עבור 327 ימים, בסך של 16,350 דולר' (סעיף 14 סיפא לפסק-הדין). בקשתו של התובע לפיצול סעדים – נדחתה.
תוצאת פסק-הדין היתה כי: 'התובע ישלם לנתבעת סך של 197,150 דולר... – שהוא הסכום שנותר לתשלום על-פי ההסכם... בקיזוז הסכום שנפסק לזכות התובע בתובענה זו – וזאת לא יאוחר מיום 9.9.07... במועד זה, וכנגד תשלום הסך האמור, אני מחייב את הנתבעת למסור לתובע את החזקה בדירה ולמלא אחר כל התחייבויותיה על-פי הסכם המכר' (סעיף 16 לפסק-הדין).
2. לפניי בקשתו של התובע לתיקון טעות סופר שנפלה לטענתו בפסק-הדין, בעניין הפיצויים שנפסקו לזכותו. לטענת התובע נשמטה מסעיף 14 לפסק-הדין המילה "בפועל" כך שהיה צריך להיכתב כי הפיצוי הוא בגין כל יום איחור במסירת הדירה החל מיום 16.9.06 ועד ליום מסירת החזקה בפועל לתובע, ולא כפי שנכתב. חשיבותו של התיקון המבוקש נובעת מהעובדה שהנתבעת מסרבת לקיים אחר פסק-הדין ולא מוסרת את החזקה בדירה לתובע. התובע טוען כי הגיש את פסק-הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וכאשר התבקש לשלם את יתרת התמורה כתנאי להוצאת צו פינוי נגד הנתבעת התברר דבר ההשמטה, וראש ההוצאה לפועל היא שהפנתה את תשומת-ליבו ל"בעיה" זו בפסק-הדין. התובע טוען כי בהיעדר התיקון המבוקש יוצא הוא נפסד כך שהנתבעת, אשר מסרבת לפנות את הדירה ולמסור את החזקה בה, לא משלמת לו עבור שהיתה בדירה מיום 9.9.07, היינו משך יותר משנה.
3. הנתבעת התבקשה להגיב לבקשת התובע. יצויין, כי הנתבעת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון (ע"א 8640/07), אשר נדחה משלא הפקידה את הערבון שנקבע. הנתבעת, שאינה מיוצגת, השיבה כי היא 'מוחה על פסק-דין כולל התיקונים', וכי הרחיבה טענותיה בבקשת הערעור לבית-המשפט העליון שלא דן בבקשתה בהיעדר יכולת כלכלית.
4. דין הבקשה להידחות מכמה טעמים.
ראשית, בקשה לתיקון טעות יש להגיש בדרך של בקשה בכתב בליווי תצהיר וזאת לא נעשה.
שנית, המועד להגשת בקשה לתיקון טעות הוא תוך 21 ימים מיום מתן פסק-הדין. בכל מקרה של חריגה ממועד זה, יש לעתור להארכת מועד על-פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן המדובר במועד שנקבע בחיקוק. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 2.11.08, כשנה ושלושה חודשים לאחר מתן פסק-הדין, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד כנדרש (שאף אותה יש להגיש כבקשה בכתב בליווי תצהיר), ואף מבלי שנתבקשה ארכה מכללא או בגוף הבקשה (ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378 (1989)). מכל מקום, לא מצאתי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה (השווה גם: ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה (לא פורסם, 13.10.04)).
שלישית, גם לגופו של עניין אני סבור כי אין להיעתר לבקשה. ואנמק.
סעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, שכותרתו "תיקון טעות בפסק-דין" קובע כדלקמן:
'(א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית-המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן. ...'
בסעיף האמור בא לידי ביטוי עיקרון סופיות הדיון החל במשפטנו, ולפיו עם מתן פסק-הדין מסיים בית-המשפט את מלאכתו וממצה את סמכותו. 'לאחר מתן פסק-הדין שוב אין... (בידי בית-המשפט) להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט... טעויות סופר עניינן תיקון שגיאות שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב והוספת דבר באקראי. מדובר בעיקר בשיבושים טכניים שחלו שניתן לתקנם בתוך 21 יום מיום מתן ההחלטה' (ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, פ"ד נז(5) 462, 475 (2003); ראו גם: ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 670-671 (1978) דברים שנאמרו ביחס לתקנה הקודמת שבינתיים בוטלה; ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385, 388 (2001)).
בענייננו, התיקון המבוקש על-ידי התובע אינו עניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-ליבו באורח מקרי. התיקון המבוקש אינו בגדר טעות סופר אלא המדובר בעניין מהותי הנוגע לשיעור הפיצוי שנפסק לזכות התובע. המסקנה כי אין המדובר בהשמטה מקרית של המילה "בפועל" נובעת גם מנוסחו של פסק-הדין, בו חושבו מספר הימים בגינם נפסק הפיצוי (327 ימים) ונקבע סכום הפיצוי הסופי (16,350 דולר).
5. סופו של דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות."
ב- בש"א (מחוזי – יר') 4603/08[96] נפסק מפי כב' השופט משה רביד:

"החלטה
לפני בקשה מטעם המבקשים, התובעים בהליך העיקרי לביטול פסק-הדין שניתן בתיק העיקרי מיום 2.7.2008 "בשל טעות ו/או פליטת קולמוס".
לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. אבאר עמדתי:
ביום 2.7.2008 ניתן פסק-דין בתיק העיקרי במסגרתו הורתי על דחיית התביעה על-הסף בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה, לאור הוראת סעיף 7 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: "פסק-הדין"). פסק-הדין ניתן לאחר שהצדדים השמיעו לפניי טענותיהם בשאלת הסמכות העניינית בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק ביום 8.4.2008, ולאחר שהוסיפו והגישו לתיק בית-המשפט מלוא טיעוניהם בכתב.
עיקרון הוא בשיטת משפטנו, כי בית-המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן פסק-הדין, בבחינת כלל סופיות הדיון (functus officio). עמד על כך בית-המשפט ב- ע"א 9085/00 שטרית אברהם נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, פ"ד נז(5) 462 (2003) בהוסיפו בעמ' 475 לפסק-הדין, לאמור:
'לאחר מתן פסק-הדין שוב אין בידו (של בית-המשפט) להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף, לגרוע או לתקן את החלטתו אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על-ידי בית-המשפט לפסק-הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.'
בנסיבות המקרה דנן, ברי כי הבקשה לביטול פסק-הדין אינה באה בגדרם של המצבים דלעיל – אין היא בגדר בקשה לתיקון טעות, כמשמעותה בהוראת סעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, ואין היא בגדר בקשה להבהרת פסק-הדין, לפי הוראת סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.
טענותיהם הנוספות של המבקשים, כמפורט בבקשה, היו ידועות למבקשים קודם למועד מתן פסק-הדין, ולמצער היה עליהם לבררן ולהביאן לפני בית-המשפט קודם למתן פסק-הדין במסגרת טענותיהם בעל-פה ובכתב, לרבות צירוף עמדת המשיב 5, אשר נעשתה לראשונה במסגרת ההליך דנן, בין היתר, בשל מחדל המבקשים באי-המצאת כתב התביעה למשיב 5. לפיכך, סבורני כי אין בהן כדי ליתן בידי בית-המשפט סמכות לבטל פסק-הדין, ולמעלה מן הצורך, אף לא לגופו של עניין.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

[86] ת"א (שלום – ת"א) 39962/03 הרץ נחום נ' אחים אמר שרותי שאיבת בטון בע"מ, תק-של 2009(1) 3994 (2009).
[87] ת"א (שלום – ת"א) 23173/06 קלמן פוקס ובניו קבלנים בע"מ נ' אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ, תק-של 2009(1) 3758 (2009).
[88] בש"א (שלום – בי"ש) 1296/08 בן יאיר גבריאל נ' אליהו יעקב, תק-של 2009(1) 3003 (2009).
[89] בש"א (מחוזי – ת"א) 21650/04 נאסר גאזי מחמוד נ' נאסר ג'אמלת, תק-מח 2008(4) 12926 (2008).
[90] בש"א (איזורי – ת"א) 4712/08 מירב ברונר – מדינת ישראל – מרכז רפואי אסף הרופא, תק-עב 2008(4) 5838 (2008).
[91] תע"א (איזורי – חי') 3721/05 לואיס אנדריא – י.ר. טסלר יזום בע"מ, תק-עב 2008(4) 5784 (2008).
[92] בש"א (מחוזי – יר') 7794/07 ליאר – חברה לבניין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ הנושה, תק-מח 2008(4) 10226 (2008).
[93] בש"א (שלום – ת"א) 176280/08 שלמה יאיר נ' כפיר בועז, תק-של 2008(4) 19682 (2008).
[94] ת"א (שלום – ת"א) 16096/06 A.GUL K.G נ' מ. גולד יבוא ושיווק בע"מ, תק-של 2008(4) 13125 (2008).
[95] ת"א (מחוזי – יר') 8484/06 שושן מיכאל נ' צדקיהו סימה, תק-מח 2008(4) 6684 (2008).
[96] בש"א (מחוזי – יר') 4603/08 רבחי זאכי מחמד שרים נ' עזבון המנוח אחמד עזאת אחמד בזבזת עודייה אלחוסייני, תק-מח 2008(4) 3718 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה לתיקון "טעות סופר" בפסק-דין (סעיף 81 בתי-משפט)